Bruria Kaufman

'August 21, 1918 – January 7, 2010) was an American theoretical physicist. She is known for contributions to Albert Einstein's general theory of relativity, to statistical physics, where she used applied spinor analysis to rederive the result of Lars Onsager on the partition function of the two-dimensional Ising model, and to the study of the Mössbauer effect, on which she collaborated with John von Neumann and Harry Lipkin.

Contents 1 Biography 2 Scientific career 3 Selected publications 4 References Biography

Letter by Albert Einstein, Bruria Kaufman and others criticizing Menachem Begin and his party at the time, Herut. Bruria Kaufman was born in New York City to a Jewish family of Ukrainian origin. In 1926 the family immigrated to the British Mandate for Palestine, living first in Tel Aviv, and then in Jerusalem. Her main interests during her youth were music and mathematics.[1]

She studied mathematics, earning a B.Sc. from Hebrew University of Jerusalem in 1938, and a PhD from Columbia University in 1948. She married the linguist Zellig S. Harris in 1941.

In 1960, she settled on Kibbutz Mishmar Ha'emek and adopted a daughter, Tami.[2]

Kaufman returned to the US in 1982. They lived in Pennsylvania, where her husband taught. He died in 1992. Kaufman moved to Arizona and married the Nobel laureate Willis Eugene Lamb in 1996, although the marriage ended in divorce. She died in January 2010 at Carmel Hospital in Haifa, following a stay at a nursing home in Kiryat Tiv'on, not far from Haifa. In keeping with her wishes, her body was cremated.[3]

Scientific career Kaufman was a research associate at the Institute for Advanced Study in Princeton from 1948 to 1955, where she worked with John von Neumann (1947/48) and with Albert Einstein (1950–1955). She spent the following years at the University of Pennsylvania working on a mathematical linguistics project.

Kaufman returned to Israel in 1960 (with Harris) where she became professor at the Weizmann Institute of Science in Rehovot (1960–1971) and later on at the University of Haifa (1972–1988).

Selected publications "Crystal Statistics. II. Partition Function Evaluated by Spinor Analysis", Phys. Rev. 76: 1232 (1949). "Crystal Statistics. III. Short-Range Order in a Binary Ising Lattice", Phys. Rev. 76: 1244 (1949), with L. Onsager. "Transition Points", Physical Society Cambridge International Conference on Low Temperatures (1946), with L. Onsager. The Meaning of Relativity with A. Einstein and E. G. Strauss, Princeton University Press (1953). "Algebraic Properties of the Field in the Relativistic Theory of the Asymmetric Field", Annals of Mathematics 59: 230–244 (1954), with A. Einstein. "A New Form of the General Relativistic Field Equations", Annals of Mathematics 62: 128–138 (1955), with A. Einstein. "Mathematical Structure of the Non-symmetric Field Theory", Proceedings of the Fiftieth Anniversary Conference on Relativity 227–238 (1955). "Neighbor Interactions and Symmetric Properties of Polyelectrolytes", Journal of Chemical Physics 27: 1356–1362 (1957), with S. Lifson and H. Lifson. "The Stability of a Rotating Viscous Jet", Applied Mathematics Quarterly 19: 301–308 (1962), with J. Gillis. "Momentum Transfer to Atoms Bound in a Crystal", Annals of Physics 18:249–309 (1962), with H.J. Lipkin. "Unitary Symmetry of Oscillators and the Talmi Transformation", Journal of Mathematical Physics 6: 142–152 (1965), with C.C. Noack. "Special Functions of Mathematical Physics from the Viewpoint of Lie Algebra", Journal of Mathematical Physics 7: 447–457 (1966).[4] References

"Bruria Kaufman-Harris: physicist who worked with Albert Einstein" . Times Online. March 3, 2010.(subscription required)

Dromi, Uri (January 15, 2010). אחרי מות | פרופ' ברוריה קופמן הריס

[Obituary: Professor Bruria Kaufman Harris]. Haaretz (in Hebrew).

Memorial webpage (Hebrew)

"Bruria Kaufman" . CWP at UCLA. Archived from the original

on 2004-09-25 https://en.wikipedia.org/wiki/Bruria_Kaufman

ברוריה קאופמן

''''''(Bruria Kaufman;‏ 21 באוגוסט 1918, ניו יורק - 7 בינואר 2010, ישראל) הייתה פיזיקאית ומתמטיקאית ישראלית-אמריקאית.

תוכן עניינים 1 ביוגרפיה 2 עבודה משותפת עם אלברט איינשטיין 3 תרומה אקדמית 4 קישורים חיצוניים 5 הערות שוליים ביוגרפיה ברוריה קופמן נולדה בניו יורק ב-21 באוגוסט 1918. אביה, יהודה אבן שמואל, היה חוקר חשוב במדעי היהדות, ונודע מתרגם ספר הכוזרי ומפרש ספר מורה הנבוכים. אחיה הצעיר, שמואל קופמן, נהרג בעת שרותו בפלמ"ח. בסוף שנת 1926 עלתה המשפחה לארץ ישראל. קופמן למדה בבית חינוך לילדי עובדים בתל אביב ובגימנסיה הרצליה[1]. בילדותה הצטיינה ברוריה במדעים ובנגינה בפסנתר.

