Jacob Frank

Jakob Frank) (1726-1791) was a Jewish religious leader who claimed to be the reincarnation of both the 17th century C.E. self-proclaimed messiah Sabbatai Zevi and King David a 10th Century B.C.E. ruler of Israel. Frank and his followers were excommunicated from traditional Judaism on account of his extremely unorthodox doctrine that included acceptance of the New Testament, Enlightenment and some controversial concepts such as Purification through Transgression.

Frank arguably created a new religion, now referred to (for the lack of better term) as Frankism, that combined Judaism and Christianity, and was eventually absorbed by Catholicism.

The development of Frankism was one of the consequences of messianic movement of Sabbatai Zevi, the pseudo-messiah from Smyrna, the religious mysticism resulting therefrom, as a reaction to nascent Hassidism; and also the socioeconomic upheavals in the history of the Jews in Poland and western Ukraine.

From http://en.wikipedia.org/wiki/Jacob_Frank

The Zoharist Tzadik or Rebbe. His followers were later called Frankists. 60,000 of his followers became baptised Catholics beginning in 1760. Many others remained unbaptised in the Jewish communities. His two wives have been merged into one by many writers. His two wives were cousins called Gracia (Chana) and Josefa (Chaya). In his writings he alludes to his seven daughters. However his youngest daughter Eva Frank and her followers destroyed any records of her half-sisters who were opposed to the direction that Eva was leading the Frankist movement.

https://en.wikipedia.org/wiki/Jacob_Frank

Jakob Frank) (1726-1791) était un chef religieux juif qui prétendait être la réincarnation du messie autoproclamé du XVIIe siècle de l'ère chrétienne, Sabbatai Zevi, et du roi David, souverain d'Israël du Xe siècle avant notre ère. Frank et ses disciples ont été excommuniés du judaïsme traditionnel en raison de sa doctrine extrêmement peu orthodoxe, qui comprenait l'acceptation du Nouveau Testament, des Lumières et de certains concepts controversés tels que la purification par la transgression.

Frank a sans doute créé une nouvelle religion, appelée aujourd'hui (faute de mieux) Frankisme, qui combine le judaïsme et le christianisme, et qui a finalement été absorbée par le catholicisme.

Le développement du frankisme est l'une des conséquences du mouvement messianique de Sabbatai Zevi, le pseudo-messie de Smyrne, du mysticisme religieux qui en découle, en réaction au hassidisme naissant, ainsi que des bouleversements socio-économiques qui ont marqué l'histoire des Juifs de Pologne et d'Ukraine occidentale.

From http://en.wikipedia.org/wiki/Jacob_Frank

The Zoharist Tzadik or Rebbe. His followers were later called Frankists. 60,000 of his followers became baptised Catholics beginning in 1760. Many others remained unbaptised in the Jewish communities. His two wives have been merged into one by many writers. His two wives were cousins called Gracia (Chana) and Josefa (Chaya). In his writings he alludes to his seven daughters. However his youngest daughter Eva Frank and her followers destroyed any records of her half-sisters who were opposed to the direction that Eva was leading the Frankist movement.

https://en.wikipedia.org/wiki/Jacob_Frank

יעקב פרנק

לידה 1726 האיחוד הפולני-ליטאי קורוליבקה (אנ'), האיחוד הפולני-ליטאי פטירה 10 בדצמבר 1791 (בגיל 65 בערך) האימפריה הרומית הקדושה אופנבך, נסיכות איזנבורג-בירשטיין (אנ') מדינה האיחוד הפולני-ליטאי מקום קבורה אופנבך מקצוע רב, אסטרולוג אשה חנה כהן השקפה דתית Frankism צאצאים אווה פרנק

יעקב פרנק (1726 - 10 בדצמבר 1791) היה מיסטיקאי ומנהיג יהודי אנטינומיסטי שהגדיר את עצמו כמשיח בפולין של המאה ה-18. פרנק סחף אחריו כת מאמינים, והוא נחשב אחד מממשיכי דרכו של שבתי צבי. הוא ייסד את כת הפרנקיסטים, ובסתיו 1759 התנצר עם קבוצה מתלמידיו. זמן קצר לאחר מכן סר חינו בעיני המלך והוא נכלא במנזר צ'נסטוחובה.

