Randy Newman

https://en.wikipedia.org/wiki/Randy_Newman

Randall Stuart Newman (born November 28, 1943) is an American singer-songwriter, arranger and composer known for his Southern-affected singing style, early Americana-influenced songs (often with mordant or satirical lyrics), and various film scores.[5] His best-known songs as a recording artist are "Short People" (1977), "I Love L.A." (1983), and "You've Got a Friend in Me" (1995), while other artists have enjoyed more success with cover versions of his "Mama Told Me Not to Come" (1966), "I Think It's Going to Rain Today" (1968) and "You Can Leave Your Hat On" (1972).

Born in Los Angeles to an extended family of Hollywood film composers, Newman began his songwriting career at the age of 17, penning hits for acts such as the Fleetwoods, Cilla Black, Gene Pitney, and the Alan Price Set. In 1968, he made his formal debut as a solo artist with the album Randy Newman, produced by Lenny Waronker and Van Dyke Parks. Four of Newman's non-soundtrack albums have charted in the US top 40: Sail Away (1972), Good Old Boys (1974), Little Criminals (1977), and Harps and Angels (2008).

Since the 1980s, Newman has worked mostly as a film composer. He has scored nine Disney-Pixar animated films, including all four Toy Story films (1995–2019), A Bug's Life (1998), both Monsters, Inc. films (2001–2013), and the first and third Cars films (2006, 2017), as well as Disney's James and the Giant Peach (1996) and The Princess and the Frog (2009). His other film scores include Ragtime (1981), The Natural (1984), Awakenings (1990), Pleasantville (1998), Meet the Parents (2000), Seabiscuit (2003), and Marriage Story (2019).

Newman has received twenty-two Academy Award nominations in the Best Original Score and Best Original Song categories and has won twice in the latter category, contributing to the Newmans being the most nominated Academy Award extended family, with a collective 92 nominations in various music categories. He has also won three Emmys, seven Grammy Awards and the Governor's Award from the Recording Academy.[6] In 2007, he was recognized by the Walt Disney Company as a Disney Legend.[7] He was inducted into the Songwriters Hall of Fame in 2002 and to the Rock and Roll Hall of Fame in 2013.[8]

Contents Early life and education Newman was born to a Jewish family on November 28, 1943, his father's 30th birthday,[9] in Los Angeles. He is the son of Adele "Dixie" (née Fuchs/Fox; August 30, 1916 – October 4, 1988), a secretary, and Irving George Newman (November 28, 1913 – February 1, 1990), an internist.[10] He lived in New Orleans, Louisiana, as a small child and spent summers there until he was 11 years old, when his family returned to Los Angeles. The paternal side of his family includes grandparents Luba (née Koskoff) (July 21, 1883 – March 3, 1954) and Michael Newman (Nemorofsky) (1874–1948), and three uncles who were Hollywood film-score composers: Alfred Newman, Lionel Newman and Emil Newman.[11] Newman's cousins, Thomas, Maria, David and Joey, are also composers for motion pictures. He graduated from University High School in Los Angeles. He studied music at the University of California, Los Angeles, but dropped out one semester shy of a B.A.[12]

Newman's parents were nonobservant Jews. Newman is an atheist.[13][14] He has said that religion or any sense of religious identity was completely absent in his childhood. To illustrate this, he has often recounted in interviews an antisemitic incident that occurred when he was young: he was invited by a classmate to be her date to a cotillion at her Los Angeles country club. He accepted the invitation but was subsequently disinvited by the girl's father, who told Newman that his daughter should never have invited him because Jews were not allowed at the country club. Newman hung up the phone, then went to ask his own father what a "Jew" was.[15][16][17]

Career

Newman playing piano in 1972 Songwriter Newman has been a professional songwriter since he was 17. He cites Ray Charles as his greatest influence growing up, stating, "I loved Charles' music to excess."[18] His first single as a performer was 1962's "Golden Gridiron Boy", released when he was 18.[19] The single flopped and Newman chose to concentrate on songwriting and arranging for the next several years.

An early writing credit was "They Tell Me It's Summer", used as the b-side of the Fleetwoods 1962 single, "Lovers by Night, Strangers by Day", which led to further commissions from the Fleetwoods and also Pat Boone.[20] Other early songs were recorded by Gene Pitney, Jerry Butler, Petula Clark, Dusty Springfield, Jackie DeShannon, the O'Jays and Irma Thomas, among others. His work as a songwriter met with particular success in the UK: top 40 UK hits written by Newman included Cilla Black's "I've Been Wrong Before" (No. 17, 1965), Gene Pitney's "Nobody Needs Your Love" (No. 2, 1966) and "Just One Smile" (No. 8, 1966); and the Alan Price Set's "Simon Smith and the Amazing Dancing Bear" (No. 4, 1967). Price, an English keyboardist who was enjoying great success at the time, championed Newman by featuring seven Randy Newman songs on his 1967 A Price on His Head album.

In the mid-1960s, Newman was never[21] a member of the band the Tikis, who later became Harpers Bizarre, best known for their 1967 hit version of the Paul Simon composition "The 59th Street Bridge Song (Feelin' Groovy)". However, Newman kept a close musical relationship with Harpers Bizarre, offering them some of his own compositions, including "Simon Smith" and "Happyland". The band recorded six Newman compositions during their short initial career (1967–1969).

