Joshua / יהושע בן נון

• Exodus 33:11.
• Numbers 13:8, 16. Send as Spy to Canaan. Moses renames him Joshua (from Hoshea).
• Book of Joshua.
• 1 Chronicles 7:26.

Joshua (Hebrew: יְהוֹשֻׁעַ‎‎ Y'hoshuʿa; Greek: Ἰησοῦς, Arabic: يوشع بن نون‎ Yusha ʿ ibn Nūn), is a minor figure in the Torah, being one of the spies for Israel (Num 13-14) and in few passages as Moses's assistant. He turns to be the central character in the Hebrew Bible's Book of Joshua. According to the books Exodus, Numbers and Joshua, he became the leader of the Israelite tribes after the death of Moses; his name was Hoshea the son of Nun, of the tribe of Ephraim, but Moses called him Joshua, (Numbers 13:16) the name by which he is commonly known; and he was born in Egypt prior to the Exodus, and was probably the same age as Caleb, with whom he is occasionally associated.

In rabbinic tradition Joshua married Rahab, and they were ancestors of the prophets Jeremiah and Huldah (Sifre, Num. 78; Meg. 14a, b).

יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן

' הוא דמות מקראית. על פי המסופר בספר יהושע, הוא הנהיג את עם ישראל לאחר מות משה, בתקופת כיבוש הארץ והתנחלות השבטים. על פי מסורת המובאת בתלמוד, יהושע הוא המחבר העיקרי של ספר יהושע[1], וכן לפי אחת מן הדעות בתנאים[2] הוא הכותב של שמונת הפסוקים האחרונים בספר דברים, שמספרים את קורות העם לאחר מות משה. הוא היה משרתו של משה וגם תלמידו. כאשר עלה משה להר סיני לקבל את לוחות הברית, ליווה אותו יהושע חלק מן הדרך.

בנג'מין ווסט, יהושע חוצה את הירדן עם ארון הברית, שמן על עץ, 1800 יהושע מוזכר לראשונה בקרב שניהלו בני ישראל מול עמלק ברפידים, קרב אותו ניהל יהושע. לאחר מכן היה יהושע אחד משנים עשר המרגלים שנשלחו לתור את הארץ, יחד עם כלב בן יפונה. בהזדמנות זו, הוסיף לו משה את האות י' לשמו, שהיה בתחילה "הושע"[3].

לאחר מותו של משה, שמינה את יהושע ליורשו, הכניס יהושע את בני ישראל לארץ כנען, וניהל את מסע כיבוש הארץ, החל ביריחו והעי, דרך הניצחון על חמשת המלכים במקדה (שם אמר: "שמש בגבעון דום וירח בעמק איילון"), וכיבוש לבנה, לכיש, עגלון, חברון ודביר, ועד לקדש ברנע בדרום, עזה במערב וחצור בצפון. נחלת יהושע בן נון הייתה אז תמנת חרס, ושם אף נקבר.

לאחר מותו של יהושע הונהג העם על ידי זקני העם, ואחריהם בידי השופטים.

תוכן עניינים 1 חייו 2 דמותו בתורה 2.1 הקרב נגד עמלק 2.2 משרת משה 2.3 ריגול הארץ 2.4 הסמכת יהושע 3 דמותו בספר יהושע 3.1 נסים 4 מותו ומקום קבורתו 5 בספרות חז"ל 6 מדרשי אגדה 7 במחקר ההיסטורי 8 דמותו בגליל באלף הראשון 9 בספרות ובשירה 10 ראו גם 11 לקריאה נוספת 12 קישורים חיצוניים 13 הערות שוליים חייו יהושע השתייך לשבט אפרים והיה נכדו של אלישמע בן עמיהוד, נשיא שבט אפרים[4].

