Site de ressources sur l'Affaire Dreyfus, ouvert à l'occasion de l'exposition célébrant le centenaire de la réhabilitation du capitaine Dreyfus.

http://dreyfus.mahj.org/docs/liste_oeuvres.php

L'AFFAIRE DREYFUS

par Fabrice CAIN

Ce texte a paru dans RAK REKA, publication du Département Jeunesse et Hehaloutz de l'O.S.M. en mars 1994

http://judaisme.sdv.fr/perso/dreyfus/affaire.htm

----------------------------------------------------------------------------------------

Alfred Dreyfus (9 October 1859 – 12 July 1935) was a French artillery officer of Jewish background whose trial and conviction in 1894 on charges of treason became one of the most tense political dramas in modern French and European history. Known today as the Dreyfus Affair, the incident eventually ended with Dreyfus's complete exoneration.

Early life

Born in Mulhouse (Mülhausen) in Alsace, Dreyfus was the youngest of nine children born to Raphael and Jeannette Dreyfus (née Libmann). Raphael Dreyfus was a prosperous, self-made, Jewish textile manufacturer who had started as a peddler. The family moved to Paris from Alsace after the Franco-Prussian War, when in 1871 Alsace-Lorraine was annexed by the German Empire. The Dreyfus family had long been established in the area that traditionally had been German-speaking, and Raphael spoke Yiddish and conducted business affairs in the German language. The first language of most of Alfred's elder brothers and sisters was German or one of the Alsatian dialects. Alfred and his brother were the only children to receive a fully French education.

In 1880, Dreyfus graduated as a sub-lieutenant from the elite École Polytechnique military school in Paris, where he received military training and an education in the sciences. His entry into the military was influenced by his experience of seeing Prussian troops enter his hometown in 1871 when he was eleven years old. From 1880 to 1882, he attended the artillery school at Fontainebleau to receive more specialized training as an artillery officer. On graduation he was attached to the first division of the 32nd Cavalry Regiment and promoted to lieutenant in 1885. In 1889, he was made adjutant to the director of the Établissement de Bourges, a government arsenal, and promoted to captain.

On 18 April 1891, Dreyfus married Lucie Eugénie Hadamard (1870–1945). They had two children, Pierre (1891–1946) and Jeanne (1893–1981). Three days after the wedding, Dreyfus received notice that he had been admitted to the École Supérieure de Guerre or War College. Two years later, in 1893, he graduated ninth in his class with honorable mention and was immediately designated as a trainee in the French Army's General Staff headquarters, where he would be the only Jewish officer. His father Raphaël died on 13 December 1893.

At the War College examination in 1892, his friends had expected him to do well. However, one of the members of the panel, General Bonnefond, felt that "Jews were not desired" on the staff, and gave Dreyfus poor marks, lowering his overall grade; he did the same to another Jewish candidate, Lieutenant Picard. Learning of this injustice, the two officers lodged a protest with the director of the school, General Lebelin de Dionne, who expressed his regret for what had occurred, but said he was powerless to take any steps in the matter. The protest would later count against Dreyfus.

The Dreyfus affair

In 1894, the French Army's counter-intelligence section, led by Lt. Col. Sandherr, became aware that new artillery information was being passed to the Germans by a highly placed spy most likely to be in the General Staff. Suspicion quickly fell upon Dreyfus who was arrested for treason on 15 October 1894. On 5 January 1895, Dreyfus was summarily convicted in a secret court martial, publicly stripped of his army rank, and sentenced to life imprisonment on Devil's Island in French Guiana.

In August 1896, the new chief of French military intelligence, Lt Colonel Picquart, reported to his superiors that he had found evidence to the effect that the real traitor was a Major Ferdinand Walsin Esterhazy. Picquart was silenced by being transferred to the southern desert of Tunisia in November 1896. When reports of an army cover-up and Dreyfus's possible innocence were leaked to the press, a heated debate ensued about anti-Semitism, France's identity as a Catholic nation and a republic founded on equal rights for all citizens. On 19 September 1899, following a passionate campaign by his supporters, including leading artists and intellectuals like Émile Zola, Dreyfus was pardoned by President Émile Loubet in 1899 and released from prison. He had been subjected to a second trial in that year and again declared guilty of treason despite the evidence in favor of his innocence. Dreyfus, however, officially remained a traitor in a French court of law and pointedly remarked upon his release:

   "The government of the Republic has given me back my freedom. It is nothing for me without my honor."

