Philip Milton Roth (March 19, 1933 – May 22, 2018) was an American novelist.

Roth's fiction, regularly set in his birthplace of Newark, New Jersey, is known for its intensely autobiographical character, for philosophically and formally blurring the distinction between reality and fiction, for its "sensual, ingenious style" and for its provocative explorations of American identity.

Roth first gained attention with the 1959 novella Goodbye, Columbus, for which he received the U.S. National Book Award for Fiction. He became one of the most awarded American writers of his generation. His books twice received the National Book Award and the National Book Critics Circle award, and three times the PEN/Faulkner Award. He received a Pulitzer Prize for his 1997 novel American Pastoral, which featured one of his best-known characters, Nathan Zuckerman, a character in many of Roth's novels. The Human Stain (2000), another Zuckerman novel, was awarded the United Kingdom's WH Smith Literary Award for the best book of the year. In 2001, in Prague, Roth received the inaugural Franz Kafka Prize.

• From http://en.wikipedia.org/wiki/Philip_Roth, accessed 29 May 2018.

פיליפ רות

'

לידה 19 במרץ 1933 ניוארק, ארצות הברית פטירה 22 במאי 2018 (בגיל 85) מנהטן, ארצות הברית שם לידה Philip Milton Roth עיסוק סופר בן/בת זוג קלייר בלום לאום אמריקאי מקום לימודים אוניברסיטת ראטגרס, Weequahic High School, אוניברסיטת שיקגו, אוניברסיטת באקנל שפות היצירה אנגלית אמריקנית סוגה רומן, שירה שנות פעילות 1959–2012 הושפע מ ג'ון אפדייק, פרימו לוי, לואי פרדינאן סלין, שרלוט ברונטה, הנרי ג'יימס, שרווד אנדרסון, הנרי מילר, ארנסט המינגוויי, ויליאם פוקנר, אלבר קאמי, ברנרד מלמוד, רלף אליסון, אהרן אפלפלד, ניקולאי גוגול, אנה פרנק, גוסטב פלובר, איוואן קלימה, אלסנדרו פיפרנו, לב טולסטוי, גינטר גראס, מארק טוויין, ג'יימס ג'ויס, ג'רום דייוויד סלינג'ר, ג'וזף קונרד, אמילי ברונטה, פרנץ קפקא, מילן קונדרה, סול בלו, Raoul Schrott, פיודור דוסטויבסקי

פרסים והוקרה מלגת גוגנהיים המדליה הלאומית לאומנויות המדליה הלאומית למדעי הרוח (2011) פרס פרנץ קפקא (2001) פרס נסיך אסטוריאס לספרות (2012) פרס מדיסיס זר פרס הספר הלאומי לספרות בדיונית (1960) פרס פן פוקנר (1994) פרס הספר הלאומי לספרות בדיונית (1995) פרס פוליצר לסיפורת (1998) פרס פן פוקנר (2001) פרס טובת הכלל (2001) פרס מדיסיס זר (2002) פרס ג'יימס פנימור קופר (2005) פרס פא"ן ע"ש נבוקוב (2006) פרס פן פוקנר (2007) פרס מאן בוקר הבינלאומי (2011) מדליית אמרסון-תורו (2013) אגדה חיה של ספריית הקונגרס מפקד בלגיון הכבוד היכל התהילה של ניו ג'רזי דוקטור לשם כבוד (28 במאי 2001) פיליפ מילטון רוֹת (באנגלית: Philip Milton Roth; ‏19 במרץ 1933 - 22 במאי 2018) היה סופר יהודי-אמריקאי. נודע במיוחד בקובץ סיפוריו משנת 1959, "היה שלום, קולומבוס", ברומן הקומי עתיר המיניות שלו "מה מעיק על פורטנוי" (1969), ובטרילוגיה מסוף שנות ה-90, המורכבת מזוכה פרס פוליצר "פסטורלה אמריקנית" משנת 1997, "התחתנתי עם קומוניסט" משנת 1998 ו"הכתם האנושי" משנת 2000. רבים מספריו מציגים דמויות יהודיות המציגות את הגיוון המאפיין את החברה היהודית-אמריקאית. נחשב לאחד מבכירי הסופרים באמריקה.

תוכן עניינים 1 תחילת דרכו ויצירה מוקדמת 2 יצירה מאוחרת 3 חיי משפחה 4 פרסים ועיטורים 5 מספריו שתורגמו לעברית 6 לקריאה נוספת, מאמרים על יצירתו 7 קישורים חיצוניים 8 הערות שוליים תחילת דרכו ויצירה מוקדמת רות גדל בניוארק, ניו ג'רזי כבן שני לבס והרמן רות, יהודים ממוצא גליציאני, בני דור ראשון באמריקה. אחרי סיום בית הספר התיכון בגיל 16 המשיך בלימודיו באוניברסיטת באקנל והשלים תואר ראשון באנגלית. משם עבר לאוניברסיטת שיקגו ללימודי תואר שני בספרות אנגלית, ועם סיום לימודיו עסק תקופה קצרה כמנחה בתוכנית הכתיבה היוצרת של האוניברסיטה. הוא לימד באוניברסיטאות איווה, פרינסטון ופנסילבניה, שבה לימד ספרות השוואתית עד שפרש ב-1991.

