Noam Chomsky

Avram Noam Chomsky (pronounced /ˌnoʊm ˈtʃɒmski/, Hebrew: חומסקי נועם אַבְרָהָם; born December 7, 1928) is an American linguist, philosopher, cognitive scientist, and political activist. He is an Institute Professor and professor emeritus of linguistics at the Massachusetts Institute of Technology Chomsky is well known in the academic and scientific community as one of the fathers of modern linguistics. Since the 1960s, he has become known more widely as a political dissident and an anarchist.

According to the Arts and Humanities Citation Index in 1992, Chomsky was cited as a source more often than any other living scholar during the 1980–92 period, and was the eighth most-cited source. He is also considered a prominent cultural figure. At the same time, his status as a leading critic of U.S. foreign policy has made him controversial.

In the 1950s, Chomsky began developing his theory of generative grammar, which has undergone numerous revisions and has had a profound influence on linguistics. His approach to the study of language emphasizes "an innate set of linguistic principles shared by all humans" known as universal grammar, "the initial state of the language learner," and discovering an "account for linguistic variation via the most general possible mechanisms."

He elaborated on these ideas in 1957's Syntactic Structures, which then laid the groundwork for the concept of transformational grammar. He also established the Chomsky hierarchy, a classification of formal languages in terms of their generative power.

In 1959, Chomsky published a widely influential review of B. F. Skinner's theoretical book Verbal Behavior. In this review and other writings, Chomsky broadly and aggressively challenged the behaviorist approaches to studies of behavior and language dominant at the time, and contributed to the cognitive revolution in psychology. His naturalistic approach to the study of language has influenced the philosophy of language and mind.

Beginning with his opposition to the Vietnam War, first articulated in his 1967 essay "The Responsibility of Intellectuals" and later extended in his American Power and the New Mandarins (1969), Chomsky established himself as a prominent critic of U.S. foreign and domestic policy. He has since become an outspoken political commentator and a dedicated activist; he is a self-declared anarcho-syndicalist and a libertarian socialist, principles he believes are grounded in the philosophy of classical liberalism and the Age of Enlightenment. His social criticism has also included an analysis of the mass media; his Manufacturing Consent: The Political Economy of the Mass Media (1988), co-written with Edward S. Herman, articulated the propaganda model theory for examining the media.

BIOGRAPHY:

Chomsky was born on the morning of December 7, 1928 to Jewish parents in the affluent East Oak Lane neighborhood of Philadelphia, Pennsylvania, the son of noted professor of Hebrew at Gratz College and IWW (Industrial Workers of the World) member William Chomsky (1896–1977), a native of Ukraine. His mother, Elsie Chomsky (née Simonofsky), a native of what is present-day Belarus, grew up in the United States and, unlike her husband, spoke "ordinary New York English." Their first language was Yiddish, but Chomsky said it was "taboo" in his family to speak it.

Although his mother was part of the the radical activism in the 30s, Chomsky was largely influenced by his uncle. Having never passed 4th grade, he owned a newsstand that acted as an "intellectual center [where] professors of this and that arguing all night" Chomsky was also influenced by being a part of a Hebrew-based, Zionist organization as well as hanging around anarchist bookstores.

He describes his family as living in a sort of "Jewish ghetto," split into a "Yiddish side" and "Hebrew side," with his family aligning with the latter and bringing him up "immersed in Hebrew culture and literature."

Chomsky also describes tensions he personally experienced with Irish Catholics and German Catholics and anti-semitism in the mid-1930s. He recalls German-American "Beer parties" celebrating the fall of Paris to the Nazis.

In a discussion of the irony of his staying in the 1980s in a Jesuit House in Central America, Chomsky explained that during his childhood, "We were the only Jewish family around. I grew up with a visceral fear of Catholics. They're the people who beat you up on your way to school. So I knew when they came out of that building down the street, which was the Jesuit school, they were raving anti-Semites. So childhood memories took a long time to overcome."

Chomsky remembers the first article he wrote was at age 10 while a student at Oak Lane Country Day School about the threat of the spread of fascism, following the fall of Barcelona in the Spanish Civil War. From the age of 12 or 13, he identified more fully with anarchist politics.

A graduate of Central High School of Philadelphia, Chomsky began studying philosophy and linguistics at the University of Pennsylvania in 1945, taking classes with philosophers such as C. West Churchman and Nelson Goodman and linguist Zellig Harris.

Harris's teaching included his discovery of transformations as a mathematical analysis of language structure (mappings from one subset to another in the set of sentences). Chomsky referred to the morphophonemic rules in his 1951 Master's Thesis, The Morphophonemics of Modern Hebrew, as transformations in the sense of Carnap's 1938 notion of rules of transformation (vs. rules of formation), and subsequently reinterpreted the notion of grammatical transformations in a very different way from Harris, as operations on the productions of a context-free grammar (derived from Post production systems). Harris's political views were instrumental in shaping those of Chomsky. Chomsky earned a BA in 1949 and an MA in 1951.

In 1949, he married linguist Carol Schatz. They remained married for 59 years until her death from cancer in December 2008. The couple had two daughters, Aviva (b. 1957) and Diane (b. 1960), and a son, Harry (b. 1967). With his wife Carol, Chomsky spent time in 1953 living in HaZore'a, a kibbutz in Israel.

Asked in an interview whether the stay was "a disappointment" Chomsky replied, "No, I loved it," however he "couldn't stand the ideological atmosphere" and "fervent nationalism" in the early 1950s at the kibbutz, with Stalin being defended by many of the left-leaning kibbutz members who chose to paint a rosy image of future possibilities and contemporary realities in the USSR.

Chomsky notes seeing many positive elements in the commune-like living of the kibbutz, in which parents and children lived in rooms of separate houses together, and when asked whether there were "lessons that we have learned from the history of the kibbutz," responded, that in "some respects, the Kibbutzim came closer to the anarchist ideal than any other attempt that lasted for more than a very brief moment before destruction, or that was on anything like a similar scale. In these respects, I think they were extremely attractive and successful; apart from personal accident, I probably would have lived there myself – for how long, it's hard to guess".
Chomsky received his PhD in linguistics from the University of Pennsylvania in 1955. He conducted part of his doctoral research during four years at Harvard University as a Harvard Junior Fellow. In his doctoral thesis, he began to develop some of his linguistic ideas, elaborating on them in his 1957 book Syntactic Structures, his best-known work in linguistics.
Chomsky joined the staff of the Massachusetts Institute of Technology (MIT) in 1955 and in 1961 was appointed full professor in the Department of Modern Languages and Linguistics (now the Department of Linguistics and Philosophy). From 1966 to 1976 he held the Ferrari P. Ward Professorship of Modern Languages and Linguistics, and in 1976 he was appointed Institute Professor. As of 2010, Chomsky has taught at MIT continuously for 55 years.

In February 1967, Chomsky became one of the leading opponents of the Vietnam War with the publication of his essay, "The Responsibility of Intellectuals", in The New York Review of Books. This was followed by his 1969 book, American Power and the New Mandarins, a collection of essays that established him at the forefront of American dissent. His far-reaching criticisms of U.S. foreign policy and the legitimacy of U.S. power have made him a controversial figure: largely shunned by the mainstream media in the United States, he is frequently sought out for his views by publications and news outlets internationally. In 1977 he delivered the Huizinga Lecture in Leiden, The Netherlands, under the title: Intellectuals and the State.

Chomsky has received death threats because of his criticisms of U.S. foreign policy. He was also on a list of planned targets created by Theodore Kaczynski, better known as the Unabomber; during the period that Kaczynski was at large, Chomsky had all of his mail checked for explosives. He states that he often receives undercover police protection, in particular while on the MIT campus, although he does not agree with the police protection

Chomsky resides in Lexington, Massachusetts and travels often, giving lectures on politics.

Contributions to linguistics

Chomskyan linguistics, beginning with his Syntactic Structures, a distillation of his Logical Structure of Linguistic Theory (1955, 75), challenges structural linguistics and introduces transformational grammar. This approach takes utterances (sequences of words) to have a syntax characterized by a formal grammar; in particular, a context-free grammar extended with transformational rules.

Perhaps his most influential and time-tested contribution to the field, is the claim that modeling knowledge of language using a formal grammar accounts for the "productivity" of language. In other words, a formal grammar of a language can explain the ability of a hearer-speaker to produce and interpret an infinite number of utterances, including novel ones, with a limited set of grammatical rules and a finite set of terms. He has always acknowledged his debt to Pāṇini for his modern notion of an explicit generative grammar although it is also related to Rationalist ideas of a priori knowledge.

It is a popular misconception that Chomsky proved that language is entirely innate and discovered a "universal grammar" (UG). In fact, Chomsky simply observed that while a human baby and a kitten are both capable of inductive reasoning, if they are exposed to the exact same linguistic data, the human child will always acquire the ability to understand and produce language, while the kitten will never acquire either ability. Chomsky labeled whatever the relevant capacity the human has which the cat lacks the "language acquisition device" (LAD) and suggested that one of the tasks for linguistics should be to figure out what the LAD is and what constraints it puts on the range of possible human languages. The universal features that would result from these constraints are often termed "universal grammar" or UG.[35]

The Principles and Parameters approach (P&P)—developed in his Pisa 1979 Lectures, later published as Lectures on Government and Binding (LGB)—make strong claims regarding universal grammar: that the grammatical principles underlying languages are innate and fixed, and the differences among the world's languages can be characterized in terms of parameter settings in the brain (such as the pro-drop parameter, which indicates whether an explicit subject is always required, as in English, or can be optionally dropped, as in Spanish), which are often likened to switches. (Hence the term principles and parameters, often given to this approach.) In this view, a child learning a language need only acquire the necessary lexical items (words, grammatical morphemes, and idioms), and determine the appropriate parameter settings, which can be done based on a few key examples.

Proponents of this view argue that the pace at which children learn languages is inexplicably rapid, unless children have an innate ability to learn languages. The similar steps followed by children all across the world when learning languages, and the fact that children make certain characteristic errors as they learn their first language, whereas other seemingly logical kinds of errors never occur (and, according to Chomsky, should be attested if a purely general, rather than language-specific, learning mechanism were being employed), are also pointed to as motivation for innateness.

More recently, in his Minimalist Program (1995), while retaining the core concept of "principles and parameters," Chomsky attempts a major overhaul of the linguistic machinery involved in the LGB model, stripping from it all but the barest necessary elements, while advocating a general approach to the architecture of the human language faculty that emphasizes principles of economy and optimal design, reverting to a derivational approach to generation, in contrast with the largely representational approach of classic P&P.

Chomsky's ideas have had a strong influence on researchers investigating the acquisition of language in children, though researchers who work in this area such as Elizabeth Bates[36] and Michael Tomasello[37] today do not support Chomsky's theories, instead advocating emergentist or connectionist theories reducing language to an instance of general processing mechanisms in the brain.

