Max Brod

http://en.wikipedia.org/wiki/Max_Brod

Max Brod (Hebrew: מקס ברוד) (May 27, 1884 – December 20, 1968) was a German-speaking Czech Jewish, later Israeli, author, composer, and journalist. Although he was a prolific writer in his own right, he is most famous as the friend and biographer of Franz Kafka. As Kafka's literary executor, Brod refused to follow the writer's instructions to burn his life's work, and had them published instead.

Biography

Max Brod was born in Prague, then part of the province of Bohemia in Austria-Hungary, now the capital of the Czech Republic. At the age of four, Brod was diagnosed with a severe spinal curvature and spent a year in corrective harness; despite this he would have a hunchback his entire life.[1] A German-speaking Jew, he went to the Piarist school together with his life-long friend Felix Weltsch, later attended the Stephans Gymnasium, then studied law at the German Charles-Ferdinand University (which at the time was divided into a German language university and a Czech language university; he attended the German one) and graduated in 1907 to work in the civil service. From 1912, he was a pronounced Zionist (which he attributed to the influence of Martin Buber) and when Czechoslovakia became independent in 1918, he briefly served as vice-president of the Jüdischer Nationalrat. From 1924, already an established writer, he worked as a critic for the Prager Tagblatt.

In 1939, as the Nazis took over Prague, Brod and his wife Elsa Taussig fled to Palestine. He settled in Tel Aviv, where he continued to write and worked as a dramaturg for Habimah, later the Israeli national theatre, for 30 years. For a period following the death of his wife in 1942, Brod published very few works. He became very close to a couple named Otto and Esther Hoffe, regularly taking vacations with the two and employing Esther as a secretary for many years; it is often presumed that their relationship had a romantic dimension.[1] He would later pass stewardship of the Kafka materials in his possession to Esther in his will. He was additionally supported by his close companion Felix Weltsch. Their friendship lasted 75 years, from the elementary school of the Piarists in Prague to Weltsch's death in 1964.[2] Brod died on December 20, 1968 in Tel Aviv.

]Literary career

Unlike Kafka, Brod rapidly became a prolific, successful published writer who eventual published 83 titles.[1] His first novel and fourth book overall, Schloß Nornepygge (Nornepygge Castle), published in 1908 when he was only 24, was celebrated in Berlin literary circles as a masterpiece of expressionism. This and other works made Brod a well-known personality in German-language literature. In 1913, together with Weltsch, he published the work Anschauung und Begriff which made him more famous in Berlin and also in Leipzig, where their publisher Kurt Wolff worked.

He unselfishly promoted other writers and musicians. Among his protégés was Franz Werfel, whom he would later fall out with as Werfel abandoned Judaism for Christianity. He would also write at various times both for and against Karl Kraus, a convert from Judaism to Roman Catholicism. His critical endorsement would be crucial to the popularity of Jaroslav Hašek's The Good Soldier Svejk, and he played a crucial role in the diffusion of Leoš Janáček's operas.

Friendship with Kafka

Brod first met Kafka on October 23, 1902, when both were students at Charles University. Brod had given a lecture at the German students' hall on Arthur Schopenhauer. Kafka, one year older, addressed him after the lecture and accompanied him home. "He tended to participate in all the meetings, but up to then we had hardly considered each other," wrote Brod. The quiet Kafka "would have been... hard to notice... even his elegant, usually dark-blue, suits were inconspicuous and reserved like him. At that time, however, something seems to have attracted him to me, he was more open than usual, filling the endless walk home by disagreeing strongly with my all too rough formulations." [3]

From then on, Brod and Kafka met frequently, often even daily, and remained close friends until Kafka's death. Kafka was a frequent guest in Brod's parents' house. There he met his future girlfriend and fiancée Felice Bauer, cousin of Brod's brother-in-law Max Friedmann. After graduating, Brod worked for a time for the post office. The relatively short working hours gave him time to begin a career as an art critic and freelance writer. For similar reasons, Kafka took a job at an insurance agency involved in workmen's accident insurance. Brod, Kafka and Brod's close friend Felix Weltsch constituted the so-called "Der enge Prager Kreis" or "close Prague circle".

During Kafka's lifetime, Brod tried repeatedly to reassure him of his writing talents, of which Kafka was chronically doubtful. Brod pushed Kafka to publish his work, and it is probably owing to Brod that he began to keep a diary. Brod tried, but failed, to arrange common literary projects. Notwithstanding their inability to write in tandem—which stemmed from clashing literary and personal philosophies—they were able to publish one chapter from an attempted travelogue in May 1912, for which Kafka wrote the introduction. It was published in the journal Herderblätter. Brod prodded his friend to complete the project several years later, but the effort was in vain. Even after Brod's 1913 marriage with Elsa Taussig, he and Kafka remained each other's closest friends and confidants, assisting each other in problems and life crises.

