Shoshana Damari Bosmi

Shoshana Damari (Hebrew: שושנה דמארי, Arabic: شوشانه (شمعه) ذماري‎) (March 31, 1923 – February 14, 2006) was a Yemeni-born Israeli singer known as the "Queen of Hebrew Music."

Shoshana Damari was born in Dhamar, Yemen. The family immigrated to Mandate Palestine in 1924 in the wake of growing persecution against the Jews, and settled in Rishon LeZion.

At a young age, Damari played drums and sang accompaniment for her mother, who performed at family celebrations and gatherings of the Yemenite community in Palestine. At age 14, her first songs were broadcast on the radio. She studied singing and acting at the Shulamit Studio in Tel Aviv, where she met Shlomo Bosmi, the studio manager who became her personal manager. They wed in 1939, when she was only 16.

Musical career

In 1945, Damari joined Li-La-Lo, a revue theater established by impresario Moshe Wallin. The group performed light entertainment and satire as a counterweight to the serious theater of the time. Damari became known for her distinctive husky voice and Yemenite pronunciation. Her first record was released in 1948 and her best-known song Kalaniyot (Anemones), by Moshe Vilenski, dates from that period. She was especially popular among Israeli soldiers, for whom she frequently performed.

In the mid-1980s, Damari teamed up with Boaz Sharabi for a duet that brought her back into the limelight. She was awarded the Israel Prize in 1988 for Hebrew song and a Life Achievement Award by the Israeli Composers and Publishers Association (ACUM) in 1995.

In 2005, she recorded two tracks for the Mimaamakim album by Idan Raichel's Project and participated in some of their live performances. The two had been slated to begin another joint project.

That year, she was voted the 78th-greatest Israeli of all time, in a poll by the Israeli news website Ynet to determine whom the general public considered the 200 Greatest Israelis.

She died in Tel Aviv after a brief bout of pneumonia. She died whilst Kalaniyot was sung by her family and friends who had been sitting in vigil during her final few days. She was buried in the Trumpeldor Cemetery in Tel Aviv.

Film career

• Hill 24 Doesn't Answer
• Be'Ein Moledet
• Hatikvah (1956/1959)

  ---

GEDCOM Source

29 APR 2019 05:39:28 GMT -0500 יוסף כגן כגן Web Site <p>MyHeritage family tree</p><p>Family site: כגן Web Site</p>Family tree: 339223041-1 Smart Matching 339223041-1

GEDCOM Source

שושנה שודיה בושמי (לבית דמארי) 3 29 APR 2019 Added by confirming a Smart Match Smart Matching 1514128

שושנה דמארי שושנה דמארי שושנה דמארי בהופעה, 1974 מידע כללי מקור דמאר, תימן שנות פעילות 1939—2006 סוגה זמר עברי חברת תקליטים הד ארצי לונדון רקורדס ישראפון

דיוקנה של שושנה דמארי בצעירותה

דמארי מופיעה במחנות המעצר בקפריסין, בין 1947 ל-1948

שושנה דמארי עם משה וילנסקי מימין ויוסף גולנד משמאל בארצות הברית בעת מסע ההופעות המשותף, 1949

דמארי ב-1961

קברה של שושנה דמארי בבית הקברות טרומפלדור בתל אביב שושנה דמארי (31 במרץ 1923‏[1] - 14 בפברואר 2006), הייתה זמרת ושחקנית ישראלית ילידת תימן, שזכתה לכינוי "מלכת הזמר העברי".

התפרסמה עוד לפני קום המדינה, ובעיקר בתקופת מלחמת העצמאות ושנות המדינה הראשונות, ונהנתה מפופולריות ארוכה בישראל. שיריה, כגון "כלניות", "צריך לצלצל פעמיים", "אור" ורבים אחרים, הפכו לנכסי צאן ברזל של הזמר העברי. כלת פרס ישראל לשנת תשמ"ח (1988).

