Chaim Soutine

http://en.wikipedia.org/wiki/Chaim_Soutine

Chaïm Soutine (January 13, 1893 – August 9, 1943) was a Russian painter of Belarusian Jewish origin.[1] Soutine made a major contribution to the expressionist movement while living in Paris.

Inspired by classic painting in the European tradition, exemplified by the works of Rembrandt, Chardin[2] and Courbet, Soutine developed an individual style more concerned with shape, color, and texture over representation, which served as a bridge between more traditional approaches and the developing form of Abstract Expressionism.

Contents [show] Biography[edit] Soutine was born Chaim Sutin, in Smilavichy near Minsk, (modern day) Belarus (then part of the Russian Empire). He was the tenth of eleven children. From 1910 to 1913 he studied in Vilnius at the Vilna Academy of Fine Arts. In 1913, with his friends Pinchus Kremegne (1890–1981) and Michel Kikoine (1892–1968), he emigrated to Paris, where he studied at the École des Beaux-Arts under Fernand Cormon. He soon developed a highly personal vision and painting technique.

For a time, he and his friends lived at La Ruche, a residence for struggling artists in Montparnasse where he became friends with Amedeo Modigliani (1884–1920). Modigliani painted Soutine's portrait several times, most famously in 1917, on a door of an apartment belonging to Léopold Zborowski (1889–1932), who was their art dealer.[3] Zborowski supported Soutine through World War I, taking the struggling artist with him to Nice to escape the German invasion of Paris.

After the war Paul Guillaume, a highly influential art dealer, began to champion Soutine's work. In 1923, in a showing arranged by Guillaume, the prominent American collector Albert C. Barnes (1872–1951), bought 60 of Soutine's paintings on the spot. Soutine, who had been virtually penniless in his years in Paris, immediately took the money, ran into the street, hailed a Paris taxi, and ordered the driver to take him to Nice, on the French Riviera, more than 400 miles away.

Soutine once horrified his neighbours by keeping an animal carcass in his studio so that he could paint it (Carcass of Beef). The stench drove them to send for the police, whom Soutine promptly lectured on the relative importance of art over hygiene. There's a story that Marc Chagall saw the blood from the carcass leak out onto the corridor outside Soutine's room, and rushed out screaming, 'Someone has killed Soutine.'[4] Soutine painted 10 works in this series, which have since become his most well-known. His carcass paintings were inspired by Rembrandt's still life of the same subject, which he discovered while studying the Old Masters in the Louvre. Soutine produced the majority of his works from 1920 to 1929. From 1930 to 1935, the interior designer Madeleine Castaing and her husband welcomed him to their summer home, the mansion of Lèves, becoming his patrons, so that Soutine could hold his first exhibition in Chicago in 1935. He seldom showed his works, but he did take part in the important exhibition The Origins and Development of International Independent Art held at the Galerie nationale du Jeu de Paume in 1937 in Paris, where he was at last hailed as a great painter. Soon afterwards France was invaded by German troops. As a Jew, Soutine had to escape from the French capital and hide in order to avoid arrest by the Gestapo. He moved from one place to another and was sometimes forced to seek shelter in forests, sleeping outdoors. Suffering from a stomach ulcer and bleeding badly, he left a safe hiding place for Paris in order to undergo emergency surgery, which failed to save his life. On August 9, 1943, Chaim Soutine died of a perforated ulcer. He was interred in Cimetière du Montparnasse, Paris.

Legacy[edit] In February 2006, an oil painting of his controversial and iconic series Le Boeuf Ecorche (1924) sold for a record £7.8 million ($13.8 million) to an anonymous buyer at a Christie's auction held in London - after it was estimated to fetch £4.8 million. In February 2007, a 1921 portrait of an unidentified man with a red scarf (L'Homme au Foulard Rouge) by Chaim Soutine sold for $17.2 million - a new record - at Sotheby's London auction house.

Some years after Soutine's death, Roald Dahl placed him as a character in his short story Skin.[5]

חיים סוּטין

' (בצרפתית: Chaim Soutine;‏ 1893 – 9 באוגוסט 1943) היה צייר יהודי יליד רוסיה הלבנה, שחי משנת 1913 בצרפת והתבלט בציוריו האקספרסיוניסטים.