Publication of Kafka's work

On Kafka's death in 1924 Brod was the administrator of the estate and preserved his unpublished works from incineration despite what was stipulated in Kafka's will. He defended this course by saying that when Kafka asked him to burn his papers, he told him he would not carry out this wish: "Franz should have appointed another executor if he had been absolutely and finally determined that his instructions should stand."[4] Before even a line of Kafka's most famous work had been made public, Brod had already praised him as "the greatest poet of our time", ranking with Goethe or Tolstoy. As Kafka's works were posthumously published (The Trial arrived in 1925, followed by The Castle in 1926 and Amerika in 1927), this early positive assessment was bolstered by more general critical acclaim.[1]

When Brod fled Prague in 1939, he took with him a suitcase of Kafka's papers, many of them unpublished notes, diaries, sketches, and so forth.[1] Although some of these materials were later edited and published in 6 volumes of collected works, much of them remained unreleased. Upon his death, this trove of materials was passed to Esther Hoffe, who maintained most of them until her own death in 2007 (one original maunuscript of The Trial was auctioned in 1988 for $2 million).[1] Due to certain ambiguities regarding Brod's wishes, the proper disposition of the materials is now being litigated. On one side is the National Library of Israel, which believes that Brod passed the papers to Esther as an executor of his actual intent to have the papers donated to the institution. On the other side are Esther's daughters, who claim that Brod passed the papers to their mother as a pure inheritance which should be theirs. The sisters have announced their intention to sell the materials to the Museum of Modern Literature in Marbach, Germany. [1]

]Published works

Schloß Nornepygge (Nornepygge Castle, 1908)

Weiberwirtschaft (Woman's Work, 1913)

Über die Schönheit häßlicher Bilder (On the Beauty of Ugly Pictures, 1913)

Die Höhe des Gefühls (The Height of Feeling, 1913)

Anschauung und Begriff: Grundzüge eines Systems der Begriffsbildung, 1913 (together with Felix Weltsch)-->

Tycho Brahes Weg zu Gott (Tycho Brahe's Path to God 1915)

Heidentum, Christentum, Judentum: Ein Bekenntnisbuch (Paganism, Christianity, Judaism: A Credo, 1921)

Sternenhimmel: Musik- und Theatererlebnisse (1923, reissued as Prager Sternenhimmel)

Reubeni, Fürst der Juden (Reubeni, Prince of the Jews, 1925)

Zauberreich der Liebe (The Charmed Realm of Love, 1930)

Biografie von Heinrich Heine (Biography of Heinrich Heine, 1934)

Die Frau, die nicht enttäuscht (The Woman Who Does Not Disappoint, 1934)

Novellen aus Böhmen (Novellas from Bohemia, 1936)

Rassentheorie und Judentum (Race Theory and Judaism, 1936)

Annerl (Annie, 1937)

Franz Kafka, eine Biographie (Franz Kafka, a Biography, 1937, later collected in Über Franz Kafka, 1974)

Franz Kafkas Glauben und Lehre (Franz Kafka's Thought and Teaching, 1948)

Die Musik Israels (The Music of Israel, Tel Aviv, 1951)

Beinahe ein Vorzugsschüler, oder pièce touchée: Roman eines unauffälligen Menschen (Almost a Gifted Pupil, 1952)

Die Frau, nach der man sich sehnt (The Woman For Whom One Longs, 1953)

Rebellische Herzen (Rebellious Hearts, 1957)

Verzweiflung und Erlösung im Werke Franz Kafkas (Despair and Redemption in the Works of Franz Kafka, 1959)

Beispiel einer deutsch-jüdischen Symbiose (An Example of German-Jewish Symbiosis, 1961)

Die verkaufte Braut, translation of the Czech libretto of Prodaná nevěsta (The Bartered Bride, a comic opera by Bedřich Smetana), and numerous other translations of Czech opera libretti

Über Franz Kafka, (Fischer, Frankfurt am Main, 1974)

Music

Brod's musical compositions are little known. They include songs, works for piano and incidental music for his plays. He translated some of Bedřich Smetana's and Leoš Janáček's operas into German, and wrote the first book on Janáček (first published in Czech in 1924). Authored a study of Gustav Mahler, Beispiel einer deutsch-jüdischen Symbiose, in 1961.

[edit]Awards

In 1948, Brod was awarded the Bialik Prize for literature.[5]

[edit]Further reading

Kayser, Werner, Max Brod, Hans Christians, Hamburg, 1972 (in German)

Pazi, Margarita (Ed.): Max Brod 1884-1984. Untersuchungen zu Max Brods literarischen und philosophischen Schriften. Peter Lang, Frankfurt am Main, 1987 (in German)

Lerperger, Renate, Max Brod. Talent nach vielen Seiten (exhibit catalog), Vienna, 1987 (in German)

Wessling, Berndt W. Max Brod: Ein Portrait. Kohlhammer, Stuttgart, Berlin, Cologne and Mainz, 1969. New edition: Max Brod: Ein Portrait zum 100. Geburtstag, Bleicher, Gerlingen, 1984 (in German)

Bärsch, Claus-Ekkehard, Max Brod im Kampf um das Judentum. Zum Leben und Werk eines deutsch-jüdischen Dichters aus Prag. Passagen Verlag, Wien, 1992.

