Mark Rothko

Mark Rothko was a Latvian-born American painter. He is classified as an abstract expressionist, although he himself rejected this label, and even resisted the classification as an "abstract painter".

Mark Rothko (Marcus Rothkowitz, Mark Rotkovich) was born in Dvinsk, Vitebsk Province, Russian Empire (now Daugavpils, Latvia). His father, Jacob Rothkowitz, was a pharmacist and an intellectual, who provided his children with a secular and political, rather than religious, upbringing. Unlike Jews in most cities of Czarist Russia, those in Dvinsk had been spared from violent outbreaks of anti-Semitic pogroms. However, in an environment where Jews were often blamed for many of the evils that befell Russia, Rothko’s early childhood was plagued with fear.

Despite Jacob Rothkowitz's modest income, the family was highly educated, and able to speak Russian, Yiddish and Hebrew. Following Jacob's return to Orthodox Judaism, he sent Marcus, his youngest son, to the cheder at age 5, where he studied the Talmud although his elder siblings had been educated in the public school system.

Emigration from Russia to the U.S.:

Fearing that his sons were about to be drafted into the Czarist army, Jacob Rothkowitz emigrated from Russia to the United States, following the path of many other Jews who left Daugavpils in the wake of Cossack purges. These émigrés included two of Jacob's brothers, who managed to establish themselves as clothing manufacturers in Portland, Oregon, a common profession among Eastern European immigrants. Marcus remained in Russia with his mother and elder sister Sonia. They joined Jacob and the elder brothers later, arriving at Ellis Island in the winter of 1913 after twelve days at sea. Jacob's death a few months later left the family without economic support. One of Marcus’ great aunts did unskilled labor, Sonia operated a cash register, while Marcus worked in one of his uncle’s warehouses, selling newspapers to employees.

Marcus started school in the United States in 1913, quickly accelerating from third to fifth grade, and completed the secondary level with honors at Lincoln High School in Portland, in June 1921 at the age of seventeen. He learned his fourth language, English, and became an active member of the Jewish community center, where he proved adept at political discussions. Like his father, Rothko was passionate about such issues as workers’ rights and women's right to contraception.

He received a scholarship to Yale based on academic performance, but it has been suggested that Yale only made this offer in order to lure Rothko’s friend, Aaron Director, with a similar proposal. After one year, the scholarship ran out and Rothko took menial jobs to support his studies.

Rothko found the "WASP" Yale community to be elitist and racist. He and Aaron Director started a satirical magazine, The Yale Saturday Evening Pest, which lampooned the school’s stuffy, bourgeois attitude.Following his second year, Rothko dropped out, and did not return until he was awarded an honorary degree forty-six years later.

Early career:

In the autumn of 1923, Rothko found work in New York's garment district and took up residence on the Upper West Side. While visiting a friend at the Art Students League of New York, he saw students sketching a model. According to Rothko, this was the beginning of his life as an artist. Even his self-described "beginning" at the Art Students League of New York was not whole-hearted commitment; two months after he returned to Portland to visit his family, he joined a theater group run by Clark Gable’s wife, Josephine Dillon. Whatever his theatrical ability may have been, he did not have the appearance typically associated with successful commercial actors, and professional acting seemed an improbable career.

Returning to New York, Rothko briefly enrolled in the New School of Design, where one of his instructors was the artist Arshile Gorky. This was probably his first encounter with a member of the "avant-garde". That autumn, he took courses at the Art Students League of New York taught by still-life artist Max Weber, who was also a Russian Jew. It was due to Weber that Rothko began to see art as a tool of emotional and religious expression, and Rothko’s paintings from this era portray a Weberian influence.

Wikipedia: http://en.wikipedia.org/wiki/Mark_Rothko

מרק רותקו (25 בספטמבר 1903 - 25 בפברואר 1970) היה צייר אנרכיסט יהודי-אמריקאי, יליד לטביה. אביו, יעקב רוטקוביץ' היה יהודי ליטאי יליד מיכלישקי (Mikailiškės). רותקו השתייך והיה ממייסדי זרם האקספרסיוניזם המופשט, שכונה גם "אסכולת ניו-יורק", והוא נחשב לאחד מגדולי ציירי שדות הצבע.