תוכן עניינים 1 חייו 2 ציורים 3 לקריאה נוספת 4 קישורים חיצוניים 5 הערות שוליים חייו סוטין נולד בסמילוביצ'י, כפר בן 400 תושבים ליד מינסק שברוסיה (ברוסיה הלבנה, לימים בלארוס). הוא היה בנו העשירי של חייט יהודי עני, וכילדי הקהילה הקטנה האחרים למד בחדר. על ילדותו דיבר מעט ובמרירות, אולם ידידו ובן כפרו הצייר מישל קיקואין וידידים אחרים הפליגו אודותיה בסיפורים שהפכו לאגדה. נאמר עליו שעוד בגיל שבע גנב כלי מטבח כדי לקנות צבעים, שבגיל שלוש עשרה היה נוהג לרשום דיוקנאות על פיסות ניר ועל הקירות הבתים, ושאביו, אדם נבער וגס, ביקש שבנו יהיה חייט או סנדלר, ולא ראה בעין יפה את נטייתו לציור. הילד גדל בודד ומסוגר.

בגיל 16 ביקש לצייר את דיוקנו של יהודי בן כפרו, וספג בשל כך מכות. עם 25 רובלים ששולמו לו כפיצוי על המכות שקיבל, ובאישור אמו, עזב את העיירה ועבר יחד עם חברו קיקואין למינסק, שבה החל ללמוד ציור. לאחר שנת לימודים אחת התקבל לאקדמיה לאמנות בווילנה, ולמד בה שלוש שנים, שבהן סבל מעוני וממחסור.

בשנת 1913 הגיע סוטין בן העשרים לפריז ופגש בה חברים יהודים מוכרים, קיקואין, פנחס קרמין, מארק שאגאל, אמדאו מודיליאני, ואחרים, שהיו אמנים צעירים בעלי שיעור קומה, שפיתחו גישה אקספרסיוניסטית, ועתידים להוות לצידו את עיקרה של אסכולת פריז שפעלה בצרפת בתחילת המאה ה-20. סוטין נחשב לראש אסכולה זו. גם בפריז חי חיי מחסור. מאז ועד מותו עתיד היה סוטין לנדוד ללא הפסק בין רובעי פריז ומכפר לכפר ברחבי צרפת. הוא צייר מאות ציורים, בעיקר נופים ודיוקנאות.

במלחמת העולם השנייה, עם כיבוש צרפת בידי גרמניה, נאלץ סוטין לעזוב את ביתו בפריז ולהסתתר במקומות שונים, לעיתים גם ביערות תחת כיפת השמים מפחד הגסטאפו. מחלת כיב הקיבה שהציקה לו גברה בתנאים אלה, ודימום כבד אילץ אותו לבסוף לעזוב את מחבואו, לחזור לפריז ולהיכנס לבית חולים לניתוח, אך זה לא הצליח להציל את חייו. סוטין נפטר ב-9 באוגוסט 1943 מכיב קיבה, ונקבר בבית הקברות מונפרנאס שבפריז.

על שמו רחובות בחיפה, בתל אביב ובפתח-תקווה.

סוטין נחשב לאחד האמנים המשפיעים שפעלו בפריז בין שתי מלחמות עולם. יצירותיו מפוזרים במוזיאונים כמו מוזיאון המטרופוליטן לאמנות בניו יורק, מוזיאון פומפידו ו-מוזיאון האורנז'רי בפריז, מוזיאון טייט מודרן בלונדון ומוזיאון סטיידלק באמסטרדם. יצירות נוספות נמצאות באוספים פרטיים. ערכם הכספי של ציוריו נאמד במיליוני דולרים[1]

לקריאה נוספת אריה נבון ולאה גולדברג (עורכים), אמאדאו מודיליאני, ז'ול פאסקן, חיים סוטין, מרחביה: ספרית פועלים (אלכסון: חוברות לאמנות בספרית פועלים; ציָּרים יהודים), 1944. סוטין, ירושלים: מוזיאון ישראל (קטלוג מס' 46), תשכ"ח. עדנה קמפוס-דובואה, "סיפור הדיוקן העצמי של סוטין", סטודיו 102 (1999), 31–35. Ernst-Gerhard Guese (Hrsg), C. Soutine, 1893-1943, Stuttgart: G. Hatje,‪ 1981. (בגרמנית) Avigdor W.G. Posèq, Soutine: His Jewish Modality, Lewes, Sussex: Book Guild,‎‪ 2001.‎ Maurice Tuchman, Esti Dunow, The impact of Chaim Soutine (1893-1943):‎ de Kooning, Pollock, Dubuffet, Bacon, Ostfildern-Ruit: H. Cantz,‎‪ 2002.‎ Михаил Герман, Хаим Сутин, Москва: Искусство-XXI в. (Художники русской эмиграции),‪ 2009. (ברוסית) Chaim Soutine and his contemporaries from Russia to Paris, Ben Uri, London: 4 to 28 October 2012; edited by Sarah MacDougall, Lauren Barnes, London: Ben Uri, The London Jewish Museum of Art,‎‪ 2012.‎ קישורים חיצוניים ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא חיים סוטין בוויקישיתוף ד"ר אורנה ליברמן, אמדאו מודיליאני וחיים סוטין: הבוהמיינים האחרונים של מונפרנאס , באתר פרנקופילים אנונימיים .
רשימת מאמרים על חיים סוטין

