David Raziel Commander Etzel

משרד הביטחון - דף הנצחה

ויקיפדיה - דוד רזיאל
________________________________________________________________________________

David Raziel (December 19, 1910 - May 20, 1941) was a fighter of the Jewish underground during the British mandate, and one of the founders of the Irgun.

Biography

Born in Smarhoń (now in Hrodna Voblast, Belarus), Vilna district in the Russian Empire, he immigrated with his family at the age of three to Palestine, where his father became a Hebrew teacher at a Tel-Aviv elementary school. When the 1929 Hebron massacre broke out, he joined the Haganah in Jerusalem, where he was studying philosophy and mathematics at the Hebrew University. When the Irgun was established, he was one of its first members, and displayed outstanding military skills.

In 1937 he was appointed by the Irgun as the first Commander of Jerusalem District and a year later Commander in Chief of the Irgun. His term as leader was especially marked by violence against Arabs, including a sequence of market-place bombings.

On May 17, 1941 he was sent, with three of his comrades including Ya'akov Meridor, to Iraq on behalf of the British army. On May 20, a bomb from a German aircraft killed him and the British officer with him near an oil deposit in Habbaniyah. Meridor returned to Palestine and took over command of the Irgun.

In 1955 his remains were exhumed and transferred to Cyprus, and again in 1961 to Jerusalem's Mount Herzl military cemetery. His sister, Esther was later a member of the Knesset for Herut, the party founded by Irgun leader Menachem Begin.

Comemoration

Ramat Raziel, a moshav in the Judean Mountains is named after Raziel, as well as many streets in Israel bearing his name in commemoration. The Israel postal service issued a stamp in his honor.

David Raziel (December 19, 1910 - May 20, 1941) was a fighter of the Jewish underground during the British mandate, and one of the founders of the Irgun.
Biography

Born in Smarhoń (now in Hrodna Voblast, Belarus), Vilna district in the Russian Empire, he immigrated with his family at the age of three to The British Mandate of Palestine, where his father became a Hebrew teacher at a Tel-Aviv elementary school. When the 1929 Hebron massacre broke out, he joined the Haganah in Jerusalem, where he was studying philosophy and mathematics at the Hebrew University. When the Irgun was established, he was one of its first members, and displayed outstanding military skills.

In 1937 he was appointed by the Irgun as the first Commander of Jerusalem District and a year later Commander in Chief of the Irgun. His term as leader was especially marked by violence against Arabs, including a sequence of market-place bombings.

On May 17, 1941 he was sent, with three of his comrades including Ya'akov Meridor, to Iraq on behalf of the British army to fight against al-Gaylani pro-axis regime. On May 20, a bomb from a German aircraft killed him and the British officer with him near an oil deposit in Habbaniyah. Meridor returned to Palestine and took over command of the Irgun.

In 1955 his remains were exhumed and transferred to Cyprus, and again in 1961 to Jerusalem's Mount Herzl military cemetery. His sister, Esther was later a member of the Knesset for Herut, the party founded by Irgun leader Menachem Begin. Comemoration

Ramat Raziel, a moshav in the Judean Mountains is named after Raziel, as well as many streets in Israel bearing his name in commemoration. The Israel postal service issued a stamp in his honor.[1]

Street named after him. Freedom fighter for Hagannah. Buried in special heroes cemetary,Mount Herzl , in Jerusalem

http://www.eilatgordinlevitan.com/kurenets/k_pages/gordin.html

דוד רזיאל (רוזנסון), (19 בנובמבר 1910 - 20 במאי 1941) היה מפקד האצ"ל הרביעי וממייסדיו ונציב בית"ר. נהרג בשליחות צבאית מטעם בריטניה

תולדות חייו

נולד למרדכי ובלומה רזיאל (רוזנסון) בעיירה סמרגון שבאזור וילנה, כנצר למשפחת רבנים, ובבית דובר עברית, ועלה עם הוריו ואחותו אסתר לארץ ישראל בשנת 1914. במלחמת העולם הראשונה הוגלתה משפחתו למצרים על ידי הטורקים יחד עם כל יהודי הארץ שהיו נתינים רוסיים, משם חזרה לרוסיה ושבה לארץ בשנת 1923

בשנת 1928, לאחר שסיים את לימודי התיכון בבית הספר "תחכמוני" שבתל אביב, עלה לירושלים ולמד בישיבת מרכז הרב, שם הוא היה חברותא של הרצי"ה קוק. בנוסף לכך למד גם מדעי היהדות, מתמטיקה ופילוסופיה באוניברסיטה העברית