תוכן עניינים [%D7%94%D7%A1%D7%AA%D7%A8%D7%94] 1 ביוגרפיה 2 רשימת אלבומים ואוספים 2.1 אלבומים 2.2 אוספים 2.3 הקלטות נוספות 3 קישורים חיצוניים 4 הערות שוליים ביוגרפיה[%D7%A2%D7%A8%D7%99%D7%9B%D7%AA קוד מקור | עריכה] שושנה דמארי נולדה בערב פסח בעיר דמאר שבתימן כבת הזקונים במשפחה בת חמישה ילדים, ליחיא-זכריה וגזאל-איילה דמארי. משפחתה הגיעה ברגל לנמל עדן ומשם עלתה ארצה באניה ב-1925[2] והתיישבה בראשון לציון כששושנה הייתה בת שנתיים. היא למדה בבית הספר "חביב" וליוותה את אמה הזמרת והמקוננת בשירה ובתוף באירועים שונים בקהילה התימנית. באמצע שנות ה-30 הצטרפה דמארי כשחקנית וזמרת ללהקת התיאטרון המזרחית "שולמית", בעקבות המלצתו של אחיה הבכור סעדיה, שהיה אז שחקן, קריין וזמר בזכות עצמו. במסגרת הלהקה החלה להופיע ושרה גם בתוכניות שונות ב"קול ירושלים" המנדטורי. באוגוסט 1938 הופיעה לראשונה כסולנית ברדיו בשירים תימניים של המשורר שלום שבזי, בליווי עוד ותופים. בשנת 1939, בהיותה בת 16, קיימה דמארי את הקונצרט הראשון שלה כזמרת סולנית, בליווי בפסנתר של נחום נרדי. בפברואר 1940 נישאה לשלמה בשמי (נפטר ב-1988), מנהל "שולמית", והוא שימש גם כסוכנה האמנותי. ב-27 בינואר 1943 נולדה לשניים בתם היחידה נאוה בשמי. דמארי הופיעה באותה תקופה כזמרת גם מחוץ לפעילותה ב"שולמית".

בשנת 1943 הצטרפה כזמרת ושחקנית לתיאטרון המוזיקלי "לי לה לו" שאת מרבית פזמוניו כתבו המשורר נתן אלתרמן והמלחין משה וילנסקי. שירם "כלניות", שביצעה על במת התיאטרון ב-1946, הפך להיות שירה הידוע ביותר ול"סימן ההיכר" שלה. אף שהשיר נכתב כשיר טבע, הוא נתפס באותה תקופה גם כשיר מחאה נגד הבריטים (שחיילי הצנחנים שלו, בעלי הכומתות האדומות כונו "כלניות"). שיתוף הפעולה של צמד היוצרים אלתרמן ווילנסקי עם דמארי, הוליד להיטים נוספים שביצעה על בימת "לי לה לו": "אני מצפת" (שדמארי העידה כי אלתרמן כתב אותו עליה), "זה יעבור" והשירים בעלי הניחוח התימני "בכרמי תימן" ו"מרים בת ניסים". וילנסקי המשיך ללוות את דמארי במרבית הקריירה שלה והלחין את מרבית שיריה, רבים מהם למילותיהם של נתן אלתרמן, יעקב אורלנד ויחיאל מוהר.

בעת מלחמת העצמאות ביצעה דמארי כמה מהשירים שהפכו להיות מזוהים ביותר עם המלחמה, כמו "הקרב האחרון", "בת שבע" ו"היו זמנים" (למילותיו של חיים חפר). הופעותיה לפני החיילים עוררו רושם רב. ערב קום המדינה ערכה עם משה וילנסקי מסע הופעות מרגש במחנות המעצר בקפריסין, שם שרה את השיר "הביתה" וגם שיר מוכר ביידיש בשם "צימוקים ושקדים" ("ראזשינקעס מיט מאנדלען"). לאחר מכן סיפרה, שמרוב בכי והתרגשות הקהל, היא לא הצליחה אף פעם לסיים את השיר עד הסוף. במהרה הפכה לזמרת מפורסמת והקהל נהר להופעותיה. שירים שחידשה באותה תקופה, "הטנדר נוסע" (במקור של אסתר גמליאלית) ו"צריך לצלצל פעמיים" (במקור מהתיאטרון 'כל הרוחות') נהפכו מיד למזוהים עמה. באותה תקופה הוציאה את אלבומה הראשון, "כלניות" (1948) עם השירים שזוהו איתה עד אז. אלבום זה זכה להצלחה רבה.

בשנות החמישים התארחה דמארי בתוכניות הרדיו של משה וילנסקי בקול ישראל, שם ביצעה שירים חדשים שהלחין, כמו "הרועה הקטנה מן הגיא" ו"לאור הזכרונות". כמו כן היא הקליטה מספר שירים של וילנסקי ויחיאל מוהר, שבוצעו במקור על ידי להקת הנח"ל ("הורה ממטרה", "מול הר סיני", "בלדה על מעיין וים"), והם הפכו מיד למזוהים עמה יותר מאשר עם הביצוע המקורי. היא שיחקה בסרטים "גבעה 24 אינה עונה" (1955) ו"באין מולדת" (1956), שתיאר את עליית משפחתה לארץ. בשנת 1957 כיכבה באופרטה העברית "שולמית". היא ביצעה באותה תקופה גם שירים בעלי גוון תימני, כמו השיר "אם ננעלו" של רבי שלום שבזי (אותו ביצעה לימים גם עפרה חזה בעיבוד חדש).