His best-known work in phonology is The Sound Pattern of English (1968), written with Morris Halle (and often known as simply SPE). This work has had a great significance for the development in the field. While phonological theory has since moved beyond "SPE phonology" in many important respects, the SPE system is considered the precursor of some of the most influential phonological theories today, including autosegmental phonology, lexical phonology and optimality theory. Chomsky no longer publishes on phonology.

Generative grammar

The Chomskyan approach towards syntax, often termed generative grammar, studies grammar as a body of knowledge possessed by language users. Since the 1960s, Chomsky has maintained that much of this knowledge is innate, implying that children need only learn certain parochial features of their native languages.[38] The innate body of linguistic knowledge is often termed Universal Grammar. From Chomsky's perspective, the strongest evidence for the existence of Universal Grammar is simply the fact that children successfully acquire their native languages in so little time. Furthermore, he argues that there is an enormous gap between the linguistic stimuli to which children are exposed and the rich linguistic knowledge they attain (the "poverty of the stimulus" argument). The knowledge of Universal Grammar would serve to bridge that gap.

Chomsky's theories are popular, particularly in the United States, but they have never been free from controversy. Criticism has come from a number of different directions. Chomskyan linguists rely heavily on the intuitions of native speakers regarding which sentences of their languages are well-formed. This practice has been criticized both on general methodological grounds, and because it has (some argue) led to an overemphasis on the study of English. As of now, hundreds of different languages have received at least some attention in the generative grammar literature,[39][40][41][42][43] but some critics nonetheless perceive this overemphasis, and a tendency to base claims about Universal Grammar on an overly small sample of languages. Some psychologists and psycholinguists,[who?] though sympathetic to Chomsky's overall program, have argued that Chomskyan linguists pay insufficient attention to experimental data from language processing, with the consequence that their theories are not psychologically plausible. Other critics (see language learning) have questioned whether it is necessary to posit Universal Grammar to explain child language acquisition, arguing that domain-general learning mechanisms are sufficient.

Today there are many different branches of generative grammar; one can view grammatical frameworks such as head-driven phrase structure grammar, lexical functional grammar and combinatory categorial grammar as broadly Chomskyan and generative in orientation, but with significant differences in execution.

Cultural anthropologist and linguist Daniel Everett of Illinois State University has proposed that the language of the Pirahã people of the northwestern rainforest of Brazil resists Chomsky's theories of generative grammar. Everett asserts that the Pirahã language does not have any evidence of recursion, one of the properties that makes generative grammar possible. If true, this would also seem to contradict Chomsky's hypothesis that recursion is the defining feature of the human mind.[44] However, Everett's claims have themselves been criticized. David Pesetsky of MIT, Andrew Nevins of Harvard, and Cilene Rodrigues of the Universidade Estadual de Campinas in Brazil have argued in a joint paper that all of Everett's major claims contain serious deficiencies.[45] Chomsky himself has commented that "The reports are interesting, but do not bear on the work of mine (along with many others). No one has proposed that languages must have subordinate clauses, number words, etc. Many structures of our language (and presumably that of the Piraha) are rarely if ever used in ordinary speech because of extrinsic constraints."[46] The dispute continues.[47]

Chomsky Hierarchy

Chomsky is famous for investigating various kinds of formal languages and whether or not they might be capable of capturing key properties of human language. His Chomsky hierarchy partitions formal grammars into classes, or groups, with increasing expressive power, i.e., each successive class can generate a broader set of formal languages than the one before. Interestingly, Chomsky argues that modeling some aspects of human language requires a more complex formal grammar (as measured by the Chomsky hierarchy) than modeling others. For example, while a regular language is powerful enough to model English morphology, it is not powerful enough to model English syntax. In addition to being relevant in linguistics, the Chomsky hierarchy has also become important in computer science (especially in compiler construction and automata theory).

[show]v • d • eAutomata theory: formal languages and formal grammars

Chomsky hierarchy

Type-0

—

Type-1

—

—

Type-2

—

—

Type-3

—

Grammars 

Unrestricted

(no common name)

Context-sensitive

Indexed

Tree-adjoining etc.

Context-free

Deterministic context-free

(no common name)

Regular

—

Languages 

Recursively enumerable

Recursive

Context-sensitive

Indexed

(Mildly context-sensitive)

Context-free

Deterministic context-free

Visibly pushdown

Regular

Star-free

Minimal automaton 

Turing machine

Decider

Linear-bounded

Nested stack

Embedded pushdown

Nondeterministic pushdown

Deterministic pushdown

Visibly pushdown

Finite

Counter-free (with aperiodic finite monoid)

Each category of languages is a proper subset of the category directly above it. - Any automaton and any grammar in each category has an equivalent automaton or grammar in the category directly above it.

[edit] Contributions to psychology

Chomsky's work in linguistics has had profound implications for modern psychology.[49] For Chomsky, linguistics is a branch of cognitive psychology; genuine insights in linguistics imply concomitant understandings of aspects of mental processing and human nature. His theory of a universal grammar was seen by many as a direct challenge to the established behaviorist theories of the time and had major consequences for understanding how children learn language and what, exactly, the ability to use language is.

In 1959, Chomsky published an influential critique of B.F. Skinner's Verbal Behavior, a book in which Skinner offered a theoretical account of language in functional, behavioral terms. "Verbal behavior" he defined as learned behavior that has characteristic consequences delivered through the learned behavior of others. This makes for a view of communicative behaviors much larger than that usually addressed by linguists. Skinner's approach focused on the circumstances in which language was used; for example, asking for water was functionally a different response than labeling something as water, responding to someone asking for water, etc. These functionally different kinds of responses, which required in turn separate explanations, sharply contrasted both with traditional notions of language and Chomsky's psycholinguistic approach. Chomsky thought that a functionalist explanation restricting itself to questions of communicative performance ignored important questions. (Chomsky—Language and Mind, 1968). He focused on questions concerning the operation and development of innate structures for syntax capable of creatively organizing, cohering, adapting and combining words and phrases into intelligible utterances.

In the review Chomsky emphasized that the scientific application of behavioral principles from animal research is severely lacking in explanatory adequacy and is furthermore particularly superficial as an account of human verbal behavior because a theory restricting itself to external conditions, to "what is learned", cannot adequately account for generative grammar. Chomsky raised the examples of rapid language acquisition of children, including their quickly developing ability to form grammatical sentences, and the universally creative language use of competent native speakers to highlight the ways in which Skinner's view exemplified under-determination of theory by evidence. He argued that to understand human verbal behavior such as the creative aspects of language use and language development, one must first postulate a genetic linguistic endowment. The assumption that important aspects of language are the product of universal innate ability runs counter to Skinner's radical behaviorism.

Chomsky's 1959 review has drawn fire from a number of critics, the most famous criticism being that of Kenneth MacCorquodale's 1970 paper On Chomsky’s Review of Skinner’s Verbal Behavior (Journal of the Experimental Analysis of Behavior, volume 13, pages 83–99). MacCorquodale's argument was updated and expanded in important respects by Nathan Stemmer in a 1990 paper, Skinner's Verbal Behavior, Chomsky's review, and mentalism (Journal of the Experimental Analysis of Behavior, volume 54, pages 307–319). These and similar critiques have raised certain points not generally acknowledged outside of behavioral psychology, such as the claim that Chomsky did not possess an adequate understanding of either behavioral psychology in general, or the differences between Skinner's behaviorism and other varieties; consequently, it is argued that he made several serious errors. On account of these perceived problems, the critics maintain that the review failed to demonstrate what it has often been cited as doing. As such, it is averred that those most influenced by Chomsky's paper probably either already substantially agreed with Chomsky or never actually read it. The review has been further critiqued for misrepresenting the work of Skinner and others, including by quoting out of context. Chomsky has maintained that the review was directed at the way Skinner's variant of behavioral psychology "was being used in Quinean empiricism and naturalization of philosophy".

It has been claimed that Chomsky's critique of Skinner's methodology and basic assumptions paved the way for the "cognitive revolution", the shift in American psychology between the 1950s through the 1970s from being primarily behavioral to being primarily cognitive. In his 1966 Cartesian Linguistics and subsequent works, Chomsky laid out an explanation of human language faculties that has become the model for investigation in some areas of psychology. Much of the present conception of how the mind works draws directly from ideas that found their first persuasive author of modern times in Chomsky.

There are three key ideas. First is that the mind is "cognitive", or that the mind actually contains mental states, beliefs, doubts, and so on. Second, he argued that most of the important properties of language and mind are innate. The acquisition and development of a language is a result of the unfolding of innate propensities triggered by the experiential input of the external environment. The link between human innate aptitude to language and heredity has been at the core of the debate opposing Noam Chomsky to Jean Piaget at the Abbaye de Royaumont in 1975 (Language and Learning. The Debate between Jean Piaget and Noam Chomsky, Harvard University Press, 1980). Although links between the genetic setup of humans and aptitude to language have been suggested at that time and in later discussions, we are still far from understanding the genetic bases of human language. Work derived from the model of selective stabilization of synapses set up by Jean-Pierre Changeux, Philippe Courrège and Antoine Danchin, and more recently developed experimentally and theoretically by Jacques Mehler and Stanislas Dehaene in particular in the domain of numerical cognition lend support to the Chomskyan "nativism".

It does not, however, provide clues about the type of rules that would organize neuronal connections to permit language competence. Subsequent psychologists have extended this general "nativist" thesis beyond language. Lastly, Chomsky made the concept of "modularity" a critical feature of the mind's cognitive architecture. The mind is composed of an array of interacting, specialized subsystems with limited flows of inter-communication. This model contrasts sharply with the old idea that any piece of information in the mind could be accessed by any other cognitive process (optical illusions, for example, cannot be "turned off" even when they are known to be illusions).

http://en.wikipedia.org/wiki/Noam_Chomsky

אברהם נועם חומסקי

(באנגלית: Avram Noam Chomsky, נהגה באנגלית: /noʊm ˈtʃɒmski/ נום צ'ומסקי; נולד ב-7 בדצמבר 1928) הוא בלשן יהודי-אמריקאי. פרופסור אמריטוס לבלשנות במכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס (MIT), הוגה דעות ופעיל פוליטי המזוהה עם הסוציאליזם החירותני[1].

הוא מייסד אסכולת הבלשנות הגנרטיבית, והוגה היררכיית חומסקי, שיטת מיון של שפות פורמליות. הבלשנות הגנרטיבית נקראת לפעמים על שמו "בלשנות חומסקיאנית".