In this period, Newman began a long professional association with childhood friend Lenny Waronker. Waronker had been hired to produce the Tikis, the Beau Brummels and the Mojo Men, who were all contracted to the Los Angeles independent label Autumn Records. He in turn brought in Newman, Leon Russell and another friend, pianist/arranger Van Dyke Parks, to play on recording sessions. Later in 1966, Waronker was hired as an A&R manager by Warner Bros. Records and his friendship with Newman, Russell and Parks began a creative circle around Waronker at Warner Bros. that became one of the keys to Warner Bros.' subsequent success as a rock music label.[22]

In the 1970s, Newman co-wrote with Jake Holmes the "Most Original Soft Drink Ever" jingle for Dr Pepper.[23]

In 2011, Newman endorsed jazz singer Roseanna Vitro's album, The Randy Newman Project (Motéma Music, 2011).[24]

In 2020, Newman wrote a song called “Stay Away” to support people during the CoronaVirus pandemic. The song can be downloaded and proceeds go to the Ellis Marsalis Center to support underserved children in New Orleans’ 9th District.[25]

Newman's song compositions are represented by Downtown Music Publishing.[26]

Recording artist His 1968 debut album, Randy Newman, was a critical success but never entered the Billboard Top 200. Many artists, including Barbra Streisand, Helen Reddy, Bette Midler, Alan Price, Van Dyke Parks, Dave Van Ronk, Judy Collins, Cass Elliot, Art Garfunkel, the Everly Brothers, Claudine Longet, Dusty Springfield, Tom Odell, Nina Simone, Lynn Anderson, Wilson Pickett, Pat Boone Neil Diamond and Peggy Lee, covered his songs and "I Think It's Going to Rain Today" became an early standard.

In 1969, he did the orchestral arrangements for the songs "Minstrel of the Dawn" and "Approaching Lavender" on Gordon Lightfoot's Sit Down Young Stranger (aka If You Could Read My Mind) (1970), and for Peggy Lee's single "Is That All There Is?", as well as her album with the same title (which also contained her cover versions of two of his songs: "Love Story" and "Linda").[27] Also in 1969 he recorded "Gone Dead Train" for the 1970 movie and soundtrack album to Performance, starring Mick Jagger.

In 1970, Harry Nilsson recorded an entire album of Newman compositions (Newman played piano) called Nilsson Sings Newman. The album was not a commercial success, but critics liked it (it won a "Record of the Year" award from Stereo Review magazine), and it paved the way for Newman's 1970 release, 12 Songs, a more stripped-down sound that showcased Newman's piano. Ry Cooder's slide guitar and contributions from Byrds members Gene Parsons and Clarence White helped to give the album a much rootsier feel. 12 Songs was also critically acclaimed (6th best album of the seventies according to Rolling Stone critic Robert Christgau), but again found little commercial success, though Three Dog Night made a huge hit of his "Mama Told Me Not to Come". The following year, Randy Newman Live cemented his cult following and became his first LP to appear in the Billboard charts, at No. 191. Newman also made his first foray into music for films at this time, writing and performing the theme song "He Gives Us All His Love" for Norman Lear's 1971 film Cold Turkey.

1972's Sail Away reached No. 163 on Billboard, with the title track making its way into the repertoire of Ray Charles and Linda Ronstadt. "You Can Leave Your Hat On" which was covered by Three Dog Night, then Joe Cocker, and later by Keb Mo, Etta James, Tom Jones (whose version was later used for the final striptease to the 1997 film The Full Monty), and the Québécois singer Garou. The album also featured "Burn On", an ode to an infamous incident in which the heavily polluted Cuyahoga River literally caught fire. In 1989, "Burn On" was used as the opening theme to the film Major League, whose focus was the hapless Cleveland Indians.

His 1974 release Good Old Boys was a set of songs about the American South. "Rednecks" began with a description of segregationist Lester Maddox pitted against a "smart-ass New York Jew" on a TV show (this was a joke, because the "Jew" was Dick Cavett), in a song that criticizes both southern racism and the complacent bigotry of Americans outside of the south who stereotype all southerners as racist yet ignore racism in northern and midwestern states and large cities. This ambiguity was also apparent on "Kingfish" and "Every Man a King", the former a paean to Huey Long (the assassinated former Governor and United States Senator from Louisiana), the other a campaign song written by Long himself. An album that received lavish critical praise, Good Old Boys also became a commercial breakthrough for Newman, peaking at No. 36 on Billboard 200, spending 21 weeks there.

Little Criminals (1977) contained the surprise hit "Short People", which also became a subject of controversy. In September 1977, the British music magazine NME reported the following interview with Newman talking about his then-new release. "There's one song about a child murderer," Newman deadpans. "That's fairly optimistic. Maybe. There's one called 'Jolly Coppers on Parade' which isn't an absolutely anti-police song. Maybe it's even a fascist song. I didn't notice at the time. There's also one about me as a cowboy called 'Rider in the Rain.' I think it's ridiculous. The Eagles are on there. That's what's good about it. There's also this song 'Short People.' It's purely a joke. I like other ones on the album better but the audiences go for that one."[28] The album proved Newman's most popular to date, reaching No. 9 on the US Billboard 200 chart. Another somewhat controversial Randy Newman number, recorded by both Harpers Bizarre and The Nashville Teens, was "The Biggest Night of Her Life", a song about a schoolgirl who is "too excited to sleep" because she has promised to lose her virginity on her sixteenth birthday to a boy whom her parents like "because his hair is always neat".

1979's Born Again featured a song satirically mythologizing the Electric Light Orchestra (and their arranging style) titled "The Story of a Rock and Roll Band".

His 1983 album Trouble in Paradise included the single "I Love L.A.", a song that has been interpreted as both praising and criticizing the city of Los Angeles. This ambivalence is borne out by Newman's own comments on the song. As he explained in a 2001 interview, "There's some kind of ignorance L.A. has that I'm proud of. The open car and the redhead, the Beach Boys ... I can't think of anything a hell of a lot better than that." The ABC network and Frank Gari Productions transformed "I Love L.A." into a popular 1980s TV promotional campaign, retooling the lyrics and title to "You'll Love It!" (on ABC) The song is played at home games for the Los Angeles Dodgers and Los Angeles Lakers as well as the Los Angeles Kings who use the song along with their goal horn. In spite of its prominence, however, it failed to chart on the Billboard Hot 100.

