Prof. Ephraim Katzir, 4th President of the State of Israel

Ephraim Katzir, 4th President of Israel

Ephraim Katzir (Hebrew: אפרים קציר‎) (May 16, 1916 – May 30, 2009) was an Israeli biophysicist and former Israeli Labor Party politician. He was the fourth President of Israel from 1973 until 1978.

Prof. Ephraim Katzir (1916-2009)] (Interface; Fall/Winter 2009, Ed. Yivsam Azgad

Weizmann Institute Professor Ephraim Katzir, the fourth president of the State of Israel, an internationally esteemed Israeli scientist and one of the founders of the Weizmann Institute of Science, passed away on Saturday, May 30, 2009, at his home in the Weizmann Institute. He was 93.

Ephraim Katzir was born in Kiev, Ukraine, in 1916. His parents, Yehuda and Tzila Katchalski, brought him to the Land of Israel in 1922. After finishing high school in Jerusalem, he chose to study botany, zoology and bacteriology at the Hebrew University of Jerusalem, though he eventually focused on biochemistry and organic chemistry. In 1941, he completed his doctoral degree with research in simple synthetic polymers of amino acids and continued his studies at the Polytechnic Institute of Brooklyn, Columbia University and Harvard University.

While studying in Jerusalem, Katzir was active in the Hagana and advanced to the rank of field corps company commander. In 1948, after returning from the US, he became involved in military research and development in the Israel army’s Science Corps, “Hemed,” founded at the start of the 1948 War of Independence, and for a time commanded it as a lieutenant colonel.

At the close of the War of Independence, together with his scientist brother, Aharon, Ephraim Katzir joined the faculty of the Weizmann Institute of Science where he established and headed the Biophysics Department. Aharon served as head of the Polymer Department until his murder in a terrorist attack at the Lod airport in 1972.

Over the course of his career, Ephraim Katzir researched synthetic models to investigate the principles of polymer structure and function. His pioneering studies contributed to the deciphering of the genetic code, to the development of synthetic antigens, and to the clarification of the various steps in immune reactions. An understanding of the properties of his models (“poly-amino acids”) aided, among other things, in the development of the multiple sclerosis drug Copaxone® at the Weizmann Institute.

Another of Katzir’s significant successes was the development, in the 1960s, of a method for binding enzymes to various substrates. The method is used today as an important tool in the drug and food industries.

Parallel to his scientific research, Katzir was also active over the years in the social and educational sides of science. He headed a governmental committee that set national science policy, raised generations of new scientists, translated important scientific material into Hebrew and helped to establish a Hebrew-language popular science magazine. He served as the head scientist of the Ministry of Defense and chaired the Society for the Advancement of Science in Israel, the Israeli Biochemical Society, the National Council for Research and Development and the Council for the Advancement of Science Education. In addition, he headed the National Biotechnology Council.

In 1973, Katzir was chosen to be president of the State of Israel (its fourth president), a position he held until 1978. (With his appointment to the presidency, he changed his name from Katchalski to Katzir.) In his term as president, he put special emphasis on societal problems and education and regularly went out of his way to become acquainted with all the different groups making up Israel’s population.

Returning to his scientific career, Katzir’s research took off in new directions. He headed a team that won an international competition for computerized modeling of proteins and took part in a multidisciplinary scientific team that discovered key aspects of the effect of snake venom on the human body. He authored hundreds of scientific articles and served on the editorial and advisory boards of many scientific journals. In honor of his 60th, 70th and 80th birthdays, international scientific symposia were held in Rehovot and Jerusalem. On his 90th birthday, an international scientific conference was held at the Weizmann Institute.

Prof. Katzir was a member of the Israel Academy of Sciences and Humanities and of numerous other learned bodies in Israel and abroad, including the Royal Institution of Great Britain, the Royal Society of London, the National Academy of Sciences of the United States, the Academie des Sciences in France, the Scientific Academy of Argentina and the World Academy of Art and Science. He was a visiting professor at Harvard University, Rockefeller University, the University of California at Los Angeles and Battelle Seattle Research Center.