Vassogne, Gaelle, Max Brod in Prag: Identität und Vermittlung, Niemeyer, Conditio Judaica 75, 2009 (in German).

The Modern Hebrew Poem Itself (2003), ISBN 0-8143-2485-1

[edit]References

^ a b c d e f g Batuman, Elif (22 September 2010), "Kafka's Last Trial", New York Times Magazine

^ [1] Where are the missing index cards

^ Brod, Max. Über Franz Kafka'.' p 45)

^ Postscript to the first edition of The Trial (1925)

^ "List of Bialik Prize recipients 1933-2004, Tel Aviv Municipality website (in Hebrew)"

The genealogy of this family is dealt with thoroughly by Dr. Tobias Jakobovits in his article “ Die Abstammung Max Brod’s” printed three times.
Selbstwehr, year 26, 1932, issue 52, 23rd December 1932, pp. 5 – 6;
Available Online https://archive.org/details/Selbstwehr_Prague/Jg.%2026%20Nr.%2052%2...
Jüdischer Almanach, Prague, 5695, 1934, pp. 202 - 206;
Available online https://media.geni.com/p13/fd/52/a1/15/53444860efed25c4/die_abstammung_max_brod_s_original.pdf?hash=84b216abaa6c81f80bae11dea20be9df437f3836ccbc5fbe3840c137d0902753.1747465199
Dichter, Denker, Helfer :Max Brod zum 50. Geburtstag, Mährisch Ostrau, 1934, pp. 95 – 99;

https://vademecum.nacr.cz/vademecum/permalink?xid=d8b27e9f-a023-452...
Marriage record of Elsa and Max Brod, line number 20

Marriage record: PRAHA 2709 O 1913 (i) (7/66)

Census record: Prague, 1915

ד"ר מקס בְּרוֹד

' (בגרמנית: Max Brod;‏ 27 במאי 1884 – 20 בדצמבר 1968) היה סופר, פובליציסט ומלחין יהודי יליד פראג, בעל תואר דוקטור למשפטים מטעם אוניברסיטת קארל בפראג, שיצר בשפה הגרמנית. היה ידידו הקרוב של פרנץ קפקא, ופרסם את כתביו של קפקא לאחר מותו. בשלושת העשורים האחרונים לחייו חי בישראל.

תוכן עניינים 1 קורות חייו 2 עזבונו 3 ספריו בתרגום עברי 4 ספרי קפקא שערך בעברית 5 מחזות שכתב, עיבד ותרגם 6 לקריאה נוספת 7 קישורים חיצוניים 8 הערות שוליים קורות חייו מקס ברוד נולד בפראג בשנת 1884. למד משפטים באוניברסיטת קארל בפראג. בשנת 1902 פגש את הסופר פרנץ קפקא, וקשר עמו קשרי ידידות. ברוד עבד כפקיד ממשלה זוטר, והיה למבקר תיאטרון. היה פעיל בתנועה הציונית מאז שנת 1912. זמן קצר לפני סיפוח צ'כוסלובקיה, במרץ 1939 הצליח להימלט מאימת הנאצים, עם פליקס ולטש ומשפחתו ברכבת האחרונה, ועלה לארץ ישראל.

בארץ התגורר ברוד עד מותו בתל אביב והיה ליועץ דרמטי בתיאטרון "הבימה". עיבודו למחזה של ספרו של ירוסלב האשק "החייל האמיץ שווייק", בתרגומו של אביגדור המאירי, הועלה על ידי תיאטרון "האהל" בשנת 1936, היה לאחת ההצלחות הגדולות של תיאטרון זה והוצג כאלף חמש מאות פעמים במשך עשרות שנים.

הרומנים ההיסטוריים הנודעים של ברוד "ראובני שר היהודים", "דרכו של טיכו ברהי אל האלוהים" ו"גליליי הכבול", המהווים יחדיו טרילוגיה היסטורית גדולה, שאותה כינה ברוד "המאבק על האמת", הופיעו בתרגום עברי.

מקס ברוד ופרנץ קפקא היו ידידים קרובים במשך 22 שנים, עד מותו של קפקא בשנת 1924. קפקא, שהיה חולה שחפת וצפה את מותו, לא הותיר צוואה, אולם במגירת שולחן הכתיבה שלו מצא ברוד שני פתקים בכתב ידו של קפקא, שנכתבו בתקופות שונות. בפתקים הורה קפקא לברוד לאסוף את כתביו ולשרפם. ברוד, שהתמנה למנהל עזבונו של קפקא, היה מודע לגדולתו של קפקא, ולכן נטל לעצמו את החירות והוציא לאור את כתבי קפקא לאחר מותו. הוא נימק את החלטתו בכך שכבר בעת שהביע קפקא בפניו בעל-פה את משאלתו האמורה הודיע לו ברוד כי אין בכוונתו לקיימה, וכן העובדה שקפקא עצמו פרסם מספר יצירות לאחר אותה הוראה שנתן בעל-פה לברוד, ומכך הסיק ברוד שקפקא לא התכוון כי יצירותיו יושמדו. בין היצירות היו שלושת הרומנים הגדולים "המשפט", "הטירה" ו"הנעדר" שזכו לתהילת עולם. כן פרסם ברוד את יומניו של קפקא וכתב ביוגרפיה על אודותיו.

