R' Avraham Mordechai Alter, 3rd Admur Ger

Avraham Mordechai Alter (25 December 1865 – 3 June 1948), also known as the Imrei Emes after the works he authored, was the third Rebbe of the Hasidic dynasty of Ger, a position he held from 1905 until his death in 1948. He was one of the founders of the Agudas Israel in Poland and was influential in establishing a network of Jewish schools there. It is claimed that at one stage he led over 200,000 Hasidim.

He had eight children by his first wife, Chaya Ruda Czarna, daughter of Noach Czarny, a prominent Gerrer Hasid in Biala. His eldest son, Rabbi Meir Alter, who was a Torah scholar and businessman, perished in Treblinka during the Holocaust with his children and grandchildren. His second son, Rabbi Yitzchak Alter, died in 5695 (1934) in Poland.

In 1922, his wife Chaya Ruda died. Some time later he married his niece, Feyge Mintshe Biderman, who bore him his youngest child, Pinchas Menachem Alter, in 1926.

In 1924, Rabbi Avraham Mordechai visited Palestine together with his brother in-law, Rabbi Hirsh Heynekh Lewin, his son-in-law Rabbi Yitzchak Meir Alter and the Sokolover Rebbe, Rabbi Yitzchak Zelig Morgensztern. Over a six-week period, they visited Jerusalem, Safed, Hebron, Tiberias and Tel Aviv.[1]

During World War II, Rabbi Avraham Mordechai was a prime target of the Nazi authorities in German occupied Poland.

He managed to escape to Palestine in 1940 with several of his sons and began to slowly rebuild his Hasidic dynasty.

With the outbreak of the 1948 Arab-Israeli War he was trapped in Jerusalem. He died during the holiday of Shavuot of natural causes during the siege of the city by the Jordanian Arab Legion. As bodies could not be removed to the Mount of Olives during wartime, he was buried in the courtyard of the Sfas Emes Yeshiva, located near the Mahane Yehuda Market in downtown Jerusalem.

After his death, the dynasty continued with his three remaining sons, who became the consecutive next three heads of the Gerrer Hasidim worldwide: Rabbi Yisrael Alter (fourth rebbe of Ger); Rabbi Simchah Bunim Alter (fifth rebbe of Ger); and Rabbi Pinchas Menachem Alter (sixth rebbe of Ger). In 1996, Rabbi Pinchas Menachem Alter was buried next to his father in the courtyard and an ohel was placed over both graves, which are visited regularly by students in the adjoining yeshiva.

See:

http://en.wikipedia.org/w/index.php?title=Avraham_Mordechai_Alter&o...

Ger, or Gur (or Gerrer when used as an adjective) is a Hasidic dynasty originating from Ger, the Yiddish name of Góra Kalwaria, a small town in Poland.

Prior to the Holocaust, Ger was the largest and most important Hasidic group in Poland. Today it is one of the largest Hasidic dynasties in the world, along with the Satmar dynasty. It is now based in Jerusalem and Bnei Brak. The Rebbes who lead the movement have the family name of Alter.

Avraham Mordechai Alter, (25 December 1866 – 3 June 1948), also known as the Imrei Emes after the works he authored, was the third Rebbe of the Hasidic dynasty of Ger, a position he held from 1905 until his death in 1948.

He was one of the founders of the Agudas Israel in Poland and was influential in establishing a network of Jewish schools there. It is claimed that at one stage he led over 200,000 Hasidim.

He had eight children by his first wife, Chaya Ruda Czarna, daughter of Noach Czarny, a prominent Gerrer Hasid in Biala. His eldest son, Rabbi Meir Alter, who was a Torah scholar and businessman, perished in Treblinka during the Holocaust with his children and grandchildren. His second son, Rabbi Yitzchak Alter, died in 5695 (1934) in Poland.

In 1922, his wife Chaya Ruda died. Some time later he married his niece, Feyge Mintshe Biderman, who bore him his youngest child, Pinchas Menachem Alter, in 1926.

In 1924, Rabbi Avraham Mordechai visited [British Mandate of Palestine|Palestine together with his brother in-law, Rabbi Hirsh Heynekh Lewin, his son-in-law Rabbi Yitzchak Meir Alter and the Sokolover Rebbe, Rabbi Yitzchak Zelig Morgensztern. Over a six-week period, they visited Jerusalem, Safed, Hebron, Tiberias and Tel Aviv.