פרנק החיה מחדש את השבתאות, תנועתו של שבתי צבי, בגלגול חדש. יש הטוענים כי פרנק לא היה מקובל, וכן חתר לפשטות בהגותו, לעומת הגותו של נתן העזתי. בכת שגיבש היו נוהגים כלפי חוץ כיהודים, ובסתר על פי מנהגיהם. כדי לזכות באהדת הכנסייה קבע את עיקרי הכת כדומים מאוד לעיקרי הנצרות, אולם בפנים כפולות: הוא השתמש בכינוי "משיחו שישוב" לתיאור שבתי צבי, בעוד הכנסייה הבינה שהכוונה לישו.

לצד שבתי צבי, נחשב פרנק כסמל של משיח שקר ביהדות.

תוכן עניינים 1 רקע היסטורי 2 ראשית חייו 3 פעילותו המשיחית 4 מותו ויורשיו 5 לקריאה נוספת 6 קישורים חיצוניים 7 הערות שוליים

רקע היסטורי בסוף המאה השבע עשרה התקיימו אגודות חשאיות של שבתאים (חסידי שבתי צבי) במזרח פולין (כיום אוקראינה), במיוחד בפודוליה ובגליציה.

בציפייה למהפכה המשיחית, הפרו שבתאים אלה את החוקים והמנהגים היהודיים. הרבנים הפולנים ניסו לאסור את "הכפירה השבתאית" בעצרת לבוב ב-1722.

ראשית חייו פרנק נולד בעיירה קורולובקה שבפודוליה (לטענת ש"י עגנון ואחרים פרנק נולד בבוצ'אץ' ושב להתגורר בה לאחר חזרתו מטורקיה; עגנון אף מצביע על מיקום ביתו של פרנק[1]), למשפחה שבתאית, בשנת 1726. בצעירותו עקרה משפחתו לרומניה, שם התגוררו בצ'רנוביץ ובסניאטין. פרנק הצהיר שלא למד תלמוד ושכל עיסוקו היה בקבלה.

בגיל שתים-עשרה החל לעבוד כשוליה אצל סוחר מבוקרשט שלקחו עמו לטורקיה. כסוחר באריג טקסטיל ואבנים יקרות, פרנק הרבה לנסוע ולבקר בשטחים העות'מאניים, שם זכה בכינוי "פרנק", שם שניתן בדרך כלל במזרח לאירופים. בשנת 1752, הוא נישא לחנה כהן בעיר ניקופול שבבולגריה, ובין השנים 1752–1755 חי באיזמיר ובסלוניקי, שבהן הפך למרכז תנועת השבתאים הנסתרים דונמה. בשנים אלו החל פרנק "להתנבא" וטען שהוא גלגולו של שבתי צבי, ושהוא המשיח.

פעילותו המשיחית בשנת 1755 עזב פרנק את טורקיה וחזר לפולין, עם קבוצה גדולה של חסידים שהתלקטו סביבו. הוא היה עובר מעיירה לעיירה ומפיץ את משנתו. היו עיירות, כדוגמת בוסק וגליניאני, בהן רוב היהודים הפכו לפרנקיסטים. אחד ממעריציו היה הנביא השבתאי יהודה לייב קריסא מנדבורנה. חברי הכת התפרסמו בפולחנם הקבלי. בין השאר נהגו להתפלל בשפת הלאדינו, שלמד בעת שהותו בבלקן, בנימוק שבשפה זו טמונים סודות קבליים נשגבים. עם זאת, פרנק הצמיד לעצמו עוד בטורקיה את שם המשפחה "פרנק", כדי להורות על מוצאו האירופי.

