Dinah .

public profile

Is your surname .?

Research the . family

Dinah .'s Geni Profile

Records for Dinah .

54,800,810 Records

Share your family tree and photos with the people you know and love

  • Build your family tree online
  • Share photos and videos
  • Smart Matching™ technology
  • Free!

Share

Dinah .

Hebrew: דינה .
Also Known As: "Dinah", "דינה"
Birthdate:
Birthplace: Padan-aram
Death: (Date and location unknown)
Immediate Family:

Daughter of Patriarch Jacob / יעקב אבינו and Matriarch Leah / לאה אמנו
Mother of Asenath . and Sarasadai .
Sister of Reuben .; Simeon .; Issachar .; Zebulun .; Judah . and 1 other
Half sister of Joseph ., Vizier of Egypt; Benjamin .; Triplet Of Benjamin, #1; Triplet Of Benjamin, #2; Dan . and 3 others

Managed by: Chesky Pfeifer
Last Updated:
view all 22

Immediate Family

About Dinah .

Wikipedia: Dinah & דינה

Dinah From Wikipedia, the free encyclopedia This article is about the Biblical figure. For other uses, see Dinah (disambiguation).

The abduction of Dinah, depicted by James Tissot In the Book of Genesis, Dinah (/ˈdaɪnə/; Hebrew: דִּינָה, Modern Dina, Tiberian Dînā; "judged; vindicated") was the daughter of Jacob, one of the patriarchs of the Israelites, and Leah, his first wife. The episode of her violation by Shechem, son of a Canaanite or Hivite prince, and the subsequent vengeance of her brothers Simeon and Levi, commonly referred to as the rape of Dinah, is told in Genesis 34.[1][non-primary source needed]

Contents [hide] 1 Dinah in Genesis 2 Origin of Genesis 34 3 Dinah in rabbinic literature 3.1 Simeon and Levi 3.2 Travel to Egypt 4 In culture 4.1 Symbol of black womanhood 4.2 In literature 5 See also 6 References 7 Further reading 8 External links Dinah in Genesis[edit]

17th century depiction of the rape of Dinah. Dinah, the daughter of Leah and Jacob, went out to visit the women of Shechem, where her people had made camp and where her father Jacob had purchased the land where he had pitched his tent. Shechem (the son of Hamor, the prince of the land) "took her and lay with her and humbled her. And his soul was drawn to Dinah ... he loved the maiden and spoke tenderly to her", and Shechem asked his father to obtain Dinah for him, to be his wife.

Hamor came to Jacob and asked for Dinah for his son: "Make marriages with us; give your daughters to us, and take our daughters for yourselves. You shall dwell with us; and the land shall be open to you." Shechem offered Jacob and his sons any bride-price they named. But "the sons of Jacob answered Shechem and his father Hamor deceitfully, because he had defiled their sister Dinah"; they said they would accept the offer if the men of the city agreed to be circumcised.

So the men of Shechem were deceived, and were circumcised; and "on the third day, when they were sore, two of the sons of Jacob and Leah, Simeon and Levi, Dinah's brothers, took their swords and came upon the city unawares, and killed all the males. They slew Hamor and his son Shechem with the sword, and took Dinah out of Shechem's house, and went away." And the sons of Jacob plundered whatever was in the city and in the field, "all their wealth, all their little ones and their wives, all that was in the houses."

"Then Jacob said to Simeon and Levi, 'You have brought trouble on me by making me odious to the inhabitants of the land, the Canaanites and the Perizzites; my numbers are few, and if they gather themselves against me and attack me, I shall be destroyed, both I and my household.' But they said, 'Should he treat our sister as a harlot?'" (Genesis 34:31).

Origin of Genesis 34[edit] This portion of the Book of Genesis deals primarily with the family of Abraham and his descendants, including Dinah, her father Jacob, and her brothers. The traditional view is that Moses wrote Genesis as well as almost all the rest of the Torah, doubtlessly using varied sources but synthesizing all of them together to give the Hebrews a written history of their ancestors.[citation needed] This view—which has been held for the past several thousand years, although it is not explicitly mentioned in either the Hebrew or the Christian Bible—holds that Moses included this story primarily because it happened and he viewed it as significant.[citation needed] It foreshadows later happenings and prophecies further along in Genesis and the Torah dealing with the two violent brothers.

Source-critical scholars speculate that Genesis combines separate literary strands, with different values and concerns, and does not pre-date the 1st millennium BC as a unified account.[2] Within Genesis 34 itself, they suggest two layers of narrative : an older account ascribing the killing of Shechem to Simeon and Levi alone, and a later addition (verses 27 to 29) involving all the sons of Jacob.[3] Kirsch argues that the narrative combines a Yahwist narrator describing a rape, and an Elohist speaker describing a seduction.[4]

On the other hand, another critical scholar, Alexander Rofé, assumes that the earlier authors would not have considered rape to be defilement in and of itself, and posits that the verb describing Dinah as "defiled" was added later (elsewhere in the Bible, only married or betrothed women are "defiled" by rape). He instead says that such a description reflected a "late, post-exilic notion that the idolatrous gentiles are impure [and supports] the prohibition of intermarriage and intercourse with them." Such a supposed preoccupation with ethnic purity must therefore indicate a late date for Genesis in the 5th or 4th centuries BC, when the restored Jewish community in Jerusalem was similarly preoccupied with anti-Samaritan polemics. In Rofé's analysis, the "defilement" refers to interracial sex rather than rape.[5]

Dinah in rabbinic literature[edit] Midrashic literature contains a series of proposed explanations of the Bible by rabbis. It provides further hypotheses of the story of Dinah, suggesting answers to questions such as her offspring, Osnat a daughter,[6] from Shechem and links to later incidents and characters.