חייו

רותקו נולד בשם מרקוס רוטקוביץ' בדווינסק (דוגאבפילס) שבלטביה, אז חלק מאימפריה הרוסית, למשפחה יהודית. בשנת 1913 היגרה משפחתו לפורטלנד שבאורגון, בצפון-מערב ארצות הברית, שם למד בבית הספר התיכון. למד באוניברסיטת ייל במשך שנה בלבד.

בשנות התבגרותו התעניין רותקו בפוליטיקה. בשנות רדיפות הסנטור ג'וזף מקארתי, לאחר תקופת רוזוולט, נמנע רותקו מלבטא את דעתו הפוליטית והשקפת עולמו החברתית ביצירתו האמנותית, כמו ציירים אמריקאים אחרים ובתוכם גם אמנים יהודיים רבים. קל היה להם להתכנס בתחומי האמנות המופשטת, הציור הטהור והבלתי–פיגורטיבי.

רותקו נותר אלמוני למדי עד שנת 1960, והתקיים מהוראת האמנות.

יצירתו

רותקו, שהיה בין מייסדי אסכולת ניו יורק, התבלט בהתמקדותו ברגשות בסיסיים ונהג למלא את ציוריו על פי רוב במספר קטן של צבעים בולטים, כמעט ללא פרטים גלויים לעין. בכך ניתן לראות בו סמן מקדים לציירי שדות הצבע(אנ'), שמשתמשים במשטחי צבע נרחבים ככלי עיקרי להבעה. יצירתו נחשבת לרוב אקספרסיוניסטית ומופשטת, למרות שרותקו לא הסכים להיכלל תחת תוויות. הוא התעקש שאינו אמן אבסטרקט ושתיאור זה לא מדויק, בדיוק כמו תיאורו כאמן שדות צבע. רותקו אמר- "המטרה היחידה שלי היא לבטא רגשות אנושיים בסיסיים... טרגדיה, אקסטזה, אבדון וכולי... והעובדה שהמון אנשים נשברים בבכי כשמציגים להם את התמונות שלי מראה שאני יכול להעביר את הרגשות האנושיים הבסיסיים האלה... האנשים שבוכים לפני התמונות שלי חווים את אותה החוויה הרוחנית שהייתה לי, כשציירתי אותן. ואם אתה, כמו שאתה אומר, מתרגש רק מהיחסים בין הצבעים- אז פספסת את הפואנטה."

בשביל רותקו, צבע הוא "רק כלי". מטרת ציור שדות הצבע היא לבטא רגשות אנושיים ודתיים באופן טהור.

בתחילת דרכו בשנות ה-30 של המאה העשרים חבר עם האמנים אדולף גוטליב וברנט ניומן לצייר מילטון אייברי . הם הרבו לבקר את אייברי בביתו שבניו יורק ונסעו יחדיו בקיץ לטיולים לגלוסטר ולדרום וורמונט הרחק משאון העיר.הם ציירו נופים ושם התוודעו לכל הנושא של שדות צבע.החבורה נהגה להתחלק יחדיו בתשלום למודל אותה הרבו לרשום ולצייר.

רותקו הציג בציוריו אווירה עצובה המשקפת את הצד האפל של האנושות המודרנית לאחר מלחמת העולם השנייה. ב-1935 הקים יחד עם הצייר אדולף גוטליב את קבוצת הציירים הידועים בשם "העשרה". לפי קטלוג התערוכה בגלריה בה הציגו, המשימה של הקבוצה הייתה "להפגין כנגד האקוויוולנטיות היוקרתית של האמנות האמריקנית וכנגד ציור ליטרלי (פשוטו כמשמעו)." הקבוצה ראתה עצמה כיורשים של האוונגרד האירופאי, שהונהג על ידי אמנים כמו מונדריאן.