In addition, Katzir was awarded the Rothschild and Israel Prizes in Natural Sciences, the Weizmann Prize, the Linderstrom Land Gold Medal, the Hans Krebs Medal, the Tchernikovsky Prize for scientific translation, the Alpha Omega Achievement Medal and the Engineering Foundation’s International Award in Enzyme Engineering. He was the first recipient of the Japan Prize and was appointed to France’s Order of the Legion of Honor. He received honorary doctorates from more than a dozen institutions of higher learning in Israel and around the world, including Harvard University, Northwestern University, McGill University, the University of Oxford and the Technion – Israel Institute of Technology.

The official memorial ceremony, held in the Weizmann Institute’s Memorial Plaza, was attended by the president of the state, Shimon Peres, Prime Minister Benjamin Netanyahu and Minister of Defense Ehud Barak, as well as many government ministers, Knesset members, educators, scientists and members of the public.

President Shimon Peres said in his memory: “I have never met another man with such renown and talents as Ephraim, who had so much personal humility combined with such public boldness; boldness in everything related to science, modesty in everything related to the man. He founded the IDF Science Corps (Hemed). When I was director of the Ministry of Defense, the cooperation between us was both full and stimulating. He always created an atmosphere around him of quiet faith.

“From the state’s beginning, Ben-Gurion wanted the president to be a man of science. After Aharon’s murder, then Prime Minister Golda Meir had a heart-to-heart talk with Ephraim and he agreed to take on the mantle of the presidency. Ephraim had a hard time refusing the request, but it was just as hard for him to tear himself away from his lab. He used his scientific savvy in the role of president, working to unite the people, reduce inequality, prevent the polarization of the society and raise its moral standards, as well as to raise the standard of science.”

Prime Minister Benjamin Netanyahu said in his memory: “There are few people whose humility and common touch become greater as they rise in the world. Not many are the people who, even as they ascend to the summit, continue to act with everyday humanity. Ephraim Katzir was such a man. Even when he was president, he was never high and mighty; even when he led groundbreaking research, he never lost sight of the path beneath his feet; even when his name became known around the world, his love for this country remained steadfast and deep. A gracious man, ethical, deep, inquisitive and a lover of his fellow man. Ephraim Katzir was nobly stoic in the face of the loss of his beloved brother, Aharon, who was murdered at the hands of terrorists.

“His whole life, Ephraim Katzir used his rare abilities to contribute to his people and his country. He always made sure that the mission was the main point and not himself – the instrument of the mission.

“This attitude of quiet, modest contribution noticeably accompanied him even when he was chosen to be the fourth president of the State of Israel. History arranged a term for him that began with the Yom Kippur War and ended with peace negotiations with the largest Arab state – Egypt. Yet in this period, President Katzir managed to devote a good part of his time to issues of society and education, higher education and welfare, and he initiated many important projects and good works. And he was always searching for ways to connect youth with science.”

The president of the Weizmann Institute of Science, Prof. Daniel Zajfman, said in his memory: “Ephraim was a brave scientist, who followed his curiosity to the boundaries of human knowledge. In the days when it was hard to imagine a connection between physics and the life sciences, Ephraim founded the Department of Biophysics at the Weizmann Institute of Science. In the days when the State of Israel was having difficulty feeding its citizens, Ephraim looked into the future and decided to research the structure of proteins and their function in the human body.

“But Ephraim didn’t shut himself up in the lab. He saw science as an integral part of human culture and he believed that scientists should lead human society to a better future. Faithful to this belief, he took an extremely active role in explaining science to the general public and he headed the Council for the Advancement of Science Education.

