Herod the Great, King of Judea

public profile

Is your surname .?

Research the . family

Herod the Great, King of Judea's Geni Profile

Share your family tree and photos with the people you know and love

  • Build your family tree online
  • Share photos and videos
  • Smart Matching™ technology
  • Free!

Herod .

English (default): Herod, Hebrew: הורדוס הגדול, Greek: Ἡρῴδης, Estonian: Heroodes Suur .
Also Known As: "Herodes (Ἡρῴδης; Hērṓidēs)"
Birthdate:
Birthplace: Edom, Dead Sea Valley, (now Jordan)
Death: March 01, -4 (68-69)
Jericho, Judea (Combination of chronic kidney disease and a rare infection that causes gangrene of the genitalia)
Place of Burial: Herodium, Judea
Immediate Family:

Son of Antipater II 'the Idumaean', Procurator of Judaea and Cypros /Kypros /Kufra, of Nabatea
Husband of Queen Mariamne (Hasmonean), I, King Herod 2nd wife; Unknown niece ., King Herod 3rd wife; Unknown cousin, King Herod 4th wife; Malthace, of Samaria, King Herod 6th wife; Cleopatra of Jerusalem, King Herod 7th wife and 3 others
Ex-husband of Doris of Jerusalem, King Herod 1st wife (married him twice) and Mariamne II. ., King Herod 5th wife
Father of Antipater ., III of Judea; Alexander, III, Prince of Judaea; Salampsio ., Princess of Judaea; Cypros ., Princess of Judaea; Aristóbulus, IV, Prince of Judaea and 12 others
Brother of PhaseI I, of Judea; Josephus ., Sr.; Pheroras ., Tetrarch of Perea and Salome

Occupation: King of Judea, King Of Judea, Roy de Judée
Managed by: Private User
Last Updated:

About Herod the Great, King of Judea

Herod "the Great" or Herod "the Impious"


King Herod was known to the Romans as "the Great", but in the eyes of the people over whom he ruled he was always known as "the Impious", despite his costly restoration of the Temple in Jerusalem. Herod was a Roman citizen, Governor of Galilee by 47 BC, and then King of Judea from 37 to 4 BC.

He was one of the major figures in politics of Palestine in the early years of the Roman Empire. In 7 BC he strangled to death two of his sons, Aristobulus and Alexander, drawing a comment from Roman Emperor Augustus (27 BC-14 AD) that it was safer to be one of Herod’s pigs than one of his sons. Another son was later born to Herod and, for his safety, his mother dispatched him to the care of her family in Ariminum, a city near Ravenna in northern Italy.31 He was Prince Joseph, the Joseph of Arimathea in the Gospels, and he later became the unseen power behind his father’s throne.

__________________________

http://www.dailymail.co.uk/sciencetech/article-2880605/Entrance-King-Herod-Great-s-palace-unearthed-Complex-set-corridors-leads-elaborate-hall-ruler.html _(2014)_

__________________________

Herod the Great (born 73 or 74 BCE, died 4 BCE in Jericho, was an Edomite (a Semitic group from the region between the Dead Sea and the Gulf of Aqaba) client king of the Roman provinces of Judea, Galilee and Samaria (near present-day [Nablus]). Important details of his biography are gleaned from the works of the 1st century CE Roman-Jewish historian Josephus Flavius.

He was described as "a madman who murdered his own family and a great many rabbis." He is also known for his colossal building projects in Jerusalem and elsewhere, including the rebuilding of the Second Temple in Jerusalem (sometimes referred to as Herod's Temple).

Herod the Great appears in the Gospel according to Matthew (Ch. 2), which describes an event known as the Massacre of the Innocents.

According to this account, shortly after the birth of Jesus, Magi from the East visited Herod to inquire the whereabouts of "the one having been born king of the Jews", because they had seen his star in the east and therefore wanted to pay him homage. Herod, as King of the Jews, was alarmed at the prospect of a usurper. Herod assembled the chief priests and scribes of the people and asked them where the "Anointed One" (the Messiah, Greek: Ο Χριστός (ho christos)) was to be born. They answered, in Bethlehem, citing Micah 5:2.

Herod therefore sent the Magi to Bethlehem, instructing them to search for the child and, after they had found him, to "report to me, so that I too may go and worship him". However, after they had found Jesus, the Magi were warned in a dream not to report back to Herod.

Similarly, Joseph was warned in a dream that Herod intended to kill Jesus, so he and his family fled to Egypt. When Herod realized he had been outwitted by the Magi, he gave orders to kill all boys of the age of two and under in Bethlehem and its vicinity. Joseph and his family stayed in Egypt until Herod's death, then moved to Nazareth in Galilee in order to avoid living under Herod's son Archelaus.

Regarding the Massacre of the Innocents, although Herod was certainly guilty of many brutal acts, including the killing of his wife and two of his sons, no other known source from the period makes any reference to such a massacre. Since Bethlehem was a small village, the number of male children under the age of 2, would probably not exceed 20. This may be the reason for the lack of other sources for this history, although Herod's order in Matthew 2:16 includes those children in Bethlehem's vicinity making the massacre larger numerically and geographically.

_______________

Herodes (Ἡρῴδης; Hērṓidēs). H. I.; Herod the Great. Born in c. 73 BC, son of Antipatter and the Arabian woman Cyprus. In 47 appointed strategos of Galilaea, he came into conflict with the Sanhedrin of Jerusalem because of the execution on his own authority of persons involved in a revolt. The Roman governor of Syria Sex. Iulius [I] Caesar made him the strategos of Coilesyria and Samaria.

...http://referenceworks.brillonline.com/entries/brill-s-new-pauly/mariamme-e723620 Source: Brill’s New Pauly

______________

ID: I64685

Name: Herod of Judea Prefix: King Given Name: Herod Surname: of Judea Nickname: The Great Sex: M _UID: 43EB9CCF63E4234B94C1C46D37EFE3E0BD60 Change Date: 6 Oct 2005 Birth: ABT 73 BC Death: ABT 4 BC Father: Antipater II of Judea Mother: Cypros of Nabatea

Marriage 1 Malthace Children -1. HEROD @ ANTIPAS OF JUDEA b: 21 BC

Marriage 2 Mariamne I of Judea Children -1. Alexander of Judea -2. Salampsio of Judea -3. Aristobulus IV of Judea Forrás / Source: http://wc.rootsweb.ancestry.com/cgi-bin/igm.cgi?op=GET&db=jdp-fam&id=I64685

----------------------------------

http://en.wikipedia.org/wiki/Herod_the_Great Herod the Great From Wikipedia, the free encyclopedia Reign 37 - 4 BC Born 74 BC Died 4 BC (aged 70) Place of death Jericho, Samaria Buried Herodium, Judea Predecessor Antigonus II Mattathias Successor Herod Archelaus Wives

Doris
Mariamne I
Mariamne II
Malthace
Cleopatra of Jerusalem

Dynasty Herodian Dynasty Father Antipater the Idumaean Mother Cypros Forrás / Source: http://en.wikipedia.org/wiki/Herod_the_Great


Herod's marriages and children:

Doris

-1. Son Antipater III, executed 4 BC

Mariamne I, daughter of Hasmonean Alexandros
-1. Son Alexander, executed 7 BC
-2. Son Aristobulus IV, executed 7 BC
-3. Daughter Salampsio
-4. Daughter Cypros

Mariamne II, daughter of High-Priest Simon

-1. Son Herod II Boethus

Malthace

-1. Son Herod Archelaus – Ethnarch
-2. Son Herod Antipas - Tetrarch
-3. Daughter Olympias

Cleopatra of Jerusalem

-1. Son Herod Philip II – Tetrarch
-2. Son Herod

Pallas

-1. Son Phasael

Phaidra

-1. Daughter Roxanne

Elpis

-1. Daughter Salome bat Herod I

A cousin (name unknown)

-1. no known children

A niece (name unknown)

-1. no known children

Marriages and descendants Herod the Great + Doris -1. Antipater III d. 4 BC? executed ————————————————————————————————————————————— Herod the Great + Mariamne I, d. 29 BC?, dt. of Hasmonean Alexandros. -1. Aristobulus d. 7 BC? ∞m. Berenice ....=1.1 Mariamne III m. her uncle Archelaus ? ....=1.2 Herod III King of Chalcis ....=1.3 Herodias + ∞m. 1. ♂Herod II Boethus her uncle

                        + ∞m. 2. ♂Herod Antipas her uncle

....=1.4 Herod Agrippa King of Israel ....=1.5 Aristobulus V -2. Alexander d. 7 BC? -3. Salampsio (daugter)+ ∞m♂ Phasael ....=3.1. Cypros (gr. daughter) -4. Cypros (daugter)+ m. Antipater(2) ————————————————————————————————————————————— Herod the Great + Mariamne II, dt. of Simon the High-Priest. -1. Herod II Boethus ————————————————————————————————————————————— Herod the Great + Malthace (a Samaritan) -1. Herod Antipas b. 20 BCE? + Phasaelis, dt. of Aretas IV, king of Arabia "divorced" to marry: + Herodias, dt. of Aristobulus (son of Herod the Great) -2. Archelaus -3. Olympias (daugter) ————————————————————————————————————————————— Herod the Great + Cleopatra of Jerusalem -1. Philip the Tetrarch d. 34 CE ————————————————————————————————————————————— Ancestors Parents:Antipater the Idumaean + Cypros, Princess from Petra, Jordan in Nabatea. Siblings: -1. Phasael -2. Herod the Great (74-4 BC) -3. Joseph -4. Pheroras -5. Salome I Parents of his wife: Alexandros + Alexandra Wife: Mariamne Brother of his wife: Aristobulus III of Israel (d. 35 BCE) (last Hasmonean scion; appointed high priest; drowned) Forrás / Source: http://en.wikipedia.org/wiki/Herod_the_Great#Marriages_and_descendants


http://en.wikipedia.org/wiki/Herod_the_Great
•Anmärkning: Herodes I ( kung ) i Judeen ( JUDEEN ) " den store " Anteckningar från http://scriptures.lds.org/bdh/herod?sr=1 Följande antavla visar förhållandet mellan de olika medlemmarna i den herodianske familjen nämns i NT (Se bild) De Herodianska familjen Idumaeans av födsel, men hade blivit konverterar till den judiska tron. De hade som syfte att grunda , i skydd av Rom , ett halvt självständigt kungadöme . Genom sitt äktenskap med Mariamne Herodes den store allierade sig med familjen i Maccabees , som hade varit i flera generationer ledarna för den patriotiska parti bland judarna . Herodes var en framgångsrik härskare och var på villkor av vänskap med August, den romerske kejsaren . För att få nåd inför sina undersåtar , som han var mest impopulära , byggde han templet i en enorm kostnad. Hans regeringstid var utskämd av många övergrepp. I ett anfall av svartsjuka hade han sin hustru, som han innerligt älskade , döden , senare hade han sina två söner Alexander och Aristobulus, också mördad. Samma år som han gav order om massakern av barnen i Betlehem, hade han Antipater , en annan av hans egna söner , avrättas. Några månader senare Herodes själv dog. Hans rike var då delat mellan tre av hans söner : Archelaios , som fick Judeen , Idumaea och Samarien , Antipas , som hade Galileen och Peraea , och Philip , som hade den nordöstra stadsdelarna i Palestina. Efter en regeringstid av nio år Archelaios avsattes av Augustus , och Judeen var fäst vid den romerska provinsen Syrien, som styrs av en Procurator . Antipas (kallas i NT ? Herodes den tetrark ?) byggdes som sin huvudstad Tiberias om Galileiska sjön , han är ofta nämns i evangelierna (Matt 14 : 1 , Mark 6 : 14 , Luk 9 : 7 , Lukas 13 : 31 , Lukas 23 : 7-15 ). Han tog som sin hustru Herodias , hustrun till hans halvbror Philip. Han avsattes av kejsaren Caligula och förvisades till Lugdunum i Gallien , AD 39 . Philip gjorde Cesarea Filippi (tidigare Panias ) sitt kapital , och förblev i besittning av hans tetrarchy fram till sin död i AD 33 . Hans område blev sedan en del av provinsen Syrien, men i AD 37 var från Caligula , tillsammans med Abilene (den tetrarchy av Lysanias ), till Agrippa , som fick ta titeln kung . Om nedfallet av Antipas han fått tetrarchy i Galileen, i AD 41 , om anslutning av kejsar Claudius , fick han Judeen , och Samarien också, och så blev härskare över hela det område som regleras av sin farfar . Han bodde i Jerusalem och var angelägen att betrakta som en ortodox Judisk . Han började en förföljelse av kyrkan och sätta James till döden , Peter flyr genom ett mirakel (Apg 12 : 1-23) . Hans död beskrivs i Apostlagärningarna 12 : 20-23 . Hans son Agrippa II , fick av kejsar Claudius att lyckas att endast en liten del av hans far? rike ar . Han nämns i Apostlagärningarna 25 : 13 . Han var den sista av de Herods .

