R' Shlomo Zalman Ehrenreich, author of Lechem Shlomo (AB"D Shimlow Hungary)

Shlomo Erenreikh was born in Beregszasz in 1863 to Yaakov. He was a rabbi and married to Hindel nee Horovitz .Known as the Simleu'er Rav he was one of the most notable pre war Hungarian Rabbies . Shlomo perished in 1944 in Auschwitz, Camp at the age of 81.

R. Solomon Zalman b. Jacob Ehrenreich (1863-1944), rabbi of Simleul-Silvaniei. He was born in Beregovo and educated by his illustrious father and in Hungarian yeshivas. An erudite scholar and anti-Reform campaigner he wrote Lehem Shlomo (Simleul Silvaniei) several volumes, novellae and responsa to the Shulhan Arukh and several other works. R. Ehrenreich established and led a large yeshiva in Simleul Silvaniei which produced many great rabbis. He responded to halakhic inquires from many great contemporary rabbis and was considered a leader of the generation. R. Ehrenreich perished in the Holocaust.

http://hebrewbooks.org/5543

http://hebrewbooks.org/24099

http://hebrewbooks.org/21065

http://hebrewbooks.org/20104

http://hebrewbooks.org/20103

http://www.hebrewbooks.org/22516

http://www.hebrewbooks.org/20317

http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22516&st=&pgnum=7

--------------------------------

מחבר ספר אבני המקום

יקרא דחיים

טיול בפרדס

אבן שלמה

לחם שלמה

סיון תש״ד נהרג עקה״ש הגה״ק שה״ת ציס״ע מרן ש ל מ ה

ז ל מ ן ע ה ר ע נ ר י י ך הי״ד זצוק״ל אבדק״ק שאמלויא מגזע

בעל נ ז ר ה ק ו ד ש על המד״ר זי״ע. בעהמ״ס אבן שלמה

על הראב״ן ושו״ת לחם שלמה ב״ח וספר טיול בפרדס ג״ח

ושא״ס בן הרבני הצ' מוהר״ר יעקב זצ״ל

תולדותיו עיין

http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=36602&st=&pgnum=307&hilite=נולד—תרכ״ה, אביו הרב יעקב זצ"ל הי׳ חתן הגאון בעל ״קול ארי׳״ זצ״ל, נסמך להוראה מא״ז הגאון הנ״ל זציל, ומדודו הגאון בעל ״בית נפתלי״ זצ״ל, ויבדל לחיים טובים, מדודו הגאון ר׳ אליעזר צוקער שליט״א (זצ"ל). בשנת תרנ״ב נתמנה לרב בעיר טשאבא

ואח״ב בעיר סילאדי־שאמלויא הנ״ל. נדפס מאתו הגהות לספר שו״ת ״קול־ארי׳״ מא״ז הגאון הנ"ל, ובכתובים יש בידו חיבור של שו״ת וחדושים על סוגיות הש״ס ועל הרמב״ם. תחת השגחתו מתנהלת ישיבה של חמשים תלמידים בערך הלומדים גפ״ת. חתניו המה:

הרה"ג ר׳ יעקב צבי שעבאוויטש נ"י אבד"ק נאדיק אוועשד, והרה״ג ר׳ אשר כ״ץ נ"י אבד"ק ניר מעדיעץ.

הרב שלמה זלמן נולד בתרכ"ג בעיירה סובראנץ שבמחוז אונג בהונגריה לאביו, ר' חיים לייב. אמו הינדל רייזל הייתה בתו הבכורה של הרב אברהם יהודה הכהן שוורץ, בעל "קול אריה". הרב שלמה זלמן התחנך בבית סבו הגדול במשך כ- 20 שנה. כבר בגיל 10 נודע כעילוי, ובגיל 14 כתב קונטרסים של חידושי תורה שמצאו חן בעיני סבו בעל "קול אריה". ראה את עצמו כתלמיד החת"ם סופר, כי למד אצל סבו-רבו שהיה תלמיד החת"ם סופר. לאחר נישואיו הציעו לו לשמש ברבנות, אך הוא סירב וניסה את כחו במסחר בחנות בעיירה סיקס. במשך 3 שנים ניהל את החנות, ותוך כדי כך למד תורה ואף חידש חידושי תורה. חלק מבאי החנות ניצלו את העובדה הזאת ועד מהרה נתרבו הגניבות מהחנות והעסקים לא הצליחו, עד שהרב נאלץ, בכל זאת, לקבל עליו תפקיד רוחני. בשנת תרנ"ד התמנה לרב אב"ד בהיושטשאבא שבמחוז בורשוד בסמוך למישקולץ, שם הוא פתח גם ישיבה ועמד בראשה 5 שנים.

