Israel Dov Frumkin

http://en.wikipedia.org/wiki/Israel_Dov_Frumkin

The 14th of Iyar 2014 marks the 100th Yahrzeit of Israel Dov Frumkin (1850, Dubrovna, Russian Empire - 1914, Jerusalem), a pioneering Hebrew journalist who emigrated to Jerusalem at the age of nine with his family. The newspaper he was associated with was Habazeleth (literally, lily), a Hebrew-language newspaper published in Jerusalem in 1863 and from 1870 to 1911. For most of the years of its existence, Habazeleth was edited and owned by Israel Dov Frumkin. In its first year, Israel Bak, the future father-in-law of Frumkin, was the paper's owner and editor. That same year, after only five issues, the publication was forced to close by the Ottoman government Only after a number of years was the paper's activity renewed, at which time Israel Dov Frumkin joined the editorial staff. After four years, Frumkin became the paper's chief editor and one of its owners. Later, in 1877, the paper was once again shut down by the Turkish authorities for five months, as a result of the paper's assertion that the Turkish authorities had stood aloof while Arabs abused Jews in Hebron. In 1883 Habazeleth was again closed, and Frumkin imprisoned for forty-five days, after he wrote an article opposing the American consul in Istanbul.

Many of the intellectuals and maskilim (proponents of the Haskalah, Jewish Enlightenment) of Jerusalem and the Jewish Diaspora wrote for the paper. Until 1882, the paper effectively represented Jerusalem's Hasidic and Sephardic residents, and competed with Ha-Levanon which was also published in Jerusalem and was the paper of the Ashkenazi Perushim (followers of the Vilna Gaon living in Israel who were opponents of Hasidism). At that time Habazeleth regarded the Haskalah movement in a positive light. In the area of education, for example, the paper supported the intellectuals of theYishuv (settlement) in Eretz-Yisrael and called for reforms. The paper also had a positve attitude towards the activities of the Society for the Settlement of Eretz-Yisrael. This changed after 1882 when Frumkin returned from a brief trip to Russia. He began to draw closer to the anti-Zionist positions of the old Ashkenazi yishuv. The paper objected to the increasing rate of aliyah (emigration to Eretz-Yisrael) and discouraged aliyah, emphasizing the hardships of the new immigrants. In the controversy surrounding the observance of the Shmita year, Frumkin sided with those advocating strict adherence. In its later years, the paper bore a distinctly Jerusalem-Hasidic orientation, and published an article objecting to the mourning over the death of Theodore Herzl.

Frumkin also organized the society Ezrat Niddachim which was active in supporting and educating Yemeni Jews and in building a village for them at Silwan, south of the Old City of Jerusalem.

Frumkin's half brother Michael Levi, who assumed the name Rodkinson, published the first translation of the Talmud to English (in New York). His sister Guishe Frumkin-Navon married Yosef Navon Bey, who built the Jaffa–Jerusalem railway. His son Abraham Frumkin, a prominent Jewish anarchist, was a contributor to the daily "Yiddische Welt" of New York. Another son, Gad Frumkin, was one of the first trained attorneys in Palestine and a member of the Supreme Court during the British Mandate. Gad Frumkin's grandson is Karmi Gilon, who was head of the Shabak (Israeli security service).

----------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

http://www.tidhar.tourolib.org/tidhar/view/1/489

http://he.wikipedia.org/wiki

GEDCOM Source

7 SEP 2019 17:19:05 GMT -0500 Geni World Family Tree MyHeritage Le Geni World Family Tree se trouve sur <A href="http://www.geni.com" target="_blank">www.Geni.com</a>. Geni est détenu et exploité par MyHeritage. Collection 40000

GEDCOM Source

https://www.myheritage.fr/research/collection-40000/geni-world-fami... 3 7 SEP 2019 Ajouté via une Person Discovery Discovery 40000:7135269:

