Is your surname Butler?

Research the Butler family

Share your family tree and photos with the people you know and love

  • Build your family tree online
  • Share photos and videos
  • Smart Matching™ technology
  • Free!

Judith Pamela Butler

Hebrew: ג'ודית פאמלה באטלר
Current Location:: Berkeley, Alameda, California, United States
Birthdate:
Birthplace: Cleveland, Cuyahoga, Ohio, United States
Immediate Family:

Daughter of Daniel Edward Butler and Private
Partner of Wendy Brown
Mother of Private
Sister of Private

Occupation: Philosopher; Gender Theorist
Managed by: Todd Michael Edelman
Last Updated:

About Judith Butler

Judith Butler is an American philosopher and gender theorist whose work has influenced political philosophy, ethics, and the fields of third-wave feminist, queer, and literary theory. In 1993, Butler began teaching at the University of California, Berkeley, where they have served, beginning in 1998, as the Maxine Elliot Professor in the Department of Comparative Literature and the Program of Critical Theory. They are also the Hannah Arendt Chair at the European Graduate School.

Butler is best known for their books Gender Trouble: Feminism and the Subversion of Identity (1990) and Bodies That Matter: On the Discursive Limits of Sex (1993), in which they challenge conventional notions of gender and develop their theory of gender performativity. This theory has had a major influence on feminist and queer scholarship. Their work is often studied and debated in film studies courses emphasizing gender studies and performativity in discourse.

Butler has supported lesbian and gay rights movements and they have spoken out on many contemporary political issues, including criticism of Israeli politics. (Wikipedia, CC BY-SA)

Sources

About Judith Butler (עברית)

ג'ודית באטלר

לידה 24 בפברואר 1956 (בת 63) קליבלנד, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים מוסדות אוניברסיטת וסליין, אוניברסיטת קליפורניה בברקלי, European Graduate School זרם פילוסופיה של המאה העשרים תחומי עניין אתיקה, מחשבה מדינית, מגדר, פסיכואנליזה הושפעה מ מרקס, פוקו, לוינס, דרידה, פרויד, ניטשה, הגל, סימון דה בובואר, בובר, ויטיג השפיעה על פוסי ריוט, סוזן סטרייקר, סנדי סטון, אנדראה סמית, ענת מטר מדינה ארצות הברית ארצות הברית יצירות ידועות Vulnerability in Resistance, Torture and the Ethics of Phiolosophy פרסים והוקרה מלגת גוגנהיים פרס תאודור אדורנו (2012) פרס ליסנקו (2012) פרופסור אלברטוס-מגנוס (2016) פרס בראדנר (2004) דוקטור כבוד מאוניברסיטת בורדו מונטן (2011) אביר מסדר האמנויות והספרות דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת מקגיל (2013) דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת פריבור (2014) דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת לייז' (2015) דוקטור של כבוד מאוניברסיטת סנט אנדרוז (2013)

ג'ודית באטלר (באנגלית: Judith Butler; ‏נולדה ב-24 בפברואר 1956) היא פילוסופית ותאורטיקנית בתחום המגדר יהודייה-אמריקאית. פרופסור לרטוריקה ולספרות השוואתית, באוניברסיטת קליפורניה בברקלי ופמיניסטית, שכתבה את "Gender Trouble" ב-1990 ואת "Bodies That Matter" ב-1994. שני הספרים מתארים את מה שכונה מאוחר יותר בשם תאוריה קווירית. אחת מהתרומות המרכזיות של באטלר לתאוריה ביקורתית היא המודל הביצועי של מגדר, שבו הקטגוריות "זכר" ו"נקבה" מובנות כחזרה של פעולות במקום קטגוריות טבעיות והכרחיות. טענה זו רואה בקטגוריות "זכר" ו"נקבה" כקטגוריות חברתיות, שתפקידים מגדריים חברתיים מוצמדים אליהן. באטלר אף טענה שהתנועה הפמיניסטית אינה יכולה להשתמש או להסתמך על הגדרה מסוימת, בלתי משתנית, של "אישה", ושהגדרה מסוג זה היא אימפריאליסטית ומזיקה, שכן היא מעודדת סקסיזם.