בקיץ תרנ"ט התמנה לרב ואב"ד בעיר שימלוי. הוא העביר לכאן חלק מתלמידיו, ופתח ישיבה של תלמידים מצטיינים. קרוב למאה תלמידים למדו בישיבה, וזו הפכה לאחת הישיבות החשובות ביותר בהונגריה הגדולה. הרב עמד בראש הישיבה כ- 45 שנה. פעילותו החינוכית התייחסה גם לגיל הצעיר. הוא ייסד ת"ת בו למדו מאות תלמידים. את הקהילה הוא הנהיג ביד רמה. התקין תקנות חשובות, בין השאר התנגד להוצאת כספים על מותרות, חיזק את גדרי הצניעות בחתונות ועשה רבות בנושא הכשרות. הוא לא נשא פנים לאיש, ומדי פעם היה מוכיח בשער. יחד עם זאת דעתו הייתה מעורבת עם הבריות, והסביר פנים לכל אדם. בצד גאונותו בתורה הצטיין הרש"ז בשקידתו יוצאת הדופן בתורה. נוסף לשיעוריו הרבים שינן משניות רבות בעל פה, ונהג לחזור כל יום על תרי"ג מצוות סמוך לברכת התורה. את דרך לימודו אפיינו העמקות והדיוק, ולכך חינך את תלמידיו הרבים.

חיבוריו:

הרב היה מחבר פורה ביותר. הוא סידר והוציא לאור את חידושי סבו "קול אריה". בנוסף לכך התפרסם בהוצאת חידושי הראב"ן בתוספת ביאור משלו בשם "אבן שלמה". כמו כן הוציא לאור את ספרו של אחיו של המהר"ל מפראג "אגרת הטיול", והוסיף לו את ביאורו "טיול בפרדס".

חלק מספרו "שאלות ותשובות לחם שלמה" פורסם עוד בחייו, ולאחר השואה התפרסמו שאר החלקים וכן "אבני המקום" ועוד. בסך הכל חיבר כ- 130(!) חיבורים. הוא השתדל לכוון לאמיתה של תורה עד כדי כך שבגיל 40 דן לשרֵפה קונטרסים שכתב בילדותו, כי טען שאינם לאמיתה של תורה.

שו"ת לחם שלמה 1924-1938 יקרא דחיי"ם 1937 קול ישראל סבא 1939 טיול בפרדס 1939-1942

הרב וארץ ישראל:

הרב היה אחד מהמתנגדים החריפים ביותר לציונות, ואפילו לאגודת ישראל. עם זאת חיבב מאוד את הארץ. הוא נסע פעמיים לביקור בארץ בשנים תרצ"א ותרצ"ה (ואת כל הדרך באניה ניצל ללימוד תורה). פעמיים בשנה דאג באופן אישי לאסוף כספים למען עניי ארץ ישראל.

בתקופת השואה:

בשנים הראשונות למלחמה המשיך לפרסם את חידושיו, ואף יצא כנגד הטוענים נגדו: בעת שאנחנו בצרה אין לו לרב מה לעשות אלא להדפיס ספרים?! הרב השיב להם בהקדמתו לספר "אגרת הטיול": "אדרבא, היא הנותנת! להראות את אחינו בני ישראל כי אנחנו בטוחים בהקב"ה שאל יעזבנו ואל יטשנו... ולמרות הצרות אנו משתעשעים בתורתנו הקדושה ומסייעים שייצאו לאור ספרים חדשים ספרי חכמה ודעת. בזה אנו מראים גודל אהבת התורה שבקרבנו וזכות אהבת התורה הקדושה תגן עלינו".