In 1985 Newman performed a set at the first Farm Aid concert that included a duet with Billy Joel on facing grand pianos. Newman performed "Sail Away".

In 2003 Newman's song "It's a Jungle Out There" was used for season 2 of the USA Network's show Monk; it won him the 2004 Emmy Award for Best Main Title Music.

In the years following Trouble in Paradise, Newman focused more on film work, but his personal life entered a difficult period. He separated from his wife of nearly 20 years, Roswitha, and was diagnosed with Epstein–Barr virus. He released four albums of new material as a singer-songwriter since that time: Land of Dreams (1988), Bad Love (1999), Harps and Angels (2008), and Dark Matter (2017). Land of Dreams included one of his best-known songs, "It's Money That Matters", and featured Newman's first stab at autobiography with "Dixie Flyer" and "Four Eyes", while Bad Love included "I Miss You", a moving tribute to his ex-wife[29] (In an interview with Glenn Tilbrook, half of the writing partnership of English pop band Squeeze, to promote the album, probably on BBC Radio, Newman acknowledged that "I Miss You" was written for his ex-wife. When asked by Tilbrook how his current wife felt about this, Newman said that though he had always been obedient to his wives in most things there was one area in which he did as he chose; "I write what I write", he said.)[citation needed] He has also rerecorded a number of songs that span his career, accompanying himself on piano, with The Randy Newman Songbook Vol. 1 (2003), The Randy Newman Songbook Vol. 2 (2011) and The Randy Newman Songbook Vol. 3 (2016). He continues to perform his songs before live audiences as a touring concert artist.

Newman sitting at a piano Newman performing at the 2014 Laurence L. & Thomas Winship/PEN New England Award for Songwriting ceremony In the aftermath of Hurricane Katrina in 2005, Newman's "Louisiana 1927" became an anthem and was played heavily on a wide range of American radio and television stations, in both Newman's 1974 original and Aaron Neville's cover version of the song. The song addresses the deceitful manner in which New Orleans's municipal government managed a flood in 1927, during which, as Newman asserts, "The guys who ran the Mardi Gras, the bosses in New Orleans decided the course of that flood. You know, they cut a hole in the levee and it flooded the cotton fields."[30] In a related performance, Newman contributed to the 2007 release of Goin' Home: A Tribute to Fats Domino (Vanguard), contributing his version of Domino's "Blue Monday". Domino had been rescued from his New Orleans home after Hurricane Katrina, initially having been feared dead.

In October 2016, Newman released the song "Putin". The Washington Post wrote: "inspired by the Russian leader's penchant for bare-chested photo ops and a geopolitical approach that's somewhat short of soft and cuddly, Newman has crafted a song that tells Putin's story from multiple perspectives."[31] Newman explained that the song was from a new album that would be released in 2017, but he was putting out this song early because "I think that people will lose interest after this surfeit of political talk and attention after the election.... I've got the thing done. I just want to see what happens. I'm curious to see how the thing is received."[31] The song earned Newman a Grammy Award for Best Arrangement, Instrumental and Vocals.[32]

Newman released his much anticipated new album, Dark Matter in August 2017. It received positive reviews, many citing its musical ambition as well as its lyrical bite.

Film composer Newman's earliest scoring work was for television, creating background music for a 1962 episode of TV's The Many Loves of Dobie Gillis, and later working briefly on the 1960s TV shows Lost in Space, Peyton Place, and Voyage To The Bottom Of The Sea and more extensively on Judd For The Defense.[33] In 1966, an album of Newman's Peyton Place music appeared, credited to The Randy Newman Orchestra. Newman claims to have been unaware of the album's existence at the time of release, and does not include it in the official "complete discography" on his website.

Newman also co-wrote pop songs for films as early as 1964, co-penning "Look At Me" with Bobby Darin for The Lively Set (1964), and "Galaxy-a-Go-Go, or Leave It To Flint" with Jerry Goldsmith for Our Man Flint (1966). However, Newman's work as a composer of actual film scores began with Norman Lear's 1971 satire Cold Turkey. He returned to film work with 1981's Ragtime, for which he was nominated for two Academy Awards. Newman co-wrote the 1986 film Three Amigos with Steve Martin and Lorne Michaels, wrote three songs for the film, and provided the voice for the singing bush. His orchestral film scores resemble the work of Elmer Bernstein (with whom he worked on Three Amigos) and Maurice Jarre.

Newman has scored nine Disney/Pixar feature films; Toy Story, A Bug's Life, Toy Story 2, Monsters, Inc., Cars, Toy Story 3, Monsters University, Cars 3, and Toy Story 4.[34] He has earned at least one Academy Award nomination for six of the nine films he has scored for Pixar, winning the award for Monsters, Inc. and Toy Story 3, both times in the category of Best Original Song. Additional scores by Newman include Avalon, Parenthood, James and the Giant Peach, Seabiscuit, Awakenings, The Paper, Meet the Parents, and its sequel, Meet the Fockers. His score for Pleasantville was an Academy Award nominee. He also wrote the songs for Turner's Cats Don't Dance.

Newman had the dubious distinction of receiving the most Oscar nominations (15) without a single win. His losing streak was broken when he received the Academy Award for Best Original Song in 2002, for the Monsters, Inc. song "If I Didn't Have You", beating Sting, Enya and Paul McCartney. After receiving a standing ovation, a bemused but emotional Newman began his acceptance speech with "I don't want your pity!" When the orchestra began playing the underscore signifying that the speaker's time on stage is concluding, Newman ordered them to stop before thanking "all these musicians, many of whom have worked for me a number of times and may not again."

Besides writing songs for films, he also writes songs for television series such as the Emmy Award-winning theme song of Monk, "It's a Jungle Out There". Newman also composed the Emmy Award-winning song "When I'm Gone" for the final episode.