לפי המסורת נולד יהושע במצרים בשם הושע בן נון בשנת ב'ת"ו[5] לבריאת העולם (1354 לפנה"ס), והיה בן 42 בזמן יציאת מצרים. בכניסה לארץ היה בן 82, והנהיג את ישראל 28 שנים[6], עד למותו בגיל 110[7], בשנת ב'תקט"ז לבריאת העולם[8] (1244 לפנה"ס).

דמותו בתורה הקרב נגד עמלק המקרא מאזכר לראשונה את יהושע בספר שמות. שם הוא מתואר כמי שמצווה על ידי משה לארגן צבא מקרב בני ישראל ולנצח עליו במלחמה כנגד עמלק:

"וַיֹּאמֶר משֶׁה אֶל יְהוֹשֻׁעַ: בְּחַר לָנוּ אֲנָשִׁים, וְצֵא הִלָּחֵם בַּעֲמָלֵק, מָחָר אָנֹכִי נִצָּב עַל רֹאשׁ הַגִּבְעָה, וּמַטֵּה הָאֱלֹהִים בְּיָדִי"

— ספר שמות, פרק י"ז, פסוק ט' בהמשך מתואר כי יהושע מילא בקפדנות את דבריו של משה, והצליח מבחינה מלחמתית - "וַיַּחֲלשׁ יְהוֹשֻׁעַ אֶת עֲמָלֵק וְאֶת עַמּוֹ לְפִי חָרֶב", ומשה מקבל צו אלוהי - לומר באוזני יהושע כי רצון האל הוא למחות את עמלק מתחת השמים.

משרת משה בסמיכות לתיאור מעלתו הגדולה של משה, יהושע מתואר כעוזרו הנאמן והמסור של משה: "וּמְשָׁרֲתוֹ יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן נַעַר לֹא יָמִישׁ מִתּוֹךְ הָאֹהֶל." (ספר שמות, פרק ל"ג, פסוק י"א)

יהושע הוא האדם היחיד המלווה את משה להר סיני (ספר שמות, פרק כ"ד, פסוקים י"ג-י"ד) ושב איתו עם הלוחות (ספר שמות, פרק ל"ב, פסוק י"ז). התורה מציינת כי פעמיים יהושע שוגה בטעויות קלות ומשה מתקנו. הוא מזהה את רעש המחולות של העגל בטעות כקולות מלחמה (ספר שמות, פרק ל"ב, פסוק י"ז). בפעם אחרת כאשר אלדד ומידד מתנבאים במחנה, הוא מקנא למשה ותובע ממנו לאוסרם, אך משה משיב לו "ומי יתן כל עם ה' נביאים".

ריגול הארץ לקראת ניסיון הכניסה הראשון לארץ ישראל משה בוחר את יהושע להיות אחד משנים עשר המרגלים, תוך שהוא משנה את שמו מ"הושע" ל"יהושע"[9]. בניגוד לעשרת המרגלים שהוציאו את דיבת הארץ רעה, יהושע ביחד עם כלב בן יפונה טוען כי הארץ טובה מאוד וניתנת לכיבוש (ספר במדבר, פרק י"ג, פסוק י"ד). בספר דברים מתואר כי מיד לאחר חטא המרגלים נמסר למשה מה' כי יהושע הוא האדם המיועד להנחיל לבני ישראל את ארץ ישראל, ושעל כן הוא צריך לחזק ולטפח אותו לקראת התפקיד - "יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן הָעֹמֵד לְפָנֶיךָ, הוּא יָבֹא שָׁמָּה, אֹתוֹ חַזֵּק, כִּי הוּא יַנְחִלֶנָּה אֶת יִשְׂרָאֵל" (ספר דברים, פרק א', פסוק ל"ח), ואכן משה מטפח אותו (ספר דברים, פרק ל"א, פסוק כ"ג), ואף נותן לו גיבוי לעיני כל ישראל בסוף ימיו:

"וַיִּקְרָא משֶׁה לִיהוֹשֻׁעַ וַיֹּאמֶר אֵלָיו לְעֵינֵי כָל יִשְׂרָאֵל: חֲזַק וֶאֱמָץ כִּי אַתָּה תָּבוֹא אֶת הָעָם הַזֶּה אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתָם לָתֵת לָהֶם וְאַתָּה תַּנְחִילֶנָּה אוֹתָם"

