Shoshana Arbeli-Almozlino

https://en.wikipedia.org/wiki/Shoshana_Arbeli-Almozlino

Shoshana Arbeli-Almozlino

Date of birth 26 January 1926 Place of birth Mosul, Iraq Year of aliyah 1947 Date of death 12 June 2015 (aged 89) Place of death Tel Aviv, Israel Knessets 6, 7, 8, 9, 10, 11, 12 Faction represented in Knesset 1965–1968 Alignment 1968–1969 Labor Party 1969–1991 Alignment 1991–1992 Labor Party Ministerial roles 1986–1988 Minister of Health Shoshana Arbeli-Almozlino (Hebrew: שושנה ארבלי-אלמוזלינו‎, 26 January 1926 – 12 June 2015) was an Israeli politician who served as a member of the Knesset (MK) for the Labor Party and the Alignment alliance from 1965 until 1992. She was also Minister of Health between 1986 and 1988.

Biography One of six children born in Mosul, Iraq to a merchant, Shmuel Binyamin Arbili (or Arbeli) and his wife, Safra, Shoshana joined the underground HeHalutz movement,[when?] for which she was jailed.[1]

Having originally studied to be a teacher, she made aliyah to Mandatory Palestine in 1947. The rest of her family immigrated to Israel in Operation Ezra and Nehemiah in 1951. She joined Ahdut HaAvoda in 1948, becoming a member of the secretariat of the party's Ramat Gan/Givatayim branch. The following year she was amongst the founders of kibbutz Neve Ur.[1] Between 1952 and 1957 she worked as co-ordinator of the women's department of the Ramat Gan Labour Bureau, before serving as co-ordinator of the youth section from 1957 until 1959.[2]

Between 1959-66 she was a member of the secretariat of workers councils, and chaired its department of training and employment. She was also later a member of the Histadrut council and the council of the Na'amat women's organisation. She missed out on election to the Knesset on the Alignment's list in 1965 (the Alignment being an alliance of Ahdut HaAvoda and Mapai), but entered the parliament in January 1966 after two Alignment MKs, Moshe Carmel and Haim Gvati, resigned their seats. She was re-elected in 1969, 1973, 1977, 1981 and 1984.[2][3][4]

In September 1984 she was appointed Deputy Minister of Health. In the government formed in October 1986 she became Minister of Health, serving until the 1988 elections, in which she retained her seat, but lost her place in the cabinet. She lost her seat in the 1992 elections after 26 years in the Knesset.[3][4][2]

Arbeli-Almozlino died at Tel Aviv Sourasky Medical Center on 12 June 2015 at the age of 89 of Alzheimer's disease.[4]

Marriage In 1965, aged 39, Arbeli married Natan Almozlino, a widower who was active in Ahdut Ha-Avodah and served as the treasurer of the Histadrut. Natan Almozlino and his first wife, Bellina, had two children, Uzi and Yishai. He and Arbeli-Almozlino had no children.[3]

מקור:

https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%A9%D7%A0%D7%94_%D7%90... C%D7%99-%D7%90%D7%9C%D7%9E%D7%95%D7%96%D7%9C%D7%99%D7%A0%D7%95

מידע נוסף: https://main.knesset.gov.il/mk/pages/MkPersonalPrint.aspx?MKID=269

' שושנה ארבלי-אַלמוּזלינו (26 בינואר 1926 – 12 ביוני 2015) הייתה אשת ציבור ישראלית שכיהנה כחברת הכנסת מטעם סיעת המערך מהכנסת השישית ועד לכנסת השתים עשרה. הייתה סגנית יושב ראש הכנסת, סגנית שר הבריאות בממשלת ישראל ה-21 ושרת הבריאות בממשלה ה-22, והאישה השנייה שכיהנה בממשלת ישראל בתפקיד שרה שאינו שר ללא תיק, (אחרי גולדה מאיר). חברת מזכירות מועצת הפועלות ואחר כך נעמת. לפני עלייתה ארצה הייתה חברת המחתרת הציונית בעיראק.