בתשובות באבן העזר יש הד לבעיות שהתעוררו בעת המלחמה. הוא מתייחס לנושא של העגונות ומסתייג מהיתר גורף: "דעתי בלאו הכי שלא להתיר שום עיגונא עתה בלתי אם תמתין י"ב חודש אחר שקיטת המלחמה כי שמענו וראינו כמה פעמים שהעידו מהקומנדו (=הצלב האדום) שמת ונקבר, ובא לביתו חי!". הדברים נכתבו בפ' וישב תש"ד, בסוף 1943.

בקיץ תש"ד (1944) הועבר הרב עם בני משפחתו לגטו שימלוי, ששררו בו תנאים נוראים ביותר ביחס לשאר הגטאות. בכל זאת המשיך הרב שלמה זלמן לכתוב את חידושי תורתו. בקונטרס האחרון שלו כתב: "גמרתי קונטרס זה ביום ה' לסדר מצורע, שנת תש"ד שהיא עת צרה ליעקב וממנה יוושע...". כתב היד שרד אצל אחד הגויים בשימלוי עד לאחר המלחמה, ויצא לאור בתשכ"ו במסגרת "ספר המאור" עם פירוש "מאורות שלמה" להרש"ז אהרנרייך.

בגטו הציעו לו להימלט לרומניה, אך הוא השיב שזו הזדמנות שלא כל דור זוכה לה – לקיים מצוות קידוש ה', על כן הוא מעדיף להישאר עם צאן מרעיתו. נוסף על כל הייסורים שעברו עליו בגטו, נחתה עליו גם מכה נוספת, קשה ביותר. שישה כרכים של ספרו "אם לבינה" על פרקי אבות – חיבור שהיה חביב עליו במיוחד – נשרפו לנגד עיניו בגטו על ידי סרדיוט הונגרי.

לאחר חג השבועות תש"ד נלקח הרב ברכבת לאושוויץ. במהלך הנסיעה עודד את בני קהילתו לקבל עול מלכות שמיים באהבה, וכשירדו מן הרכבת באושוויץ אמר לתלמידו חיים צ'נגרי: "ר' חיים, אנו הולכים בשמחה לקדש את שמו יתברך". בי"א בסיוון תש"ד עלה הרב על המוקד.

הגה״צ מרן שלמה זלמן עהרענרייך זצוק״ל הי״ד

אבדק״ק שאמלויא, בעהמה״ש שו״ת לחם שלמה וש״ס

עם כל יו״ח, בניו ובנותיו, חתניו וכלותיו ,נכדיו וניניו

שנהרגו עקה״ש ביום י״א סיון תש״ד לפ״ק הי״ד

מתוך ויקיפדיה:

הרב שלמה זלמן אהרנרייך (ט' בתמוז תרכ"ג – י"א בסיון תש"ד) היה גדולי הפוסקים בדורו, והתפרסם כראב"ד שימלוי במחוז סילאג' (Szilágy) בחבל טרנסילבניה וכמחבר "שאלות ותשובות לחם שלמה", אחד מכ-40 חיבורים שחיבר.

נולד בעיירה בֶּרֶגסאס בהונגריה לרב חיים לייב ולהינדל רייזל, בתו הבכורה של הרב אברהם יהודה הכהן שוורץ. בהיותו ילד קטן עברו הוריו לסובראנץ במחוז אונג בהונגריה. בגיל 6 סבו לקחו לביתו שם התחנך במשך כ-20 שנים. כבר בגיל 10 התפרסם כעילוי ובגיל 13 חיבר חידושי תורה.

נישא בו' בניסן תרמ"ד להינדל לבית רייכמן, נכדתו של הרב יהודה שינדלר (שם משפחתו בא מהיותו בעל בית חרושת לרעפים) שנחשב כצדיק ומתנהג בקדושה. כארבע שנים היה סמוך לשולחן חותנו בליסקא. בשנת תרמ"ח, חותנו, ר' יוסף דוד הורביץ מליסקא ירד מגדולתו ולא היה יכול להחזיק את הזוג הצעיר. לכן עבר לבית הורי חמותו בסיקס שהבטיחוהו שיתמכו בו כך שיוכל לעסוק במסחר וגם ללמוד. הוצע לו לשמש ברבנות בקהילות שונות ומכובדות, אך הוא סירב והעדיף לא להתפרנס מלימוד התורה אלא ממסחר.