בשנת 1948 זכה ברוד בפרס ביאליק לספרות יפה, בגין הערכים הגלומים בספרו "גליליי הכבול", החלק האחרון של הטרילוגיה שלו, שפורסם אותה שנה בתרגומו של דב שטוק; הייתה זו הפעם הראשונה שהפרס הוענק לסופר שאינו כותב בעברית. בטקס קבלת הפרס סיכם ברוד את זהותו במילות השונמית: "בתוך עמי אנכי יושבת". בשנת 1954 זכה בפרס אנגל לשם כבוד[1].

מקס ברוד נפטר בתל אביב בשנת 1968.[2] הוא נקבר בבית הקברות טרומפלדור בתל אביב. חרף עשרות שנותיו בישראל, המשיך לכתוב את כל יצירותיו, רשימותיו, ספריו ומכתביו - בלשון הגרמנית. ארכיונו שמור בספרייה הלאומית.

עזבונו מקס ברוד הוריש את עזבונו הספרותי למזכירתו, אסתר אליזה הופה[3]. בצוואתו, הוא הפריד בין הזכויות החומריות (כגון תמלוגים), לבין המסמכים עצמם, והורה כי כתבי-היד, המכתבים, וכל המסמכים והתעודות שבעזבונו ימסרו לספריית האוניברסיטה העברית בירושלים, או לספריה העירונית בתל אביב, או לארכיון ציבורי אחר בארץ או בחו"ל. העזבון כלל חומרים הקשורים לקפקא, כולל כתב היד המקורי של "המשפט". גב' הופה לא מילאה אחר הצוואה, ומכרה את כתב היד של קפקא ומסמכים נוספים בחו"ל[4]. לאחר מותה של גב' הופה בשנת 2007, נודע באופן מקרי למאיר הלר, עורך הדין של הספרייה הלאומית כי בנותיה של הופה מבקשות לאשר את צוואתה, שבה קבעה כי עזבונו הספרותי של ברוד יעבור לבנותיה, בניגוד לצוואת מקס ברוד, וכי בית המשפט עומד לדון בכך. לדיון התפרץ עורך הדין ודרש לעצור את אישור הצוואה של גב' הופה ותבע את ההוצאה לפועל של הסדר יורש אחר יורש, בהתאם לצוואת מקס ברוד שלפיו הספרייה הלאומית הנה יורשת העזבון[5][6]. באוקטובר 2012, קיבל בית המשפט את התביעה, קבע כי הספרייה הלאומית היא יורשת עזבונו הספרותי של מקס ברוד. כמו כן דחה בית המשפט את טענת בנותיה של גב' הופה, לפיהן מקס ברוד בחייו נתן במתנה את כתבי קפקא לגב' הופה, וקבע כי גם כתבי קפקא שהיו בבעלות ברוד הם חלק מעזבונו. בית המשפט הורה[7] למנהל עזבון ברוד לרשום את העזבון הספרותי כהקדש, וכי בהתאם לצוואת המנוח, מנהל העזבון ימנה את הספרייה הלאומית כנאמן ההקדש וכי העזבון הספרותי של מקס ברוד כולל כתבי קפקא שהיו בבעלותו, יעבור לידיה. ערעור על פסק הדין נדחה על ידי בית המשפט העליון[8].