Newman wrote the music for Walt Disney Animation Studios' The Princess and the Frog. During Disney's annual shareholder meeting in March 2007, Newman performed a new song written for the movie. He was accompanied by the Dirty Dozen Brass Band. The New Orleans setting of the film played to Newman's musical strengths, and his songs contained elements of Cajun music, zydeco, blues and Dixieland jazz.[35] Two of the songs, "Almost There" and "Down in New Orleans", were nominated for Oscars.[36]

In total, Newman has received 20 Academy Award nominations with two wins, both for Best Original Song. While accepting the award for "We Belong Together" in 2011, he joked "my percentages aren't great."[37]

Musical theatre A revue of Newman's songs, titled Maybe I'm Doing It Wrong, was performed at the Astor Place Theatre in New York City in 1982, and later at other theaters around the country. The New York cast featured Mark Linn-Baker and Deborah Rush,[38] and at one point included Treat Williams.[39]

In the 1990s, Newman adapted Goethe's Faust into a concept album and musical, Randy Newman's Faust. After a 1995 staging at the La Jolla Playhouse, he retained David Mamet to help rework the book before its relaunch on the Chicago Goodman Theatre mainstage in 1996. Newman's Faust had a one-time performance at the City Center in New York City on July 1, 2014.[40]

In 2000, South Coast Repertory (SCR) produced The Miseducation of Randy Newman, a musical theater piece that recreates the life of a songwriter who bears some resemblance to the actual Newman. Set in New Orleans and Los Angeles, it was modeled on the American autobiography, The Education of Henry Adams.

In 2010, the Center Theatre Group staged Harps and Angels, a musical revue of the Randy Newman songbook, interspersed with narratives reflecting on Newman's inspirations. The revue premiered at the Mark Taper Forum in Los Angeles and included among other songs "I Think It's Going to Rain Today", "Sail Away", "Marie", "Louisiana 1927", "Feels Like Home", "You've Got a Friend in Me" and "I Love L.A". The revue was directed by Jerry Zaks and featured Ryder Bach, Storm Large, Adriane Lenox, Michael McKean, Katey Sagal and Matthew Saldivar.[41]

Personal life Newman was married to German-born Roswitha Schmale from 1967 to 1985, and they had three sons [42], Eric Newman, Amos Newman and John Newman[43]. He has been married to Gretchen Preece, with whom he has two children, Patrick Newman and Alice Newman, since 1990. Gretchen's father is director Michael Preece.[44]

Newman endorsed Democratic President Barack Obama for reelection in 2012 and wrote a satirical song about voting for white candidates.[45]

Awards and honors Newman has been nominated for 22 Academy Awards, winning it two times – Best Original Song in 2002 for "If I Didn't Have You" from Monsters, Inc., and Best Original Song in 2011 for "We Belong Together" from Toy Story 3. He has received three Emmys, seven Grammy Awards, and the Governor's Award from the Recording Academy.[6] Newman was inducted into the Songwriters Hall of Fame in 2002.[46] In 2007, he was inducted as a Disney Legend.[7] In 2010, he received a star on the Hollywood Walk of Fame. Newman was inducted to the Rock and Roll Hall of Fame in 2013.[8] In September 2014, Randy Newman received a Max Steiner Film Music Achievement Award and performed at the annual film music gala Hollywood in Vienna for the first time together with his cousin David Newman.

רנדל סטיוארט "רנדי" ניומן

' (באנגלית: Randall Stuart "Randy" Newman; נולד ב־28 בנובמבר 1943) הוא זמר, מלחין, פזמונאי, מפיק מוזיקלי ופסנתרן יהודי-אמריקאי, זוכה פרס האוסקר כמלחין של פסקול. ידוע בשיריו בעלי הצביון הקליל, החריף והעוקצני לעיתים, ובפסקולים שהלחין לסרטי קולנוע רבים בהוליווד.

ניומן ידוע בכישרונו לכתיבת מילים מתוך פרספקטיבה של "דמות" הרחוקה מאוד מחייו שלו עצמו, לעיתים קרובות תוך שימוש בעמדה של מספר לא מהימן. לדוגמה, השיר Sail Away נכתב כפרסומת של סוחר עבדים המעוניין לשכנע עבדים לעבוד איתו; המספר בשיר "מדע המדינה" הוא לאומן אמריקאי המתלונן על כפיות טובה כלפי אמריקה ומציע פתרון אכזרי ואירוני - "Let's drop the big one", כלומר - להטיל את פצצת האטום. אחד מלהיטיו הגדולים "Short People", נכתב מנקודת מבטו של משוגע ששונא אנשים נמוכים.

מאז שנות ה-80 ניומן בעיקר כותב מוזיקה לסרטים. בין הפסקולים שהלחין נמנים "צעצוע של סיפור", "פגוש את ההורים" ו"סיביסקיט". ניומן הלחין שישה פסקולים עבור חברת פיקסאר, לשלושת סרטי "צעצוע של סיפור", ולסרטים "באג לייף", "מפלצות בע"מ" ו"מכוניות".

ניומן זכה, בין השאר, בשני פרסי אוסקר, שלושה פרסי אמי, וארבעה פרסי גראמי. בשנת 2002 נוסף שמו של ניומן להיכל התהילה של המשוררים האמריקאיים (Songwriters Hall of Fame).

באפריל 2013 נכנס להיכל התהילה של הרוק אנד רול[1][2].