During World War II, Rabbi Avraham Mordechai was a prime target of the Nazi authorities in Poland.

He managed to escape to Palestine in 1940 with several of his sons and began to slowly rebuild his Hasidic dynasty. With the outbreak of the 1948 Arab-Israeli War he was trapped in Jerusalem. He died of natural causes during the siege of the city by the Jordanian Arab Legion. As bodies could not be removed to the Mount of Olives during wartime, he was buried in the courtyard of the Sfas Emes Yeshiva, located near the Mahane Yehuda Market in Jerusalem.

After his death, the dynasty continued with his three remaining sons, who became the consecutive next three heads of the Gerrer Hasidim worldwide:

Rabbi Yisrael Alter (fourth rebbe of Ger);

Rabbi Simchah Bunim Alter (fifth rebbe of Ger); and

Rabbi Pinchas Menachem Alter (sixth rebbe of Ger).

=============================================================================

Rebbes of Ger

  1. Yitzchak Meir Alter (1798–1866)

2. Yehudah Aryeh Leib Alter (1847–1905)
3. Avraham Mordechai Alter (1866–1948)
4. Yisrael Alter (1895–1977)
5. Simchah Bunim Alter (1898–1992)
6. Pinchas Menachem Alter (1926–1996)
7. Yaakov Aryeh Alter (b. 1939)
History of Ger Hassidim:

http://en.wikipedia.org/wiki/Ger_%28Hasidic_dynasty%29

Avraham Mordechai Alter (25 December 1866 – 3 June 1948), also known as the Imrei Emes after the works he authored, was the third Rebbe of the Hasidic dynasty of Ger, a position he held from 1905 until his death in 1948. He was one of the founders of the Agudas Israel in Poland and was influential in establishing a network of Jewish schools there. It is claimed that at one stage he led over 200,000 Hasidim.

http://ayzilbershlag.blogspot.co.il/2010/10/blog-post_726.html

רבי אברהם מרדכי אלתר (גם הרא"מ או הרא"ם מגור ז' בטבת

ה'תרכ"ו, 1864 - 1948), השלישי באדמור"י גור ובעל האמרי אמת. בנו של הרב יהודה אריה ליב אלתר.

רבי אברהם מרדכי נולד בפולין ונחשב כאחד מראשי המנהיגות החרדית בתקופתו, מונה לאדמו"ר אחר אביו בעל "שפת אמת" בשנת תרס"ה (1905), ושימש באדמורו"ת יותר מארבעים שנים. היה ממייסדי "אגודת ישראל". דיבר רבות על ארץ ישראל ואף הגיע מספר פעמים לארץ ישראל.

קשר קשרי ידידות עם הרב קוק, אף שלא הסכים עם דרכו, וסבר ש"אהבתו לעם ישראל מקלקלת את השורה". בכמה ממכתביו (שפורסמו בספר "מכתבי תורה") רואים פסקי הלכה שלמד מהרב קוק, ובמכתב אחד הוא מתפעל מכך שהוא מתייחס בכבוד רב למתנגדיו בירושלים למרות שרוב רבני ירושלים תומכים בו.

דרכו בלימוד הייתה ללמוד כל ספר בעל פה ורק לאחר מכן להכניס אותו לספרייתו שהייתה אחת הספריות הפרטיות הגדולות בעולם. ספרו "אמרי אמת" נכתב על התורה ותוכנו פירוש חסידי על התורה. כתבי יד רבים שכתב במשך כחמישים שנה, הוחבאו באדמה בגור בפולין בפרוץ המלחמה, אך לא נמצאו עד היום למרות המאמצים והחיפושים הרבים שנערכו במקום.

היה ממעודדי העלייה לארץ. הצליח להמלט מאירופה אחר כיבוש פולין על ידי גרמניה (בשנת 1939), עלה לארץ והתגורר בירושלים עד פטירתו בחג שבועות תש"ח. אחיו רבי משה בצלאל אלתר ורוב משפחתו נספו בשואה. לבעל ה"אמרי אמת" היו חמשה בנים ושתי בנות, שני בניו הגדולים רבי מאיר ורבי יצחק נפטרו בצעירותם בחיי אביהם. הבן השלישי הוא רבי ישראל אלתר בעל ה"בית ישראל" שגם הנהיג אחריו את החסידות, הבן הרביעי הוא הרב שמחה בונים אלתר בעל ה"לב שמחה" ששימש כאדמו"ר אחר ה"בית ישראל" והבן הקטן הוא רבי פנחס מנחם בעל ה"פני מנחם" שהיה האדמו"ר הקודם של חסידות גור.

