Haim Hazaz

Haim Hazaz (Hebrew: חיים הזז) (born 16 September 1898; died 24 March 1973) was an Israeli novelist.

Life

Hazaz was born in a small village in Ukraine, Russian Empire. He lived in a number of major European cities, including Kiev, Kharkiv, Moscow, Constantinople, Paris and Berlin before emigrating to the then British Mandate of Palestine in 1931. settling in Jerusalem. He was married to the poet Yocheved Bat-Miriam, they lost their only son, Nahum, in the Israeli war of independence in 1948. From 1961 until his death in 1973, Hazaz lived in the Jerusalem neighborhood of Talbiya.

Awards: In 1942 (jointly with Shaul Tchernichovsky) and again in 1970, Hazaz was awarded the Bialik Prize for Literature. In 1953, he was awarded the Israel Prize for literature, the inaugural year of the prize.

________________________________________________________________________________

חיים הזז

מעט ביוגרפיה - מתוך הספר אהובות ושנואות (עליזה שנהר–אלרעי)

חיים הַזַז (כ"ט באלול תרנ"ח (ערה"ש), 16 בספטמבר 1898, סידורובִיצ'י, פלך קייב, האימפריה הרוסית (אוקראינה) – כ' באדר ב' תשל"ג, 24 במרץ 1973, ירושלים) היה סופר ומחזאי עברי, איש רוח והגות מהבולטים בדורו ומנהיג תרבותי. החתן הראשון של פרס ישראל לספרות

ביוגרפיה

עד עלייתו לארץ

חיים הזז נולד לצביה ואריה הזז בכפר קטן בשם סידורובִיצ'י, בפלך קייב שבדרום-מערב האימפריה הרוסית, בתחום המושב היהודי (כיום אוקראינה), שם עברה עליו ילדותו, בקרב אוכלוסייה מעורבת של יהודים ונוצרים. כשהיה כבן שש נפטרה אמו, וסבתו, אם אביו, גידלה אותו. קיבל חינוך דתי, כמו גם מפי מלמדים ומפי מורים

בהיותו בן 16, עת פרצה מלחמת העולם הראשונה, עבר ללמוד לימודי חול בקייב, חרקוב ומוסקבה. בגיל 23 (1921) שהה כשנה וחצי בקרב חלוצים ציונים שעברו הכשרה לקראת עלייה לארץ ישראל בקונסטנטינופול, ולימד אותם עברית. משם עבר לפריז, שם עשה תשע שנים. בפריז חיבר הזז את יצירותיו הראשונות: שלושה סיפורים על אודות המהפכה הרוסית, שהתפרסמו בכתב העת "התקופה", וכן את הפואמה 'חתן דמים', שתורגמה לאנגלית בידי י"מ לאסק וזכתה לתשבחות מפי ט. ס. אליוט

בקיץ 1928 ביקר בברלין, שם היה עד לצמיחת התנועה הנאצית וחש באסון הממשמש ובא, ושם הגה את הרעיון לכתיבת מחזהו בקץ הימים. מחזה זה נכתב רק אחר כך, בהיותו בארץ ישראל, וראה אור ב-1933

באביב 1931 עלה הזז לארץ ישראל, וקבע את דירתו בירושלים. הוא חי חיי דלות בחדרים דלים, ונאלץ לעבור דירה לעתים תכופות משכונה לשכונה. תקופה מסוימת חי בשכנות לעולים מתימן, והזדהותו עמם השפיעה על יצירותיו ('היושבת בגנים' ו'יעיש'). חיים הזז היה בעלה של המשוררת יוכבד בת-מרים, בנם יחידם, נחום (זוזיק) הזז (1928–1948), נפל בקרבות להגנת ירושלים בשנת תש"ח

משנת 1961 ועד למותו בשנת 1973 התגורר בבית מספר 18 ברחוב חובבי ציון, בשכונת קוממיות (טלביה) בירושלים (במקום זה ממוקמת היום יד למורשת חיים הזז).‏[1] הזז הותיר אחריו עיזבון שכלל גם כתבי יד שטרם ראו אור בדפוס. חלק מיצירותיו תורגמו לשפות שונות. הזז קבור בבית הקברות בהר הזיתים.

