Rabbi Shlomo Carlebach

http://www.rebshlomo.org/

-----------------------------------------------------------------

http://toladot.blogspot.com/2010/10/blog-post_2506.html

רבי שלמה קרליבך (י"ח טבת תרפ"ה - ט"ז חשון תשנ"ה 14 בינואר 1925 - 21 באוקטובר 1994) היה זמר, נגן ומלחין חסידי, מנהיג חסידות ומספר סיפורים. הרב קרליבך, הידוע בכינויו "הרבי המרקד", מבשר ומייסד ז'אנר מוזיקאלי הקרוי על שמו, ונחשב לאחד מגדולי הזמרים החסידיים של המאה ה-20.

תולדות חייו

קרליבך נולד בברלין ב-1925, לאביו נפתלי, רב ומנהיג יהודי בקהילה מקומית, ולאימו פסיה. לאחר עליית הנאצים לשלטון, עזבה משפחתו את גרמניה, ולאחר שהות קצרה באוסטריה, הגיעה ב-1939 לניו יורק. שם התמנה אביו לרב של קהילה מקומית במנהטן. ר' שלמה למד בישיבת "תורה ודעת", בישיבת לייקווד שבניו ג'רזי, ובאוניברסיטת קולומביה. בעת לימודיו הוסמך לרבנות, התפרסם כזמר ומלחין, ואף התפרנס כחזן בימים הנוראים. באותה תקופה התקרב לחסידות חב"ד, ואל האדמו"רים שלה – רבי יוסף יצחק שניאורסון, וחתנו מנחם מנדל - הרבי מליובאוויטש. בשנים 1951 עד 1954 נשלח מטעמם למרכזים יהודיים ברחבי ארצות הברית כדי לקרב את הנוער אל הדת. אופיו ודרכי התנהלותו לא נשאו חן בעיני הנהגת החסידות והוא נאלץ לעזוב את משימותיו. קרליבך יצא להפיץ לבדו את החסידות החדשה שלו, ששאבה את אופיה מה"גל החדש" ששטף את ארצות הברית בשלהי שנות ה-50 ושנות ה-60. בליווי הגיטרה שלו נדד ברחבי המדינה להופעות וקירוב לבבות. אז גם החל לקבץ סביבו קהל חסידים שהתלהבו מהסגנון התואם את הלך הרוח של התקופה.

ב-1963 הופיע במועדון "Village gate" להופעה מוקלטת ראשונה, והפריצה המשמעותית יותר בקריירה המוזיקלית שלו הייתה ב-1966, בגריניץ' וילג' לאחר פגישה עם בוב דילן, נינה סימון, וזמרים אחרים. משם המשיך לפסטיבל הפולק בברקלי. קרליבך נדד לחוף המערבי והחליט להישאר בסן פרנסיסקו כדי לקרב ליהדות צעירים "היפים" ומחוסרי בית. למטרה זו הקים שם את "בית אהבה ותפילה". ב-1967 נפטר אביו וקרליבך התמנה תחתיו, יחד עם אחיו התאום אלי (אליהו חיים) לרב הקהילה. באותן שנים החל קרליבך להסתובב בקהילות יהודיות בעולם, והגיע גם לישראל להופעות, בליווי חסידיו, שאחדים מהם שימשו להקת הליווי שלו. בעקבות התלהבותו מהשירה וריקודיו במהלך ההופעה, דבק בו הכינוי "הרבי המרקד".

ב-1968 הקימו חסידיו את היישוב "מבוא מודיעים" על יד לטרון. הרב בנה שם את ביתו, וחילק את זמנו בין המגורים במושב וביתו בארצות הברית. במקביל המשיך קרליבך להופיע ולערוך קונצרטים ברחבי העולם. ב-1970, בפסטיבל הזמר החסידי הראשון, זכה שירו "והאר עינינו" במקום השני, ושימעו של קרליבך הגיע לתודעת הציבור בישראל. לאחר מכן הוכרה "שירת קרליבך" כז'אנר מתפתח, ולחניו חדרו לקהל התלמידים בישיבות התיכוניות וישיבות ההסדר, ובקהל הדתי-לאומי. בשנות ה-80 ביסס את החסידות שלו, שמנתה כבר עשרות אלפי אנשים, ופנה לעסוק בהנחלת סיפורים חסידיים, שהקליט והפיץ. במסעותיו באירופה נהג להסתובב בבתי כנסת ולאסוף ספרים תורניים שהיו מיועדים לגניזה, מהם הרכיב ספרייה תורנית גדולה.

קרליבך היה נשוי לנעילה, ולו שתי בנות – נדרה ונשמה. נשמה ממשיכה את דרכו המוזיקלית ומופיעה ברחבי העולם כזמרת עם רפרטואר הכולל בעיקר שירים ברוח החסידות של אביה.