לאחר פטירתו לא ניתן היה לקוברו בבית הקברות בהר הזיתים ולכן נקבר קבורה זמנית בחצר ישיבת שפת אמת שבמרכז העיר ירושלים. מאחר שהר הזיתים שוחרר רק תשע-עשרה שנה לאחר מכן, נשאר קברו בחצר הישיבה עד היום.‏‏

אדמור רבי אברהם מרדכי מגור - האמרי אמת

יום: ו' סיון אזור: ירושלים

אביו: אדמו"ר יהודה אריה לייב (ה"שפת אמת").

אמו: הרבנית יוכבד רבקה.

אשתו: הרבנית חיה ראדה יהודית (בזיווג ראשון), הרבנית פייגא מינטשא (בזיווג שני).

בניו: ר' מאיר, ר' יצחק, אדמו"ר ישראל ("בית ישראל"), אדמו"ר שמחה בונם ואדמו"ר פינחס מנחם (מזיווג שני).

בנותיו: מרת פייגה, מרת דבורה מאטיל (בעלה ר' יצחק מאיר לוין-נשיא אגו"י בפולין וא"י) מרת בריינדל (בעלה ר' שלמה יוסקוביץ).

אחיו: ר' משה בצלאל.

סבא: ר' אברהם מרדכי (מצד אביו) ור' יהודה קמינר (מצד אמו).

סבתא: הרבנית אסתר (מצד אביו) ומרת הדסה (מצד אמו).

מוריו: אביו (ה"שפת אמת") ור' גרשון מאוסטרובה.

בחנוכה ה'תרכ"ה חילק האדמו"ר הרי"ם דמי חנוכה לנכדיו, פנה לנכדו החביב עליו ר' יהודה אריה לייב ("השפת אמת") והבטיח לו בן זכר כדמי חנוכה. ביום ז' טבת ה'תרכ"ו נולד בגור בנו בכורו של ר' יהודה אריה לייב – ר' אברהם מרדכי שנקרא על שם אבי אביו. מידי יום הכניסו את התינוק לאדמו"ר הרי"ם כדרישתו. משחר ילדותו היה מחונן, שקדן, בעל זיכרון ותפיסה בלתי רגילים, שנון ופיקח, עליז ומלא שמחה. בהיותו בן 6 אביו שכר לו מלמד שקדן שלמד עמו בעליית גג מעל דירת הרבנית. פעם התלונן בפני אמו כי הוא כותב עם שגיאות, אמו יעצה לו לסגור עיניו ולתאר לעצמו את המילה שהוא חושב לכתוב איך היא נדפסה בספר, אך הרא"ם השיב שכאשר הוא סוגר את עיניו הוא רואה לפניו את שם הקב"ה ואיך יוכל להעמיד לנגד עיניו מילה אחרת.

"השפת אמת" למד עם בנו הבכור שיעור בעיון עוד בהיותו בגיל צעיר ומאוחר יותר הצטרפו לשיעור יתר בניו וחתניו. כאביו היה גם הרא"ם שתקן מובהק ובהגיעו לגיל מצוות הורה לו אביו להניח כל יום גם תפילין דרבנו תם. כאשר הציעו לר' יהודה אריה לייב את בתו של ר' נח מביאלה עבור בנו הבכור, הסכים אבל דרש נדוניה גדולה יותר. לבסוף וויתר ובשנת ה'תרמ"א נערכה החתונה בעיירה גור. ר' אברהם מרדכי רצה לשהות במחיצת אביו לכן הזוג הצעיר התיישב בעיירה גור. בתחילת ה'תרמ"ב בתקופת הריונה הראשון עברה הרבנית לביאלה לבית הוריה אך הרא"ם שהיה בן 16 נשאר בגור במחיצת אביו עד לסוף החורף ורק כחודשיים עשה בביאלה. ביום ד' ניסן נולד בנם הבכור – ר' מאיר שנקרא על שם אדמו"ר הרי"ם. הסבא ("השפת אמת") הגיע לברית ומייד לאחר סעודת המצווה חזר לעיירה גור עם בנו (הרא"ם).