ספריו בתרגום עברי ראובני של היהודים, רומן, תרגם מגרמנית יצחק למדן, ספרית שטיבל, הוצאת ספרים, תרפ"ט, 1925 .[9], הנערה הצ'כית, סיפור, תרגם גרשון חנוך, מסדה, תל אביב, תש'ה 1945. הנחבא אל הכלים, רומאן, תרגם נחמיה רבן, עם עובד, תל אביב, תשי'ד 1954. פרנץ קפקא - ביוגרפיה, הוצאת עם עובד, 1972. דרכו של טיכו ברהי אל האלוהים, הוצאת שטיבל, 1936. גליליי הכבול, הוצאת עם עובד, 1948. ראובני שר היהודים; תורגם מגרמנית בידי ח' איזק; תל אביב: עם עובד, 1969. המחזה, בתרגומו של מנחם זלמן וולפובסקי, הוצג בהבימה, בשנת 1940[10]. אחות קטנה, רומן, תרגם מכתב-יד מאיר גנים (גרטנר), דביר, 1955. בטרם מבול, רומן מימי הנעורים, מסה על המחבר פ' ולטש, תרגם מכתבי-יד דב שטוק (סדן), העיטורים - ל’ שורין, עם עובד, 1947[11]. הרפתקה ביפן, רומן, תרגם מגרמנית אביגדור המאירי, מוסד ביאליק, 1943. אל החוף, ל"ב ציורים / מאת אריה אלואיל, עם דברי-לואי מאת מכס ברוד, ופרקי ספרות ערוכים בידי א. רוזנצויג, יבנה, תל אביב, תש'ד 1944. הרפתקה של נפוליאון, סיפור, עברית - דב שטוק (דב סדן), ‬הוצאת גזית, תל אביב, ת'ש 1940. חיי מריבה, תרגם מגרמנית י’ סלעי, עריכה לשונית - שמשון מלצר, דברי מבוא - חיים יחיל, ירושלים תשכ'ז 1967. חנה רובינא, רישומים - אבא פניכל, הקדמה - מכס ברוד, מסדה, רמת גן, 1967. ספרי קפקא שערך בעברית יומנים, מאת פרנץ קאפקא, בעריכת מאכס ברוד, שוקן, 1979. הטירה, פראנץ קאפקא, מומחז על ידי מאכס ברוד, תרגם א"ד שפיר, שוקן, 1955. פראנץ קאפקא, ביוגרפיה, תורגם מגרמנית בידי עדנה קורנפלד, עם עובד, 1972. מחזות שכתב, עיבד ותרגם הטירה, על פי קפקא, עיבוד מכס ברוד. עברית אברהם הוס, במאי יוסי יזרעאלי, הוצג בהבימה, פברואר 1976. החייל האמיץ שוויק, עיבוד מכס ברוד, תרגום אביגדור המאירי. הגדה של פסח, אורטוריה, מוזיקה פאול דסאו, הליברית מאת מכס ברוד. ראובני שר היהודים, גרמנית, המחזה, בתרגומו של מ"ז וולפובסקי, הוצג בהבימה, בשנת 1940. שאול מלך ישראל, מחזה תוגה בחמש מערכות, מאת מכס ברוד וש’ שלום, ירושלים, תש'ד 1944. לקריאה נוספת נורית פגי, משינוי אידאי לשינוי פואטי, אתיקה פוליטיקה ופואטיקה ביצירות הפרוזה של מקס ברוד. זהו ספר המחקר העברי הראשון העוסק ביצירתו של מקס ברוד. 2013. פליקס ולטש, 'דרכו של מאקס ברוד', מאסף דברי ספרות ג (תשכ"ב), 214–224. יוסף סלעי, מאכס ברוד: עיונים במשנתו, תל אביב: עם עובד, (תשל"ב 1972. מרגריטה פזי, 'דרכו של מקס ברוד אל האמת', הארץ (22.12.1978), 23. אלעזר בניועץ, 'מאכס ברוד: רשימות ביו-ביבליוגרפיות', האומה יא (תשל"ד 1974), 96–102. אב"א אחימאיר, 'מכס ברוד: ציוני מדיני', בתוך: עין הקורא: כתבים נבחרים, כרך ו, עמ' 66–63. צ. כרמל, 'משנתו הציונית וההומאניסטית של מאכס ברוד', הדאר נ (תשל"א 1971), 103. מקס ברוד, 'מכתבים לש. שלום ולמ. גורלי', תצליל ה (תש"ל 1970), 100–104. מקס ברוד, 'שלושה מכתבים לש. שלום', מאזנים כח (תשכ"ט 1969), 101–100. (המאמר זמין לצפייה