— ספר דברים, פרק ל"א, פסוק ז' הסמכת יהושע עוד מתואר כי יהושע מצטרף לשירת האזינו שמשה אומר, אולי כחלק מהעדות שהשירה הזו אמורה להעיד כלפי עם ישראל (ספר דברים, פרק ל"ב, פסוק מ"ד). יהושע מתואר על ידי ה' באוזני משה, כ"אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ בּוֹ" (ספר במדבר, פרק כ"ז, פסוק י"ח), ומשה מתבקש בסוף ימיו לסמוך את ידיו עליו. תיאור דומה קיים בסוף ספר דברים, שם מתואר כי יהושע מלא ב"רוח חכמה", בשל סמיכת ידיו של משה עליו, והדבר מקנה לו סמכותיות רבה בקרב העם שמוכן לציית לו בשל כך.

דמותו בספר יהושע

ג'ון מרטין (1854-1789), יהושע מצווה על השמש לעמוד דום מעל גבעון, שמן על בד, 1816

הפלת חומות יריחו, ציור מהמאה ה-15 מאת Jean Fouquet ספר יהושע ממשיך את הקו של יהושע כתלמידו המסור של משה וכממשיך דרכו. יהושע מתגלה כמנהיג וכמצביא נחוש ואמיץ, הקשור לה' בקשר הדוק, הדואג לרוחניותו של העם, לא פחות ממה שהוא דואג למורל הקרבי שלו. הספר מתאר נקודות דמיון רבות בין השניים, כדי לחזק את התפיסה, שיהושע הוא המשכו המובהק של משה:

יהושע בוקע את נהר הירדן כפי שמשה ביקע את ים סוף. ליהושע יש גילוי של מלאך, כפי שלמשה היה גילוי של הסנה (ספר יהושע, פרק ה', פסוק י"ג). הוא שולח מרגלים, כפי שמשה שלח מרגלים. הוא נופל על פניו בשעת משבר (ספר יהושע, פרק ז', פסוק ו'), כפי שנהג משה לעשות. הוא מעניש את החוטאים בחומרה (ספר יהושע, פרק ז', פסוק כ"ה) כפי שמשה העניש (ספר במדבר, פרק ט"ו, פסוק ל"ו). הוא מצביע בכידון במלחמת העי, כפי שמשה הצביע בידיו (ומטהו) במלחמת עמלק. הוא מחזק את לב ראשי צבאו (ספר יהושע, פרק י', פסוק כ"ה), כפי שמשה מחזק אותו (ספר דברים, פרק ל"א, פסוק ז'). הוא כורת ברית נוספת בין בני ישראל וה' בשכם (ספר יהושע, פרק כ"ד, פסוק כ"ה), בדיוק כפי שמשה כרת ברית נוספת בעבר הירדן בערבות מואב (ספר דברים, פרק כ"ח, פסוק ס"ט). יהושע במותו מכונה "עבד ה'" (ספר יהושע, פרק כ"ד, פסוק כ"ט), בדיוק כפי שמשה כונה במותו (ספר דברים, פרק ל"ד, פסוק ה'). תחת הנהגתו בני ישראל עובדים את ה' (ספר יהושע, פרק כ"ד, פסוק ל"א), כפי שעבדו אותו כאשר חי משה. נסים יהושע כמשה מחולל ניסים ובעל יכולת לגייס את האל לטובת ישראל, "כִּי ה' נִלְחָם לְיִשְׂרָאֵל", בדומה לכתוב ביציאת מצרים: "ה' ילחם לכם ואתם תחרישון". תחת הנהגתו הירדן נבקע, חומת יריחו הבצורה נופלת תחתיה, אבני ברד גדולות נופלות על האויבים, והשמש והירח נעצרים - "עַד יִקֹּם גּוֹי אֹיְבָיו". למעשה המקרא מציין שיהושע היה האדם היחיד שאלוהים נשמע לפקודתו, ובכך הוא מתעלה אף על משה:

"אָז יְדַבֵּר יְהוֹשֻׁעַ לה'... וַיֹּאמֶר לְעֵינֵי יִשְׂרָאֵל: שֶׁמֶשׁ בְּגִבְעוֹן דּוֹם וְיָרֵחַ בְּעֵמֶק אַיָּלוֹן... וְלֹא הָיָה כַּיּוֹם הַהוּא לְפָנָיו וְאַחֲרָיו לִשְׁמֹעַ ה' בְּקוֹל אִישׁ..."

— ספר יהושע, פרק י', פסוקים י"ב-י"ד אפשר לומר שהמסר של ספר יהושע, הוא שיהושע מוציא לפועל באופן מדויק ודקדקני את דבריו של משה, מבלי להוסיף או להחסיר:

"כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה עַבְדּוֹ, כֵּן צִוָּה מֹשֶׁה אֶת יְהוֹשֻׁעַ, וְכֵן עָשָׂה יְהוֹשֻׁעַ, לֹא הֵסִיר דָּבָר מִכֹּל אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה"

— ספר יהושע, פרק י"א, פסוק ט"ו מותו ומקום קבורתו Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – קבר יהושע בן נון

מבנה הקבר המיוחס ליהושע בן נון בתמנת חרס יהושע היה בן 110 שנה במותו. יום מותו מתוארך בכ"ו או כ"ח בניסן לפי מסורות מסוימות, ולפי מסורות אחרות ב־י"ח אייר (ל"ג בעומר). על המסורות האחרונות מתבסס צום יהושע, שנהג בארץ ישראל בתקופה קדומה. מקום קבורתו של יהושע בן נון הוא בתמנת סרח שבהר אפרים כמו שכתוב בספר יהושע:

וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ בִּגְבוּל נַחֲלָתוֹ, בְּתִמְנַת-סֶרַח אֲשֶׁר בְּהַר-אֶפְרָיִם, מִצְּפוֹן, לְהַר-גָּעַשׁ

— ספר יהושע, פרק כ"ד, פסוק ל' ומזוהה כיום עם המקום הנקרא קבר יהושע בן נון בשומרון (לפי מסורות שונות מימי הביניים, המובאות בין היתר בידי רבי פתחיה מרגנשבורג, מזוהה קברו בבקעת ארבל שבגליל התחתון,[10], זיהוי שאינו מתאים לאמור במקרא.[11])

בספר שופטים מופיע השם ללא שיכול האותיות: "תמנת חרס"[12]. "חרס" הוא השמש ועל פי מדרש בראשית רבתי (כה, יא) ופירוש רש"י[13], על קברו של יהושע הועמדה תמונת שמש[14].

בספרות חז"ל בדברי חז"ל, ליהושע בן נון מיוחסות תקנות הנוגעות לכניסת בני ישראל לארץ ישראל. כך, הברכה השנייה בברכת המזון, ברכת הארץ, מיוחסת ליהושע. כמו כן, מיוחסות ליהושע בן נון עשר תקנות הנוגעות לשימוש מותר ברכוש של אנשים אחרים הנקראות עשר התקנות של יהושע. תקנות אלו הן:

מותר לאדם לרעות צאן בחורשה פרטית שבה אילנות זקנים, אך לא בקר. וחורשה פרטית שאילנותיה צעירים אסור לרעות בה, לא צאן, ולא בקר, אלא ברשות הבעלים. מותר לאדם ללקט עצים להסקה משדה חברו, ובתנאי שיהיו זרדים פשוטים שאין בכוחם להשריש, אבל שאר עצים אסור. מותר לאדם ללקט משדה חברו עשבי בר העולין מעצמם, חוץ משדה תלתן שזרעה לבהמה. מותר לאדם לקטום ייחורים[15] משדה חברו חוץ מגרופיות של זית[16], ובלבד שיקטום ייחורים קטנים בלבד, ומאזורים בעץ שאינם מולידים פרי ואין בהם הפסד. מעיין חדש שהחל נובע בשדה פרטית, מספק מים לכל בני העיר. מותר לכל אדם לדוג דגים מהכנרת, אף על פי שהיא בנחלת שבט נפתלי. ובתנאי שידוג בחכה בלבד. לבני השבט מותר לדוג אף עם רשת. מותר לאדם הנמצא בדרך ונזקק לצרכיו, לסטות מן הדרך ולעשות את צרכיו מאחורי גדר של שדה, ואפילו גדל בה גידול יקר. מי שתעה בין הכרמים, יכול להסיט את ענפי הגפנים לכאן ולכאן, עד שיחזור לדרך. בחורף כאשר דרכי-הרבים מלאות בוץ, מותר לעוברי הדרכים, להלך בדרכים, שבצידי שדות פרטיות. מת מצווה, קונה מקומו, ונקבר במקום שנמצא בו. ובתנאי שלא היה מוטל על הגבול בין שני שדות, או בשטח ששייך למדינה, שבמקרים אלו, מביאים אותו לבית הקברות. מדרשי אגדה על פי המדרש, יהושע בן נון נישא לרחב הזונה מיריחו לאחר שהתגיירה[17]. וכן מובא בחז"ל כי ליהושע לא היו בנים, כי אם בנות.

במדרש אגדה שפורסם לראשונה במאה ה-18[18] מובא מעשה מוזר הקושר את השם נון - בארמית דג, לזה שהוריו השליכו אותו ליאור ובלעו דג, פרעה צד את הדג ומצא את יהושע בתוכו, גדלו בביתו ומונה ל"ריש קטיעיא" (תליין), בתוקף תפקידו הרג את אביו, וכשנודע לו על כך עשה תשובה. יש שפקפקו באותנטיות של מדרש זה[19], הרב מרדכי הכהן[20] טען שאגדה זו זלגה מהמיתולוגיה היוונית על אדיפוס. בספר דברי הימים, שם אביו "נון" מנוקד בחולם ולא בשורוק, עובדה המרחיקה עוד יותר את אגדת הדג.

במחקר ההיסטורי רוב החוקרים סבורים שתיאורי הכיבוש בספר יהושע אינם מהווים בעיקרם תיעוד של מאורעות היסטוריים[21]. לדוגמה, ערים מסוימות שכבש יהושע על פי המקרא נכבשות מחדש בידי אחרים מאוחר יותר, והעי קרויה בשם שעשוי לרמז על היותה תל חורבות. מכאן, על פי המקובל בביקורת המקרא, סביר להניח שמי שכתב את ספר יהושע, או שליקט מקורות שונים המתייחסים למסע הכיבושים, היה חסר מידע לגבי הנפשות הפועלות, ושמו של יהושע הואצל על הכיבושים על מנת להעצים את אישיותו.

ההיסטוריון הביזנטי פרוקופיוס בן המאה השישית כותב בספר "היסטוריה של המלחמות"[22] כי יש מבצר בנומידיה, במקום שבו שוכנת העיר טיגיסיס (אנ'), ושם יש שני עמודי אבן עם כתובת בשפה הפיניקית: "אנו הם אלו שנמלטו מפניו של יהושע השודד, בן נון". יש פולמוס בין ההיסטוריונים על ערכה של העדות הנ"ל[23].

דמותו בגליל באלף הראשון יהושע נחשב לדמות חשובה בקרב יהודי הגליל במאות הראשונות לספירה. הוא תואר ככובש הארץ וכמחולל נסים, בגרסאות שונות של הסיפור המקראי[24].

לזכרו הונהג צום יהושע, בתאריכים שונים, שהמאוחר מביניהם הוא י"ח באייר. כמו כן, יהושע הוזכר בהקשרים של רעידת אדמה שהתרחשה במותו.