קרליבך נפטר בט"ז בחשוון תשנ"ה, 21 באוקטובר 1994, מהתקף לב. לפי עדויות חסידיו, "הרב נפטר בעוד ידו פורטת על המיתרים ושפתיו שרות בדבקות את הפסוק "חסדי ה' כי לא תמנו כי לא כלו רחמיו".

שירתו של הרבי המרקד

ערך מורחב – שירת קרליבך

קרליבך עשה את דרכו המוזיקלית בליווי הגיטרה שלו, באווירת שנות ה-60. הוא התוודע ללהקות רוק ופגש במסעותיו זמרי רוק ונשמה. שיריו הראשונים יצאו בשני תקליטי ביכורים, אחד מהם ("הנשמה לך") בליווי להקה מורחבת של נגנים בעיבוד ובניצוח של מילטון אוקום. תקליטים אלו פרסמו את להיטיו הראשונים - "אשא עיני", "השמיעיני את קולך" "לולי תורתך" וכן השיר "עוד יישמע", שנקלט במהירות בקרב הדור הצעיר בישראל והפך לשיר קאנוני המושר בכל חתונה דתית.

ב-1963 הופיע קרליבך במועדון "Village gate" בניו יורק, הופעה שלדעת רבים סימנה את פריצת הדרך הראשונה שלו, לאחר פרסום התקליט אשר הוקלט באותו מופע. בתקליט זה נשמעה לראשונה התלהבות הקהל והיסחפותו לשיר יחד עם הזמר – תופעה אשר תחזור על עצמה בכל מופע ותהפוך לסימן ההיכר שלו. בתקליט זה מיטיב קרליבך לשיר כחזן המסלסל בנימה רגשנית את הפסוקים של פרק התפילה "ממקומך". התקליט נקרא "פיתחו לי שערי צדק" על פי הפסוק שאותו הלחין, כדבריו, מתוך כמיהה להשפיע על פתיחת הלבבות בין האנשים ובינם לבין שערי השמים.

עם בואו לישראל, בסוף שנות ה-60, כבר הסתמנה בה פריחה מחודשת של שירה חסידית, ובפסטיבלי הזמר החסידיים השונים שהתקיימו באותן שנים השתתף קרליבך כמלחין ואף זכה להכרת הציבור הישראלי בשיריו "והאר עינינו"( זכה במקום שני בפסטיבל הראשון) וכן "ישראל ישראל בטח בה'", "חמדת ימים". שיריו צעדו במקומות גבוהים במצעד הפזמונים. שירים אחרים שלו קיבלו משמעויות לאומיות כמו, "ובאו האובדים" והשיר "למען אחי ורעי" שנכתבו במסגרת המאבק לעליית יהודי ברית המועצות. השיר "עוד אבינו חי" הפך גם הוא לפופולרי בקרב הציבור כולו. מאז הוסיף להקליט למעלה מ-1000 מנגינות ושירים. מאפיין בולט בשירתו של קרליבך, הוא השילוב בין קולו העמוק והמחוספס מעט, לבין הצורה המיוחדת של הגיית המילים, שהיא תוצאה של ההגייה האשכנזית הכבדה והמבטא האמריקאי הכבד.

אישיותו

קרליבך, זמר ורב מלהיב שהצליח למלא אולמות מלאים במעריצים, נחשב למנהיג כריזמטי וסוחף. באורח חיים המבוסס על אהבה וקרבה, כנות ופשטות, ירידה לעומק הלבבות ולימוד זכות ואהבת כל יהודי באשר הוא, ובקול רך ונעים, אהבה וחיבה, הקסים את מי שפגש בדרכו. קרליבך ראה את אהבת האדם ובייחוד אהבת כל יהודי ויהודי כערך עליון לצד אהבת האלוהים. על כך ביסס את שירתו, את תורתו ואת אורחות חייו. כמו רבים מאמני תקופתו, ניגן בגיטרה וגידל שיער ארוך. נוהגו להתנשק ולהתחבק עם כל אדם היה לחלק בלתי נפרד מאישיותו. כמי שהקדיש את חייו לקירוב לבבות הגיע קרליבך למדינות רבות ופעל במה שחסידיו נוהגים לכנות "מסירות נפש" ועשיית צדקה. בעיקר באמצעות שירה וסיפורים חסידיים. מורשתו החסידית מתובלת בעקרונות המשולבים בחסידות, בקבלה ובמסורת היהודית.