“In Ephraim’s life, Zionism and science were interwoven. It’s not accidental that this ceremony is taking place not far from the burial place of the first president of the State of Israel and of the Weizmann Institute of Science, Chaim Weizmann. It’s no accident that two Weizmann Institute scientists have served as president of the state: Ephraim Katzir and Chaim Weizmann. Both saw Zionism and science as two sides of a whole that is greater than its parts; both believed in the expansion of human knowledge as a means to improve the quality of life for all. Not only were they both right, they proved the justice of their claim.”

Open Questions

In one of Prof. Ephraim Katzir’s last public appearances, he spoke to a group of young people who were at the Weizmann Institute to hear a science lecture in the Katzir-Makineni Lecture Series.

He said: “As someone who has been involved for years in researching life processes, I believe that young people have the originality of thought and the courage to work in any field they choose to engage in.

“When I started studying at the Hebrew University of Jerusalem, I thought I would be a mathematician. I studied mathematics for a whole year and I got great satisfaction from it because there’s a philosophy to mathematics and pure reason. Afterward, I thought that physics was a good subject and I founded the Biophysics Department. In this field, as well, I enjoyed myself, and I saw that a foundation in mathematics is exceptionally beneficial. When I reached the ripe old age of 40, I decided that the life sciences were interesting – and it is, really, a wonderful field. Thus, if any of you choose to go into mathematics and also want to conduct research, I can promise you one thing: There’s outstanding satisfaction in scientific research and there are many more questions waiting for you to discover and investigate. For example: How does one part of the body affect another part? Why do I think in my head that this place is nice? Why, when I’m hungry, does my stomach suddenly start to tell me I’m hungry? A lot of questions are waiting for you to come and answer them and share your knowledge with everyone.”

Biography

Katzir was born Efraim Katchalski, son of Yehuda and Tzila Katchalski, in Kiev, in the Russian Empire. In 1925 , he immigrated to Mandate Palestine with his family and settled in Jerusalem. In 1932, he graduated from Gymnasia Rehavia. Like his brother, Aharon, he was interested in science.He studied botany, zoology, chemistry and bacteriology at the Hebrew University of Jerusalem. In 1938, he received an M.Sc, and in 1941, he received a Ph.D. degree. In 1939, he graduated from the first Haganah officers course, and became commander of the student unit in the field forces ('Hish). He and his brother worked on development of new explosives. In May, 1948, Ephraim was appointed commander of the "Heyl Mada" (HEMED) - scientific research and development corps. His brother, chairman of the Department of Polymer Research at Weizmann Institute, was murdered in the Lod Airport Massacre.

Katzir was married to Nina (née Gottlieb), born in Poland, who died in 1986. As an English teacher, Nina developed a unique method for teaching language. As the president's wife, she introduced the custom of inviting children books' authors and their young readers to the President's Residence. She established the Nurit Katzir Jerusalem Theater Center in 1978 in memory of their deceased daughter, Nurit. They had a son, Meir, and three grandchildren. Katzir died on May 30, 2009 at his home in Rehovot.

After continuing his studies at the Polytechnic Institute of Brooklyn, Columbia University and Harvard University, he returned to Israel and became head of the Department of Biophysics at the Weizmann Institute of Science in Rehovot, an institution he helped to found. In 1966–1968, Katzir was Chief Scientist of the Israel Defense Forces.[2] His initial research centered on simple synthetic protein models, but he also developed a method for binding enzymes, which helped lay the groundwork for what is now called enzyme engineering.

In 1973, Golda Meir contacted Katzir at Harvard University, asking him to accept the presidency. He hebraicized his family name to Katzir, which means 'harvest'.

On 10 March 1973, Katzir was elected by the Knesset to serve as the fourth President of Israel. He received 66 votes to 41 caste in favour of his opponent Ephraim Urbach and he assumed office on 24 May 1973.

In November 1977, he hosted President Anwar Sadat of Egypt in the first ever official visit of an Arab head of state. In 1978, he declined to stand for a second term due to his wife's illness, and was succeeded by Yitzhak Navon. After stepping down as President, he returned to his scientific work.