During that time, he lived with one of his sisters at Carpentras, and later at Cologny.

On 12 July 1906, Dreyfus was officially exonerated by a military commission. The day after his exoneration, he was readmitted into the army with a promotion to the rank of Major ("Chef d'Escadron"). A week later, he was made a Knight of the Legion of Honour, and subsequently assigned to command an artillery unit at Vincennes. On 15 October 1906, he was placed in command of another artillery unit at Saint-Denis.

Dreyfus was present at the ceremony removing Zola's ashes to the Panthéon in 1908, when he was wounded in the arm by a gunshot from Louis Gregori, a disgruntled journalist, in an assassination attempt.

Later life

World War I

Dreyfus's time in prison, notably at Devil's Island, had been hard on his health, and he was granted early retirement in October 1907. As a reserve officer, he re-entered the army, as a Major of Artillery, at the outbreak of World War I in 1914. Serving throughout the war, Dreyfus rose to the rank of Lieutenant Colonel. By now middle-aged, Dreyfus served mostly behind the lines of the Western Front, in part as commander of an artillery supply column. However, he also performed front line duties in 1917, notably at Verdun and on the Chemin des Dames. Finally, Dreyfus was promoted to the rank of Officier de la Légion d'honneur in November 1918. Dreyfus's son, Pierre, also served throughout the entire war as an artillery officer, receiving the Croix de Guerre for his services.

Death

Dreyfus died in Paris aged 75, on 12 July 1935, 29 years to the day after his official exoneration. Two days later, his funeral cortège passed the Place de la Concorde through the ranks of troops assembled for the Bastille Day National Holiday (14 July 1935). He was interred in the Cimetière du Montparnasse, Paris. The inscription on his tombstone is in Hebrew and French. It reads (translated to English):

   Here Lies

   Lieutenant Colonel Alfred Dreyfus

   Officer of the Legion of Honour

   9 October 1859 – 12 July 1935

Today, a copy of the statue of Dreyfus holding his broken sword stands at the entrance to the Museum of Jewish Art and History in Paris. The original can be found at Boulevard Raspail, n°116–118, at the exit of the Notre-Dame-des-Champs metro station.

Wikimedia Commons has media related to Alfred Dreyfus

http://www.findagrave.com/cgi-bin/fg.cgi?page=gr&GRid=1639&ref=wvr

source: http://data.jewishgen.org/wconnect/wc.dll?jg~jgsys~ftjppedcure2~316...

אלפרד דרייפוס

'

לידה 9 באוקטובר 1859 מילוז, צרפת פטירה 12 ביולי 1935 (בגיל 75) פריז, צרפת מקום קבורה בית הקברות מונפרנאס השכלה אקול פוליטקניק בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה השתייכות כוחות ארטילריה דרגה קולונל פעולות ומבצעים מלחמת העולם הראשונה עיטורים צלב המלחמה 1914–1918 קצין בלגיון הכבוד אביר בלגיון הכבוד

אלפרד דרייפוס (בצרפתית: Alfred Dreyfus;‏ 9 באוקטובר 1859 – 12 ביולי 1935) היה קצין יהודי בצבא הצרפתי שהואשם בבגידה ובריגול על לא עוול בכפו, בפרשה שזכתה לשם "פרשת דרייפוס".

תוכן עניינים 1 קורות חייו 2 בתרבות 3 השפעות 4 ראו גם 5 קישורים חיצוניים 6 הערות שוליים

קורות חייו אלפרד דרייפוס נולד ב-9 באוקטובר 1859 למשפחה יהודית אמידה ומיוחסת מהעיר מילוז שבאלזס, אשר עסקה בייצור טקסטיל, והיה הצעיר מבין שבעה ילדים. משפחת דרייפוס מתייחסת למשפחת טרבס שהם צאצאים ישירים של רש"י. אלפרד עבר עם משפחתו לפריז לאחר מלחמת צרפת-פרוסיה, אשר הובילה לסיפוחה של אלזס-לורן לאימפריה הגרמנית ב-1871.

