Historical records matching Sarah Schenirer
view all 18
Immediate Family
-
ex-husband -
husband
-
mother -
father
-
sister
-
brother
-
brother
-
brother
-
sister
-
brother
-
brother
-
sister
About Sarah Schenirer
Sarah Schenirer (also Soroh Shenirer) (July 15, 1883[1] - March 1, 1935 (yartzeit 26 Adar I)) was a pioneer of Jewish education for girls. In 1917, she established the Beis Yaakov (lit. "house of Jacob") school network in Poland.
Sarah Schenirer was born in Krakow, Poland on July 15, 1883 to Bezalel Schenirer (born in Tarnów) and Reizel/Roza Lack. In her memoirs, she describes herself as the unassuming and withdrawn daughter of Hasidic parents. She attended school until the age of thirteen, but could not continue because her family was poor. She became a seamstress.
When one client was unusually particular about the measurements of her dress, Schenirer wrote in her diary: "People are such perfectionists when it comes to clothing their bodies. Are they so particular when they address themselves to the needs of their soul?"
After the outbreak of World War I in 1914 she moved to Vienna, but returned to Kraków early the next year, where she organized a group of girls and taught them Jewish studies.[2] She succeeded in overcoming initial resistance against this new type of school and saw rapid development of about 300 schools in pre Holocaust Europe. Her initiative was approved by the leading rabbis of the times, such as the Gerrer Rebbe, Rabbi Avraham Mordechai Alter and Rabbi Yisrael Meir Kagan (known as "the Chofetz Chaim").
In 1923 Schenirer set up a teachers' seminary to train staff for her rapidly expanding network of schools. The main goal of the schools was "to train Jewish daughters so that they will serve the Lord with all their might and with all their hearts; so that they will fulfill the commandments of the Torah with sincere enthusiasm and will know that they are the children of a people whose existence does not depend upon a territory of its own, as do other nations of the world whose existence is predicated upon a territory and similar racial background."
Legacy[
When she died in 1935, more than 200 Beis Yaakov schools were teaching approximately 35,000 girls. One of her students was Rebbetzin Vichna Kaplan, founder of the first Bais Yaakov high school and teachers seminary in America. In her will, she wrote: "My dear girls, you are going out into the great world. Your task is to plant the holy seed in the souls of pure children. In a sense, the destiny of Israel of old is in your hands."
Literary references
In her novel Peleh Laylah, Israeli author Esther Ettinger, who studied at a Beis Yaakov school as a girl, weaves in passages from Sara Schenirer's writings.
Her student Pearl Benisch wrote a book about Sarah Schenirer called "Carry Me in Your Heart." The book "Rebbetzin Grunfeld" - The Life of Judith Grunfeld Courageous Pioneer of the Bais Yaakov Movement and Jewish Rebirth Artscroll Series, was written by Miriam Dansky about Sarah Schenirer's colleague.
http://en.wikipedia.org/wiki/Sarah_Schenirer
http://matzav.com/sarah-schenirer-ah-the-mother-of-the-bais-yaakov-... http://www.cracow.org.il/%D7%90%D7%99%D7%A9%D7%99%D7%9D-%D7%95%D7%A...
About Sarah Schenirer (עברית)
שרה שֶׁנִירֶר
''''''(בכתיב יידי: שענירער; א' בתמוז תרמ"ג, 6 ביולי 1883 – כ"ו באדר א' תרצ"ה, 1 במרץ 1935) הייתה מחנכת, מורה ופעילת חינוך חרדית, סופרת יידיש ומחזאית. מייסדת רשת בית יעקב לחינוך חרדי לבנות.