תוכן עניינים 1 קורות חיים 2 פזמונאי 3 מלחין לסרטים 4 מחזות זמר 5 דיסקוגרפיה נבחרת 6 פרסים ומועמדויות 7 קישורים חיצוניים 8 הערות שוליים קורות חיים ניומן נולד בלוס אנג'לס למשפחה יהודית-אמריקאית רבת כישרונות מוזיקליים. אמו, אדל "דיקסי" (לבית פוקס), הייתה מזכירה, ואביו, ג'ורג' ארווינג ניומן היה רופא פנימאי, שעסק גם בכתיבת שירים. דודיו, אלפרד, ליונל ואמיל היו מלחיני מוזיקה לסרטים. גם בני דודיו תומאס ודייוויד ואחיינו ג'ואי הם יוצרי מוזיקה לסרטים וכותבי שירים. בינקותו עברה משפחתו לניו-אורלינס שבלואיזיאנה, שם התגוררה משפחת אמו. ניומן חי בניו אורלינס עד גיל 11, ואז חזרה משפחתו ללוס אנג'לס. לאחר שסיים את לימודיו התיכוניים בלוס אנג'לס למד ניומן באוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס (UCLA).

ניומן סיפר שבילדותו חווה אנטישמיות בארצות הברית, ואחד המקרים הראשונים שזכורים לו הוא כשהוזמן על ידי נערה לנשף ריקודים בקאנטרי קלאב בלוס אנג'לס, ואביה ביטל את ההזמנה של ניומן, והסביר לו שבתו לא הייתה צריכה להזמינו כיוון שיהודים לא מורשים להיכנס לקאנטרי קלאב בכלל.

פזמונאי ניומן כתב את שירו הראשון כבר בגיל 17. השיר הראשון שביצע ב-1961 נקרא Golden Gridiron Boy והוא יצא לרדיו כשהיה בן 18. השיר נכשל, וניומן בחר להתרכז בכתיבה והפקה. בין מבצעי שיריו בשנים אלה ניתן למצוא, בין השאר, את ג'ין פיטני, ג'רי בטלר ואירמה תומאס. שירים שכתב זכו להצלחה מיוחדת בבריטניה, וכמה מהם הגיעו למצעדי הפזמונים שם.

באמצע שנות ה-60 היה ניומן חבר לתקופה קצרה בלהקה שנקראה "הטיקיס" ("The Tikis"). לאחר זמן קצר שינתה את שמה הלהקה ל"הרפרס ביזאר", שהתפרסמו בשל שירם מ-1967 - Feelin' Groovy. גם לאחר שעזב את הלהקה המשיך ניומן לנהל מערכת יחסים מוזיקלית קרובה עמה, והציע להם לבצע שירים רבים שלו, כולל השיר Simon Smith and the Amazing Dancing Bear (שבוצע לאחר מכן על ידי אלן פרייס מלהקת החיות, ובוצע גם בתוכנית הראשונה של החבובות על ידי סקוטר ופוזי הדב) וגם את השיר Happyland. (אלן פרייס הפך לאחד המבצעים העיקריים לשיריו של ניומן; לאחר שעזב את להקת החיות והקים להקה משלו ביצע פרייס, חוץ מהשיר האמור, עוד שבעה שירים של רנדי ניומן באלבומו הראשון, מתוך 14 שירים).

אלבום הבכורה שלו מ-1968, רנדי ניומן, היה הצלחה בקרב המבקרים, אך לא זכה להצלחה מסחרית. קולו של ניומן וסגנונו הווקאלי לא תאמו בהכרח את המנגינה והמילים של השירים, אך כוחו ככותב כבר בלט. השיר העצוב Davy the Fat Boy והשיר המרגש Cowboy בלטו במיוחד בין שירי האלבום. אמנים רבים, כולל אלן פרייס, ג'ודי קולינס, האחים אברלי, דאסטי ספרינגפילד, פאט בון ופגי לי ביצעו גרסאות כיסוי לשיריו.

ב-1970 הקליט הארי נילסון אלבום בשם נילסן שר ניומן, שכולו נכתב והולחן על ידי ניומן. אלבום זה הצליח, וסלל את הדרך לאלבומו הבא של ניומן, 12 שירים. באלבומו החדש נטש ניומן את סגנונו המוזיקלי הקודם, וכלל הפעם נגינה בפסנתר, גיטרה חשמלית ואלמנטים נוספים שנתנו תחושה שונה ומרעננת יותר מהקודם. 12 שירים היה גם הוא הצלחה אצל המבקרים – מבקר הרולינג סטון, רוברט כריסטגאו, הגדיר אותו כאלבום השישי ברמתו בשנות ה-70, אך כקודמו זכה להצלחה מסחרית מעטה. גם באלבום זה הפכו כמה שירים ללהיטים, ביניהם Mama Told Me Not to Come. בשנה שלאחר מכן, האלבום Randy Newman live ייצב את מעמדו כזמר וכותב והוא נכנס פעם ראשונה אל רשימת 200 רבי המכר של המגזין בילבורד - במקום ה-191.

האלבום Sail Away שיצא ב-1972 הגיע למקום 162 ברשימת הנמכרים של בילבורד, כשהשיר Sail Away הופך לחלק מהרפרטואר של ריי צ'ארלס ולינדה רונסטאדט. You Can Leave Your Hat On, שנכתב מנקודת המבט של פטישיסט מיני, קיבל גרסאות כיסוי של ג'ו קוקר, טום ג'ונס ואחרים. השיר Lonely at the Top (בודד בפסגה) המתאר את חייו הבודדים של כוכב פופ מצליח, נכתב במקור עבור פרנק סינטרה, שדחה אותו מכיוון שחשב שהקהל לא יבין את האירוניה שבו. ניומן הציע את השיר לאומנים נוספים ולבסוף החליט לבצעו בעצמו. האלבום גם כלל את השיר Burn On, שיר שנכתב על הלילה בו נהר קויאהוגה המזוהם בקליבלנד בער. ב-1989 היה השיר שיר הפתיחה לסרט Major League. שניים מהשירים באלבום- Political Science ו-God's Song היו צורבים וארסיים ולא דומים לשום דבר שניומן כתב לפני כן. הראשון לועג ומתקיף את השחצנות האמריקאית ומכריז שמאחר שארצות הברית שנואה כל-כך בכל העולם, היא יכולה לזרוק על העולם פצצת אטום ("Drop the big one") ולשרוף את כל האומות האחרות (חוץ מאוסטרליה). בשיר השני, שבוצע גם על ידי אטה ג'יימס, ניומן לועג ומתקיף גם את הדת כשהוא לובש את קולו של אלוהים (בתרגומו של יהונתן גפן):