תוכן עניינים 1 ביוגרפיה 2 עבודתה 2.1 תאוריית הביצועיות (הפרפורמטיביות) 2.2 צרות של מגדר (1990) 2.3 גופים נחשבים (1994) 2.4 טענת אנטיגונה (2001) 2.5 קוויר באופן ביקורתי (2004) 3 קבלה וביקורת 3.1 ביקורת 4 ספריה שתורגמו לעברית 5 קישורים חיצוניים 6 הערות שוליים

ביוגרפיה ג'ודית בטלר נולדה בקליבלנד, אוהיו, למשפחה יהודית ממוצא הונגרי ורוסי. אימה גדלה במשפחה אורתודוקסית, ואחרי מות הסב עברה לבית-כנסת קונסרבטיבי ולבסוף לרפורמי. אביה של באטלר היה חבר בקהילה רפורמית מילדותו. כילדה וכמתבגרת היא השתתפה בפעילותו של בית הספר היהודי, בו ערכי היהדות קיבלו מקום חשוב בחינוך והיוו עבורה "התנסות ראשונה בפילוסופיה". באטלר הצהירה בשנת 2010, בראיון לעיתון "הארץ", שתורת המידות עבורה התחילה כבר בגיל 14, ושהם הונחלו עבורה בבית הספר היהודי, בצורה של עונשים על ידי הרבי של בית הספר, משום שהייתה "יותר מידי פטפטנית" בכיתה, ולא התנהגה כראוי וכמצופה ממנה. כמו כן, באטלר הצהירה שהיא "נרגשת" מהשיעורים ובחרה להתמקד על מרטין בובר. בנוסף לכך, היא נתקלה בכתיבתם של עמנואל קאנט, גיאורג הגל וברוך שפינוזה, בזמן השיעורים המיוחדים הללו.

באטלר היא פעילה ותיקה למען קהילת הלהט"ב. היא מבקרת חריפה של הציונות ושל מדינת ישראל, וטוענת כי מדיניותה לא מייצגת את כל היהודים. היא פעילה כיום בארגון ה-BDS[1].

עבודתה תאוריית הביצועיות (הפרפורמטיביות) על פי באטלר המגדר אינו הפרשנות שהתרבות מטילה על המין הביולוגי, אלא הוא מנגנון של השיח המבנה את המין כמהות טבעית הקודמת לשיח. הפעולה באמצעותה הבנייה זו מתבצעת היא הפרפורמנס - הביצועיות - התנהגויות ושימושים לשוניים שיש להם ממד שחוזר על עצמו, שמשתחזר על ידי חיקוי, שנתפס כביצוע של תסריט ידוע מראש.[2]

באטלר טענה בראיון כי היא מבקשת מאנשים לחשוב מחדש על מהו מגדר באופן כללי וכיצד כל אחד מהקוראים שלה מגדיר את עצמו.[%D7%93%D7%A8%D7%95%D7%A9 מקור] לטענתה רוב האנשים חושבים ש"נשיות" או "גבריות" הן תכונות הנובעות ממציאות פנימית טבעית. לטענתה, למגדר אין קטגוריה ברורה, אלא סוג של הופעה, תפקיד שאנו מגלמים, המיוצר על ידי הזהות התרבותית שלנו. לכן היא מנסה, באמצעות השפה, ליצור בעייתיות בשפה הרגילה דהיינו במושגים הנתפסים כמובנים מאליהם. לטענתה, הקשיים שתציג בנורמות, בדברים שאנו לוקחים כמובן מאליו יגרמו לנו לחשוב שוב על הדברים ואולי לשינוי בתפישה.