כילד בן 11, מאורעות מלחמת צרפת-פרוסיה השאירו את חותמם על דרייפוס. כניסת הכוחות הפרוסיים לעיר מולדתו ב-1871 השפיעה על החלטתו להתגייס לצבא. בשנת 1877 התקבל לקורס הצוערים באקול פוליטכניק, וסיים את לימודיו ב-1880. משם המשיך לקורס לקציני ארטילריה בן שנתיים באקדמיה הצבאית בפונטנבלו, שלאחריו קיבל מינוי קצין בגדוד בצבא הצרפתי. בשנת 1885 עלה לדרגת לויטננט, וב-1889 עלה לדרגת קפיטן (סרן).

הגנרל מיריבל, אשר העריך את כישוריו, הכניס אותו ב-1 בינואר 1893 למשרה במטה הכללי, שם היה היהודי היחיד. בשנת 1894 גילה השירות החשאי הצרפתי שמסמך צבאי סודי נשלח בידי קצין צרפתי לשגרירות גרמניה בצרפת. העדויות נגד דרייפוס היו מפוקפקות (נראה שפרדיננד אסטרהאזי היה המדליף), אך לממסד הצרפתי היה נוח להטיל את האשמה על דרייפוס היהודי. לאחר משפט צבאי, שבו השופטים קיבלו ראיות סודיות שלא הובאו לידיעת ההגנה, הורשע דרייפוס בעוון בגידה ונידון למאסר עולם ולגירוש לאי השדים. גם דרגותיו נשללו ממנו בטקס צבאי פומבי משפיל שנערך ב-5 בינואר 1895.

יש הסוברים כי מודעותו של הרצל לגבי בעיית היהודים, המתחדדת דווקא בעת המודרנית, הועמקה כאשר סיקר את משפט דרייפוס כשליח הנויה פרייה פרסה בפריז.

משפחתו של דרייפוס, בעיקר אחיו מתייה, נאבקה בכל כוחה לביטול פסק הדין. נקודת המפנה הייתה ב-13 בינואר 1898, כאשר פרסם הסופר אמיל זולא מכתב גלוי שכותרתו "אני מאשים" (בצרפתית: J'accuse). זולא האשים את שופטיו של דרייפוס בהוצאת דיבה בזדון. בפברואר נמצא זולא עצמו אשם בהוצאת דיבה.

לדרייפוס נערך משפט נוסף ב-1899, הוא שוב נמצא אשם בבגידה, אך עונשו הוקל לעשר שנות מאסר באי השדים בשל "סיבות מקלות", ולאחר עשרה ימים, ולאחר שדרייפוס הסכים שלא לערער על פסק הדין, הוא קיבל חנינה. במכתב מ"אי השדים" כתב דרייפוס לאשתו לוסי: "כבודי שייך לי. זה הנכס שאני מוריש לילדי. את הכבוד הזה תבעתי מארצי."

ב-1904 תבע דרייפוס חקירה חדשה, וב-12 ביולי 1906 הכריז בית המשפט לערעורים כי דרייפוס חף מכל פשע. הוא הוחזר לצבא הצרפתי והועלה לדרגת מייג'ור (רב-סרן) ובנוסף הוענק לו אות אביר לגיון הכבוד בטקס פומבי. שהותו באי השדים גרמה לדרייפוס בעיות בריאותיות, ובאוקטובר 1907 הוא נאלץ לפרוש מהצבא.

בטקס העברת אפרו של אמיל זולא לפנתאון ב-1908 נורה דרייפוס על ידי לואי גרגורי, עיתונאי מתוסכל, ונפצע קל בידו.

במלחמת העולם הראשונה התנדב דרייפוס, בדרגת לויטננט קולונל (סגן-אלוף), לתפקיד פעיל בצבא הצרפתי, ואף שירת תקופה מסוימת בחזית והיה מהמפקדים שהובילו את החזרתם של חבלי אלזס ולורן לצרפת[1]. בסוף המלחמה הוענקה לדרייפוס דרגת "קצין לגיון הכבוד".

אלפרד דרייפוס נפטר ב-12 ביולי 1935, ונקבר בבית הקברות מונפרנאס.

בנו של דרייפוס, פייר, שירת אף הוא כקצין ארטילריה. הוא השתתף במספר קרבות במלחמת העולם הראשונה ואף זכה בעיטור צלב המלחמה. נכדתו של דרייפוס נרצחה באושוויץ.

בתרבות

אלפרד דרייפוס בן 74, 1934 ז'ורז' מלייס ביים סרט על דרייפוס ב-1899 (אולי הסרט הפוליטי המובהק הראשון בתולדות הקולנוע).

