Yehoshua Yehudah Leib Diskin (1818–1898), also known as the Maharil Diskin, was an important rabbi, Talmudist and Biblical commentator. He served as a rabbi in Łomża, Mezritch, Kovno, Shklov, Brisk and finally Jerusalem after moving there in 1878, where he became the spiritual leader of a part of the Yishuv haYashan and established the Diskin Orphanage.

HaRav Yehoshua Leib was born in Grodno, then part of the Russian Empire, in 1817. His father, Binyamin Diskin, was rabbi of that city, then Volkovisk and later Łomża. He was engaged before his Bar Mitzvah and at the age of fourteen he married the daughter of Rabbi Brode and lived with his father-in-law in Wolkowitz. He received rabbinic ordination at the age of 18 and inherited his father's rabbinate of Łomża at the age of 25.

In the 1880s, HaRav Yehoshua Leib was offered the position of Chief Rabbi of New York, which he declined.

HaRav Yehoshua Leib's second wife, Sarah, was known as the "Brisker Rebbetzin." She had a very strong mind and came from a prestigious family descended from Rabbi Yechezkel Landau (the Nodah bi-Yehudah) and Joshua Zeitlin. She brought 40,000 rubles into their marriage - a huge sum in those days - with which the couple established the Diskin Orphanage in Jerusalem in 1880. She died in 1907.

HaRav Yehoshua Leib established a yeshiva by the name of Ohel Moshe, (Tent of Moses). He held the line against attempts by maskilim to introduce secular institutions to Jerusalem. He died in 1898, on 29 Teveth. His son was Rabbi Yitzchok Yeruchem Diskin.

http://wiki.geni.com/index.php/Jewish_Dynasties

MISSING GENERATIONS Missing Links Project

Descendant of Moshe Ivier, Ashkenazi via Peretz.

https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=29052&hilite=0229916f...

נולד בגרודנו ב-1817 למשפחה יהודית-ליטאית, לרב בנימין דיסקין, רבה של וולקוביסק, ונצר למשפחת דיסקין - משפחת רבנים ידועה. הרב יצחק אלחנן ספקטור למד אצל אביו וזכה להכיר גם את ר' יהודה לייב, על קשריהם הם שמרו במשך כל חייהם. בגיל 14 התחתן עם בת הרב ברוידה, רבה של וולקוביץ' ועבר לבית חותנו. קיבל סמיכה בגיל 18. משנת 1844 עד 1887 שימש כרב בקהילות מרכזיות ברוסיה: במיינדזיז'ץ פודלסקי, קובנה, לומז'ה, מינסק, שקלוב ובריסק. קיבל הזמנה לכהן כרב בניו יורק, אך סירב לה, וטען, שארצות הברית היא מדינת טריפה. במשך חייו שמר על קשרים טובים עם רבני קהילות יהודיות באירופה, ביניהם עם הרב יצחק אלחנן ספקטור, עזריאל הילסהיימר, ורבנים נוספים.

בהיותו בן 25 ירש את כיסא הרבנות של אביו בלומז'ה. לאורך כל שנות פעילותו לא נטה לפשרות, ועל כן גורש ונרדף ממקום למקום.

בלומז'ה העליב בפומבי את אחד מעשירי הקהילה בגלל חשד של חילול שבת, כתגובה נרדף על ידיהם ואולץ לעזוב את המקום. בקובנה סילק בגלל התנהגות בלתי-הוגנת את חוכר המס הממשלתי על הבשר הכשר, שהיה מקורב לשלטונות. בתגובה גורש על ידי השלטונות מהעיר.

בעת היותו רב בבריסק אירע מקרה של סכסוך גירושין בין זוג צעיר בבריסק. האישה תבעה גט מבעלה, והבעל הסכים רק בתנאי שהיא תשלם לו סכום גדול, ותפקיד את הסכום אצל הרב. הגט ניתן, אך הרבנית החזירה לאישה את הכסף שהופקד אצל הרב, מכיוון שראתה זאת כסחיטה. הבעל הגרוש תבע את הרב אצל השלטונות, והלה נאסר באשמת מעילה באמון. הרב היה צפוי להישפט ולהישלח לסיביר לעבודת פרך, ורק תמורת שוחד גדול הצליחו להוציאו מבית הסוהר ולהבריח אותו עם משפחתו מרוסיה לארץ ישראל, שם החליט להשתקע בירושלים.