באתר רמב"י מוזיאון הכט - תמונות נוספות אמציה פלד, רחוב חיים סוטין , בתוך "מדריך רחובות חיפה", באתר האינטרנט של עיריית חיפה בספרות ובאמנות | עשר שנים למותו של הצייר חיים סוטין , דבר, 9 באוקטובר 1953 אביטל בורג, מבט אל הקרביים של חיים סוטין, מענקי האקספרסיוניזם במאה ה–20 , באתר הארץ, 15 ביולי 2018 https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A1%D7%95...

---------------------------------------

http://en.wikipedia.org/wiki/Chaim_Soutine

Chaïm Soutine (January 13, 1893 – August 9, 1943) was a Russian painter of Belarusian Jewish origin.[1] Soutine made a major contribution to the expressionist movement while living in Paris.

Inspired by classic painting in the European tradition, exemplified by the works of Rembrandt, Chardin[2] and Courbet, Soutine developed an individual style more concerned with shape, color, and texture over representation, which served as a bridge between more traditional approaches and the developing form of Abstract Expressionism.

Contents [show] Biography[edit] Soutine was born Chaim Sutin, in Smilavichy near Minsk, (modern day) Belarus (then part of the Russian Empire). He was the tenth of eleven children. From 1910 to 1913 he studied in Vilnius at the Vilna Academy of Fine Arts. In 1913, with his friends Pinchus Kremegne (1890–1981) and Michel Kikoine (1892–1968), he emigrated to Paris, where he studied at the École des Beaux-Arts under Fernand Cormon. He soon developed a highly personal vision and painting technique.

For a time, he and his friends lived at La Ruche, a residence for struggling artists in Montparnasse where he became friends with Amedeo Modigliani (1884–1920). Modigliani painted Soutine's portrait several times, most famously in 1917, on a door of an apartment belonging to Léopold Zborowski (1889–1932), who was their art dealer.[3] Zborowski supported Soutine through World War I, taking the struggling artist with him to Nice to escape the German invasion of Paris.

After the war Paul Guillaume, a highly influential art dealer, began to champion Soutine's work. In 1923, in a showing arranged by Guillaume, the prominent American collector Albert C. Barnes (1872–1951), bought 60 of Soutine's paintings on the spot. Soutine, who had been virtually penniless in his years in Paris, immediately took the money, ran into the street, hailed a Paris taxi, and ordered the driver to take him to Nice, on the French Riviera, more than 400 miles away.

Soutine once horrified his neighbours by keeping an animal carcass in his studio so that he could paint it (Carcass of Beef). The stench drove them to send for the police, whom Soutine promptly lectured on the relative importance of art over hygiene. There's a story that Marc Chagall saw the blood from the carcass leak out onto the corridor outside Soutine's room, and rushed out screaming, 'Someone has killed Soutine.'[4] Soutine painted 10 works in this series, which have since become his most well-known. His carcass paintings were inspired by Rembrandt's still life of the same subject, which he discovered while studying the Old Masters in the Louvre. Soutine produced the majority of his works from 1920 to 1929. From 1930 to 1935, the interior designer Madeleine Castaing and her husband welcomed him to their summer home, the mansion of Lèves, becoming his patrons, so that Soutine could hold his first exhibition in Chicago in 1935. He seldom showed his works, but he did take part in the important exhibition The Origins and Development of International Independent Art held at the Galerie nationale du Jeu de Paume in 1937 in Paris, where he was at last hailed as a great painter. Soon afterwards France was invaded by German troops. As a Jew, Soutine had to escape from the French capital and hide in order to avoid arrest by the Gestapo. He moved from one place to another and was sometimes forced to seek shelter in forests, sleeping outdoors. Suffering from a stomach ulcer and bleeding badly, he left a safe hiding place for Paris in order to undergo emergency surgery, which failed to save his life. On August 9, 1943, Chaim Soutine died of a perforated ulcer. He was interred in Cimetière du Montparnasse, Paris.