One midrash states that Dinah was conceived as a male in Leah's womb but miraculously changed to a female, lest Leah be associated with more of the Israelite tribes than Rachel. (Berkahot 60a)

Another midrash implicates Jacob in Dinah's misfortune: when he went to meet Esau, he locked Dinah in a box, for fear that Esau would wish to marry her,[7] but God rebuked him in these words: "If thou hadst married off thy daughter in time she would not have been tempted to sin, and might, moreover, have exerted a beneficial influence upon her husband" (Gen. R. lxxx.). Her brother Simeon promised to find a husband for her, but she did not wish to leave Shechem, fearing that, after her disgrace, no one would take her to wife (Gen. R. l.c.).[7] However, she was later married to Job (Bava Batra 15b; Gen. R. l.c.).[7] When she died, Simeon buried her in the land of Canaan. She is therefore referred to as "the Canaanitish woman" (Gen. 46:10).[7] Shaul/Asenath (ib.) was her son/daughter by Shechem (Gen. R. l.c.).[7][8]

Early Christian commentators such as Jerome likewise assign some of the responsibility to Dinah, in venturing out to visit the women of Shechem. This story was used to demonstrate the danger to women in the public sphere as contrasted with the relative security of remaining in private.[9]

Simeon and Levi[edit] Further information: Simeon in rabbinic literature On his deathbed, their father Jacob curses Simeon and Levi's anger (Genesis 49). Their tribal portions in the land of Israel are dispersed so that they would not be able to regroup and fight arbitrarily. According to the Midrash, Simeon and Levi were only 14 and 13 years old, respectively, at the time of the rape of Dinah. They possessed great moral zealousness (later, in the episode of the Golden Calf, the Tribe of Levi would demonstrate their absolute commitment to Moses' leadership by killing all the people involved in idol worship), but their anger was misdirected here.[citation needed]

Gerard Hoet: "Simeon and Levi slay the people of Shechem" One midrash told how Jacob later tried to restrain their hot tempers by dividing their portions in the land of Israel, and neither had lands of their own. Therefore, Dinah's son by Shechem was counted among Simeon's progeny and received a portion of land in Israel, Dinah herself being "the Canaanite woman" mentioned among those who went down into Egypt with Jacob and his sons (Gen. 46:10).[7] When she died, Simeon buried her in the land of Canaan. (According to another tradition, her child from her rape by Shechem was Asenath, the wife of Joseph, and she herself later married the prophet Job (Bava Batra 15b; Gen. R. l.c.).[7]) The Tribe of Simeon received land within the territory of Judah and served as itinerant teachers in Israel, traveling from place to place to earn a living.[citation needed]

In the Hebrew Bible, the tribe of Levi received a few Cities of Refuge spread out over Israel, and relied for their sustenance on the priestly gifts that the Children of Israel gave them.

In medieval rabbinic literature, there were efforts to justify the killing, not merely of Shechem and Hamor, but of all the townsmen. Maimonides argued that the killing was understandable because the townsmen had failed to uphold the seventh Noachide law (denim) to establish a criminal justice system. However, Nachmanides disagreed, partly because he viewed the seventh law as a positive commandment that was not punishable by death. Instead, Nachmanides said that the townsmen presumably violated other Noachide laws, such as idolatry or sexual immorality. Later, the Maharal reframed the issue—not as sin, but rather as a war. That is, he argued that Simeon and Levi acted lawfully insofar as they carried out a military operation as an act of vengeance or retribution for the rape of Dinah.[10]

Travel to Egypt[edit] When Jacob's family prepares to descend to Egypt Genesis 46:8-27, the Torah lists the 70 family members who went down together. Simeon's children include "Saul, the son of the Canaanite woman."[11] The medieval French rabbi Rashi hypothesized that this Saul was Dinah's son by Shechem.[11] He suggests that after the brothers killed all the men in the city, including Shechem and his father, Dinah refused to leave the palace unless Simeon agreed to marry her[11] and remove her shame (according to Nachmanides, she only lived in his house and did not have sex with him). Therefore, Dinah's son is counted among Simeon's progeny, and he received a portion of land in Israel in the time of Joshua. The list of the names of the families of Israel in Egypt is repeated in Exodus 6:14-25.

In culture[edit] Symbol of black womanhood[edit]

Dinah, Portrait of a Negress by Eastman Johnson In 19th-century America, "Dinah" became a generic name for an enslaved African woman.[12] At the 1850 Woman's Rights Convention in New York, a speech by Sojourner Truth was reported on in the New York Herald, which used the name "Dinah" to symbolize black womanhood as represented by Truth:

In a convention where sex and color are mingled together in the common rights of humanity, Dinah, and Burleigh, and Lucretia, and Frederick Douglas [sic], are all spiritually of one color and one sex, and all on a perfect footing of reciprocity. Most assuredly, Dinah was well posted up on the rights of woman, and with something of the ardor and the odor of her native Africa, she contended for her right to vote, to hold office, to practice medicine and the law, and to wear the breeches with the best white man that walks upon God's earth.[12]

Lizzie McCloud, a slave on a Tennessee plantation during the American Civil War, recalled that Union soldiers called all enslaved women "Dinah". Describing her fear when the Union army arrived, she said: "We was so scared we run under the house and the Yankees called 'Come out Dinah' (didn't call none of us anything but Dinah). They said 'Dinah, we're fightin' to free you and get you out from under bondage'."[13] After the end of the war in 1865 The New York Times exhorted the newly liberated slaves to demonstrate that they had the moral values to use their freedom effectively, using the names "Sambo" and "Dinah" to represent male and female former slaves: "You are free Sambo, but you must work. Be virtuous too, oh Dinah!"[14]

The name Dinah was subsequently used for dolls and other images of black women.[15]

In literature[edit] The short story "The Rape of Dina" by Gabriel Krauze is a true story about a murder on the South Kilburn housing estate in London. In Gabriel Krauze's story the rape of Dinah by the prince of Shechem and the revenge which her brothers take, is compared to the act of revenge that takes place in South Kilburn Estate.[16]

The novel The Red Tent by Anita Diamant is a fictional autobiography of the biblical Dinah. In Diamant's version, Dinah falls in love with Shalem, the Canaanite prince, and goes to bed with him in preparation for marriage. Simon and Levi, Jacob's sons, instigate the discord between Jacob and the men of the King of Shechem out of fear for their own prosperity, even though Dinah tells them the truth.