ישראל דב פרומקין (ה"חבצלת")נולד בדוברובנה, פלך מוהילב (רוסיה הלבנה), כ"ג חשון תרי"א (1850), לאביו ר' אלכסנדר סנדר (יליד שקלוב, ממיוחסי חסידי חב"ד, בעל אחוזות, מגדולי הסוחרים בריגה), ולאמו בת הרב האדמו"ר ר' אהרן מסטרוסליה (שריכז סביבו אגף מיוחד של חסידי חב"ד אחרי פטירת רבי שניאור זלמן מלאדי בעל ה"תניא"; חיבר את הספרים "שער היחוד והאמינה", "שער העבודה", "עבודת הלוי"). למד מפי מורים פרטיים ששכר אביו לו לבדו מראשית לימודיו. בשנת תר"כ עלה ארצה עם הוריו והתישבו בירושלים, וגם כאן שכר לו אביו מורים פרטיים לתנ"ך ותלמוד ושפות לועזיות (צרפתית, אנגלית וגרמנית). בן 15 שנה השיאו לו לאשה את מינדל בת ר' ישראל ב"ק , חלוץ מלאכת הדפוס בארץ בכלל ובירושלים בפרט, חסיד מובהק של רבי ישראל מריז'ין סאדיגורה, ממיסדיו וראשיו של כולל ווהלין החסידי. אחרי נשואיו המשיך ללמוד לבדו ובשקידה ש"ס ופוסקים בישיבה שיסד אביו בבית-המדרש של חסידי חב"ד ובמלאות לו 17 שנה סיים את הש"ס בפעם הראשונה. בתרכ"ח לקחו אביו עמו לרוסיה, כשיצא לבקר את קרוביו ולמכור את אחוזותיו בדוברובנה, ואחרי כשנה חזרו ירושלימה. בסוף תר"ל חידש חותנו את הוצאת העתון "חבצלת" (שהוציא בראשונה במשך חדשים מספר בתרכ"ג, כבטאון של עדת החסידים וכמשקל נגדי ל"הלבנון", שהיה כעין בטאונם של ה"פרושים" ומוסדותיהם, החלק החזק והעיקרי אז בישוב האשכנזי בירושלים), והריד פרומקין ור' מיכל כהן עזרו לר' ישראל ב"ק בעריכת העתון, וכן הוציאו במשך זמן קצר את ה"חבצלת" גם בשפה האספניולית, כדי לקרב את המוני התושבים הספרדים שבירושלים לעניני הצבור (ולהפחית גם בכך את עודף-המשקל ושלטון-היחיד של ה"פרושים"), והרי"ד פרומקין יצא לטורקיה ולארצות הבלקן ומרכז-אירופה לרכוש חותמים לעתוניו. מתרל"ג פרש ר' ישראל ב"ק אולי מחמת זקנה - מעריכת העתון ועריכתו נשארה

ביוגרפיהנולד בעיר דוברובנה שבפלך מוהילב, באזור רוסיה הלבנה שתחת שליטת האימפריה הרוסית (כיום בבלארוס), למשפחה של חסידי חב"ד. בכ"ג בכסלו ה'תר"ך, 1859, בהיותו בן 9, עלה לירושלים עם הוריו ואחיו. כשמלאו לו 15 שנה, נישא לבתו של ר' ישראל ב"ק, מי שהקים את בית הדפוס העברי הראשון בארץ ישראל בעת החדשה. אשתו זו נפטרה בצעירותה, לאחר שנולדו להם בנות ובן אחד, אברהם. י"ד פרומקין נישא בשנית לבילקה, אחותו של אפרים כהן רייס, מנהל בית הספר למל, ונולדו להם ארבעה ילדים: זלמן, גד, רוזה ויצחק משפחתואחיו הגדול, מיכאל לוי רודקינסון, כתב ספרים על חסידות, הוציא לאור את העיתונים העבריים "הקול" ואחר כך "אספת חכמים", והיה הראשון שהוציא תרגום ומבוא היסטורי לתלמוד הבבלי באנגלית.

בנו, גד פרומקין, היה השופט העליון היהודי הראשון בימי המנדט הבריטי. בן אחר, אברהם פרומקין, היגר לארצות הברית והפך שם לאחד מראשי האנרכיסטים היהודים.