בתקופת שהותו בשיקגו פגש רות את הסופר סול בלו, שהדריך אותו במשך תקופה קצרה, ואת מרגרט מרטינסון, שלימים נשא לאשה. השניים נפרדו בשנת 1963, ומרטינסון נהרגה בתאונת דרכים בשנת 1968, אך נישואיהם הכושלים הטביעו חותם חשוב על יצירתו הספרותית: מרטינסון הייתה השראה לדמויות הנשים בכמה מספריו של רות, בין היתר לדמותה של מורין טרנופול ב"חיי כגבר" ודמותה של מרי ג'יין ריד (הידועה גם בשם "הקופה") ב"מה מעיק על פורטנוי".

בין תקופת סיום לימודיו לפרסום ספרו הראשון ב-1959, שירת רות במשך שנתיים בצבא וכתב סיפורים קצרים ומאמרי ביקורת לכתבי עת שונים, כולל ביקורות סרטים למגזין "ניו ריפבליק". ספרו הראשון, "היֵה שלום, קולומבוס", נובלה וחמישה סיפורים קצרים, זכה ב"פרס הספר הלאומי" היוקרתי לשנת 1960 ואחריו פרסם שני רומנים ארוכים וקודרים, "Letting Go " ו"כשהייתה ילדה טובה". רק עם פרסום ספרו השלישי, "מה מעיק על פורטנוי", בשנת 1969, החל רות ליהנות מהצלחה מסחרית וביקורתית בקנה מידה גדול.

במהלך שנות ה-70 ניסה רות סגנונות כתיבה שונים, החל מסאטירה פוליטית ב"הכנופיה" וכלה בפנטזיה קפקאית ב"השד". בסוף העשור יצר את בן-דמותו, נתן צוקרמן, המככב בשורת רומנים המאופיינים בנגיעה אישית מובהקת, שנכתבו בין השנים 1979 ו-1986. דמותו של צוקרמן מככבת ברומנים אלה כגיבור ראשי או כדמות המספר.

יצירה מאוחרת

מבקרים נוהגים לסמן את תחילת תור הזהב של רות (הנמשך עד היום) בשנת 1993 עם פרסום ספרו "מבצע שיילוק". מאוחר יותר, ביצירת המופת הקומית משנת 1995, "התיאטרון של מיקי שבת", מציג רות את גיבורו התאוותני ביותר עד אז - מיקי שבת: קשיש, מפעיל בובות לשעבר, שבע קלון וחרפה. בניגוד מוחלט לכך, בחלק הראשון של טרילוגיית צוקרמן השנייה, "פסטורלה אמריקאית", משנת 1997, מתמקד רות בחייו של כוכב האתלטיקה הווירטואוזי מניוארק, סימור ("השוודי") לבוב, ובטרגדיה הפוקדת אותו כשבתו הופכת טרוריסטית בעקבות מלחמת וייטנאם. ספרו "התחתנתי עם קומוניסט" מתמקד בתקופת המקארתיזם ו"הכתם האנושי" בוחן תקינות פוליטית וזהות גזעית באמריקה של שנות ה-90. ברומן "החיה הגוועת" משנת 2001 עוסק רות בנושא יצר חיים ומוות, וחוזר אל דמותו של פרופסור דייוויד קאפש, גיבורן של כמה מיצירותיו משנות ה-70. הרומן הנמכר ביותר של רות, "הקנוניה נגד אמריקה", יצא לאור בסוף 2004 וזכה בפרס סיידווייז להיסטוריה חלופית בשנת 2005. ספרו בן 162 העמודים, "Everyman" ראה אור במאי 2006.

חיי משפחה רות חי עד מותו באזור כפרי בקונטיקט. הוא נישא לראשונה למרגרט מרטינסון, אולם נישואים אלו התפרקו ב-1963. אחר כך התחתן בשנית עם השחקנית קלייר בלום, והתגרש גם ממנה. לאחר מכן חי עם אשה נוספת.

בנובמבר 2012 הודיע על פרישתו מכתיבה.[1] הוא מת ב-22 במאי 2018.[2][3]

פרסים ועיטורים רות הוא הסופר האמריקאי המעוטר ביותר של זמנו. שתיים מיצירות הסיפורת שלו זכו בפרס הספר הלאומי, שתיים אחרות הגיעו לשלב הגמר ושתיים זכו בפרסי חוג מבקרי הספרות הלאומי. כמו כן זכה בשני פרסי פן/פוקנר ובפרס פוליצר לסיפורת על הרומן "פסטורלה אמריקאית" משנת 1997. בשנת 2001 זכה בפרס פרנץ קפקא ובשנת 2002 זכה בפרס קרן הספרים הלאומית על תרומה חשובה לספרות האמריקאית ובפרס מדיסיס לסופר זר. מבקר הספרות הרולד בלום הגדיר את רות כאחד מארבעת סופרי אמריקה הגדולים שעדיין פעילים, יחד עם תומאס פינצ'ון, דון דלילו וקורמק מק'קארתי. ב-2011 זכה בפרס מאן בוקר הבינלאומי.[4][5]

בראשית 2004 הודיעה אגודת פיליפ רות על הוצאה לאור של כתב העת למחקרי פיליפ רות, המוקדש ליצירתו. הגיליון הראשון יצא לאור בסתיו 2004.

מספריו שתורגמו לעברית סדר הספרים ברשימה להלן על פי סדר יציאתם לאור בעברית. שנת ההוצאה לאור המקורית - בסוגריים.