קרליבך הותיר אחרי מותו מורשת רוחנית ומוזיקלית עשירה, ושירתו מתנגנת כמעט בכל בית כנסת יהודי. בחייו לא זכה לכבוד ואף נחשב שנוי במחלוקת. הציבור החרדי לא הכיר בו כאישיות רבנית, למרות ששיריו חדרו עמוק בציבור זה. גם בציבור הדתי בכלל, לא התקבל הסגנון המיוחד שלו. אישיותו המוחצנת גרמה לאנשים דתיים לחוש שלא בנוח – השיער הארוך, הניגון בגיטרה, וסגנון הפופ, לא נעמו לאוזניים דתיות מסורתיות. קרליבך גם התנהג בחופשיות, והמגעים הפיזיים בעיקר עם נשים, הוציאו אותו אל מחוץ לגדר המחנה הדתי השמרני – עובדה שמשכה והלהיבה את הדור הצעיר וגרמה לו להעריץ את קרליבך, לדבוק בתורתו ולנהור אל המופעים שלו.

חסידיו, ובעיקר החבקוקים, ממשיכים את דרכו ומקימים מפעלי הנצחה לזכרו.

ציטוטים

אלמנתו, נעילה קרליבך הביאה (בנספח לאלבום "הנשמה לך", 2002) את דברי קרליבך המסבירים את ההשראה לשיריו ולפעולתו:

"כשהתמניתי לרב, הבנתי כי רוב האנשים אינם מגיעים לבית הכנסת, ורק עשרה אחוזים מהם נוכחים בתפילות. אם הקהל שלך אינו מגיע, אתה צריך להגיע אליהם. אבל אינך יכול לדבר איתם, אתה צריך לשיר להם. לכן לקחתי את הגיטרה, ובלי לדעת איך אגיע אל כל אחד, התחלתי לשיר. הנס היה שהאנשים החלו להקשיב לי ולהזמין אותי לשיר. התמחותי המיוחדת הייתה ליצור את השיר. נטלתי מילים מהתפילות ומספרי נביאים, המדברים על עולם טוב יותר ועל שלום עולמי, על אהבה כלל עולמית, ועל אחדות בין אנשים. השירים שלי לא היו נגד משהו. הם היו בעד. להעביר אל הלבבות תחושה של טוהר. כל אחד יכול לשיר את שירי, הם נותנים כח כמו גלולת ויטמין יהודית."

רבבות יהודים נתקרבו לשמירת תורה ומצוות, על ידי רבי שלמה קרליבך, במישרין בעקיפין. שירתו שיצאה מתוך מעמקי הלב, חדרה וחודרת לבבות רבים, אף לבבות מאבן, אשר בשום צורה אחרת לא היו נפתחים, שירתו של רבי שלמה המיסה. רבבות יהודים חייבים לרבי שלמה את עולמם הרוחני, והזכויות שנזקפות לזכותו בשמים, ודאי רבות הן.

במאמר שלפנינו, נסקור את שורשיו העמוקים של אילן רב פארות זה, ונתוודע למשפחתו הענפה של רבי שלמה, משפחת רבנים ותלמידי חכמים ששמרו על יהדותם בעוז, גם בימי ההשכלה והרפורמה בגרמניה.

רבי שלמה נולד בברלין בשנת תרפ"ה, עם אחיו התאום אליהו חיים. לאחר עליית הנאצים לשלטון עזבה משפחתו את גרמניה, לבאדן, אוסטריה, ומשגם שם החלה הקרקע לבעור, נסעו בשנת תרצ"ט לניו יורק. רבי שלמה למד בישיבת תורה ודעת, ובישיבת לייקווד בניו ג'רזי, ובאותם הימים נחשב לאחד מגדולי התלמידים של הגאון רבי אהרן קוטלר. זמן קצר אחר כך, התקרב עם אחיו לחסידות חבד, אך לימים נותק הקשר. בשנות התש"כ הקים בסן פרנציסקו "בית אהבה ותפילה", לקרב צעירים מחפשי דרך לעבודת ה'.

באותם הימים החל רבי שלמה לנצל את כשרונו הגדול שטבע בו הקדוש ברוך הוא, כשרון ההלחנה והשירה מתוככי הלב, והחל להופיע בפני צעירים בכל רחבי אמריקה, ולקרבם לתורה ולמצוות באמצעות שירתו הסוחפת. אפשר אף לראות בו דמות טראגית, רבי שלמה הקריב מעולמו הרוחני, למען קירוב יהודים לתורה ולמצוות. ואחרי מות קדושים אמור.

רבי שלמה נפטר בט"ז חשון תשנ"ה, בהתקף לב במהלך טיסה, מסע הלוויתו יצא מאמריקה לארץ ישראל, והוא נטמן בהר המנוחות, מקום מנוחתו הפך למוקד עליה לרגל לחסידיו. היום מלאו שש עשרה שנים לפטירתו.