הזז היה ממיסדי האקדמיה ללשון העברית, וחבר כבוד בה משנת 1961. הוא כיהן גם כנשיא אגודת הסופרים העבריים. היה מחברי התנועה למען ארץ ישראל השלמה

הזז קיבל תוארי דוקטור לשם כבוד מן הסמינר התאולוגי היהודי בניו יורק, מדרופסי קולג' בפילדלפיה ומהאוניברסיטה העברית בירושלים. בשנים 1942 ו-1970 הוא זכה בפרס ביאליק, ובשנת 1953 זכה בפרס ישראל לספרות עברית.

על שמו נקראו בית הסופר בירושלים ורחובות בישראל

יצירתו

מוטיבים חוזרים ונשנים ביצירותיו הם מהפכות התרבות שעברו יהודים במקומותיהם השונים, פער הדורות, הכיסופים לגאולה ומשבר האכזבה מהם. יצירותיו של הזז יצאו באסופות שונות, במהדורות רבות, מבחרים למיניהם וכינוסים שונים, בעיקר בשביל מערכת החינוך

בין ספריו: י

   הדרשה וסיפורים נבחרים, תל אביב: הוצאת דביר, תשנ"א 1991.

   חגורת מזלות, סיפורים, תל אביב: עם עובד, תשי"ח 1958.

   אבן שעות, סיפורים, תל אביב: עם עובד, תשל"ג 1973.

   אבנים רותחות, סיפורים, תל אביב: עם עובד, 1965 - בקובץ זה נכלל סיפורו הידוע "הדרשה"

   ימלא, רעננה: אבן חושן, 2005.

   יעיש, על חיי יהודי תימן בצנעא, תל אביב: עם עובד, 1955.

   היושבת בגנים, רומן, על חיי עולי תימן בירושלים, תל אביב: עם עובד, תשכ"ה 1965.

   בישוב של יער, רומן, תל אביב: הוצאת שטיבל, תר"ץ 1930.

   דלתות נחושת, סיפור, תל אביב: דבר, תשט"ז-1957.

   צל הפוך, תל אביב: עם עובד, 1955.

   בקולר אחד, סיפורם של מאיר פיינשטיין ומשה ברזני), תל אביב: עם עובד, תשכ"ג 1963.

   פעמון ורימון, סיפורים, תל אביב: עם עובד, תשל"ה 1974.

   חתן דמים, סיפור, (איורים: רות צרפתי) - סיפור מקראי על ציפורה, אשת משה, המנסה להקריב את בנה לאלוהיו

   בקץ הימים, מחזה בשלוש מערכות, על ימי שבתי צבי, תל אביב: עם עובד, תש"י 1950.

   בצלן של מלכויות, תש"ע-2010.

ויש לשער, כי בשירה של יוכבד בת מרים השתלבו גם יסודות אישיים–אוטוביוגרפיים. בת מרים, שהגיעה לפריז ב–1925 עם בתה מריאסה, שנולדה לה מנישואיה למשורר העברי שמעון הבונה (שנרצח על–ידי המשטר הסטליניסטי ב–1937), נישאה שם לסופר חיים הזז. בנם היחיד נחום (זוזיק) נולד ב– 1928 ושנה לאחר מכן הגיעה המשפחה לתל–אביב. זוזיק נהרג במלחמת השחרור ובאותה שנה הכיר הזז את אביבה קושניר (אלמנת חוקר הטבע טוביה קושניר, שנפל עם מחלקת הל"ה). הזז נפרד מבת מרים ונשא לאשה את אביבה (1951).