היה שלום קולומבוס (1959) - תרגם חיים גליקשטיין, הוצאת שוקן, תש"ל 1970. שלום לך, קולומבוס - תרגם שאול לוין, הוצאת כנרת זמורה-ביתן, 2010. מה מעיק על פורטנוי (1969) - תרגם חיים גליקשטיין, הוצאת שוקן, תש"ל 1970. מה מעיק על פורטנוי - תרגם אסף גברון, הוצאת זמורה ביתן, 2010. הכנופיה (1971) - תרגם אליעזר כרמי, הוצאת בוסתן, 1972. חיי כגבר (1974) - תרגם אהרן אמיר, הוצאת זב"מ, תשל"ח. מורה התשוקה (1977) - תרגם אהרן אמיר, הוצאת זב"מ, תשמ"א 1980. סופר הצללים (1979) - תרגם חיים גליקשטיין, הוצאת זב"מ, תשמ"א 1981. השד (1972) - תרגם מאיר ויזלטיר, הוצאת זמורה-ביתן, תשמ"ג 1983. צוקרמן ללא כבלים (1981) - תרגם משה זינגר, הוצאת זב"מ, תשמ"ד 1984. השיעור באנטומיה (1983) - תרגם משה זינגר, הוצאת זב"מ, תשמ"ו 1986. כשהייתה ילדה טובה (1967) - תרגמה ניצה בן-ארי, הוצאת זב"מ, תשמ"ז. החצי השני (1986) - תרגם משה זינגר, הוצאת זב"מ, תשמ"ט 1989. לקרוא את עצמי ואת האחרים (1976) - תרגמה דפנה לוי, הוצאת זמורה-ביתן, תשנ"א 1990. העובדות: אוטוביוגרפיה של סופר (1988) - תרגמה דפנה לוי, הוצאת זמורה-ביתן, תשנ"ב 1992. נחלת אבות (1991) - תרגם משה זינגר, הוצאת זמורה-ביתן, תשנ"ג 1993. הונאה (1990) - תרגמה דפנה לוי, הוצאת זמורה-ביתן, תשנ"ג 1993. מבצע שיילוק: וידוי (1993) - תרגם דוד שחם, הוצאת זמורה-ביתן, תשנ"ט 1999. התיאטרון של מיקי שבת (1995) - תרגם דוד שחם, הוצאת זמורה ביתן, תשס"ב 2002. פסטורלה אמריקנית (1997) - תרגם דוד שחם, הוצאת זמורה ביתן, תשס"ב 2002. הכתם האנושי (2000) - תרגם דוני ענבר, הוצאת זמורה ביתן, תשס"ג 2002. התחתנתי עם קומוניסט (1998) - תרגמה שרה ריפין, הוצאת זמורה ביתן, תשס"ד 2004. הקנוניה נגד אמריקה (2004) - תרגמה שרה ריפין, הוצאת זמורה ביתן, 2007. ענייני עבודה - סופר, עמיתיו ועבודתם - תרגם אהוד תגרי, הוצאת זמורה ביתן, 2008. החיה הגוועת (2001) - תרגם אמיר צוקרמן, הוצאת כנרת זמורה ביתן, 2010. כלאדם (2006) - תרגם אמיר צוקרמן, הוצאת זמורה ביתן, 2011. הרוח יוצא (2007) - תרגם אמיר צוקרמן, הוצאת זמורה ביתן, 2012. זעם (2008) - תרגם אמיר צוקרמן, הוצאת זמורה ביתן, 2012. מפלה (2009) - תרגם אמיר צוקרמן, הוצאת זמורה ביתן, 2013. נמסיס (2010) - תרגם אמיר צוקרמן, הוצאת זמורה ביתן, 2014. לקריאה נוספת, מאמרים על יצירתו דליה רק, המסע האוטוביוגרפי בזמן ובמרחב: "חבלים" מאת חיים באר, "העובדות" ו"נחלת אבות" מאת פיליפ רות, מותר, 12, תשס"ה-2005. אהוד בן עזר, תשוקה של פרופסור , דבר, 16 בינואר 1981 [%D7%A2%D7%9C ספרו של] פיליפ רות, מורה התשוקה, 1980. דינה פלדות, מות התשוקה , מעריב, 28 בנובמבר 1980 על פיליפ רות, מורה התשוקה" (תרגם: אהרן אמיר) רחל שקלובסקי, חיים בין שני אידיאלים, הארץ, נובמבר 1980. טליה הורביץ, חלומות ושברם: עיוני השוואה בין "הכתם האנושי" לפיליפ רות לבין "מותו של סוכן" לארתור מילר. תלפיות, י"ג, תשס"ו-2006. יוסף ירושלמי, פיליפ רות בעברית: ביבליוגרפיה, עלי-שיח, 11, תשמ"א-1981. יוסף גורני, על החרדה היהודית המתמשכת, זמנים, 90, 2005. סילביה ברק פישמן, ארצות מולדת שבלב: הזהות היהודית וישראל בספרות היהודית האמריקנית, ישראל הנכספת, תשנ"ט-1999. לוראן כהן, שמע ישראל, המשפחה אחת :על כתיבתו של פיליפ רות, ארץ אחרת קישורים חיצוניים מיזמי קרן ויקימדיה ויקיציטוט ציטוטים בוויקיציטוט: פיליפ רות ויקיציטוט ציטוטים בוויקיציטוט: זעם (ספר) ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: פיליפ רות הספר "ענייני עבודה"