אפרים קציר (קצ'לסקי; 16 במאי 1916 – 30 במאי 2009) היה ביופיזיקאי, נשיאהּ הרביעי של מדינת ישראל (בשנים 1973 – 1978); זוכה פרס ישראל, פרס רוטשילד, פרס ויצמן, פרס טשרניחובסקי ופרס יפן על עבודותיו המדעיות. כיהן כמפקד הראשון של חיל המדע, כיהן כמדען הראשי במשרד הביטחון, הקים את המחלקה לביופיזיקה במכון ויצמן ועמד בראשה.

ביוגרפיה

ראשית חייו

קציר נולד בשנת 1916 ליהודה וצילה קצ'לסקי בקייב שבאימפריה הרוסית, אליה הגיעו מפולין במהלך מלחמת העולם הראשונה. בשנת 1920 שבה משפחתו לפולין, לעיר לודז', ובתחילת שנות ה-20 עלתה לארץ ישראל והתיישבה בירושלים. בראשית שנות השלושים למד בגימנסיה העברית בשכונת רחביה שבירושלים והיה מדריך בנוער העובד. שולמית לסקוב, שהייתה בת כתתו, תיארה אותו:

"אפרים היה נער גבוה למדי, קצת שמן, שטוב לבו היה שפוך על פניו המחייכות תמיד. הוא הצטיין בכל הלימודים, אפילו בציור ובהתעמלות... אך לא זה היה העיקר בעינינו אנו, חבריו לכתה, אלא הנכונות שלו לעזור לכל מי שנזקק לעזרה... בהפסקות היה מלמד אותנו ומכין אתנו את השיעורים... תמיד היה מוכן לעודד כל מי שרוחו נפלה. אינני זוכרת אותו כועס אפילו פעם אחת."

— שלומית לסקוב, לפנים, הוצאת הקיבוץ המאוחד, בני ברק 2010 עמ' 83

בשנת 1933 סיים את לימודי התיכון ובהמשך למד ביוכימיה באוניברסיטה העברית. לאור דרישת האוניברסיטה כי המרצים יעבירו את שיעוריהם בעברית, ביקשה טשרנה רייס מקציר שיעזור לה ויתרגם לה את הרצאותיה. בתמורה לימדה אותו את פרטי מחקרה על תכונות הפלנקטון. מחקרה של ד"ר רייס השפיע על מחקריו העתידיים של קציר עצמו.

בשנת 1941 קיבל תואר דוקטור על עבודה בהדרכת מכס פרנקל.

ב-1939 סיים את קורס הקצינים (מפקדי המחלקות) של "ההגנה" ביבנאל, והיה אחראי על הצד המדעי במחלקת המחקר של הארגון. במאי 1948 מונה למפקד חיל המדע (חמ"ד) של צה"ל בדרגת סגן-אלוף (אז דרגה אחת מתחת לאלוף).

כמדען

בשנת 1949 הצטרף למכון ויצמן למדע, שם הקים את המחלקה לביופיזיקה ועמד בראשה עד לבחירתו לנשיא ב-1973. בחלק מתקופה זו, בשנות החמישים היה חבר בשורת המתנדבים. הוא התגורר ופעל במכון ויצמן עד יום מותו. בשנים 1966–1969 כיהן כמדען הראשי במשרד הביטחון, תפקיד חדש שהחליף את תפקיד היועץ המדעי לשר הביטחון שבו כיהן דוד ברגמן מאז קום המדינה. ועדה בראשותו בדקה את ארגון המחקר הממשלתי, ובין המלצותיה הייתה הקמת תפקיד המדען הראשי במשרדי הממשלה השונים. תפקיד המדען הראשי במשרד התעשייה והמסחר היה זרז חשוב בהתפתחות התעשייה עתירת הידע בישראל. ב-1966 מונה לחבר בוועדה לאנרגיה אטומית.