במשך כ-3 שנים ניהל חנות מכולת ותוך כדי כך המשיך ללמוד תורה וחידש חידושים. חלק מבאי החנות ניצלו זאת, הגנבות התרבו ובהן גנבות יקרות כמו של שקי קפה שהיה אז בעל ערך רב, והרב נאלץ לסגור את החנות. לאחר סגירת החנות עסק לפרנסתו במסחר אתרוגים. וכל שנה היה נוסע לעיר הנמל טריאסטה באיטליה, מקום כינוס סוחרי האתרוגים, קונה אתרוגים מהודרים ומוכרם ליהודי סיקס והסביבה. את שאר הזמן במשך השנה ברוב שעות היממה היה מקדיש ללימוד התורה ולכתיבת חידושי התורה שלו. אך רווחיו כסוחר אתרוגים לא הספיקו לפרנסת משפחתו.

בסופו של דבר שוכנע לקבל עליו משרה רבנית, לא מעט בגלל הפצרותיהם של גדולי הדור כמו הרב אברהם יצחק גליק, ראב"ד טולצ'ווה ומחבר שו"ת "יד יצחק", הרב שמואל רוזברג, ראב"ד אונסדורף ומחבר "באר שמואל - תשובות וחידושים" (עם ביאור למסכת מקוואות), והרב שרגא צבי טננבוים, רבה של סנדרה ולאחר מכן של צ'וטה ומחבר שו"ת "נטע שורק".

בתרנ"ד (1894) התמנה לראב"ד צ'ובה (היושצ'אבא) סמוך למישקולץ במחוז בורשוד שבהונגריה, ושם גם פתח ישיבה. מיעוט מהקהילה שלא הקפידו על קיום מצוות התורה חששו שהרב אהרנרייך יכריח אותם לנהוג לפי התורה, ופנו לוועד הקהילות האורתודוקסי שהיו ממונים מטעם השלטונות לפקח על הקהילות בבבקשה לבטל את המינוי בגלל שמצאו פגם בדרך הבחירה של הרב אהרנרייך שלא היה לפי תקנות הקהילה. עד שהגיעה תשובת ועד הקהילות המיעוט שהתנגד לבחירה הכריז על רב אחר כרב הקהילה. לאחר דין ודברים בין הצדדים הוסכם כדי להשכין שלום שייבחר רב אחר שאינו קשור לאחד מהצדדים והוחלט על מינויו של הרב יהודה אלטמן, חתנו מחבר "נטע שורק". אך חותנו אמר שהוא מתנגד לכך כי הרב אהרנרייך הוא "גאון עולם" וגם מטופל בילדים ואין לו מאין לפרנסם והוא נבחר כבר לתפקיד הרב, ולעומת זאת חתנו סמוך על שולחנו ויש לו ממה להתפרנס. חתנו שמע זאת וסירב לקבל עליו את רבנות צו'בה. עדיין המחלוקת לא שככה ושני הצדדים הנצים הושיבו בין דין מיוחד בראשותו של הרב אברהם יצחק גליק, ראב"ד טולצ'אבה, ובית הדין פסק כי הבחירה ברב אהרנרייך היא הבחירה הראויה והוא צריך לקבל את משרת הרבנות, ובכסלו תרנ"ד עבר לגור בצ'ובה.

