A.B.D. Pabianitz-Kalisz Menachem Mendel Alter, A.B.D. Pabianitz-Kalisz

http://www1.yadvashem.org/odot_pdf/Microsoft%20Word%20-%203469.pdf

http://zachor.michlalah.edu/manhigim/manhigim_t.asp?num=3&chug=manh...

אלטר, מנחם מנדל, בנו של האדמו"ר מגור, אריה לייב, בעל השפת אמת

אחיו של האדמו"ר אברהם מרדכי. נולד בתרל"ז,1877. תחילה גר בגור,Góra Kalwaria, שעל יד ורשה, ושם הקים ישיבה חסידית. בראשית המאה יסד את העיתון היומי החרדי "הקול", שנועד להילחם ב"הצפירה" של נחום סוקולוב, ואת העיתון היידי "דאסָ ווארשאווער טָאגבלאט" שנועד להילחם בעיתונים הכלליים ביידיש. העיתונים הללו חדלו להתקיים ב-1913. בימי מלחמת העולם הראשונה נדד לרוסיה, וזמן מה ישב בוויטבסק. בתרפ"א,1921, נתמנה לרב בפביאניץ, שבאזור לודז', ובתרצ"ד, 1934, נבחר לרבה של קאליש, שבאזור לודז'. המינוי התעכב, כי היו קשיים בהסדרת משרה לבנו של יחזקאל ליבשיץ שהיה רבה הקודם של העיר, והוא אושר רק בתרצ"ח,1938. הרב אלטר היה חבר במועצת גדולי התורה של אגודת ישראל, ובתרצ"ה,1935, נבחר ליו"ר הוועד הפועל של אגודת הרבנים בפולין. עם פרוץ המלחמה עבר לוורשה, ושם השתדל להסתתר, כי הגרמנים חיפשו את הרבנים. באוגוסט 1942 נספה עם משפחתו בטרבלינקה.

תאריך לידה: תרל"ז- 1877

נרצח: חודש אב תש"ב (1942) בטרבלינקה

נולד בתרל"ז 1877, בנו הצעיר של הרבי מגור, הרב אלטר יהודה אריה לייב בעל ה"שפת אמת". אחרי נישואיו, ייסד בגור ישיבה בשם "דרכי נועם". בשיעוריו באו לידי ביטוי כשרונותיו הברוכים וגלה בהם חריפות ובקיאות. הוא הנהיג חידוש בישיבה: היה מזמין מרצים אורחים גדולי תורה מכל המדינה, למסור שיעורים בישיבה לתקופה של שבוע. במקביל להיותו ראש ישיבה, התחיל הרב א. את פעילותו הציבורית בכך שייסד שני עיתונים יומיים: "הקול" בעברית ועוד עיתון ביידיש, למרות שהעיתונים הללו לא האריכו ימים, נחשב הרב א. לאבי העיתונות החרדית בפולין כי מאוחר יותר נוספו עיתונים נוספים.

בתרפ"א 1921 הוכתר לרבה של פביאניץ ובתרצ"ד לרבה של קאליש. בתרצ"ד, נבחר ליו"ר הוועד הפועל של אגודת הרבנים בפולין לצדו של ר' אהרן לוין מוורשא שכיהן כיו"ר המועצה. הוא גם היה חבר במועצת גדולי התורה של אגודת ישראל והשתתף בכנסים העולמיים והארציים של התנועה. הרב א. נחשב רב ומנהיג למופת. היה ידוע במלחמתו נגד המותרות, היה תקיף בעמידתו על ענייני הדת כגון: השחיטה הכשרה, אבל יחד עם זה היה רך כלפי הבריות בני קהילתו ולבו וידו היו פתוחים לכל דורש. היה לו כח שיכנוע יוצא מן הכלל ודרשותיו עשו רושם רב על השומעים. הרב א. התכתב עם רבנים ואישים רבים בשאלות הלכה ובשאלות ציבוריות. סגנונו היה מבריק ולשונו חדה.

בתקופת השואה

עם פרוץ המלחמה, עודד יהודים לחפור שוחות הגנה. הוא היה מבוקש ע"י הנאצים אשר הכריזו פרס של 20,000 מרק על ראשו. עם כיבוש העיר עזב את קאליש ונמלט לוורשה. כאן התגורר עם משפחתו. היה לומד יומם ולילה והיה דן מדי פעם על המצב עם העסקן החרדי ר' משולם קאמינר, שגר באותו בית. הקים קבוצות של לומדי תורה ודאג להחזקתם. בביתו התקיימו מנינים, נערכו שיעורים ושיחות שבת. ב- 7 באוגוסט 1942 נלקח הרב א. עם משפחתו לטרבלינקה ושם הוצאו להורג בחודש אב תש"ב. חידושי תורתו אבדו בשואה.