Dani Karavan

Daniel "Dani" Karavan (Hebrew: דני קרוון‎, born 7 December 1930) is an Israeli sculptor best known for site specific memorials and monuments which merge into the environment.

Contents 1 Biography 2 Art career 3 Awards 4 List of projects 5 See also 6 References 7 Further reading 8 External links

Biography

Kikar Levana, Edith Wolfson Park, Givatayim

Monument to the Negev Brigade, Beersheva Daniel (Dani) Karavan was born in Tel Aviv. His father Abraham was the chief landscape architect of Tel Aviv from the 1940s to the 1960s.[1]

At the age of 13, he began studying painting. In 1943, he studied with Marcel Janco in Tel Aviv and from 1943-49 at the Bezalel School of Art in Jerusalem. After living on a kibbutz from 1948–55, he returned to art. From 1956-57, he studied fresco technique at the Accademia delle Belle Arti in Florence and drawing at the Académie de la Grande Chaumière in Paris.[1]

Art career Karavan made permanent installations in the form of wall reliefs in Israeli courts and research institutions.[1] Examples of his artwork for courts are the 1966 Jerusalem City of Peace wall relief in the Knesset assembly hall and the environmental sculptures comprising 35 wall reliefs & iron sculpture made between 1962 and 1967 at the Court of Justice in Tel Aviv. For the Weizmann Institute of Science he made the From the Tree of Knowledge to the Tree of Life wall relief in 1964 and the Memorial to the Holocaust in 1972.

"Way of Peace" constructed 1996-2000 between Israel and Egypt For performance groups he designed stage sets throughout the 1960s and 1970s. These included the Martha Graham Dance Company,[2] the Batsheva Dance Company, and the Israel Chamber Orchestra among others. After representing Israel with his Jerusalem City of Peace sculpture at the 1976 Venice Biennale, he obtained more international commissions - including sculptures in France, Germany, Japan, South Korea, Spain, and Switzerland.[1] One such project was a memorial entitled Passages for Walter Benjamin constructed between 1990 and 1994 in Portbou at the Spanish-French border in Catalonia where Walter Benjamin died in September 1940.[citation needed]

Karavan's advocacy of Tel Aviv's modern international style buildings encouraged their restoration and the inscription of The White City as a UNESCO World Heritage Site. Along with an exhibition about the city's architecture at the Tel Aviv Museum of Art in the mid-1980s, Karavan convinced mayor Shlomo Lahat to form a jury of international architecture and art critics to review these buildings. The value they placed on the city's town planning and design led to conservation in the 1990s and acceptance by UNESCO in 2003.[3]

In February 2016 Karavan got commissioned by Sigmund Rolat, the founder the organization Remembrance and Future Foundation, to design the controversial monument From Those You Saved in Warsaw to commemorate Polish righteous gentiles who saved Jews during the Holocaust. Prior to commissioning Karavan, Rolat had denounced the design by Austrian architect Gabu Heindl and artist Eduard Freudmann which had won the preceding controversial monument competition.[4] Karavan initially declined the commission[5] after he had read an article written by Freudmann and Heindl, in which they criticize the foundation and their course of action.[6] In April 2016 Karavan announced that he accepted the commission to build the monument,[7] thereby sparking another furor. To this day the monument for the Polish righteous gentiles has not been built.

Awards In 1977, Karavan was awarded the Israel Prize, for sculpture.[8][9] In 1998, he was one of five recipients of the Japanese annual Praemium Imperiale art prize.[10] List of projects