•Född: 73 f.Kr.

•Death : 4 f.Kr.

Pappa: Antipater ( Antipatros ) ( II, Procurator ) i Judeen

Mor : Cypros den Nabataean

Äktenskap 1 Mariamne i Judeen

Barn

1. Aristobulus ( Aristobulos ) i Judeen

2. Alexander av JUDEEN

3. Salampsio i Judeen

Äktenskap 2 Mariamne

Barn

1. Herodes Philip i Judeen

Äktenskap 3 Malthace en samarit

Barn

1. Herodes Antipas den tetrarken KING i Judeen

2. Archelaios i Judeen

Äktenskap 4 Cleopatra

Barn

1. Philip i Itureen


http://wc.rootsweb.ancestry.com/cgi-bin/igm.cgi?op=GET&db=rohlspur&id=I43534

•ID: I43534

•Name: Herod the Great

•Sex: M

•Birth: 0073 BC in Ashdod, Edom, South Palestine

•Death: 0004 BC in Jericho, Judea

•Note: army commander, overthrew Maccabee dynasty;established himself as King of Palestine (confirmed by MarkAnthony and crowned in Rome by Augustus Caesar), ruled 37 - 4BC;

•Change Date: 17 FEB 2008

Father: Antipater II, Procurator of Judea

Mother: Cypros of Nabathea b: in Nabathea

Marriage 1 Doris of Jerusalem

•Married: 0047 BC

Children

1. Antipater III b: ABT 0050 BC

Marriage 2 Mariamne I b: 0048 BC

•Married: 0037 BC

Children

1. Aristobulus IV b: in Italy

2. Alexander III of Judea

3. Salampsio

4. Cyprus

5. (son)

Marriage 3 (unknown niece)

•Married: 0037 BC

Marriage 4 (unknown cousin)

•Married: 0034/33 BC

Marriage 5 Mariamne II b: ABT 0045 BC

•Married: 0023 BC

•Divorced: 0007/0006 BC

Children

1. Herod Philip I

2. Salome

3. Phaesalis

Marriage 6 Malthrace VI

•Married: 0028 BC

Children

1. Archelaus b: 0023 BC

2. Herod Antipas

3. Olympius

Marriage 7 Cleopatra of Jerusalem b: ABT 0050 BC

•Married: 0020 BC

Children

1. Herod Philip II b: ABT 0019 BC

Marriage 8 Pallas

•Married: 0016 BC

Children

1. Phasaelus

Marriage 9 Phaedra

•Married: 0016 BC

Children

1. Roxane

Marriage 10 Elpis

•Married: 0016 BC

Children

1. Salome

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%91%D7%99%D7%AA_%D7%94%D7%95%D7%A8%D7%93%D7%95%D7%A1

Death date is disputed; The 1 March 4BCE is from Wagner, Sir Anthony Richard; ‘Pedigree and Progress: Essays in the Genealogical Interpretation of History’


https://en.wikipedia.org/wiki/Herod_the_Great

Isikust Heroodes Suur . (eesti)

https://en.wikipedia.org/wiki/Herod_the_Great

Herodes I Suur (73 e.m.a Ashqelon – 4 e.m.a Jeeriko) oli Juudamaa kuningas alates 37. aastast e.m.a kuni surmani. Herodes oli Juudamaa prokuraatori Antipateri teine poeg.

https://et.wikipedia.org/wiki/Herodes

Kui nüüd Jeesus oli sündinud kuningas Heroodese ajal Juudamaal Petlemma linnas, siis vaata, hommikumaalt saabusid tähetargad Jeruusalemma (Mt 2)

About Herod the Great, King of Judea (Français)

http://www.dailymail.co.uk/sciencetech/article-2880605/Entrance-King-Herod-Great-s-palace-unearthed-Complex-set-corridors-leads-elaborate-hall-ruler.html _(2014)_

(Né le 73 ou 74 avant notre ère, décédé le 4 avant J.C à Jéricho, était un Édomite (un groupe sémitique de la région entre la mer Morte et le golfe d'Aqaba [7] des provinces romaines de Judée, la Galilée et la Samarie (près de aujourd'hui [Naplouse]). Des détails importants de sa biographie sont glanés dans les travaux de la 1ère siècle de notre ère romaine historien juif Flavius ​​Josèphe.

Il a été décrit comme "un fou qui a assassiné sa propre famille et quelques grands rabbins de nombreux." Il est également connu pour ses projets de construction colossales à Jérusalem et ailleurs, y compris la reconstruction du Second Temple à Jérusalem (parfois appelé Temple d'Hérode).

Hérode le Grand apparaît dans l'Evangile selon Matthieu (chap. 2), qui décrit un événement connu comme le Massacre des Innocents.

Selon ce compte, peu de temps après la naissance de Jésus, voici des mages d'Orient visité Hérode pour s'enquérir de la localisation de "l'un ayant été né roi des Juifs", parce qu'ils avaient vu son étoile en Orient, et a donc voulu lui rendre hommage. Hérode, en tant que Roi des Juifs, a été alarmée par la perspective d'un usurpateur. Hérode assemblé les principaux sacrificateurs et les scribes du peuple et leur demanda où le «Oint» (le Messie, en grec: Ο Χριστός (christos ho)) était d'être né. Ils ont répondu, à Bethléem, en citant Michée 5:2.

Hérode envoya donc les mages à Bethléem, leur demandant de rechercher l'enfant et, après qu'ils l'avaient trouvé, à «faire rapport au moi, afin que j'aille aussi moi-même l'adorer". Cependant, après avoir trouvé Jésus, les Rois Mages ont été avertis en songe de ne pas rendre compte à Hérode.

De même, Joseph a été averti en songe que Hérode l'intention de tuer Jésus, afin que lui et sa famille ont fui en Egypte. Alors Hérode, voyant qu'il avait été joué par les mages, il donna des ordres pour tuer tous les garçons de l'âge de deux ans et moins dans Bethléem et ses environs. Joseph et sa famille sont restés en Egypte jusqu'à la mort d'Hérode, puis s'installe à Nazareth en Galilée, dans l'ordre pour éviter de vivre sous le fils d'Hérode Archélaos.

En ce qui concerne le massacre des Innocents, même si Hérode était certainement coupable de nombreux actes de brutalité, y compris le meurtre de sa femme et deux de ses fils, aucune autre source connue de la période ne fait référence à un tel massacre. Depuis Bethléem était un petit village, le nombre d'enfants de sexe masculin âgés de moins de 2, ne serait probablement pas dépasser 20. C'est peut-être la raison de l'absence d'autres sources pour cette histoire, bien que l'ordre d'Hérode en Matthieu 2:16 comprend les enfants dans les environs de Bethléem rendant le massacre plus numériquement et géographiquement.

Hérode (Ἡρῴδης; Héroïdes). H. I.; Hérode le Grand. Né en c. 73 Colombie-Britannique, fils d'Antipater [4] et le Chypre Arabian femme. Dans 47 stratège nommés de galilaea, il entra en conflit avec le Sanhédrin de Jérusalem en raison de l'exécution de sa propre autorité des personnes impliquées dans une révolte. Le gouverneur romain de Syrie sexe. Iulius [I 11] César fait de lui le stratège de Coilesyria et la Samarie. .

Herod the Great (born 73 or 74 BCE, died 4 BCE in Jericho, was an Edomite (a Semitic group from the region between the Dead Sea and the Gulf of Aqaba[7]) client king of the Roman provinces of Judea, Galilee and Samaria (near present-day [Nablus]). Important details of his biography are gleaned from the works of the 1st century CE Roman-Jewish historian Josephus Flavius.

He was described as "a madman who murdered his own family and a great many rabbis." He is also known for his colossal building projects in Jerusalem and elsewhere, including the rebuilding of the Second Temple in Jerusalem (sometimes referred to as Herod's Temple).

Herod the Great appears in the Gospel according to Matthew (Ch. 2), which describes an event known as the Massacre of the Innocents.

According to this account, shortly after the birth of Jesus, Magi from the East visited Herod to inquire the whereabouts of "the one having been born king of the Jews", because they had seen his star in the east and therefore wanted to pay him homage. Herod, as King of the Jews, was alarmed at the prospect of a usurper. Herod assembled the chief priests and scribes of the people and asked them where the "Anointed One" (the Messiah, Greek: Ο Χριστός (ho christos)) was to be born. They answered, in Bethlehem, citing Micah 5:2.

Herod therefore sent the Magi to Bethlehem, instructing them to search for the child and, after they had found him, to "report to me, so that I too may go and worship him". However, after they had found Jesus, the Magi were warned in a dream not to report back to Herod.

Similarly, Joseph was warned in a dream that Herod intended to kill Jesus, so he and his family fled to Egypt. When Herod realized he had been outwitted by the Magi, he gave orders to kill all boys of the age of two and under in Bethlehem and its vicinity. Joseph and his family stayed in Egypt until Herod's death, then moved to Nazareth in Galilee in order to avoid living under Herod's son Archelaus.

Regarding the Massacre of the Innocents, although Herod was certainly guilty of many brutal acts, including the killing of his wife and two of his sons, no other known source from the period makes any reference to such a massacre. Since Bethlehem was a small village, the number of male children under the age of 2, would probably not exceed 20. This may be the reason for the lack of other sources for this history, although Herod's order in Matthew 2:16 includes those children in Bethlehem's vicinity making the massacre larger numerically and geographically.

_______________

Herodes (Ἡρῴδης; Hērṓidēs). H. I.; Herod the Great. Born in c. 73 BC, son of Antipater [4] and the Arabian woman Cyprus. In 47 appointed strategos of Galilaea, he came into conflict with the Sanhedrin of Jerusalem because of the execution on his own authority of persons involved in a revolt. The Roman governor of Syria Sex. Iulius [I 11] Caesar made him the strategos of Coilesyria and Samaria. ...http://referenceworks.brillonline.com/entries/brill-s-new-pauly/mariamme-e723620 Source: Brill’s New Pauly

______________

ID: I64685

Name: Herod of Judea Prefix: King Given Name: Herod Surname: of Judea Nickname: The Great Sex: M _UID: 43EB9CCF63E4234B94C1C46D37EFE3E0BD60 Change Date: 6 Oct 2005 Birth: ABT 73 BC Death: ABT 4 BC Father: Antipater II of Judea Mother: Cypros of Nabatea Marriage 1 Malthace Children -1. HEROD @ ANTIPAS OF JUDEA b: 21 BC Marriage 2 Mariamne I of Judea Children -1. Alexander of Judea -2. Salampsio of Judea -3. Aristobulus IV of Judea Forrás / Source: http://wc.rootsweb.ancestry.com/cgi-bin/igm.cgi?op=GET&db=jdp-fam&id=I64685 ---------------------------------- http://en.wikipedia.org/wiki/Herod_the_Great Herod the Great From Wikipedia, the free encyclopedia Fictional, undated portrayal of Herod the Great. Reign 37 - 4 BC Born 74 BC Died 4 BC (aged 70) Place of death Jericho, Samaria Buried Herodium, Judea Predecessor Antigonus II Mattathias Successor Herod Archelaus Wives Doris Mariamne I Mariamne II Malthace Cleopatra of Jerusalem Dynasty Herodian Dynasty Father Antipater the Idumaean Mother Cypros Forrás / Source: http://en.wikipedia.org/wiki/Herod_the_Great


Herod's marriages and children Doris -1. Son Antipater III, executed 4 BC Mariamne I, daughter of Hasmonean Alexandros -1. Son Alexander, executed 7 BC -2. Son Aristobulus IV, executed 7 BC -3. Daughter Salampsio -4. Daughter Cypros Mariamne II, daughter of High-Priest Simon -1. Son Herod II Boethus Malthace -1. Son Herod Archelaus – Ethnarch -2. Son Herod Antipas - Tetrarch -3. Daughter Olympias Cleopatra of Jerusalem -1. Son Herod Philip II – Tetrarch -2. Son Herod Pallas -1. Son Phasael Phaidra -1. Daughter Roxanne Elpis -1. Daughter Salome bat Herod I A cousin (name unknown) -1. no known children A niece (name unknown) - 1. no known children

Marriages and descendants Herod the Great + Doris -1. Antipater III d. 4 BC? executed ————————————————————————————————————————————— Herod the Great + Mariamne I, d. 29 BC?, dt. of Hasmonean Alexandros. -1. Aristobulus d. 7 BC? ∞m. Berenice ....=1.1 Mariamne III m. her uncle Archelaus ? ....=1.2 Herod III King of Chalcis ....=1.3 Herodias + ∞m. 1. ♂Herod II Boethus her uncle