כשקין הרג את הבל זאת הייתה אכזבה לכולם הרי הבטחת לנו להיות כחול על שפת הים. אז הלכנו לאלוהים ואמרנו לו: 'תגיד אנחנו העם הנבחר אז למה הורגים אותנו תמיד' ואלוהים אמר: 'הצחקתם אותי. בני האדם הם אפס, הם לא אומרים לי דבר, בני האדם הם פחות מעץ, בני האדם הם פחות מעכבר. אתם כל כך מסוממים עם האמונה הזאת שלכם, אתם כל כך מטומטמים ובגלל זה אני אוהב אתכם — שירו של אלוהים, רנדי ניומן ב-1974 הוציא ניומן את הדיסק Good Old Boys. הדיסק כלל שירים על מדינות הדרום בארצות הברית, וביקורת על הגזענות בדרום, כמו כן על צרות האופקים של האנשים שגרים בצפון, שמתייגים את כל הדרומיים כגזעניים. האלבום הזה גם הוא היה הצלחה מסחרית גדולה עבור ניומן. הוא הגיע למקום ה-36 ברשימת הנמכרים של בילבורד ושהה שם 21 שבועות. האלבום פושעים קטנים (Little Criminals) מ-1977 הכיל את הלהיט אנשים קטנים (Short People), שגם הוא היה נושא למחלוקת, מאחר שלעגו האירוני של ניומן שתיאר את צרות האופקים והבוז שיש לאנשים כלפי נמוכים, נלקח ברצינות ולא במובן הסאטירי אליו ניומן התכוון. גם האלבום וגם השיר נחשבים לנמכרים ביותר בקריירה של ניומן. ב-1978 נעשה ניסיון לאסור את השמעת השיר במדינת מרילנד שבארצות הברית, אבל הוא נכשל.

השיר נולד מחדש (Born Again) מ-1979 הכיל פרשנות שראתה מה יקרה בעידן החדש של הכלכלה שהנהיג הנשיא רונלד רייגן. האלבום שבו השיר היה כלול לא הצליח כמו קודמו, אבל גם כלל כמה מהשירים היפים ביותר והפחות מוערכים של ניומן - השיר Ghosts, השיר הכואב Apology, שנכתב מפיו של איש זקן, והשיר Girls In My Life Part One - רשימה מפוקפקת של התרברבויות של גבר צעיר ותמים.

אלבומו מ-1983 צרות בגן עדן (Trouble in Paradise) כלל את הלהיט אני אוהב את לוס אנג'לס - I Love LA, שיר שקיבל פירוש כך שהוא גם מהלל וגם מבקר את לוס אנג'לס. דו המשמעות של השיר נולדה מתגובותיו של ניומן על השיר. בראיון בשנת 2001 הסביר, "יש בורות בלוס אנג'לס שאני גאה בה. המכונית הפתוחה והג'ינג'י, העיר, החוף... לי זה נשמע "ממש" טוב". רשת ABC ופרנק גארי הפכו את השיר "I Love L.A" לקמפיין פופולרי במיוחד של רשת ABC בשנות ה-80. חוץ מהשיר הזה, כלל האלבום שירים שגם הם היו חזקים במיוחד: נערה מאוד רגשנית (Real Emotional Girl) הוא שיר כן באופן מטריד על מערכת יחסים, שמושר מנקודת המבט של הגבר, והשיר אותה נערה (Same Girl) סיפר על רומן בין שני נרקומנים.

בשנים הבאות התמקד ניומן בעבודה על מוזיקה לסרטים, ולצד זאת חייו האישיים עלו על שרטון. אשתו שחייתה איתו כמעט עשרים שנה עזבה אותו, וגילו אצלו את וירוס אפשטיין-בר שמחליש את הגוף. הוא הוציא שני אלבומים מאז, ככותב וכזמר - ארץ החלומות (Land of Dreams) מ-1988 ואהבה רעה מ-1999. הראשון כלל שירים אוטוביוגרפיים ראשונים של ניומן - Dixie Flyer ו-Four Eyes, והשני כלל את השיר אני מתגעגע אלייך (I Miss You) - מחווה מרגשת לאשתו. הוא הקליט את עצמו מבצע כמה משיריו הישנים מחדש, והפעם בליווי נגינה על פסנתר, וממשיך להופיע.

לאחר הוריקן קתרינה ב-2005, שירו של ניומן לואיזיאנה 1927, על הטיפול הלקוי של הממשלה בשיטפון שהיה אז בדרום, הפך ספונטנית להמנון ושודר עשרות ומאות פעמים ברדיו ובטלוויזיה, גם בגרסתו של ניומן מ-1974 וגם בביצוע של ארון נוויל (Aaron Neville) לשיר.

במהלך מסע הופעות באירופה בקיץ 2006, חשף ניומן שלושה שירים חדשים: בורות בשדירת הזיכרון (Potholes in Memory Lane) - שיר בלוז על איבוד הזיכרון יחד עם ההזדקנות, מתגעגע אלייך (Missing You) - בלדה רומנטית, והשיר כמה מילים להגנת ארצנו (A Few Words In Defence Of Our Country) שעורר מחלוקת פוליטית. השיר הוצא בגרסת MP3 בפברואר 2007, והוא מציג את המנהיגים של ארצות הברית כטובים לעומת מנהיגים של אימפריות אחרות, אבל מבקר את המלחמה בטרור ובית המשפט העליון של ארצות הברית, ויוצא מנקודת הנחה ש"האימפרייה הזאת תיפול כמו כל השאר" ("this empire is ending like all the rest"). עוד כמה שירים שניומן הוציא מאז הם Easy street ,Fat and Angry, ועוד שיר על המאה ה-20.