A memorial created by Dani Karavan in 2005, depicting the foundation of the Regensburg Synagogue that was destroyed during a pogrom in 1519. The inscription 'מזרח' in Hebrew is 'east' in English. Monument to the Negev Brigade (1963–68, Negev, Beersheva) Memorial to the Holocaust, 1972, Weizmann Institute of Science, Rehovot, Israel. Kikar Levana (Hebrew for The White Plaza; 1977–88, Tel Aviv, Israel) Tower of Tears (memorial installation at Yad La-Shiryon, Latrun, West Bank) Axis of the Metropolis (Axe majeur [fr]) (1980-, Cergy, France) Line 1-2-3+4+5 ,Fattoria di Celle- Collezione Gori , 1982 Italy Tzaphon (iron sculpture in the form of a disc for the entrance square of the Landtag of North Rhine-Westphalia, Düsseldorf, Germany, 1990) The Way of Human Rights (1989–93, Germanisches Nationalmuseum, Nuremberg, Germany) Passage, a Homage to Walter Benjamin (1990–94, Portbou, Catalonia, Spain) Way to the Hidden Garden (1992–99, Sapporo Art Forest open-air gallery, Japan) Ma'ayan (1993–95, Miyazaki Prefecture Art Museum, Japan) Way of Peace (1996-2000, Negev Desert near Nitzana, Israel) The tea ceremony , Fattoria di Celle- Collezione Gori , 1999 Italy Bereshit (Hebrew: Genesis; 2000-, Kirishima Art Forest, Kagoshima Prefecture, Japan) Regensburg Synagogue memorial, 2005 Time (2009, Calenzano, Italy) Memorial to the Sinti and Roma victims of National Socialism (2012, Berlin, Germany) See also List of Israel Prize recipients Visual arts in Israel References

Pixel-Delight Dani Karavan website ; accessed 4 January 2007.

Moving force , Haaretz; accessed 18 November 2015.

Yadin Roman. ERETZ: The Book (pg. 259), ERETZ Group. January 2005.

"Philanthropist and Jury Clash Over Design of Controversial Warsaw Memorial" . Hyperallergic. 2015-05-08. Retrieved 2018-07-13.

"Warsaw Ghetto Memorial to Righteous Gentiles Hits New Snag" . The Forward. Retrieved 2018-07-13.

"The Monument Is a Dilemma" . Political Critique. 2016-02-17. Retrieved 2018-07-13.

"Israeli Artist's Agreement To Honor Righteous Gentiles in Warsaw Ghetto Sparks Furor" . The Forward. Retrieved 2018-07-13.

Resources: Israeli Art Center. Karavan, Dani

Archived

2007-07-08 at the Wayback Machine. The Israel Museum, Jerusalem. Accessed 9 October 2007.

"Israel Prize Official Site - Recipients in 1977"

(in Hebrew). Retrieved 17 November 2015.

Praemium Imperiale. Dani Karavan 1998, sculpture

Archived

2007-10-07 at the Wayback Machine, praemiumimperiale.org; accessed 9 October 2007. Further reading Amnon Barzel, Luigi Lambertini, Pierre Restany: Dani Karavan: Un Ambiente Per La Pace / Environment for Peace (Biennale di Venezia, 1976, Israel) Firenze: Editrice Il Bisonte 1976 Ursula Peters: Dani Karavan: Weg der Menschenrechte, in: Ursula Peters: Moderne Zeiten. Die Sammlung zum 20. Jahrhundert, in Zusammenarbeit mit Andrea Legde, Nürnberg 2000 (Kulturgeschichtliche Spaziergänge im Germanischen Nationalmuseum, Bd.3), S.274-281. Pierre Restany: Dani Karavan. Prestel, München (1992/1999); ISBN 3-7913-1211-1 Udo Weilacher: "Harmonie und Zweifel - Dani Karavan" (Interview), in: Udo Weilacher: Zwischen Landschaftsarchitektur und Land Art. Basel Berlin Boston (1999); ISBN 3-7643-6120-4 Udo Weilacher: "Weiße Erinnerung auf grünem Grund. Garten der Erinnerung in Duisburg von Dani Karavan", in: Udo Weilacher: In Gärten. Profile aktueller europäischer Landschaftsarchitektur. Basel Berlin Boston (2005); ISBN 3-7643-7084-X External links 	Wikimedia Commons has media related to Dani Karavan. Dani Karavan official website Praemium Imperiale website Passage monument https://en.wikipedia.org/wiki/Dani_Karavan

Dani Karavan

ויקיפדיה

https://www.timesofisrael.com/dani-karavan-creator-of-knesset-wall-...