                        + ∞m. 2. ♂Herod Antipas her uncle

....=1.4 Herod Agrippa King of Israel ....=1.5 Aristobulus V -2. Alexander d. 7 BC? -3. Salampsio (daugter)+ ∞m♂ Phasael ....=3.1. Cypros (gr. daughter) -4. Cypros (daugter)+ m. Antipater(2) ————————————————————————————————————————————— Herod the Great + Mariamne II, dt. of Simon the High-Priest. -1. Herod II Boethus ————————————————————————————————————————————— Herod the Great + Malthace (a Samaritan) -1. Herod Antipas b. 20 BCE? + Phasaelis, dt. of Aretas IV, king of Arabia "divorced" to marry: + Herodias, dt. of Aristobulus (son of Herod the Great) -2. Archelaus -3. Olympias (daugter) ————————————————————————————————————————————— Herod the Great + Cleopatra of Jerusalem -1. Philip the Tetrarch d. 34 CE ————————————————————————————————————————————— Ancestors Parents:Antipater the Idumaean + Cypros, Princess from Petra, Jordan in Nabatea. Siblings: -1. Phasael -2. Herod the Great (74-4 BC) -3. Joseph -4. Pheroras -5. Salome I Parents of his wife: Alexandros + Alexandra Wife: Mariamne Brother of his wife: Aristobulus III of Israel (d. 35 BCE) (last Hasmonean scion; appointed high priest; drowned) Forrás / Source: http://en.wikipedia.org/wiki/Herod_the_Great#Marriages_and_descendants


http://en.wikipedia.org/wiki/Herod_the_Great
•Anmärkning: Herodes I ( kung ) i Judeen ( JUDEEN ) " den store " Anteckningar från http://scriptures.lds.org/bdh/herod?sr=1 Följande antavla visar förhållandet mellan de olika medlemmarna i den herodianske familjen nämns i NT (Se bild) De Herodianska familjen Idumaeans av födsel, men hade blivit konverterar till den judiska tron. De hade som syfte att grunda , i skydd av Rom , ett halvt självständigt kungadöme . Genom sitt äktenskap med Mariamne Herodes den store allierade sig med familjen i Maccabees , som hade varit i flera generationer ledarna för den patriotiska parti bland judarna . Herodes var en framgångsrik härskare och var på villkor av vänskap med August, den romerske kejsaren . För att få nåd inför sina undersåtar , som han var mest impopulära , byggde han templet i en enorm kostnad. Hans regeringstid var utskämd av många övergrepp. I ett anfall av svartsjuka hade han sin hustru, som han innerligt älskade , döden , senare hade han sina två söner Alexander och Aristobulus, också mördad. Samma år som han gav order om massakern av barnen i Betlehem, hade han Antipater , en annan av hans egna söner , avrättas. Några månader senare Herodes själv dog. Hans rike var då delat mellan tre av hans söner : Archelaios , som fick Judeen , Idumaea och Samarien , Antipas , som hade Galileen och Peraea , och Philip , som hade den nordöstra stadsdelarna i Palestina. Efter en regeringstid av nio år Archelaios avsattes av Augustus , och Judeen var fäst vid den romerska provinsen Syrien, som styrs av en Procurator . Antipas (kallas i NT ? Herodes den tetrark ?) byggdes som sin huvudstad Tiberias om Galileiska sjön , han är ofta nämns i evangelierna (Matt 14 : 1 , Mark 6 : 14 , Luk 9 : 7 , Lukas 13 : 31 , Lukas 23 : 7-15 ). Han tog som sin hustru Herodias , hustrun till hans halvbror Philip. Han avsattes av kejsaren Caligula och förvisades till Lugdunum i Gallien , AD 39 . Philip gjorde Cesarea Filippi (tidigare Panias ) sitt kapital , och förblev i besittning av hans tetrarchy fram till sin död i AD 33 . Hans område blev sedan en del av provinsen Syrien, men i AD 37 var från Caligula , tillsammans med Abilene (den tetrarchy av Lysanias ), till Agrippa , som fick ta titeln kung . Om nedfallet av Antipas han fått tetrarchy i Galileen, i AD 41 , om anslutning av kejsar Claudius , fick han Judeen , och Samarien också, och så blev härskare över hela det område som regleras av sin farfar . Han bodde i Jerusalem och var angelägen att betrakta som en ortodox Judisk . Han började en förföljelse av kyrkan och sätta James till döden , Peter flyr genom ett mirakel (Apg 12 : 1-23) . Hans död beskrivs i Apostlagärningarna 12 : 20-23 . Hans son Agrippa II , fick av kejsar Claudius att lyckas att endast en liten del av hans far? rike ar . Han nämns i Apostlagärningarna 25 : 13 . Han var den sista av de Herods .

•Född: 73 f.Kr.

•Death : 4 f.Kr.

Pappa: Antipater ( Antipatros ) ( II, Procurator ) i Judeen

Mor : Cypros den Nabataean

Äktenskap 1 Mariamne i Judeen

Barn

1. Aristobulus ( Aristobulos ) i Judeen

2. Alexander av JUDEEN

3. Salampsio i Judeen

Äktenskap 2 Mariamne

Barn

1. Herodes Philip i Judeen

Äktenskap 3 Malthace en samarit

Barn

1. Herodes Antipas den tetrarken KING i Judeen

2. Archelaios i Judeen

Äktenskap 4 Cleopatra

Barn

1. Philip i Itureen


http://wc.rootsweb.ancestry.com/cgi-bin/igm.cgi?op=GET&db=rohlspur&id=I43534

•ID: I43534

•Name: Herod the Great

•Sex: M

•Birth: 0073 BC in Ashdod, Edom, South Palestine

•Death: 0004 BC in Jericho, Judea

•Note: army commander, overthrew Maccabee dynasty;established himself as King of Palestine (confirmed by MarkAnthony and crowned in Rome by Augustus Caesar), ruled 37 - 4BC;

•Change Date: 17 FEB 2008

Father: Antipater II, Procurator of Judea

Mother: Cypros of Nabathea b: in Nabathea

Marriage 1 Doris of Jerusalem

•Married: 0047 BC

Children

1. Antipater III b: ABT 0050 BC

Marriage 2 Mariamne I b: 0048 BC

•Married: 0037 BC

Children

1. Aristobulus IV b: in Italy

2. Alexander III of Judea

3. Salampsio

4. Cyprus

5. (son)

Marriage 3 (unknown niece)

•Married: 0037 BC

Marriage 4 (unknown cousin)

•Married: 0034/33 BC

Marriage 5 Mariamne II b: ABT 0045 BC

•Married: 0023 BC

•Divorced: 0007/0006 BC

Children

1. Herod Philip I

2. Salome

3. Phaesalis

Marriage 6 Malthrace VI

•Married: 0028 BC

Children

1. Archelaus b: 0023 BC

2. Herod Antipas

3. Olympius

Marriage 7 Cleopatra of Jerusalem b: ABT 0050 BC

•Married: 0020 BC

Children

1. Herod Philip II b: ABT 0019 BC

Marriage 8 Pallas

•Married: 0016 BC

Children

1. Phasaelus

Marriage 9 Phaedra

•Married: 0016 BC

Children

1. Roxane

Marriage 10 Elpis

•Married: 0016 BC

Children

1. Salome

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%91%D7%99%D7%AA_%D7%94%D7%95%D7%A8%D7%93%D7%95%D7%A1

Death date is disputed; The 1 March 4BCE is from Wagner, Sir Anthony Richard; ‘Pedigree and Progress: Essays in the Genealogical Interpretation of History’

About הורדוסהמלך (עברית)

הורדוס

לידה 74 לפנה"ס אשקלון פטירה 4 לפנה"ס (בגיל 70 בערך) יריחו, האימפריה הרומית מקום קבורה הרודיון, יהודה ושומרון עיסוק מושל, פוליטיקאי שושלת בית הורדוס תואר מלך כינוי הורדוס הגדול, המלך הבנאי אב אנטיפטרוס האדומי אם קיפרוס צאצאים הורדוס אנטיפס Olympias אנטיפטרוס בן הורדוס ארכלאוס שלומית בת הורדוס הורדוס (בן הורדוס הגדול) אריסטובולוס פיליפוס Herod IV אלכסנדר שלומציון אולימפיאס מלך יהודה 37 לפנה"ס – 4 לפנה"ס (כ־33 שנים) אירועים בתקופתו בנייה מחדש של בית המקדש השני

מטבע של הורדוס הוֹרְדוֹס (ביוונית: Ἡρῴδης (הֵרוֹידֵס)[1], ‏74 לפנה"ס - ז' בכסלו[2], 4 לפנה"ס) היה מלך יהודה משנת 37 לפנה"ס עד מותו ומייסד שושלת בית הורדוס. הוא מכונה גם "הורדוס הגדול"[3], כדי להבדילו מבניו שנקראו על שמו.

הביוגרפיה של הורדוס מבוססת בעיקר על כתביו של יוסף בן מתתיהו (יוספוס פלביוס). ידוע על קיומו של חיבור שלא שרד מאת פטולומיאוס בשם "ההיסטוריה של המלך הורדוס"[4].

ימי שלטונו של הורדוס ביהודה היו תקופת ביניים, בין שלטון מלכי בית חשמונאי לבין שלטון נציבי רומא, כשהארץ נשלטה באופן עקיף על ידי הרומאים באמצעות שלוחם ועושה דברם - הורדוס, כמלך הווסאל. מעמד זה העניק לו ולממלכתו, יהודה, אוטונומיה בנושאי פנים אך חייבו להיות כפוף במדיניות החוץ, ובכלל - לרומא. הורדוס נודע במפעלי הבנייה האדירים והמפוארים שהקים, בזכותם הוא מכונה גם "המלך הבנאי"[5]. הוא בנה מחדש את בית המקדש, והפך אותו למבנה מפואר ביותר. הוא בנה מחדש את העיר שומרון, ושינה את שמה ל"סבסטיה", כמחווה לקיסר אוגוסטוס. הוא הקים עיר נמל גדולה בקיסריה, אף היא לכבוד הקיסר אוגוסטוס. שרידים ממפעלי הבנייה של הורדוס ניתן למצוא גם במצדה, שהייתה ארמון-מקלט שבנה לעצמו, וכן בהרודיון, שם גם נקבר אחרי מותו, ובארמונות החורף שבנה לעצמו ליד יריחו.

דימויו של הורדוס נותר כשל שליט אכזר, ששלט בכוח הזרוע בניגוד לרצונו של העם. דימוי זה נובע מההתנגדות העזה כלפיהם שעוררו הוא ויורשיו מצד קבוצות שונות בממלכת יהודה, במיוחד מצד הפרושים וכן מהנוצרים הראשונים. גם לפרושים וגם לנוצרים הראשונים הייתה השפעה רבה על העם לאחר חורבן בית שני (כ-70 שנה לאחר מותו של הורדוס), ושתי קבוצות אלה עיצבו את הזיכרון ההיסטורי של תקופת הורדוס. יוסף בן מתתיהו (יוספוס פלאביוס), שספריו הם המקור ההיסטורי העיקרי על ימי מלכות הורדוס, מתאר מעשי זוועה שחולל הורדוס. השנאה וההסתייגות מהורדוס נבעו ממוצאו האדומי, ומרדיפתו הקנאית את צאצאי בית חשמונאי ורציחתם בזה אחר זה, כמו גם מהתנהגותו המתריסה מול הסנהדרין, חנופתו לאדוניו הרומאים, ואכזריותו הפראית אף כלפי בני משפחתו הקרובים. על אף זאת, תקופת מלוכתו מנעה שלטון רומאי ישיר על יהודה. לאחר מותו, כשכשלו בניו בניסיון לייצב את שלטונם בארץ, החל עידן של דיכוי קשה תחת שלטון נציבים רומים, שהסתיים במרד הגדול ובחורבן בית המקדש השני.

בברית החדשה מתואר הורדוס כשליט אכזר, שהורה בין השאר על הרג כל הילדים בבית לחם בשל הידיעה על לידתו של משיח בן דוד (כלומר ישו, מי שאמור להיות מלך היהודים במקומו) בבית לחם. בגלל סיפור זה והעובדה שהורדוס מת בשנת 4 לפנה"ס סבורים מרבית החוקרים היום שהולדת ישו התרחשה לכל המאוחר בשנה זאת, ולא כפי שחשבו יוזמי הספירה הנוצרית וההיסטוריונים מאותה עת, בשנה הראשונה שלה. על רקע סיפור זה, כתב המחבר הרומאי מקרוביוס[6] (תחילת המאה ה-5 לספירה): "כששמע (הקיסר אוגוסטוס) כי בין הבנים מתחת לגיל שנתיים שהורדוס מלך היהודים ציווה בסוריה להמית היה גם בנו של המלך עצמו, אמר (תוך משחק מילים ביוונית): 'עדיף להיות חזירו (hus, ὗς) של הורדוס מאשר בנו (huios, υἱός)'".