תוכן עניינים 1 ביוגרפיה 1.1 תקופת פעולתה של שרה שנירר 1.2 בית הספר הראשון 1.3 פעילות ספרותית 1.4 בראש תנועת 'בנות אגודת ישראל' 1.5 פטירתה 1.6 הנצחה 2 מספריה של שרה שנירר בעברית 3 לקריאה נוספת 4 קישורים חיצוניים 5 הערות שוליים ביוגרפיה שנירר נולדה בקרקוב למשפחה אדוקה של חסידי בעלז מהמעמד הבינוני-נמוך, ובהתאם לחוק חינוך חובה (וכפי שהיה נפוץ אז בגליציה) למדה בבית-ספר בשפה ובתרבות הפולנית. אביה, בצלאל, היה מצאצאי הש"ך, ואמה, שיינא פייגא, הייתה מצאצאי הב"ח[1][2]. היא החלה לעבוד כתופרת מקצועית בגיל צעיר כדי לעזור בכלכלת המשפחה, אך השלימה במקביל לעבודתה את לימודיה בחינוך וביהדות. מלחמת העולם הראשונה פגעה במשפחתה, ובהיותה בת 31 נמלטה כפליטה לווינה. בווינה הקדישה עצמה לשליחותה החינוכית-ספרותית, בניסיון להילחם בהשכלה ובחילון המואצים של הצעירות היהודיות, ולהחזירן אל המסורת הדתית. היא הייתה משתתפת קבועה בשיעוריו של הרב משה דוד פלעש, וממנו שאבה את רעיונותיה לגבי הצורך להעביר לבנות ישראל את התכנים היהודיים הרוחניים.
בשנותיה האחרונות הייתה נשואה ליצחק לנדא[2] ממנו התגרשה בהמשך[3]. ביומנה תיארה שנירר את אירוסיה: "בשעה טובה ומוצלחת התקיימו האירוסין שלי..."[4]. לשנירר לא נולדו ילדים.
תקופת פעולתה של שרה שנירר החלטתה של שנירר להקים בתי ספר לבנות נבעה כתולדה מצורך השעה, בעקבות האווירה החינוכית והחברתית שבה גדלו הבנים והבנות היהודים בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה העשרים. כך כותב צבי שרפשטיין בספרו "גדולי החינוך בעמנו"[5]:
חינוך הבנות בפולין בכלל ובגאליציה בפרט היתה בעיה כאובה וטראגית בחיי ישראל. אדוקי פולין הבדילו בין חינוך הבנים לחינוך הבנות הבדל חותך: את בניהם הקדישו לה' ואת הבנות לחיי הסביבה...חניכות בתי הספר הכלליים, מדברות פולנית מצוחצחת ושקועות בעולמו הרומאנטי- הלאומי של יוליוס סלובאצקי ואדם מיצקביץ...אם כי בנות אלה היו שומרות מצוות בבית, הרי לבבן היה רחוק מההווי האורתודוכסי..."
שנירר מתארת את תחושתה אל מול הווי חייהן של בנות דורה[6]:
הליקוי העיקרי נעוץ בזה שבנותינו יודעות מעט מאד על עברנו המפואר, וזה מרחיק אותן מן העם ומסורתו. אילו היה להן מושג ראוי ורחב...כי אז היו פני הדברים אחרים לגמרי
בית הספר הראשון בית הספר הראשון של "בית יעקב" נוסד בסוף חודש תשרי, שנת תרע"ט (1918) בקרקוב[7], ובו למדו כ-25 בנות בגילאי 13–14 בחדרון קטן. שרה לימדה את כל תחומי הלימוד: דת, מידות, עברית, יידיש, כתב רש"י, תולדות ישראל ומלאכת יד.
השם בית יעקב מבוסס על מדרש פרשני לפסוק המתאר את מתן תורה בספר שמות פרק י"ט: "וּמֹשֶׁה עָלָה אֶל הָאֱלֹהִים וַיִּקְרָא אֵלָיו ה' מִן הָהָר לֵאמֹר: כֹּה תֹאמַר לְבֵית יַעֲקֹב וְתַגֵּיד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל", ופירש במכילתא דרבי ישמעאל: "כה תאמר לבית יעקב - אלו הנשים, ותגיד לבני ישראל - אלו האנשים". מדרש מפורסם זה הקנה את שמו לרשת החינוך, שכן הוא משלב את הרעיון של לימוד תורה ומסירת ידע לנשים דווקא. יש אומרים שמקור השם הוא מן הפסוק "בית יעקב לכו ונלכה באור ה'".