הצג בעץ

הצג בציר הזמן
הצג בספר הזמן
ישראל דב פרומקין - החבצלת

נולד: 1851  מקום:   בדוברובנה, פלך מוהילב- רוסיה הלבנה

נפטר: 10 במאי 1914 (בגיל ‎~63‏) מקום: ירושלים
מידע

 ארועים

 ציר הזמן

תמונות הצג אלבום

משפחה קרובה

מינדל פרומקין - החבצלת לבית פרומקין - ב"ק אשתו  השופט גד פרומקין בנו  פרומה הירשנזון לבית פרומקין בתו

ציטא דיסקין לבית פרומקין בתו  שרה רפאלוביץ לבית פרומקין בתו  ר' אלכסנדר סנדר פרומקין אביו

לא ידוע פרומקין לבית מסטרוליה אמו  גישה - בוליסה נבון לבית נבון - פרומקין אחותו

ביוגרפיה נולד ברוסיה ב- 1851 למשפחה חסידית מיוחסת משושלת חב"ד. קיבל חינוך תורני לצד השכלה כללית ממורים פרטיים. ב- 1860, עלה עם הוריו לי-ם. נשא לאישה את ביתו של ישראל ב"ק. היה עורך עיתון החבצלת מ- 1870. גיסו של ניסן ב"ק.היה

גבאי במושב הזקנים, נהג לנסוע למערת המכפלה בחברון, בחודש אלול. סייע רבות לעולי תימן בתרנ"ב כולל בבעיית הדיור

.הקים את אגודת 'עזרת נידחים'- החברה הוקמה על-ידי קבוצה ממשכילי ירושלים בראשות יד פרומקין. הקים לשם כך קרן - להצלת נדחי ישראל. היה נאמנו ואיש סודו של הרבי מלובביץ. כתב בעילום שם את המכתבים מירושלים ל"השחר" של סמולנסקין בווינה. בעתונו "חבצלת" עבד אליעזר בן-יהודה את עבודתו העתונאית הראשונה בירושלים. תרגם כמה ספורים

של ד"ר מאיר ליהמאן . ועוד. בשנותיו האחרונות גר מחוץ לעיר העתיקה, בשכונת זכרון משה. העולם התקדם סביבו בקצב מהיר יותר מכפי שהוא דרש בכיוון של התקדמות שמרנית, ובשנת תרע"א חדל עתונו מלהופיע והוא חי את שארית ימיו בשקט ובהתרחקות מהקלחת הצבורית.

נפטר בירושלים, י"ד אייר תרע"ד. צאצאיו (מאשתו מינדל): ציטא אשת בנימין דיסקין; אברהם (סופר ועתונאי); שרה אשת הרב ישעיהו רפאלוביץ; פרומה אשת אריה הירשנזון.

קבור בהר הזיתים בסמוך לחותנו הרב ישראל ב"ק.

ראה בספר חברון - עמ' - 260, תאור בנו גד פרומקין.

וראה בתדהר בערכו, עמ'- 489-490.

בשנת תר"כ עלה ארצה עם הוריו והתישבו בירושלים, וגם כאן שכר לו אביו מורים פרטיים לתנ"ך ותלמוד ושפות לועזיות (צרפתית, אנגלית וגרמנית).

בן 15 שנה השיאו לו לאשה את מינדל בת ר' ישראל ב"ק , חלוץ מלאכת הדפוס בארץ בכלל ובירושלים בפרט, חסיד מובהק של רבי ישראל מריז'ין סאדיגורה, ממיסדיו וראשיו של כולל ווהלין החסידי. אחרי נשואיו המשיך ללמוד לבדו ובשקידה ש"ס ופוסקים בישיבה שיסד אביו בבית-המדרש של חסידי חב"ד ובמלאות לו 17 שנה סיים את הש"ס בפעם הראשונה.

בתרכ"ח לקחו אביו עמו לרוסיה, כשיצא לבקר את קרוביו ולמכור את אחוזותיו בדוברובנה, ואחרי כשנה חזרו ירושלימה.