בכ"ו בשבט תקט"ז (1756) נחשף פולחנה של הכת. ביום זה הגיעו פרנק וחסידיו לעיירה לנצקרון (Lanzkron, Podolia) שבגליציה, על גבול מולדבה וקיימו אספה ומסיבה פרועה בבית אחד מחבריהם שהתגורר שם. לפי העדויות התפשטה במהלך המסיבה אחת החוגגות מבגדיה בעת קבלת שבת (לפי גרסה אחת הייתה זו אשתו של רב העיירה). החוגגים הניחו על ראשה כתר של ספר תורה ורקדו סביבה כשהם מנשקים אותה ומכנים אותה בשם "מזוזה". עובר אורח שהציץ לבית הבחין בנעשה והזעיק את בני העיירה. המון זועם פרץ לבית וקטע את החגיגה באיבה. בני החבורה הועברו לידי השלטונות, ופרנק, שהיה נתין זר, גורש מפולין ושב לטורקיה, ולפי מקורות שונים, התאסלם שם בעיר גיורגיבו עם כמה מחסידיו בשנת 1757. השלטונות העבירו את העצורים לידי בית הדין הרבני בעיר סטנוב, בה נחקרו ונגבו עדויות. רבים מבני החבורה הצהירו על רצונם לחזור בתשובה ממעשיהם, והודו כי קיימו אורגיות, בעלו נידות וחיללו שבת וימי צום, כחלק מהפולחן הדתי של הכת. בית הדין גזר מלקות על כל המשתתפים, ואלו שסירבו להתחרט הוחרמו.

ציור המתאר את מותו של פרנק בשנת 1757 הוחרמו פרנק ואנשיו על ידי רבני מחוז ברודי בגליציה, שהתכנסו בעיר זו. הפרנקיסטים נאלצו לברוח, והגיעו עד לקמניץ פודולסקי, שם קיבלו את חסותו של הבישוף ניקולאוס דמבובסקי, שהיה ידוע כשונא יהודים מובהק. הבישוף הורה לקיים ויכוח בין הפרנקיסטים לרבני היהודים, שהחל בב' בתמוז ה'תקי"ז, ונמשך כשמונה ימים. בל' בתשרי תקי"ח פסק הבישוף כי דתם של הפרנקיסטים נוטה לעיקרי הנצרות, ולכן יש להלקות את המתנפלים על הפרנקיסטים בלנצקרון, לקנוס את הקהילה, ולשרוף את ספרי התלמוד בפודוליה. לפי המסורת, שלושה חודשים לאחר השרפה חלה הבישוף ומת כעבור שלושה ימים.

בשנת 1759 חזר לפולין ואסף את חסידיו מחדש. הפרנקיסטים פנו אל הכנסייה הקתולית והצהירו על רצונם להתנצר, ולערוך קודם לכן ויכוח פומבי נוסף עם היהודים, בו יוכיחו את נכונותה של עלילת הדם. הוויכוח נערך בעיר לבוב בכ"ג בתמוז תקי"ט, כאשר בראש הרבנים עומד הרב חיים הכהן רפפורט, רבה של לבוב. בסיום הוויכוח קבעה הכנסייה כי עלילת הדם לא אומתה, אולם הפרנקיסטים ניצחו בוויכוח, וכאלף מבני הכת התנצרו בטקסים פומביים. פרנק עצמו התנצר בטקס חגיגי בוורשה, במעמד מלך פולין, אוגוסט השלישי, ששימש סנדקו.

תוך שבועות בודדים בלבד התברר לכנסייה כי התנצרותו של פרנק הייתה מן השפה ולחוץ, וכי בסתר ממשיכים בני הכת בפולחניהם המיוחדים, כמו התייחסותם אל פרנק כמשיח וכאל, והפניית תפילותיהם אליו. טיעונו המרכזי של פרנק מאז ולהבא היה כי הדת הנוצרית, או בלשונו "דת אדום", היא היחידה שבצילה יכולים בני הכת להמשיך בפולחניהם באין מפריע. פרנק נעצר בידי האינקוויזיציה של ורשה, והוגלה למעצר במנזר בעיר צ'נסטוחובה, שם שהה שלוש עשרה שנה.