התאוריה של חומסקי כי ישנו "דקדוק אוניברסלי" (דקדוק גנרטיבי או דקדוק יוצר), שכל בני האדם נולדים עמו, גרמה לירידה בחשיבות זרם הביהביוריזם בפסיכולוגיה, שטען כי האדם נולד עם נטייה לקבל חיזוקים כתוצאה מההיסטוריה האבולוציונית ומההיסטוריה האישית שלו, ורוכש את כל יכולותיו בלמידה, ולהגברת התמיכה במדעים הקוגניטיביים.

לחומסקי הוענק תואר של "פרופסור מוסד" לבלשנות, הניתן על ידי ה-MIT לקבוצה נבחרת של כ-14 פרופסורים מתחומים שונים.

מלבד עבודתו הבלשנית, חומסקי מתאר את עצמו כסוציאליסט ליברטריאני ותומך באגף האנרכיסטי של תנועת הפועלים. הוא ידוע גם בשל כתיבתו הפוליטית השמאלנית הרדיקלית וידוע בביקורת הנוקבת שלו על מדיניות החוץ של ארצות הברית ושל ישראל.

תוכן עניינים
1 חייו 2 מחקריו 2.1 דקדוק גנרטיבי 2.2 היררכיית חומסקי 2.3 פסיכולוגיה 3 ביקורת מדעית 3.1 תקשורת המונים 3.2 מדעי התרבות 4 השקפותיו 4.1 טרור 4.2 ממשלת ארצות הברית 4.3 סוציאליזם 4.4 המזרח התיכון 5 שערוריות וביקורת 5.1 פרשת פוריסון 5.2 פרשת סרברניצה 5.3 דוגמה אישית 6 פרסים ותוארי כבוד 7 ספריו שתורגמו לעברית 8 ראו גם 9 לקריאה נוספת 10 קישורים חיצוניים 11 הערות שוליים

חייו חומסקי נולד בפילדלפיה שבפנסילבניה,[2] להורים יהודים. אביו, המחנך העברי זאב (ויליאם) חומסקי, נולד בעיירה קופל שבפולין (באוקראינה המודרנית) והיגר לארצות הברית בגיל 18 כדי להתחמק משירות צבאי, ואמו, אלזי לבית סימונובסקי, הייתה מורה ילידת רוסיה הלבנה.

הוא ואחיו דוד חונכו כיהודים, למדו עברית וציונות; במיוחד הושפה משפחתו מהגותו של אחד העם בהקשר זה.[3] בצעירותו היה חומסקי מקורב לתנועת השומר הצעיר, שהה זמן מה בקיבוץ הזורע עם רעייתו[4], ואף שקל עלייה לארץ ישראל.

ב-1945 למד פילוסופיה ובלשנות באוניברסיטת פנסילבניה, בין השאר תחת הדרכתו של זליג האריס (אנ'), פרופסור לבלשנות, שדעותיו הפוליטיות חפפו למדי לאלו של חומסקי. חומסקי קיבל דוקטורט בבלשנות ב-1955, בתום עבודת מחקר שנמשכה כארבע שנים באוניברסיטת הרוורד. בעבודת הדוקטורט שלו החל לפתח כמה מרעיונותיו הבלשניים, שאותם העלה בספרו מ-1957, "Syntactic Structures(אנ')" ("מבנים תחביריים"), אחת מעבודותיו הידועות ביותר בתחום זה.

לאחר שקיבל את הדוקטורט, לימד חומסקי במכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס במשך 19 שנה. במהלך תקופה זו (החל בערך מ-1965) נעשה מעורב יותר בפוליטיקה, וטען כנגד מעורבות אמריקאית במלחמת וייטנאם. ב-1969 הוא פרסם את "American Power and the New Mandarins(אנ')", ספר מסות בנושא זה. מאז התפרסם בשל דעותיו הפוליטיות המזוהות כשמאל רדיקלי, עליהן הרצה ברחבי העולם, וכתב מספר ספרים בנושא זה. במסגרת דעותיו אלה הוא מבקר בחריפות את מדיניות החוץ האמריקאית. בנוסף הוא מבקר חלק מהמדינות שבהן תומכת ארצות הברית, כגון מדינת ישראל, כחלק מביקורת עצמית על תמיכת ארצות הברית בהן.

אמונותיו הביאו לו תומכים רבים בקרב השמאל הרדיקלי, אך גם מתנגדים רבים לא פחות. במקביל, לא נטש חומסקי את שדה המחקר הבלשני והמשיך לכתוב וללמד.

חומסקי התחתן ב-1949 עם הבלשנית קרול שאץ (אנ'). לזוג נולדו שני בנים ובת. ביתו, אביבה, היא היסטוריונית. רעייתו נפטרה בדצמבר 2008 מסרטן. חומסקי מתגורר בלקסינגטון שבמסצ'וסטס.

מחקריו Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – בלשנות גנרטיבית "Syntactic Structures" היה למעשה זיקוק של ספרו "Logical Structure of Linguistic Theory" (שיצא בשנת 1955), בו הציג דקדוק טרנספורמטיבי(אנ'). על פי תאוריה זו מבעים (מילים, ביטויים ומשפטים) נגזרים מ"מבני שטח" מופשטים, שנגזרים בעצמם מ"מבני עומק" מופשטים (הבחנה חותכת זו בין מבני שטח למבני עומק נעדרת בגרסאות מודרניות של תאוריה זו). חוקי העברה, יחד עם חוקי מבנה מבע ושאר עקרונות מבניים, שולטים הן בייצור והן בפרשנות מבעים. בעזרת מערכת כללים תחביריים מוגבלת ומערכת מונחים סופית, יכול אדם לייצר מספר אינסופי של מבעים שונים, לרבות מבעים שאיש לא ביטא בעבר. היכולת ליצור מבעים במבנים מסוג זה היא מוּלדת, חלק מהמטען הגנטי של בני אדם, והיא נקראת דקדוק אוניברסלי. על פי רוב, אנו לא מודעים לעקרונות מבניים אלו, כפי שאיננו מודעים לרוב תכונותינו הביולוגיות והקוגניטיביות.

תאוריות עכשוויות של חומסקי (כמו תאוריית התוכנית המינימליסטית) טוענות בתוקף בזכות הדקדוק האוניברסלי. טענתו היא שהעקרונות התחביריים שביסוד השפה הם קבועים ומולדים, ושניתן לתאר את השוני בין שפות העולם על ידי מערכת פרמטרים במוח (למשל, פרמטר הנושא הריק, שמצביע על האפשרות ליצור משפט עם נושא ריק כבעברית או ספרדית, או על חוסר האפשרות למשפט מסוג זה, כבאנגלית), שמתוארים לרוב כמתגים בינאריים. מכאן המונח עקרונות ופרמטרים, שלרוב מוצמד לגישה זו. על פי טענות אלו, ילד שלומד שפה צריך רק לרכוש את הפריטים הלקסיקאליים (מילים) ומורפמות (צורנים), ולקבוע את מערך הפרמטרים המתאים לשפתו, מה שיכול להיעשות בהתבסס על כמה דוגמאות מפתח בלבד.

הראיה העיקרית עליה מבוססת גישה זו היא הקצב המהיר שבו ילדים רוכשים שפה, והשלבים הדומים ברכישת שפה שעוברים ילדים בכל העולם. נוספת לכך העובדה שילדים עושים סוגי שגיאות זהים בזמן שהם לומדים את שפתם הראשונה, בזמן ששגיאות אחרות, הנראות הגיוניות יותר, אינן מתרחשות לעולם (על פי חומסקי, עובדות אלו מאששות את הטענה כי מוחל כאן תהליך למידה כללי, ולא ייחודי לכל שפה).

לרעיונותיו של חומסקי הייתה השפעה רבה על חוקרים שבדקו את התפתחות השפה אצל ילדים, אך רוב החוקרים שעובדים בתחום זה אינם מקבלים את התאוריות של חומסקי באופן מלא. אלה מעדיפים לרוב תאוריות אחרות (emergentist או connectionist), שמתבססות על תהליכי עיבוד כלליים במוח, כלומר מקבלות את ההנחה שהיכולת הלשונית היא מולדת, אך רואות ביכולת הזאת פן אחד של כושר העיבוד של המוח, בניגוד לחומסקי שסבור שהיכולת הלשונית היא ייחודית.

דקדוק גנרטיבי הגישה החומסקיאנית כלפי תחביר, שנקראת לרוב דקדוק גנרטיבי, למרות היותה פופולרית למדי, נתקלה בביקורת מצד רבים, במיוחד מצד בלשנים שעובדים מחוץ לארצות הברית. הניתוח התחבירי החומסקיאני הוא לרוב מופשט מאוד, ומתבסס על מחקר קפדני של קו הגבול בין מבנים תחביריים ובלתי תחביריים בשפה. שיפוטים תחביריים ממין זה דורשים הכרה מעמיקה של השפה, ולכן, מסיבות מעשיות, בלשנים אלה מתמקדים לרוב בשפת האם שלהם, או בשפות שהם שולטים בהן היטב, לרוב אנגלית, צרפתית, גרמנית, איטלקית, הולנדית, יפנית או אחד מהניבים הסיניים. גם עברית ישראלית נחקרה לא מעט, כיוון שכמה מתלמידיו החשובים של חומסקי הם ישראלים. לפעמים ניתוח דקדוק גנרטיבי אינו ישים לגמרי כאשר מדובר בשפות שטרם נחקרו, ושינויים רבים בענף זה התרחשו בשל עלייה במספר השפות הנחקרות. עם זאת, הטענות בדבר האוניברסליות של הדקדוק נתמכות עתה יותר מבעבר; לדוגמה, הצעתו של קיין בשנות ה-90, שכל השפות נשלטות על ידי סדר מילים של סובייקט-פועל-אובייקט (נושא-נשוא-מושא), הייתה נראית בלתי סבירה בשנות השישים.

אחת מהסיבות העיקריות שעומדת מאחורי גישה אלטרנטיבית, הגישה הפונקציונלית-טיפולוגית או טיפולוגיה בלשנית (לרוב מיוחסת לג'וזף גרינברג), היא לבסס היפותזות בדבר אוניברסלים לשוניים על טווח לשונות רחב ככל האפשר, מיון הוואריאציות שמופיעות בשפות אלה ויצירת תאוריות המתבססות על תוצאות מיונים אלו. הגישה החומסקיאנית נסמכת יותר מדי על הידע של דוברים ילידים מכדי שתוכל לעקוב אחר מתודה זו, אף על פי שעם הזמן היא יושמה על מגוון שפות רחב.