קציר ראה חשיבות גדולה בטיפוח החינוך המדעי. יחד עם פרופ' שלמה הסטרין היה העורך הראשון של כתב העת "מדע", ובהמשך היה חבר מועצת המערכת של כתב העת. הוא עמד בראש הוועדה לקידום החינוך המדעי לנוער מהקמתה ב-1968 ועד לאחר פרישתו לנשיאות המדינה. הוא המשיך בפעילותו המדעית גם בין תפקידיו החוץ-מדעיים השונים וגם לאחר פרישתו מתפקידים אלה. קציר חקר בין היתר מבנים של חלבונים, היבטים של מסיסות ואי-מסיסות, העברת אנרגיה בין חלבונים, קינטיקה אנזימטית ופירוק כימי של חלבונים. אחת מתרומותיו החשובות הייתה פיתוח שיטה לקיבוע אנזימים, שיטה שמשמשת בתעשיות התרופות והמזון.

נשיא המדינה

במרץ 1973 נבחר קצ'לסקי כמועמדה של מפלגת העבודה לתפקיד נשיא המדינה, לאחר שניצח במרכז המפלגה את יצחק נבון. הוא היה מועמדם של יוצאי מפא"י, כדוגמת גולדה מאיר ופנחס ספיר, לעומת נבון, שהיה מועמד יוצאי רפ"י. באפריל 1973 נבחר על ידי הכנסת לנשיא המדינה, בהתמודדות מול אפרים אלימלך אורבך, והחל לכהן בתפקיד ב-24 במאי באותה שנה. קציר היה לנשיא המדינה הראשון שהתבגר בישראל. עם בחירתו, עברת את שמו מקצ'לסקי לקציר, בעקבות אחיו אהרן, שנרצח שנה קודם לכן.

קציר הנהיג את הענקת אות הנשיא למתנדב, ששני הזוכים הראשונים בו (ב-1974) היו יעקב מימון והאגודה למען החייל. בתקופת כהונתו פרצה מלחמת יום הכיפורים. התבטאותו על אודות האחריות לניהול המהלכים לקראת המלחמה ב-24 בנובמבר 1973 – "כאשר יתלבנו כל המעשים שנעשו בקשר למלחמה, אני חושש שנמצא כי היו בהם מחדלים לא-מעטים. אסתכן ואומר – מחדלים צבאיים ומדיניים, מחדלים שכולנו אשמים בהם, משום שרצינו להיות בעולם אוטופי שלא היה זהה לחלוטין עם המציאות שחיינו בה" – ספגה ביקורת רבה מאחר שנתפסה כניסיון להמעיט באשמתם של ראשי המדינה והצבא ונזכרה כ"כולנו אשמים".

ב-19 בנובמבר 1977 היה הראשון שקיבל את פניו של נשיא מצרים אנואר סאדאת, כאשר הגיע לביקור היסטורי בישראל.

לאחר הנשיאות

קציר לא רצה להמשיך לכהן כנשיא קדנציה נוספת, ולאחר תום תקופת כהונה אחת ב-1978 פרש, סיבה ראשונה: בגלל אהבתו למדע, וסיבה נוספת: "אם אתה מכהן במישרה כל כך נכבדה יותר מחמש שנים, אתה מתחיל להסתכל על הסובב אותך מלמעלה למטה. זאת לא רציתי בשום פנים ואופן."

כשסיים את תפקידו נרשמו כל המתנות שקיבל, כ"רכוש מדינה", אולם חפצי אומנות שקיבל הושאלו וקישטו את הרחובות הסמוכים לביתו של קציר.

לאחר פרישתו חזר לפעילות מדעית, ועסק במחקר-בסיסי בעיקר של חלבונים. ועמד בראש המרכז לביוטכנולוגיה באוניברסיטת תל אביב, שהיה בין יוזמיו ומקימיו. במרכז גם לימד והיה קשור לפעילות המדעית שבו. בשנת 1984 הצטרף למועצה האקדמית המייעצת של אורט כנשיא המועצה. בין השנים 1986–1990 שימש כנשיא אורט העולמי.

