Yuval Ne'eman

Yuval Ne'eman (Hebrew: יובל נאמן‎, 14 May 1925 – 26 April 2006) was a renowned Israeli theoretical physicist, military scientist, and politician. He was a minister in the Israeli government in the 1980s and early 1990s.

Israel Prize, 1962 (later returned)

אנציקלופדיה דוד תדהר

יובל נאמן (14 במאי 1925 – 26 באפריל 2006) היה מדען ופוליטיקאי ישראלי, מגדולי הפיזיקאים בישראל, חבר האקדמיה הלאומית למדעים של ארצות הברית, האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים, ראש אמ"ן בצה"ל בפועל לזמן קצר; ממייסדי החוג לפיזיקה והפקולטה להנדסה באוניברסיטת תל אביב, פרופסור מן המניין ונשיא האוניברסיטה, חתן פרס רוטשילד, פרס ישראל ופרס א.מ.ת; ממייסדי מפלגת התחיה וראשיה, חבר הכנסת מטעמה ושר המדע, האנרגיה והתשתיות.

ביוגרפיה

תקופת נעוריו

יובל נאמן נולד בשנת 1925 בתל אביב כבנם הבכור של צפורה בת אברהם בן-יעקב וגדליה נאמן (נֶיימן). סבו, אבא נאמן, היה ממייסדי תל אביב. עד גיל 9 התגורר עם הוריו בפורט סעיד במצרים. לאחר שובו למד בגימנסיה הרצליה, ובגיל 15 סיים בהצטיינות חסרת תקדים את התיכון. בגיל 16 החל בלימודי הנדסת מכונות בפקולטה להנדסת מכונות בטכניון, וסיים אותם בהצטיינות יתרה.

שירותו הצבאי

כבר בגיל 15 התגייס נאמן לשורות ארגון "ההגנה". הוא הכשיר לוחמות בבית אורן, בהן גם את חנה סנש. לאחר תום לימודיו בטכניון נתבקש לעבוד כמהנדס בתע"ש אך העדיף להיות לוחם ויצא לקורס קצינים של ההגנה. תחילה שימש כמפקד מחלקה ולאחר מכן מפקד פלוגה בחי"ש של תל אביב[2]. במלחמת העצמאות שירת כסגן מפקד גדוד 51 בחטיבת גבעתי וכקצין המבצעים של החטיבה לקראת מבצע יואב. אחר כך, מונה לסגן מפקד החטיבה ובשנת 1950 הועבר למטכ"ל להיות ראש ענף מבצעים תחת פיקודו של יצחק רבין, ראש מחלקת המבצעים דאז וידידו הטוב. נאמן זוהה כאיש מפ"ם, ואף על פי כן, קודם לתפקיד ראש מחלקת התכנון במטכ"ל בדרגת אלוף-משנה, אחרי שרכש השכלה צבאית בבית הספר הגבוה למלחמה בפריז בשנת 1951.

בסוף 1954, לאחר הדחת ראש אמ"ן, בנימין גיבלי, בעקבות העסק הביש, מילא נאמן בפועל את מקומו לזמן מה, ולאחר מינויו של יהושפט הרכבי לתפקיד זה, המשיך כסגנו ובמקביל מונה למפקד חטיבת כרמלי. בין השאר עסק בקידום טכנולוגיות הצפנה ופענוח צפנים. במהלך מבצע קדש, ריכז את התיאום הצבאי עם בריטניה ועם צרפת. לאחר מכן היה אחראי על הקשר עם הכורדים בעיראק ועם קהילות יהודיות בארצות האסלאם. בסוף 1957 מונה לנספח צה"ל בלונדון, והתמסר ללימודי תואר שלישי בפיזיקה, אותם סיים ביוני 1961. בשנת 1961 השתחרר מצה"ל בדרגת אלוף-משנה ומונה למנהל מדעי של הוועדה לאנרגיה אטומית כממלא מקום של פרופ' ישראל דוסטרובסקי.

ב-1967, ערב מלחמת ששת הימים, הופקד על טיפול בעניינים מדיניים. במלחמת יום הכיפורים שימש כעוזר שר הביטחון, והופקד על הקשר החשאי עם האמריקנים. בתום מלחמת יום הכיפורים שימש שוב נאמן, כמו אחרי "העסק הביש", כראש אמ"ן בפועל, לזמן קצר, בעקבות הדחתו של אלי זעירא. בנוסף, עסק בבדיקת מחדלי המודיעין במלחמה. בשנות השבעים שימש כיועץ לשמעון פרס במשרד הביטחון ושאיפותיו, בהן שיגור לוויין ישראלי, הכעיסו את יצחק רבין ויצרו קרע ביניהם.