באתר "טקסט" פיליפ רות, פותחים ספר: החיה הגוועת , באתר הארץ, 3 בנובמבר 2010 צ'ארלס מקגראת, ניו יורק טיימס, פיליפ רות מסביר למה הפסיק לכתוב ומי הסופרים הצעירים האהובים עליו , באתר הארץ, 27 בנובמבר 2012 פיליפ רות, ענייני עבודה - פיליפ רות כותב על פיליפ גסטון , באתר nrg‏, 11 במאי 2008 מירון ח. איזקסון, למצוא בכתיבה בית , באתר הארץ, 28 בספטמבר 2008 מנחם בן, קו המשווה: אנס כבד , באתר nrg‏, 8 בינואר 2010 מה מעיק על פורטנוי , פרק ראשון מתרגומו החדש של אסף גברון באתר "טקסט" דליה קרפל, הסופר שהוגדר כיהודי אנטישמי פותח את הפה , באתר הארץ, 12 באפריל 2012 אסף גלאי (תרגום לעברית: דפנה לוי), פיליפ רות בשיחה על חברו הטוב סול בלו , ראיון אישי וקטע וידאו, הַמּוּסָךְ - מוסף לספרות, 19 ביולי 2019 על כתביו:

אריק גלסנר, על "התחתנתי עם קומוניסט" של פיליפ רות , מקור ראשון, 2004 אריק גלסנר, על "הקנוניה נגד אמריקה" , מקור ראשון, 2007 אריאנה מלמד, במה אשמים היהודים באמריקה? , באתר ynet, 30 במאי 2007 לילך וולך, מלחמת עולם שלישית , נענע 10, 13 ביוני 2007 מיצ'יקו קקוטני (ניו יורק טיימס), עכבר העיר אונליין, מה מעיק על מרקוס מסנר , באתר הארץ, 23 בספטמבר 2008 תלמה אדמון, המתלונן א' שב וקובל , באתר nrg‏, 5 בינואר 2010 עמיחי שלו, הוא כבר ינוח בקבר , באתר ynet, 6 בינואר 2010 דוד הדר, פרויד ביד אחת ואלכס ביד האחרת , באתר הארץ, 5 במרץ 2010 מתן חרמוני, שלום לך, קולומבוס מאת פיליפ רות, כבד בקר במקום פרס נובל , באתר הארץ, 1 בספטמבר 2010 ארז שוייצר, "החיה הגוועת" מאת פיליפ רות, הבדלי גיל ומין , באתר הארץ, 5 בינואר 2011 תלמה אדמון, יהודי זקן: ספרו האחרון של פיליפ רות טוב רק עד עמוד 62 , באתר nrg‏, 28 במרץ 2012 דוד רוזנטל‏, "הרוח יוצא" של פיליפ רות': רחוק מפסגת היצירה של הסופר , באתר וואלה! NEWS‏, 9 באפריל 2012 נעם גיל, "הרוח היוצא" של פיליפ רות: רוח הרפאים של התשוקה , באתר הארץ, 20 ביוני 2012 עמיחי שלו, ביקורת - פיליפ רות מסיים בזעם , באתר ynet, 3 בדצמבר 2012 אריק גלסנר, על "זעם", של פיליפ רות , באתר "מבקר חופשי", 3 בדצמבר 2012, פורסם במקור במדור לספרות ב"7 לילות" של "ידיעות אחרונות" מיכל פלד פליישר, ביקורת ספר: "זעם" מאת פיליפ רות , באתר כלכליסט, 3 בדצמבר 2012 אריק גלסנר, כמה הערות על פיליפ רות , באתר "מבקר חופשי", 23 בדצמבר 2012 דוד רוזנטל‏, רות סוף: אם לשפוט לפי "מפלה" - טוב שפיליפ רות פרש מכתיבה , באתר וואלה! NEWS‏, 6 בנובמבר 2013 דוד רוזנטל‏, "נמסיס" - ספרו האחרון של פיליפ רות, סוגר מעגל עם עיסוקו ביהודי אמריקה , באתר וואלה! NEWS‏, 9 במרץ 2014 בעקבות מותו:

איתמר זהר וגילי איזיקוביץ, הסופר האמריקאי זוכה הפוליצר פיליפ רות מת בגיל 85 , באתר הארץ, 23 במאי 2018 ג'ודי מלץ, האם פיליפ רות היה סוכן מוסד? , באתר הארץ, 23 במאי 2018 אריאנה מלמד, היה שלום פיליפ רות, גאון המניפולציה המילולית , באתר הארץ, 23 במאי 2018 רוני גלבפיש, מסירות ומאבק, על הכתיבה של פיליפ רות , בבלוג הספרייה הלאומית, 23 במאי 2018 מלודי ברון, "זהו הספר שאליו פיללו כל האנטישמים" , בבלוג הספרייה הלאומית, 23 במאי 2018 כרמית ספיר ויץ, ‏ההומור השחור והעיסוק המתמיד ביהדות: פרידה מפיליפ רות , באתר מעריב השבוע, 24 במאי 2018 אבי גרפינקל, ‏נגד השבט , בעיתון מקור ראשון, 25 במאי 2018 הערות שוליים