ב-1937 נעשה סרט ביוגרפי על אמיל זולא ובפרט על פרשת דרייפוס בשם "חייו של אמיל זולא". בסרט שיחקו פול מוני בתור אמיל וג'וזף שילדקראוט בתור דרייפוס. הסרט זכה לביקורות מהללות והוא אף זכה בפרס אוסקר לסרט הטוב ביותר.

ב - 1994 הונפק בול דואר ישראלי "100 שנה לפרשת דרייפוס".

ב- 2014 יצא לאור "קצין ומרגל", רומן מאת רוברט האריס, עוסק בפרשת דרייפוס מנקודת מבטו של קולונל ז'ורז' פיקאר מהמודיעין שחשף את הבוגד האמיתי ואת העובדה שדרייפוס חף מפשע ושילם על כך בפיטוריו מהצבא ובמאסר. הספר תורגם לעברית ויצא שנה לאחר מכן.

הספר עובד לסרט קולנוע צרפתי (בצרפתית: J'accuse, "אני מאשים" על שם מאמרו של אמיל זולא שהביא לבדיקה מחודשת של הפרשהבמקור הצרפתי), "קצין ומרגל (סרט)" בתרגום לאנגלית ולעברית, בבימויו של רומן פולנסקי ובכיכובם של ז'אן דוז'רדן ולואי גארל ופורסם ב-30 באוגוסט 2019.

ב-28 בנובמבר 2018 הוסר הלוט מעל פסל גדול של אלפרד דרייפוס ברחוב אחד העם בתל אביב מול מגדל שלום מאיר. זה העתק מפסל דומה שהוצב בפריז ב-1986. הפסל מראה את דרייפוס העומד זקוף ומניף את חרבו שנשברה בפרהסיה בטקס משפיל.

ב -2018 פורסם המחזה ׳איש המאה׳ שכתב המחזאי יהושע סובול על פרשת דרייפוס. המחזה מתאר את מהלך האירועים המשוער שהוביל להאשמת דרייפוס בבגידה ואת תהליך זיכויו מספר שנים לאחר מכן.

השפעות פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. ראו גם אמיל זולא אוגוסט מרסייה אדואר דרימון#דרימון ופרשת דרייפוס אני מאשים...! קישורים חיצוניים מיזמי קרן ויקימדיה ויקיציטוט ציטוטים בוויקיציטוט: אלפרד דרייפוס (בצרפתית) ויקיטקסט טקסט בוויקיטקסט: אלפרד דרייפוס (בצרפתית) ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: אלפרד דרייפוס דרייפוס: קורותיה של משפחה יהודית צרפתית , כחלק מאתר הספרייה הלאומית אלפרד דרייפוס , ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת" משפט דרייפוס , באתר הספרייה הווירטואלית של מט"ח https://www.youtube.com/watch?v=CVwe80cp9MQ סרט על פרשת דרייפוס בבימויו של ג'ורג' מלייס. דוד הכהן, היום לפני 100 שנה: אלפרד דרייפוס טוהר , באתר ynet, 12 ביולי 2006 1906 :Dreyfus réhabilité

על פרשת דרייפוס באתר משרד התרבות הצרפתי (בצרפתית) טקסטים על אודות אלפרד דרייפוס באתר האספה הלאומית הצרפתית

(בצרפתית) אתר העיר מולהוס , sur le centenaire de la réhabilitation du capitaine Alfred Dreyfus (בצרפתית) קטע קול ערן סבאג, "חיים של אחרים" על אלפרד דרייפוס ‏, 5 בינואר 2011 קובי נחשוני, אהבה בצל הרדיפה: "מתי נתנשק? שלך, דרייפוס" , באתר ynet, 16 בפברואר 2014 חן מלול, כך לחמה לוסי דרייפוס למען בעלה , באתר הספרייה הלאומית, יולי 2017 סטפן ליט, סרט הקולנוע "דרייפוס" מגיע בשנת 1931 לארץ ישראל , באתר הספרייה הלאומית, מאי 2017 דורי, נ' (2004). פרשת דרייפוס והשתקפותה בשני רומנים בלאדינו. לאדינאר, 3, 125-113. הערות שוליים

מתוך שעה היסטורית, גלי צה"ל, 18.6.2010 https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90%D7%9C%D7%A4%D7%A8%D7%93_%D7%93...	

