Mordechai Ardon

Mordecai Ardon מרדכי ארדון‎ (July 13, 1896 – June 18, 1992) was an Israeli painter.

Biography

Ardon was born Max Bronstein in 1896 in Tuchów, Galicia (then Austria-Hungary, now Poland). In 1933 he emigrated to Jerusalem in Mandate Palestine. He was granted Palestinian citizenship in 1936 and changed his name to Mordecai Ardon.

He participated in the Venice Biennale of 1968.

Beginning in the 1950s Ardon adopted a complex system of symbolic images in his paintings, taken from the Jewish Mystical tradition (Kabbalah), from the Bible and from a tangible reality. In his painting "Gates of Light", for example, he expressed "the inner mystery and timelessness of the landscape." His work seeks to impart a cosmic dimension to the present, linking it to antiquity and mystery. The same approach can be found in "At the Gates of Jerusalem" (1967), which shows the attempt to "convey his feelings about the cosmic significance of Israel’s return to the Old City of Jerusalem during the Six-Day War".[3] "Bird near a yellow wall" (1950) demonstrates his simplistic involvement with the Holocaust, a subject to which he was one of the few Israeli artists to devote a phase of his work, at that time.

As a teacher and director of the "New Bezalel", Ardon conveyed his sense of social involvement, his tendency towards Jewish mysticism and local mythology, and the combination of personal national symbols with reality-always stressing masterful technique. Pupils such as Avigdor Arikha, Naftali Bezem, Shraga Weil and Shmuel Boneh absorbed these influences and integrated them into their later work.

Ardon was seen as the father of the regional approach in Israeli art.

One of his most famous creations are the "Ardon Windows" (1980–1984), a set of large stained-glass windows displayed prominently in the Jewish National and University Library in Jerusalem, incorporating visual elements from the Kabbalah.

Ardon died in Jerusalem in 1992.

In 2006 his painting "The Woodpecker of Time" (1963) was sold at Christie's for 643,200$.

Education

• 1920-25 Bauhaus School, Weimar, Germany, with Itten, Klee, Kandinsky, Feininger
• 1926 Studied with Max Doerner

Teaching

• 1929 Kunstschule Itten, Berlin
• 1935 Seminar, Bet Hakerem, Jerusalem
• 1935-52 Bezalel, Jerusalem
• 1940-52 Bezalel, Jerusalem, Director
• 1952-63 Ministry of Education and Culture, Jerusalem, Supervisor and Art Advisor

Awards and prizes

• 1954 Unesco Prize
• 1963, Ardon was awarded the Israel Prize, in painting.
• 1974, he received the Yakir Yerushalayim (Worthy Citizen of Jerusalem) award.
• 1974 Doctor of Honor, Hebrew University of Jerusalem
• 1988 Boris Schatz Prize
• 1992 Isracard Prize, Tel Aviv Museum

Girl, 1950

Stained glass windows, Jewish National and University Library, Jerusalem

מרדכי ארדון] (13 ביולי 1896- 18 ביוני 1992) היה מגדולי הציירים הישראלים ובעל שם עולמי. יצירותיו משקפות ממד מטאפיזי השואב את השראתו מעולם התרבות היהודי, תוך שימוש בשפה סמלית וברוח האמנות המופשטת והסוריאליסטית האירופית. בתערוכת הביאנלה של ונציה בשנת 1954 זכה ארדון בפרס אונסק"ו ובשנת 1963 זכה בפרס ישראל לציור.

ביוגרפיה

ארדון נולד בטוחוב שבגליציה כמרדכי אליעזר ברונשטיין. אביו היה שען וצורף זהב. לדבריו הוא אשר לימד אותו ש"באבני חן צבעוניות כמוס סוד". צבעוניות זו אהובה על ארדון ואופיינית לו. בשנות ה-20 למד בבית ספר "באוהאוס" בגרמניה והיה תלמידם של כמה מגדולי אומני התקופה, ביניהם פול קלה, וסילי קנדינסקי וליונל פיינינגר.

ארדון עלה לארץ ישראל בשנת 1933 והקים את ביתו בירושלים, בשכונת יפה נוף הניבטת אל נוף הרי יהודה. כמו ציירים ישראלים אחרים, הושפע ארדון מהנוף המקומי ומהצבעים הבוהקים. הנוף היה לארדון כלי לחיפוש אחר הנסתר. שימוש זה בנוף ניכר מתיאוריו המוקדמים את סגולותיה הרוחניות של ירושלים והריה, הוא נותן פרוש אישי ומקורי לנוף, המסתכל בנופי ארדון מרגיש את הדרמטיות שבהם בכל משיחת מכחול, בעבודותיו המאוחרות, הנוף מקבל אופי קוסמי.

בשיא פעילותו עמד ארדון בראש בית הספר לאמנות בצלאל החדש, בשנות ה-40. הוא הטביע באופן ניכר את חותמו על המוסד, בהכניסו אליו את לימודי "אמנות מודרנית" בהשראת הניסיון והידע שלו מלימודיו בבאוהאוס.

בשנת 1974 הוענק לו התואר "יקיר ירושלים". הוא היה נשוי למרים לבית בנט משנת 1923. היה אב לבן יחיד, מיכאל ארדון, שהיה פרופסור לכימיה באוניברסיטה העברית. נפטר בירושלים ב-18 ביוני 1992, בגיל 95.

השכלה

• 1920–1925 – למד בבאוהאוס, ויימר, אצל הציירים איטן, קלה, קנדינסקי ופיינינגר.
• 1926 – לימודים אצל מקס דורנר.

הוראה

• 1929 – בית הספר לאמנות של איטן (Itten), ברלין.
• 1935 – סמינר בית הכרם, ירושלים.
• 1935–1952 – בצלאל החדש, ירושלים.
• 1940–1952 – מנהל בצלאל החדש, ירושלים.
• 1952–1963 – מפקח ויועץ לנושאי אמנות, משרד החינוך והתרבות, ירושלים.

פרסים

• 1954 – פרס אונסק"ו, הביאנלה של ונציה.
• 1963 – פרס ישראל בתחום הציור.
• 1974 – יקיר ירושלים.
• 1974 – דוקטור כבוד לפילוסופיה, האוניברסיטה העברית, ירושלים.
• 1988 – פרס בוריס שץ.
• 1992 – פרס ישראכרד, מוזיאון תל אביב לאמנות.
• 1992 - פרס מפעל חיים ע”ש מרדכי איש-שלום

אמנות במרחב הציבורי

• 1984 – "חזון ישעיהו"- חלון ויטראז' בבית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי (כיום הספרייה הלאומית), גבעת רם, ירושלים. חלונות ארדון בספרייה הלאומית

[https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9E%D7%A8%D7%93%D7%9B%D7%99_%D7%90...