הרא"ם היה ידוע כחובב ספרים וכתבי יד עתיקים, הקים בביתו ספריה גדולה ונדירה. השתתף כל יום בשיעור שהשמיע אביו, עסק בחסידות, קבלה, ובעיקר בלימוד ש"ס ופוסקים. העדיף את השתיקה על הדיבור, נהנה כשאיש שהגיע אליו הבין רמז, למרות שלא סבל טיפשים השתדל מאוד להסתיר זאת, היה דייקן ודאג שלא לאבד אפילו שנייה מזמנו.

לאחר הסתלקות "השפת אמת" הגישו תושבי גור כתב רבנות לרא"ם, אך הוא סירב. למרות הסתייגותו והתנגדותה החריפה של אשתו רבבות חסידים לא הרפו ובחג השבועות ה'תרס"ה הרא"ם ניהל שולחן כאדמו"ר. שינה את הסדרים שהיו מקובלים במשך דורות: בשנת ה'תרס"ח פרסם מכתב בו קבע זמן תפילה לשעה 07:30 בבוקר במקום 10:30 כפי שהיה נהוג. דרש לתקן בבתי החסידים הפסקה של שעה בין קבלת שבת לתפילת מעריב ובין תפילת שחרית לקריאת התורה בשבת בבוקר, במהלכה ילמדו יחד בכל בתי החסידים מסכת אחת באותו דף.

עוד בחיי אביו עשה למען עיתונות חרדית ותמך בעיתון שהופיע בווארשה בשנים ה'תרס"ב–ס"ד "הקול היומי" בשבועון שבא במקומו "הקול השבועי" ובעיתון "ווארשיווער טאגבלאט" שהופיע באידיש. השתתף יחד עם ר' חיים מבריסק ור' חיים עוזר גרודז'ינסקי בהוצאת השבועון "המודיע" שהופיע בפולטאבה (רוסיה). במלחמת העולם הראשונה עבר עם בני משפחתו לווארשה. במהלך המלחמה החליט לבקר את דודו, האדמו"ר ר' פינחס מנחם פילץ (בעל "שפתי צדיק") שישב בעיירה וויערשוב. בהגיעו לעיר לודז' אסרו אותו הגרמנים ששלטו אז בפולין ורבה של לודז' (ר' אליעזר טרייסטמן) הצליח לאחר מספר שעות להשיג צו שחרור ופקודה למעבר חופשי עבורו.

לאחר המלחמה המשיך הרא"ם בפעולות עזרה לכלל ולפרט. תמך בהקמת ארגון חרדים "אגודת אורתודוכסים" שנקראה לאחר זמן "אגודת ישראל", כיהן זמנית כנשיא האגודה בפולין והביע את תמיכתו בהקמת רשת בתי ספר "בית יעקב" ע"י אגודת ישראל.

בזמן המלחמה ביתו בגור נחרב בחלקו והרא"ם עבר לאוטבוצק. כאשר הצבא האדום פלש לפולין והתקרב לאוטבוצק, עבר האדמו"ר כהצעת מקורביו לבית חולים לחולי רוח "זופיופקה". לאחר מספר ימים עבר עם משפחתו לווארשה ושוב חזר לגור. בשושן פורים ה'תרפ"א יצא לביקור בארץ ישראל. בשנת ה'תרפ"ב הסתלקה אשתו וכשנתיים לאחר מכן בתו הבכירה (פייגה) חלתה לאחר לידת בנה (בנימין) וביום השמיני לאחר הלידה נפטרה. בשנת ה'תרפ"ד שוב ביקר בארץ ישראל ובשנת ה'תרפ"ז ערך ביקור נוסף. בשנת ה'תרצ"ב הגיע לעוד ביקור דרך היבשה. בתחילת חשוון ה'תרצ"ה חלה לפתע בנו (ר' יצחק) ובערב שבת י"ז מרחשוון נפטר. הרא"ם נשא אישה שנייה, את מרת פייגא מינטשא (בתו של ר' יעקב מאיר בידרמן). בשנת ה'תרצ"ה הגיע לביקור בפעם החמישית, בפסח שלפני נסיעתו לא נהג ביו"ט שני של גלויות כנהוג בחו"ל אלא כיהודי ארץ ישראל אך לאחר עלייתו לישראל בית דין של שלושה בפולין קבע שעליו לחזור בכדי לא להשאיר את העדה הגדולה ללא רועה, בלית ברירה שב לגור. בחג השבועות ה'תרצ"ה התעלף לפתע והרופאים קבעו כי הוא חולה. מאז במקום שלושה "שולחנות" החל לנהל בשבת "שולחן" אחד, בחגים במקום ארבעה "שולחנות" ניהל שני "שולחנות" ולבית המדרש נתנו רק לחסידים חשובים וקשישים להיכנס בכדי למנוע צפיפות.