היררכיית חומסקי Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – ההיררכיה של חומסקי חומסקי מפורסם גם בגלל מחקריו על סוגים שונים של שפות פורמליות, והאם הן מסוגלות לתפוס מרכיבי מפתח של שפות אנוש. ההיררכיה שהוא הציע מחלקת דקדוקים פורמליים לקבוצות על פי כוח הבעה עולה. כלומר, כל קבוצה עוקבת יכולה ליצור מערך רחב יותר של שפות פורמליות מזו שקדמה לה. לטענתו של חומסקי, מודליזציה של הבטים מסוימים בשפה טבעית דורשת דקדוק פורמלי מורכב יותר (כפי שהוא נמדד בהיררכיית חומסקי) מאשר מודליזציה של שפות אחרות. לדוגמה, בזמן ששפה רגולרית חזקה מספיק לתאר מורפולוגיה אנגלית, היא אינה חזקה מספיק כדי לתאר תחביר אנגלי. בנוסף להיותה רלוונטית לבלשנות, היררכיית חומסקי נעשתה חשובה במדעי המחשב, ויש לה קשרים חשובים גם לתורת האוטומטים.

עבודתו המקורית בפונולוגיה נקראת "The sound pattern of English". הוא פרסם אותה יחד עם מוריס האלי. עבודה זו נחשבת מיושנת [%D7%93%D7%A8%D7%95%D7%A9%D7%94 הבהרה] (אם כי באחרונה הודפסה מחדש), וחומסקי לא פרסם עוד מאמרים על פונולוגיה.

פסיכולוגיה לעבודתו של חומסקי בבלשנות יש השלכות משמעותיות על פסיכולוגיה ועל הכיוונים שאליהם היא נטתה במאה ה-20. התאוריה שלו על דקדוק אוניברסלי הייתה התקפה ישירה על התאוריות הביהביוריסטיות המבוססות של זמנו וסייעה רבות להבנת האופן בו שפה נרכשת על ידי ילדים ומה בדיוק עומד ביסוד היכולת לפרש שפה. העקרונות הבסיסיים של תאוריה זו (אף על פי שהם אינם בהכרח הטענות החזקות יותר של גישת העקרונות והפרמטרים) מקובלים עתה כמעט לגמרי.

בשנת 1959, חומסקי פרסם ביקורת (שזכתה להדים גדולים) על ספרו של פרדריק סקינר, "Verbal Behavior". בספר טען סקינר, מראשי הביהביוריסטים, ששפה אינה אלא "התנהגות". סקינר טען כי שפה, כמו כל התנהגות אחרת (מכלב המזיל ריר בציפיה לארוחה ועד לפסנתרן אמן בהופעה), נובעת מ"אימון על ידי חיזוק וענישה במשך זמן". שפה, לדעת סקינר, נלמדת לגמרי על ידי התניה מהעולם שמקיף את לומד השפה.

ביקורתו של חומסקי על המתודולוגיה והנחות היסוד של סקינר סללה את הדרך למהפכה כנגד הדוקטרינה הביהביוריסטית, ששלטה בפסיכולוגיה. בספרו מ-1966, "Cartesian Linguistics", ובעבודות נוספות, חומסקי פרש הסבר על שפות אנוש, שנעשה למודל החקירה בתחומים אחרים בפסיכולוגיה. במחקר המודרני, חלק ניכר מההנחות בדבר האופן בו פועלת התודעה נשאב ישירות מרעיונות שחומסקי היה מנסחם המשכנע הראשון בתקופה המודרנית.

ישנם שלושה רעיונות עיקריים:

ראשית, הרעיון שהמוח הוא "קוגניטיבי", שהמוח מכיל מצבים מנטאליים, אמונות, ספקות וכך הלאה. חומסקי הראה שהדרך הפופולרית להבנת התודעה, כמכילה בתוכה אמונות ואף מצבים מנטליים בלתי מודעים, חייבת להיות נכונה.

שנית, הוא טען שחלקים נרחבים ממה שהמוח הבוגר מסוגל לעשות הם "מולדים". אם כי אף ילד לא נולד כשהוא יודע אוטומטית לדבר שפה כלשהי, כל הילדים נולדים עם יכולת למידת שפה חזקה, שמאפשרת להם לרכוש מספר שפות במהירות רבה בשנותיהם הראשונות. פסיכולוגים מאוחרים יותר הרחיבו תזה זו הרבה מעבר לשפה; התודעה לא נחשבת עוד כ"לוח חלק" בעת הלידה.

שלישית, חומסקי הפך את המושג "מודולרי" לחלק עיקרי של הארכיטקטורה הקוגניטיבית של התודעה. התודעה מורכבת ממערך של תת-מערכות מתמחות, המקיימות ביניהן יחסי גומלין, עם זרמים מוגבלים של תקשורת ביניהן. מודל זה מנוגד לחלוטין לרעיון הישן שניתן להגיע לכל פיסת מידע בתודעה על ידי כל תהליך קוגניטיבי אחר. לא ניתן, למשל, "לכבות" אשליות אופטיות, גם כאשר אנו יודעים שהן אשליה.

ניילס ק. ג'רנה, חתן פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה, השתמש במודל הגנרטיבי של חומסקי כדי להסביר את המערכת החיסונית האנושית, כשהוא מתאים "מרכיבים של דקדוק גנרטיבי... עם מרכיבים שונים של מבני החלבון". כותרת ההרצאה של ג'רנה הייתה "הדקדוק הגנרטיבי של המערכת החיסונית".

ביקורת מדעית תקשורת המונים מיקוד נוסף של עבודתו הפוליטית של חומסקי היה ניתוח של מדיה פופולרית (במיוחד בארצות הברית), המבנים והמגבלות שלה, ותפקידה בתמיכה באינטרסים ממשלתיים ושל עסקים גדולים. שלא כמו במערכות טוטליטריות, שבהן אפשר לעשות שימוש בכוח פיזי על מנת לכפות דברים על האוכלוסייה, משטרים דמוקרטיים - כמו זה של ארצות הברית - יכולים לעשות שימוש רק באמצעים בלתי-אלימים של שליטה (מלבד מקרים פעוטים של אלימות מצד המדינה). בהערה שמצוטטת לעיתים קרובות, חומסקי טען ש"תעמולה משמשת לדמוקרטיה באותו אופן שבו האלה משמשת במדינות טוטליטריות" (Media Control). ספרו, "Manufacturing Consent -- The Political Economy of the Mass Media", שחובר יחד עם אדוארד ס. הרמן, חוקר נושא זה לעומק, ומציג את התאוריה מאחורי הניתוח המאוגד בעבודות אחרות שלו (ראו מודל תעמולה).

מדעי התרבות חומסקי העלה הסתייגויות חמורות מהביקורת על המדע מכיוון הדקונסטרוקציה והפוסט מודרניזם:

ביליתי את מרבית חיי בעבודה על שאלות מסוג זה, והשתמשתי בשיטות היחידות עליהן ידעתי; אותן שיטות המותקפות כאן כ"מדע", "רציונליות", "לוגיקה" וכך הלאה. בהתאם לכך, אני קורא דפים אלה בתקווה מסוימת שהם יעזרו לי "להמריא" מעל מגבלות אלה, או אולי יציעו מהלך שונה לגמרי. אני חושש כי התאכזבתי. יש להודות, אולי אלו הן מגבלותי. באופן עקבי למדי, 'עיני בוהות' כאשר אני קורא שיח פוליסילבי על התמות של פוסט סטרוקטורליזם ופוסט מודרניזם; מה שאני מבין הוא בעיקר אמיתות מוסכמות או טעויות, אך זה הוא רק שבריר מכמות המלים הכוללת. אמת, ישנם דברים רבים נוספים שאיני מבין: המאמרים בגיליונות האחרונים למתמטיקה ופיזיקה, לדוגמה. אך ישנו הבדל. במקרה השני, אני יודע איך להגיע למצב בו אני מבין אותם, ואף עשיתי זאת, במקרים בהם היה עניין מיוחד בשבילי; ואני גם יודע, שאנשים בתחומים אלו יכולים להסביר את התכנים הללו לאנשים ברמתי, כך שאוכל לרכוש איזו הבנה (חלקית) שאני מעוניין בה. בניגוד לכך, לא נראה כי איש מסוגל להסביר לי מדוע הפוסט-כך-וכך האחרון הוא שונה (במרבית המקרים) מאמת מובנת מאליה, טעות או ג'יבריש, ואיני יודע כיצד להמשיך.

חומסקי מעיר כי הביקורת כנגד "מדע הגבר הלבן" דומה מאוד להתקפות אנטישמיות כנגד "פיזיקה יהודית" (טרמינולוגיה בה השתמשו הנאצים כדי לשלול מחקר שנעשה על ידי מדענים יהודים):

למעשה, כל הרעיון של "מדע הגבר הלבן" מזכיר לי, אני חושש, את המונח "פיזיקה יהודית". ייתכן שזהו פגם נוסף שלי, אך כאשר אני קורא מאמר מדעי, איני יכול לנחש אם המחבר הוא לבן או זכר. הדבר נכון גם לגבי דיונים על עבודה בכיתה, במשרד, או במקום אחר. אני מטיל ספק בכך שהסטודנטים, החברים והקולגות הלא-לבנים, עימם אני עובד, יתרשמו במיוחד מהטענה שחשיבתם והבנתם שונה מזו של "מדע הגבר הלבן" בגלל "התרבות, המגדר או הגזע" שלהם. אני חושד כי 'הפתעה' לא תהיה המילה המדויקת לתיאור תגובתם.

— נועם חומסקי על רציונליות/מדע (באנגלית) השקפותיו למרבה הצער, אינך יכול להדיח את הנוכלים על ידי הצבעה, מכיוון שמעולם לא הצבעת עבורם מלכתחילה.

— נאום שכותרתו "שלטון בעתיד" במרכז השירה של ה-YM-YWHA בניו יורק, 16 בפברואר 1970 חומסקי הוא אחד מהידועים שבאנשי השמאל האמריקאי. הוא מגדיר עצמו במסורת האנרכיזם, פילוסופיה פוליטית שהוא מסכם כחיפוש אחר כל צורה של היררכיה וחיסולה, אם היא אינה מוצדקת. הוא מזדהה במיוחד עם הזרם האנרכו-סינדיקטי באנרכיזם, הנוטה לכיוון הסוציאליזם. שלא כמו אנרכיסטים רבים, חומסקי לא מתנגד תמיד לפוליטיקת בחירות; הוא תמך במועמדים לבחירה. הוא תיאר עצמו כ"חבר למסע" של המסורת האנרכיסטית, בניגוד לאנרכיסט טהור, בשביל להסביר מדוע הוא מוכן מדי פעם לקיים יחסים עם המדינה. חומסקי אף הצהיר כי הוא רואה בעצמו שמרן, ככל הנראה מהזרם הקלאסי-ליברלי.