See also[edit] Rape in the Hebrew Bible References[edit] Jump up ^ Genesis 34 Jump up ^ "Table D Source Analysis: Revisions and Alternatives". Reading the Old Testament. Archived from the original on 17 February 2001. Jump up ^ Van Seters, John (2001). "The Silence of Dinah (Genesis 34)". In Jean-Daniel Macchi and Thomas Römer. Jacob: Commentaire à Plusieurs Voix de Gen. 25–36. Mélanges Offerts à Albert de Pury. Geneva: Labor et Fides. pp. 239–247. ISBN 2-8309-0987-9. OCLC 248784525. Jump up ^ Kirsch, Jonathan. Harlot by the Side of the Road, Random House, 2009. Jump up ^ Rofé, Alexander (2005). "Defilement of Virgins in Biblical Law and the Case of Dinah (Genesis 34)" (PDF). Biblica. 86 (3): 369–375. Archived from the original (PDF) on 4 October 2006. The Hebrew verb [...](to defile) applied to married or betrothed women only. The case of Dinah is an exception. In Genesis 34, it is stated three times that Jacob’s daughter was defiled by Shechem (vv. 5.13.27). A plausible explanation of this state of affairs is that Genesis 34 reflects the late, postexilic notion that the idolatrous gentiles are impure which implies the prohibition of intermarriage and intercourse with them (Ezra 9, 11-12). The concept of the impurity of idolaters persisted in post-biblical literature. Thus, the assertion that Dinah was defiled by Shechem betrays a late date of composition in respect of this story. This confirms Kuenen’s hypothesis that Genesis 34 in its present form is a late chapter, containing an anti-Samaritan polemic which originated in the Restoration Community of the Fifth-Fourth centuries BCE. Jump up ^ Kantor, Máttis (2005-01-01). Codex Judaica: Chronological Index of Jewish History, Covering 5,764 Years of Biblical, Talmudic & Post-Talmudic History. Zichron Press. ISBN 9780967037837. ^ Jump up to: a b c d e f g "Dinah", JewishEncyclopedia.com Jump up ^ "Asenath", JewishEncyclopedia.com Jump up ^ Shemesh, Yael. "Review of Joy A. Schroeder's Dinah’s Lament: The Biblical Legacy of Sexual Violence in Christian Interpretation", Review of Biblical Literature, July 2008, Society of Biblical Literature. Jump up ^ Blau, Yitzkhak (2006). "BIBLICAL NARRATIVES AND THE STATUS OF ENEMY CIVILIANS IN WARTIME". Tradition 39:4. ^ Jump up to: a b c Bereishit - Chapter 46 - Genesis at chabad.org ^ Jump up to: a b Footnote 3 to "Women's Rights Convention", The New York Herald, October 26, 1850; U.S. Women's History Workshop. Jump up ^ Slave Narratives: A Folk History of Slavery in the United States From Interviews with Former Slaves, The Federal Writers' Project, 1936-1938. Library of Congress, 1941. Jump up ^ Gutmann, Herbert. "Persistent Myths about the Afro-American Family" in The Slavery Reader, Psychology Press, 2003, p.263. Jump up ^ Husfloen, Kyle. Black Americana, Krause Publications, 2005, p.64. Jump up ^ "The Rape of Dina" at vice.com

This article incorporates text from a publication now in the public domain: Singer, Isidore; et al., eds. (1901–1906). "article name needed". Jewish Encyclopedia. New York: Funk & Wagnalls Company.

Further reading[edit] Schroeder, Joy A. Dinah's Lament: The Biblical Legacy of Sexual Violence in Christian Interpretation. Minneapolis: Fortress, 2007. ISBN 978-0800638436 Shemesh, Yael (August 2007). "Rape is Rape is Rape: The story of Dinah and Shechem (Genesis 34)". Zeitschrift für die Alttestamentliche Wissenschaft. 119 (1): 2–21. doi:10.1515/ZAW.2007.002. ISSN 0044-2526. Tumanov, Vladimir. “Dinah’s Rage - the Retelling of Genesis 34 in Anita Diamant’s The Red Tent and Thomas Mann’s Joseph and his Brothers.” Canadian Review of Comparative Literature 34 (4) 2007: 375-388. Wikimedia Commons has media related to Dinah.