מיד בבואו לשם הקים ישיבה. את כלל הבחורים לימד גפ"ת, טורי או"ח ויו"ד בשו"ע וחומש עם פירוש רש"י. את הבחורים המוכשרים יותר לימד סוגיות מיוחדות עם כל שיטות הראשונים והאחרונים. בוגרי ישיבתו שימשו כרבנים ודיינים בקהילות שונות. סמוך למינויו הסופי כרבה של צ'ובה הוא הוזמן להשתתף באספת הרבנים הארצית, ושם הציע לבקש מהברון שמעון זאב רוטשילד להקציב סכום נכבד כפרס לבחורים מצטיינים בלימוד העומדים להתחתן, כדי שיוכלו להתפרנס וגם לגדול בתורה. ההצעה לא נתקבלה על דעת הברון אך הביאה אותו להתעניינות במצב מוסדות התורה ברחבי הונגריה והוא תמך בהן בסכומים ניכרים, ואת הרב אהרנייך מינה ליו"ר ועד חלוקת הכספים בשלוש מחוזות המדינה (מחוזות לחלוקת הכספים ולא מחוזות גאוגרפיים) לפי עצתו של הרב יצחק רייך, נשיא ועד הקהילות האורתודוקסיות.

גם המשכורת כרבה של צ'ובה לא הספיקה לכלכלת ביתו. רעייתו קנתה פרה וממכירת חלב וממוצריו הוסיפה לפרנסת המשפחה, אך עדיין המשפחה הגדולה חיה בצמצום, כשבימות החול אכלו כמעט אך ורק מאכלי חלב. בביקור אצל ר' חנניה יום טוב ליפא טייטלבוים, מחבר "קדושת יום טוב" שהיה רבה של סיגט , שאלו בעל ה'קדושת יו"ט' על מצב פרנסתו. הרב אהרנרייך ענה כי אינו יכול לפרנס כראוי את משפחתו הגדולה בקהילת צ'ובה הקטנה. הרב טייטלבוים הציע לו לפנות במכתב לראשי קהילת שימלוי שבה התפנה כיסא הרבנות ולהציע עצמו לפניהם, ובג' באלול תרנ"ט (1899) מונה למשרת רבה של שימלוי והגליל.

בשימלוי פתח ישיבה שאליה העביר חלק מתלמידיו בישיבתו הקודמת. קרוב למאה תלמידים למדו בישיבה שנחשבה לאחד החשובות בהונגריה, אף שלא הייתה אחת הגדולות בכמות התלמידים. פעילותו החינוכית התייחסה גם לילדים והוא פתח תלמוד תורה שבו למדו מאות תלמידים.

כרב המקום תיקן תקנות חשובות וחיזק את חיי הדת היהודיים בתחומים שונים: בין השאר הגביל את ההוצאות על מותרות והוצאות גדולות על מצבות לקברים; חיזק את גדרי הצניעות - גם נשים שלא היו משומרי המצוות לא העזו ללכת ברחוב בחוסר צניעות, ובהשפעתו הייתה הפרדה בין המינים בכל החתונות היהודיות שהתקיימו בעיירה ובבית הספר הממשלתי; הכשרות - הקפיד על השגחה צמודה על השחיטה ועל כל האטליזים היהודיים גם של קצבים שומרי מצוות ודאג שלא יהיה יהודי שימכור בשר לא כשר, טהרת המשפחה - בהוראתו נבנה מקווה חדש לפי כל החומרות; שמירת השבת - אף יהודים שהיו להם כלי רכב לא נסעו בשבת בשטח שימלוי, החינוך היהודי - שכנע הורים לבוגרי בית הספר היסודי הממשלתי שישלחו את בניהם לישיבות ולא לגימנסיות וכך מנע מהם לעזוב את הדת כפי שקרה לצעירים רבים שנהו אחר תנועת ההשכלה החילונית.

הוא הקפיד ללמוד וללמד לאמתה של תורה ולא לפלפל בלימוד לשם פלפול, וכשהיה בגיל 40 שרף קונטרסים של חידושי תורה שכתב בילדותו ובנערותו, ובהם החידושים שכתב לכבוד שמחת ברבר המצווה שלו שסבו שיבחם מאוד, כיוון שאמר שהם לא היו לאמתה של תורה. שקידתו והתמתדו בלימוד התורה הייתה רבה, ידע להסביר גם סוגיות מסובכות ביותר בצורה בהירה וברורה שגם פשוטי העם יכולים היו להבין.