תוכן עניינים 1 ביוגרפיה 1.1 מוצאו של הורדוס 1.2 יהדותו של הורדוס 1.3 התפתחויות היסטוריות שהובילו לעליית הורדוס 1.4 הורדוס כמושל הגליל 1.5 שלטונו של אנטיגונוס השני 1.6 שלטונו של הורדוס 2 מפעלי הבניה של הורדוס 2.1 בנייה צבאית 2.2 בנייה בירושלים 2.3 בנייה מחוץ לירושלים 3 קבר הורדוס 4 לאחר מותו 5 דימויו של הורדוס 5.1 ביהדות 5.2 בנצרות 5.3 ארכאולוגיה 6 נישואין וצאצאים 7 לקריאה נוספת 7.1 מקורות עתיקים 7.2 מקורות מודרניים 8 קישורים חיצוניים 9 הערות שוליים

ביוגרפיה מוצאו של הורדוס האדומים היו עם שמי, שחי בעבר הירדן, בצפון הנגב ובהר חברון בתקופת הבית השני. כשבטים שמיים אחרים, ראו האדומים בחיוב את עלייתו של בית חשמונאי וירידת השושלת הסלאוקית, ואת השפעת מדינת יהודה באזור. מדיניות בית חשמונאי כלפי תושבי הארץ שאינם יהודים החלה בניסיונות לגרשם (כך אירע לתושבי גזר ויפו אשר נכבשו בתחילת שלטון השושלת החשמונאית), אך לאחר שהכיבושים התפרסו על פני שטח נרחב, בימי יוחנן הורקנוס הראשון, החל גיור של השבטים השמיים שנפלו תחת שלטון הממלכה. כך אירע לאדומים, וכך אירע גם ליטורים ולאחרים. בין אם ניתן היה לראות בגיור זה ככפוי ובין אם לאו, האדומים השתלבו היטב בעמם החדש, והיו לחלק מן הממלכה החשמונאית ובדיעבד לחלק אינטגראלי מהעם היהודי.

הורדוס נולד לאחת מן המשפחות המכובדות באדום. סבו, אנטיפס, היה מושל אדום מטעם אלכסנדר ינאי, ואילו אביו, אנטיפטרוס הפך ליועצו הראשי והעיקרי של הורקנוס השני. אמו של הורדוס, קיפרוס, הייתה נסיכה ערביה נבטית, שילדה לאנטיפטרוס ארבעה בנים - פצאל, הורדוס, יוסף ופרורא, ובת - שלומית[7].

יוליוס אפריקנוס, מאבות הכנסייה, צוטט על ידי אוסביוס מקיסריה (שכינה אותו "היסטוריון בעל מוניטין") לגבי מוצאו המקורי של אביו של הורדוס. אפריקנוס טען כי "לפי מקורות המסתמכים על מידע מדויק אודות הורדוס", אנטיפטרוס אביו היה בנו של אדם בשם "הורדוס" מאשקלון, שהיה "עבד ששירת במקדש אפולו". בהיותו ילד, נשבה בידי שודדים אדומים וחי איתם משום שאביו העני לא יכול היה לשלם את הכופר כדי לפדות אותו. אי לכך, הוא גדל ביניהם וחונך במנהגיהם[8].

יהדותו של הורדוס ממצאים ארכאולוגיים מתקופת הורדוס מעידים כי הורדוס נתפס בעיני עצמו ובעיני בני תקופתו כיהודי, באופן התואם את הידוע לנו על גיורם של האדומים. עם זאת, בתקופה מאוחרת הרבה יותר גרסו חכמי התלמוד כי מבחינה הלכתית היה הורדוס במעמד עבד כנעני[9] . זהו מעין מעמד ביניים שבו נמצא גוי שנמכר לעבדות ליהודי, ולדעת חז"ל הוא חייב רק במצוות שחייבת בהן אישה יהודייה. ראוי לזכור כי הורדוס, כממשיך דרכם הרעיונית של מלכי בית חשמונאי, לפי ראייתו, אהד באופן מופגן את הצדוקים, ואילו כלפי הפרושים גילה עוינות מובהקת ולא היה אהוד עליהם. האמוראים, חכמי התלמוד, שהיו ממשיכי דרכם של הפרושים, כתבו את האמירות הקשות עליו בתלמוד מאות שנים לאחר המאורעות עצמם.

בכתבי יוסף בן מתתיהו ניתן למצוא תיעוד לדבריהם של בני התקופה בנושא:

ניקולאוס איש דמשק, היסטוריון החצר של הורדוס, קבע כי משפחתו הייתה בין משפחות היהודים הראשונות ששבו לארץ בשיבת ציון מגלות בבל. יוספוס פלביוס עצמו מפקפק בדברי ניקולאוס, וטוען כי הם נאמרו רק מפני קרבתו של ניקולאוס להורדוס[10]. בעת המצור של הורדוס על ירושלים, קרא לו אויבו הראשי, המלך החשמונאי האחרון מתתיהו אנטיגונוס השני: "הדיוט אדומי". ויוספוס מבאר: "יהודי־למחצה"[11]. כאשר התעוררה המריבה בין תושבי קיסריה היהודים והנוכרים, טענו היהודים כי קיסריה צריכה להיות שלהם מאחר שבנה אותה הורדוס, שהיה "יהודי על פי מוצאו"[12]. ההיסטוריון היווני פלוטרכוס (המאה ה-1 לספירה) מכנה אותו "הורדוס היהודי"[13]. מבחינת רומא הוא היה שליט נוח ליהודה, שכן הוא היה מעורה היטב הן בתרבות היהודית והן בתרבות הרומית.

מהאמירה הסאטירית המיוחסת לאוגוסטוס ("עדיף להיות חזירו של הורדוס מאשר בנו")[6] משתמע כי ידוע היה שהורדוס נמנע ממאכל חזיר (שהרי להבדיל מבנו, את חזירו אינו הורג).

לפי המקובל במחקר כיום[14] היה הורדוס יהודי לפי דתו ולפי עמו. עם זאת, הורדוס גדל בערים ההלניסטיות מרשה ואשקלון, שאוכלוסייתן ברובה הייתה פניקית ואדומית, שעברה תהליך יסודי של הלניזציה. מכאן שחינוכו היה הלניסטי. מאוחר יותר, קיבל מיוליוס קיסר אזרחות רומית. ניתן לומר, אם כן, כי להורדוס היו כמה זהויות במקביל: הוא היה אדומי מצד אביו, ערבי-נבטי מצד אמו, יהודי מכוח גיור אבותיו, הלניסטי בחינוכו ורומי באזרחותו. אולם בפועל, מכל הזהויות הללו לא נתגבשה זהות ברורה וחד משמעית[15].

התפתחויות היסטוריות שהובילו לעליית הורדוס בשנותיה האחרונות של ממלכת החשמונאים, היה הורקנוס השני נתון במאבק איתנים כנגד אחיו אריסטובולוס השני על השלטון ביהודה. במהלך מאבק זה הלך אנטיפטרוס והגביר את השפעתו על הורקנוס, עד שלמעשה, בשלבים מסוימים, שלט במדינה בפועל בשמו. כך, לאחר כיבוש הארץ על ידי פומפיוס, בשנת 63 לפנה"ס היה הורקנוס ל"אתנרך" (מעין "נשיא העם". תואר הפחות מן התואר "מלך"), ואילו אנטיפטרוס היה ל"אפוטרופוס על יהודה", משרה שכפי הנראה הקדימה את משרת הנציב הרומי. אנטיפטרוס הוא שהחל בקו, בו המשיך הורדוס, של עשיית רצון הרומאים, וייצוג עניינם, לרוב על חשבון האינטרס העצמאי של הממלכה.

שנים אלו היו שנות שינוי ומפנה באזור ובעולם כולו. השושלת הסלאוקית שמשלה בסוריה מזה מאות בשנים, מאז ימי אלכסנדר הגדול שקעה במלחמות שושלתיות שכילו את כוחה, ולבסוף הפכה לפרובינציה רומית, עובדה שהביאה כוח רומי גדול על סיפה של ארץ ישראל, ולהתערבות ישירה של רומא בענייני האזור, אשר נקודת המפנה בה היא כיבוש הארץ על ידי פומפיוס. אך רומא עצמה הייתה נתונה בשינוי ובמעבר מתקופת הרפובליקה הרומית, אל השלטון האישי של קיסרי רומא. כיבוש הארץ על ידי פומפיוס, ושוד בית המקדש על ידי קראסוס בשנת 54 לפנה"ס היו אירועים שנבעו מן הסכסוך הפנימי הרומי, אשר השפיע באופן ישיר על האירועים ביהודה.

בשנים האחרונות שלפני עליית הורדוס ניתן לראות שלושה כיוונים היסטוריים עיקריים, המשתלבים ביניהם - ירידתו של בית חשמונאי ושקיעתו אל מאבק שושלות מנוון. עלייתם של אנטיפטרוס ובניו, והתערבות גוברת והולכת של רומא בענייני יהודה, עד אובדנה המוחלט של העצמאות ממנה נהנתה הממלכה בתקופת מלכי חשמונאי המוקדמים.

עלייתו של יוליוס קיסר לשלטון יחיד ברומא, היא נקודת הזמן בה ניתן לראות את תחילת הקריירה של הורדוס כאדם הפועל באופן עצמאי, על מנת לקבל את השלטון ביהודה.

קיסר נטה חסד להורקנוס השני ולאנטיפטרוס, שכן אלו סייעו לו במשלוח חיילים למצרים כאשר נזקק לכך במלחמתו כנגד פומפיוס. אל מולם עמדו תביעותיו של מתתיהו אנטיגונוס השני, בנו של אריסטובולוס השני (שנרצח על ידי תומכי פומפיוס), לקבל את המלוכה. אנטיפטרוס והורקנוס עשו ככל שביכולתם על מנת לקבל את תמיכתו של קיסר במאבק הפנימי בין השושלות החשמונאיות המתחרות, ולשפר את מעמד הממלכה במסגרת ההירארכית של המעצמה הרומית. קיסר שב ואישר את המצב בו ניתן להורקנוס מעמד האתנארך בעוד שאנטיפטרוס שימש כ"אפיטרופוס", ואף קיבל אזרחות רומית. במסגרת זו מינה אנטיפטרוס את בנו פצאל למושל ירושלים ואת בנו הורדוס למושל הגליל. הייתה זו תחילת הקריירה הציבורית של הורדוס, תחילה המלמדת במידה רבה על העתיד לבוא.

הורדוס כמושל הגליל הורדוס מונה למושל הגליל בשנת 47 לפנה"ס, והוא בן 25 שנים. באותה שנה נישא לראשונה מבין עשר נשותיו, אישה בשם דוריס, אשר ילדה לו את בנו הבכור, אנטיפטרוס.

אחד ממעשיו הראשונים בתפקידו זה היה תפיסתו של מנהיג המורדים בגליל, חזקיה הגלילי, והוצאתו להורג ללא משפט. ההוצאה להורג עוררה שמחה אצל תושבי הערים ההלניסטיות הסמוכות לגליל, שכן חזקיה ואנשיו נהגו להתקיף אותם. בעקבות ההוצאה להורג התחזק מעמדו של הורדוס גם אצל מושל סוריה. חזקיה היה מאנשי הפילוסופיה הרביעית ומייסדה של קבוצת הסיקריים. יוסף בן מתתיהו מכנה אותו "ראש השודדים" (archilistes, כינוי שמוצמד על ידו בדרך כלל למורדים בשלטון רומא), וייתכן שבדין נתפס על ידי הורדוס. אך מאחר שרק מלך היה רשאי להורות על הוצאה להורג ללא משפט, נאלץ הורקנוס - תחת לחץ פוליטי כבד - לזמן את הורדוס לעמוד בפני משפט הסנהדרין על פשע זה[16].