כאשר עלו הנאצים לשלטון בגרמניה התנגד לחרם שארגנו רבנים וארגונים יהודיים נגד גרמניה ואף טען שצריך לנסות לשחד את ראשי הנאצים, עם פרוץ המלחמה עבר לווארשה. בהפגזת הנאצים על העיר נפגע באוזנו מרסיס של פגז, חתנו (ר' יצחק מאיר) והמשמש (ר' בונם לאבל) נהרגו ונקברו בחצר הבית. הרא"ם עבר למקום מסתור וחסידי גור בניו יורק שכרו אדם בעל מהלכים במשרד החוץ האיטלקי שדאג להוציא אותו מווארשה ברכבת לקראקה ומשם לטרייסט (איטליה). יחד עמו יצאו הרבנית פייגא מינטשא, בנו מוהר"י (שמשפחתו כבר הייתה בפאריז), בנו מוהר"ב (ומשפחתו), בנו ר' פינחס מנחם, חתניו ר' שלמה יוסקוביץ ור' יצחק פישל היינא (ללא משפחתו), ר' יצחק מאיר לוין, ר' פינחס לוין וד"ר סימכוביץ. מטרייסט נסע לארץ ישראל, הגיע אחרי פסח ה'ת"ש לחיפה והתגורר בירושלים.

משגברה מחלתו, הפסיק לנהל "שולחנות" ולהשמיע דברי תורה אך כל יום קיבל את הבאים אליו וענה למכתבים. בשנת ה'תש"ח יומיים לפני חג השבועות עם כניסת ההסכם לשביתת נשק לתוקף, כשפסקו ההפצצות רצו להעלות את האדמו"ר חזרה לדירתו בקומה השנייה והאדמו"ר אמר: "לעלות למעלה? – עדיין לא!" בערב חג השבועות כשהעלו אותו לדירה, מחלתו החריפה וביום החג החזיר את נשמתו ליוצרה.

מספריו:

• אמרי אמת: תורותיו שנאמרו בשבתות וחגים נכתבו ע"י החסידים, נאספו והודפסו ע"י נכדו ר' בנימין אלתר.

• כל שאר כתביו (ארגזים מלאים), הוטמנו בגטו ווארשה ועל אף כל החיפושים לא נמצאו.