----------------------------------------------------------------------

Site de ressources sur l'Affaire Dreyfus, ouvert à l'occasion de l'exposition célébrant le centenaire de la réhabilitation du capitaine Dreyfus.

http://dreyfus.mahj.org/docs/liste_oeuvres.php

L'AFFAIRE DREYFUS

par Fabrice CAIN

Ce texte a paru dans RAK REKA, publication du Département Jeunesse et Hehaloutz de l'O.S.M. en mars 1994

http://judaisme.sdv.fr/perso/dreyfus/affaire.htm

----------------------------------------------------------------------------------------

Alfred Dreyfus (9 October 1859 – 12 July 1935) was a French artillery officer of Jewish background whose trial and conviction in 1894 on charges of treason became one of the most tense political dramas in modern French and European history. Known today as the Dreyfus Affair, the incident eventually ended with Dreyfus's complete exoneration.

Early life

Born in Mulhouse (Mülhausen) in Alsace, Dreyfus was the youngest of nine children born to Raphael and Jeannette Dreyfus (née Libmann). Raphael Dreyfus was a prosperous, self-made, Jewish textile manufacturer who had started as a peddler. The family moved to Paris from Alsace after the Franco-Prussian War, when in 1871 Alsace-Lorraine was annexed by the German Empire. The Dreyfus family had long been established in the area that traditionally had been German-speaking, and Raphael spoke Yiddish and conducted business affairs in the German language. The first language of most of Alfred's elder brothers and sisters was German or one of the Alsatian dialects. Alfred and his brother were the only children to receive a fully French education.

In 1880, Dreyfus graduated as a sub-lieutenant from the elite École Polytechnique military school in Paris, where he received military training and an education in the sciences. His entry into the military was influenced by his experience of seeing Prussian troops enter his hometown in 1871 when he was eleven years old. From 1880 to 1882, he attended the artillery school at Fontainebleau to receive more specialized training as an artillery officer. On graduation he was attached to the first division of the 32nd Cavalry Regiment and promoted to lieutenant in 1885. In 1889, he was made adjutant to the director of the Établissement de Bourges, a government arsenal, and promoted to captain.

On 18 April 1891, Dreyfus married Lucie Eugénie Hadamard (1870–1945). They had two children, Pierre (1891–1946) and Jeanne (1893–1981). Three days after the wedding, Dreyfus received notice that he had been admitted to the École Supérieure de Guerre or War College. Two years later, in 1893, he graduated ninth in his class with honourable mention and was immediately designated as a trainee in the French Army's General Staff headquarters, where he would be the only Jewish officer. His father Raphaël died on 13 December 1893.

At the War College examination in 1892, his friends had expected him to do well. However, one of the members of the panel, General Bonnefond, felt that "Jews were not desired" on the staff, and gave Dreyfus poor marks, lowering his overall grade; he did the same to another Jewish candidate, Lieutenant Picard. Learning of this injustice, the two officers lodged a protest with the director of the school, General Lebelin de Dionne, who expressed his regret for what had occurred, but said he was powerless to take any steps in the matter. The protest would later count against Dreyfus.

The Dreyfus affair

In 1894, the French Army's counter-intelligence section, led by Lt. Col. Sandherr, became aware that new artillery information was being passed to the Germans by a highly placed spy most likely to be in the General Staff. Suspicion quickly fell upon Dreyfus who was arrested for treason on 15 October 1894. On 5 January 1895, Dreyfus was summarily convicted in a secret court martial, publicly stripped of his army rank, and sentenced to life imprisonment on Devil's Island in French Guiana.

In August 1896, the new chief of French military intelligence, Lt Colonel Picquart, reported to his superiors that he had found evidence to the effect that the real traitor was a Major Ferdinand Walsin Esterhazy. Picquart was silenced by being transferred to the southern desert of Tunisia in November 1896. When reports of an army cover-up and Dreyfus's possible innocence were leaked to the press, a heated debate ensued about anti-Semitism, France's identity as a Catholic nation and a republic founded on equal rights for all citizens. On 19 September 1899, following a passionate campaign by his supporters, including leading artists and intellectuals like Émile Zola, Dreyfus was pardoned by President Émile Loubet in 1899 and released from prison. He had been subjected to a second trial in that year and again declared guilty of treason despite the evidence in favor of his innocence. Dreyfus, however, officially remained a traitor in a French court of law and pointedly remarked upon his release:

   "The government of the Republic has given me back my freedom. It is nothing for me without my honor."