דמארי שמרה כל השנים על סגנון לבוש מיוחד ואישי, שכלל שמלות רקומות ותכשיטים בולטים. סגנון הלבוש האקזוטי המזוהה עמה היה חלק מהקסם שלה והיווה אטרקציה מיוחדת כשהוזמנה להופיע בקהילות יהודיות רבות. בשנות השישים והשבעים הרבתה דמארי לקיים הופעות בחו"ל. היא הופיעה במיטב האולמות בארצות הברית ואירופה והשתתפה בפסטיבלים רבים בעולם, לצד הופעותיה בארץ. תקופה מסוימת התגוררה בארצות הברית והופיעה בעיקר בפני קהל יהודי. בשנת 1972 השתתפה בפסטיבל הזמר עם השיר "אדם לאדם" הקורא לשלום ("לא ילמדו עוד מלחמה"). עם שיר זה הופיעה גם ב"מפגש אומנים" בטלוויזיה עם פרוץ מלחמת יום כיפור. ב-1982 שרה בערב הוקרה למלחין משה וילנסקי שנקרא "זר כלניות למשה וילנסקי" (ויצא גם כאלבום) את השירים "אני מצפת" ו"כלניות".

לאחר שנים רבות שבהן מיעטה להופיע ולהקליט, ביצעה דמארי ב-1987 יחד עם בועז שרעבי שיר שכתב לכבודה אהוד מנור בשם "לשיר איתך". בשנת 1988 היא זכתה בפרס ישראל בתחום הזמר העברי. לכבוד המעמד הזה נכתב עליה השיר "עגילי דמאר" (ברק/קלינגר), אשר בוצע באותו הערב על ידי ירדנה ארזי. בעקבות הזכייה בפרס הקליטה דמארי באותה שנה אלבום חדש, "אור" (1988). האלבום, בעיבודו של מתי כספי, הצליח מאוד ושיר הנושא, "אור", שכתבה נעמי שמר, הפך לריקוד עם פופולרי. שיר זה הפך לשיר הסיום הקבוע בטקס פתיחת פסטיבל מחול כרמיאל, שבו השתתפה מדי שנה. שיר נוסף מהאלבום, "עדיין כאן", נכתב על ידי אהוד מנור לזכר בעלה של דמארי, שלמה בושמי, שנפטר באותה שנה.

בשנת 1997 הוכתרה בתואר ד"ר לפילוסופיה לשם כבוד, מטעם מכון ויצמן למדע.

לאחר מכן לקחה שוב פסק זמן ארוך, והופיעה בעיקר באירועים ציבוריים ומיעטה מאוד בהופעות יחיד. ב-2005 חזרה, אחרי ששיכנע אותה עידן רייכל לשיר שני שירים שכתב לאלבום "ממעמקים": "עלה נישא ברוח" ו"האר את עיניו". דמארי התארחה בחלק מהופעותיו של רייכל והשניים אף החלו בחזרות למופע משותף, שלא זכתה לבצעו.

באחד מהראיונות האחרונים שהעניקה לידיעות אחרונות, אמרה: "טוב לי לדעת שאני משאירה אחריי כל כך הרבה, שידעתי לתת הנאות לעם שלם"[3].

שושנה דמארי נפטרה ב-14 בפברואר 2006, בגיל 83 כתוצאה מסיבוך של דלקת ריאות. שלושה ימים לאחר פטירתה נערך טקס הצגת ארונה בתיאטרון הקאמרי בתל אביב. לאחר מכן היא נקברה, כפי שביקשה בצוואתה, בבית הקברות טרומפלדור בתל אביב. בתם המשותפת של שושנה ושלמה, נאוה בשמי, נפטרה מסרטן ב-29 במאי 2012.

במסגרת חגיגות השישים למדינת ישראל בשנת 2008, נבחרה דמארי ל"זמרת השישים", הזמרת האהובה ביותר בשישים שנות המדינה, בהצבעה שערכו הערוץ הראשון ורשת גימל.[4]

עיריית תל אביב קבעה לוח הנצחה לזכרה בחזית הבית בו התגוררה, ברחוב קלונימוס 16. על שמה רחובות במספר ערים, ובהן נתניה ורמלה.