מלחין לסרטים ניומן החל לעבוד כמלחין לסרטים בשנת 1971, כאשר החל לעבוד על סאטירה מאת נורמן ליר שנקראה תרנגול הודו קר (Cold Turkey). הוא חזר לעסוק בכך בשנת 1981, כאשר הלחין לסרט Ragtime, עליו היה מועמד לשני פרסי אוסקר.

ב-1986, כתב ניומן יחד עם סטיב מרטין ולורן מייקלס את המוזיקה לסרט Three Amigos, וסיפק את קולו גם באחד מהשירים.

ניומן הלחין את המוזיקה של ארבעת הסרטים הראשונים של דיסני ופיקסאר: צעצוע של סיפור ("You've Got a Friend in Me"), באג לייף, צעצוע של סיפור 2, ומפלצות בע"מ. בפסקולים אלו ניומן יצר סגנון ייחודי משלו, כך שניתן להאזין ללחניו ולזהות שהוא חיבר אותם. ניומן גם חיבר את המוזיקה לסרטים ג'יימס והאפרסק הענק, מכוניות, צעצוע של סיפור 3, בית ספר למפלצות וצעצוע של סיפור 4.

בין הסרטים הנוספים שניומן יצר עבורם את הפסקול ניתן למצוא בין השאר את אבלון, התעוררות, פגוש את ההורים, סרט ההמשך פגוש את הפוקרס, ועוד. הפסקול שהוא כתב לסרט פלזנטוויל היה מועמד לפרס אוסקר.

אחת מעבודותיו המפורסמות והמזוהות ביותר עמו הייתה הלחנת הפסקול לסרט "הטוב מכולם", פסקול דרמטי ומועמד לאוסקר, שהוגדרה על ידי יותר ממבקר מחמיא אחד כמזכירה את סגנונו של המלחין קופלנד ("Coplandesque").

לניומן היה את הכבוד המפוקפק של קבלת המספר הגבוה ביותר של מועמדויות לאוסקר (חמש עשרה) ללא זכייה אחת. רצף זה נשבר כאשר ב-2001 זכה באוסקר על השיר הטוב ביותר עבור הסרט מפלצות בע"מ. כשעלה על הבמה לאחר תשואות רמות הוא פתח את הנאום שלו בהתרגשות אבל גם בשעשוע - "אני לא רוצה את הרחמים שלכם!" ("I don't want your pity"). מאידך, ניומן מחזיק בשיא-אוסקר נוסף: ב-1999 היה מועמד ל-3 פרסי אוסקר שונים על שלושה סרטים שונים. הוא לא זכה באף אחד מהם.

חוץ מלכתוב מוזיקה לסרטים, ניומן כתב מוזיקה גם לסדרות טלוויזיה, כמו שיר הנושא לסדרה זוכת האמי "מונק" - It's a Jungle Out There.

חלק משיריו של ניומן תורגמו לעברית, כמו למשל השירים "שירו של אלוהים" ו"שיר של רנדי ניומן" (שנקרא במקור Dayton, Ohio)[3] שתורגמו שניהם על ידי יהונתן גפן[4].

מחזות זמר בשנות ה-90, עיבד ניומן מחדש את פאוסט של גתה לאלבום קונספט חדש ומחזה מוזיקלי- פאוסט של רנדי ניומן ("Randy Newman's Faust"). לאחר שהציג את המחזה ב-1995 בתיאטרון "לה חויה" (La Jolla) בסן דייגו, הוא נעזר בדייוויד ממט כדי שיעזור לו לשכתב את הטקסט לפני השקתו המחודשת של המחזמר, על הבמה המרכזית של תיאטרון גודמן בשיקגו ב-1996. לקח הרבה שנים להפיק את "פאוסט" של ניומן, והמחזה נפגע מכך; הייתה בדיחה על כך שניומן התעקש להכניס מוזיקת גראנג' למחזמר, אבל היה צריך לעבד אותה כך שתתאים לרוח המחזה ולתיאורו של פאוסט כאחד שמשועבד לשטן על ידי מוזיקת הבי מטאל.

בשנת 2000 חברת הרפרטואר של החוף המזרחי הפיקה מחזה שנקרא חינוכו של רנדי ניומן (The Education of Randy Newman) מחזמר על מוזיקאי בעל דמיון רב לניומן האמיתי. המחזמר הוצג בניו אורלינס ולוס אנג'לס, ונבנה על פי האוטוביוגרפיה זוכת פרס הפוליצר "חינוכו של הנרי אדמס" ("The Education of Henry Adams"). יחד עם ג'רי פטץ' ומייקל רות', הוא ערך את שיריו ובחר מהם כמה שירים למחזמר שיתאימו כדי לתאר את חייו של אמן במחצית השנייה של המאה ה-20. לאחר הבכורה של המחזה ב-SCR, הוא עובד מחדש עם עוד כמה שירים שנכתבו במיוחד עבורו על ידי ניומן, והוצג בסיאטל על ידי תיאטרון ACT.