דני קרוון (נולד ב-7 בדצמבר 1930) הוא פסל, מעצב תפאורות וצייר ישראלי, חתן פרס ישראל לשנת 1977.

תוכן עניינים 1 ביוגרפיה 2 יצירות קבע מרכזיות 3 יצירותיו 4 ספריו 5 קישורים חיצוניים 6 הערות שוליים ביוגרפיה קרוון נולד בתל אביב. אביו, אברהם, היה אדריכל עירוני ומעצב נוף בתל אביב של שנות ה-40 עד שנות ה-60.

קרוון עבר להתגורר בקיבוץ הראל. ב-1949 למד ציור בבצלאל בירושלים. בין השנים 1956–1957 השתלם בטכניקת ציורי קיר (פרסקו) באקדמיה של פירנצה ומאוחר יותר באקדמיה "גראנד שומיאר" בפריז.

עבודותיו המוקדמות היו איורים לפרסומי תנועת "השומר הצעיר", עיצוב תפאורות ללהקת הנח"ל, ואיורים לעיתון "משמר לילדים". ב-1958 זכה בפרס ראשון בתערוכת העשור בירושלים על עיצוב בניין משרד הפיתוח.[1] בשנות השישים, כחלק מזרם אמנות סביבתית ואדמה, התמקד בפיסול אנדרטאות בבטון, כאנדרטת חטיבת הנגב ליד באר שבע.[2] עבודות נודעות נוספות שלו הן כיכר הסובלנות על שם יצחק רבין בפריז, "כיכר לבנה" בפארק וולפסון בתל אביב, והקיר הדרומי של אולם מליאת הכנסת [1] - המכונה "שאלו שלום ירושלם ישליו אהביך" (על פי תהילים, קכ"ו, ו'). היצירה הבנויה מאבני גלילית גדולות, מדמה את חומת ירושלים עם עיגול במרכז המציג את "ירושלים של מטה" ומעין כיפה הפוכה למעלה המדמה את "ירושלים של מעלה". ב-2010 דרש לכסות את יצירתו בקיר הדרומי של מליאת הכנסת, במחאה על תיקון לפקודת האגודות השיתופיות שיאפשר הקמתן של ועדות קבלה ביישובים קטנים, וטען שישראל הופכת למדינה עם חוקי גזע.[3] בנוסף יצר את קיר העץ הקדמי של אודיטוריום הכנסת [2].

מאז שנות ה-80 בנה קרוון מספר עבודות אמנות אדריכליות בפריז, בהן גן סובלנות על שם יצחק רבין בכיכר אונסק"ו ותכנון ציר ארוך בסרז'י פונטואז (Cergy pontoise), שלאורכו מאירה קרן לייזר את שמי העיר.

בשנת 1984 שימש כמרצה אורח ב"אקול דה בוז אר" בפריז, וזכה בתואר "אמן השלום" של אונסק"ו ב-1996, בפרס "טבעת הקיסר" הגרמני ופרס הקיסר של יפן. באותה שנה הושלמה עבודתו "מגדל הדמעות" במוזיאון חיל השריון המשתלבת בבניין מצודת טגארט בלטרון. בחורף 2007 נערכה לקרוון תערוכה רטרוספקטיבית מקיפה במוזיאון תל אביב לאמנות שלוותה בקטלוג רחב היקף. בהמשך שנת 2011 נחנכה בלב תל אביב "כיכר התרבות" בתכנונו.[4] באותה שנה נחנך פרויקט האמנות הציבורית הגדול ביותר: אקס מז'ור, לאורך ציר מרכזי בעיר סרז'י פונטואז ליד פריז, שאורכו כמה מאות מטרים. הצבע האדום שולט במבנה. הפרויקט נבנה במשך כשלושים שנים.