During that time, he lived with one of his sisters at Carpentras, and later at Cologny.

On 12 July 1906, Dreyfus was officially exonerated by a military commission. The day after his exoneration, he was readmitted into the army with a promotion to the rank of Major ("Chef d'Escadron"). A week later, he was made a Knight of the Legion of Honour, and subsequently assigned to command an artillery unit at Vincennes. On 15 October 1906, he was placed in command of another artillery unit at Saint-Denis.

Dreyfus was present at the ceremony removing Zola's ashes to the Panthéon in 1908, when he was wounded in the arm by a gunshot from Louis Gregori, a disgruntled journalist, in an assassination attempt.

Later life

World War I

Dreyfus's time in prison, notably at Devil's Island, had been hard on his health, and he was granted early retirement in October 1907. As a reserve officer, he re-entered the army, as a Major of Artillery, at the outbreak of World War I in 1914. Serving throughout the war, Dreyfus rose to the rank of Lieutenant Colonel. By now middle-aged, Dreyfus served mostly behind the lines of the Western Front, in part as commander of an artillery supply column. However, he also performed front line duties in 1917, notably at Verdun and on the Chemin des Dames. Finally, Dreyfus was promoted to the rank of Officier de la Légion d'honneur in November 1918. Dreyfus's son, Pierre, also served throughout the entire war as an artillery officer, receiving the Croix de Guerre for his services.

Death

Dreyfus died in Paris aged 75, on 12 July 1935, 29 years to the day after his official exoneration. Two days later, his funeral cortège passed the Place de la Concorde through the ranks of troops assembled for the Bastille Day National Holiday (14 July 1935). He was interred in the Cimetière du Montparnasse, Paris. The inscription on his tombstone is in Hebrew and French. It reads (translated to English):

   Here Lies

   Lieutenant Colonel Alfred Dreyfus

   Officer of the Legion of Honour

   9 October 1859 – 12 July 1935

Today, a copy of the statue of Dreyfus holding his broken sword stands at the entrance to the Museum of Jewish Art and History in Paris. The original can be found at Boulevard Raspail, n°116–118, at the exit of the Notre-Dame-des-Champs metro station.

Wikimedia Commons has media related to Alfred Dreyfus

http://www.findagrave.com/cgi-bin/fg.cgi?page=gr&GRid=1639&ref=wvr

source: http://data.jewishgen.org/wconnect/wc.dll?jg~jgsys~ftjppedcure2~316...

אלפרד דרייפוס

Alfred Dreyfus

לידה 9 באוקטובר 1859
מילוז, צרפת
פטירה 12 ביולי 1935 (בגיל 75) פריז, צרפת ע מקום קבורה בית הקברות מונפרנאס השכלה אקול פוליטקניק השתייכות כוחות ארטילריה דרגה קולונל פעולות ומבצעים מלחמת העולם הראשונה עיטורים צלב המלחמה 1914–1918 קצין בלגיון הכבוד שבלייה בלגיון הכבוד

כלאו של דרייפוס באי השדים

תוכן עניינים 1 קורות חייו 2 בתרבות 3 השפעות 4 ראו גם 5 קישורים חיצוניים 6 הערות שוליים

קורות חייו אלפרד דרייפוס נולד ב-9 באוקטובר 1859 למשפחה יהודית אמידה ומיוחסת מהעיר מילוז שבאלזס, אשר עסקה בייצור טקסטיל, והיה הצעיר מבין שבעה ילדים. משפחת דרייפוס מתייחסת למשפחת טרבס שהם צאצאים ישירים של רש"י. אלפרד עבר עם משפחתו לפריז לאחר מלחמת צרפת-פרוסיה, אשר הובילה לסיפוחה של אלזס-לורן לאימפריה הגרמנית ב-1871.

כילד בן 11, מאורעות מלחמת צרפת-פרוסיה השאירו את חותמם על דרייפוס. כניסת הכוחות הפרוסיים לעיר מולדתו ב-1871 השפיעה על החלטתו להתגייס לצבא. בשנת 1877 התקבל לקורס הצוערים באקול פוליטכניק, וסיים את לימודיו ב-1880. משם המשיך לקורס לקציני ארטילריה בן שנתיים באקדמיה הצבאית בפונטנבלו, שלאחריו קיבל מינוי קצין בגדוד בצבא הצרפתי. בשנת 1885 עלה לדרגת לויטננט, וב-1889 עלה לדרגת קפיטן (סרן).