דיסקוגרפיה נבחרת Randy Newman -1968 Twelve Songs -1970 Randy Newman Live -1971 Sail Away -1972 Good Old Boys -1974 Little Criminals -1977 Born Again -1979 Trouble in Paradise -1983 Land of Dreams -1988 Randy Newman's Faust - 1995 Bad Love -1999 The Randy Newman Songbook Vol. 1 -2003 Harps and Angels - 2008 פרסים ומועמדויות פרס אוסקר 1982-מועמד-שיר הנושא-"Ragtime" 1982-מועמד-הפסקול הטוב ביותר-"Ragtime" 1985-מועמד-הפסקול הטוב ביותר-"הטוב ביותר" 1990-מועמד-שיר הנושא-"Parenthood" 1991-מועמד-הפסקול הטוב ביותר-"Avalon" 1995-מועמד-שיר הנושא-"The Paper" 1996-מועמד-הפסקול הטוב הטוב ביותר למחזמר או קומדיה-"צעצוע של סיפור" 1996-מועמד-שיר הנושא-"צעצוע של סיפור" 1997-מועמד-פסקול מקורי עבור מחזמר או קומדיה-"ג'יימס והאפרסק הענק" 1999-מועמד-שיר הנושא-"בייב" 1999-מועמד-הפסקול המקורי עבר מחזמר או קומדיה-"באג לייף" 1999-מועמד-הפסקול הטוב ביותר-"פלזנטוויל" 2000-מועמד-שיר הנושא-"צעצוע של סיפור 2" 2001-מועמד-שיר הנושא-"פגוש את ההורים" 2002-מועמד-הפסקול הטוב ביותר-"מפלצות בע"מ" 2002-זוכה-שיר הנושא-"מפלצות בע"מ" 2007-מועמד-שיר הנושא-"מכוניות" 2010-מועמד-שיר הנושא-"הנסיכה והצפרדע" 2011-זוכה-שיר הנושא-"צעצוע של סיפור 3" פרס גלובוס הזהב 1982-מועמד-שיר הנושא-"Ragtime" 1990-מועמד-שיר הנושא-"Parenthood" 1991-מועמד-הפסקול הטוב ביותר-"Avalon" 1996-מועמד-שיר הנושא-"צעצוע של סיפור" 1999--מועמד-הפסקול הטוב ביותר-"פלזנטוויל" 2000-מועמד-שיר הנושא-"צעצוע של סיפור 2" גראמי 1983-מועמד-פסקול לסרט או טלוויזיה-"Ragtime" 1990-מועמד-שיר שנכתב עבור סרט או טלוויזיה-"Parenthood" 1992-מועמד-הלחנה אינסטרומנטלית עבור סרט או טלוויזיה-"Awakenings" 1992-מועמד-הלחנה אינסטרומנטלית עבור סרט או טלוויזיה-"Avalon" 2000-מועמד-שיר שנכתב עבור סרט או טלוויזיה-"באג לייף" 2000-זוכה-הלחנה אינסטרומנטלית עבור סרט או טלוויזיה-"באג לייף" 2001-מועמד-פסקול לסרט או טלוויזיה-"צעצוע של סיפור 2" 2001-זוכה-שיר נושא לסרט או לסדרה-"צעצוע של סיפור 2" 2003-מועמד-פסקול עבור סרט או טלוויזיה-"מפלצות בע"מ" 2003-זוכה-שיר שנכתב עבור סרט או טלוויזיה-"מפלצות בע"מ" 2004-מועמד-פסקול לסרט או טלוויזיה-"סיביסקיט" 2007-זוכה-שיר שנכתב עבור סרט או טלוויזיה-"מכוניות" 2011-מועמד-שיר שנכתב עבור סרט או טלוויזיה-"הנסיכה והצפרדע" 2011-זוכה-פסקול לסרט או טלוויזיה-"צעצוע של סיפור 3" פרס אמי 1991-זוכה-הישג במוזיקה ומילים-"Cop Rock" 2004-זוכה-שיר נשא ופתיחה לסדרת טלוויזיה-"מונק" אני (Annie) 1996-זוכה-מוזיקה בסרט אנימציה-"צעצוע של סיפור" 1997-זוכה-מוזיקה בסרט אנימציה-"Cat's don't Dance" 2000-זוכה-מוזיקה בסרט אנימציה-"צעצוע של סיפור 2" 2003-מועמד-מוזיקה בסרט אנימציה-"מפלצות בע"מ" 2007-זוכה-מוזיקה בסרט אנימציה-"מכוניות" פרס BAFTA 1983-מועמד-שיר מקורי לסרט-"Ragtime" אגודת מבקרי הקולנוע של שיקגו 1996-מועמד-מוזיקה לסרט-"צעצוע של סיפור" 1999-זוכה-מוזיקה לסרט-"באג לייף" אגודת מבקרי הקולנוע של לוס אנג'לס 1981-זוכה-מוזיקה-"Ragtime" אגודת מבקרי הקולנוע ברשת 1999-זוכה-מוזיקה לסרט-"פלזנטוויל" קישורים חיצוניים ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא רנדי ניומן בוויקישיתוף Green globe.svg אתר האינטרנט הרשמי

של רנדי ניומן F icon.svg רנדי ניומן , ברשת החברתית פייסבוק Twitter logo initial.svg רנדי ניומן , ברשת החברתית טוויטר Instagram logo 2016.svg רנדי ניומן , ברשת החברתית אינסטגרם YouTube play buttom icon (2013-2017).svg רנדי ניומן , סרטונים בערוץ היוטיוב Spotify logo without text.svg רנדי ניומן , באתר Spotify Allmusic Favicon.png רנדי ניומן , באתר AllMusic (באנגלית) MusicBrainz Logo 2016.svg רנדי ניומן , באתר MusicBrainz (באנגלית) Discogs.png רנדי ניומן , באתר Discogs (באנגלית) Songkick logotype.svg רנדי ניומן , באתר Songkick (באנגלית) רנדי ניומן , באתר Genius רנדי ניומן , באתר MOOMA (בארכיון האינטרנט) IMDB Logo 2016.svg רנדי ניומן , במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית) בן שלו, עכבר העיר אונליין, מישהו ראה את רנדי ניומן לאחרונה? , באתר הארץ, 15 באוגוסט 2008 רנדי ניומן , באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית) https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A8%D7%A0%D7%93%D7%99_%D7%A0%D7%99...