כיום חי ועובד קרוון בתל אביב, פריז ופירנצה. נשוי לחווה ואב לנועה, מפיקה הנשואה למאייר יזהר כהן, תמר, צלמת אופנה, ויעל, שחקנית.

בשנת 1999 קיבל תואר דוקטור לשם כבוד מהאוניברסיטה העברית[5] ובשנת 2009 – מהטכניון.[6]

בשנת 2015 הוצב במקום ה-108 הסמלי ברשימת מרצ בבחירות לכנסת העשרים.[7]

קרוון חבר המועצה הציבורית של בצלם[8].

יצירות קבע מרכזיות אנדרטת חטיבת הנגב, באר שבע, 1963-1968 כיכר לבנה, תל אביב 1977-1988 מגדל יד לשריון, לטרון קיר אמנות בכניסה לבניין כיתות, כפר תקוה, שנות ה-70 "הציר המרכזי" (Axe Majeur), סרז'י פונטואז, 1980 "מעלות", בין קתדרלת קלן למוזיאון לודוויג, קלן, 1980-1986 "דרך האור", הפארק האולימפי בסיאול, 1986-1987 "כיכר הסובלנות" (לזכר יצחק רבין), משרדי אונסק"ו, פריז, 1993-1996 "צפון", דיסלדורף 1990 - דיסקת פלדה בכניסה הצפונית לבית הנבחרים של מדינת נורדריין-וסטפאליה "נתיב זכויות האדם", נירנברג, 1989-1983 "מעבר, מחווה לוולטר בנימין", פורבו, קטלוניה, 1990-1994 "דרך הגן הנסתר", ספורו, 1992-1999 "גן המייסדים", חדרה, 1995-1999 "גן הזכרונות", דואיסבורג, 1996-1999 "מעיין", מוזיאון האומנות של מחוז מיאזקי, 1993-1995 "נתיב השלום", ניצנה, 1996-2000 שדרת שארל דה-גול, לה דפאנס, 1989-2000 "בראשית", נפת קגושימה, 2000 "שעון שמש 1980", בגבעת רם שבירושלים האנדרטה לזכר בית הכנסת ברגנסבורג, 2005 כיכר התרבות בתל אביב, 2011 האנדרטה לחללי חטיבת הראל במלחמת העצמאות, ירושלים, 2013 אתר הנצחה לשואת הצוענים, ברלין, 2000-2012 יצירותיו (מופיעות באתר ויקיפדיה) ספריו אנדרטת הנגב, ספר תלת לשוני: עברית, ערבית, אנגלית. הוצאת מרסל, 2016 קישורים חיצוניים ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא דני קרוון בוויקישיתוף Green globe.svg אתר האינטרנט הרשמי

של דני קרוון דני קרוון , באתר מרכז המידע לאמנות ישראלית, מוזיאון ישראל דני קרוון בביאנלה לאדריכלות בוונציה 2006 שלום מאת: אריה לובה אליאב, דני קרוון דני קרוון, כבשת הרש של ימינו דנה גילרמן, אני חייט לפי מידה , באתר הארץ, 3 במרץ 2008 טיפים לאמנים מתחילים עם דני קרוון , עכבר העיר, 12.1.2009 אדריכלות בפריז: לגעת בשמש, לגעת ברוח