ב-1891 דרייפוס נישא ללוסי יוג'ין הדאמארד (1945-1870). נולדו להם שני ילדים, פייר (1891-1945) וג'אן (1893-1981). שלושה ימים לאחר נישואיו הוא התקבל לקולג' של לימודי מלחמה.

הגנרל מיריבל, אשר העריך את כישוריו, הכניס אותו ב-1 בינואר 1893 למשרה במטה הכללי, שם היה היהודי היחיד. בשנת 1894 גילה השירות החשאי הצרפתי שמסמך צבאי סודי נשלח בידי קצין צרפתי לשגרירות גרמניה בצרפת. העדויות נגד דרייפוס היו מפוקפקות (נראה שפרדיננד אסטרהאזי היה המדליף), אך לממסד הצרפתי היה נוח להטיל את האשמה על דרייפוס היהודי. לאחר משפט צבאי, שבו השופטים קיבלו ראיות סודיות שלא הובאו לידיעת ההגנה, הורשע דרייפוס בעוון בגידה ונידון למאסר עולם ולגירוש לאי השדים. גם דרגותיו נשללו ממנו בטקס צבאי פומבי משפיל שנערך ב-5 בינואר 1895.

יש הסוברים כי מודעותו של הרצל לגבי בעיית היהודים, המתחדדת דווקא בעת המודרנית, הועמקה כאשר סיקר את משפט דרייפוס כשליח הנויה פרייה פרסה בפריז.

משפחתו של דרייפוס, בעיקר אחיו מתייה, נאבקה בכל כוחה לביטול פסק הדין. נקודת המפנה הייתה ב-13 בינואר 1898, כאשר פרסם הסופר אמיל זולא מכתב גלוי שכותרתו "אני מאשים" (בצרפתית: J'accuse). זולא האשים את שופטיו של דרייפוס בהוצאת דיבה בזדון. בפברואר נמצא זולא עצמו אשם בהוצאת דיבה.

לדרייפוס נערך משפט נוסף ב-1899, הוא שוב נמצא אשם בבגידה, אך עונשו הוקל לעשר שנות מאסר באי השדים בשל "סיבות מקלות", ולאחר עשרה ימים, ולאחר שדרייפוס הסכים שלא לערער על פסק הדין, הוא קיבל חנינה. במכתב מ"אי השדים" כתב דרייפוס לאשתו לוסי: "כבודי שייך לי. זה הנכס שאני מוריש לילדי. את הכבוד הזה תבעתי מארצי."

ב-1904 תבע דרייפוס חקירה חדשה, וב-12 ביולי 1906 הכריז בית המשפט לערעורים כי דרייפוס חף מכל פשע. הוא הוחזר לצבא הצרפתי והועלה לדרגת מייג'ור (רב-סרן) ובנוסף הוענק לו אות אביר לגיון הכבוד בטקס פומבי. שהותו באי השדים גרמה לדרייפוס בעיות בריאותיות, ובאוקטובר 1907 הוא נאלץ לפרוש מהצבא.

בטקס העברת אפרו של אמיל זולא לפנתאון ב-1908 נורה דרייפוס על ידי לואי גרגורי, עיתונאי מתוסכל, ונפצע קל בידו.

במלחמת העולם הראשונה התנדב דרייפוס, בדרגת לויטננט קולונל (סגן-אלוף), לתפקיד פעיל בצבא הצרפתי, ואף שירת תקופה מסוימת בחזית והיה מהמפקדים שהובילו את החזרתם של חבלי אלזס ולורן לצרפת[1]. בסוף המלחמה הוענקה לדרייפוס דרגת "קצין לגיון הכבוד".

אלפרד דרייפוס נפטר ב-12 ביולי 1935, ונקבר בבית הקברות מונפרנאס.

בנו של דרייפוס, פייר, שירת אף הוא כקצין ארטילריה. הוא השתתף במספר קרבות במלחמת העולם הראשונה ואף זכה בעיטור צלב המלחמה. נכדתו של דרייפוס נרצחה באושוויץ.

בתרבות

אלפרד דרייפוס בן 74, 1934 ז'ורז' מלייס ביים סרט על דרייפוס ב-1899 (אולי הסרט הפוליטי המובהק הראשון בתולדות הקולנוע).