ביוגרפיה נולדה ב-1926 במוסול שבעיראק לשמואל בנימין וספירה (שדירה) ארבילי, שמוצאם מהעיר ארביל בעיראק, למשפחה יהודית מסורתית בת שש נפשות, ללא זיקה לציונות.[1] למדה בבית ספר המקומי, יהודייה יחידה בכיתה שכל תלמידיה היו מוסלמים.[2] עם תום לימודי התיכון לימדה אנגלית בבית ספר לבנות. אחר כך התקבלה ללימודים בבית המדרש הגבוה למורים ומורות בבגדאד, שם סבלה מאווירה עוינת ובדידות.[3] משפחתה שמרה על קשרים טובים עם השכנים המוסלמים, אך היחסים הורעו בשנת 1941 בעקבות הפוגרומים של הפרהוד.[1]

שנים ראשונות בארץ בשנת 1946 הצטרפה לגרעין התיישבות מחתרתי מטעם המוסד לעלייה ב', כחלק מפעילות התנועה הציונית בעיראק. במחתרת שימשה מדריכה ורכזת, ופעם אחת נעצרה על ידי השלטונות בחשד לפעילות ציונית.[4] אחרי שחרורה הייתה נתונה למעקב ועל כן ביקשה לזרז את עלייתה לארץ ישראל, ועלתה באופן חשאי במסגרת מבצע מייקלברג, שהחל ב-20 באוגוסט 1947,[5] יחד עם כחמישים חלוצים. בני משפחתה עלו לישראל ב-1951, במבצע עזרא ונחמיה.

היא צורפה לגרעין אל על שבקיבוץ שדה נחום, שהיה לגרעין המייסד של קיבוץ נווה אור. בשנת 1950 יצאה בשליחות מחלקת הקליטה של הסוכנות היהודית לסייע במחנה עולים בית ליד, שם נחשפה לתנאי החיים הקשים של עולי ארצות האסלאם.[3]

פעילות ציבורית בשנת 1948 הצטרפה לתנועת אחדות העבודה והייתה חברת מזכירות סניף המפלגה ברמת גן. התלוותה לסיורים במעברות שערך אברהם עבאס, אז יו"ר המחלקה לעדות המזרח במפ"ם. בשנת 1956 התמנתה למנהלת המחלקה להכשרה ולעבודה במועצת הפועלות ביחד עם גניה פילניק. בשנת 1959 קודמה לתפקיד יו"ר המחלקה,[3] תפקיד שמילאה עד שנבחרה לכנסת.

כהונתה כחברת הכנסת בשנת 1960 החליטה מזכירות מפלגת אחדות העבודה לשריין 20 אחוז מהמושבים בכנסת לנשים החברות במפלגה וכ-10 אחוזים מהמושבים ליוצאי עדות המזרח.[6] השתייכותה לשתי קבוצות מיעוט אלה קידמה את שיבוצה למקום העשירי ברשימת המפלגה לכנסת השישית, ובמקום ה-46 ברשימת המערך המשותפת לכנסת השישית.

במהלך כהונתה בכנסת שימשה בתפקידי יו"ר וחברה בוועדת העבודה, יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה וחברה בוועדת הכנסת, ועדת חוץ וביטחון, ועדת הכלכלה, ועדת השירותים הציבוריים, הוועדה לענייני ביקורת המדינה, ועדת החינוך והתרבות וועדת העלייה והקליטה.[3] עם החוקים שפעלה לקידומם נמנים תיקונים לחוק הגנת הצרכן בכנסת השתים עשרה.[7]

לפני הבחירות לכנסת העשירית, בהליך המאשר לחברי כנסת שכיהנו בה שתי קדנציות רצופות להיכלל שוב ברשימה לכנסת, זכתה ארבלי-אלמוזלינו בהצבעה חשאית במרכז "העבודה" למספר הקולות הגבוה ביותר.[8] הישג זה הובא בחשבון בעת סידור הרשימה לכנסת בידי הוועדה המסדרת וארבלי-אלמוזלינו שובצה במקום השני ברשימת המערך המשותפת עם מפ"ם.[9] היו שגרסו ששובצה במקום הגבוה והמפתיע בהצבעה וברשימה (לנוכח מיקומה הנמוך ברשימה במערכות בחירות קודמות) בשל הרצון לראות במקום גבוה ברשימה אישה ובת עדות המזרח,[10] שתמכו ברובם בליכוד בראשות מנחם בגין. בגין תקף אותה על אי-מחאתה כלפי נאום הצ'חצ'חים.