בשנת 1938 סיימה קופמן את לימודי המתמטיקה באוניברסיטה העברית בירושלים[2], כאשר קיבלה את התואר הראשון שלה. בשנת 1948 סיימה דוקטורט באוניברסיטת קולומביה - גם הוא בתחום המתמטיקה המתקדמת[2]. לאחר מכן החלה בפוסט-דוקטורט כחוקרת במכון למחקר מתקדם שבפרינסטון עד שנת 1955, שם עבדה עם ג'ון פון נוימן (בין השנים 1947-1948) ועם אלברט איינשטיין (בין 1950[3] ועד למותו באפריל 1955). בפרינסטון חקרה קופמן אפשרויות לפתרון בעיות פיזיקליות מסובכות בעזרת מתמטיקה.[4]

בדצמבר 1941 נישאה קופמן לבלשן היהודי זליג הריס (אנ')[5].

בדצמבר 1948 חתמה ביחד עם איינשטיין ואישי ציבור נוספים על מכתב למערכת ה-New York Times, שבו גינתה את מנחם בגין ואת תנועת החרות בשל פרשת דיר יאסין.

קופמן חזרה לישראל בשנת 1960 ושימשה כפרופסור במכון ויצמן[6] עד שנת 1971. מחקרה עסק בתפר בין תורת החבורות ועולם הפיזיקה. בשנת 1965 היא הייתה אחת משתי נשים שהתמנו לוועד המנהל של רשות השידור[7]. לאחר מכן לימדה באוניברסיטת חיפה עד שנת 1988. בשנת 1982 עברה המשפחה לתל אביב, ואחר כך לפילדלפיה, שם לימד הריס באוניברסיטת פנסילבניה, וקופמן התנדבה לשמש כפקידה במוסד שסייע לנכים. לאחר מותו של הריס ב-1992 עברה קופמן לאריזונה. משנת 1993 שימשה כפרופסור אורח באוניברסיטת אריזונה ובאוניברסיטת קולומביה.

קופמן והריס היו חברי קיבוץ משמר העמק מסוף שנות ה-50 ועד תחילת שנות ה-80.

בשנת 1996, נישאה לזוכה פרס נובל בפיזיקה ויליס לם, אותו היא פגשה לראשונה בשנת 1941 בעת לימודיהם המשותפים באוניברסיטת קולומביה. נישואיהם הסתיימו בגירושין.

בשנותיה האחרונות חזרה לישראל, כדי לחיות בטבעון לצד בתה תמי (תמר) הריס, אותה אימצה ברוריה בהיותה בת 48,[4] ונכדתה נועם. היא נפטרה ב-7 בינואר 2010 בבית אבות בקריית טבעון[8], בהיותה בת 91.

עבודה משותפת עם אלברט איינשטיין ברוריה החלה לעבוד עם איינשטיין כאשר עבדה על פוסט-הדוקטורט שלה במכון למחקר מתקדם שבפרינסטון. השניים עבדו יחד משנת 1950 ועד מותו, בשנת 1955. בכך שימשה ברוריה כעוזרת המחקר האחרונה של איינשטיין טרם מותו.

ברוריה כתבה עם איינשטיין שני מאמרים וכן הייתה שותפה בכתיבת ספרו בנושא תורת היחסות[2]. לאחר מותו ארכבה את רשימותיו ביחד עם המתמטיקאי קורט גדל. באותה שנה נתנה הרצאה בברן, בה סקרה את חזית מחקרו של איינשטיין בניסיון ליצור תורת שדות מאוחדת, שתאחד את כל כוחות הטבע הידועים. סך הכל פורסמו שלושה מאמרים של איינשטיין עם חתימתה המשותפת של קופמן[9]. בשנת 1965, כאשר הובא ארכיונו של איינשטיין לאוניברסיטה העברית, נתמנתה לעבוד יחד עם פרופ' שמואל סמבורסקי על הוצאת כתבי היד המדעיים של איינשטיין[1].

תרומה אקדמית תרומתה הגדולה של ברוריה למחקר האקדמי הייתה מציאת מודל מתמטי פשוט יותר לפיתוח למודל איזינג של לארס אונסאגר בשנת 1949. בנוסף, היא פרסמה שני מאמרים עם אלברט איינשטיין והייתה שותפה לכתיבת ספרו על תורת היחסות. בישראל חקרה יחד עם פרופסור צבי ליפקין את אפקט מסבאואר והשניים פרסמו מאמר יחד, בו שילבה ברוריה מתמטיקה בפיזיקה של האפקט.[4]

קישורים חיצוניים ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ברוריה קופמן בוויקישיתוף אורי דרומי, אחרי מות - פרופ' ברוריה קופמן הריס , באתר הארץ, 15 בינואר 2010 יבל ברקאי, אחרי מות: המזכירה המדעית האחרונה של פרופסור אלברט איינשטיין נפטרה בשיבה טובה , הדף הירוק, ‏14 בינואר 2010, אורכב מהמקור

ב-3 במרץ 2016. איתי נבו, ‏המדעניות פורצות הדרך שנשכחו: מאמרים עם איינשטיין ותורנות חדר אוכל , במדור "מדע במבט-על " באתר של מכון דוידסון לחינוך מדעי, 8 במרץ 2017 ברוריה קופמן , באתר פרויקט הגנאלוגיה במתמטיקה https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94_...

---------------------------------

Bruria Kaufman (August 21, 1918 – January 7, 2010) was an Israeli theoretical physicist. She is known for contributions to Albert Einstein's general theory of relativity, to statistical physics, where she used applied spinor analysis to rederive the result of Lars Onsager on the partition function of the two-dimensional Ising Model, and to the study of the Mössbauer effect, on which she collaborated with John von Neumann and Harry Lipkin.