פיליפ רות' הודיע: אני פורש מכתיבה , באתר וואלה! NEWS‏, 10 בנובמבר 2012

הארץ, הסופר האמריקאי זוכה הפוליצר פיליפ רות מת בגיל 85 , באתר הארץ, 23 במאי 2018

גיא שרמן, הסופר פיליפ רות הלך לעולמו , באתר ynet, 23 במאי 2018

פיליפ רות הוא זוכה פרס ה"בוּקר" הבינלאומי , ynet‏, 18 במאי 2011

מיה סלע, פיליפ רות זכה בפרס מאן בוקר הבינלאומי , באתר הארץ, 19 במאי 2011 פיליפ רות קפיצה לניווטקפיצה לחיפוש פיליפ רות Philip Roth Philip Roth - 1973.jpg לידה	19 במרץ 1933 ניוארק, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים פטירה	22 במאי 2018 (בגיל 85) מנהטן, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים שם לידה	Philip Milton Roth עריכת הנתון בוויקינתונים עיסוק	סופר בן/בת זוג	קלייר בלום עריכת הנתון בוויקינתונים לאום	אמריקאי מקום לימודים	אוניברסיטת ראטגרס, Weequahic High School, אוניברסיטת שיקגו, אוניברסיטת באקנל, אוניברסיטת שיקגו עריכת הנתון בוויקינתונים שפות היצירה	אנגלית אמריקנית עריכת הנתון בוויקינתונים סוגה	רומן, שירה עריכת הנתון בוויקינתונים שנות פעילות	1959–2012 הושפע מ	ג'ון אפדייק, פרימו לוי, לואי פרדינאן סלין, שרלוט ברונטה, הנרי ג'יימס, שרווד אנדרסון, הנרי מילר, ארנסט המינגוויי, ויליאם פוקנר, אלבר קאמי, ברנרד מלמוד, רלף אליסון, אהרן אפלפלד, ניקולאי גוגול, אנה פרנק, גוסטב פלובר, איוואן קלימה, אלסנדרו פיפרנו, לב טולסטוי, גינטר גראס, מארק טוויין, ג'יימס ג'ויס, ג'רום דייוויד סלינג'ר, ג'וזף קונרד, אמילי ברונטה, פרנץ קפקא, מילן קונדרה, סול בלו, Raoul Schrott, פיודור דוסטויבסקי עריכת הנתון בוויקינתונים פרסים והוקרה	 מלגת גוגנהיים המדליה הלאומית לאומנויות המדליה הלאומית למדעי הרוח (2011) פרס פרנץ קפקא (2001) פרס נסיך אסטוריאס לספרות (2012) פרס מדיסיס זר פרס הספר הלאומי לספרות בדיונית (1960) פרס פן פוקנר (1994) פרס הספר הלאומי לספרות בדיונית (1995) פרס פוליצר לסיפורת (1998) פרס פן פוקנר (2001) פרס טובת הכלל (2001) פרס מדיסיס זר (2002) פרס ג'יימס פנימור קופר (2005) פרס פא"ן ע"ש נבוקוב (2006) פרס פן פוקנר (2007) פרס מאן בוקר הבינלאומי (2011) מדליית אמרסון-תורו (2013) אגדה חיה של ספריית הקונגרס מפקד בלגיון הכבוד היכל התהילה של ניו ג'רזי דוקטור לשם כבוד (28 במאי 2001) עריכת הנתון בוויקינתונים לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg פיליפ מילטון רוֹת (באנגלית: Philip Milton Roth; ‏19 במרץ 1933 - 22 במאי 2018) היה סופר יהודי-אמריקאי. נודע במיוחד בקובץ סיפוריו משנת 1959, "היה שלום, קולומבוס", ברומן הקומי עתיר המיניות שלו "מה מעיק על פורטנוי" (1969), ובטרילוגיה מסוף שנות ה-90, המורכבת מזוכה פרס פוליצר "פסטורלה אמריקנית" משנת 1997, "התחתנתי עם קומוניסט" משנת 1998 ו"הכתם האנושי" משנת 2000. רבים מספריו מציגים דמויות יהודיות המציגות את הגיוון המאפיין את החברה היהודית-אמריקאית. נחשב לאחד מבכירי הסופרים באמריקה.

תוכן עניינים 1 תחילת דרכו ויצירה מוקדמת 2 יצירה מאוחרת 3 חיי משפחה 4 פרסים ועיטורים 5 מספריו שתורגמו לעברית 6 לקריאה נוספת, מאמרים על יצירתו 7 קישורים חיצוניים 8 הערות שוליים תחילת דרכו ויצירה מוקדמת רות גדל בניוארק, ניו ג'רזי כבן שני לבס והרמן רות, יהודים ממוצא גליציאני, בני דור ראשון באמריקה. אחרי סיום בית הספר התיכון בגיל 16 המשיך בלימודיו באוניברסיטת באקנל והשלים תואר ראשון באנגלית. משם עבר לאוניברסיטת שיקגו ללימודי תואר שני בספרות אנגלית, ועם סיום לימודיו עסק תקופה קצרה כמנחה בתוכנית הכתיבה היוצרת של האוניברסיטה. הוא לימד באוניברסיטאות איווה, פרינסטון ופנסילבניה, שבה לימד ספרות השוואתית עד שפרש ב-1991.

בתקופת שהותו בשיקגו פגש רות את הסופר סול בלו, שהדריך אותו במשך תקופה קצרה, ואת מרגרט מרטינסון, שלימים נשא לאשה. השניים נפרדו בשנת 1963, ומרטינסון נהרגה בתאונת דרכים בשנת 1968, אך נישואיהם הכושלים הטביעו חותם חשוב על יצירתו הספרותית: מרטינסון הייתה השראה לדמויות הנשים בכמה מספריו של רות, בין היתר לדמותה של מורין טרנופול ב"חיי כגבר" ודמותה של מרי ג'יין ריד (הידועה גם בשם "הקופה") ב"מה מעיק על פורטנוי".