בעקבות מאורעות תרפ"ט (1929) הזדעזע רזיאל והחליט להצטרף לארגון ההגנה בירושלים. לאחר זמן קצר סיים קורס מפקדים. ב-1931 התפצל האצ"ל מתוך "ההגנה" ורזיאל נמנה עם מקימי הארגון. בזמן מאורעות תרצ"ו-תרצ"ט רזיאל היה ממצדדי שבירת מדיניות ההבלגה כלפי הערבים. ב-1936 יצאו לאור בהוצאת הספרייה המרכזית של ברית חיילי החזית היהודית ספר "האקדח" מאת ד.ראש (היו אלה דוד רזיאל ואברהם שטרן), וכן הספר "תרגילי הסדר המכונס והמרווח" מאת י.גוש-חלב (דוד רזיאל). הספר הראשון שימש באצ"ל ובמחתרות במשך שנים אחרי הוצאתו, בהיותו ראשון מסוגו בעברית[1]. ב-1937 הגיעו לידי הסכם המאחד את האצ"ל עם ההגנה אך רזיאל נשאר באצ"ל עם רוויזיוניסטים ואנשי בית"ר. במחתרת ראו בו רבים סמל של מופת והקרבה עצמית. נישא לשושנה

מפקד האצ"ל

בשנת 1938 מינה זאב ז'בוטינסקי את דוד רזיאל להיות מפקד האצ"ל, וכך היה למפקדה הרביעי. ההחלטה הראשונה שקיבל הייתה לבטל את התואר "ראש המפקדה", ולהציע שמעמדו כראש המפקדה יהיה "ראשון בין שווים", בהמשך הרחיב את פעולותיו של הארגון גם לליטא ולפולין. כינויו המחתרתי של רזיאל היה "בן ענת". י

תחת פיקודו, החל מיולי 1938, בוצעו מספר רב של פעולות נגד ערבים ברחבי הארץ וזאת כתגובה להירצחם של יהודים רבים שנפלו באותן שנים במאורעות. כך למשל, בירושלים בוצעו מספר רב של פעולות ירי וחבלה, ובהם התקפת אוטובוס ערבי בפצצה ברחוב יפו, ופיצוץ מוקש בשוק הירקות בעיר העתיקה בירושלים. מעשים אלו הביאו לידי קיטוב ביישוב היהודי בארץ. ראשי המוסדות הלאומיים גינו אותם בלשון חריפה ואנשי מחנה הפועלים החליטו החלטות אופרטיביות כדי להחליש את האצ"ל ולבודדם מהיישוב היהודי. בינואר 1939 יצא מהארץ בזהות בדויה

בפברואר השתתף בוועידה בפריז שעניינה היה הסדרת עליית אף על פי, ושם נפגש, בפעם היחידה, עם זאב ז'בוטינסקי

אישיותו הותירה רושם רב על ז'בוטינסקי, שאמר כי חיכה לאדם כמותו 15 שנה, ונתן לו את המינוי להיות נציב בית"ר בארץ. במאי 1939 חזר מהשליחות, מארצות הברית. בהגיעו עצרו אותו הבריטים, אך רזיאל הצליח להימלט. ב-19 במאי עלה בידי הבריטים לאוסרו שנית ורזיאל נכלא בכלא עכו. באוקטובר 1939 שוחרר עם חברי מפקדת אצ"ל נוספים בערבותו של פנחס רוטנברג. תחת הנהגת רזיאל הוחלט כי האצ"ל לא יאבק בבריטים בזמן מלחמת העולם השנייה ותחת זאת יסייע להם במלחמה בגרמניה הנאצית. הדבר הביא לפרישת חברים מן האצ"ל, ובראשם אברהם שטרן (יאיר), ולהקמת הלח"י