External links[edit] Dinah's Abduction from a Jewish perspective at Chabad.org Blyth, C. (2008). "Redeemed by His Love? The Characterization of Shechem in Genesis 34". Journal for the Study of the Old Testament. 33: 3. doi:10.1177/0309089208094457. [hide] v t e Children of Jacob by wife in order of birth Leah Reuben (1) Simeon (2) Levi (3) Judah (4) Issachar (9) Zebulun (10) Dinah (11) Rachel Joseph (12) Benjamin (13) Bilhah (Rachel's servant) Dan (5) Naphtali (6) Zilpah (Leah's servant) Gad (7) Asher (8) [hide] v t e People and things in the Quran [hide] Characters God in Islam (Allah) Names of God found in the Quran Angels Israfil Izra'il/Azrael (Malak al-Mawt) Jibra'il/Gabriel (Al-Ruh al-Amin) and Holy Spirit (Al-Ruh al-Qudus) and Al-Ruh (The Spirit) Maalik Mika'il Harut and Marut Jinns Iblīs/Devil Shaitan/Satan Ifrit Qareen In Heaven (Jannah) Ghilman and Wildan Houri Prophets and apostles (messengers) of God Mentioned Ādam/Adam Alyasa'/Elisha Ayyub/Job Dawud/David Dhul-Kifl/Ezekiel? Harun/Aaron Hud/Eber? Ibrahim/Abraham (Khalilullah) Idris/Enoch? Ilyas/Elijah Imran/Joachim (father of Maryam) Isa/Jesus Isḥaq/Isaac Isma'il/Ishmael Dhabih Ullah Lut/Lot Muhammad or Ahmad/Paraclete Musa/Moses (Kalimullah) Nuh/Noah Saleh/Shelah? Shuaib/Jethro Sulayman/Solomon Uzair/Ezra? Yahya/John the Baptist Yaqub/Jacob (Israel) Yunus/Jonah (Dhul-Nun, Sahib al-Hut) Yūsuf/Joseph Zakariya/Zechariah Implied Ermia/Jeremiah Samuel Yusha' ibn Nūn/Joshua Good people (before Islam) Mentioned Dhul-Qarnayn Luqman Maryam/Mary (mother of Isa) Talut/Saul Implicitly mentioned Asiyah bint Muzahim/Bithiah? (wife of Fir'aun) Asif ibn Barkhiya Bilquis (Queen of Saba/Sheba) Believer of Fir'aun Family (Hizbil/Hizqil ibn Sabura) Beniamin/Benjamin Habib the Carpenter (believer of Ya-Sin) Kaleb/Caleb Khidr Magicians of Fir'aun Simon Cephas/Simon Peter Other people (before Islam) Mentioned Āzar (uncle of Ibrahim) Fir'aun/Pharaoh Haman Jalut/Goliath Qarun/Korah Sāmiri Implicitly mentioned Abraha Bal'am/Balaam Barṣīṣā Nebuchadnezzar II Nimrod Potiphar (Al-Aziz) Shaddad Simeon (son of Ya'qub) Slayers of Saleh's she-camel (Qaddar ibn Salif and Musda' ibn Dahr) Valid ibn Rayyan (king of Egypt in the account of Yūsuf) Zuleika (wife of al-Aziz) Mentioned people (after inception of Islam) Abū Lahab Zayd ibn Harithah Relatives of prophets Specified good relatives Daughters of Lut/Lot (Ritha, Za'ura, et al.) Elizabeth or 'Ishā' (wife of Zakariya) Habil/Abel (son of Adam) Hawwa'/Eve (wife of Adam) Kulthum/Miriam (sister of Musa) Saffurah/Zipporah (wife of Musa) and Layya (Saffura's sister) Sarah (wife of Ibrahim, mother of Isḥaq) Yukabed/Jochebed (mother of Musa) Non-specified good relatives Abiona/Amtelai daughter of Karnebo (mother of Ibrahim) Bathsheba (wife of Dawud) Muhammad's wives Daughters of Muhammad Hājar/Hagar (wife of Ibrahim, mother of Isma'il) Hannah/Anne daughter of Faquz (mother of Maryam) Imran/Amram (father of Musa) Lamech (father of Nuh) Rāhil/Rachel (wife of Ya'qub) Rahma/Dinah (wife of Ayyub) Shamkha bint Anush/Betenos (mother of Nuh) Son of Luqman Other relatives Brothers of Yūsuf Children of Ayyub Dead son of Sulaiman Qabil/Cain? Tārah/Terah (father of Ibrahim) Umm Jamil (wife of Abu Lahab) Wali'ah or Wa'ilah/Waala? (wife of Nuh) Walihah or Wahilah (wife of Lut) Yam or Kan'an (son of Nuh) [hide] Groups and tribes Tribes and ethnicities Mentioned 'Ād (people of Hud) Arabs and Ajam Children of Israel/Israelites Companions of the Rass People of Saba'/Sheba People of Shu'aib (people of Madyan and people of Aykah/Wood) People of Tubba' Quraysh Romans Thamud (people of Saleh, companions of Hijr) Ya'juj and Ma'juj/Gog and Magog Implicitly mentioned Ahl al-Bayt Amalek Banu Hashim Banu Nadir Banu Qaynuqa Banu Qurayza Iranian people Umayyad Dynasty Groups Mentioned Christian apostles Disciples of Jesus Companions of Noah's Ark Companions of Sabbath (Aşḥāb al-Sabt) Companions of the Cave/Seven Sleepers and Companions of al-Raqaim Companions of the Elephant People of al-Ukhdūd People of the City (People of Ya-Sin) People of the Burned Garden (Aşḥāb al-Jannah) Ulu'l azm prophets Implicitly mentioned Ahl al-Suffa (People of the Verandah) Aus and Khazraj Copts Hezbollah Muhajirun (The emigrants) and Ansar (The helpers) Ummah of Islam (Ummah of Muhammad) Religious groups Ahl al-dhimmah (Dhimmi) Christians (People of Injil) Jews Kafir (Infidels) Majus Zoroastrians Munafiq Hypocrites Mushrik Polytheists Muslims People of the Book (‎′Ahl al-Kitāb) Sabians Ahbār (Jewish scholars) Qissis (Christian priest) Rabbani/Rabbi Ruhban (Christian monks) [hide] Locations, entities and events Locations Mentioned Ahqāf Al-Aqsa Mosque Arafat and Mash'ar al-Harām Bābil/Babylon Badr Door of Hittah Hijr/Hegra Holy Land (Palestine and Levant) Hunayn Iram Ka'bah/Kaaba (Bayt al-Harām/Sacred House, Bayt al-'Atīq/Ancient House) Madyan/Midian Madinah/Medina (formerly Yathrib) Majma' al-Bahrain Makkah/Mecca (Umm al-Qura, Balad al-Amin, Bakkah) Maqām Ibrahim Masjid al-Dirar Masjid al-Haram Mount Judi Mu'tafikat (Sodom) Rass Saba'/Sheba Al-Safa and Al-Marwah Tur Sinā' /Mount Sinai and Jabal al-Tur Egypt Valley of Tuwa Implicitly mentioned Antioch Antakya Ayla Barrier of Dhul-Qarnayn Bayt al-Muqaddas and 'Ariha Black Stone (Al-Ḥajar al-Aswad) and Al-Hijr of Isma'il Canaan Cave of Hira and Cave of Thawr Cave of Seven Sleepers Dār al-Nadwa Hudaybiyyah Jordan River Ma'rib Dam Masjid al-Nabawi (Prophet's Mosque) Mesopotamia Nile River Nineveh Palestine River Paradise of Shaddad Quba Mosque Sinai Desert and Tīh Desert Ta'if Religious locations Bay'a (Church) Mihrab Monastery Mosque Salat (Synagogue) Non-human physical entities Religious texts Injil/Gospel Quran Suhuf-i Ibrahim (Scrolls of Abraham) Tawrat/Torah, Suhuf-i-Musa (Scrolls of Moses) and Tablets of Stone Zabur Related animals Cow of Israelites and Golden calf Dog of Seven Sleepers Fish of Yunis Hoopoe of Sulayman She-Camel of Saleh Related objects Forbidden fruit of Adam Heavenly Food of Christian Apostles Noah's Ark Staff of Musa Tabut al-Sakina (Casket of Shekhinah) Throne of Bilqis Trumpet of Israfil Mentioned idols (cult images) Baal Lāt, 'Uzza and Manāt Wadd, Suwa', Yaghuth, Ya'uq and Nasr (Jibt and Taghut Ansāb) Events Battle of Badr Battle of Hunayn Battle of Khaybar Battle of Tabouk Battle of the Trench (Battle of the Confederates) Battle of Uhud Conquest of Mecca Hadith of the pond of Khumm Incident of Ifk Layla al-Mabit Mubahala The Farewell Pilgrimage (Hujja al-Wada') Treaty of Hudaybiyyah Umrah al-Qaza Yawm al-Dār Note: The names are sorted alphabetically. Standard form: Islamic name / Bibilical name (title or relationship) Authority control WorldCat Identities VIAF: 125074128 LCCN: n90619323 Categories: Torah peopleJacobBook of GenesisKidnapped peopleWomen in the Old TestamentMassacres in the BibleWomen in the Hebrew Bible

About דינה . (עברית)

Wikipedia: Dinah & דינה

דינה פירוש נוסף ערך זה עוסק בדמות מקראית. אם התכוונתם לאשתו הראשונה של חוסיין מלך ירדן, ראו המלכה דינה.

חטיפת דינה, ציור מעשה ידי ג'יימס טיסו.

שכם לוקח את דינה, ציור מהמאה ה-17

אחי דינה נוקמים את כבודה, תחריט מאת מתאוס מריאן, 1630-1625 דִינָה היא בת יעקב ולאה שנולדה לאחר ששת בני לאה.