ב-1988 התמנה ליושב ראש הוועדה הלאומית לביוטכנולוגיה ולאחר מכן לנשיא הוועדה, ובתפקידיו תרם רבות לפיתוח המחקר והתעשייה הביוטכנולוגיים בישראל.

ב-30 במאי 2009 נפטר קציר בביתו שבמכון ויצמן ברחובות, בן 93 במותו. לבקשתו, לא נטמן בחלקת גדולי האומה בהר הרצל אלא בבית העלמין ברחובות, לצד רעייתו נינה.

דעותיו

התנגד לכניסת צה"ל לביירות במלחמת שלום הגליל, לאחר טבח סברה ושתילה, פרסם עם עוד חמשה מדענים גילוי דעת שעל הממשלה להקים ועדת חקירה ממלכתית (בניגוד לדעת הממשלה) בלתי תלויה. "לא יתכן שהנתבע יהיה גם הדיין".

התנגד לכך שמדינת ישראל מקבלת תמיכה כספית מארצות הברית.

פרסים

עבודתו המדעית זכתה להערכה רבה.

• בשנת 1950 זכה בפרס ויצמן למדע של עיריית תל אביב.
• בשנת 1959 קיבל במשותף עם תלמידו, מיכאל סלע, את פרס ישראל למדעי החיים.
• בשנת 1960 נבחר כחבר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים.
• בשנת 1961 הוענק לו פרס רוטשילד.
• בשנת 1966 היה הישראלי הראשון שנבחר כחבר זר של האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים.
• בשנת 1977 נבחר לחבר חוץ בחברה המלכותית הבריטית (הישראלי השני).
• בשנת 1985 זכה בפרס יפן על תרומתו בפיתוח של אנזימים מקובעים.

בשנת 1991 נבחר כחבר כבוד באקדמיה הרומנית. 

• המחלקה להנדסת ביוטכנולוגיה במכללה האקדמית להנדסה אורט בראודה בכרמיאל נקראה על שמו בעודו בחיים.
• כמו כן קיבל תוארי כבוד מאגודות מדעיות ומאוניברסיטאות שונות בעולם.

משפחתו

אחיו הבכור, המדען פרופ' אהרון קציר, הצטרף עמו למכון ויצמן למדע והיה ראש המחלקה לחקר הפולימרים. הוא נרצח בשנת 1972 בהתקפת מחבלים יפנים בנמל התעופה לוד.

אשתו, נינה קציר בת מאיר גוטליב, שנולדה בפולין ונפטרה בשנת 1986 בישראל, הייתה מורה לאנגלית ונודעה בשיטות ההוראה המודרניות שפיתחה. בעיתון "ג'רוזלם פוסט" פירסמה טור שהוקדש לבעיות ההוראה בשפה זרה. כרעייתו של נשיא המדינה יזמה מפגשים בין סופרי ילדים לבין ילדים. ביוזמתה נחגג בישראל שבוע הילד הבינלאומי, שבמסגרתו מספרות נשות דיפלומטים על ישראל לילדים בארץ מוצאן. לאחר מלחמת יום הכיפורים חוללה סערה זוטא, כאשר יזמה חלוקה של אלפי גיליונות "פלייבוי" לחיילים שבחזית לאור בקשה של חיילים.

לזוג קציר נולדו שלושה ילדים: בן אחד, מאיר קצ'לסקי, המשמש פרופסור למתמטיקה בטכניון, ושתי בנות שהלכו לעולמן בגיל צעיר: הבת נורית מתה מתאונת שאיפת גז והבת עירית שמה קץ לחייה.

לקריאה נוספת: אפרים קציר, סיפור חיים, ירושלים: כרמל, 2008.(הספר בקטלוג ULI)

https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90%D7%A4%D7%A8%D7%99%D7%9D_%D7%A7...