בשנות מאסרו של פרנק השתקעו חסידיו בוורשה, בקרקוב ובסמוך לצ'נסטוחובה, ובעוד הם ממשיכים להתחזות כנוצרים, המשיכו לקיים את פולחניהם. תנאי מאסרו של פרנק הוקלו בהדרגה והתאפשר לו לקבל אורחים ולקיים טקסים. חסידיו, מצידם, ייחסו למאסר משיחם משמעויות מיסטיות, בדומה למאסרו של שבתי צבי במבצר גליפולי, וכינו את המצודה "תרעא דרומי" (שערי רומי, שעל פי המסורת יושב בהם המשיח). מקורות מוסרים על ניסיונות של הפרנקיסטים להשתלט על קהילות יהודיות, ועל עלילות דם נגד יהודים שנרקמו על ידם[%D7%93%D7%A8%D7%95%D7%A9 מקור].

בעיצומה של מלחמת האזרחים שפרצה בפולין בשנת 1768 שלח פרנק שליחים לראשי הכנסייה האורתודוקסית הרוסית כשהוא מצהיר כי ברצונו לעבור לדתם עם עשרים אלף יהודים נוספים, וכי ממשלת פולין מנסה למנוע זאת באמצעות מאסרו. ראשי הכנסייה כמעט שהתפתו להצעתו של פרנק, אך אז התערב הסוחר היהודי ברוך מיוון, שהיה מחותנו של רבי יעקב עמדין ומשונאיהם הגדולים של הפרנקיסטים. הוא הודיע לראשי הכנסייה הרוסית כי פרנק הוא אדם הפכפך ולא-יציב, שכבר המיר את דתו מספר פעמים, מיהדות לאסלאם ומאסלאם לקתוליות. הרוסים דחו את פנייתו של פרנק.

בסוף 1772 כבשו הרוסים את צ'נסטוחובה ושחררו את כל האסירים הפולנים, ובהם פרנק. פרנק אסף את חסידיו הנפוצים ברחבי פולין ועבר להתגורר בברין שבמורביה. בברין התרבו חסידיו, ושרידי כתות שבתאיות שונות התלקטו סביבו. הוא הקים סביבו חצר מעין מלכותית, ופעל מספר שנים באין מפריע, למרות התנגדות נמרצת של הרבנים.

בקיץ 1775 נפגש פרנק עם הקיסרית מריה תרזה, מלכת מורביה, וניסה לשכנע אותה כי פעולותיו נועדו לבשר את הנצרות בקרב היהודים. הקיסרית לא השתכנעה ופרנק גורש מהממלכה.

לאחר נדודים של מספר שנים השתקעו פרנק וחצרו באופנבך הסמוכה לפרנקפורט שבגרמניה. הוא רכש את ארמונו המפואר של הנסיך, וכינה עצמו "ברון פון אופנבך". באופנבך הגיעה חצרו של פרנק לשיאה ושימשה מרכז לכל הריכוזים הפרנקיסטיים באירופה. מקובל להעריך כי תמכו בה כמה אלפי בתי-אב.

כמו בכל מקומות נדודי הפרנקיסטים, כלל פולחן הכת מופעי ראווה כמו-צבאיים, עיסוק מרובה בקבלה, מתירנות מינית בנימוקים קבליים, התרת איסורים הלכתיים, וכלפי חוץ - דבקות מוחלטת בנצרות הקתולית. לפי מקורות שונים התקיימו בכת אורגיות המוניות וחילופי נשים. פרנק האמין שהוא נציגו של האל, שיביא לגאולה ולשם כך עליו לבטל את חוקי התורה הקיימים, בעיקר בתחום איסורי העריות.

מותו ויורשיו

אווה פרנק בתו של יעקב פרנק מת בג' בטבת ה'תקנ"א (10 בדצמבר 1790) באופנבך. את מקומו בהנהגת הכת תפסה בתו רחל, או בשמה הנוצרי אווה, שעוד בחייו שימשה לצידו דמות מרכזית בפולחני הכת וכונתה "המטרוניתא הקדושה". תחת הנהגתה של אווה התדלדלה הכת ומקורותיה הכספיים פסקו כמעט לחלוטין, ובשנת 1816, לאחר שעוקלו נכסיה, מתה אווה בחוסר כל.