תוכן עניינים [הסתרה] 1 הולדתה 2 פרשת דינה 3 פרשנות 3.1 מעשה האונס 3.2 מדוע נענשו יעקב ודינה 3.3 התנהגותם של יעקב ובניו 3.4 שתיקת דינה ופשרה 3.5 גישות שונות להתערות בית יעקב בין עמי הארץ 3.6 התייחסות לדינה 3.7 הצלתה של דינה 4 המשך חייה של דינה 5 מקום קבורתה 6 דינה בספרות 7 ראו גם 8 לקריאה נוספת 9 קישורים חיצוניים 10 הערות שוליים הולדתה[עריכת קוד מקור | עריכה] לאחר תיאור הולדת זבולון, בנה השישי של לאה, נאמר: "וְאַחַר יָלְדָה בַּת וַתִּקְרָא אֶת שְׁמָהּ דִּינָה" (ספר בראשית, פרק ל', פסוק כ"א). בתיאורי הלידות הקודמות נאמר "וַתַּהַר ... וַתֵּלֶד", ואילו בהולדת דינה לא נאמר "ותהר". פירש זאת רבי אברהם בן עזרא: "יש אומרים כי עם זבולון הייתה בבטן אחת".

לפי ספר היובלים[1] דינה נולדה בז' בתשרי. בניגוד ליתר בניו של יעקב, ששמם נומק במקרא, שמה של דינה לא נומק. במדרש נדרש שמה על שם "דין", שלאה בהריונה דנה דין בעצמה שתיוולד לה דווקא בת ולא בן.[2]

פרשת דינה[עריכת קוד מקור | עריכה] פרשת דינה מתוארת בספר בראשית, פרק ל"ד. ראשיתה מתוארת בארבעה פסוקים:

"וַתֵּצֵא דִינָה בַּת לֵאָה אֲשֶׁר יָלְדָה לְיַעֲקֹב לִרְאוֹת בִּבְנוֹת הָאָרֶץ. וַיַּרְא אֹתָהּ שְׁכֶם בֶּן חֲמוֹר הַחִוִּי נְשִׂיא הָאָרֶץ וַיִּקַּח אֹתָהּ וַיִּשְׁכַּב אֹתָהּ וַיְעַנֶּהָ. וַתִּדְבַּק נַפְשׁוֹ בְּדִינָה בַּת יַעֲקֹב וַיֶּאֱהַב אֶת הַנַּעֲרָ וַיְדַבֵּר עַל לֵב הַנַּעֲרָ. וַיֹּאמֶר שְׁכֶם אֶל חֲמוֹר אָבִיו לֵאמֹר קַח לִי אֶת הַיַּלְדָּה הַזֹּאת לְאִשָּׁה." פרשנים וחוקרים שכתבו על הפרק, הכתירו אותו לעתים בכותרת "פרשת דינה" ולפעמים "אונס דינה".[3]

כששמע יעקב על המקרה, שתק. תגובתם המיידית של בניו הייתה שונה: "וּבְנֵי יַעֲקֹב בָּאוּ מִן הַשָּׂדֶה כְּשָׁמְעָם וַיִּתְעַצְּבוּ הָאֲנָשִׁים וַיִּחַר לָהֶם מְאֹד כִּי נְבָלָה עָשָׂה בְיִשְׂרָאֵל לִשְׁכַּב אֶת בַּת יַעֲקֹב וְכֵן לֹא יֵעָשֶׂה". שכם בן חמור ואביו פנו אל בני יעקב ובקשו את דינה לאישה לשכם, תוך שהם מבטיחים גמול על ההיענות לבקשתם:

"וַיְדַבֵּר חֲמוֹר אִתָּם לֵאמֹר שְׁכֶם בְּנִי חָשְׁקָה נַפְשׁוֹ בְּבִתְּכֶם תְּנוּ נָא אֹתָהּ לוֹ לְאִשָּׁה. וְהִתְחַתְּנוּ אֹתָנוּ בְּנֹתֵיכֶם תִּתְּנוּ לָנוּ וְאֶת בְּנֹתֵינוּ תִּקְחוּ לָכֶם. וְאִתָּנוּ תֵּשֵׁבוּ וְהָאָרֶץ תִּהְיֶה לִפְנֵיכֶם שְׁבוּ וּסְחָרוּהָ וְהֵאָחֲזוּ בָּהּ. וַיֹּאמֶר שְׁכֶם אֶל אָבִיה וְאֶל אַחֶיהָ אֶמְצָא חֵן בְּעֵינֵיכֶם וַאֲשֶׁר תֹּאמְרוּ אֵלַי אֶתֵּן. הַרְבּוּ עָלַי מְאֹד מֹהַר וּמַתָּן וְאֶתְּנָה כַּאֲשֶׁר תֹּאמְרוּ אֵלָי וּתְנוּ לִי אֶת הַנַּעֲרָ לְאִשָּׁה." בני יעקב הערימו על שכם, על אביו ועל אנשי העיר והחלישו אותם על ידי כך שגרמו להם למול את עצמם, וביום השלישי בהיותם כואבים טבחו בהם שמעון ולוי, בזזו את העיר ולקחו את דינה אחותם. על מעשה זה הגיב יעקב לא בהסתייגות מוסרית אלא בהצבעה על משגה טקטי: "עֲכַרְתֶּם אֹתִי לְהַבְאִישֵׁנִי בְּיֹשֵׁב הָאָרֶץ בַּכְּנַעֲנִי וּבַפְּרִזִּי וַאֲנִי מְתֵי מִסְפָּר וְנֶאֶסְפוּ עָלַי וְהִכּוּנִי וְנִשְׁמַדְתִּי אֲנִי וּבֵיתִי". שמעון ולוי הגיבו על דבריו אלה, במילים שמצדיקות את המעשה: "הַכְזוֹנָה יַעֲשֶׂה אֶת אֲחוֹתֵנוּ?!"

יעקב זכר את מעשיהם לפני מותו וכשבירך את בניו לא הסתיר את כעסו משמעון ולוי אמר:

"שִׁמְעוֹן וְלֵוִי אַחִים כְּלֵי חָמָס מְכֵרֹתֵיהֶם. בְּסֹדָם אַל תָּבֹא נַפְשִׁי בִּקְהָלָם אַל תֵּחַד כְּבֹדִי כִּי בְאַפָּם הָרְגוּ אִישׁ וּבִרְצֹנָם עִקְּרוּ שׁוֹר. אָרוּר אַפָּם כִּי עָז וְעֶבְרָתָם כִּי קָשָׁתָה אֲחַלְּקֵם בְּיַעֲקֹב וַאֲפִיצֵם בְּיִשְׂרָאֵל." (בראשית מט, ה-ז) בחקר המקרא יש שמשערים שסיפור המלחמה של שמעון ולוי בשכם ובאנשי עירו משקף מסורת היסטורית קדומה ולפיה ראשית כיבוש הארץ החלה כבר בתקופת האבות ושמקצת משבטי ישראל נאחז בארץ כבר בתקופה קדומה זו.[4]