בסוף תר"ל חידש חותנו את הוצאת העתון "חבצלת" (שהוציא בראשונה במשך חדשים מספר בתרכ"ג, כבטאון של עדת החסידים וכמשקל נגדי ל"הלבנון", שהיה כעין בטאונם של ה"פרושים" ומוסדותיהם, החלק החזק והעיקרי אז בישוב האשכנזי בירושלים), והריד פרומקין ור' מיכל כהן עזרו לר' ישראל ב"ק בעריכת העתון, וכן הוציאו במשך זמן קצר את ה"חבצלת" גם בשפה האספניולית, כדי לקרב את המוני התושבים הספרדים שבירושלים לעניני הצבור (ולהפחית גם בכך את עודף-המשקל ושלטון-היחיד של ה"פרושים"), והרי"ד פרומקין יצא לטורקיה ולארצות הבלקן ומרכז-אירופה לרכוש חותמים לעתוניו. מתרל"ג פרש ר' ישראל ב"ק אולי מחמת זקנה - מעריכת העתון ועריכתו נשארה בידי הרי"ד פרומקין ומיכל כהן ומתרל"ד ואילך נשאר פרומקין עורכו היחידי. באותה שנה קיבל על שמו רשיון להוצאת העתון ולהחזקת בית-הדפוס והיה בדעתו להוציא עתון אף בערבית, ואז רכש לו בווינה אותיות ומכשירי דפוס, וכשנלוה לגיסו ר' ניסן ב"ק בשליחות עדת החסידים לליבורנו שבאיטליה לטעון בעדם בדין-תורה על עזבון קאיד נסים שמאמא לטובת קהל ירושלים ומוסדותיו רכש לו שם מכונתהדפסה, חזר ירושלימה והקים את בית-הדפוס, שהיה שייך לו ולשותפיו, ומאחר ששותפיו היו מונעים אותו מהדפיס בעתונו דברים שלא היו לפי רוחם, עשה מאמץ חמרי במשך שנים אחדות עד ששילם להם את חלקם ונשאר בעל הדפוס לבדו. במשך שנים אחדות נתן בעתונו הוספה ספרותית בשם "פרחי חבצלת" לעניני תורה ומדע ושירה.

בעתונו נלחם למען הבראת חיי הצבור בירושלים ובארץ בכלל, למען הפצת השכלה (על טהרת הקודש, כמובן), ומתוך כך היה עליו להלחם בחריפות בעטו השנון נגד מנהלי הכולל ונגד כת הקנאים מראשי ה"פרושים", וכך יצא שהעתון החסידי היה מתומכי ההשכלה והחינוך החדש ומגן על בית-הספר למל ויתר מוסדות החינוך החדשים (שמבחינה דתית באמת לא היה פגם בהם) נגד האיסורים והחרמות של רבני האשכנזים, וכן היה נלחם נגד עוולות וקיפוח בסדרי החלוקה והתמיכה בעניים, ובכל הדברים הללו הרגיז עליו את ממוני הכוללים ואת תומכיהם הרבנים. מאידך נלחם מעל דפי עתונו במיסיון ובנזקקים לחסדי המיסיון ובכך רכש לו שונאים גם בקרב הנכרים בעלי ההשפעה מארצות המערב. אך בהיותו מטבעו לוחם ללא חת לא שם לב לפגעים שגרם לעצמו והמשיך במלחמותיו לפי צו מצפונו.

בתרל"ד יסד את החברה "תפארת ירושלים", בהשתתפות ספרדים ואשכנזים, להקלת חיי עניי העם, להצילם מניצול על-ידי מפקיעי שערי המזון, וביחוד בהספקת מצות וצרכי-פסח בזול, וכן למלחמה במיסיון ולהרחיק את עניי העם מלפנות למיסיון בבקשות עזרה רפואית וכדומה. בראש חברה זו השתתף בטבת תרל"ה ביסוד ספריה צבורית, הראשונה בירושלים, על שם משה ויהודית מונטיפיורי , למלאות למונטיפיורי 90 שנה. ואם כי לא נתקבלו בספריה שום ספרים אנטי-דתיים ובכל ערב נערכו שיעורים בתלמוד, במקרא ובשפה העברית, הכריזו רבני האשכנזים הפרושים איסור על הספריה, והשיגו גם את חתימת אישורו של הראשון-לציון רבי אברהם אשכנזי ונוסף לכך הודיעו על האיסור גם למונטיפיורי ובגלל זה דרש להסיר את שמו מעל המוסד, ובלחץ ובאיומים שיתקו את תומכי הספריה, וכך הצליחו להביא לידי סגירתה. גם על קריאת עיתונו גזרו פעם רבני הפרושים איסור, אף כי אותו עצמו כיבדו באופן אישי.