- כתבה על עבודותיו של קרוון בפריז, באתר מסע אחר עקיבא אלדר, דני קרוון חוגג 80 במצב רוח לוחמני , באתר הארץ, 18/12/10 מיכאל יעקובסון, האנדרטה לחטיבת הראל בגן סאקר , Xnet, 26.04.11. מיכאל יעקובסון: אחרי 65 שנה: אנדרטה לחללי חטיבת הראל נחנכה בגן סאקר , 16.6.13, Xnet צבי אלגת, "הכותל המזרחי של משכן הכנסת" , מעריב, 12 באוגוסט 1966 יונת נחמני, איזה ריח יש לרמברנט? , באתר כלכליסט, 20 בספטמבר 2011 איילת שני, לא להיכנס לפניקה , באתר הארץ, 8 באוגוסט 2013 יאירה יסמין, דני קרוון: "מצאתי את הסוד איך לא להתנפח" , באתר אפוק טיימס ישראל, 13 אפריל, 2013 קטע קול קובי מידן, ‏"אנשים בלילה" עם דני קרוון , באתר iCast‏, 25 במרץ 2014 הדר אוריאל, דני קרוון "שמורת טבע" , מעריב, 5 בינואר 2015 דני קרוון, להצביע נגד המלחמה הבאה , באתר הארץ, 23 בינואר 2015 נעמה ריבה, דני קרוון: ״רוצים צל? שיעשו חורשה״ , באתר הארץ, 15 בדצמבר 2015 מיכאל יעקובסון: בלב גטו ורשה, דני קרוון מקים גלעד לחסידי אומות העולם הפולנים , 29.01.18, xnet נוף נתנזון, קרוון: "פעם היינו חברה שאפשר להתגאות בה, היום אני מתבייש", באתר Time Out תל אביב, 25 באפריל 2018 מיכאל יעקובסון: סיבוב באתר זיכרון לצוענים שנרצחו בשואה שיצר דני קרוון בברלין , באתר 'חלון אחורי', 12 בינואר 2019 הערות שוליים

כרמלה טייכמן בשיחה עם דני קרוון, אמן , באתר "בית לאמנות ישראלית", ספטמבר 2015

מיכאל יעקובסון, מיתוס כבר 50 שנה: זיכרון, אהבה, מוות ובטון באנדרטת חטיבת הנגב , 11 בנובמבר 2014, Xnet

דור גליק, דני קרוון נגד ועדות הקבלה: כסו יצירתי בכנסת , באתר ynet, 21 בנובמבר 2010 שני ליטמן, האמן דני קרוון: מתבייש בקיר שיצרתי בכנסת, ביקשתי שיוסר , באתר הארץ, 15 ביוני 2016

נועם דביר, הכיכר והחלום: דני קרוואן מדבר על כיכר התרבות שתכנן , באתר הארץ, 1 באפריל 2011

ראו: רשימת מקבלי תואר דוקטור לשם כבוד בשנות ה-90 של המאה ה-20 , באתר האוניברסיטה העברית.

הטכניון יעניק תואר "דוקטור לשם כבוד" ליוסי אקרמן, יוסי ורדי ודני קרוון , באתר הטכניון

https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%93%D7%A0%D7%99_%D7%A7%D7%A8%D7%95...

דני קרוון (יליד 1930) פסל ישראלי, בעל מוניטין בינלאומי. נודע בעיקר בזכות עבודותיו הסביבתיות המוצגות בכל רחבי העולם. חתן פרס ישראל לפיסול לשנת 1977.

יליד תל אביב, בנם של חלוצי העלייה השלישית. אביו, אברהם קרוון, היה אדריכל הגנים הראשון של תל אביב. בנעוריו היה חבר בתנועת הנוער "השומר הצעיר", ואת הכשרתו האמנותית החל כבר אז, כשלמד אצל הצייר אהרון אבני ומאוחר יותר אצל הציירים אביגדור סטימצקי, יחזקאל שטרייכמן ומרסל ינקו. במסגרת שירותו הצבאי וגם בשנים הבאות, היה ממקימי קיבוץ הראל (1948 - 1955).

ב-1949 למד ציור באקדמיה לאמנות "בצלאל" בירושלים, ובין השנים 1956 - 1957 השתלם בטכניקת ציורי קיר (פרסקו) באקדמיה של פירנצה ומאוחר יותר באקדמיה "גרנד שומייר" בפריס. עבודותיו המוקדמות של קרוון כללו איורים לפרסומי תנועת "השומר הצעיר", עיצוב תפאורות ללהקת הנח"ל, ואיורים לעיתון "משמר לילדים". ב-1958 זכה בפרס הראשון בתערוכת העשור בירושלים.