פעילותו המדעית

במהלך שנות החמישים המאוחרות, התפנה נאמן למחקר מדעי, והשלים את עבודת הדוקטור שלו באוניברסיטת לונדון תוך שנה, בהנחיית עבדוס סאלאם, חתן פרס נובל לפיזיקה לשנת 1979.

הישגו המדעי הגדול של נאמן הוא בזיהוי עקרונות סימטריה בסיסיים העומדים ביסוד עולם החלקיקים האלמנטריים. הוא הראה שניתן להסביר את קיומם ותכונותיהם של החלקיקים התת-אטומיים בעזרת מודל המבוסס על חבורת הסימטריה. בפרט, הוא הראה איך הפרוטון והנייטרון הם חלק משמינייה של באריונים שמהווה הצגה של חבורה זו. נאמן הגיע לגילויים אלה, במקביל למארי גל-מאן, שכינה את החלקיקים העומדים בבסיס המודל בשם קווארקים.

גילוי חלקיק (אומגה מינוס) במעבדה הלאומית ברוקהייבן ב-1964, שקיומו ותכונותיו נחזו על ידי המודל של גל-מאן ושל נאמן אישש את המודל ופרסם את מציעיו. גל-מאן ונאמן פרסמו את הספר "The Eightfold Way", שכלל את מאמריהם בתחום זה. מספר שנים אחר כך הוענק לגל-מאן פרס נובל לפיזיקה לשנת 1969, ללא יובל נאמן וג'ורג' צוויג שתרם אף הוא לתורה המתגבשת. נאמן ראה בעובדה שלא זכה בפרס על אף שעבודתם נעשתה במקביל ובאופן בלתי תלוי החמצה, והדבר הסב לו תסכול שליווה אותו עוד שנים רבות לאחר מכן. הוא אמר על כך:

חשתי תסכול רב שלגל-מאן היה ממסד שלם שעמד מאחוריו ולי היה רק את עצמי. מבחינת אוניברסיטת לונדון הייתי כמעט האויב, שכן גזלתי כביכול את התהילה מבכיר הפרופסורים שלהם, ובארץ לא היה מי שיתמוך בי. את הוועדה לאנרגיה אטומית זה לא עניין בכלל. ברור שגם השיקול האנטי ישראלי שיחק תפקיד בשיקוליה של הוועדה. ... אין לי ספק שהעבודה שעשיתי עולה בחשיבותה על הרבה מהעבודות שנעשו מאז ולפני כן.

— ראיון לרונן ברגמן, ידיעות אחרונות, 18.3.05 לקראת סוף 1962, עם הקמת המחלקה לפיזיקה באוניברסיטת תל אביב הועמד נאמן בראשה. בשנת 1963 מונה לפרופסור חבר בפברואר 1964 פרץ לתודעה הציבורית בישראל עת אוששה התאוריה שלו בניסוי במעבדה. ביוני 1964 נבחר לסגן רקטור האוניברסיטה. בשנת 1965 מונה גם לסגן נשיא האוניברסיטה, ולאחר חצי שנה העביר את תפקיד סגן הרקטור לפרופ' יהושע יורטנר. בעקבות סכסוך בין נשיא האוניברסיטה לרקטור, התפטר נאמן מתפקידו כסגן נשיא בתחילת 1966, בנימוק שהוא מעדיף להשקיע את זמנו בעבודה מדעית ולא בעבודה ארגונית חסרת תכלית.

בשנים 1971–1975 כיהן כנשיא האוניברסיטה. הוא היה בין יוזמי פתיחת הפקולטה להנדסה באוניברסיטת תל אביב (1971) ונחשב למתווה דרכה בראשית קיומה. בשנת 1969 קיבל נאמן את פרס ישראל למדעים מדויקים (לימים החזיר אותו במחאה על הענקת הפרס לאמיל חביבי), ב-1972 נבחר לאקדמיה הלאומית למדעים של ארצות הברית ובשנת 2003 קיבל את פרס א.מ.ת למדעים מדויקים.