היה תקיף ביותר בהקפדתו על חיי הדת של קהילתו ולא נשא פנים לאיש, אך קיבל כל אדם בסבר פנים יפות והיה אהוב על כלל קהילתו כולל כאלו שלא שמרו מצוות ואף כונה "אבי העיר". יחסו החם לכל אחד שבא לפניו עזר להשפיע עליהם שלא יפגעו בחיי הדת בעיר כמו בצניעות, כשרות ושבת. היה גם דרשן מעולה שידע להשפיע בדרשותיו על האנשים שישפרו מעשיהם, אך על אף כישרונו הדרשני הרב לא האריך בדרשותיו יותר מעשרים דקות כדי לא להכביד על הציבור. התפרסם במידת הענווה והתרחקותו מהכבוד, ולמשל, הלך לבקר כל רב שבא להתארח בעיירתו אף לפני שהרב המתארח בא לבקרו, אף שמצד הדין על הרב המתארח לבקר בתחילה אצל המרא דאתרא. כן נודע כמדקדק מאוד בקיום מצוות ובמידת חסידותו ופרישותו. הרבה במעשי צדקה וחסד ככל שיכול היה וביתו היה פתוח לכל נזקק. ביחסו החם לכל אדם שבא לפניו, ביושרו ובחוכמתו, היה נערץ גם על הגויים ואף ראש הז'נדרמים בשימלוי (לאחר שטרנסילבניה סופחה להונגריה ב-1918 {תרע"ח}) בא לפניו כדי להתייעץ עימו בענייני המשטרה והעיירה.

אף שהחמיר ודקדק במצוות, ואף לגבי המקווה בשימלוי החמיר לבנות מקווה חדש לפי כל השיטות, כפוסק לשואליו התגלה כבעל כוחא דהיתרא והתאמץ למצוא היתרים וקולות במסגרת ההלכה ככל שאפשר היה, ואף בהסבר די דחוק, כדי שלא לאבד ממונם של ישראל. אם בכל זאת לא היה מוצא כל פתח להיתר והיה נאלץ למשל להטריף עוף, היה משלם מכיסו את ההפסד של השואל אם היה עני.

בשנים הראשונות למלחמה, כשהונגריה הייתה בשלטון הונגרי בחסות הנאצים, המשיך ללמוד כרגיל ולפרסם את חידושיו. בתגובה לטענה נגדו כי הוא מתעסק עם פרסום ספרים בשעה שיהודים בצרה השיב: "אדרבא, היא הנותנת! להראות את אחינו בני ישראל כי אנחנו בטוחים בהקב"ה שאל יעזבנו ואל יטשנו... ולמרות הצרות אנו משתעשעים בתורתנו הקדושה ומסייעים שייצאו לאור ספרים חדשים ספרי חכמה ודעת. בזה אנו מראים גודל אהבת התורה שבקרבנו וזכות אהבת התורה הקדושה תגן עלינו."

בקיץ תש"ד (1944) כמה חודשים לאחר כניסת הגרמנים להונגריה עם צפון טרנסילבניה בכ"ד באדר תש"ד (19 במרץ 44') הועבר הרב עם בני משפחתו לגטו שימלוי. בכל זאת המשיך הרב שלמה זלמן לכתוב את חידושי תורתו. הקונטרס האחרון שבו כתב: "גמרתי קונטרס זה ביום ה' לסדר מצורע, שנת תש"ד שהיא עת צרה ליעקב וממנה יוושע...", שרד אצל אחד הגויים בשימלוי עד לאחר המלחמה, ויצא לאור בתשכ"ו במסגרת ספר "המאור" של הרז"ה (ספר השגות על הרי"ף שמובאות לצד ההשגות האלו גם השגות "מלחמות השם" מאת הרמב"ן המגן על הרי"ף מהשגות הרז"ה) עם פירוש "מאורות שלמה".

הוצע לו בגטו שימלוי להימלט לרומניה, אך הוא השיב שזו הזדמנות לקיים מצוות קידוש ה' שלא כל דור זוכה לה, וכן אמר שמה שיהיה עם קהילתו יהיה עימו והוא אינו רשאי להוציא עצמו מן הכלל. ששת כרכי ספרו "אם לבינה" על פרקי אבות שהיה חביב עליו במיוחד, נשרפו לנגד עיניו בגטו על ידי חייל הונגרי.

