Miriam Finkelstein

gravez

מתוך זכרונות שמחה אבן-זהר:
אמי - מרים, בת ר' אשר מלך, זכרונה לברכה, "הצדקנית" כפי שקראו לה בעיירה, הביאה לעולם שמונה ילדים ואותי – האחרון במניין, בן זקונים ותפנוקים. מבין שמונה הילדים נשארו בחיים אך שני אחי, אשר ואהרן, ואחותי שרה. אחי אשר נפטר בשנות העשרים בארצות-הברית; אהרן – נפטר בירושלים בדמי ימיו, ואילו אחותי ומשפחתה נספו בשואה.

מוצאה של אמי ממשפחה אדוקה מאוד והיא עצמה המשיכה במסורת אבותיה. כך דרך משל, היתה צמה כל שני וחמישי. סבא מצד אמי היה סופר סתם בחצרו של הרבי מסטולין, ואף שנפטר צעיר לימים הצליח להדביק באמא את יראת הקדושה לרבי, ואמא היתה מספרת בגעגועים על ימי נעוריה בחצר הרבי ומתרפקת על זכרונות העבר.

גם אבא וגם אמא היו גבוהי קומה. אמא היתה קצת גבוהה מאבא והתבלטה ביופיה ובחן אצילות שהיה נסוך על פניה. עם זאת הצטיינה אמא בלבושה הפשוט ואיני זוכר, למשל, שאמא ענדה עדיים, אף שלא היה כל מעצור בקנייתם. השכלתם של אמא ואבא היתה עממית. שניהם ידעו קרוא וכתוב רוסית ואידיש ולשון הקודש – עברית בהברה אשכנזית כמובן.

מתוך הספר "חיי ואהבותי" מאת איתמר אבן-זהר:
היא חיתה עד גיל 92 , והיתה בהכרה מליאה עד הרגע האחרון לחייה. בן דודתי , אָשֵׁר גִיבְש, ישב על ידה, והיא אמרה לו "אני הולכת למות עכשיו", בירכה אותו, הפנתה את פניה אל הקיר, ומתה. היא מתה מזקנה, לא ממחלה.