פרשנות[עריכת קוד מקור | עריכה] מעשה האונס[עריכת קוד מקור | עריכה] המקרא מתאר את המעשה שאיפשר לשכם בן חמור לאנוס את דינה: "וַתֵּצֵא דִינָה בַּת לֵאָה אֲשֶׁר יָלְדָה לְיַעֲקֹב לִרְאוֹת בִּבְנוֹת הָאָרֶץ". מדרש פרקי דרבי אליעזר מתאר כיצד פיתה שכם בן חמור את דינה לצאת לראות בבנות הארץ:

"וּבָא אל הַבַּיִת וְסָמַךְ יָדוֹ עַל הַקִּיר וּנְשָׁכוֹ הַנָּחָשׁ" (עמוס, ה', י"ט) – וכשבא יעקב לארץ אחוזתו שבארץ כנען נשכו הנחש, ואי זה הוא הנחש? זה שכם בן חמור. שהייתה בתו של יעקב יושבת אוהלים, ולא הייתה יוצאה לחוץ, מה עשה שכם בן חמור? הביא נערות משחקות חוצה לה מתופפות בתופים, ויצאה דינה לראות בבנות הארץ המשחקות, ושללה ושכב עמה, והרתה וילדה את אסנת רק אחד מארבעת הפסוקים המתארים את המפגש בין שכם לדינה עוסק באונס עצמו, ובו שלושה פעלים רצופים של אינוס: "וַיִּקַּח אֹתָהּ וַיִּשְׁכַּב אֹתָהּ וַיְעַנֶּהָ". הפרשנים עסקו במידע הגלום בפעלים אלה.

רש"י (בעקבות בראשית רבה פ,ד) מפרש: "וַיִּשְׁכַּב אֹתָהּ" - כדרכה, "וַיְעַנֶּהָ" - שלא כדרכה. אבן עזרא חולק על רש"י ומפרש: "וַיְעַנֶּהָ" - כדרכה, בעבור היותה בתולה. רמב"ן חולק ומפרש: "כי כל ביאה באונסה תקרא ענוי, וכן 'לא תתעמר בה תחת אשר עניתה' (דברים, כ"א, י"ד), וכן 'ואת פלגשי ענו ותמת' (שופטים, כ', ה'). ויגיד הכתוב כי הייתה אנוסה ולא נתרצית לנשיא הארץ, לספר בשבחה." מדוע נענשו יעקב ודינה[עריכת קוד מקור | עריכה] המדרש מוצא בדינה וביעקב פגמים וחטאים שונים שבגינם נענשו ודינה נאנסה.

על פי מסורת אחת, יעקב נענש על שלא השיא אותה לעשו אחיו, וזאת על סמך הפסוקים שמראים, כי דינה לא הייתה נוכחת במפגש בין יעקב לעשו: ר' חנינא בשם ר' אבא הכהן בר' אליעזר אמר: (איוב, ו') "למס מרעהו חסד." מנעת חסד מן אחוך, היא נסבת לאיוב, שאינו לא גר ולא מהול. לא בקשת להשיאה למהול, הרי היא נישאת לערל. לא בקשת להשיאה דרך היתר, הרי נישאת דרך איסור, ותצא דינה וגו' (בראשית רבה פרשה פ).

על פי מסורת אחרת דינה נענשה על כך ש"יצאה", וחכמים מפרשים את הדבר כחוסר צניעות. לדוגמה מפרש רש"י: "בת לאה - ולא בת יעקב, אלא על שם יציאתה נקראת בת לאה שאף הייתה יוצאית שנאמר "ותצא לאה לקראתו".

התנהגותם של יעקב ובניו[עריכת קוד מקור | עריכה] הכתוב מציין: "וַיִּתְעַצְּבוּ הָאֲנָשִׁים וַיִּחַר לָהֶם מְאֹד כִּי נְבָלָה עָשָׂה בְיִשְׂרָאֵל לִשְׁכַּב אֶת בַּת יַעֲקֹב וְכֵן לֹא יֵעָשֶׂה."[5] לדעת יהודה קיל,[6] אלו דברי משה, שנקט בשם ישראל בהתייחסו לבית יעקב, כי יעקב עצמו השתמש בו בפרשה הקודמת: "אל אלהי ישראל", לאחר שהוא עצמו נקרא ישראל בפי המלאך. לדעת יאיר זקוביץ ואחרים, באותו זמן עם ישראל טרם נוצר, ולכן תיאור זה הוא אנכרוניסיטי.[7]

הרמב"ן, בפירושו לפסוק י"ג, שבו נאמר "וַיַּעֲנוּ בְנֵי יַעֲקֹב אֶת שְׁכֶם וְאֶת חֲמוֹר אָבִיו בְּמִרְמָה", מעלה שתי שאלות ביחס להתנהגותו של יעקב:[8]

"יש כאן שאלה, שהדבר נראה כי ברצון אביה ובעצתו ענו, כי לפניו היו, והוא היודע מענם כי במרמה ידברו, ואם כן למה כעס?" "ועוד, שלא ייתכן שיהיה רצונו להשיא בתו לכנעני אשר טימא אותה." תשובת הרמב"ן לשאלות אלה היא: "התשובה כי המרמה הייתה באמרם להמול להם כל זכר, כי חשבו שלא יעשו כן בני העיר, ואם אולי ישמעו לנשיאם ויהיו כולם נמולים יבואו ביום השלישי בהיותם כואבים ויקחו את בתם מבית שכם, וזאת עצת כל האחים וברשות אביהם, ושמעון ולוי רצו להנקם מהם והרגו כל אנשי העיר." כלומר: שמעון ולוי חרגו מאוד מהתוכנית של יעקב ויתר אחיהם, שמטרתה הייתה רק החזרת דינה, ולא נקמה באנשי העיר.