עבודת נשים ארבלי-אלמוזלינו תמכה בעידוד נשים לעבוד מחוץ לביתן[11] ולצורך כך פעלה לקידום לימודים והכשרה מקצועית לנערות ונשים, הקמת מעונות יום לילדי אמהות עובדות,[12] וחקיקת חוקי מגן כדי להקל על נשים לעבוד.[13][14] בתפקידיה במועצת הפועלות ובכנסת, ובמיוחד כיו"ר ועדת העבודה בכנסת השישית והשביעית היא הקדישה מאמץ רב בכיוון זה.[15] בין השאר היא הציעה הצעת חוק למימוש שכר שווה לעובד ולעובדת,[16] תיקון לחוק עבודת נשים המעניק שעות היעדרות מעבודה לנשים בהריון[17] ותיקון לחוק הביטוח הלאומי בכנסת השמינית, המקנה ביטוח נכות גם לעקרת בית.[18]

עמדות בזכות שליטתה בערבית השתתפה בפגישות עם נציגי מדינות ערב ופעלה במגזר הערבי-בדואי.[%D7%93%D7%A8%D7%95%D7%A9%D7%94 הבהרה] בשנת 1987 ביקרה בבית החולים שיפא שבעזה כחלק מפועלה לקידום התנאים הרפואיים ברצועה ונשאה נאום בערבית, שזכה לתהודה רבה בקרב האוכלוסייה המקומית. חבר הכנסת עבד אל-והאב דראושה ביקש משמעון פרס למנותה לשרה, וזאת בנימוק שחרף חילוקי הדעות בתחום המדיני, אין עוררין על תרומתה ולאור יחסה לאוכלוסייה הערבית.[19]

ארבלי-אלמוזלינו נמנתה על נצי מפלגת העבודה בתחום מדיניות החוץ והביטחון של ישראל,.[20] היא התנגדה לאישור הסכמי קמפ דייוויד ונעדרה מההצבעה על הסכם השלום בין ישראל למצרים כדי לא להצביע בעדו.[21] היא הייתה פעילה בגיוס רוב לחוק רמת הגולן,[22] בניגוד להחלטת הסיעה שלה.[23][3]

סיום כהונתה בכנסת ופעילות ציבורית נוספת לקראת הבחירות לכנסת השלוש עשרה, ולאחר קרוב ל-27 שנות כהונה בכנסת ובממשלה, שובצה במקום לא ריאלי. חברותה בכנסת הסתיימה ב-13 ביולי 1992, עם התכנסותה של הכנסת השלוש עשרה.

אחרי פרישתה מהכנסת המשיכה למלא תפקידים ציבוריים בתחומי רווחה, בריאות וקליטת עלייה. כיהנה כנשיאת העמותה למרכז מורשת יהדות מוסול, נשיאת המכון לחקר יהדות מוצל ע"ש עזרא לניאדו, חברת הנהלה במרכז מורשת יהדות בבל, יושבת ראש עמותת ענבר התומכת בנפגעים במחלות ראומטיות, חברה במועצת קופת חולים כללית, יו"ר הוועדה לזכויות החברים ותלונות הציבור במועצה ויו"ר עמותת גבעולים לעידוד קליטת עלייה ומתן שירותים בתחומי החברה והתרבות לעולים החדשים.[27]

שושנה ארבלי-אלמוזלינו נפטרה ב-12 ביוני 2015, בתל אביב.