רשימת אלבומים ואוספים[%D7%A2%D7%A8%D7%99%D7%9B%D7%AA קוד מקור | עריכה] אלבומים[%D7%A2%D7%A8%D7%99%D7%9B%D7%AA קוד מקור | עריכה] כלניות (1948) היה היו לי פעם חברים (1951) כיתה אלמונית (1956) שושנה דמארי (1957) מגדלור (1958) הורה ממטרה (1959) כלניות (1959) ביתי שלי (1961) שירי עם לוחם (1968) שושנה דמארי בהופעה חיה במועדון צוותא בת"א (1980) אור (1988) שושנה דמארי והתזמורת הסימפונית חיפה (2002) (הקלטה של הופעה של דמארי משנת 1982 שכללה כבונוס את השיר "כשאני עומדת על במה") אוספים[%D7%A2%D7%A8%D7%99%D7%9B%D7%AA קוד מקור | עריכה] לילה לילה (1949) מכלניות עד אור (1986) מכלניות עד אור (1994) (להבדיל מהאוסף הקודם בעל אותו השם, אוסף זה הוא משולש) השירים היפים (1994) לאור הזכרונות - שושנה דמארי שרה משה וילנסקי (2006) (אוסף שירים של דמארי, שכולם הולחנו על ידי משה וילנסקי) הקלטות נוספות[%D7%A2%D7%A8%D7%99%D7%9B%D7%AA קוד מקור | עריכה] ממעמקים (הפרויקט של עידן רייכל, 2005) קישורים חיצוניים[%D7%A2%D7%A8%D7%99%D7%9B%D7%AA קוד מקור | עריכה] מיזמי קרן ויקימדיה ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: שושנה דמארי האזנה לשירי שושנה דמארי באתר זמרשת, כולל ביוגרפיה נרחבת דוד תדהר (עורך), "שושנה דמארי (בושמי)", אנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ח (1957), עמ' 3082 שושנה דמארי, באתר MOOMA שושנה דמארי, דיסקוגרפיה באתר "סטריאו ומונו" נתן שחר, שושנה דמארי, באנציקלופדיה לנשים יהודיות (באנגלית) מילים לשירים של שושנה דמארי, באתר שירונט חן לב, שושנת הארגמן - כתבה על שושנה דמארי ב"מגזין במה" האזנה לשיר "כלניות" מתוך "שירים ששמענו פעם" באתר הספרייה הלאומית עמוד מיוחד בעקבות פטירתה ב-ynet אקורדים לשירים של שושנה דמארי, באתר tab4u הערות שוליים[%D7%A2%D7%A8%D7%99%D7%9B%D7%AA קוד מקור | עריכה] ^ על פי המלווה שלה, שמעון כהן, שהתבסס על דבריה של דמארי, לפיהן היא נולדה בערב פסח 1923. הרישום בתעודת הזהות שלה היה "00.00.1923"; "ג'רוזלם פוסט", 16 בפברואר 2006 ^ לפי מקורות אחרים, ב-1924 ^ שושנת הזמר העברי: חמש שנים בלי דמארי כתבה באתר ynet ^ רשת ג' קטגוריות: זמרים השרים בעבריתזמרים ישראליםזוכי פרס ישראל לזמר עברייהודים תימניםאנשי העלייה הרביעיתיקירי תל אביב-יפוזמרים ביישובאישים הקבורים בבית הקברות טרומפלדורזמרי מוזיקה מזרחית ישראלים

Jump up ^ גיא בניוביץ' (June 20, 1995). "הישראלי מספר 1: יצחק רבין – תרבות ובידור". Ynet. Retrieved July 10, 2011.

שושנה דמארי (בושמי) נולדה דמאר (תימן) בשנת תרפ"ג (1923).

לאביה זכריה ולאמה אילה.

בשנת 1925 עלתה (והיא בת שנתים) עם משפחתה לארץ והשתקעו בראשון לציון.

קבלה חנוך תיאטרלי ומוסיקאלי בארץ.

הופעתה הראשונה בגיל 13.

בשנת 1940 נישאה לשלמה בושמי.

השתתפה בהופעות שירה בפני ארגוני ההגנה והמחתרת בהתנדבות.

בשנות 1947 הופעות מיוחדות בפני העולים במחנות קפריסין.

רבים משיריה הוקלטו בתקליטים בארץ ובחול.

הופעות שונות ובקונצרטים בארץ ובחו"ל (ארצות הברית, קנדה, ברזיל, צרפת ואפריקה הדרומית) בשירה עברית.

הופיעה בארצות הברית בקשר למגבית המאוחדת.

זמרת ושחקנית בסרטים שונים בעניני ישראל.

בתה : נעוה.

http://www.gen-mus.co.il/person/?id=12525