הוא הגדיר את עצמו אף כציוני; אף על פי שהוא טוען כי הגדרתו לציונות נחשבת על ידי רוב האנשים כאנטי-ציונות; תוצאה של מה שהוא תופס כמעבר (משנות ה-40) במשמעות המילה ציונות. בראיון טלוויזיוני הוא ציין:

תמיד תמכתי במולדת אתנית יהודית בארץ ישראל, והדבר שונה ממדינה יהודית. יש טיעונים טובים בזכות מולדת אתנית, אך באשר לשאלה האם צריכה להיות מדינה יהודית, או מדינה מוסלמית, או מדינה נוצרית, או מדינה של לבנים; זו כבר שאלה אחרת לגמרי.

סיכום ביניים של ביקורתו על מדיניותה של מדינת ישראל מאז מלחמת ששת הימים הופיע בספרו Peace in the Middle East? Reflections on Justice and Nationhood, שיצא לאור בשנת 1974.

דרכי הפעולה העיקריות של חומסקי כוללות כתיבת מאמרים במגזינים ובספרים ועריכת דיונים. יש לו מעגל רחב של תומכים בכל רחבי העולם, והדבר גורם לו לעיתים לקבוע דיונים שנתיים מראש. הוא פופולרי במיוחד בקרב סטודנטים באוניברסיטאות בארצות הברית ובקנדה. אולם, ישנה גם קבוצה גדולה של אנשים המבקרים את דעותיו - הן שמרנים והן ליברלים, וכן אנרכיסטים מסוימים, אשר אמנם לרוב מסכימים עם ניתוחיו הפוליטיים, אך מחשיבים את תמיכתו בפוליטיקת בחירות כעומדת בניגוד לעקרונותיהם.

טרור חומסקי מבדיל בבירור בין טרור המכוון לפגיעה באזרחים לבין פגיעה בחיילים ובמתקנים צבאיים ושולל כל הצדקה לטרור[%D7%93%D7%A8%D7%95%D7%A9 מקור]. בשביל חומסקי, טרור הוא מעשה אובייקטיבי, לא יחסי. אולם חומסקי שם דגש רב בהתייחסות לטרור על מעשיהן של ממשלות בפגיעה באזרחים. הוא מציין בספרו 9–11, עמוד 76:

הרג מופקר של אזרחים תמימים הוא טרור, לא מלחמה כנגד טרור.

על יעילות הטרור:

ראשית, העובדה היא שטרור משיג את מטרותיו. הוא אינו נכשל. הוא עובד. אלימות בדרך כלל משיגה את מטרותיה. זוהי ההיסטוריה של העולם. שנית זוהי טעות מחקרית רצינית מאוד לטעון, כפי שנעשה בדרך כלל, כי טרור הוא נשקו של החלש. כשאר אמצעי האלימות, טרור הוא בעיקר נשקו של החזק, מכיוון שהחזק גם שולט במערכות הדוקטרינות, והטרור שלו לא נחשב כטרור. דבר זה קרוב להיות אוניברסלי. איני יכול לחשוב על יוצא דופן היסטורי, אפילו הגרועים שברוצחי ההמונים רואים את העולם בדרך זו. כך, למשל, הנאצים. הם לא ביצעו טרור באירופה הכבושה. הם הגנו על האוכלוסייה המקומית מהטרור הפרטיזני. וכמו תנועות התנגדות אחרות, היה זה טרור. הנאצים הפעילו טרור נגדי.

ממשלת ארצות הברית חומסקי הוא מבקר עקשן ומתמיד של ממשלת ארצות הברית. בספרו 9-11, סדרת ראיונות בנושא פיגועי 11 בספטמבר, הוא טוען, כפי שטען בעבר, שממשלת ארצות הברית היא המובילה במדינות הטרור בזמנים המודרניים. הוא ביקר את ממשלת ארצות הברית על מעורבותה במלחמת וייטנאם, ובמלחמת הודו-סין; התערבותה במדינות דרום ומרכז אמריקה, ותמיכתה הצבאית בישראל, ערב הסעודית וטורקיה. חומסקי ממקד את הביקורת החריפה ביותר שלו על ידידות רשמיות של ארצות הברית, בזמן שהוא מבקר אויבות רשמיות שלה, כברית המועצות לשעבר וצבא צפון וייטנאם, רק בעקיפין. הוא מסביר זאת על ידי העיקרון הבא: אין שום ערך מוסרי בלשפוט את מעשיהם של אחרים. יותר חשוב להעריך את המוסר של הפעולות שיש לך יכולת להשפיע עליהן במסגרת השיטה הדמוקרטית.

חומסקי הדגיש שוב ושוב את התאוריה שלו, על פיה חלק ניכר ממדיניות החוץ של ארצות הברית מבוסס על "איום הדוגמה הטובה" - שם נרדף שהציע חומסקי לתאוריית הדומינו, ומציג דווקא באור חיובי את הסכנה שממנה מזהירה תאוריית הדומינו. "איום הדוגמה הטובה" פירושו שמדינה יכולה לפתח בהצלחה עצמאות מכלכלה קפיטליסטית ומהשפעת ארצות הברית, ובכך להוות דוגמה למדינות אחרות, כולל מדינות שבהן יש לארצות הברית אינטרסים כלכליים חזקים. איום זה, טוען חומסקי, גרם לארצות הברית להתערב ולדכא שוב ושוב תנועות סוציאליסטיות ואחרות באזורים בעולם, שבהם אין לארצות הברית אף אינטרס כלכלי או ביטחוני חשוב. באחת מעבודותיו המפורסמות, What Uncle Sam Really Wants, חומסקי משתמש בתאוריה זו כדי להסביר את התערבות ארצות הברית בגואטמלה, לאוס, ניקרגואה וגרנדה.

חומסקי מאמין שמדיניות המלחמה הקרה של ממשלת ארצות הברית לא עוצבה לחלוטין על ידי פרנויה אנטי-סובייטית, אלא נוצרה גם כדי לשמר את השליטה האידאולוגית והכלכלית של ארצות הברית בעולם. כפי שהוא כתב ב"הדוד סם": "...מה שארצות הברית רוצה הוא 'יציבות', כלומר ביטחון למעמדות העליונים ולמפעלים זרים גדולים".

סוציאליזם חומסקי מתנגד בתקיפות למערכת "מדינת התאגיד הקפיטליסטית" של ארצות הברית ובנות בריתה. הוא תומך בדעותיו של מיכאל באקונין על הסוציאליזם, ודורש חופש כלכלי בנוסף ל"שליטה באמצעי הייצור של הפועלים בעצמם, ולא בעלים ומנהלים ששולטים בהם וקובעים את כל ההחלטות". הוא מתייחס לכך כ"סוציאליזם אמיתי", ומתאר את הסוציאליזם הסובייטי כדומה, במונחי "שליטה טוטליטרית", לסגנון הקפיטליסטי של ארצות הברית; כל אחת משיטות אלה מבוססת על סוגים ורמות שונות של שליטה, ולא על ארגון או יעילות.

על פי חומסקי, הערותיו של באקונין על המדינה הטוטליטרית היו נבואות של מדינת המשטרה הסובייטית הברוטלית שעמדה לקום. הוא מצטט את אמרתו של בקונין "...לאחר שנה... המהפכה תיעשה גרועה מהצאר בעצמו", ומרחיב את הרעיון שהמדינה הסובייטית הדיקטטורית הייתה אך צמיחה טבעית של אידאולוגיה בולשביקית לגבי שליטה במדינה. הוא אף כינה את הקומוניזם הסובייטי כ"סוציאליזם מזויף", וטען כי, בניגוד למה שחושבים רבים בארצות הברית, יש להתייחס לקריסתה של ברית המועצות כ"ניצחון קטן עבור הסוציאליזם", ולא עבור הקפיטליזם.

ב-For Reasons of State, חומסקי מגן על הטענה כי במקום מערכת קפיטליסטית, שבה אנשים הם "עבדי תלוש השכר", או מערכת אוטוריטטיבית, שבה החלטות נעשות על ידי ועדה מרכזית, חברה יכולה לתפקד ללא עבודה בשכר. לטענתו, אנשי האומה צריכים להיות מסוגלים לבחור עבודות אותן הם מעדיפים. אנשים יהיו חופשיים לעשות כרצונם, והעבודה אותה הם בחרו מרצונם תהיה הן "מתגמלת" ו"יעילה חברתית". החברה תנוהל על ידי מערכת של אנרכיזם רודף שלום, ללא מוסדות כ"מדינה" או "ממשלה".

המזרח התיכון חומסקי "גדל... במסורת התרבותית הציונית-יהודית" (Peck, עמ' 11). אביו היה אחד מהחוקרים המוכרים ביותר של השפה העברית, והוא לימד בבית ספר דתי. חומסקי היה מוקסם ומעורב בפוליטיקה השמאלנית-ציונית, כפי שהוא מתאר:

התעניינתי מאוד ב...מאורעות ציוניים ובאקטיביזם; או מה שנקרא בזמנו 'ציוני', אף על פי שעתה אותם רעיונות נקראים 'אנטי-ציוניים'. התעניינתי באפשרויות למדינה סוציאליסטית, דו-לאומית, בשביל ארץ ישראל, ובקיבוצים ובכל מערכת העבודה המשותפת שהתפתחה ביישובים היהודים שם (היישוב)... הרעיונות המעורפלים שהיו לי בזמנו (1947) כללו נסיעה לארץ ישראל, אולי לקיבוץ, ולהיעשות מעורב בניסיונות למען שיתוף פעולה יהודי-ערבי, במסגרת סוציאליסטית, בניגוד לרעיון האנטי-דמוקרטי של מדינה יהודית (עמדה שהיו לה מצדדים רבים בזרם המרכזי של הציונות)

— Peck, עמ' 7 הוא ביקורתי מאוד ביחס למדיניות ישראל כלפי הפלסטינים ומיעוטים אתניים יהודיים בתוך ישראל. ביקורתו איננה פוסחת גם על אישים ציבוריים ישראלים; בעת דיון משודר באוניברסיטת הרווארד עם הפרופסור אלן דרשוביץ כינה חומסקי את שמעון פרס "רוצח המונים"[5]. מבין ספרים ומאמרים רבים, נחשב ספרו, "The Fateful Triangle", אחד מהטקסטים המרכזיים מבין אלו המתנגדים לטיפול הישראלי בפלסטינים ולתמיכה אמריקאית בישראל. הוא אף גינה את התפקיד שמילאה ישראל ב"הדרכת טרור המדינה" במכירת נשק לארצות אמריקה הלטינית, שהוא מתאר כמדינות בובה של ארצות הברית, כגואטמלה בשנות ה-70 (What Uncle Sam Really Wants, פרק 2.4). בנוסף לכך, הוא גינה פעמים רבות ובהחלטיות את ארצות הברית על תמיכתה הצבאית והדיפלומטית בישראל, ואף חלקים של הקהילה היהודית על תפקידם בהשגת תמיכה זו. כך, למשל, הוא טען כלפי הליגה נגד השמצה (ADL):

המשגיחה הרשמית המובילה על אנטישמיות, הליגה נגד השמצה... מפרשת אנטישמיות כחוסר נכונות להיכנע לדרישותיה לגבי תמיכה ברשויות ישראליות... ההיגיון של זה הוא ברור: אנטישמיות היא התנגדות לאינטרסים של ישראל (כפי שרואה אותם ה-ADL).