חייה האישיים בשנת 1955, בתפקידה כמזכירת מטה הבחירות של מפ"ם בסניפים המקומיים, הכירה את יו"ר המטה נתן אלמוזלינו, וב-1965 הם נישאו. הוא היה אז אלמן ואב לשני בנים, לימים גזבר הסתדרות העובדים הכללית ולימים יו"ר רשת בתי הספר "עמל".[3] בעת כהונתה בכנסת ובממשלה היה יד ימינה וסייע לה בעבודתה לאורך כל העשייה הציבורית. ב-2007 נפטר.

שושנה ארבלי-אלמוזלינו התגוררה בגבעתיים, והייתה בעלת אוסף בובות שצברה בכנסים של ארגוני נשים בינלאומיים. מקור האוסף התחיל ממבצע חשאי בו השתתפה בשנת 1962 במסגרתו הוצפנו מסרים בבובות והן הועברו ליהודי ברית המועצות הנצורים.[28] בשנת 2003 תרמה משפחתה כספים לתיאטרון גבעתיים, ואחד מאולמות התיאטרון נקרא על שם שושנה ונתן אלמוזלינו. בכניסה לאולם מוצג מבחר מאוסף הבובות שלה.[29] באותה שנה הוענק לה תואר יקירת העיר גבעתיים.

אוטוביוגרפיה שושנה ארבלי-אלמוזלינו, מהמחתרת בבבל לממשלת ישראל, תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1998. לקריאה נוספת יאיר קוטלר, הנבחרת הלאומית, כרך ב', פרק א'(5), ירדן הוצאה לאור, 1988, עמודים 106–133 שביט בן-אריה, חברות הכנסת: נשים מובילות בישראל, מדיה 10, 2011, עמ' 110–114. https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%A9%D7%A0%D7%94_%D7%90...

תפקידים בכנסת

כנסת השישית כהונה וסיעות בכנסת - 17/01/1966 - 17/11/1969 מערך מתאריך 17/01/1966 עד תאריך 23/01/1968 מפלגת העבודה הישראלית מתאריך 23/01/1968 עד תאריך 28/01/1969 מערך מתאריך 28/01/1969 עד תאריך 17/11/1969

בוועדות הכנסת - חברה בוועדת הכלכלה מתאריך 26/01/1966 עד תאריך 17/11/1969 חברה בוועדת העבודה מתאריך 30/05/1966 עד תאריך 17/11/1969 חברה בוועדת השירותים הציבוריים מתאריך 19/01/1966 עד תאריך 26/01/1966 חברה בוועדת המשנה למאבק בתאונות דרכים בראשות חבר הכנסת דוד צור עד תאריך 17/11/1969

כנסת השביעית כהונה וסיעות בכנסת -17/11/1969 - 21/01/1974 מערך מתאריך 17/11/1969 עד תאריך 21/01/1974 בוועדות הכנסת - יושבת-ראש ועדת העבודה חברה בוועדת הכלכלה מתאריך 18/11/1969 עד תאריך 21/01/1974 חברה בוועדת העבודה מתאריך 18/11/1969 עד תאריך 21/01/1974 חברה בוועדת החינוך והתרבות מתאריך 18/11/1969 עד תאריך 21/01/1974

כנסת השמינית כהונה וסיעות בכנסת -21/01/1974 - 13/06/1977 מערך מתאריך 21/01/1974 עד תאריך 13/06/1977 בוועדות הכנסת - יושבת-ראש ועדת העבודה חברה בוועדת הכנסת מתאריך 11/02/1974 עד תאריך 13/06/1977 חברה בוועדת החוץ והביטחון מתאריך 23/06/1976 עד תאריך 02/11/1976 חברה בוועדת החוץ והביטחון מתאריך 17/11/1976 עד תאריך 13/06/1977 חברה בוועדת העבודה מתאריך 11/02/1974 עד תאריך 13/06/1977 חברה בוועדה לענייני ביקורת המדינה מתאריך 18/06/1974 עד תאריך 13/06/1977