במאגר JSTOR לאחר הרשמה) יצחק רובין, האיש שלא שרף את קפקא, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2019.[12] Hugo Gold (Hrsg.), Max Brod: ein Gedenkbuch, 1884-1968, Tel-Aviv: Olamenu, 1969. קישורים חיצוניים ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מקס ברוד בוויקישיתוף מקס ברוד , באתר Komponisten der Gegenwart MusicBrainz Logo 2016.svg מקס ברוד , באתר MusicBrainz (באנגלית) מקס ברוד , באתר Discogs (באנגלית) מקס ברוד , באתר בית לזמר העברי IMDB Logo 2016.svg מקס ברוד , במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית) רשימת הפרסומים של מקס ברוד , בקטלוג הספרייה הלאומית ש. שלום, מכס ברוד - בן ששים , דבר, 5 במאי 1944 א. פויארשטין, רבע שעה עם מכס ברוד , דבר, 21 במרץ 1947 מ. גורלי, רשימות מוסיקליות: מכס ברוד כקומפוזיטור , דבר, 28 במרץ 1952 י. שריק, פגישה עם מכס ברוד: במלאות לו שבעים שנה , מעריב, 28 במאי 1954 א. קישון, מכס ברוד בן שבעים, או: כך צריך לחגוג , מעריב, 31 במאי 1954 מ. אחי-יוסף , הסופר שאינו יודע כמה ספרים כתב: שיחה עם מכס ברוד – ליובל השבעים , דבר, 25 ביוני 1954 בן-ציון צאנגן, שיחה עם מאכס ברוד: (ליובל השבעים) , על המשמר, 9 ביולי 1954, המשך ש., מכס ברוד בן שבעים וחמש , דבר, 5 ביוני 1959 שני מכתבי נעורים של מכס ברוד (המכתבים נכתבו לש. ה. ברגמן ונמסרו על ידו למוסף) , דבר, 5 ביוני 1959, המשך ד. ל., מעט לעט: מכס ברוד , מעריב, 30 באפריל 1964 ש. שלום, "יוהנס ריכלין" למכס ברוד , דבר, 26 בנובמבר 1965(על המונוגרפיה של ברוד על יוהנס רויכלין) ד. ל., המומר וה"גוי" , מעריב, 10 בדצמבר 1965 (על רויכלין) ש. שלום, ספרים: "הבלתי ניתן ליהרס" למכס ברוד , דבר, 21 ביוני 1968 ש. שלום, ד"ר מכס ברוד , דבר, 22 בדצמבר 1968 עם מותו) מכס ברוד הובא למנוחות , מעריב, 24 בדצמבר 1968 מכתבי מכס ברוד לש. שלום (ליום הולדתו ה-85 של מאכס ברוד ז"ל) , דבר, 30 במאי 1969 מאכס ברוד כאיש מלחמה , מעריב, 25 ביולי 1969 ש. שלום, מכס ברוד (שנה למותו) , דבר, 28 בנובמבר 1969 ג. קרסל, ספר־יובל שנהפך לספר־זכרון: עולמו של מאכס ברוד , מעריב, 12 בדצמבר 1969 ש. שלום, לזכרו של מקס ברוד , דבר, 4 ביוני 1971 שלום בן-חורין, נאמנות למאכס ברוד , מעריב, 25 במאי 1984 עוזי דורנאי: היינריך פון קלייסט - חייו ויצירתו, מאת מכס ברוד עופר אדרת, פרשת העיזבון האבוד של מקס ברוד עופר אדרת, מכתב נשכח של מקס ברוד , באתר הארץ, 29 בספטמבר 2008 עופר אדרת, עכבר העיר אונליין, בצלו של קפקא , באתר הארץ, 7 באוגוסט 2008 עופר אדרת, עכבר העיר אונליין, בעקבות האישה של הדוד מקס , באתר הארץ, 7 באוגוסט 2008 עופר אדרת, עכבר העיר אונליין, פורנו במקום קפקא , באתר הארץ, 7 באוגוסט 2008 עופר אדרת, עכבר העיר אונליין, מי זרק את הכרטיסיות של ברוד? , באתר הארץ, 18 בספטמבר 2008 עופר אדרת, עכבר העיר אונליין, מקסים וחולה ועקום , באתר הארץ, 18 בספטמבר 2008 עופר אדרת, התחקיר המלא על העיזבון של ברוד , באתר הארץ, 10 בספטמבר 2009 עופר אדרת, עכבר העיר אונליין, המפתחות לכספות של קפקא , באתר הארץ, 4 בנובמבר 2009 נורית פגי, של מי הירושה הזו: המאבק על העזבונות של מקס ברוד ופרנץ קפקא , מגזין ארץ אחרת, גיליון מס' 55, פברואר-מרץ 2010 אביבה קרינסקי, החייל והמונדיאל, על המסה של מקס ברוד על "החייל האמיץ שווייק". באתר הארץ, 2.7.2014. סטפן ליט, המסע בעקבות עזבונו של מקס ברוד , "הספרנים": בלוג הספרייה הלאומית, נובמבר 2018 המשטרה הגרמנית העבירה לספרייה הלאומית כתבי יד מאת ברוד , "הספרנים": בלוג הספרייה הלאומית, מאי 2019 מקס ברוד – כתבות ומאמרים

בבלוג הספרייה הלאומית מפרי עטו:

מאמרו של מקס ברוד על התיאטרון ב"במה עברית" הבחינה , דואר היום, 30 בינואר 1936 שני שירים: לילה; ידעתי (תרגם מכ"י ש. שלום) , דבר, 8 במאי 1942 מקבת בתמורות העתים , דבר, 21 במאי 1954 פנקס קטן: סופרים נגד שגעון־המונים (עם הצגת "ציד המכשפות" לארתור מילר ב"הבימה") , דבר, 25 ביוני 1954 פנקס קטן: קוריוזים מעולם הספרים , דבר, 30 ביולי 1954 כתבי יד לא ידועים של מקס ברוד נתגלו במחלקת המוזיקה

באתר הספרייה הלאומית https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9E%D7%A7%D7%A1_%D7%91%D7%A8%D7%95...

----------------------------------------------------

http://en.wikipedia.org/wiki/Max_Brod

Max Brod (Hebrew: מקס ברוד) (May 27, 1884 – December 20, 1968) was a German-speaking Czech Jewish, later Israeli, author, composer, and journalist. Although he was a prolific writer in his own right, he is most famous as the friend and biographer of Franz Kafka. As Kafka's literary executor, Brod refused to follow the writer's instructions to burn his life's work, and had them published instead.