מותו

בשנת 1941, לאחר שפרץ בעיראק מרד אנטי בריטי בראשות רשיד עלי אל-כילאני, נענה רזיאל לבקשת הבריטים לשגר יחידת קומנדו לחבל במתקני זיקוק הנפט ליד בגדד, שהיו חיוניים לצבא הגרמני. רזיאל אף החליט, למגינת לבם של חבריו, לעמוד בראשה של היחידה, בת ארבעה אנשים שאחד מאנשיה היה יעקב מרידור. רזיאל אף סבר שיוכל להקים תאים של האצ"ל בקרב יהודי עיראק. היחידה יצאה לפעולת האצ"ל בעיראק ב-17 במאי 1941 משדה התעופה הצבאי בתל נוף ונחתה בשדה התעופה בחבניה שבעירק. בהגיעם שונתה התוכנית והם קיבלו משימת מודיעין לקראת כיבוש העיר פלוג'ה. בפעולה זו נהרג רזיאל ב-20 במאי ביחד עם קצין בריטי מלווה, מהפצצה ישירה של מטוס גרמני, והוא בן 30. יעקב מרידור, סגנו, שב אל הארץ ועמד בראש הארגון במקומו

רזיאל נטמן בעיראק בבית עלמין צבאי על ידי הבריטים. בני משפחתו ומשרד החוץ עשו מאמצים רבים להביא את ארונו של רזיאל לקבר ישראל, אולם רק בשנת 1955 הסכימה ממשלת עיראק לאפשר לבריטים להוציא את הארון מארצם, בתנאי שלא יובא לקבורה בישראל אלא בקפריסין, שהייתה אז מושבה בריטית. בספטמבר 1960, זמן קצר לאחר שקפריסין זכתה בעצמאות, פנה חבר הכנסת מנחם בגין אל נשיא הרפובליקה החדשה, הארכיהגמון מקאריוס השלישי, בבקשה לאפשר את העברת הארון למדינת ישראל. הפנייה נענתה בחיוב וב-16 במרץ 1961 נערכה לדוד רזיאל הלווייה צבאית בהשתתפות המונים. ארונו של דוד רזיאל נטמן בבית-הקברות הצבאי בהר הרצל בירושלים

לאחר מותו של רזיאל הוענקה לו דרגת אלוף בצה"ל. הרב צבי יהודה קוק, לימים ראש ישיבת מרכז הרב, ספד לו והשווה את דמותו לדמותו של דוד המלך, בשילוב של עדינות רוחנית עם נחישות מלחמתית. על שמו נקרא היישוב רמת רזיאל שבהרי ירושלים, אותו הקימו יוצאי בית"ר והאצ"ל

יום מותו, כ"ג באייר, נקבע על ידי מנחם בגין בשנת תש"ו כיום התייחדות עם כל חללי האצ"ל ‏

בנו

כאשר נפל דוד, לא ידעה רעייתו שושנה כי היא בהיריון. התינוק שנולד נקרא דוד על שם אביו, אך לאסון המשפחה הוא נפטר בבית החולים. הוא נטמן בהר הזיתים ולימים התברר שקיברו נהרס בתקופת השלטון הירדני