הרמב"ן מציג שאלה נוספת: "ורבים ישאלו, ואיך עשו בני יעקב הצדיקים המעשה הזה לשפוך דם נקי?", שהרי רק שכם חטא, אך אנשי עירו לא חטאו. תחילה מביא הרמב"ן את תשובתו של הרמב"ם לשאלה זו, תשובה המציגה את חטאם של אנשי שכם: "ומפני זה נתחייבו כל בעלי שכם הריגה - שהרי שכם גזל, והם ראו, וידעו, ולא דנוהו" (משנה תורה, הלכות מלכים, פרק ט), כלומר אנשי שכם הפרו אחת משבע מצוות בני נח שהם חייבים בהן, דינין, שהיא הקמת ואכיפת המשפט, ולכן ראויים לעונש מיתה כדין שבע מצוות בני נח. הרמב"ן חולק על תשובתו של הרמב"ם, הן בשל זאת שלדעתו אין בני נח נהרגים על מצוות עשה, וכן משום שאין לשפוט את תושבי שכם שלא שפטו את מלכם. בעקבותיו מציין מרדכי ברויאר: "ודאי היה על אנשי שכם לדון והעניש, למחות ולגנות ולהוקיע, אולם אין אדם חייב מיתה אלא כאשר עשה מעשה פשע, ולא כאשר נמנע מלקיים את חובתו".[9] הרמב"ן מפרש שאנשי שכם היו רשעים, רק שלא היה משפטם מסור לבני יעקב, ובהזדמנות זו הרגום[10]

בכעסו העז של יעקב על שמעון ולוי, כעס אותו שמר בלבו שנים רבות, עד למותו, מוצא מרדכי ברויאר מסר לדורות:

זו היא הבשורה היוצאת בספר בראשית מאבות ישראל אל כל דורות ישראל. השלום חרות על לוח לבו של ישראל והוא מתנוסס ברמה על דגלו. ואף על פי שהעם נאלץ פעמים רבות לצאת למלחמה, השלום הוא משאת נפשו, ואין דבר שהוא מתועב בעיניו יותר משפיכות דם נקיים - אחד דם איש ישראל ואחד דמו של איש נכרי.[11] שתיקת דינה ופשרה[עריכת קוד מקור | עריכה] שאלות רבות עולות בנוגע להיות דינה דמות מאוד פסיבית בסיפור ובעיקר לשתיקתה, היא לא מדברת ולא פועלת במהלך העלילה כלל. פעולתה היחידה היא יציאה מאוהלה.

על-פי חוקרים[12] כי הסיבה לשתיקת דינה נובעת מהעובדה שדינה לא נמצאת בשני המקומות המרכזיים והחשובים בסיפור, ובכל זאת נראה שמתבקש כאן הסבר נוסף. הרמב"ן מסביר כי שכם היה צריך להתחנן ולבקש מיעקב את דינה, למרות שהיא בביתו "ותם הפיוס הזה כדי שיתנו אותה לו לאישה מרצון כי הנערה לא הייתה מתרצה אליו וצועקת ובוכה תמיד. וזה טעם וידבר אל לב הנערה" - כלומר דינה שתקה ולא פעלה כאות מחאה, השתיקה מציינת אי הסכמה ואף זעקה על מה שנעשה בה. בפועל היא לא עושה כלום, אך שתיקתה מסתירה זעקה המופנית כלפי עצמה.

גישות שונות להתערות בית יעקב בין עמי הארץ[עריכת קוד מקור | עריכה] הפרשה משווה את מעשיהם של יעקב, בניו ודינה כגישות שונות להתערות בית יעקב בין עמי הארץ[12]:

הגישה של דינה: דינה יצאה אל בנות הארץ מתוך אוהלה, ה"בועה" שבה נמצאים היא ומשפחתה, על מנת להשתלב ביניהן. דינה נוקטת בגישה של התחברות עם יושבי הארץ. הגישה של יעקב: יעקב נוקט בשיטה פסיבית. כשנודע לו על אונס בתו, שתק. כשבניו בזזו את שכם, כעס עליהם, לא מסיבה מוסרית, אלא מפחד מתגובת שאר העמים. יעקב מנסה לשמור על פרופיל נמוך, להתערות בין יושבי הארץ בכך שנמנע מחיכוכים. הגישה של בני יעקב: בני יעקב נוקטים בשיטה אקטיבית - אגרסיבית. כשנודע לבני יעקב על אונס אחותם, הם זועמים ובמרמה רוצחים את גברי שכם ובוזזים אותה. הם תוקפים ורוצחים, מתערים בין יושבי הארץ על ידי כוח ופחד. הכתוב פוסל את שלוש הגישות: את גישת דינה בכך שכשיצאה מאוהלה נאנסה, את גישת יעקב בכך שאינו מצליח להגן על בתו או לשלוט בבניו, ואת גישת שמעון ולוי בעונש על שניהם, פיזור שבטיהם בין שאר השבטים ללא נחלה עצמאית.

התייחסות לדינה[עריכת קוד מקור | עריכה] שמה של דינה מוזכר רק פעם אחת בתחילת הפרק. בשאר הפרק מוזכר בכינויים כמו:"ילדה", נערה" ,"בת" וכו'. מטרת כינויים אלו להראות את יחסו של האומר לדינה.[12]

יעקב מתייחס לדינה כבתו רק כששומע על מקרה האונס, כמו שהוזכר מקודם, שמו חשוב לו יותר מבתו. לעומתו, בניו מזכירים את קרבתם לדינה שוב ושוב, קוראים לה "אחותנו", ואפילו "בתנו". בני יעקב מגוננים על דינה, ממלאים את תפקידו של יעקב ומנסים לשמור על שם המשפחה.

שכם קורא לדינה "נערה", עובדה המצביעה על אהבתו שרכש אליה. ניתן לומר שהוא עובר תהליך, תחילה מבצע בה מעשה אלים (אנס אותה ועינה אותה), ובסוף אוהב אותה.

הצלתה של דינה[עריכת קוד מקור | עריכה] מהתיאור בספר בראשית "וַיִּקְחוּ אֶת דִּינָה מִבֵּית שְׁכֶם" למד המדרש שלא בקלות נפרדה דינה משכם: "ר' יודן אמר: גוררין בה ויוצאין. אמר רב הונא: הנבעלת לערל קשה לפרוש" (בראשית רבה פ).

המשך חייה של דינה[עריכת קוד מקור | עריכה] דינה נמנית בספר בראשית, פרק מ"ו, פסוק ט"ו עם יורדי מצרים, אבל חוץ מהאזכור הזה אין היא נזכרת שוב במקרא. מסורות מדרשיות שונות מספרות מה עלה בגורלה לאחר האונס. על פי מסורת אחת היא נישאה לשמעון אחיה וילדה לו את שאול בן הכנענית. על פי מדרש אחר היא נישאה לאיוב. ויש גם מסורת אגדית אחרת לפיה דינה הרתה לשכם, ונולדה ממנה אסנת. אסנת נתגלגלה למצרים ואומצה בידי אשתו של פוטיפר ולבסוף היא נישאה ליוסף.[13]

מקום קבורתה[עריכת קוד מקור | עריכה] במשך הדורות תיארו עולי רגל את מקום קבורתה בארבל.[14]