ב-1937 נעשה סרט ביוגרפי על אמיל זולא ובפרט על פרשת דרייפוס בשם "חייו של אמיל זולא". בסרט שיחקו פול מוני בתור אמיל וג'וזף שילדקראוט בתור דרייפוס. הסרט זכה לביקורות מהללות והוא אף זכה בפרס אוסקר לסרט הטוב ביותר.

ב - 1994 הונפק בול דואר ישראלי "100 שנה לפרשת דרייפוס".

ב- 2014 יצא לאור "קצין ומרגל", רומן מאת רוברט האריס, עוסק בפרשת דרייפוס מנקודת מבטו של קולונל ז'ורז' פיקאר מהמודיעין שחשף את הבוגד האמיתי ואת העובדה שדרייפוס חף מפשע ושילם על כך בפיטוריו מהצבא ובמאסר. הספר תורגם לעברית ויצא שנה לאחר מכן.

הספר עובד לסרט קולנוע צרפתי (בצרפתית: J'accuse, "אני מאשים" על שם מאמרו של אמיל זולא שהביא לבדיקה מחודשת של הפרשהבמקור הצרפתי), "קצין ומרגל (סרט)" בתרגום לאנגלית ולעברית, בבימויו של רומן פולנסקי ובכיכובם של ז'אן דוז'רדן ולואי גארל ופורסם ב-30 באוגוסט 2019.

ב-28 בנובמבר 2018 הוסר הלוט מעל פסל גדול של אלפרד דרייפוס ברחוב אחד העם בתל אביב מול מגדל שלום מאיר. זה העתק מפסל דומה שהוצב בפריז ב-1986. הפסל מראה את דרייפוס העומד זקוף ומניף את חרבו שנשברה בפרהסיה בטקס משפיל.

ב -2018 פורסם המחזה ׳איש המאה׳ שכתב המחזאי יהושע סובול על פרשת דרייפוס. המחזה מתאר את מהלך האירועים המשוער שהוביל להאשמת דרייפוס בבגידה ואת תהליך זיכויו מספר שנים לאחר מכן.

השפעות פרק זה לוקה בחסר. .

אמיל זולא אוגוסט מרסייה אדואר דרימון#דרימון ופרשת דרייפוס אני מאשים...! קישורים חיצוניים מיזמי קרן ויקימדיה ויקיציטוט ציטוטים בוויקיציטוט: אלפרד דרייפוס (בצרפתית) ויקיטקסט טקסט בוויקיטקסט: אלפרד דרייפוס (בצרפתית) ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: אלפרד דרייפוס דרייפוס: קורותיה של משפחה יהודית צרפתית , כחלק מאתר הספרייה הלאומית אלפרד דרייפוס , ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת" משפט דרייפוס , באתר הספרייה הווירטואלית של מט"ח https://www.youtube.com/watch?v=CVwe80cp9MQ סרט על פרשת דרייפוס בבימויו של ג'ורג' מלייס. דוד הכהן, היום לפני 100 שנה: אלפרד דרייפוס טוהר , באתר ynet, 12 ביולי 2006 1906 :Dreyfus réhabilité

על פרשת דרייפוס באתר משרד התרבות הצרפתי (בצרפתית) טקסטים על אודות אלפרד דרייפוס באתר האספה הלאומית הצרפתית

(בצרפתית) אתר העיר מולהוס , sur le centenaire de la réhabilitation du capitaine Alfred Dreyfus (בצרפתית) קטע קול ערן סבאג, "חיים של אחרים" על אלפרד דרייפוס ‏, 5 בינואר 2011 קובי נחשוני, אהבה בצל הרדיפה: "מתי נתנשק? שלך, דרייפוס" , באתר ynet, 16 בפברואר 2014 חן מלול, כך לחמה לוסי דרייפוס למען בעלה , באתר הספרייה הלאומית, יולי 2017 סטפן ליט, סרט הקולנוע "דרייפוס" מגיע בשנת 1931 לארץ ישראל , באתר הספרייה הלאומית, מאי 2017 דורי, נ' (2004). פרשת דרייפוס והשתקפותה בשני רומנים בלאדינו. לאדינאר, 3, 125-113. https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90%D7%9C%D7%A4%D7%A8%D7%93_%D7%93...