Legacy[edit] In February 2006, an oil painting of his controversial and iconic series Le Boeuf Ecorche (1924) sold for a record £7.8 million ($13.8 million) to an anonymous buyer at a Christie's auction held in London - after it was estimated to fetch £4.8 million. In February 2007, a 1921 portrait of an unidentified man with a red scarf (L'Homme au Foulard Rouge) by Chaim Soutine sold for $17.2 million - a new record - at Sotheby's London auction house.

Some years after Soutine's death, Roald Dahl placed him as a character in his short story Skin.[5]

Ха́им Сýтин (Хаим Соломонович Сутин, фр. Chaim Soutine; 13 января 1893, Смиловичи Минской губернии Российской империи — 9 августа 1943, Париж, Франция) — французский художник «Парижской школы».

• 13.01.1893 — Хаим Сутин родился в Смиловичах Минской губернии, в бедной еврейской семье, и был десятым из одиннадцати детей. Отец будущего художника работал портным (по другим сведениям, синагогальным служкой). С раннего детства Хаим проявлял любовь к рисунку и живописи.
• 1907 — чтобы освободиться от влияния семьи (родители не разделяли точку зрения сына относительно будущей карьеры художника) и не изменить своему призванию, Хаим убегает из дома в Минск. Там он посещает рисовальную школу Я. М. Кругера.
• 1909 — Сутин и его друг Михаил Кикоин едут в Вильно, где записываются в Школу изящных искусств. Будущие художники мечтают увидеть Париж.
• Июнь 1913 — Сутин приезжает в Париж, где записывается в ателье Кормона в академии изящных искусств. Однако Сутин очень быстро меняет слишком «академическую» Академию на посещения Лувра, который становится его настоящим университетом. Здесь он изучает признанные произведения классиков живописи, греческую и египетскую скульптуру, картины Гойи, Эль Греко, Тинторетто, Жана Фуке, Рембрандта, Коро и Шардена. Из современников Сутин больше всего ценит Курбе и Сезанна. Сутин интересовался музыкой и литературой. Среди его любимых авторов были Монтень, Расин, Сенека, Достоевский, Пушкин, Бальзак и Рембо, среди композиторов — Бах и Моцарт. Первые годы в Париже художник живет в нищете. Перед тем, как переехать на Сите Фальгьер в пятнадцатом округе Парижа, Сутин живет и работает в «Ла Рюш», «Улье», международном общежитии бедных художников на левом берегу Сены, которое было создано в 1902 скульптором Альфредом Буше. Здесь Сутин знакомится с Леже Емилом, Марком Шагалом, Фернаном Леже, Робером Делоне, скульпторами Константином Брынкуши, Осипом Цадкиным, Анри Лораном, Липшицем и Александром Архипенко. Он встретит, прежде всего, Модильяни, с которым его соединит крепкая, но непродолжительная дружба (из-за преждевременной смерти последнего).
• 1918 — переезжает на юг Франции (Ванс, Кан-сюр-Мер и Сере), где остается почти на семь лет. Его впечатляет красота местных пейзажей; три года работает в бешеном темпе.
• 1922 — привозит в Париж около двухсот написанных работ. Американский коллекционер Альберт Барнс покупает у художника около пятидесяти произведений. В следующем году торговец произведениями искусства Леопольд Зборовски продает много полотен Сутина. Через 10 лет после прибытия в Париж он выбирается из нищеты и тратит все, что зарабатывает.
• 1925 — после лет, проведенных на юге Франции, Сутин возвращается в Париж, где въезжает в просторное ателье на улице Мон Сен-Готар, недалеко от площади Данфер-Рошро. Именно здесь он выполнит серию бычьих туш и многочисленные натюрморты с рыбой и птицей.
• 1927 — первая персональная выставка Сутина в одной из парижских галерей; знакомится с Марселеном и Мадлен Кастен, которые вслед за Зборовски возьмут опеку над художником
• 1929 — знакомится с историком искусств Эли Фором, который напишет первую монографию, посвященную его творчеству.
• 1935 — произведения художника впервые выставляются в США в рамках коллективной экспозиции в Чикаго.
• 1937 — выставка 12 картин художника в Государственном музее Пти Пале в Париже в рамках коллективной выставки «Мастера независимого искусства 1895—1937». Знакомится с Гердой Грот, немкой, которая скрывается от нацистского режима; она будет его подругой три года.
• 1939 — Сутин уезжает в Йонн.
• 1941 — Родители художника гибнут в Смиловичском гетто. Сам Сутин после неудачных попыток получить право на въезд в США укрывается в Шампиньи.
• 9 августа 1943 — Хаим Сутин умирает в Париже.
  

Сайт музея Сутина http://soutine-smilovichi.by/