Rabbi Yehuda ben Shlomo Chai Alkalay

יהודה אלקלעי
Rav Judah Alkalai

Judah ben Solomon Chai Alkalai (1798 – October 1878) was a Sephardic rabbi in Zemun (in present day Serbia) and one of pioneers of modern Zionism.

Alkalai studied in Jerusalem under different rabbis and came under the influence of the Kabbalah. In 1825 he became Rabbi of Semlin.

He became noted through his advocacy in favor of the restoration of the Jews to Palestine. By reason of some of his projects, he may justly be regarded as one of the precursors of the modern Zionists such as Theodor Herzl.

Herzl's paternal grandfather Simon Loeb Herzl, reportedly attended the Alkalai's synagogue Semlin and the two frequently visited. Grandfather Simon Loeb Herzl "had his hands on" one of the first copies of Alkalai's 1857 work prescribing the "return of the Jews to the Holy Land and renewed glory of Jerusalem." Contemporary scholars conclude that Herzl's own implementation of modem Zionism was undoubtedly influenced by that relationship. Herzl’s grandparents' graves in Semlin can still be visited.

His work, Goral la-Adonai (A Lot for the Lord), published at Vienna, in 1857, is a treatise on the restoration of the Jews, and suggests methods for the betterment of conditions in Palestine.

After a somewhat able homiletical discussion of the Messianic problem, in which he shows considerable knowledge of the traditional writers, Alkalai suggests the formation of a joint-stock company, such as a steamship or railroad trust, whose endeavor it should be to induce the sultan to cede Palestine to the Jews as a tributary country, on a plan similar to that on which the Danube principalities were governed.

To this suggestion are appended the commendations of numerous Jewish scholars of various schools of thought. The problem of the restoration of Palestine was also discussed by Alkalai in Shema' Yisrael (Hear, O Israel), 1861 or 1862, and in Harbinger of Good Tidings (compare Jewish Chronicle, 1857, p. 1198, where his name is spelled Alkali).

In his Shalom Yerushalayim (The Peace of Jerusalem), 1840, he replies to those who attacked his book, Darhei No'am (The Pleasant Paths), which treated of the duty of tithes. Another work, Minchat Yehudah (The Offering of Judah), Vienna, 1843, is a panegyric on Montefiore and Crémieux, who had rescued the Jews of Damascus from a blood libel accusation.

also see: http://www.zionism-israel.com/bio/alkalai_biography.htm

http://www.findagrave.com/cgi-bin/fg.cgi?page=gr&GRid=88129061

הרב יהודה חי אלקלעי (תקנ"ח, 1798 - ד' בתשרי תרל"ט, 1878) רב ספרדי בסרביה, ממבשרי הציונות

ביוגרפיה

הרב אלקלעי נולד לשלמה אלקלעי בסרייבו, שבבוסניה, אז תחת שלטון האימפריה העות'מאנית, ועלה ארצה בגיל 11. בגיל צעיר הוסמך לרבנות בירושלים, כתלמידו של רבי אליעזר פאפו, ה"פלא יועץ". בשנת 1825, בגיל 27 נשלח לשמש רב בזמון (בגרמנית זמלין), שהייתה עיירה בקרבת העיר בלגרד שבסרביה, ונשלטה באותה עת על ידי האימפריה האוסטרית.

ב-1839 פגש את רבי יהודה ביבאס והושפע רבות מהשקפותיו בעניין גאולת ישראל. בהשפעת עלילת הדם בדמשק ב-1840 פרסם את ספרו "מנחת יהודה", דברי דרשנות ששזורה בהם קריאה לעלייה ארצה. לרעיון זה ניסה לגייס מאוחר יותר, ללא הצלחה, את חברת כל ישראל חברים.

הרב אלקלעי לא הסתפק ברקימת חזון, אלא תיכנן תוכניות מעשיות לפרטיהן. דיבר על תחיית הלשון העברית, על פנייה לסולטאן הטורקי ולמעצמות, על הקמת מסגרת מארגנת ליישוב הארץ ועל הקמת בנקים שירכזו הון פרטי לפיתוח הקרקעות. בכתביו הלין על חוסר המעשיות שבו לוקים המדברים על ציון: "ואפילו כשאנו דורשים בנחמות ויעודי הגאולה בשוב ה' את שיבת ציון - היינו כחולמים, וכל אחד מתאר הגאולה כאשר עולה בדמיונו, איש כפתרון חלומו" י...

לאורך כל המאה ה-19, גם אם לא במספרים גדולים, הגשימו תלמידי רבי יהודה ביבאס, וממשיך דרכו- הרב אלקלעי, את משנתם המדינית של רבותיהם, ועלו ליפו מרחבי האימפריה העות'מאנית, צפון אפריקה והקהילות הספרדיות במרכז אירופה. ביפו פרנסו עצמם, הכינו את התשתית המוסדית (מקוה ישראל הוקמה על ידי קהילת יפו בשיתוף עם כל ישראל חברים) והכלכלית לקליטת יהודי מזרח אירופה שהגיעו לקראת סוף המאה, ולא נפלו לנטל על קהילות המוצא שלהם בפזורה, כאחיהם בני היישוב הישן.

במהלך שנות ה-50 של המאה ה-19, במסגרת נסיונותיו לגייס את המעצמות האירופאיות ונגידי היהודים לתמיכה בתוכניתו המדינית, ערך מסע בצרפת, אנגליה וגרמניה, ואף העלה את משנתו המדינית בספר "גורל לה'". בספר שיצא בשלוש מהדורות ואף תורגם לאנגלית, הרב אלקלעי פורס לראשונה תוכנית ציונית-מדינית ריאלית ומפורטת להקמת בית לעם יהודי בארץ ישראל, הכוללת את כל היסודות הפוליטיים והארגוניים שעלו 50 שנה מאוחר יותר בספרו של הרצל, מדינת היהודים. סביר להניח שעיניו של הרצל שזפו את דפי "גורל לה'" והוא הפנים את הרעיונות שהועלו בו, יען כי אביו של הרצל היה תלמידו וסייע בהדפסת ספריו של הרב אלקלעי בעירם זמלין, וסבו שמעון אריה (לייב) הרצל היה התוקע בשופר בבית הכנסת של הרב אלקלעי.

בשנת 1874 חזר הרב אלקלעי לארץ ישראל, התיישב תחילה ביפו ולאחר מכן בירושלים וניסה לעודד את רעיון שיבת ציון ולשם כך התפלמס עם רבני היישוב הישן. הרב אלקלעי נפטר כעבור כ-4 שנים, בשנת 1878, ונקבר בחלקת הספרדים בבית הקברות בהר הזיתים.

הגותו

מבחינת חזונו התאולוגי, הרב אלקלעי התייחד בכך שהקדים את הגאולה הטבעית לגאולה הניסית. משיח בן יוסף, הוא הדגיש, יקדים את משיח בן דוד (ראו משיח). מקורית הייתה פרשנותו לדברי חז"ל: "כלו כל הקיצים ואין הדבר תלוי אלא בתשובה". תשובה זו לא פירש במובנה הרגיל, אלא כשיבה לארץ ישראל.

הנצחתו

על שמו קרויה אור יהודה. הרומן כיסופים מאת יהודה בורלא עוסק בעלייתו של הרב אלקלעי ארצה, בשנותיו בירושלים ובקשריו עם הוזיר חיים פרחי..