צרות של מגדר (1990) בספרה הפופולרי ביותר, "צרות של מגדר" ("Gender Trouble",‏ 1990), היא דנה במושג הפמיניזם. היא מעלה מספר שאלות כגון, את מי מייצגת התנועה הפמיניסטית? האם התנועה פועלת בשם הנשיות או בשם כל מי שהיא נקבה? מהם הערכים הנשיים ומהי אותה נשיות? באטלר טוענת כי הפמיניזם ביצע טעות חמורה בניסיון להגדיר את הנשים כקבוצה. היא רואה בחלוקה זו ביטול האינדיווידואל של כל אחת מהקבוצות בכך שהגדירו אותן כך, במקום שיאפשר לכל אדם לפעול כפי שירצה מתוך אינטרסים אישיים ולפי מאפייניו. באמצעות ההבחנה הברורה לשתי קבוצות שהן שונות, סגר הפמיניזם דלתות בפני נשים רבות. בניסיון להוכיח את טענתה, מתבססת באטלר על העובדה שבפעמים רבות נשים אומרות שהן "חשות כמו גבר" (ולהפך), בכך היא מוכיחה שמגדרו של אדם הוא רק חלק מזהות המובנת על ידי תרבות ונורמות חברתיות. היא טוענת כי העולם מוגדר כבינארי, כלומר - עשוי משני חלקים. המערכת מתבססת על מין המורכב משני חלקים: זכר ונקבה, אלו מקושרים באופן אוטומטי למגדר - גברי ונשי. בין בני המין השונים אמורה להיות משיכה למען ההמשכיות. לא כך חושבת באטלר, היא אומרת כי התפישה לפיה קיימת המשכיות מתבקשת בין מין, נטייה ומגדר היא תפישה מוטעית מיסודה. בספרה היא כותבת כי אין שום זהות מגדרית מלבד הביטוי מגדר, הזהות באה לידי ביטוי בהתנהגות שיחסו לה בעבר. באטלר מציעה שינוי - היא מציעה לפרוץ את ההגדרות הקשיחות למושג מגדר באמצעות בלבול ביניהם. לדוגמה: בנות שמדברות בלשון זכר, בנים עם שיער ארוך, בנים שמסדרים גבות ועוד. כל אלו נראו בעבר כחלק מזוהה עם מגדר אחד בלבד, באטלר מנסה להפקיע את אלו מהשיוך על פי הגדרה קיימת ולשייך כל דבר למקום אליו שייך כאינדיבידואל ולא ככלל. הכוונה שלה היא שהמילים המגבילות (נשי וגברי) של ההגדרה הטבועה בנו ייעלמו ממילון המונחים וינוסחו על פי כל אדם, לפי נטיותיו ובחירותיו.

גופים נחשבים (1994) בספרה "גופים נחשבים" (Bodies that Matter,‏ 1994) חוזרת באטלר למוטיב של פעולות חוזרות, עליהן תדבר גם בספרה "קוויר באופן ביקורתי", אך הפעם היא מתמקדת בנושא הגוף. אותן פעולות לטענתה הופכות את הכוח המופעל על הגוף לטבעי. למעשה, הכוח הוא אותן נורמות חברתיות המפעילות כוח על הגוף שהופך את אלו לטבעיות ומקובלות. היא מראה כיצד חזרה על פעולות הקשורות לגוף, מסייעות ליצירת התפיסה כי המין הוא הטרוסקסואלי בלבד. אותה תפיסה דוחקת את צורות החיים האחרות אל מחוץ לנורמה החברתית. היא משתמשת במושג מלנכוליה על מנת להמחיש את כוונתה. לטענתה בכל קשר הומוסקסואלי ראשוני נוצרת מלנכוליה הנובעת מהניסיון להשתקה עצמית. קשר הומוסקסואלי יכול להיות קשר בין ילד להורה מאותו המין. אותו הקשר מודחק בגלל שורת האיסורים שהחברה מכתיבה לנו ולכן המלנכוליה הופכת להיות אחד ממרכיבי האישיות של כל אחד מאיתנו. באטלר דורשת מבני האדם לפתח מודעות לגמישות זהותם.

טענת אנטיגונה (2001) בספרה "טענת אנטיגונה" (2001) סוקרת באטלר פרשנויות קודמות של הוגים כגון פרידריך הגל, ז'אק לאקאן ולוס איריגארי, ועל רקע זה ממשיגה מחדש את הטאבו על גילוי העריות ופותחת את מושג השארות לאפשרויות של שינוי חברתי. היא מחדשת את המורשת של אנטיגונה, מאירה את היבטיה המהפכניים ורותמת אותם לקידומן של מחשבת הפמיניזם ושל פוליטיקת מיניות רדיקלית. באטלר מנסה לברר האם המרד של אנטיגונה, בתו של אדיפוס והמורדת הנודעת ממחזה של סופוקלס, שנחשבה עד אותה עת למופת של התרסה פמיניסטית, הצליח להשתחרר מצורות הכוח שנגדן יצאה. באטלר מתארת את אנטיגונה כדמות אמביוולנטית, מכיוון שמעשה המרד שלה הביא למותה. כלומר, העובדה שהיא מתה בסוף מחזקת את הטענה כי הנורמות החברתיות קובעות איזה סוגי חיים ראויים ויכולים להמשיך להתקיים. באטלר מבקשת לברר האם סיפור העלילה מנקודת מבט של אנטיגונה ולא מנקודת מבט של קריאון יכול היה לשנות את סוף הסיפור. אולי אם הסיפור לא היה מסופר מנקודת מבט הטרוסקסואלית הייתה הכרה בצורות חיים שונות ממה שאנו מחשיבים כנורמאלים. באטלר טוענת כי המאבק של אנטיגונה דומה למאבק אלה שנמצאים מחוץ לנורמות החברתיות המקובלות. הספר מדגים כיצד המסגרות הקיימות כיום מונעות מאיתנו לראות נכונה את מושגי החירות המינית והפעולה הפוליטית.