ה-ADL זנחה למעשה את תפקידה הקודם כתנועה לזכויות האזרח, ונעשתה ל'אחד הצירים המרכזיים' של תעמולה ישראלית בארצות הברית, כפי שמתארת זאת ללא הרף העיתונות הישראלית, והיא מעורבת במעקב, רשימות שחורות... תגובות ציבוריות זועמות לביקורת על פעולות ישראליות, וכך הלאה. מאמצים אלה, שנשענים על רמיזות לאנטישמיות או האשמות ישירות, מכוונים להסטה או לערעור האופוזיציה כנגד מדיניות ישראל, כולל סירובה של ישראל, בתמיכה אמריקנית, לנוע לכיוון הסכם כללי פוליטי[6].

בקשר לסכסוך הישראלי-פלסטיני, חומסקי עבר מתמיכה במדינה דו-לאומית לתמיכה בפתרון שתי המדינות, לדבריו, מפני שהקודם חדל מלהיות מעשי [7].

שערוריות וביקורת דעותיו הקיצוניות גררו ביקורת רבה. הביקורת שלו על מדינת ישראל וכן על השפעת היהודים על הממשל האמריקאי, הובילה לכך שהוא הואשם באנטי-ישראליות ואף באנטישמיות.

ב-11 במאי 2006 הוא נפגש בביירות עם מזכ"ל חזבאללה, חסן נסראללה, ואמר כי הסיבות להחזקת הנשק של חזבאללה מוצדקות. הביקור עורר זעם רב בישראל[8].

במאי 2010 ניסה לעבור דרך גשר אלנבי מירדן, בדרכו להרצאה באוניברסיטת ביר זית, אך ישראל מנעה את כניסתו[9]. כשבוע לאחר מכן ביקר בלבנון, ונפגש שם עם נציג חזבאללה בדרום לבנון - השייח נביל קאוק[10].

לאחר חיסולו של אוסאמה בן-לאדן פרסם מאמר בו תקף את ממשלת ארצות הברית על הפעולה שהפרה לדבריו את החוק הבינלאומי, וטען כי פשעיו של נשיא ארצות הברית ג'ורג' בוש "עולים במידה רבה על אלה של בן-לאדן"[11].

ב-2013 שכנע את הפיזיקאי סטיבן הוקינג להחרים את ישראל[12].

פרשת פוריסון חומסקי הסתבך בשערורייה כאשר התנגד לפיטוריו והרשעתו של רוברט פוריסון שהכחיש את קיומם של תאי הגזים. רוברט פוריסון הוא מרצה צרפתי שבשנת 1979 פרסם ספר שבו טען שלא היה ניסיון מכוון להשמיד את היהודים ושתאי הגזים לא היו קיימים. הפרשה עוררה שערורייה וגרמה לפיטוריו של פוריסון מהמוסד בו לימד. פוריסון אף הורשע בבית משפט בהוצאת דיבה, הוא נקנס ונשפט למאסר.

חומסקי חתם על עצומה לתת לפוריסון "מימוש חופשי של זכויותיו החוקיות", כשהכוונה הייתה לחופש הביטוי. בנוסף, חומסקי כתב מסה בשם "Some Elementary Comments on The Rights of Freedom of Expression"[13], שבה טען כי אין לפגוע בחופש הביטוי גם כאשר מדובר בהכחשת שואה. כמו כן, טען חומסקי, שפוריסון לא תומך בנאציזם ושהכחשת שואה באופן כללי אינה מהווה הוכחה לאנטישמיות או לתמיכה בנאצים. פוריסון פרסם את המאמר של חומסקי (ללא ידיעתו) כהקדמה לספרו "Mémoire en défense", בו הוא מגן על עצמו.

חומסקי הואשם גם על ידי ארגונים יהודים רבים (ביניהם הליגה נגד השמצה ודברה ליפשטדט) כאנטישמי וכסנגור של הנאצים ("Nazi apologist"). ההיסטוריון הצרפתי פייר וידאל-נאקה בספרו "רוצחי הזיכרון" כתב על חומסקי: אתה רשאי לומר 'לאויבי הגרוע ביותר יש זכות לחירות'... (אבל) אינך רשאי לקחת זיוף ולצבוע אותו בגוני אמת[14]

חומסקי הדגיש פעמים רבות שהוא לא מסכים עם פוריסון, ודווקא משום כך עליו להאבק למען חופש הביטוי שלו, והפנה את מבקריו לציטוט מספרו משנת 1967:

רק להיכנס לזירת דיון בנוגע להאם הנאצים ביצעו זוועות שכאלו, משמעו לאבד את האנושיות של האדם

פרשת סרברניצה בשנת 2006 סינגר חומסקי בעיתון "גארדיאן" גם על זכותה של המחברת דיאנה ג'ונסטון שכתבה ספר והפכה דוברת למכחישי הטבח של אזרחים בוסנים מוסלמים בסרברניצה על ידי לוחמים בוסנים סרבים. מדבריו לא היה אפשר להבין שהוא מכיר בקיומו של הטבח ועורר בקורת מצד העיתונאי דייוויד אהרונוביץ', בעל טור ב"טיימס" ואחרים[15]

דוגמה אישית ביקורת על חומסקי הועלתה גם בספרו של הסופר השמרני פיטר שווייצר (אנ'), "Do as I Say (Not as I Do): Profiles in Liberal Hypocrisy", המבקר את הצביעות שמפגינים, לטענתו, פעילים פוליטיים והוגים ליברליים. בספרו טוען שוויצר לצביעות מצד חומסקי מצד כמה כיוונים:

למרות הערכים האנרכיסטיים (במיוחד בתחום הבעלות על רכוש) שלהם מטיף חומסקי, הרי שאורח חייו הפרטיים הוא קפיטליסטי: חומסקי גר בבית יקר ומנהל את השקעותיו בצורה קפיטליסטית. למרות הבוז הרב שבו מדבר חומסקי על המערכות הממסדיות של ארצות הברית (ובמיוחד על המערכות הביטחוניות שלה) הוא לקח מהפנטגון ומהצבא האמריקאי כסף למימון מחקריו. פרסים ותוארי כבוד פרס אורוול (1987) מלגת גוגנהיים מדליית בנג'מין פרנקלין (1999) מדליית הלמהולץ (1996) פרס תומאס מרטון (2010) מסדר סרטנסקי פרס ג'יימס ג'ויס פרס אריך פרום (2010) פרס עמיתי ויליאם ג'יימס (1989) פרופסור אלברטוס-מגנוס (2011) פרס קיוטו למדעים בסיסיים (1988) פרס האגודה האמריקנית לפסיכולוגיה לתרומות מדעיות נכבדות לפסיכולוגיה (1984) דוקטור של כבוד מאוניברסיטת סנט אנדרוז דוקטור כבוד מאוניברסיטת קולומביה דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת הרווארד דוקטור כבוד מאוניברסיטת קיימברידג' דוקטור לשם כבוד של אוניברסיטת אופסלה דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת בולוניה דוקטור לשם כבוד מהאוניברסיטה החופשית של בריסל דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת אתונה דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת טורונטו פרס קיוטו עמית אגודת המדעים הקוגניטיביים עמית החברה המלכותית של קנדה עמית החברה הבלשנית של אמריקה דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת בואנוס איירס דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת מקגיל דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת פקין (2007) פרס חזית הידע של קרן BBVA (2018) דוקטור לשם כבוד מהאוניברסיטה הלאומית האוטונומית של מקסיקו דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת לויולה בשיקגו דוקטור לשם כבוד מהאוניברסיטה האוטונומית של מדריד ספריו שתורגמו לעברית לשון וחרות, מסות בנושאים אידאולוגיים, פוליטיים והיסטוריים (מאנגלית: חגי פורשנר), מפרש ירושלים, 1979 לשון ורוח, הוצאת ספריית פועלים, 1978 שפה ושאלות על הידע: הרצאות מנאגואה, תל אביב: הוצאת רסלינג 2004 [1986] אוטופיה לאדונים, הוצאת פרדס, 2000 ראו גם ההיררכיה של חומסקי הצורה הנורמלית של חומסקי לקריאה נוספת וולפגנג ב. שְפֶּרליך, נועם חומסקי, מאנגלית: יפתח הלרמון-כרמל, ידיעות אחרונות, 2012 מהפכת חומסקי ביישומה לעברית, מאת משה אזר, נדפס במעלות, 9, 1, 1977 שיחה קצרה עם נועם חומסקי (מראיין: יהודה ויזן), דחק - כתב עת לספרות טובה, כרך ו', 2016 קישורים חיצוניים מיזמי קרן ויקימדיה ויקיציטוט ציטוטים בוויקיציטוט: נועם חומסקי ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: נועם חומסקי Green globe.svg אתר האינטרנט הרשמי

של נועם חומסקי נועם חומסקי , באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית) Turning the tide הבלוג של נועם חומסקי (הקישור אינו פעיל, 26.2.2019) שירה חדד, המוח , באתר הארץ - ראיון עם נועם חומסקי שי זמיר, בין פוליטיקה לבלשנות: מיהו נועם חומסקי? , באתר ynet, 17 במאי 2010 שיזף רפאלי, למה עדיין אין בינה מלאכותית? , באתר כלכליסט, 15 בנובמבר 2012 רחל נויווירת', ‏תיק נועם חומסקי: דיוקנו של יהודי אנטישמי , נתיב חשוון תשס"ו ויוויאן אוונס, חומסקי טעה , 2014, באתר אלכסון חומסקי וסוציאליזם חומסקי ואנרכיזם (הקישור אינו פעיל, 26.2.2019) מידע נוסף על חומסקי ואנרכיזם (הקישור אינו פעיל, 26.2.2019) שרה ליבוביץ-דר, פרופ' חומסקי ממשיך לסנגר על המשטרים האפלים , באתר nrg, ‏13 באוקטובר 2013 פּוֹל איבּוטְסוֹן, ‏עדויות מפריכות את תיאוריית לימוד השפה של חומסקי , במדור סיינטיפיק אמריקן של מכון דוידסון, 12 בינואר 2017 F icon.svg נועם חומסקי , ברשת החברתית פייסבוק YouTube play buttom icon (2013-2017).svg נועם חומסקי , סרטונים בערוץ היוטיוב נועם חומסקי , באתר פרויקט הגנאלוגיה במתמטיקה נועם חומסקי , באתר dblp נועם חומסקי , באתר Google Scholar A demonstration of a peculiarly primitive variety of computational linguistics: The Chomskybot Noam Chomsky's MIT homepage (הקישור אינו פעיל, 26.2.2019) Critical Resources: Noam Chomsky The Noam Chomsky Archive (הקישור אינו פעיל, 26.2.2019) Bad News: Unofficial Noam Chomsky Archive Disinfopedia article on Chomsky Editorial: The Sick Mind of Noam Chomsky

Part 2 Texts from Noam Chomsky on e-text.org (הקישור אינו פעיל, 26.2.2019) "A Wall as a Weapon" Critical Discussions of Chomskyan Linguistics (הקישור אינו פעיל, 26.2.2019) הערות שוליים https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A0%D7%95%D7%A2%D7%9D_%D7%97%D7%95...