בין תקופת סיום לימודיו לפרסום ספרו הראשון ב-1959, שירת רות במשך שנתיים בצבא וכתב סיפורים קצרים ומאמרי ביקורת לכתבי עת שונים, כולל ביקורות סרטים למגזין "ניו ריפבליק". ספרו הראשון, "היֵה שלום, קולומבוס", נובלה וחמישה סיפורים קצרים, זכה ב"פרס הספר הלאומי" היוקרתי לשנת 1960 ואחריו פרסם שני רומנים ארוכים וקודרים, "Letting Go " ו"כשהייתה ילדה טובה". רק עם פרסום ספרו השלישי, "מה מעיק על פורטנוי", בשנת 1969, החל רות ליהנות מהצלחה מסחרית וביקורתית בקנה מידה גדול.

במהלך שנות ה-70 ניסה רות סגנונות כתיבה שונים, החל מסאטירה פוליטית ב"הכנופיה" וכלה בפנטזיה קפקאית ב"השד". בסוף העשור יצר את בן-דמותו, נתן צוקרמן, המככב בשורת רומנים המאופיינים בנגיעה אישית מובהקת, שנכתבו בין השנים 1979 ו-1986. דמותו של צוקרמן מככבת ברומנים אלה כגיבור ראשי או כדמות המספר.

יצירה מאוחרת

פיליפ רות (משמאל) בשנת 2013 מבקרים נוהגים לסמן את תחילת תור הזהב של רות (הנמשך עד היום) בשנת 1993 עם פרסום ספרו "מבצע שיילוק". מאוחר יותר, ביצירת המופת הקומית משנת 1995, "התיאטרון של מיקי שבת", מציג רות את גיבורו התאוותני ביותר עד אז - מיקי שבת: קשיש, מפעיל בובות לשעבר, שבע קלון וחרפה. בניגוד מוחלט לכך, בחלק הראשון של טרילוגיית צוקרמן השנייה, "פסטורלה אמריקאית", משנת 1997, מתמקד רות בחייו של כוכב האתלטיקה הווירטואוזי מניוארק, סימור ("השוודי") לבוב, ובטרגדיה הפוקדת אותו כשבתו הופכת טרוריסטית בעקבות מלחמת וייטנאם. ספרו "התחתנתי עם קומוניסט" מתמקד בתקופת המקארתיזם ו"הכתם האנושי" בוחן תקינות פוליטית וזהות גזעית באמריקה של שנות ה-90. ברומן "החיה הגוועת" משנת 2001 עוסק רות בנושא יצר חיים ומוות, וחוזר אל דמותו של פרופסור דייוויד קאפש, גיבורן של כמה מיצירותיו משנות ה-70. הרומן הנמכר ביותר של רות, "הקנוניה נגד אמריקה", יצא לאור בסוף 2004 וזכה בפרס סיידווייז להיסטוריה חלופית בשנת 2005. ספרו בן 162 העמודים, "Everyman" ראה אור במאי 2006.

חיי משפחה רות חי עד מותו באזור כפרי בקונטיקט. הוא נישא לראשונה למרגרט מרטינסון, אולם נישואים אלו התפרקו ב-1963. אחר כך התחתן בשנית עם השחקנית קלייר בלום, והתגרש גם ממנה. לאחר מכן חי עם אשה נוספת.

בנובמבר 2012 הודיע על פרישתו מכתיבה.[1] הוא מת ב-22 במאי 2018.[2][3]

פרסים ועיטורים רות הוא הסופר האמריקאי המעוטר ביותר של זמנו. שתיים מיצירות הסיפורת שלו זכו בפרס הספר הלאומי, שתיים אחרות הגיעו לשלב הגמר ושתיים זכו בפרסי חוג מבקרי הספרות הלאומי. כמו כן זכה בשני פרסי פן/פוקנר ובפרס פוליצר לסיפורת על הרומן "פסטורלה אמריקאית" משנת 1997. בשנת 2001 זכה בפרס פרנץ קפקא ובשנת 2002 זכה בפרס קרן הספרים הלאומית על תרומה חשובה לספרות האמריקאית ובפרס מדיסיס לסופר זר. מבקר הספרות הרולד בלום הגדיר את רות כאחד מארבעת סופרי אמריקה הגדולים שעדיין פעילים, יחד עם תומאס פינצ'ון, דון דלילו וקורמק מק'קארתי. ב-2011 זכה בפרס מאן בוקר הבינלאומי.[4][5]

בראשית 2004 הודיעה אגודת פיליפ רות על הוצאה לאור של כתב העת למחקרי פיליפ רות, המוקדש ליצירתו. הגיליון הראשון יצא לאור בסתיו 2004.

מספריו שתורגמו לעברית סדר הספרים ברשימה להלן על פי סדר יציאתם לאור בעברית. שנת ההוצאה לאור המקורית - בסוגריים.