קוויר באופן ביקורתי (2004) ספרה "קוויר באופן ביקורתי" (2004) נשען על תאוריות קודמות שלה המופיעות בספריה "Gender Trouble" ו-"Bodies that matter”. במאמרה "Critically Queer" היא טוענת, תוך הסתמכות על מושג ה"כוח" של מישל פוקו, כי שפה היא מדיום של כוח באמצעות יצירת קטגוריות המחלקות את העולם ויוצרות תנאים להשתייכות. השפה היא תוצר של הבנייה חברתית, לכן ההגדרות שהיא מספקת אינן יכולות להיות טבעיות. על כן אין לקבל אותן כמובן מאליו. הנורמות החברתיות שהשפה מגדירה לנו אינן בהכרח נכונות. אישה אינה חייבת להיות אישה במובן שאנחנו מכירים אותה כמו גם הגבר. הקטגוריות "זכר" ו"נקבה", כאמור, מכוננות באופן חברתי, ושאחת הדרכים לשינוי המצב הקיים היא פרודיה מגדרית, בנוסח הופעות דראג, בהן גברים מתחפשים לנשים, ומדגימים בכך כיצד תפקידים מגדריים הם לא יותר מקונוונציות חברתיות. פארודיות אלו מעקרות, לטענתה, את כוחן של הקונוונציות המגדריות, ומציגות אותן כשרירותיות, ומכאן פתוחה הדרך לשוויון. באטלר טוענת כי, אנו משחזרים בפעולות שאנו מבצעים, פעולות קודמות ובכך אנו מחזקים את סמכותן של אותן הפעולות. לדוגמה, אם אישה בוחרת להתחתן היא בעצם מעצימה את הכוח של מוסד הנישואין. היא טוענת שלכל הפעולות יש היסטוריה שנותנת להן משמעות. בניגוד לפמיניסטיות אחרות עליהן הסתמכה באטלר, מדגישה הכותבת את השימוש במונחי השפה הקיימים אך בדרך שונה כך שתסייע להרחבת המשמעות שלה.

קבלה וביקורת פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. לכתיבתה של באטלר הייתה השפעה מכרעת על תאוריות פמיניסטיות ותאוריה קווירית, כמו גם על לימודי תרבות ופילוסופיה קונטיננטלית. באטלר מצוטטת במגוון של דיסציפלינות, כמו ספרות, קולנוע, פסיכואנליזה, ולימודי פרפורמנס.

ביקורת הביקורות המרכזיות על באטלר קשורות להשלכות הפוליטיות של תפיסתה. יש הטוענים כי התפיסה של באטלר את הסובייקט כפיקציה הנוצרת על ידי השיח פוגעת באפשרות של פעולה פוליטית ממשית ומעודדת עמדה של השלמה ופסיביות. תיאורית הפרפורמטיביות של באטלר מספקת אמנם תיאור של המנגנון שבאמצעותו שינוי חברתי נוצר, אך אינה מסבירה מהם התנאים שיכולים לאפשר או למנוע אותו. ביקורת נוספת (על ידי סוזן בורדו) טוענת שההתייחסות של באטלר למין הביולוגי כפיקציה הנוצרת על ידי השיח גורמת להתעלמות מהמטריאליות של הגוף ומההבדלים הפיזיולוגים בין נשים לגברים היוצרים צרכים שונים ורמות פגיעות שונות. השאלה שהועלתה הייתה האם התעלמות זו אינה פוגעת במטרות התנועה הפמיניסטית. באטלר עצמה שאלה: "אם הכל הוא שיח, מה קורה לגוף? אם הכל הוא טקסט, מה עם אלימות ופגיעה גופנית?"[3].