Biography

Max Brod was born in Prague, then part of the province of Bohemia in Austria-Hungary, now the capital of the Czech Republic. At the age of four, Brod was diagnosed with a severe spinal curvature and spent a year in corrective harness; despite this he would have a hunchback his entire life.[1] A German-speaking Jew, he went to the Piarist school together with his life-long friend Felix Weltsch, later attended the Stephans Gymnasium, then studied law at the German Charles-Ferdinand University (which at the time was divided into a German language university and a Czech language university; he attended the German one) and graduated in 1907 to work in the civil service. From 1912, he was a pronounced Zionist (which he attributed to the influence of Martin Buber) and when Czechoslovakia became independent in 1918, he briefly served as vice-president of the Jüdischer Nationalrat. From 1924, already an established writer, he worked as a critic for the Prager Tagblatt.

In 1939, as the Nazis took over Prague, Brod and his wife Elsa Taussig fled to Palestine. He settled in Tel Aviv, where he continued to write and worked as a dramaturg for Habimah, later the Israeli national theatre, for 30 years. For a period following the death of his wife in 1942, Brod published very few works. He became very close to a couple named Otto and Esther Hoffe, regularly taking vacations with the two and employing Esther as a secretary for many years; it is often presumed that their relationship had a romantic dimension.[1] He would later pass stewardship of the Kafka materials in his possession to Esther in his will. He was additionally supported by his close companion Felix Weltsch. Their friendship lasted 75 years, from the elementary school of the Piarists in Prague to Weltsch's death in 1964.[2] Brod died on December 20, 1968 in Tel Aviv.

]Literary career

Unlike Kafka, Brod rapidly became a prolific, successful published writer who eventual published 83 titles.[1] His first novel and fourth book overall, Schloß Nornepygge (Nornepygge Castle), published in 1908 when he was only 24, was celebrated in Berlin literary circles as a masterpiece of expressionism. This and other works made Brod a well-known personality in German-language literature. In 1913, together with Weltsch, he published the work Anschauung und Begriff which made him more famous in Berlin and also in Leipzig, where their publisher Kurt Wolff worked.

He unselfishly promoted other writers and musicians. Among his protégés was Franz Werfel, whom he would later fall out with as Werfel abandoned Judaism for Christianity. He would also write at various times both for and against Karl Kraus, a convert from Judaism to Roman Catholicism. His critical endorsement would be crucial to the popularity of Jaroslav Hašek's The Good Soldier Svejk, and he played a crucial role in the diffusion of Leoš Janáček's operas.

Friendship with Kafka

Brod first met Kafka on October 23, 1902, when both were students at Charles University. Brod had given a lecture at the German students' hall on Arthur Schopenhauer. Kafka, one year older, addressed him after the lecture and accompanied him home. "He tended to participate in all the meetings, but up to then we had hardly considered each other," wrote Brod. The quiet Kafka "would have been... hard to notice... even his elegant, usually dark-blue, suits were inconspicuous and reserved like him. At that time, however, something seems to have attracted him to me, he was more open than usual, filling the endless walk home by disagreeing strongly with my all too rough formulations." [3]

From then on, Brod and Kafka met frequently, often even daily, and remained close friends until Kafka's death. Kafka was a frequent guest in Brod's parents' house. There he met his future girlfriend and fiancée Felice Bauer, cousin of Brod's brother-in-law Max Friedmann. After graduating, Brod worked for a time for the post office. The relatively short working hours gave him time to begin a career as an art critic and freelance writer. For similar reasons, Kafka took a job at an insurance agency involved in workmen's accident insurance. Brod, Kafka and Brod's close friend Felix Weltsch constituted the so-called "Der enge Prager Kreis" or "close Prague circle".

During Kafka's lifetime, Brod tried repeatedly to reassure him of his writing talents, of which Kafka was chronically doubtful. Brod pushed Kafka to publish his work, and it is probably owing to Brod that he began to keep a diary. Brod tried, but failed, to arrange common literary projects. Notwithstanding their inability to write in tandem—which stemmed from clashing literary and personal philosophies—they were able to publish one chapter from an attempted travelogue in May 1912, for which Kafka wrote the introduction. It was published in the journal Herderblätter. Brod prodded his friend to complete the project several years later, but the effort was in vain. Even after Brod's 1913 marriage with Elsa Taussig, he and Kafka remained each other's closest friends and confidants, assisting each other in problems and life crises.

Publication of Kafka's work

On Kafka's death in 1924 Brod was the administrator of the estate and preserved his unpublished works from incineration despite what was stipulated in Kafka's will. He defended this course by saying that when Kafka asked him to burn his papers, he told him he would not carry out this wish: "Franz should have appointed another executor if he had been absolutely and finally determined that his instructions should stand."[4] Before even a line of Kafka's most famous work had been made public, Brod had already praised him as "the greatest poet of our time", ranking with Goethe or Tolstoy. As Kafka's works were posthumously published (The Trial arrived in 1925, followed by The Castle in 1926 and Amerika in 1927), this early positive assessment was bolstered by more general critical acclaim.[1]