אסופה חלקית מתורותיו של פרנק נרשמה על ידי תלמידיו בספר דברי האדון שמצוי בכתבי יד. הספר תורגם על ידי פאניה שלום.

לקריאה נוספת בנימין שלמה המבורגר, משיחי השקר ומתנגדיהם, הוצאת מכון מורשת אשכנז, בני ברק תשס"ט פאבל מצ'ייקו, ערב רב: פנים וחוץ בוויכוח הפרנקיסטי, מרכז זלמן שזר, 2016.[2] קישורים חיצוניים ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא יעקב פרנק בוויקישיתוף ספר דברי האדון, מהדורת ביניים בעריכת רחל אליאור פרופ' מאיר בלבן, ‏לתולדות התנועה הפראנקית , תל אביב תרצד, באתר HebrewBooks אורי יואלי, פרנקי הולך לגיהנום , מתוך המגזין "מארב". אברהם יערי, ‏שריפת התלמוד בקאמניץ פודולסק , באתר "דעת" משיחי שקר , ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת" ישראל יעקב יובל, לחם ויין? לא בבית כנסייתנו , באתר הארץ, 13 באוגוסט 2011 רחל אליאור, 'ספר דברי האדון' ליעקב פרנק: אוטומיתוגרפיה מיסטית, ניהיליזם דתי וחזון החירות המשיחי כריאליזציה של מיתוס ומטפורה , בתוך: הנ"ל (עורכת), החלום ושברו: התנועה השבתאית ושלוחותיה – משיחיות, שבתאות ופרנקיזם, דברי הכנס הבינלאומי השביעי לחקר תולדות המיסטיקה היהודית לזכר גרשם שלום, ירושלים תשס"א, (מחקרי ירושלים במחשבת ישראל, כרכים טז-יז), כרך ב, עמ' 471–548 יונתן מאיר, תולדות המתעתע המופלא , תרביץ 80 2012 פרופ' מיכאל הרסגור, מתוך שעה היסטורית -"על משיח השקר יעקב פרנק" הערות שוליים

וכך רושם עגנון בספרו 'עיר ומלואה', עמוד 221: "...שהתועב הזה (הכוונה לפרנק) מביטשאטש היה ובביטאטש נולד ברחוב קולורובקה, ולפי שיש עיר אחת קטנה קורולובקה שמה טעו כמה מכותבי הקורות לייחס לידתו של פרנק לעיר קורולובקה".

משה סלוחובסקי, יעקב פרנק - המשיח של קזנובה , באתר הארץ, 31 באוגוסט 2016

https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%99%D7%A2%D7%A7%D7%91_%D7%A4%D7%A8...

----------------------------------------------

Jakob Frank) (1726-1791) was a Jewish religious leader who claimed to be the reincarnation of both the 17th century C.E. self-proclaimed messiah Sabbatai Zevi and King David a 10th Century B.C.E. ruler of Israel. Frank and his followers were excommunicated from traditional Judaism on account of his extremely unorthodox doctrine that included acceptance of the New Testament, Enlightenment and some controversial concepts such as Purification through Transgression.

Frank arguably created a new religion, now referred to (for the lack of better term) as Frankism, that combined Judaism and Christianity, and was eventually absorbed by Catholicism.

The development of Frankism was one of the consequences of messianic movement of Sabbatai Zevi, the pseudo-messiah from Smyrna, the religious mysticism resulting therefrom, as a reaction to nascent Hassidism; and also the socioeconomic upheavals in the history of the Jews in Poland and western Ukraine.

From http://en.wikipedia.org/wiki/Jacob_Frank

Jakub Józef von Frank-Dobrucki (1726-1791) – baron oraz twórca żydowskiej sekty frankistów (nazwanej na jego cześć), kupiec, kabalista, rabin sabatarianistyczny, cadyk, mistyk, filozof, działacz społeczno-polityczny, reformator religijny, samozwańczy prorok, astrolog i alchemik. Wikipedia PL