לאחר חג שבועות תש"ד הועלו הרב וקהילתו לרכבת למחנה ההשמדה אושוויץ-בירקנאו. במהלך הנסיעה עודד את בני קהילתו לקבל עליהם באהבה עול מלכות שמים. ובירידתם מהרכבת בבירקנאו אמר לתלמידו חיים צ'נגרי: "ר' חיים, אנו הולכים בשמחה לקדש את שמו יתברך". כשהגיעו למחנה ההשמדה באושוויץ כבר הרגישו ריח העשן משרפת הבשר והעצמות, והיו מבני קהילתו שהחלו להתרעם לפניו ולבכות. הרב השתיקם ואמר שלא יאמרו דבר ולא יחטאו בשפתם כי לא בכל דור זוכים לקדש את השם. וכן מספרים ניצולים שהורה לרקוד על שזכו לזה ועורר את בני קהילתו לקדש את השם בשמחה רבה.

הרב נספה באושוויץ 2 בי"א בסיוון תש"ד עם רוב יוצאי חלציו, כ-90 נפשות:

רעייתו השנייה נחמה.

חתנו הרב אשר אנשיל כ"ץ, ראב"ד סרדהלי, וצאצאיו - הרב משה יהודה שהיה דיין ומורה צדק אצל אביו; דוד; אסתר עם בעלה יחיאל דוד זלצר ושלושת ילדיהם; פערל עם בעלה, הרב משה אריה פריינד, ראב"ד נאסוד, וארבעת ילדיהם; יהודית עם בעלה הרב מנחם אהרן לבוביץ', בנו של ראב"ד צ'ופ (יובא להלן); מינדל, בת בנו הרב יהושע כ"ץ שהיה ראב"ד סומבוטהלי וניצל מהשואה.

בתו רבקה, עם בעלה הרב יונה פויגל וצאצאיו - הינדל עם בעלה הרב נחמן הכהן מרקוביץ'; לאה-טויבה; זאב-דוב; אשת בנו הרב אברהם יהודה עם ארבעת ילדיהם.

חתנו הרב יצחק צבי לבוביץ', ראב"ד צ'ופ, וצאצאיו - הרב אברהם אליעזר, עם רעייתו וארבעת ילדיהם; נחמה , עם בעלה הרב פנחס כ"ץ ושלושת ילדיהם.

בנו הרב משה יהודה, ראב"ד שורמושג עם רעייתו שרה וצאצאיהם - הינדל, עם בעלה הרב חיים הלברשטאם ושלושת ילדיהם; מרדכי-זאב; לאה-רבקה.

נכדו אליעזר, בן בנו הרב יהושע שניצל מהשואה.

בנו הרב נפתלי, עם רעייתו לאה וששת ילדיהם - יטל, הינדל, חנה-מלכה, אברהם-יהושע, הנדל-ריזל ורחל.

בתו זיסל, אשת הרב הלל ליכטנשטיין שהיה ראב"ד קרסנה וניצל מהשואה.

כלתו הרבנית מלכה, אשת בנו הרב שמעון זאב שניצל מהשואה, עם שבעת בניהם וחתנם.

בתו הינדל, עם בעלה הרב שמואל גרינוולד וששת ילדיהם.

בנו הרב חיים, שנבחר בחייו למלא את מקומו, עם רעייתו הינדל וששת ילדיהם - בן-ציון, יהונתן-בנימין, מינדל, גיטל, ועוד.

משה יהודה ליב, בן אחיו חיים צבי שנפטר לפני השואה) וחתנו של הרב שמואל זלמן וינברגר, ראב"ד מרגיטה והגליל.

בנו יהושע מילא מקום אביו בשימלוי ועלה בהמשך לירושלים, ובנו שמעון זאב הקים בירושלים את הוצאת "מפעל קסת שלמה" להוצאה לאור של כתבי אביו. הרב אליעזר, בן אחיו חיים צבי, שימש כרבה של מאד ומאוחר יותר כרב קהילת מאד-ברוקלין.