---------------------------------------------

Avram Noam Chomsky (pronounced /ˌnoʊm ˈtʃɒmski/, Hebrew: חומסקי נועם אַבְרָהָם; born December 7, 1928) is an American linguist, philosopher, cognitive scientist, and political activist. He is an Institute Professor and professor emeritus of linguistics at the Massachusetts Institute of Technology Chomsky is well known in the academic and scientific community as one of the fathers of modern linguistics. Since the 1960s, he has become known more widely as a political dissident and an anarchist.

According to the Arts and Humanities Citation Index in 1992, Chomsky was cited as a source more often than any other living scholar during the 1980–92 period, and was the eighth most-cited source. He is also considered a prominent cultural figure. At the same time, his status as a leading critic of U.S. foreign policy has made him controversial.

In the 1950s, Chomsky began developing his theory of generative grammar, which has undergone numerous revisions and has had a profound influence on linguistics. His approach to the study of language emphasizes "an innate set of linguistic principles shared by all humans" known as universal grammar, "the initial state of the language learner," and discovering an "account for linguistic variation via the most general possible mechanisms."

He elaborated on these ideas in 1957's Syntactic Structures, which then laid the groundwork for the concept of transformational grammar. He also established the Chomsky hierarchy, a classification of formal languages in terms of their generative power.

In 1959, Chomsky published a widely influential review of B. F. Skinner's theoretical book Verbal Behavior. In this review and other writings, Chomsky broadly and aggressively challenged the behaviorist approaches to studies of behavior and language dominant at the time, and contributed to the cognitive revolution in psychology. His naturalistic approach to the study of language has influenced the philosophy of language and mind.

Beginning with his opposition to the Vietnam War, first articulated in his 1967 essay "The Responsibility of Intellectuals" and later extended in his American Power and the New Mandarins (1969), Chomsky established himself as a prominent critic of U.S. foreign and domestic policy. He has since become an outspoken political commentator and a dedicated activist; he is a self-declared anarcho-syndicalist and a libertarian socialist, principles he believes are grounded in the philosophy of classical liberalism and the Age of Enlightenment. His social criticism has also included an analysis of the mass media; his Manufacturing Consent: The Political Economy of the Mass Media (1988), co-written with Edward S. Herman, articulated the propaganda model theory for examining the media.

BIOGRAPHY:

Chomsky was born on the morning of December 7, 1928 to Jewish parents in the affluent East Oak Lane neighborhood of Philadelphia, Pennsylvania, the son of noted professor of Hebrew at Gratz College and IWW (Industrial Workers of the World) member William Chomsky (1896–1977), a native of Ukraine. His mother, Elsie Chomsky (née Simonofsky), a native of what is present-day Belarus, grew up in the United States and, unlike her husband, spoke "ordinary New York English." Their first language was Yiddish, but Chomsky said it was "taboo" in his family to speak it.

Although his mother was part of the the radical activism in the 30s, Chomsky was largely influenced by his uncle. Having never passed 4th grade, he owned a newsstand that acted as an "intellectual center [where] professors of this and that arguing all night" Chomsky was also influenced by being a part of a Hebrew-based, Zionist organization as well as hanging around anarchist bookstores.

He describes his family as living in a sort of "Jewish ghetto," split into a "Yiddish side" and "Hebrew side," with his family aligning with the latter and bringing him up "immersed in Hebrew culture and literature."

Chomsky also describes tensions he personally experienced with Irish Catholics and German Catholics and anti-semitism in the mid-1930s. He recalls German-American "Beer parties" celebrating the fall of Paris to the Nazis.

In a discussion of the irony of his staying in the 1980s in a Jesuit House in Central America, Chomsky explained that during his childhood, "We were the only Jewish family around. I grew up with a visceral fear of Catholics. They're the people who beat you up on your way to school. So I knew when they came out of that building down the street, which was the Jesuit school, they were raving anti-Semites. So childhood memories took a long time to overcome."

Chomsky remembers the first article he wrote was at age 10 while a student at Oak Lane Country Day School about the threat of the spread of fascism, following the fall of Barcelona in the Spanish Civil War. From the age of 12 or 13, he identified more fully with anarchist politics.

A graduate of Central High School of Philadelphia, Chomsky began studying philosophy and linguistics at the University of Pennsylvania in 1945, taking classes with philosophers such as C. West Churchman and Nelson Goodman and linguist Zellig Harris.

Harris's teaching included his discovery of transformations as a mathematical analysis of language structure (mappings from one subset to another in the set of sentences). Chomsky referred to the morphophonemic rules in his 1951 Master's Thesis, The Morphophonemics of Modern Hebrew, as transformations in the sense of Carnap's 1938 notion of rules of transformation (vs. rules of formation), and subsequently reinterpreted the notion of grammatical transformations in a very different way from Harris, as operations on the productions of a context-free grammar (derived from Post production systems). Harris's political views were instrumental in shaping those of Chomsky. Chomsky earned a BA in 1949 and an MA in 1951.

In 1949, he married linguist Carol Schatz. They remained married for 59 years until her death from cancer in December 2008. The couple had two daughters, Aviva (b. 1957) and Diane (b. 1960), and a son, Harry (b. 1967). With his wife Carol, Chomsky spent time in 1953 living in HaZore'a, a kibbutz in Israel.

Asked in an interview whether the stay was "a disappointment" Chomsky replied, "No, I loved it," however he "couldn't stand the ideological atmosphere" and "fervent nationalism" in the early 1950s at the kibbutz, with Stalin being defended by many of the left-leaning kibbutz members who chose to paint a rosy image of future possibilities and contemporary realities in the USSR.

Chomsky notes seeing many positive elements in the commune-like living of the kibbutz, in which parents and children lived in rooms of separate houses together, and when asked whether there were "lessons that we have learned from the history of the kibbutz," responded, that in "some respects, the Kibbutzim came closer to the anarchist ideal than any other attempt that lasted for more than a very brief moment before destruction, or that was on anything like a similar scale. In these respects, I think they were extremely attractive and successful; apart from personal accident, I probably would have lived there myself – for how long, it's hard to guess".
Chomsky received his PhD in linguistics from the University of Pennsylvania in 1955. He conducted part of his doctoral research during four years at Harvard University as a Harvard Junior Fellow. In his doctoral thesis, he began to develop some of his linguistic ideas, elaborating on them in his 1957 book Syntactic Structures, his best-known work in linguistics.
Chomsky joined the staff of the Massachusetts Institute of Technology (MIT) in 1955 and in 1961 was appointed full professor in the Department of Modern Languages and Linguistics (now the Department of Linguistics and Philosophy). From 1966 to 1976 he held the Ferrari P. Ward Professorship of Modern Languages and Linguistics, and in 1976 he was appointed Institute Professor. As of 2010, Chomsky has taught at MIT continuously for 55 years.

In February 1967, Chomsky became one of the leading opponents of the Vietnam War with the publication of his essay, "The Responsibility of Intellectuals", in The New York Review of Books. This was followed by his 1969 book, American Power and the New Mandarins, a collection of essays that established him at the forefront of American dissent. His far-reaching criticisms of U.S. foreign policy and the legitimacy of U.S. power have made him a controversial figure: largely shunned by the mainstream media in the United States, he is frequently sought out for his views by publications and news outlets internationally. In 1977 he delivered the Huizinga Lecture in Leiden, The Netherlands, under the title: Intellectuals and the State.

Chomsky has received death threats because of his criticisms of U.S. foreign policy. He was also on a list of planned targets created by Theodore Kaczynski, better known as the Unabomber; during the period that Kaczynski was at large, Chomsky had all of his mail checked for explosives. He states that he often receives undercover police protection, in particular while on the MIT campus, although he does not agree with the police protection

Chomsky resides in Lexington, Massachusetts and travels often, giving lectures on politics.

Contributions to linguistics

Chomskyan linguistics, beginning with his Syntactic Structures, a distillation of his Logical Structure of Linguistic Theory (1955, 75), challenges structural linguistics and introduces transformational grammar. This approach takes utterances (sequences of words) to have a syntax characterized by a formal grammar; in particular, a context-free grammar extended with transformational rules.

Perhaps his most influential and time-tested contribution to the field, is the claim that modeling knowledge of language using a formal grammar accounts for the "productivity" of language. In other words, a formal grammar of a language can explain the ability of a hearer-speaker to produce and interpret an infinite number of utterances, including novel ones, with a limited set of grammatical rules and a finite set of terms. He has always acknowledged his debt to Pāṇini for his modern notion of an explicit generative grammar although it is also related to Rationalist ideas of a priori knowledge.

It is a popular misconception that Chomsky proved that language is entirely innate and discovered a "universal grammar" (UG). In fact, Chomsky simply observed that while a human baby and a kitten are both capable of inductive reasoning, if they are exposed to the exact same linguistic data, the human child will always acquire the ability to understand and produce language, while the kitten will never acquire either ability. Chomsky labeled whatever the relevant capacity the human has which the cat lacks the "language acquisition device" (LAD) and suggested that one of the tasks for linguistics should be to figure out what the LAD is and what constraints it puts on the range of possible human languages. The universal features that would result from these constraints are often termed "universal grammar" or UG.[35]

The Principles and Parameters approach (P&P)—developed in his Pisa 1979 Lectures, later published as Lectures on Government and Binding (LGB)—make strong claims regarding universal grammar: that the grammatical principles underlying languages are innate and fixed, and the differences among the world's languages can be characterized in terms of parameter settings in the brain (such as the pro-drop parameter, which indicates whether an explicit subject is always required, as in English, or can be optionally dropped, as in Spanish), which are often likened to switches. (Hence the term principles and parameters, often given to this approach.) In this view, a child learning a language need only acquire the necessary lexical items (words, grammatical morphemes, and idioms), and determine the appropriate parameter settings, which can be done based on a few key examples.