בשנת 1877, בכ"ט בתמוז ה'תרל"ז, עלה לארץ והתיישב בירושלים, בה נחשב לאחד מחשובי רבני עדת האשכנזים הפרושים בירושלים. בארץ קיבל את הכינוי 'הרב מבריסק' על שם מקום רבנותו האחרון בגולה. נחשב לקנאי, והנהיג חרם נגד המשכילים והמחדשים. אשתו השנייה, שרה סוניה דיסקין, הביאה עימה נדוניה של 40,000 זהובים, איתה הקים ב-1880 את בית היתומים דיסקין, ואת ישיבת אוהל משה. אשתו של הרב דיסקין נודעה בכינויה 'הרבנית מבריסק', והייתה דמות משמעותית בקהילה האשכנזית בירושלים. סביב הרב דיסקין התקבצו חוגי הקנאים בירושלים, ואף היה לו בית דין מיוחד משלו.

בעקבות תקנות וגזירות שרצה הרב דיסקין להתקין בירושלים, נקבע חוק כי כל תקנה וגזירה שיתקן הרב דיסקין ללא אישורו של הרב שמואל סלנט והרב משה נחמיה כהניו, לא תחשב לתקנה, וכי בית הדין האשכנזי הקובע בירושלים, הוא בית הדין היושב בחצר בית הכנסת החורבה, מקום מושבו של הרב סלנט. הרב סלנט בעצמו דאג למנות את הרב דיסקין כרב האחראי על בית המטבחיים, אם מפני שנחשב למקל, ואם כדי שלא יתערב בענייני הרבנות של ירושלים.

מתיחות מסוימת שררה בין הרב דיסקין לרב שמואל סלנט, ובין קבוצות שהיו מרוכזות סביב כל אחד מהרבנים. הרב סלנט טען גם כנגד הרב דיסקין "לא קבלוהו אנשי העיר לרב ומנהל העדה, ומיום בואו אל הק' אינו יוצא מתוך ד' אמות של הלכה." כך למשל התנגדותו של הרב סלנט ליסוד בתי ספר חדשים בירושלים שילמדו בהם מקצועות חול ושפות זרות הייתה פחותה מהתנגדותו של הרב דיסקין. הרב סלנט גם התנגד לחרם שהוצא על ידי חוג הרב דיסקין כלפי יחיאל מיכל פינס.‏‏ בנו, הרב יצחק ירוחם דיסקין, היה מראשי הרבנים של אנשי היישוב הישן בראשית המאה העשרים.

ר' יהושע יהודה לייב דיסקין – המהרי"ל. הוא נולד בגרודנא שנת תקע"ז, וכשנפטר אביו בשנת תר"ד, נתמנה כממלא מקומו כאב"ד לומזא. משם עבר למעזריטש וקובנא, ושוב חזר ללומזא, בהמשך, כיהן ברבנות בערים נוספות, בהן שקלוב ועוד. אך נתפרסם בעיקר בעירו האחרונה, טרם עלותו לארץ ישראל, הלא היא העיר בריסק.

הוא נשא לאשה בשנת תרצ"א את מרת הינדא רחל לבית ברוידא [%D7%90%D7%91%D7%99%D7%94 היה רב בוולקוביץ'], ולאחר שהיא נפטרה בשנת תרט"ו, נשא בזיווג שני את מרת שרה בת ר' צבי ראטנר, [%D7%9E%D7%92%D7%96%D7%A2 היחס, נכדת ר' לוי אב"ד קאדני בעל עטרת ראש, ור' אלעזר לנדא בעהמ"ח יד המלך, ועוד] אשר היתה גרושה מאישה הראשון, [%D7%94"%D7%94 ר' אליהו זלמן הלפרין, שבזיווגו השני היה חתן של המלבי"ם].

בשנת תרל"ז עלה לארץ ישראל, וקבע משכנו בירושלים. נפטר שם בי"ט טבת בשנת תרנ"ח.