בשנים הבאות (1960 – 1975) תיכנן תפאורות לתיאטראות וללהקות מחול בארץ ובעולם ("ענבל", "בת-שבע" - שהיה שותף להקמתה, וכן "מרתה גרהם" בניו-יורק). במקביל, התמסר ליצירת ציורים ותבליטי קיר שהוזמנו ממנו על ידי גופים שונים. כך למשל, עבודותיו באניה "שלום" של חברת "צים" ("מקטרת השלום", תבליט קיר), במכון ויצמן ("מעץ הדעת לעץ החיים", תבליט קיר), ובהיכל בית המשפט בתל אביב (35 תבליטי קיר, פסל ברזל וסביבה פיסולית) - יצירות שקנו לו עד מהרה מקום של כבוד באמנות הישראלית.

ב-1966 נבחר לעצב את הקיר הקדמי באולם המליאה של הכנסת בירושלים ("שאי שלום, ירושלים", תבליט קיר המסותת באבן גלילית). משנסתיימה העבודה, ביקש קרוון שגם הפועלים שסיתתו את האבנים יוכלו לחתום את שמם על היצירה. הכנסת סירבה לבקשתו, וכאקט של מחאה החליט האמן שלא לחתום גם את שמו שלו.

קרוון נחשב לאחד מחלוצי הפיסול הסביבתי (Site Specific) בארץ ובעולם. הפסלים הסביבתיים שיקפו את הזיקה והדיאלוג שבין יצירת האמנות לארכיטקטורה או לנופי הטבע שבמרחבם היא מתקיימת. אחת מיצירותיו המפורסמות ביותר בישראל היא אנדרטת "חטיבת הנגב" בבאר שבע - 18 אלמנטים עשויים בטון חשוף, המתארים את סיפורה של חטיבת הנגב במערכה על האיזור במלחמת העצמאות. יצירה זו הפכה לאבן-דרך בתחום הפיסול סביבתי, בארץ ואף בעולם.

ב-1976 ייצג קרוון את ישראל בביאנלה של ונציה ויצר בביתן הישראלי סביבה לשלום. ב-1977 הוזמן להשתתף בדוקומנטה 6 בקאסל. ב-1978 יצר שתי תערוכות סביבתיות בפראטו ובפירנצה שבעקבותן הוזמן לתכנן ציר בסרג'י פונטואז, עיר חדשה ליד פריס, וכן את הכיכר המרכזית של מוזיאון לודוויג בקלן, גרמניה.

קרוון זכה בפרסים בינלאומיים ביניהם: פרס ישראל לפיסול (1977), פרס פיקסו של אונסקו (1994), פרס טבעת הקיסר בגרמניה (1996), פרס הקיסר של יפן (1998), פרס ברלין לפיסול (2004). היה בין יוזמי שימור הבאוהאוס בתל-אביב.

מראשית דרכו האמנותית פעל קרוון למען קידום השלום, וחלק ניכר מיצירותיו משקפות את עמדותיו הפוליטיות השמאלניות.

עבודותיו של קרוון הוצגו ברחבי הארץ והעולם, ובהן: "כיכר לבנה", תל אביב (1977 – 1988); "ריבוע", מוזיאון לואיזיאנה, דנמרק (1982); "דרך האור", הגן האולימפי, סיאול (1988); "דרך זכויות האדם", נירנברג, גרמניה (1993); "מעברים-מחווה לוולטר בנימין", פורט-בו, ספרד (1990 - 1994); "מחווה לאסירי המחנה", גורס, צרפת (1994); "ככר הכפר", הורגן, שוויץ (1995); "ככר הסובלנות-מחווה ליצחק רבין", מרכז אונסקו, פריס (1996); "ממעמקים" גלזן קירשן, גרמניה (1977); "הדרך לגן הנסתר", מוזיאון הרה, סאפורו, יפן (1988); "גן המייסדים-יד לבנים" (בשיתוף עם אדריכל הנוף צבי דקל), חדרה (1999); "שביל השלום", ניצנה (2000); "שערי הדעת", מוזיאון המדע, נאפולי, איטליה (2001).