Proponents of this view argue that the pace at which children learn languages is inexplicably rapid, unless children have an innate ability to learn languages. The similar steps followed by children all across the world when learning languages, and the fact that children make certain characteristic errors as they learn their first language, whereas other seemingly logical kinds of errors never occur (and, according to Chomsky, should be attested if a purely general, rather than language-specific, learning mechanism were being employed), are also pointed to as motivation for innateness.

More recently, in his Minimalist Program (1995), while retaining the core concept of "principles and parameters," Chomsky attempts a major overhaul of the linguistic machinery involved in the LGB model, stripping from it all but the barest necessary elements, while advocating a general approach to the architecture of the human language faculty that emphasizes principles of economy and optimal design, reverting to a derivational approach to generation, in contrast with the largely representational approach of classic P&P.

Chomsky's ideas have had a strong influence on researchers investigating the acquisition of language in children, though researchers who work in this area such as Elizabeth Bates[36] and Michael Tomasello[37] today do not support Chomsky's theories, instead advocating emergentist or connectionist theories reducing language to an instance of general processing mechanisms in the brain.

His best-known work in phonology is The Sound Pattern of English (1968), written with Morris Halle (and often known as simply SPE). This work has had a great significance for the development in the field. While phonological theory has since moved beyond "SPE phonology" in many important respects, the SPE system is considered the precursor of some of the most influential phonological theories today, including autosegmental phonology, lexical phonology and optimality theory. Chomsky no longer publishes on phonology.

Generative grammar

The Chomskyan approach towards syntax, often termed generative grammar, studies grammar as a body of knowledge possessed by language users. Since the 1960s, Chomsky has maintained that much of this knowledge is innate, implying that children need only learn certain parochial features of their native languages.[38] The innate body of linguistic knowledge is often termed Universal Grammar. From Chomsky's perspective, the strongest evidence for the existence of Universal Grammar is simply the fact that children successfully acquire their native languages in so little time. Furthermore, he argues that there is an enormous gap between the linguistic stimuli to which children are exposed and the rich linguistic knowledge they attain (the "poverty of the stimulus" argument). The knowledge of Universal Grammar would serve to bridge that gap.

Chomsky's theories are popular, particularly in the United States, but they have never been free from controversy. Criticism has come from a number of different directions. Chomskyan linguists rely heavily on the intuitions of native speakers regarding which sentences of their languages are well-formed. This practice has been criticized both on general methodological grounds, and because it has (some argue) led to an overemphasis on the study of English. As of now, hundreds of different languages have received at least some attention in the generative grammar literature,[39][40][41][42][43] but some critics nonetheless perceive this overemphasis, and a tendency to base claims about Universal Grammar on an overly small sample of languages. Some psychologists and psycholinguists,[who?] though sympathetic to Chomsky's overall program, have argued that Chomskyan linguists pay insufficient attention to experimental data from language processing, with the consequence that their theories are not psychologically plausible. Other critics (see language learning) have questioned whether it is necessary to posit Universal Grammar to explain child language acquisition, arguing that domain-general learning mechanisms are sufficient.

Today there are many different branches of generative grammar; one can view grammatical frameworks such as head-driven phrase structure grammar, lexical functional grammar and combinatory categorial grammar as broadly Chomskyan and generative in orientation, but with significant differences in execution.

Cultural anthropologist and linguist Daniel Everett of Illinois State University has proposed that the language of the Pirahã people of the northwestern rainforest of Brazil resists Chomsky's theories of generative grammar. Everett asserts that the Pirahã language does not have any evidence of recursion, one of the properties that makes generative grammar possible. If true, this would also seem to contradict Chomsky's hypothesis that recursion is the defining feature of the human mind.[44] However, Everett's claims have themselves been criticized. David Pesetsky of MIT, Andrew Nevins of Harvard, and Cilene Rodrigues of the Universidade Estadual de Campinas in Brazil have argued in a joint paper that all of Everett's major claims contain serious deficiencies.[45] Chomsky himself has commented that "The reports are interesting, but do not bear on the work of mine (along with many others). No one has proposed that languages must have subordinate clauses, number words, etc. Many structures of our language (and presumably that of the Piraha) are rarely if ever used in ordinary speech because of extrinsic constraints."[46] The dispute continues.[47]

Chomsky Hierarchy

Chomsky is famous for investigating various kinds of formal languages and whether or not they might be capable of capturing key properties of human language. His Chomsky hierarchy partitions formal grammars into classes, or groups, with increasing expressive power, i.e., each successive class can generate a broader set of formal languages than the one before. Interestingly, Chomsky argues that modeling some aspects of human language requires a more complex formal grammar (as measured by the Chomsky hierarchy) than modeling others. For example, while a regular language is powerful enough to model English morphology, it is not powerful enough to model English syntax. In addition to being relevant in linguistics, the Chomsky hierarchy has also become important in computer science (especially in compiler construction and automata theory).

[show]v • d • eAutomata theory: formal languages and formal grammars

Chomsky hierarchy

Type-0

—

Type-1

—

—

Type-2

—

—

Type-3

—

Grammars 

Unrestricted

(no common name)

Context-sensitive

Indexed

Tree-adjoining etc.

Context-free

Deterministic context-free

(no common name)

Regular

—

Languages 

Recursively enumerable

Recursive

Context-sensitive

Indexed

(Mildly context-sensitive)

Context-free

Deterministic context-free

Visibly pushdown

Regular

Star-free

Minimal automaton 

Turing machine

Decider

Linear-bounded

Nested stack

Embedded pushdown

Nondeterministic pushdown

Deterministic pushdown

Visibly pushdown

Finite

Counter-free (with aperiodic finite monoid)

Each category of languages is a proper subset of the category directly above it. - Any automaton and any grammar in each category has an equivalent automaton or grammar in the category directly above it.

[edit] Contributions to psychology

Chomsky's work in linguistics has had profound implications for modern psychology.[49] For Chomsky, linguistics is a branch of cognitive psychology; genuine insights in linguistics imply concomitant understandings of aspects of mental processing and human nature. His theory of a universal grammar was seen by many as a direct challenge to the established behaviorist theories of the time and had major consequences for understanding how children learn language and what, exactly, the ability to use language is.

In 1959, Chomsky published an influential critique of B.F. Skinner's Verbal Behavior, a book in which Skinner offered a theoretical account of language in functional, behavioral terms. "Verbal behavior" he defined as learned behavior that has characteristic consequences delivered through the learned behavior of others. This makes for a view of communicative behaviors much larger than that usually addressed by linguists. Skinner's approach focused on the circumstances in which language was used; for example, asking for water was functionally a different response than labeling something as water, responding to someone asking for water, etc. These functionally different kinds of responses, which required in turn separate explanations, sharply contrasted both with traditional notions of language and Chomsky's psycholinguistic approach. Chomsky thought that a functionalist explanation restricting itself to questions of communicative performance ignored important questions. (Chomsky—Language and Mind, 1968). He focused on questions concerning the operation and development of innate structures for syntax capable of creatively organizing, cohering, adapting and combining words and phrases into intelligible utterances.

In the review Chomsky emphasized that the scientific application of behavioral principles from animal research is severely lacking in explanatory adequacy and is furthermore particularly superficial as an account of human verbal behavior because a theory restricting itself to external conditions, to "what is learned", cannot adequately account for generative grammar. Chomsky raised the examples of rapid language acquisition of children, including their quickly developing ability to form grammatical sentences, and the universally creative language use of competent native speakers to highlight the ways in which Skinner's view exemplified under-determination of theory by evidence. He argued that to understand human verbal behavior such as the creative aspects of language use and language development, one must first postulate a genetic linguistic endowment. The assumption that important aspects of language are the product of universal innate ability runs counter to Skinner's radical behaviorism.

Chomsky's 1959 review has drawn fire from a number of critics, the most famous criticism being that of Kenneth MacCorquodale's 1970 paper On Chomsky’s Review of Skinner’s Verbal Behavior (Journal of the Experimental Analysis of Behavior, volume 13, pages 83–99). MacCorquodale's argument was updated and expanded in important respects by Nathan Stemmer in a 1990 paper, Skinner's Verbal Behavior, Chomsky's review, and mentalism (Journal of the Experimental Analysis of Behavior, volume 54, pages 307–319). These and similar critiques have raised certain points not generally acknowledged outside of behavioral psychology, such as the claim that Chomsky did not possess an adequate understanding of either behavioral psychology in general, or the differences between Skinner's behaviorism and other varieties; consequently, it is argued that he made several serious errors. On account of these perceived problems, the critics maintain that the review failed to demonstrate what it has often been cited as doing. As such, it is averred that those most influenced by Chomsky's paper probably either already substantially agreed with Chomsky or never actually read it. The review has been further critiqued for misrepresenting the work of Skinner and others, including by quoting out of context. Chomsky has maintained that the review was directed at the way Skinner's variant of behavioral psychology "was being used in Quinean empiricism and naturalization of philosophy".

It has been claimed that Chomsky's critique of Skinner's methodology and basic assumptions paved the way for the "cognitive revolution", the shift in American psychology between the 1950s through the 1970s from being primarily behavioral to being primarily cognitive. In his 1966 Cartesian Linguistics and subsequent works, Chomsky laid out an explanation of human language faculties that has become the model for investigation in some areas of psychology. Much of the present conception of how the mind works draws directly from ideas that found their first persuasive author of modern times in Chomsky.

There are three key ideas. First is that the mind is "cognitive", or that the mind actually contains mental states, beliefs, doubts, and so on. Second, he argued that most of the important properties of language and mind are innate. The acquisition and development of a language is a result of the unfolding of innate propensities triggered by the experiential input of the external environment. The link between human innate aptitude to language and heredity has been at the core of the debate opposing Noam Chomsky to Jean Piaget at the Abbaye de Royaumont in 1975 (Language and Learning. The Debate between Jean Piaget and Noam Chomsky, Harvard University Press, 1980). Although links between the genetic setup of humans and aptitude to language have been suggested at that time and in later discussions, we are still far from understanding the genetic bases of human language. Work derived from the model of selective stabilization of synapses set up by Jean-Pierre Changeux, Philippe Courrège and Antoine Danchin, and more recently developed experimentally and theoretically by Jacques Mehler and Stanislas Dehaene in particular in the domain of numerical cognition lend support to the Chomskyan "nativism".

It does not, however, provide clues about the type of rules that would organize neuronal connections to permit language competence. Subsequent psychologists have extended this general "nativist" thesis beyond language. Lastly, Chomsky made the concept of "modularity" a critical feature of the mind's cognitive architecture. The mind is composed of an array of interacting, specialized subsystems with limited flows of inter-communication. This model contrasts sharply with the old idea that any piece of information in the mind could be accessed by any other cognitive process (optical illusions, for example, cannot be "turned off" even when they are known to be illusions).

http://en.wikipedia.org/wiki/Noam_Chomsky

Википедия