היה שלום קולומבוס (1959) - תרגם חיים גליקשטיין, הוצאת שוקן, תש"ל 1970. שלום לך, קולומבוס - תרגם שאול לוין, הוצאת כנרת זמורה-ביתן, 2010. מה מעיק על פורטנוי (1969) - תרגם חיים גליקשטיין, הוצאת שוקן, תש"ל 1970. מה מעיק על פורטנוי - תרגם אסף גברון, הוצאת זמורה ביתן, 2010. הכנופיה (1971) - תרגם אליעזר כרמי, הוצאת בוסתן, 1972. חיי כגבר (1974) - תרגם אהרן אמיר, הוצאת זב"מ, תשל"ח. מורה התשוקה (1977) - תרגם אהרן אמיר, הוצאת זב"מ, תשמ"א 1980. סופר הצללים (1979) - תרגם חיים גליקשטיין, הוצאת זב"מ, תשמ"א 1981. השד (1972) - תרגם מאיר ויזלטיר, הוצאת זמורה-ביתן, תשמ"ג 1983. צוקרמן ללא כבלים (1981) - תרגם משה זינגר, הוצאת זב"מ, תשמ"ד 1984. השיעור באנטומיה (1983) - תרגם משה זינגר, הוצאת זב"מ, תשמ"ו 1986. כשהייתה ילדה טובה (1967) - תרגמה ניצה בן-ארי, הוצאת זב"מ, תשמ"ז. החצי השני (1986) - תרגם משה זינגר, הוצאת זב"מ, תשמ"ט 1989. לקרוא את עצמי ואת האחרים (1976) - תרגמה דפנה לוי, הוצאת זמורה-ביתן, תשנ"א 1990. העובדות: אוטוביוגרפיה של סופר (1988) - תרגמה דפנה לוי, הוצאת זמורה-ביתן, תשנ"ב 1992. נחלת אבות (1991) - תרגם משה זינגר, הוצאת זמורה-ביתן, תשנ"ג 1993. הונאה (1990) - תרגמה דפנה לוי, הוצאת זמורה-ביתן, תשנ"ג 1993. מבצע שיילוק: וידוי (1993) - תרגם דוד שחם, הוצאת זמורה-ביתן, תשנ"ט 1999. התיאטרון של מיקי שבת (1995) - תרגם דוד שחם, הוצאת זמורה ביתן, תשס"ב 2002. פסטורלה אמריקנית (1997) - תרגם דוד שחם, הוצאת זמורה ביתן, תשס"ב 2002. הכתם האנושי (2000) - תרגם דוני ענבר, הוצאת זמורה ביתן, תשס"ג 2002. התחתנתי עם קומוניסט (1998) - תרגמה שרה ריפין, הוצאת זמורה ביתן, תשס"ד 2004. הקנוניה נגד אמריקה (2004) - תרגמה שרה ריפין, הוצאת זמורה ביתן, 2007. ענייני עבודה - סופר, עמיתיו ועבודתם - תרגם אהוד תגרי, הוצאת זמורה ביתן, 2008. החיה הגוועת (2001) - תרגם אמיר צוקרמן, הוצאת כנרת זמורה ביתן, 2010. כלאדם (2006) - תרגם אמיר צוקרמן, הוצאת זמורה ביתן, 2011. הרוח יוצא (2007) - תרגם אמיר צוקרמן, הוצאת זמורה ביתן, 2012. זעם (2008) - תרגם אמיר צוקרמן, הוצאת זמורה ביתן, 2012. מפלה (2009) - תרגם אמיר צוקרמן, הוצאת זמורה ביתן, 2013. נמסיס (2010) - תרגם אמיר צוקרמן, הוצאת זמורה ביתן, 2014. לקריאה נוספת, מאמרים על יצירתו דליה רק, המסע האוטוביוגרפי בזמן ובמרחב: "חבלים" מאת חיים באר, "העובדות" ו"נחלת אבות" מאת פיליפ רות, מותר, 12, תשס"ה-2005. אהוד בן עזר, תשוקה של פרופסור , דבר, 16 בינואר 1981 [%D7%A2%D7%9C ספרו של] פיליפ רות, מורה התשוקה, 1980. דינה פלדות, מות התשוקה , מעריב, 28 בנובמבר 1980 על פיליפ רות, מורה התשוקה" (תרגם: אהרן אמיר) רחל שקלובסקי, חיים בין שני אידיאלים, הארץ, נובמבר 1980. טליה הורביץ, חלומות ושברם: עיוני השוואה בין "הכתם האנושי" לפיליפ רות לבין "מותו של סוכן" לארתור מילר. תלפיות, י"ג, תשס"ו-2006. יוסף ירושלמי, פיליפ רות בעברית: ביבליוגרפיה, עלי-שיח, 11, תשמ"א-1981. יוסף גורני, על החרדה היהודית המתמשכת, זמנים, 90, 2005. סילביה ברק פישמן, ארצות מולדת שבלב: הזהות היהודית וישראל בספרות היהודית האמריקנית, ישראל הנכספת, תשנ"ט-1999. לוראן כהן, שמע ישראל, המשפחה אחת :על כתיבתו של פיליפ רות, ארץ אחרת

קישורים חיצוניים מיזמי קרן ויקימדיה

פיליפ רות הספר "ענייני עבודה"