מייסד ומפקד האצ"ל

נהרג כ"ג אייר תש"ב ונקבר בטקס ממלכתי בהר הרצל

ירושלים

לקרוא עוד על דוד רזיאל ניתן למצוא ב

בן בלומה ומרדכי. נולד בי"ח בכסלו תרע"א (19.12.1910) בעיר סמורגון שבפלך ווילנה כנצר לגזע רבנים גדולי תורה ואדירי אמונה. מילדותו ספג בבית הוריו את האהבה לארץ-ישראל והכמיהה לציון, והוריו - שניהם מורים - הקנו לו את הדיבור העברי. בן שלוש היה דוד כשעלה עם הוריו ארצה בקיץ 1914. אביו הוזמן לשמש מורה בבית-הספר "תחכמוני" בתל-אביב אך כעבור מחצית השנה היתה המשפחה בין היהודים שגורשו מן הארץ על-ידי התורכים ונדדה במשך שמונה שני דרך מצרים, לאוקראינה ורוסיה ושם התגוררה במוסקבה ובקובנה. כל אותו זמן קנה דוד מהוריו ידע רב בלימודיהתורה, השתלם בעברית והרבה לקרוא בספרות העברית החדשה. בשנת 1923 שבה המשפחה לארץ-ישראל ואביו חזר ללמד בבית-הספר "תחכמוני". בבית-ספר זה סיים דוד לימודיו ועמד בבחינת-בגרות ממשלתית. רושם עז טבעו בו גיבורי התנ"ך, החשמונאים, בר-כוכבא ורבי עקיבא ומאותה תקופה נשתמרו שני מחזות שכתב - "המרגלים" ו"קורח" - וכן מסות בשם "דוד" ו"שאול". שנתיים הוא למד בישיבה "מרכז הרב" שבירושלים ואחר-כך התחיל ללמוד באוניברסיטה העברית. הוא נרשם במחלקה למדעי הרוח ונודע כסטודנט מצטיין בלימודי המחלקה וגם במתמטיקה. בימי מאורעות הדמים של שנת תרפ"ט הצטרף לפלוגת המתנדבים שליד ועד הקהילה בירושלים ובמסגרתה ליווה למנוחת עולמים את עשרות בחורי הישיבה שנטבחו בחברון. עם קום "הארגון הצבאי הלאומי", בעקבות המאורעות על-ידי מפקדים שפרשו משורות ה"הגנה" בירושלים, היה מראשוני המצטרפים לארגון-המגן החדש, ובשורותיו התחיל משתלם במקצועות הצבאיים וקנה בהם ידע רב. בארגון זה, שנודע אז בשמות "ההגנה הלאומית" ו"הגנה ב'", עבר "קורס סגנים" ועד מהרה התבלט כמפקד ומדריך מן המעולים. בצד זה עסק בתרגום ובחיבור ספרי-עזר צבאיים: "האקדח", "תרגילי הסדר המכונס והמרווח", ו"תורת ההדרכה". באביב 1937 חל פילוג באצ"ל על רקע הוויכוח בישוב העברי בשאלת ההבלגה והתגובה על ההתקפות הערביות. דוד נמנה עם חברי המפקדה החדשה של המחתרת, שימש זמן מה מפקד מחוז ירושלים ובקיץ 1938 נתמנה על-ידי זאב ז'בוטינסקי, מצביא הארגון למפקד הראשי. ב-14.11.1937 נתן הסניף הירושלמי שבפיקודו את האות ל"שבירת ההבלגה" על-ידי התקפה מאורגנת ראשונה של הארגון על ריכוזי פורעים בעיר הבירה. כמפקד האצ"ל הרחיב את תחום הפעילות של ארגונו מעבר לתגובה בחזית הערבית, להכשירו כגרעין לצבא עברי לעתיד לבוא. בתקופת פיקודו גם ניתנה תנופה גדולה לשיתוף הארגון במערכת ההעפלה של הצה"ר ובית"ר. עם החרפת העימות עם השלטונות הבריטיים עקב פעילות התגובה של הארגון הגבירו השלטונות את המאמצים לתפוס ולאסור את המפקד הראשי. הדבר עלה בידם ב-19.5.1939. תחילה הוחזק בכלא עכו, אחר-כך הועבר למחנה המעצר של צריפין ומשם שוחרר זמן קצר לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה עם הכרזת האצ"ל על הפסקת פעולותיו האנטי-בריטיות ועקב מלחמת בעלות הברית בגרמניה הנאצית. לאחר הפסקת פעילות זו חל באצ"ל הפילוג שבעקבותיו קם "הארגון הצבאי הלאומי בישראל" ששינה אחר-כך את שמו ל"לוחמי חרות ישראל" (לח"י). דוד רזיאל, שהמשיך לפקד על הארגון, הפעילו גם במאמץ המלחמה נגד הגרמנים ובמאי 1941 אף יצא הוא עצמו, עם שלושה מפקודיו, לחבנייה שבעיראק למבצע חבלה ומודיעין נגד הגרמנים ובעלי בריתם העיראקים שהעמידו להם בסיסים צבאיים בארצם. ביום כ"ג באייר תש"א (20.5.1941) בעיצומו של המבצע הותקפה המכונית הצבאית שבה נסע רזיאל על-ידי מטוסים גרמניים. רזיאל נהרג והובא לקבורה בבית העלמין הצבאי שבחבנייה. בן 31 היה בנפלו. לאחר מאמצים מרובים הועברה גופתו לקפריסין וביום 16.3.1961 הובאה לקבורה בבית הקברות הצבאי בירושלים. בטכס הצבאי המלא שנערך לכבודו ספד לו מנחם בגין, מפקדו האחרון של האצ"ל ולימים ראש ממשלת ישראל. הוא ציינו כ"דמות מופלאה של חייל ומפקד, לוחם ומורד, ספרא וסייפא". דוד רזיאל הניח אישה, שושנה לבית שפיצר. יום נפילתו נקבע כיום הזכרון השנתי לחללי הארגון הצבאי הלאומי