דינה בספרות[עריכת קוד מקור | עריכה] גיבורת הסיפור הקצר "עגונות" מאת הסופר ש"י עגנון נקראת דינה, כדי לסמל את הארוטיקה בקשר לדמות. גם הדמות הראשית בסיפור "הרופא וגרושתו" נקראת דינה. חוקרת הספרות ניצה בן-דב מוצאת שלל הקבלות בין סיפור דינה המקראי לסיפור דינה ב"הרופא וגרושתו".[15] המשורר שאול טשרניחובסקי פרסם בשנת 1937 שיר המקיים דיאלוג עם דברי יעקב בברכתו לשמעון ולוי, וכולו שבח והלל לשמעון וללוי. תחילת השיר: שמעון ולוי אחים כי-אצילים מכורותיהם, בסודם תגיל נפשי בקהלם יחד כבודי. הסופרת אניטה דיאמנט כתבה רומן בגוף ראשון, הבנוי סביב דמותה של דינה בת לאה, בשם "האוהל האדום". רומן זה משתייך לזרם ה"היא-סטוריה" בספרות הפמיניסטית. ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה] עיינו גם בפורטל: P Bible.png פורטל תנ"ך עץ משפחה של דמויות מקראיות - מתרח ועד שלמה בנות יעקב לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה] חיים חיון, ותצא דינה - קריאה בסיפור המקראי ועיון בזיקותיו, הוצאת מאגנס, 2011. מאיר שטרנברג, "איזון עדין בסיפור אונס דינה", הספרות ד (תשל"ג) אפריל 1973, עמ' 193–231. יהושפט ‬נבו, "דינה בבית שכם ותגובת שמעון ולוי : פרשה ולקחה", שמעתין 177, תשע"א, עמ' 107–114 משה ‬עמנואלי, "דינה בת לאה (בראשית לד)", בית מקרא יז, תשל"ב, עמ' 442–450 ‬ משה ‬צפור, "דינה - לאה - יעקב : קריאה אחרת בפרשת אונס דינה", מסכת ג תשס"ה, עמ' 11–30 ‬ טובה ‬רוזן, "דינה כמשל - סיפור בשר ודם או דרשת מוסר?", פעמים 104, תשס"ה, עמ' 125–134 ‬ חננאל ‬מאק, "מי אשם באונס דינה? : עיון במדרש 'בראשית רבה', פרשה פ", דפים למחקר בספרות 13, (תשס"ג), עמ' 183–206 ‬(המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR דרך אתר הספרייה הלאומית, לאחר הזדהות ולאחריה כניסה לכתב עת כלשהו דרך המסך המוצג. הרישום לאתר הספרייה הוא חינם) מישאל ‬מסורי-כספי, "מעשה דינה - מקרא ומדרש", בית מקרא 28 ג, תשמ"ג, עמ' 236–255 ‬ יאיר ‬ברקאי, "שתיקה רבת משמעות : שתיקת יעקב בסיפור דינה", מים מדליו 17, תשס"ו, עמ' 233–241 ‬ נחמה ליבוביץ, "מעשה דינה", בספרה עיונים בספר בראשית, ההסתדרות הציונית העולמית, 1968, עמ' 264–269 מרדכי ברויאר, "נקמת שמעון ולוי באנשי שכם", בספרו פרקי בראשית, הוצאת תבונות, תשנ"ט, עמ' 571–581 יעל שמש, "סיפורי אונס והבניה מגדרית – היחס לדינה, לפילגש בגבעה ולתמר במקרא, במדרש ובפרשנות המסורתית", ש' ורגון ואחרים (עורכים), עיוני מקרא ופרשנות ז (תשס"ה), עמ' 309–333 יעל שמש, "סיפורי אונס במקרא: המאחד והמייחד", ר' כשר ו-מ' ציפור (עורכים), עיוני מקרא ופרשנות ו (תשס"ג), עמ' 315–341. רחל רייך, האשה אשר נתת עמדי - נשים כעילה לסכסוך ולמלחמה במקרא, הילל בן חיים -הקיבוץ המאוחד ,2005. יאירה אמית, "עריכה מובלעת ופולמוס סמוי בפרשת אונס דינה", מקדש, מקרא ומסורת: מנחה למנחם הרן, בעריכת אבי הורביץ, אביגדור הורוויץ, מיכאל פוקס, מיכאל קליין, ברוך יעקב שורץ, נילי שצ'ופק. Eisenbrauns, Winona Lake, Indiana 1996, .11-28 קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה] מיזמי קרן ויקימדיה ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: דינה בראשית פרק לד - הטקסט המקראי ופירושיו, באתר "שבילי התנ"ך" ישראל קנטור, האמנם "מעשי אבות סימן לבנים?", מאמר באתר דעת משה הכהן, אונס דינה ותוצאותיו, באתר של אוניברסיטת בר-אילן משה צפור, פרשת אונס דינה : ביקורת סמויה על יחס יעקב לנשיו, באתר הספרייה הווירטואלית של מט"ח עירית ישראלי,מעשה הנערה דינה, באתר רמבי"ש הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה] ^ פרק כח פסוק לא ^ תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף ס', עמוד א' ^ רוני מגידוב פרשת דינה או אונס חמור מקראנט ^ ערך דינה, האנציקלופדיה העברית, ערך דינה, האנציקלופדיה המקראית ^ ספר בראשית, פרק ל"ד, פסוק ז' ^ בפירוש דעת מקרא ^ יאיר זקוביץ, יעקב: הסיפור המפתיע על אבי האומה, אור יהודה, דביר, 2012, עמ' 120 ^ ראו ציטוט פירושו בגיליונות נחמה לפרשת וישלח ^ מרדכי ברויאר, "נקמת שמעון ולוי באנשי שכם", בספרו פרקי בראשית, הוצאת תבונות, תשנ"ט, עמ' 573-572 ^ כך גם בר"ן, סנהדרין נו, ב ^ מרדכי ברויאר, "נקמת שמעון ולוי באנשי שכם", בספרו פרקי בראשית, הוצאת תבונות, תשנ"ט, עמ' 581 ^ 12.0 12.1 12.2 עירית ישראלי, מעשה הנערה דינה, "יעלה הדס", 2004, עמ' 90-101 ^ על פי פרקי דרבי אליעזר תחילת פרק לח ^ אתר nrg: חוקרים מצאו בארבל את קברי השבטים ^ ניצה בן-דב, "אחות אחות בואי אצלי - 'הרופא וגרושתו' ואונס דינה", בספר ממרכזים למרכז, 2005

בני יעקב בני לאה ראובן • שמעון • לוי • יהודה • יששכר • זבולון • דינה (בת) 12 Tribes Mosaic in the Jewish Quarter.jpg בני רחל יוסף • בנימין בני בלהה דן • נפתלי בני זלפה גד • אשר בנות נוספות בנות יעקב קטגוריות: בני יעקבסיפורי ספר בראשיתאונס בתנ"ךנשים במקראילדים במקרא

view all

Dinah .'s Timeline