בעצת אביו, הגיע הורדוס למשפט עם גדוד לא גדול, כדי שלא ייראה כמאיים על שלטונו של הורקנוס, אך כשהוא לבוש בגדי ארגמן וחגור בחרב, ועמו שומרי ראש. הופעתו זו הטילה פחד על חברי הסנהדרין, שחששו לומר עליו דברי קטגוריה. חבר הסנהדרין היחיד שהעז לדבר היה שמאי (ויש אומרים שמעיה), ובעקבות נאום חוצב להבות שלו נטה הסנהדרין לחייבו בדין. הורקנוס השני, שעוד קודם לכן קיבל מכתב-איום מנציב סוריה, סקסטוס, שהיה מטיבו של הורדוס, בו דרש שהורקנוס יפטור את הורדוס מאשמה, ראה כי חברי הסנהדרין נוטים לדון אותו למוות ולכן דחה את המשך המשפט למחרת היום ויעץ להורדוס להימלט מן העיר. הורדוס נמלט בלילה לדמשק, שם מינה אותו סקסטוס, תמורת תשלום, לסטרטגוס על חילת-סוריה (לא ברורים סמכויותיו ושטח שלטונו של הורדוס כתוצאה מהמינוי). עתה, עם הכוח הצבאי שעמד לרשותו, חשב הורדוס לתקוף את הורקנוס ולכבוש את ירושלים, אולם אביו ואחיו הניאו אותו מתוכנית זאת[17].

אחרי רציחתו של יוליוס קיסר באידו של מרץ 44 לפנה"ס הפרובינציות הרומאיות במזרח נפלו לידיו של גאיוס קסיוס לונגינוס ששלט בהם שלטון עריצות, תוך שהוא מטיל מיסים כבדים על האוכלוסייה. גם יהודה נדרשה לשלם את חלקה וישובים שפיגרו בתשלום תושביהם נמכרו לעבדות. הורדוס שיתף פעולה עם השליט החדש ביעילות עד שקסיוס הבטיח להקים אותו למלך יהודה אחרי הבסת הטריאומווירט השני.

שיתוף הפעולה הקרוב של בית אנטיפטרוס עם הרומאים, העובדה שפעלו על דעתם עצמם ושלטונו הטיראני של קסיוס הגבירו את ההתנגדות אליהם בקרב תומכיו של הורקנוס. אדם בשם מליכוס, שהיה איש צבא מנאמני הורקנוס, הרעיל את אנטיפטרוס בשנת 43 לפנה"ס.

רציחתו של אנטיפטרוס גרמה לאי יציבות ביהודה. בתחילה ביקש הורדוס לנקום את רצח אביו בעזרת צבאו, אולם שוכנע לפעול בדרכי עורמה על ידי אחיו. הורדוס שלח מכתב לקסיוס שבו הוא מבקש שינקום ברוצח אביו וסביר להניח שהוא הציג את הרצח כפגיעה באינטרס הרומאי ביהודה. מכל מקום, כתוצאה מהמכתב מליכוס הוצא להורג. כמו כן פרץ מרד בירושלים כנגד פצאל ואחיו של מליכוס הצליח להשתלט על מספר מבצרים צבאיים. כתוצאה ממחלה הורדוס לא סייע לאחיו, שבסופו של דבר הצליח לדכא את המרד לבדו, אולם הוא הצליח לכבוש מחדש את המבצרים שבידי אחיו של מליכוס.

מתתיהו אנטיגונוס השני ניצל את אי היציבות ביהודה כדי לפתוח במרד כנגד הורקנוס בגליל, בסיוע תלמי בן מניאוס מלך כלקיס צבאותיו של הורדוס הביסו את המורדים. הורדוס שב ליהודה, והתקבל בירושלים כמנצח. הורקנוס נבהל מפניו וקיבל אותו בכבוד רב, וכשדרש ממנו הורדוס לתת לו את מרים נכדתו לאישה, כדי להכין לו על ידי נישואין אלה בסיס חוקי לכיסא החשמונאים, לא העז הורקנוס לסרב והסכים לאירוסין. על מנת לשאת את הנסיכה, שהייתה אז בתחילת שנות העשרה לחייה, גירש מעליו הורדוס את דוריס.

מרקוס אנטוניוס ואוקטביוס יצאו מנצחים בהתמודדות בין רוצחי קיסר לטריאומווריט השני, ובעקבות ניצחון זה השלטון במזרח ניתן לאנטוניוס. משלחת של יהודים יצאה אל אנטוניוס להתלונן בפניו על הורדוס ופצאל ומעשיהם, אך אנטוניוס לא שעה לבקשתם לפגוע בבני אנטיפטרוס מתוך הבנה שהם ישרתו נאמנה את האינטרס הרומאי (וייתכן שאנטוניוס אף זכר את הסיוע שאנטיפטרוס הגיש לו בהיותו קצין צעיר), ואף העלה את הורדוס ופצאל לדרגת "טטררכים", מושלים ביהודה.

שלטונו של אנטיגונוס השני

הורדוס כובש את ירושלים, ז'אן פוקה אולם שלטונו של אנטוניוס גבה כספים באותה האכזריות של קסיוס, דבר שהגביר את השנאה לרומא ולעושי דברה ביהודה. השעה לפרוק את עולה של רומא נזדמנה בשנת 40 לפנה"ס כשפלשו הפרתים ליהודה, והושיבו על כס המלכות בירושלים את מתתיהו אנטיגונוס השני בנו הצעיר של אריסטובולוס השני, שהיה לאחרון מלכי בית חשמונאי. הממלכה הפרתית הייתה אויבתה העיקרית של רומא במזרח, ואל מול הורדוס ופצאל עושי דברה של רומא, העמידה את אנטיגונוס, שהיה אויבם האישי.

הורדוס, פצאל, והורקנוס השני הושמו במצור בארמונם בירושלים. פצאל והורקנוס התפתו לצאת ולהיכנע לפרתים, ומיד לכשיצאו נאסרו. פצאל התאבד, ואילו להורקנוס כרתו את האוזניים, כדי לפסול אותו מלשמש בכהונה הגדולה, והוא נשלח לגלות בבבל. הורדוס סירב להיכנע לפרתים והצליח להימלט אל ממלכת הנבטים. בדרך השאיר את משפחתו במצדה ונלחם באנטיגונוס ליד המקום שבו בנה מאוחר יותר את הרודיון. משם המשיך אל ברונדיסיום (היא כיום ברינדיזי), שם נפגש עם מיטיבו, אנטוניוס, ועם אוקטביוס אשר משלו בצוותא ברומא. הורדוס שיכנע אותם שהמלכתו למלך תשרת את האינטרסים של רומא ביהודה, וכך על פי החלטת הסנאט הוא הומלך למלך בשנת 40 לפנה"ס ברומא.

הורדוס קיבל את כתר המלכות[18][19], אולם עדיין היה עליו להילחם על השליטה ביהודה, הוא הגיע עם ספינה לעכו ואסף חיל שכירים בשנת 39 לפנה"ס, בשעה שמתקפת הנגד הרומאית נחלה את הצלחותיה הראשונות בהדיפת הפרתים מסוריה. בתחילה נתקל הורדוס בקשיים, שכן אנטיגונוס נהנה מתמיכתו של העם (אשר שנא את שלטון אנטיפטרוס ובניו), וראה באנטיגונוס את ממשיכם של מלכי חשמונאי הגדולים. הורדוס כבש את יפו ואחר כך את אדום. אדום שמשה לו בסיס לחיזוק צבאו. מכאן עלה הורדוס על ירושלים והטיל עליה מצור, יחד עם המפקד הרומאי סילו. משני עברי חומת העיר החל קרב תעמולה שהתנהל לפני סילו על עצם הלגיטימיות של הכתרתו של הורדוס למלך, אפילו מנקודת המבט הרומית. הורדוס הכריז סביב החומה שהוא בא לשם "טובת העם והצלת העיר". על דברי הכרוז שלו, השיב אנטיגונוס לסילו שגם על פי המנהג הרומאי, לא יהיה זה צודק "אם יתנו את המלוכה להורדוס, שהוא הדיוט ואדומי, כלומר, יהודי למחצה", והם חייבים לתת אותה לבני משפחת המלוכה המקומית, המקובלת על העם. חילופי הדברים הפכו עד מהרה לגידופים ואנטיגונוס פקד על אנשיו לירות על הצרים[20]. אל מול אנטיגונוס עמד הורדוס עם צבא שכירי חרב, אשר לא הצליח להתמודד מול צבאו של אנטיגונוס. בנוסף לכך, שיחד אנטיגונוס את סילו וזה נטש את המצור וירד לאזור השפלה. הרומאים עדיין לא יכלו לבוא לעזרתו, שכן המלחמה עם הפרתים דרשה את כל משאביהם. הורדוס יצא למגר את המרד בגליל. תושבי ארבל נאבקו בו, והוא נלחם בהם במערות שבהר ארבל[21]. בשנת 37 ניצחו הרומאים את הפלישה הפרתית לסוריה והתפנו לעזור להורדוס. יוסף, אחיו של הורדוס, נחל מפלה ביריחו ונהרג בקרב[22]. בנוסף החלה גם התקוממות בגליל; הורדוס חש לגליל ואחר כך הלך ליריחו. אנטיגונוס ריכז ביריחו צבא רב, והורדוס חשש מקרב קשה, אולם אנטיגונוס שגה כאשר פיצל את צבאו ושלח את החלק הגדול לשומרון. הורדוס הצליח להכריע את הכוח ליד העיר ישנה. בשנת 37 לפנה"ס, לאחר שנפגש שוב עם אנטוניוס, קיבל סיוע של צבא רומאי בדמות שני לגיונות, בפיקודו של גאיוס סוסיוס. אחרי מצור בן חמישה חודשים נפלה העיר ירושלים, תוך כדי טבח נורא בתושביה. אנטיגונוס נפל בשבי, ויועד להיות מובל בטריומף ברומא. אולם על פי בקשתו של הורדוס, שחשש שלאנטיגונוס תינתן אפשרות והוא יטען בפני הסנאט כי המלכתו אינה חוקית, הוא הוצא להורג בידי אנטוניוס[23][24].

במהלך המצור על העיר נישא הורדוס למרים החשמונאית, אשר הייתה מאורסת לו מזה שנים. בנישואין אלו קיווה לחזק את תביעתו לכס המלכות, שהייתה מבוססת על כידוני הרומאים, יותר מאשר על הסכמת העם או על ייחוס לגיטימי. אבל למרות זאת אהב את מרים אהבה עזה. הורדוס היה למלך, לאחר שהסיט מדרכו את אחרון מלכי חשמונאי. תקופת מלכותו של הורדוס הייתה ארוכה יחסית, אך היא התאפיינה בעימותים עם מתנגדים מצד אנשי בית חשמונאי, ומצד קבוצות יהודיות שונות שפעלו בממלכת יהודה באותן שנים.

שלטונו של הורדוס

ממלכתו של הורדוס

שרידי בית המרחץ בארמון החורף השלישי של הורדוס ביריחו עלייתו של הורדוס לכס המלוכה מסמלת לא רק את סיומה של שלטון שושלת בית חשמונאי ותחילת שלטון שושלת בית הורדוס, אלא גם שינוי עמוק בתוכן המלוכה. בעוד ששלטון בית חשמונאי הושג בעזרת העם והלגיטימיות של משטרם נשענה על החלטת "הכנסת הגדולה" מימיו של שמעון, שקבעה את "חבר היהודים" כשותף לשלטון - הורדוס הגיע לשלטון שלא בתמיכת העם, והיה חייב את עלייתו רק לכישרונו ולתעוזתו. כפועל יוצא מכך היה שלטונו אבסולוטי ורודני.

כבר עם עלייתו הנהיג הורדוס טרור פוליטי כדי להבטיח את כיסאו. הוא הוציא להורג ארבעים וחמישה מראשי המשפחות הנכבדות מאנשי אמונו של אנטיגונוס. כן הוציא להורג 21 מחברי הסנהדרין שהשתתפו במשפטו, שתים עשרה שנים קודם לכן.

הורקנוס השני, המלך שהוטל בו מום, הוגלה לבבל לאחר עליית אנטיגונוס לשלטון, והורדוס ראה סכנה בהשפעתו על הקהילה היהודית העשירה ורבת העוצמה בעיר זו. הוא הזמין את הורקנוס לחצרו על מנת שיוכל לשלוט בו.

עתה נמצאו בחצרו של הורדוס עצמו ארבעה מבני משפחת חשמונאי, שיכולים היו לסכן את שלטונו. היו אלה: הורקנוס השני הזקן, בתו אלכסנדרה החשמונאית, וילדיה אריסטובולוס השלישי ומרים החשמונאית. אלכסנדרה הייתה מסוכנת במיוחד, מבחינתו של הורדוס, שכן הייתה לה השפעה רבה בחצרה של קלאופטרה מלכת מצרים, המאהבת של אדונו הרומאי של הורדוס, מרקוס אנטוניוס.