יצירתו של רותקו מאופיינת ביצירת משטחים גדולים המחלקים את בד הציור לרצועות רוחב. רצועות אלו, הנוצרות בעזרת צורות גאומטריות מלבניות, מצוירות כך ששוליהן מתמזגים זה בזה. בין ציוריו המוקדמים ניתן אף למצוא מוטיבים גאולוגיים המאירים את יצירתו המופשטת והמאוחרת יותר. רותקו היה סודי לגבי שיטת העבודה שלו, וסריקות של עבודתו הראו שהשתמש בדבק ובביצים שעורבבו יחד עם צבעי השמן. יצירותיו מתאפיינות בשקיפות מסוימת ומעניינת כתוצאה משימוש בשכבות ומצבע שמן מדולל בטרפנטין. הם כמעט תמיד בעלי ממדים ענקיים מכיוון שרותקו רצה ליצור ציור שיעטוף את הצופה ויהווה עבורו חוויה חשובה. בנוסף, הוא המליץ לצופים להתבונן בעבודותיו מאוד מקרוב, כמה קרוב שמאפשר המוזיאון, בשביל לקבל את החוויה הרוחנית והרגשית המיטיבה ביותר.

בתחילת שנות היצירה שלו בטכניקת שדות הצבע (שנות ה-60) הרבה להשתמש באדום וצהוב, וככל שהדיכאון שלו החמיר כך התרחק מצבעים אלו והשתמש בסגול, כחול ואף שחור.

בשנת 1958 הזמין האדריכל פיליפ ג'ונסון סדרה של ציורי קיר מרותקו, למסעדת "ארבע העונות" (אנ') בניו יורק. הפרויקט הושלם כעבור שנה, אך רותקו לא שבע נחת מהעובדה שציוריו ישמשו רקע לארוחות גורמה, ולא יזכו לתשומת הלב הראויה. משום כך, בחר, כעבור שנים, להעביר תשע מתוך העבודות האלו לגלריית טייט בלונדון, שאותה העריך מאוד. הציורים הגיעו לידי גלריית טייט ביום בו נודע על מותו של רותקו והוצגו בחלל מיוחד עם תאורה שעוצבה על ידיו. מאוחר יותר, עם בניית הבניין החדש, הועברו הציורים אליו לחלל תצוגה דומה, שמאפשר למבקרים להתרשם מיצירתו של רותקו באופן שביקש.

בשנת 1967 שב רותקו לשתף פעולה עם ג'ונסון ב"קפלת רותקו" ביוסטון, טקסס, שבעבורה יצר 14 יצירות המרכיבות ביחד מיצב.

התאבדותו ומורשתו

לאחר מאבק ארוך עם מחלת הדיכאון, בנוסף לבעיית השכרות, שאפיינה רבים מחבורת האמנים חברי "אסכולת ניו-יורק", שלח רותקו יד בנפשו על ידי שיסוף ורידי ידיו בסטודיו שלו בניו יורק, ב-25 בפברואר 1970.

בנובמבר 2005, שנים אחרי מותו, שבר ציור של רותקו משנת 1953, "מחווה למאטיס" (שמן על בד), את שיא המחיר לציור שלאחר מלחמת העולם, בהשיגו מחיר של 22.5 מיליון דולר.

במאי 2007 נמכר ציור אחר של רותקו, "מרכז לבן"(אנ') משנת 1950, ב-72.8 מיליון דולר, במכירה פומבית של אמנות בת זמננו שקיים בית המכירות סותבי'ס בניו יורק, ובכך קבע שיא חדש במכירה פומבית, הן לעבודה של רותקו והן ליצירת אמנות עכשווית. רוכש הציור הנחשב לאבן דרך בהתפתחותו של האמן, היה המיליארדר דייוויד רוקפלר, שרכש אותו ב-1960 ושילם עליו 10,000 דולר בלבד.

זרם האבסטרקט המופשט נחשב לתנועת האוונגרד האמריקאית הראשונה ושינה את פני האמנות האמריקאית. רותקו היה לאמן משפיע וחשוב שהיווה השראה לאמנים רבים אחריו, ביניהם הציירת אגנס מרטין, ששיבחה אותו על "הגיעו לאפס המוחלט כך ששום דבר לא יכל לעמוד בדרכה של האמת".

כתב יד גנוז של רותקו על פילוסופיית האמנות שלו, הובא לדפוס בידי בנו כריסטופר וראה אור בהוצאת אוניברסיטת ייל במהלך 2006 - בכותרת "The Artist's Reality"