הוא הקדיש מזמנו גם לפופולריזציה של המדע, במתן הרצאות לנוער, בכתיבת ספרי מדע פופולרי, ובהרצאות בסדרת "אוניברסיטה משודרת" של "גלי צה"ל".

בשנת 1977 שימש כיושב ראש ועדת ההיגוי שהמליצה על פרויקט תעלת הימים, לייצור תעלה שתחבר בין הים התיכון לים המלח בעלות של כ-1.5 מיליארד דולר. בשנת 1986 נדחה חזונו משיקולים כלכליים, הוא תלה את חוסר היכולת המדינית להוציא לפועל את הפרויקט, בכך שהפוליטיקאים נעדרי חזון, ושהם עושים פרויקטים קצרי טווח, שבהם יוכלו במהרה לקצור פירות.

בין השנים 1998–2002, כיהן נאמן כנשיא איגוד המהנדסים הישראלי

נאמן והגרעין הישראלי

כבר ב-1952 היה נאמן חבר בוועדה לאנרגיה אטומית. ב-1961, אחרי השלמת הדוקטורט, נעשה נאמן מנהל מדעי בכור בנחל שורק. באותה תקופה עמד שמעון פרס בראש הצוות שהוביל את הקמת הקריה למחקר גרעיני בדימונה ונאמן, שעבד תחתיו, לא היה ביחסים טובים עמו ופרש לבסוף. היה לו תפקיד בהסוואת הפעילות הגרעינית של ישראל מפני ארצות הברית. פרס טען שהמדענים היו ספקנים ממנו, אולם נראה שנאמן היה בין אלו שתמכו מלכתחילה בהקמת הכור. לאחר מכן שימש נאמן כיושב ראש הוועדה לאנרגיה אטומית. ב-1981 דחף לצאת למבצע נגד הכור הגרעיני בעיראק.

דמותו עוררה סקרנות ותשומת לב, והכינוי שהדביק לו אורי אבנרי, דוקטור סטריינג'לב, פגע בו מאוד. בניגוד לאחרים, שונים ממנו בהשקפותיהם, שלל מכל וכל נאמן את האפשרות כי נשק גרעיני יכול לשמש בסיס לתפישת ביטחון הגנתית. את האפשרות להשתמש בהרתעה גרעינית גלויה שלל בטענה של "חוסר אחריות מוחלט". מיד לאחר מלחמת ששת הימים פרסם נאמן מאמר שבו קרא לשמירה על השטחים שנכבשו במלחמה והחלפתו של שר החוץ אבא אבן והצטרף לתנועה למען ארץ ישראל השלמה.

ב-1979 הקים עם גאולה כהן את תנועת "התחיה" ונבחר לעמוד בראשה. בדעותיו תמך במה שכינה "אקטיביזם ציוני" ודגל בחזון של ארץ ישראל השלמה. נאמן התנגד בנחרצות להסכמי קמפ דייוויד ולפינוי ימית. פעילותו בתנועת התחיה עוררה הרמת גבה מצד אלו שהיו מודעים להשקפותיו האתאיסטיות שעמדו בסתירה חדה לעמדות הימין הדתי מסוגו של גוש אמונים שעימו שיתף פעולה. על כך סיפר:

אני ישבתי עם אנשי גוש אמונים כשהקמנו את התחייה. הם ידעו מה השקפותיי בעניין. אמרתי להם בפירוש שאני לא אדם מאמין... אבל אני אומר שבעלותנו על הארץ נובעת מההיסטוריה שלנו כאן. אני נתלה במורשת ההיסטורית ובצורך לשמור על העם היהודי.

דעותיו נגד החזרת סיני לא השתנו לאורך כל ימי חייו ובראיון לידיעות אחרונות ב-2005, כשנה לפני מותו, הסביר.

בסיסית, לדעתי, כלום לא השתנה. אני קורא ערבית ורואה את העיתונות המצרית כיום. אין שום הבדל: שנאת ישראל מובהקת ורצון להשמיד אותנו. הדבר היחיד שהשתנה, והוא חוזר על עצמו במחזוריות – אחרי כל מלחמה שבה הם מפסידים לנו נוצרת שכבה במצרים של אנשים שמבינים שישראל לא תוכרע בנשק ואינם מנסים מחדש להשמידנו. ברגע שהם מתחלפים באים חבר'ה שעוד לא הוכו ולא למדו את הלקח ושוב אוסרים עלינו מלחמה.