הורדוס ניסה להפחית את השפעתם של בני חשמונאי. בתחילה מינה כהן גדול שאינו חשמונאי. היה זה אדם בשם חננאל הבבלי, שהיה אמנם כהן, אך לא ממשפחה מיוחסת. אלכסנדרה ראתה במינוי זה משום פגיעה בבנה, הנער אריסטובולוס השלישי, ובעזרת השפעתה בחצרה של קלאופטרה הביאה להזמנתו של הנער לריאיון אצל מרקוס אנטוניוס. הורדוס לא ראה בעין יפה את התקרבותו של אריסטובולוס לחצרו של אנטוניוס, וכדי למנוע פגישה זו, מיהר למנות אותו, כשהוא בן ה-17 בלבד, לכהן גדול. מינוי זה הסתיים באסונו של אריסטובולוס הצעיר. הוא הוזמן לשהות בחווילתו של הורדוס ביריחו, ושם הוטבע למוות בבריכה על ידי עבדי הורדוס, באמתלה של תאונה תוך כדי משחק, בשנת 35 לפנה"ס.

לאחר הריגתו של אריסטובולוס, הורדוס הוציא להורג את הורקנוס השני, בטענה כי ניסה להרעילו.

פרשת הוצאתה להורג של מרים החשמונאית הייתה גם היא טראגית. הורדוס נאלץ לצאת להסביר לאנטוניוס את מותו של אריסטובולוס. לאחר מפלת אנטוניוס בקרב אקטיום, נאלץ לצאת אל השליט החדש אוגוסטוס, ולהפגין את נאמנותו. בשתי הנסיעות, שלא ידע אם ישוב מהן בשלום, השאיר את אשתו מרים תחת משמר, עם פקודה להרגה אם תגיע הודעה על מותו.

הפקודה התגלתה למרים על ידי השומר עליה, יוסף, בעלה של שלומית אחות הורדוס. מששב הורדוס ממסעותיו, הטיחה מרים את האשמה כי נתן את הפקודה בפניו. הורדוס הזועם טען בפניה כי זו ההוכחה לכך שבגדה בו עם יוסף, וכן האשימה כי זממה להורגו. הוא הורה על משפט, ומרים נדונה למוות. בשנת 29 לפנה"ס הוצאה מרים להורג.

נראה שהורדוס אהב את מרים בלב שלם, ולכן הוצאתה להורג נתפסת כגחמה של קנאה. לאחר ההוצאה להורג חלה הורדוס, ורבים האמינו כי לא יבריא. אלכסנדרה ניצלה שעת כושר זו וניסתה להוביל מרד נגדו. הורדוס קם ממיטת חוליו והורה על הוצאתה להורג של אלכסנדרה. לאחר מותה של אלכסנדרה המשיך הורדוס ורדף את אנשי בית חשמונאי, ואף הרג ללא משפט את בני בבא הקרובים אליהם קרבת דם. מרים החשמונאית ואלכסנדרה היו האחרונות מבנות חשמונאי. לאחריהן היו כל בני חשמונאי הנותרים בניו של הורדוס, או צאצאיו, ואף הם נקלעו לעיתים קרובות לעימותים איתו.

מכיוון שהורדוס מלך בחסות האימפריה הרומית, הוא פעל לחיזוק כוחה של האוכלוסייה הנוכרית בארץ ישראל, שבניגוד לאוכלוסייה היהודית נחשבה לנאמנה לרומאים, והוא נשען על הנאמנות שלה כאמצעי למניעת מרידות וערעור על שלטונו. שומריו של הורדוס היו נוכרים, שהיו הרבה פעמים עוינים לאוכלוסייה היהודית והורדוס יכול היה לבטוח בנאמנותם מכיוון שלא היה חשש לשיתוף פעולה של הצבא עם האוכלוסייה היהודית. כמו כן, גויסו לצבא יהודים מאדום ויהודים שעלו לארץ ישראל, שבהם הורדוס נטה לבטוח יותר מאשר האוכלוסייה היהודית הכללית. רוב צבאו של הורדוס, שגודלו נע בין 20 ל-35 אלף חיילים היה מורכב בעיקר מיהודים, אך הרבה שכירי חרב נלחמו עבורו.

בתקופתו של הורדוס לא היו איומים צבאיים של ממש מצד מדינות שכנות, ועל כן יכול היה הורדוס להשקיע רבות בפיתוח כלכלי. מערכת היחסים הטובה של הורדוס עם הנציבים הרומים, עם שלטונות רומא ועם שליטי המדינות השכנות אפשרו פיתוח של המסחר הבינלאומי, שהתבסס על הנמלים החדשים שבנה הורדוס.

הורדוס יישב את החלק הצפוני של עבר הירדן המזרחי שהיה בשליטתו, בנה אמות מים יעילות ופיתח את החקלאות באזור זה ובמקומות אחרים תחת ריבונותו.

אחד האיומים הגדולים על ממלכתו של הורדוס היה מקלאופטרה השביעית, מלכת מצרים מבית תלמי ובת זוגו של מרקוס אנטוניוס, אדונו הרומאי של הורדוס. קלאופטרה שאפה להרחיב את ממלכתה ולהשיב לה את זוהרה, ובין תביעותיה היו שטחים ביהודה, שהיו בעבר חלק מהממלכה התלמית.

בזמן קרב אקטיום, למרות היותו חבר בקואליציית המלכים שהושיטה עזרה צבאית לאנטוניוס[25], היה הורדוס עסוק במלחמה בממלכה הנבטית. יש הרואים מלחמה זו כתכסיס של הורדוס ואימוץ עמדה נייטרלית בסכסוך בין אנטוניוס לאוקטביוס, מתוך רצון לתמוך בצד שיצא מנצח מן העימות.

תבוסתם של אנטוניוס וקלאופטרה בקרב אקטיום בשנת 31 לפנה"ס כנראה הצילה את ממלכתו של הורדוס מסיפוח למצרים, אולם בשעתו חשש הורדוס משינוי השלטון באימפריה מכיוון שהיה מזוהה עם אנטוניוס. לקראת סוף המלחמה העביר הורדוס את עזרתו לצד המנצח[26] ולשמחתו אוגוסטוס אישר מחדש את מעמדו היות שהבין, כמו אנטוניוס לפניו, שנאמנותו נתונה בראש ובראשונה לרומא ולא לאדם רומאי מסוים.

הורדוס מיהר להביע את נאמנותו לאוגוסטוס על ידי ייסוד שתי ערים לכבודו, קיסריה וסבסטיה ושלח את בניו להתחנך בחצר הקיסר ברומא, אוגוסטוס בתורו גמל להורדוס על ידי השבת שטחים שגזלה ממנו קלאופטרה והוסיף עליהם שטחים חדשים.

שנותיו האחרונות של הורדוס אופיינו בסכסוכים משפחתיים וחוסר יציבות בבית המלוכה. את שני בניו ממרים החשמונאית, אריסטובולוס ואלכסנדר, האשים בבגידה, והוציאם להורג בשנת 7 לפנה"ס. את אנטיפטרוס, בנו הבכור מדוריס, הוציא להורג ימים ספורים לפני מותו. ייתכן שהוצאתם להורג של בניו הוא הרקע המקורי לאמירה המפורסמת המיוחסת לאוגוסטוס: "עדיף להיות חזירו של הורדוס מאשר בנו"[6].

לחוסר היציבות בביתו נוספו בעיות מדיניות. הנבטים נתנו מחסה לשודדים תושבי הטראכון, דבר שהיה למכשול להורדוס בניסיונו להשליט סדר במחוז. הדברים הידרדרו בסופו של דבר לכך שבשנת 10 לפנה"ס פלש הורדוס עם צבאו לתחומי הממלכה הנבטית כדי להילחם בשודדים שמצאו שם מקלט. מעשה זה הביא עליו את זעמו של אוגוסטוס שנזף בו קשות על כך[27]. העם פתח במרד גלוי על ידי הסרת נשר הזהב שהורדוס קבע בשערי בית המקדש.

הורדוס מת בשנת 4 לפנה"ס ונקבר בהרודיון. בשלהי 2006 התגלה[28] קבר הורדוס לאחר יותר מ-30 שנות חיפושים באתר ההרודיון ונחשב אחד המבנים המרתקים של העולם הקדום. מהשרידים המעטים שנותרו, ניתן ללמוד כי יד נעלמה הרסה בשיטתיות את הקבר. אחוזת קבר של אחדים מבני משפחתו נמצאת בסמוך למלון "המלך דוד" בירושלים.

מפעלי הבניה של הורדוס מפעלי הבניה של הורדוס בירושלים Jerusalem oldcity hebrew.svg הסטיו המלכותיהסטיו המלכותיארמון הורדוסארמון הורדוסמגדל ???מגדל ???מצודת אנטוניהמצודת אנטוניההכותל המערביהכותל המערביבית המקדשבית המקדש מפעלי הבניה של הורדוס Israel by israeli law adm location map.svg הרודיוןהרודיוןאלכסנדריוןאלכסנדריוןהורקניההורקניהירושליםירושליםשומרוןשומרוןקיסריהקיסריהחורבת עומריתחורבת עומריתמערת המכפלהמערת המכפלהמכוורמכווריריחויריחומצדהמצדה הורדוס פעל מתוך שאיפה להנציח את שמו ולהתחבב על היהודים אך בו בזמן מתוך נטייה לתרבות ההלניסטית-רומית במטרה להתחבב על פטרוניו הרומאים, אשר הם המליכוהו ובזכותם התעשר וצבר נכסים וכח שלטוני.

בנייה צבאית הורדוס, שחשש ביותר לראשו עד כדי פרנויה של ממש, בנה ארמונות מבוצרים במצדה ובהרודיון שמדרום לירושלים. ארמונות אלו צוידו בכל הפאר וההדר המקובלים בתקופה, אך כללו גם מאגרי מזון ומים לשעת מצור. כן בנה מחדש את המבצרים אלכסנדריון, הורקניה ומכוור.

בירושלים בנה את מצודת אנטוניה בצידו הצפון מערבי של הר הבית, על בסיס מצודה קיימת בשם "הבירה" או "בריס".

בצידו הצפוני של ארמון המלכות שבנה בירושלים הציב הורדוס שלושה מגדלים - פצאל (על שם אחיו), מרים (על שם אשתו) והיפיקוס (על שם חבר נעוריו). על בסיס שרידיו של אחד ממגדלים אלו (היסטוריונים שונים הציעו את כל אחד מהמגדלים), בנוי כיום מגדל דוד, המשמש אחד מסמליה של ירושלים עד היום.

מגדל נוסף נבנה בצפון מערבה של העיר, ומכונה מגדל פספינוס, ולאחר בניית "החומה השלישית" בימי אגריפס הראשון, שולב המגדל בחומה והיה לחלק ממנה.

בנייה בירושלים

דגם של מקדש הורדוס, מתוך דגם ירושלים בסוף ימי בית שני (2008)

מקום מציאת קבר הורדוס בהרודיון הורדוס ניגש עם מעוף רב ויוזמה והחל במפעל ארכיטקטוני שהפך את העיר ירושלים על פניה. בעוד שלפניו השתרעה העיר על העיר העליונה, עיר דוד (העופל) והר הבית, הרי שבתקופתו התרחבה העיר מערבה, דרומה וצפונה ברוב הדר ופאר. שיא מפעל הבנייה הוא מתחם הר הבית כולו ובליבו בית המקדש, שעליו כתוב בתלמוד[29]: "מי שלא ראה בניין הורדוס, לא ראה בניין יפה מימיו".

הורדוס פתח במבצע מן האדירים בזמן העתיק, של הגדלת שטח הר הבית על ידי שימוש בטראסות תומכות ומילוי במאות טונות של עפר אשר האריכו את ההר מ-225 מטרים קודם לכן ל-480 מטר, ואת רוחבו ל-320 מטר. שני נחלים למרגלות ההר מולאו בעפר ובוטלו, ובצפון ההר בוצעה חציבה מסיבית לצורך יישור המשטח לכדי רחבה בשטח של 145 דונם. לפי הנאמר בברית החדשה (הבשורה על פי יוחנן) נמשך המבצע 46 שנה. הכותל המערבי, שהיה חלק מהחומה החיצונית של הר הבית, משמש עד היום עדות לגודל המפעל.