פעם נתבע לדין בגלל מאמר חריף שפרסם בעתונו נגד עיוות-הדין של בית-המשפט בחברון, שהוציא

זכאי ערבי נכבד שאנס יהודיה, אך למרות כל מאמצי שונאיו היהודים ופקידי הקונסולים - שהגישו לביתהדין תרגום מסולף של מאמרו - יצא זכאי בדין, הודות להשתדלות נמרצת של ידידיו בירושלים ובאיסטמבול. פעם התנקשו שונאיו להצית את ביתדפוסו באש. פעם אחת התריע בעתונו על איזה מעשה-עוול בקשר לירושה לטובת איש שהיה מקורב לפקידי בית רוטשילד בירושלים, ואם כי לחצו עליו שיחזור בו מדבריו ואם לא - ישללו ממנו את התמיכה שהקציב ליאונל די רוטשילד הלונדוני לעתונו, לא נרתע ולא חזר בו והקריב את התמיכה על מזבח המצפון העתונאי והצבורי. ושוב התנגש פעם בפקידות הקונסוליה האמריקאית, כשתקף אותה בגלל לחץ בלתי-מוצדק אבל יעיל שהביא לידי פיטורי יהודי משרות הפחה הירושלמי. אנשי המיסיון ניצלו את המאמר התוקפני של פרומקין, הסיתו בו את הציר האמריקאי באיסטמבול ובהשתדלותו התקיפה של זה נסגר העתון לזמן-מה והעורך נדון ל-45 ימי מאסר, אך מאסר זה היה ב"יחס מיוחד" - בחדר נקי ליד בית-המשפט, חופש לקבל ביקורים בבל שעה ביום ובלילה וחופש ללכת הביתה לשבתות, ותוך ישיבתו זו ב"כלא" עשה הכנות ליסד אגודה לפעולות נגד המיסיון. אח"כ ביום ח' חשון תרמ"ד, יום מלאות מאה שנה למשה מונטיפיורי, נוסדה ביזמתו אגודת "עזרת נדחים לתפארת משה ויהודית", היא "עזרת נדחים" שפעלה לטובת עולי תימן העזובים ללא עוזר ותומך, ואף השיג תרומות גדולות מחו"ל וכ-6000 פרנק מנדיבי ירושלים! - לבנין בתים לעולי תימן. וביחוד ליסוד שכונתם בכפר השלוח. כן הקריב הרבה מזמנו וממרצו לעזרת עולי תימן ולכל איש שרוי במצוקה, בלי הבדל עדה או כולל. היה פעיל ביסוד שכונות ומוסדות לטובת הצבור. השתתף ביסוד לשכת "אחוה" הירושלמית (הראשונה בארץ) ובכל פעולותיה לטובת הישוב והבראתו, ובכלל זה גם ביסודה ובפעולתה של אגודת "ישוב ארץ-הקודש", ששלחה בחורים מבני ירושלים להתמחות בחקלאות במושבות. ביחוד התמסר לביסוס מושב זקנים ובשנותיו האחרונות הקדיש את כל פעילותו למוסד זה.

כתב בעילום שם את המכתבים מירושלים ל"השחר" של פרץ סמולנסקין בווינה. בעתונו "חבצלת" עבד אליעזר בן-יהודה את עבודתו העתונאית הראשונה בירושלים. תרגם כמה ספורים של ד"ר מאיר ליהמאן . ועוד.

בשנותיו האחרונות גר מחוץ לעיר העתיקה, בשכונת זכרון משה. העולם התקדם סביבו בקצב מהיר יותר מכפי שהוא דרש בכיוון של התקדמות שמרנית, ובשנת תרע"א חדל עתונו מהופיע והוא חי את שארית ימיו בשקט ובהתרחקות מהקלחת הצבורית.

נפטר בירושלים, י"ד אייר תרע"ד.

צאצאיו (מאשתו מינדל): ציטא אשת בנימין דיסקין; אברהם (סופר ועתונאי); שרה אשת הרב ישעיהו רפאלוביץ; פרומה אשת אריה הירשנזון.