בבחירות לכנסת העשירית (1981) נבחר לכנסת מטעם "התחייה" ובין השנים 1982–1984 היה שר המדע. ב-30 בינואר 1990 התפטר מהכנסת, ועם הקמת ממשלת שמיר בחודש יוני אותה שנה, שב למשרד המדע והטכנולוגיה, וקיבל גם את תיק האנרגיה והתשתית. נאמן התנגד להשתתפותה של המשלחת הישראלית בוועידת מדריד וניסה לסכל מהלך זה על ידי יצירת ברית בין מפלגות הימין שכללה את סיעות "מולדת" "התחייה", ו"צומת". נאמן פרש מן הממשלה ב-21 בינואר 1992, באותה שנה לא עברה רשימת "התחייה" את אחוז החסימה והוא פרש סופית מהפוליטיקה. את קשייה של התחייה תלה נאמן, בין השאר, בשילוב בין גאולה כהן לבין אליקים העצני, שביניהם התנהל, לדבריו, "מרוץ לקיצוניות".

בין פעולותיו כשר המדע הייתה יוזמתו להקמת סוכנות החלל הישראלית. הוא כיהן כיושב ראש הסוכנות שנים רבות אחר כך.

בראיון עיתונאי על הרגשתו לעזוב את הפוליטיקה על משרותיה ומנעמיה השיב יובל נאמן ברוח קוסמוסופית: אם אני מסתכל על היקום העצום סביבנו ואני רואה איזה חלק אפסי אני תופס בו, על כדור הארץ, שהוא גרגר קטן, חלק ממערכת השמש, שהיא חלק ממיליארדי שמשות, שהן חלק משביל החלב, שכמוהו יש מיליארדים, השאלה מה מעמדי על האדמה ממש לא רלוונטית. במאי 2005 קיימה ועדת המדע והטכנולוגיה של הכנסת ישיבה מיוחדת לציון יום הולדתו ה-80 של פרופ' נאמן.

מותו והנצחתו

יובל נאמן נפטר ב-26 באפריל 2006, לאחר שלקה באירוע מוחי שלושה ימים קודם לכן, ונטמן בבית העלמין טרומפלדור בתל אביב. הוא הותיר רעיה (דבורה לבית רובינשטיין), בן, בת, אחות (רות בן-ישראל, כלת פרס ישראל למשפט) ו־4 נכדות.

בעלה של דודתו מצד אביו, דינה, הוא יזהר הררי, שאף הוא כיהן כחבר כנסת (הכנסות ה-1 עד ה-7, תחילה מטעם המפלגה הפרוגרסיבית) ובן דודו, בנו של יזהר, הוא חיים הררי, פיזיקאי בעל שם אף הוא, ונשיא מכון ויצמן למדע לשעבר.

על שמו של נאמן קרויים רחובות בתל אביב וברחובות וסדנת תל אביב למדע, טכנולוגיה וביטחון באוניברסיטת תל אביב.

מספריו

• עם יורם קירש, ציידי החלקיקים, הוצאת יחד, 1983.
• הפיזיקה של המאה העשרים, (עורך: יהודה עופר, התקין וההדיר: יואב בן דב), תל אביב: משרד הביטחון - ההוצאה לאור, אוניברסיטה משודרת, תשמ"ד 1984.
• מדיניות הראייה המפוכחת, (עורך: אדר קיסרי), רמת-גן: רביבים, 1984.
• היקום האינפלציוני הנצחי, (עורך: חיים שמואלי), רחובות: מכון ויצמן למדע, היחידה לפעולת נוער, תשנ"ה 1995.
• סדר מן האקראי: המדע וחברת האדם בתורת התפתחות מוכללת, (עורכת ומפיקה: שרה סורני), ירושלים: מכון ון ליר, תשנ"ט 1999.
• יהודים, ישראל והסוגיה הגרעינית: אסופת מאמרים פרי עטו של פרופ’ יובל נאמן, (עורך: שמואל צבאג), אריאל, המכללה האקדמית יהודה ושומרון, תשס"ז 2007.
• תרומת היהודים למדע, הוצאת גוונים, 2010

https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%99%D7%95%D7%91%D7%9C_%D7%A0%D7%90...