במאה ה-7 כבר קיימת עדות ברורה המציגה את הקשר בין התאריך י"ח באייר לבין צום יהושע:

וְכָל הָיָה חָת מִשְּׂפַת שָנִי

בִּהְיוֹת בִּן נוּן מַנְהִיג שְאוֹנִי

וַיַּחְמוֹס יָמָיו וּבוֹ אִישוֹנִי

בִּשְמוֹנָה עָשָׂר בַּשֵּנִי.

— אלעזר הקליר, אהלי איכה גילו קדישים עדות נוספת לכך ניתן למצוא גם מהמאה ה-8:

פָּסוֹחַ וְגָנוֹן טְמֵאִים בְּיַשְּׁבוֹ

צוֹם יְהוֹשֻׁעַ בִּשְׁמוֹנָה עָשָׂר בּוֹ

אִיָּיר / קֵרְבָם וְצִיוָּם מִלִּשְׁבּוֹר עֶצֶם בּוֹ

רִבְּקָם מַצּוֹת וּמְרוֹרִים וְרֺאשׁוֹ וְקִרְבּוֹ

— קידוש ירחים דרבי פנחס בן יעקב הכהן, חודש אייר החוקר אלחנן ריינר העלה את האפשרות כי מיתוס זה היה המקור למיתוס על ישו[24]. עוד טען ריינר כי דמותו של הרשב"י היא גלגול של דמותו של יהושע בן נון בגליל באלף הראשון לספירה. ריינר הצביע על כך ששתי הדמויות הן אבות מייסדים אגדיים ומחוללי נסים, לשתיהן קשר לרעידת אדמה, שתיהן קשורות בהר מירון כאתר פולחן (על פי הגרסה המזהה את קברו בגליל[10]) ושתיהן נפטרו ב-י"ח באייר.

קטע מהאנדרטה לזכרו של יהושע בן נון במרכז השומרון, יצירת האמן אסף קדרון בספרות ובשירה חיים נחמן ביאליק התייחס לדמותו של יהושע בן נון ולחילופי המשמרות בינו לבין משה רבנו בשירו "מתי מדבר האחרונים" משנת 1896. ביאליק העמיד כמוטו לשיר את הפסוק המשנאי "משה מת יהושע מכניס" וכך הוא מתאר בו את יהושע: "נוֹרָא הוֹד כִּפְנֵי מַלְאַךְ הַקְּרָב, יַעֲמֹד יְהוֹשֻׁעַ בִּן-נוּן יִתֵּן קוֹל [...] קוֹלוֹ יֵצֵא כַּחֵץ, מָלֵא עָצְמָה, עֱזוּז, דְּבָרוֹ יִבְעַר כַּלַּפִּיד, כָּאֵשׁ;". ביאליק לא רק תיאר בשירו את המאורעות התנ"כיים, אלא גם כיוון לשקף בשיר את קורותיו של עם ישראל באותה תקופה, ימי התעוררות הציונית המדינית מבית מדרשו של בנימין זאב הרצל.

ראו גם ספר יהושע גזרות יהושע לקריאה נוספת אליהו עסיס, ממשה ליהושע ומנס לטבע: עיון ספרותי בפרקי הכיבוש בספר יהושע, ירושלים: מגנס, תשס"ה. עדין שטיינזלץ, ‏דמויות מן המקרא, סדרת אוניברסיטה משודרת, בהוצאת משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 1980, פרק ה' - "יהושע תלמידו של משה" קישורים חיצוניים ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא יהושע בן נון בוויקישיתוף יהושע בן נון , ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת" גליה סמו, אודות יהושע בן נון , אתר מקראנט אלכסנדר רופא, יהושע בן נון בתולדות המסורת המקראית - עשרה פרקים , אתר מקראנט רשימת מאמרים על יהושע בן נון

באתר רמב"י יהושע כמשה, משה כיהושע

בתוך: ד"ר לאה מזור, על מקרא הוראה וחינוך שמואל אחיטוב, דמותו של יהושע , באתר מקראנט יהושע בן נון , באתר הספרייה הווירטואלית של מטח יהושע בן נון , באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית) הערות שוליים

תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף ט"ו.