על הר הבית נבנה מחדש בית המקדש השני, במקום הבניין הצנוע מימי שיבת ציון וזרובבל. תבניתו של בית המקדש עצמו לא הייתה נתונה לשינוי, שכן חלו עליו הכללים המפורשים בתנ"ך, אולם גובהו של הבניין הוכפל, והאולמות הורחבו. אחד האולמות המפוארים ביותר היה הסטיו המלכותי, מבנה ציבור גדול וגבוה. חצרו החיצונית של בית המקדש כונתה "חצר הנוכרים". היא הייתה נמוכה מן החצר הפנימית, והקיפה אותה. אל החצר הזו הגיעו מן השערים שבדרום, ולנוכרים ניתן היה להיכנס רק עד אליה, כאשר שלטים ביוונית ובלטינית הכריזו כי כל מי שאינו יהודי וייכנס אל המקדש פנימה צפוי למוות. מחצר זו הוביל גרם של ארבע עשרה מדרגות אל החצר הפנימית, לתוכה ניתן היה להיכנס רק ליהודי שטוהר מטומאתו. בחצרות אלו הוקרבו הקורבנות, ואולמות גדולים שימשו לצרכים נוספים - עזרת הנשים, שמירת אוצרות המקדש. הבניין עצמו היה היכל מרשים שחזיתו בנויה משיש לבן ומבהיק וצופתה בזהב. שערי המקדש היו מרהיבים אף הם בדלתות מצופות זהב, אשר מספר כהנים היו צריכים לעמול על פתיחתן וסגירתן. גג הבניין הרבוע היה מכוסה בחודים עשויים מזהב, על מנת למנוע מן הציפורים לקנן בו. בתוך המקדש עצמו היו שני אולמות - אולם הקודש (ובו מזבח הקטורת, שולחן לחם הפנים, והמנורה), ואולם קודש הקודשים, אליו נכנס רק הכהן הגדול ביום הכיפורים.

ההיסטוריון צבי גרץ כותב כי היד אשר חנכה את ההיכל היא היד אשר אחזה בלפיד הבוער שהחריבו. ואכן, ההיכל נבנה תחת חסות רומא, ועל השער המוביל אליו הוצב נשר מוזהב, סמלה של רומא. בשנת מותו של הורדוס הפילו שני תלמידי חכמים את הנשר, וניתצוהו, ועל כך נידונו למיתה בשריפה.

מקובל לייחס להורדוס גם את בניית החומה השנייה של ירושלים, אולם ייתכן כי הבונה היה אחד מאחרוני מלכי שושלת בית חשמונאי.

הורדוס הקים ארמון, שהיה אף הוא מצודה המוקפת בחומות, בצידו הדרום מערבי של העיר. הארמון שלט למעשה על כל העיר העליונה. ביצוריו של הארמון היו כה אדירים, עד כדי כך שהוא החזיק מעמד במצור עוד זמן רב לאחר ששאר חלקי העיר נפלו, במהלך חורבן ירושלים בימי מרד החורבן בשנת 70 לספירה.

כמו כן בנה בעיר תיאטרון וכן אמפיתיאטרון.

בנייה מחוץ לירושלים עוד מפעלי בנייה חשובים של הורדוס היו העיר סבסטיה (במקום העיר שומרון העתיקה) והעיר קיסריה (במקום העיר העתיקה "מגדל סטארטון"), בה בנה נמל גדול וחשוב, מקדש לכבוד אוגוסטוס, מגדלים, ארמונות פאר, היפודרום למירוצי מרכבות וסוסים, אצטדיון ותיאטרון רומי. גם בסבסטיה נבנה ארמון למגורי הורדוס, תיאטרון, חומה ומתקני ספורט. בנייתן של שתי ערים אלו הטתה את הכף בארץ לטובת הגורם הנוכרי על פני המרכיב היהודי באוכלוסייה, שכוחו הלך ונחלש.

על פי יוסף בן מתתיהו, הורדוס בנה לכבוד אוגוסטוס שלושה מקדשים: בסבסטיה, בקיסריה ובטריטוריה של זנודורוס ליד המקום הנקרא פניאון. מקום זה מזוהה היום עם המקדש שנמצא בחורבת עומרית באצבע הגליל לא רחוק מאתר הבניאס[30].

בניין נוסף שבנייתו מיוחסת להורדוס ואשר עומד על תילו עד לימינו אנו, הוא חלק מהמבנה שמעל למערת המכפלה.

כן בנה בערים המצויות מחוץ לארץ, כגון אנטיוכיה ודמשק, על מנת להאדיר את שמו בקרב העמים.

קבר הורדוס

ארון הקבורה המשוחזר של המלך הורדוס, שנמצא בהריסות המאוזוליאום בהרודיון במאי 2007 הכריז פרופ' אהוד נצר כי מצא בהרודיון את קבר הורדוס, לאחר יותר מ-30 שנות חיפושים באתר. האתר המזוהה עם קבר הורדוס התגלה במהלך חפירות במדרון החיצוני של ההר, מתחת לשרידי חומה המקיפה את הרודיון מסביבו, ומעל הארמון התחתון ששימש כנקודת היציאה למסע ההלוויה של הורדוס, בסמוך לשרידים של גרם מדרגות שעולה אל האתר מהרודיון התחתית. במקום, הצופה צפונה לכיוון ירושלים, התגלה מסד של מאוזוליאום הבנוי אבני גזית מפוארות ושברי סרקופג מנותצים. עיטורי הסרקופג דומים לעיטורי הסרקופגים שהתגלו ב"קברי המלכים" בירושלים מתקופה זו, אך מפוארים מהם. מסד המאוזוליאום הוא 10X10 מטר. האבנים גדולות יותר משאר אבני ההרודיון והובאו מרחוק.

לדעת פרופ' נצר, המורדים היהודים שהסתתרו במבצר במהלך המרד הגדול, כ-70 שנה לאחר מותו של הורדוס, הם אלה שניתצו את הסרקופג, בשל שנאתם התהומית להורדוס, שמלך בחסות הרומאים. דעות אחרות סוברות כי דווקא המורדים של מרד בר-כוכבא שישבו שם, הם אלה שדאגו לניתוץ הסרקופג. לדעת נצר, הסיבה להימצאות הקבר מחוץ לשטח הרודיון היא השמירה הקפדנית של דיני טומאה וטהרה, שאפיינה את תקופת בית שני. טומאת מת היא טומאה בדרגה הגבוהה ביותר ביהדות ולכן הורדוס, שהיה יהודי, ביקש לקבוע את מקום קבורתו מחוץ לאזור המגורים בהר, כדי לאפשר לילדיו להשתמש בארמון העליון.

המשך החפירות במתחם הקבר חשפו ממצאים נוספים, הבולטים שבהם הם שני סרקופגים נוספים. נצר מציע כי האחד הוא של מלתקי, אשתו השישית של הורדוס, ואימו של ארכלאוס. השני, מציע נצר, הוא של גלפירה אשתו של ארכלאוס. יוסף בן מתתיהו מצידו אינו מוסר היכן נקברו מלתקי וגלפירה. הוא גם אינו מתעד שבהרודיון נקברו דמויות נוספות פרט למלך הורדוס עצמו.

ב-2012 שוחזר קבר הורדוס.

לאחר מותו

ארץ ישראל לאחר מותו של הורדוס כל הערכה היסטורית אובייקטיבית בנוגע להורדוס חייבת לקחת בחשבון כי בתקופת שלטונו היה השלטון הרומי עקיף, בניגוד לשלטונם הישיר (והעריץ) של הנציבים הרומים שבאו אחריו. ככל שהיה שלטונו דיקטטורי ואכזר, וככל שהכביד את ידו על העם, הרי שהיה בסופו של דבר חלק מאותו העם, ולא גורם חיצוני לחלוטין. תחת שלטונו נוצרו מפעלי בנייה מרהיבים, ושטחה של הממלכה גדל, שכן אדוניו הרומאים העניקו לו אדמות נוספות בבשן ובחורן. היהודים הורשו בתקופתו לשמור על מצוות דתם, ובית המקדש שופץ והפך מבניין צנוע שהוקם בימי זרובבל להיכל שנחשב לאחד המפוארים בעולם העתיק.

בנו שירש אותו, ארכלאוס, לא הצליח לשמור על איזונים עדינים אלו, ואיבד את כיסאו - אם בשל מאבקים פנימיים, ואם משום שלא הצליח למצוא חן בעיני הרומאים כשם שהשכיל לעשות אביו. לאחריהם בא שלטון הנציבים, אשר היה הגורם העיקרי למרד החורבן ולחורבן שהביא עמו.

דימויו של הורדוס ביהדות מעמדו של הורדוס היה בעייתי בעיני נתיניו היהודים, הוא לא ענה להגדרה של המלך האידיאלי ביהדות שאמור להיות נבחר האל וצאצא לבית דוד ובניגוד לחשמונאים שביססו את מלוכתם על סמכותם הדתית ככהנים גדולים, הורדוס היה נעדר כל סמכות כזאת. כמו כן האריסטוקרטיה היהודית ראתה בעין רעה את עלייתו של בן למשפחת גרים לגדולה ואף עובדת מלוכתו של בן גרים היא בעייתית בהלכה היהודית[31].

לפיכך הורדוס עשה כל מאמץ לזכות באהדתם, הוא הפך את ירושלים לעיר מפוארת מאוד, בנה מחדש את בית המקדש והקפיד על הכשרות והקדושה שלו. הוא הגן על האוכלוסייה מאיומים חיצוניים ותרם לפיתוח הכלכלה.

היסטוריון החצר של הורדוס, ניקולאוס איש דמשק הפיץ שמועה (שמופיעה גם בספרי יוסף בן מתתיהו) כי מוצאו של הורדוס הוא ממשפחה יהודית עתיקה מעולי בבל. שמועה זו לא התקבלה בארץ ישראל כאמינה, אך היא התקבלה בקהילות יהודיות מחוץ לארץ ישראל. הורדוס השתדל לשמור על קשרים טובים עם קהילות יהודיות בגולה. הורדוס לא הטיל כל מגבלות על קיום מצוות הדת היהודית בתחומי ממלכתו.

עם זאת חשוב היה לו לשמור על יחסים טובים עם השלטון הרומאי, גם כדי להבטיח את שלטונו, וגם מתוך הערצה אמיתית לתרבות הרומית. הוא בנה מקדשים רומים ומתקני ספורט ותלה נשר מעל כניסת בית המקדש מה שגרם להתנגדות עזה של היהודים. הורדוס רדף את הפרושים. כאשר, זמן קצר לפני מותו, הסירו שניים מן הפרושים את הנשר שהציב מעל שער בית המקדש, הורה להמיתם.

הורדוס זכה לכינוי "העבד האדומי" מצד מתנגדיו, שהרבו לגנות אותו על גינוני הפאר שלו, על המיסוי הגבוה שנועד לממן זאת, על אכזריותו, ובעיקר בשל היותו נוכרי לדעתם. חיסול בית חשמונאי תרם להתנגדות כלפיו.

הורדוס ידע שעליו לסלק ממשרות הכהונה את בית חשמונאי שאם לא כן סמכותו ושלטונו בסכנה. לאחר סילוקו של אריסטובולוס הוא מינה כהן גדול משלו, ביטל את הכלל לפיו הכהן מתמנה לכל ימי חייו, וביטל את ההעברה בירושה של משרה זו. מנקודת זמן זו הכהונה הגדולה הפכה ממשרה של מנהיגות בלתי תלויה למשרה התלויה בחסדי השליט כתוצאה מזה החלה הכהונה ביהודה לאבד את כוחה וסמכותה ולא התאוששה לעולם. נקודת שפל במעמד הכהן הגדול הייתה מינויו של אדם בשם שמעון, שהתאמתו העיקרית לתפקיד נבעה מהיותו אביה של מרים, אחת מנשותיו של הורדוס.

לסנהדרין, המועצה הגבוהה של העם, הוכנסו גם זרים נוכרים ממקורבי הורדוס, וכך סמכויות החקיקה הדתית שלה הוטלו בספק.

עם כל זאת היו שנות מלוכתו של הורדוס שנים של שגשוג תרבותי ודתי. בתי מדרשיהם של שמאי והלל הזקן פעלו בתקופתו, והניחו את היסודות לפעולת הבאים אחריהם. נשיאותו של הלל הזקן על הסנהדרין היה שיאו של שגשוג זה. הילל הניח את הבסיס עליו נכתבו לאחר מכן המשנה והתלמוד, כאשר קבע את המידות לפיהן נדרשת התורה, וקבע את מסורת החקירה והדרישה ממנה התפתח הפלפול התלמודי המאוחר יותר. כן קבע תקנה חשובה, היא הפרוזבול, אשר איפשרה את התאמת חוקי התורה לצרכים המסחריים של ימי הורדוס, אשר לא התאימו עוד לחוקי התורה שקבעו שמיטת חובות אחת לשבע שנים. הורדוס אפשר את השגשוג הדתי, ואף ידע למנוע חיכוכים בין-דתיים עם הרומים ועם זרים אחרים. חיכוכים כאלה הפכו נפוצים לאחר מותו, עם מינוי נציבים רומים על יהודה.