באתר "טקסט" פיליפ רות, פותחים ספר: החיה הגוועת , באתר הארץ, 3 בנובמבר 2010 צ'ארלס מקגראת, ניו יורק טיימס, פיליפ רות מסביר למה הפסיק לכתוב ומי הסופרים הצעירים האהובים עליו , באתר הארץ, 27 בנובמבר 2012 פיליפ רות, ענייני עבודה - פיליפ רות כותב על פיליפ גסטון , באתר nrg‏, 11 במאי 2008 מירון ח. איזקסון, למצוא בכתיבה בית , באתר הארץ, 28 בספטמבר 2008 מנחם בן, קו המשווה: אנס כבד , באתר nrg‏, 8 בינואר 2010 מה מעיק על פורטנוי , פרק ראשון מתרגומו החדש של אסף גברון באתר "טקסט" דליה קרפל, הסופר שהוגדר כיהודי אנטישמי פותח את הפה , באתר הארץ, 12 באפריל 2012 אסף גלאי (תרגום לעברית: דפנה לוי), פיליפ רות בשיחה על חברו הטוב סול בלו , ראיון אישי וקטע וידאו, הַמּוּסָךְ - מוסף לספרות, 19 ביולי 2019 על כתביו:

אריק גלסנר, על "התחתנתי עם קומוניסט" של פיליפ רות , מקור ראשון, 2004 אריק גלסנר, על "הקנוניה נגד אמריקה" , מקור ראשון, 2007 אריאנה מלמד, במה אשמים היהודים באמריקה? , באתר ynet, 30 במאי 2007 לילך וולך, מלחמת עולם שלישית , נענע 10, 13 ביוני 2007 מיצ'יקו קקוטני (ניו יורק טיימס), עכבר העיר אונליין, מה מעיק על מרקוס מסנר , באתר הארץ, 23 בספטמבר 2008 תלמה אדמון, המתלונן א' שב וקובל , באתר nrg‏, 5 בינואר 2010 עמיחי שלו, הוא כבר ינוח בקבר , באתר ynet, 6 בינואר 2010 דוד הדר, פרויד ביד אחת ואלכס ביד האחרת , באתר הארץ, 5 במרץ 2010 מתן חרמוני, שלום לך, קולומבוס מאת פיליפ רות, כבד בקר במקום פרס נובל , באתר הארץ, 1 בספטמבר 2010 ארז שוייצר, "החיה הגוועת" מאת פיליפ רות, הבדלי גיל ומין , באתר הארץ, 5 בינואר 2011 תלמה אדמון, יהודי זקן: ספרו האחרון של פיליפ רות טוב רק עד עמוד 62 , באתר nrg‏, 28 במרץ 2012 דוד רוזנטל‏, "הרוח יוצא" של פיליפ רות': רחוק מפסגת היצירה של הסופר , באתר וואלה! NEWS‏, 9 באפריל 2012 נעם גיל, "הרוח היוצא" של פיליפ רות: רוח הרפאים של התשוקה , באתר הארץ, 20 ביוני 2012 עמיחי שלו, ביקורת - פיליפ רות מסיים בזעם , באתר ynet, 3 בדצמבר 2012 אריק גלסנר, על "זעם", של פיליפ רות , באתר "מבקר חופשי", 3 בדצמבר 2012, פורסם במקור במדור לספרות ב"7 לילות" של "ידיעות אחרונות" מיכל פלד פליישר, ביקורת ספר: "זעם" מאת פיליפ רות , באתר כלכליסט, 3 בדצמבר 2012 אריק גלסנר, כמה הערות על פיליפ רות , באתר "מבקר חופשי", 23 בדצמבר 2012 דוד רוזנטל‏, רות סוף: אם לשפוט לפי "מפלה" - טוב שפיליפ רות פרש מכתיבה , באתר וואלה! NEWS‏, 6 בנובמבר 2013 דוד רוזנטל‏, "נמסיס" - ספרו האחרון של פיליפ רות, סוגר מעגל עם עיסוקו ביהודי אמריקה , באתר וואלה! NEWS‏, 9 במרץ 2014

בעקבות מותו:

איתמר זהר וגילי איזיקוביץ, הסופר האמריקאי זוכה הפוליצר פיליפ רות מת בגיל 85 , באתר הארץ, 23 במאי 2018 ג'ודי מלץ, האם פיליפ רות היה סוכן מוסד? , באתר הארץ, 23 במאי 2018 אריאנה מלמד, היה שלום פיליפ רות, גאון המניפולציה המילולית , באתר הארץ, 23 במאי 2018 רוני גלבפיש, מסירות ומאבק, על הכתיבה של פיליפ רות , בבלוג הספרייה הלאומית, 23 במאי 2018 מלודי ברון, "זהו הספר שאליו פיללו כל האנטישמים" , בבלוג הספרייה הלאומית, 23 במאי 2018 כרמית ספיר ויץ, ‏ההומור השחור והעיסוק המתמיד ביהדות: פרידה מפיליפ רות , באתר מעריב השבוע, 24 במאי 2018 אבי גרפינקל, ‏נגד השבט , בעיתון מקור ראשון, 25 במאי 2018 הערות שוליים

פיליפ רות' הודיע: אני פורש מכתיבה , באתר וואלה! NEWS‏, 10 בנובמבר 2012

הארץ, הסופר האמריקאי זוכה הפוליצר פיליפ רות מת בגיל 85 , באתר הארץ, 23 במאי 2018

גיא שרמן, הסופר פיליפ רות הלך לעולמו , באתר ynet, 23 במאי 2018

פיליפ רות הוא זוכה פרס ה"בוּקר" הבינלאומי , ynet‏, 18 במאי 2011

מיה סלע, פיליפ רות זכה בפרס מאן בוקר הבינלאומי , באתר הארץ, 19 במאי 2011 https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A4%D7%99%D7%9C%D7%99%D7%A4_%D7%A8...