בקורת מסוג אחר שהופנתה כלפי באטלר התייחסה לסגנון כתיבתה שנתפס כלא נגיש, כבעל סרבול סגנוני, וכמשתמש בעמימות הבאה להסתיר את החולשה של הטיעונים. כמו כן נטען כי באטלר אינה מספקת מידע מספיק לגבי מקורותיהם של המושגים והרעיונות בהם היא משתמשת, ובכך אינה מאפשרת לקוראים לשפוט באופן עצמאי את טענותיה[2]. ספריה שתורגמו לעברית ג'ודית באטלר, טענת אנטיגונה, תרגום: דפנה רז. רסלינג, 2001 ג'ודית באטלר, קוויר באופן ביקורתי, תרגום: דפנה רז. רסלינג, 2004. קישורים חיצוניים ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ג'ודית באטלר בוויקישיתוף האתר של ג'ודית באטלר ב-European Graduate School

(באנגלית)

מקורות על ג'ודית באטלר

(באנגלית)

עידו הרטוגזון, מהומה בקמפוס: הסטודנטים גירשו את הרקטור מהאולם

(סטודנטים באוניברסיטת תל אביב גירשו את הרקטור בהרצאה של ג'ודית באטלר), נענע, 8.1.2004

מרב יודילוביץ', ראיון: ג'ודית באטלר נגד מדינת ישראל , באתר ynet, 10.02.10 אווה אילוז, ג'ודית באטלר טועה ובגדול - אז מה? , באתר הארץ, 13 בספטמבר 2012 ספריה:

Bodies that matter: on the discursive limits of "sex" , בגוגל ספרים (אנגלית) Gender trouble: feminism and the subversion of identity , בגוגל ספרים (אנגלית) Excitable speech: a politics of the performative , בגוגל ספרים (אנגלית) The psychic life of power: theories in subjection , בגוגל ספרים (אנגלית) Undoing gender , בגוגל ספרים (אנגלית) Precarious life: the powers of mourning and violence, כרך 13 , בגוגל ספרים (אנגלית) הערות שוליים

מרב יודילוביץ', ראיון עם ג'ודית באטלר

, 10.2.2010

עמליה זיו: "ג'ודית באטלר - צרות של מיגדר", בתוך: דרכים לחשיבה פמיניסטית, האוניברסיטה הפתוחה, 2006, עמ' 682-729.
Judith Butler, Bodies That Matter, New York: Routledge, 1993, עמ' 28

https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%92%27%D7%95%D7%93%D7%99%D7%AA_%D7...

----------------------------

Judith Butler FBA (born February 24, 1956) is an American philosopher and gender theorist whose work has influenced political philosophy, ethics and the fields of third-wave feminist, queer and literary theory. Since 1993, she has taught at the University of California, Berkeley, where she is now Maxine Elliot Professor in the Department of Comparative Literature and the Program of Critical Theory. She is also the Hannah Arendt Chair at the European Graduate School.

Butler is best known for her books Gender Trouble: Feminism and the Subversion of Identity (1990) and Bodies That Matter: On the Discursive Limits of Sex (1993), in which she challenges conventional notions of gender and develops her theory of gender performativity. This theory has had a major influence on feminist and queer scholarship. Her works are often implemented in film studies courses emphasizing gender studies and the performativity in discourse.

Butler has actively supported lesbian and gay rights movements and has spoken out on many contemporary political issues. In particular, she is a vocal critic of Zionism, Israeli politics and its effect on the Israeli–Palestinian conflict, emphasizing that Israel does not and should not be taken to represent all Jews or Jewish opinion. - From intro in Wikipedia, see more.

Biography in Encyclopedia Britannica.


Judith Butler: As a Jew, I Was Taught It Was Ethically Imperative to Speak Up, Haaretz, 24 February 2010.


Bari Weiss’s Unasked Questions, a review of "How to Fight Anti-Semitism" - Jewish Currents, 23 September 2019.

view all

Judith Butler's Timeline

1956
February 24, 1956
Cleveland, Cuyahoga, Ohio, United States