במגילת תענית נקבע יום טוב ביום מותו של הורדוס, ז בכסלו.

בנצרות

טבח התמימים מאת רובנס הורדוס מוזכר בנצרות כמלך אשר בזמנו נולד ישו. על פי הברית החדשה, הבשורה על-פי מתי, פרק ב', המגושים (כהני דת פרסיים בעלי ידע באסטרולוגיה), חזו את לידת המשיח בבית לחם, על פי כוכב אשר ראו זוהר במזרח. כאשר הגיעו המגושים להשתחוות למשיח החדש, חש הורדוס כי שלטונו מצוי בסכנה, ודרש כי הילד יובא בפניו. הורדוס נמלא חימה על מלכי הקדם אשר לא הסגירו את ישו לידיו, ופקד על הריגת כל הילדים שמתחת לגיל שנתיים בבית לחם, מתוך הנחה כי הילד שעליו דיברו המגושים נמצא ביניהם. מששמעו זאת בני משפחתו של ישו, מפי מלאך שנגלה אליהם, קמו ונמלטו למצרים.

"וַיַרְא הוֹרְדוֹס כִי הֵתֵלּוּ בוֹ הַמְגוּשִים וַיִקְצֹף מְאֹד וַיִשְלַח וַיַהֲרֹג אֶת־כָל־הַיְלָדִים אֲשֶר בְבֵית־לֶחֶם וּבְכָל־גְבוּלֶיהָ לְמִבֶּן־שְנָתַיִם וּלְמָטָה לְפִי הָעֵת אֲשֶר חָקַר מִפִי הַמְגוּשִים. אָז הוּקַם הַנֶאֱמָר בְפִי יִרְמְיָהוּ הַנָבִיא לֵאמֹר׃ קוֹל בְרָמָה נִשְמָע נְהִי וּבְכִי תַמְרוּרִים רָחֵל מְבַכָה עַל־בָנֶיהָ מֵאֲנָה לְהִנָחֵם עַל־בָנֶיהָ כִי אֵינֶנּוּ׃"[32]. אירוע זה מכונה בנצרות "טבח התמימים". לאירוע אין כל זכר בכתבי היסטוריונים בני התקופה, כגון יוסף בן מתתיהו אשר תיעד מעשי זוועה אחרים של הורדוס, ונראה, על פי מבקרי הברית החדשה, כי הוא סיפור שהוסף לאחר מעשה שמטרתו להראות את ישו כמגשים הנבואות המקראיות. האירוע הונצח ביצירות אמנות רבות, ובהן ציור מפורסם מאת פטר פאול רובנס.

ארכאולוגיה בסוף שנות ה-80 של המאה ה-20 נחשפה כתובת גרפיטי בשפה הסָפָאית (Safaitic, ניב ערבי) במדבר הלַבָּה בצפון ממלכת ירדן, מאת נווד ערבי שהביע את דעתו על הורדוס, כשציין את התאריך: "השנה שבה מת הורדוס (ה)משוגע". חשיבותה של הכתובת בכך שהיא עדות מזמנו של הורדוס, התואמת את תפיסתם של בני תקופתו כפי שהיא משתקפת בכתבי יוסף בן מתתיהו, אולם אינה תלויה בהם[33].

נישואין וצאצאים

שושלת הורדוס הורדוס נשא לא פחות מעשר נשים וככל הידוע כיום, העמיד צאצאים משמונה מהן:

דוריס. ילדיה: אנטיפטרוס, הוצא להורג בשנת 4 לפנה"ס. מרים החשמונאית. ילדיה: בן לא ידוע, מת בילדותו. אלכסנדר, הוצא להורג בשנת 7 לפנה"ס. אריסטובולוס, הוצא להורג בשנת 7 לפנה"ס, אביו של אגריפס הראשון. שלומציון (נולדה ב-33 לפנה"ס[34]), נישאה לפצאל בן פצאל אחי הורדוס. קיפרוס (נולדה ב-29 לפנה"ס[35]), נישאה לאנטיפטרוס בן שלומית אחותו של הורדוס. מלתקי השומרונית, אותה נשא בשנת 28 לפנה"ס[36]. ילדיה: ארכלאוס נשיא יהודה. הורדוס אנטיפס טטרארך הגליל והפיריאה. אולימפיאס אשת יוסף אחיינו של הורדוס (בן אחיו יוסף). מרים, בת שמעון בן ביתוס מאלכסנדריה שמונה לתפקיד הכהן הגדול על ידי הורדוס. אותה נשא בשנת 28 לפנה"ס. בנה: הורדוס. קלאופטרה הירושלמית. אותה נשא בשנת 27/28 לפנה"ס, ילדיה: הורדוס פיליפוס טטרארך הבשן. בשנת 16 לפנה"ס, נשא 3 נשים אותן הביא עמו בשובו ממסעו ליוון ורומא:[37]

פאלאס. ילדיה: פצאל. פָאידְרָה. ילדיה: רוקסני. אֶלפּיס. ילדיה: שלומית (גם "שלום"). נשים נוספות:

בת דוד ששמה אינו ידוע. לא ילדה לו ילדים. אחיינית ששמה אינו ידוע. לא ילדה לו ילדים. לקריאה נוספת מקורות עתיקים יוסף בן מתתיהו, תולדות מלחמת היהודים עם הרומאים, בתרגומו של ד"ר י.נ. שמחוני (יעקב נפתלי שמחוני), הוצאת שטיבל, תרפ"ג (1923) ; הוצאת מסדה, תל אביב 1968 (מהדורה זו היא המהדורה המקובלת בקרב חוקרים ישראליים, ובה משתמשים בדרך כלל בימינו כמקור עיקרי לציטוט) יוסף בן מתתיהו, תולדות מלחמת היהודים ברומאים, ליזה אולמן (תרגמה מהמקור היווני וכתבה הקדמה), ישראל שצמן (עריכה מדעית וכתיבת הערות וביאורים) יונתן פרייס (כתיבת מבוא ואילנות יחס), הוצאת כרמל, ירושלים, דצמבר 2009 - מארס 2011 יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, אברהם שליט (תרגם מהמקור היווני וצירף מבוא, הערות, באורים, מפות ותמונות), א-ב, ג, ירושלים: מוסד ביאליק, תש"ד 1944-תשכ"ג 1963; מהדורה חדשה: תשמ"ה 1985 מקורות מודרניים אברהם שליט, הורדוס המלך - האיש ופעלו, הוצאת מוסד ביאליק, ירושלים, תש"כ 1960. מנחם שטרן, מלכותו של הורדוס, סדרת אוניברסיטה משודרת, משרד הביטחון - ההוצאה לאור, תשנ"ב 1992 (התפרסם אחרי מותו. עורכת: חוה שטרן) מנחם שטרן, עלייתו של הורדוס , באתר הספרייה הווירטואלית של מט"ח (פרק א') מרדכי נאור (עורך), המלך הורדוס ותקופתו: מקורות, סיכומים, פרשיות נבחרות וחומר עזר, יד יצחק בן-צבי, ירושלים, 1987 אריה כשר ואליעזר ויצטום, הורדוס: מלך רודף ורדוף, ירושלים: כתר, חיפה: אוניברסיטת חיפה, 2007.[38] אריה כשר ואליעזר ויצטום, הורדוס היה שרוט , באתר nrg‏, 28 בנובמבר 2007 (פרק מהספר) (הקישור אינו פעיל) בצלאל בר כוכבא, "אישיותו של הורדוס: היסטוריה ופסיכיאטריה", ציון ע"ז ב' (תשע"ב), עמ' 255–277. טום מולר, הורדוס, מפעלי הבנייה המפוארים של מלך שנוי במחלוקת, נשיונל ג'יאוגרפיק, גיליון 127, דצמבר 2008 סילביה רוזנברג ודוד מבורך (עורכים), הורדוס: מסעו האחרון של מלך יהודה, מוזיאון ישראל, ירושלים, 2013 קישורים חיצוניים מיזמי קרן ויקימדיה ויקיטקסט טקסט בוויקיטקסט: הורדוס ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: הורדוס אהוד נצר, ישראל ל. לוין, מגן ברושי ויורם צפריר, ‏דיון: מפעלי-הבנייה של הורדוס – צורכי הממלכה או צורך אישי , קתדרה 15, אפריל 1980, עמ' 67-37 חנה כותן ויוסף גייגר, ‏יין להורדוס המלך , קתדרה 53, ספטמבר 1989, עמ' 12-3 אברהם ורשבסקי ואברהם פרץ, ‏הקמת מִתחם הר-הבית על ידי הורדוס – הארגון והביצוע , קתדרה 66, דצמבר 1992, עמ' 46-3 (גרסה טקסטואלית

באתר סנונית)

רפאל קיטרון, ‏מודיעין וביטחון פנים בממלכת הורדוס , קתדרה 97, ספטמבר 2000, עמ' 46-25 אריה כשר, ‏קווים לדמותה של השושלת ההרודיינית , קתדרה 103, ניסן תשס"ב, עמ' 184-165 בצלאל בר כוכבא, ‏על דוֹריס – אשתו הראשונה של הורדוס , קתדרה 110, טבת תשס"ד, עמ' 18-5 יוסף פטריך, ‏התיאטרון של הורדוס בירושלים – הצעה חדשה , קתדרה 110, טבת תשס"ד, עמ' 28-19 מנחם שטרן, מדיניותו של הורדוס והחברה היהודית בסוף ימי בית שני , באתר הספרייה הווירטואלית של מט"ח, מתוך: תרביץ, גיליון 3, ניסן תשכ"ו הרב אהרן היימאן, "הורדוס ", תולדות תנאים ואמוראים, לונדון, תר"ע, חלק א, עמודים 360-359, באתר HebrewBooks יעל איכנולד, איך עריץ כמו הורדוס זכה לבנות את המקדש? , באתר ynet (ראיון עם אריה כשר) אביטל להב, חשיפה: מתחם הקבורה של הורדוס , באתר ynet, 19 בנובמבר 2008 ישראל ל. לוין, הורדוס, האיש ותקופתו , באתר הספרייה הווירטואלית של מט"ח אהוד נצר, המלך הבנאי , באתר הספרייה הווירטואלית של מט"ח מגן ברושי, כלכלתה של ארץ-ישראל ואוכלוסייתה בתקופת הורדוס , באתר הספרייה הווירטואלית של מט"ח ממלכת הורדוס , באתר הספרייה הווירטואלית של מט"ח גילויים נוספים במתחם הקבר של הורדוס: ארונות הקבורה של בני משפחתו של הורדוס ותיאטרון עם חדר אחמים , אתר האוניברסיטה העברית בירושלים, 20.11.2008 דני הרמן ורון פלד, תנו כבוד למלך: תערוכת הורדוס נפתחה בירושלים , באתר ynet, 12 בפברואר 2013 "הורדוס: מסעו האחרון של מלך יהודה"

(הקישור אינו פעיל), מוזיאון ישראל, ירושלים, 13 פברואר, 2013 עד 5 אוקטובר, 2013. אוצרים: דודי מבורך וסילביה רוזנברג

שלמה צזנה, ‏כבוד מאוחר למלך , באתר ישראל היום, 15 בפברואר 2013 עדי חשמונאי, המקדש הנעלם של המלך הורדוס , באתר nrg‏, 27 בפברואר 2013 יעקב שביט, כיצד הפך הורדוס ממפלצת לגיבור לאומי , באתר הארץ, 14 במאי 2013 דר. יחיעם שורק, ‏מרים החשמונאית והורדוס – אהבה, אינטריגות, פוליטיקה ומעשי רצח , באתר "הידען", 27 בנובמבר 2015 דר. יחיעם שורק, ‏תרומתו של הורדוס מלך יהודה לשיקום המשחקים האולימפיים , באתר "הידען", 6 באפריל 2016 עדית זרטל, ארור מכל המלך , דבר, 29 במרץ 1972 (המשך ) ד"ר איל רגב, היהודי הטוב , במגזין להיסטוריה סגולה הדרכה גלגל ההיסטוריה - הורדוס , באתר המרכז לטכנולוגיה חינוכית טום מולר, הורדוס - סיפור חייו הסוערים והמבנים המפוארים שהותיר אחריו מלך יהודה, נשיונל ג'יאוגרפיק, 127, דצמבר 2008 גלית דהן קרליבך, הטוב הרע המכוער , פורסם במגזין סגולה https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%94%D7%95%D7%A8%D7%93%D7%95%D7%A1

view all 38

Herod the Great, King of Judea's Timeline