כנסת התשיעית כהונה וסיעות בכנסת -13/06/1977 - 20/07/1981 מערך מתאריך 13/06/1977 עד תאריך 20/07/1981 בנשיאות הכנסת - סגנית יו"ר הכנסת מתאריך 13/06/1977 עד תאריך 20/07/1981 בוועדות הכנסת - יושבת-ראש הוועדה המשותפת בעניין פינוי ובינוי שכונות דרום תל אביב חברה בוועדת הכנסת מתאריך 28/06/1977 עד תאריך 20/07/1981 חברה בוועדת החוץ והביטחון מתאריך 26/03/1980 עד תאריך 12/05/1980 חברה בוועדת העבודה והרווחה מתאריך 28/06/1977 עד תאריך 20/07/1981 חברה בוועדת העליה והקליטה מתאריך 17/01/1978 עד תאריך 20/07/1981 חברה בוועדת משנה בנושא נשירת ילדים ממשפחות המצוקה ממעונות היום מתאריך 10/03/1980 עד תאריך 15/07/1980 חברה בוועדה המשותפת בנושא עבריינות נוער מתאריך 05/12/1978 עד תאריך 24/02/1981 חברה בוועדה מיוחדת לעניין חוק ביטוח בריאות ממלכתי מתאריך 23/02/1981 עד תאריך 20/07/1981

כנסת העשירית כהונה וסיעות בכנסת -20/07/1981 - 13/08/1984 מערך מתאריך 20/07/1981 עד תאריך 13/08/1984 בוועדות הכנסת - יושבת-ראש ועדת הפנים ואיכות הסביבה יושבת-ראש ועדת משנה בנושא הרפורמה במיחוז של מדינת ישראל חברה בוועדת העבודה והרווחה חברה בוועדת הפנים ואיכות הסביבה

כנסת האחת-עשרה כהונה וסיעות בכנסת -13/08/1984 - 21/11/1988 מערך מתאריך 13/08/1984 עד תאריך 21/11/1988 בוועדות הכנסת - חברה בוועדת הכלכלה מתאריך 02/12/1985 עד תאריך 21/11/1988 חברה בוועדת העבודה והרווחה עד תאריך 02/12/1985

כנסת השתים-עשרה כהונה וסיעות בכנסת -21/11/1988 - 13/07/1992 מערך מתאריך 21/11/1988 עד תאריך 07/10/1991 מפלגת העבודה הישראלית מתאריך 07/10/1991 עד תאריך 13/07/1992 בנשיאות הכנסת - סגנית יו"ר הכנסת מתאריך 25/01/1989 עד תאריך 05/04/1989 בוועדות הכנסת - יושבת-ראש ועדת הכלכלה עד תאריך 13/07/1992 חברה בוועדת הכלכלה מתאריך 03/04/1989 עד תאריך 13/07/1992 חברה בוועדת החוץ והביטחון מתאריך 23/01/1989 עד תאריך 03/04/1989 חברה בוועדת העבודה והרווחה מתאריך 23/01/1989 עד תאריך 13/07/1992

פעילות בממשלה בכנסת האחת-עשרה

בממשלה ה-21 סגנית שר הבריאות	מתאריך 24/09/1984	עד תאריך 20/10/1986

בממשלה ה-22 שרת הבריאות	מתאריך 20/10/1986	עד תאריך 22/12/1988

פעילות ציבורית ופרסומים פעילות ציבורית - פעילה במחתרת הציונית-חלוצית בעיראק.

- בתחילת 1948 הצטרפה לאחדות העבודה.

- חברת מזכירות סניף רמת-גן–גבעתיים של המפלגה.

- מרכזת מחלקת נשים בלשכת העבודה ברמת-גן, 1952–1957.

- מרכזת מדור הנוער במרכז הלשכות, 1957–1959.

- חברת מועצת שירות התעסוקה, 1959.

- חברת המזכירות הפעילה של מועצת הפועלות ויו”ר המחלקה להכשרה ועבודה במועצת הפועלות, 1959–1966.

- חברה במוסדות המרכזיים של מפלגת העבודה.

- חברה במועצת ההסתדרות.

- חברה במרכז נעמ”ת. https://main.knesset.gov.il/mk/pages/MkPersonalPrint.aspx?MKID=269