בבא בתרא דף טו עמוד א

במדבר, י"ג, ט"ז, לפי פירוש רש"י שם, המסתמך על דברי הגמרא (מסכת סוטה, דף ל"ד, עמוד ב'). אך לדעת הרשב"ם שם ופרשנים נוספים (כגון רמב"ן על שמות, י"ז, ט'), משה שינה את שמו ל"יהושע" מיד בשעה שנעשה למשרתו.

ספר דברי הימים א', פרק ז', פסוקים כ"ו-כ"ז

סדר הדורות ב"א ת"ו. לדעת אברהם אבן עזרא נולד ומת 14 שנים קודם.

סדר עולם פרק י"ב.

ספר יהושע, פרק כ"ד, פסוק כ"ט.

סדר הדורות ב"א תקט"ז.

על פי האר"י האות יוד נלקחה משמה של שרה אמנו שהתחלף משרי לשרה והניקוד ליוד נלקח מהמילה בן ועל כן נכתב בתורה תמיד בן בניקוד חיריק.

סבוב הרב רבי פתחיה מרגנשפורג , עמ' 56, אתר דעת

אלחנן ריינר, "יהושע הוא רשב"י, חצור היא מירון: לטיפולוגיה של סיפור ייסוד גלילי (עוד פרק בעולמו הדתי של היהודי הגלילי) ", תרביץ פ [%D7%91] (טבת תשע"ב), עמ' 180–182.

ספר שופטים, פרק ב', פסוק ט'.

רש"י על יהושע כד, פסוק ל.

יאיר זקוביץ, אביגדור שנאן, לא כך כתוב בתנ"ך, עמ' 61–62.

ייחורים - ליצירת שתילים חדשים לשדהו, או להרכבה על עציו.

גרופיות הן ענפים צעירים הצומחים בתחתית העץ מבסיסו. והסיבה שאסור לאדם לקטום גרופיות של זית משדה חברו היא שהגרופיות בלבד (ולא ענפי עץ אחרים) משמשים להצמחת עצים חדשים, ועל כן הן חשובות לבעלים.

מדרש רבה קוהלת, ‏פרשה ח, פסקה י , טקסט דיגיטלי באתר ספריא תלמוד בבלי, מסכת מגילה, דף י"ד, עמוד ב'

נדפס לראשונה בספר שבחי ארץ החיים וילנא תרל"ז עמוד י"ז. ובראש ספר רב פעלים לר' אברהם בן הגר"א. ובעיתון המגיד גיליון 28 עמוד 259.

הרב יצחק ישעיה וויס, ישורון "מדרש חז"ל או מדרס עמי ארצות", כ"א עמוד תשס"ה . כ"ב עמוד תתנ"ב .

מחניים קכ"ח-ק"ל עמוד 44.

Ann E. Killebrew, Biblical Peoples and Ethnicity: An Archaeological Study of Egyptians, Canaanites, Philistines, and Early Israel, 1300–1100 B.C.E.

(SBL Archaeology and Biblical Studies 9), Atlanta, GA: Society of Biblical Literature, 2005, pp. 186-187 n. 15

ספר 4, פרק 10

(באנגלית)

ראה מאמרו של פיליפ שמיץ , לעניין האמינות והאותנטיות של הנ"ל

אלחנן ריינר, "יהושע הוא רשב"י, חצור היא מירון: לטיפולוגיה של סיפור ייסוד גלילי (עוד פרק בעולמו הדתי של היהודי הגלילי) ", תרביץ פ [%D7%91] (טבת תשע"ב), 179-218. https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%99%D7%94%D7%95%D7%A9%D7%A2_%D7%91...