ציטוטים

• "בדרך כלל אני מתחיל לעבוד על פרוייקטים גדולים, כאשר ההתחלה היא סקיצות במידות קטנות. עקרונית, אני בונה לא רק את הדבר עצמו אלא גם את המצב והסביבה פלוס קנה המידה האנושי, שהוא לדעתי אחד המרכיבים החשובים ביותר בכל עבודה". • "אני משמיד גם שרטוטים וגם מודלים. ההשמדה היא חלק דו-משמעי אצלי: כאשר אני משמיד פיזית חלק מן הדברים,הרי הם כבר לא יגיעו לעולם אל סוף המירוץ האמנותי - לשלמות כפי שאני רואה אותה. מאידך, הם נשארים כנסיון או כרעיון, שיוכל אי-פעם לחיות את חייו העצמאיים".

• "הייתי אומר שהאדם הוא הוא הקו המנחה העיקרי בעבודה שלי. פשוט, מפני שהאדם הוא זה שצריך להשתמש, להנות, ולהגיב על יצירותי. אני עובד למען בני אדם". • "יש לי נטייה חזקה מאוד דווקא ליצירות מיניאטוריות. כאשר אני מכין מתנה למישהו, אני עובד לפעמים עם מכחול בעל שתי שערות. קשה לי למצוא הסבר לתופעה הזו. אולי זאת אנטיתזה לדברים הגדולים שאני עושה בדרך כלל. האמת היא כי אינני מעוניין כל כך בפתרון. כל העשייה שלי היא בעצם חיפוש ותהייה, וזה מה שמרתק אותי יותר מכל". • "אינני בוחל בשום חומר: אלומיניום, פליז, עץ, זכוכית (...). החומר הוא רק אמצעי". • "העבודות מתנתקות ממני ברגע שהן שלמות וקיימות. יחסי אליהן אינו קבוע גם בגלל מימדיהן, גם בגלל היותן צמודות למקומות ציבוריים, ומפני שהן מתחילות בעצם לחיות חיים משלהן. למה הדבר דומה? כאשר ילדיך גדלים ויום אחד אתה תופס את עצמך מביט בהם ואומר: מה, אלה הם הילדים שלי? הבט איך הם גדלו ועשו את עצמם! הוא הדין ביצירות אמנותיות. נכון, במבט לאחור אני מגלה המון שגיאות בכמה מן העבודות שלי, ומטיל ספק אם אמנם הצלחתי להגיע לפתרון אליו התכוונתי. אני נמצא במצב של אי-שקט מתמיד, ורק לעתים רחוקות יש לי נחת. אך שוב, בדומה לילדים שלך: אוי ואבוי למי שינסה לפגוע בהם, או להגיד עליהם מילה רעה". • "אינני רוצה להיתפס לסנטימנטליות, אלא להגיע למידה של איפוק. אחד הדברים המרגשים ביותר לגבי הוא האיפוק". • "פעם חשבתי שליצירת אמנות יש שליחות חברתית לוחמת (...) כיום אינני מסוגל לעשות יצירות בעלות ערך אמנותי-אבסולוטי ובעת ובעונה אחת ללחום על ערכים חברתיים-אקטואליים. היום אני מאמין פחות באפשרות הממשית של האמנות להשפיע". • "אמנות היא דבר חשוב, אבל בשבילי החיים ובני האדם חשובים יותר. לכן אני מחדיר לעבודותי ומגניב לתוכן את הנושאים שמעסיקים אותי. על ידי הקונטרפונקט, הניגוד המוחלט והפתאומיות, אני יכול להציל את היצירה מהפיכתה לסתם סיסטמה או פלאקט".