When Brod fled Prague in 1939, he took with him a suitcase of Kafka's papers, many of them unpublished notes, diaries, sketches, and so forth.[1] Although some of these materials were later edited and published in 6 volumes of collected works, much of them remained unreleased. Upon his death, this trove of materials was passed to Esther Hoffe, who maintained most of them until her own death in 2007 (one original maunuscript of The Trial was auctioned in 1988 for $2 million).[1] Due to certain ambiguities regarding Brod's wishes, the proper disposition of the materials is now being litigated. On one side is the National Library of Israel, which believes that Brod passed the papers to Esther as an executor of his actual intent to have the papers donated to the institution. On the other side are Esther's daughters, who claim that Brod passed the papers to their mother as a pure inheritance which should be theirs. The sisters have announced their intention to sell the materials to the Museum of Modern Literature in Marbach, Germany. [1]

]Published works

Schloß Nornepygge (Nornepygge Castle, 1908)

Weiberwirtschaft (Woman's Work, 1913)

Über die Schönheit häßlicher Bilder (On the Beauty of Ugly Pictures, 1913)

Die Höhe des Gefühls (The Height of Feeling, 1913)

Anschauung und Begriff: Grundzüge eines Systems der Begriffsbildung, 1913 (together with Felix Weltsch)-->

Tycho Brahes Weg zu Gott (Tycho Brahe's Path to God 1915)

Heidentum, Christentum, Judentum: Ein Bekenntnisbuch (Paganism, Christianity, Judaism: A Credo, 1921)

Sternenhimmel: Musik- und Theatererlebnisse (1923, reissued as Prager Sternenhimmel)

Reubeni, Fürst der Juden (Reubeni, Prince of the Jews, 1925)

Zauberreich der Liebe (The Charmed Realm of Love, 1930)

Biografie von Heinrich Heine (Biography of Heinrich Heine, 1934)

Die Frau, die nicht enttäuscht (The Woman Who Does Not Disappoint, 1934)

Novellen aus Böhmen (Novellas from Bohemia, 1936)

Rassentheorie und Judentum (Race Theory and Judaism, 1936)

Annerl (Annie, 1937)

Franz Kafka, eine Biographie (Franz Kafka, a Biography, 1937, later collected in Über Franz Kafka, 1974)

Franz Kafkas Glauben und Lehre (Franz Kafka's Thought and Teaching, 1948)

Die Musik Israels (The Music of Israel, Tel Aviv, 1951)

Beinahe ein Vorzugsschüler, oder pièce touchée: Roman eines unauffälligen Menschen (Almost a Gifted Pupil, 1952)

Die Frau, nach der man sich sehnt (The Woman For Whom One Longs, 1953)

Rebellische Herzen (Rebellious Hearts, 1957)

Verzweiflung und Erlösung im Werke Franz Kafkas (Despair and Redemption in the Works of Franz Kafka, 1959)

Beispiel einer deutsch-jüdischen Symbiose (An Example of German-Jewish Symbiosis, 1961)

Die verkaufte Braut, translation of the Czech libretto of Prodaná nevěsta (The Bartered Bride, a comic opera by Bedřich Smetana), and numerous other translations of Czech opera libretti

Über Franz Kafka, (Fischer, Frankfurt am Main, 1974)

Music

Brod's musical compositions are little known. They include songs, works for piano and incidental music for his plays. He translated some of Bedřich Smetana's and Leoš Janáček's operas into German, and wrote the first book on Janáček (first published in Czech in 1924). Authored a study of Gustav Mahler, Beispiel einer deutsch-jüdischen Symbiose, in 1961.

[edit]Awards

In 1948, Brod was awarded the Bialik Prize for literature.[5]

[edit]Further reading

Kayser, Werner, Max Brod, Hans Christians, Hamburg, 1972 (in German)

Pazi, Margarita (Ed.): Max Brod 1884-1984. Untersuchungen zu Max Brods literarischen und philosophischen Schriften. Peter Lang, Frankfurt am Main, 1987 (in German)

Lerperger, Renate, Max Brod. Talent nach vielen Seiten (exhibit catalog), Vienna, 1987 (in German)

Wessling, Berndt W. Max Brod: Ein Portrait. Kohlhammer, Stuttgart, Berlin, Cologne and Mainz, 1969. New edition: Max Brod: Ein Portrait zum 100. Geburtstag, Bleicher, Gerlingen, 1984 (in German)

Bärsch, Claus-Ekkehard, Max Brod im Kampf um das Judentum. Zum Leben und Werk eines deutsch-jüdischen Dichters aus Prag. Passagen Verlag, Wien, 1992.

Vassogne, Gaelle, Max Brod in Prag: Identität und Vermittlung, Niemeyer, Conditio Judaica 75, 2009 (in German).

The Modern Hebrew Poem Itself (2003), ISBN 0-8143-2485-1

[edit]References

^ a b c d e f g Batuman, Elif (22 September 2010), "Kafka's Last Trial", New York Times Magazine

^ [1] Where are the missing index cards

^ Brod, Max. Über Franz Kafka'.' p 45)

^ Postscript to the first edition of The Trial (1925)

^ "List of Bialik Prize recipients 1933-2004, Tel Aviv Municipality website (in Hebrew)"

https://www.geni.com/documents/view?doc_id=6000000141110904132

Marriage record of Elsa and Max Brod, line number 20