באותה נקודה קטנה על מפת פולין, העיירה הקטנה הסמוכה לווארשא, התגורר ראש גולת אריאל כ"ק האדמו"ר בעל ה"אמרי אמת" מגור זצ"ל. מיד עם פרוץ המלחמה, ציוה הרבי מגור על כל בני ביתו ומקורביו לעזוב את העיירה הקטנה ולעבור מיד לעיר הבירה. לא רק משום שסברו כי ווארשא תחזיק מעמד יותר זמן מול הגרמנים לאור חשיבותה, אלא, בעיקר, כדי להיבלע בין מאות אלפי היהודים שם. היה ברור כי שמו של הרבי מגור מופיע בראש הרשימה של הגרמנים כיעד מבוקש בהיותו מוכר כמנהיגה של היהדות החרדית בפולין, ובעיירה קטנה כגורא-קלאווריא, לא היה סיכוי להסתתר כראוי, מה שאין כן בווארשא הגדולה. משכך, מיד עם הישמע האות בפתיחת המלחמה, בימים הראשונים עוד טרם כניסת הגרמנים, כבר עברו הרבי ובני משפחתו לווארשא. בעיר זו התגוררו רבים מבני המשפחה וביניהם בנו הרה"ק ה"בית ישראל" זצ"ל, שהשקיעו מכאן ואילך את כל אונם ומרצם ברבי הנערץ ובהסתרתו הרחק מעין רואים. שבוע ימים בלבד מאז פרוץ המלחמה כבשו כוחות קרקעיים גרמניים את גור, והללו חיפשו מיד את הרבי המפורסם, ומה גדלה אכזבתם כשהתברר כי הרבי כבר עזב מזמן את ביתו ובית מדרשו. האמרי אמת השתקע לימים ספורים בדירת מסתור בווארשא שספגה באותם ימים הפצצות כבדות מן האויר, שכן רשמית, טרם נכנעה לפני הכובש הגרמני. יום אחר יום ולילה אחר לילה זרעו המטוסים הגרמניים הרס וחורבן, ורבבות נפגעו מן הפצצות. בי"ג תשרי ת"ש, בעודו שוהה בדירת המסתור הזמנית, נפלה פצצה בסמוך למקום הימצאו של הרבי. חתנו, הרה"ק רבי יצחק מאיר אלטר - בן אחיו הרה"ק רבי משה בצלאל הי"ד, נהרג במקום מול עיני הרבי. גם משמשו הנאמן והמסור, הרה"ח ר' בונם לאבל, נהרג אף הוא על אתר. מעצמת רעש הפצצה לקה הרבי באוזנו, ומני אז ועד סוף ימיו סבל קשות והתייסר בשמיעתו. עצם נס הצלתו של הרבי מן הפצצה הינה מפלאי ההשגחה העליונה שכן כפסע היה בינו לבין ההרוגים מן הפצצה. היתה זו מכה אנושה וכואבת לבית גור, והרבי נשא את כאבו בדומיה. הוא נפנה מן האבל הפרטי והחל בהכנות לקראת חג הסוכות, אך למחרת היום, בערב חג הסוכות ת"ש, נכנסו הגרמנים לעיר והשלימו את כיבושה. ווארשא נפלה לפניהם סופית. אנושה וכואבת היתה נפילתה של ווארשא לפני הרשעים. הם השליטו טירור ורצח על כל צעד ושעל, וחייו של כל יהודי היו תלויים לו מנגד. כאמור, היו צעדיהם הראשונים להתעלל ביהודים, וראש לכל חיפשו הם את מנהיגי העדה ואת ראשי העם. בראש רשימת המבוקשים התנוסס שמו של הרבי מגור. היה ברור כי הרשעים הארורים מחפשים אחריו, ואף לא ניסו להסתיר זאת, והמקורבים ובני המשפחה השקיעו מאמצים כבירים להסתיר את מיקומו של הרבי. כל מספר ימים החליפו דירת מסתור, וזולת מתי מספר בני משפחה ומקורבים, אסור היה לאיש כמעט לדעת על מחבואו של הרבי. אף אלו שנאלצו בצוק העיתים ובתוקף תפקידם להגיע אל מעונו הארעי של הרבי, הוחתמו על כתב סודיות מיוחד בו התחייבו לנצור בסוד כמוס את מחבואו של הרבי. רק בניו ואחיו של הרבי ומספר מצומצם ביותר של חסידים נאמנים שהו באותם ימים הרי גורל במחיצתו והשלימו את המנין בביתו. באמצע התפילה ביום השני של חג הסוכות התפרצו הקלגסים הגרמניים לבית והוציאו בכח ובגסות את כל הנוכחים לעבודת פרך ברחוב ולפינוי המפולות והאבנים שנערמו כתוצאה מההפצצות. שוב חזר ונשנה הפלא איך לא שמו לב להימצאותו של הרבי הישיש בבית. משך כל חדשי החורף הועבר הרבי מגור מדירת מסתור אחת לשניה בסודי סודות, עד שצדיק מצרה נחלץ בערב ראש חודש ניסן ת"ש, כשבניסי ניסים הצליחו לחלץ את הרבי מגור יחד עם חלק גדול מבני משפחתו מפולין, דרך אוסטריה לאיטליה, ומנמל טריאסטי הפליגה הספינה "מרקו פולו" ובה שכן קדוש ישראל יחד עם בני משפחתו שניצלו מגיא ההריגה והגיעו בשלום לארה"ק.