לוחית זיכרון על מבנה בית יעקב למורות הראשון בקרקוב. 2016 בית הספר שלה הצליח והתרחב וב-1924 סיים המחזור הראשון של קורס המורות של הרשת. בית הספר התרחב והפך לרשת חינוכית דתית לבנות, בחסותה של תנועת "אגודת ישראל". בשנת 1937 השתייכו יותר ממאתיים וחמישים בתי ספר לרשת זו (על אף שרובם היו בתי ספר לחינוך משלים)[8]. הרשת כונתה "בית יעקב", והיא קיימת עד היום כמעט בכל קהילות ישראל המנהלות אורח חיים אורתודוקסי-חרדי.
הרקע להקמת רשת החינוך הוא פסק הלכה במאה ה-20 של "החפץ חיים", הרב ישראל מאיר הכהן, שסבר כי קביעת התלמוד בנושא לימוד תורה לנשים התייחסה לנסיבות מסוימות שאינן חלות עוד. הן הניחו קיומה של אווירה שבה "מסורות ומנהגים עתיקי־יומין היו מושרשים", ובנות למדו על היהדות לא באמצעות לימוד פורמלי אלא פשוט מהתבוננות בנעשה בבית. בימינו השתנו שני דברים, טען החפץ חיים: ראשית, המשפחה היהודית הייתה בתהליך של פירוק - היו משפחות שהתרחקו מהדת, אחרות הופרדו בשל גלי ההגירה ממזרח אירופה; שנית, בנות למדו לימודים כלליים וצריך לאזן אותם בחינוך יהודי כדי שלא ינטשו לגמרי את היהדות. באווירה חדשה זו, חלה חובה דתית להעניק לבנות חינוך יהודי. מכאן ש"אם הדבר לא ייעשה", כתב החפץ חיים, "הן עלולות לסור לגמרי מדרך ה' ולעבור על אושיות הדת".
פעילות ספרותית שנירר נחשבת לחלוצת הכתיבה הספרותית החדשה לבנות דתיות. בשבילן כתבה סיפורים, מחזות חינוכיים ופרקי מוסר, שנדפסו בעיתונות הילדים הדתית בפולין ביידיש. יצירותיה זכו לתפוצה רבה בשעתן ואחדות מהן תורגמו לעברית.
שרה שנירר פרסמה כעשרים כרכים ביידיש, סיפורת, ספרי ילדים, מחזות, מאמרי חינוך והדרכה דתית. וכן פרסמה אוטוביוגרפיה על חייה ומפעלה. לאחר מותה נכתבו עליה כמה ביוגרפיות, וכל כתביה הוצאו בכמה מהדורות ביוזמת תנועת "אגודת ישראל".
בראש תנועת 'בנות אגודת ישראל' שנירר הייתה מייסדת הסתדרות 'בנות אגודת ישראל', תנועת בת של אגודת ישראל שיועדה לנשים, נשאה דברים בוועידות התנועה[9], והכשרה לקראת עלייה לארץ ישראל של התנועה שפעלה בוורשה קראה את שמה 'קבוצת שרה בת טובים', על שמה של שנירר[10].
פטירתה בהיותה בת 52 חלתה, ובכ"ו אדר תרצ"ה, (1 במרץ 1935), נפטרה ונקברה בית העלמין “החדש" ב"פלשוב"(פרבר בדרום קרקוב) ברחוב Abrahama 3. בהלוויתה בעיר קרקוב השתתפו אלפים וגדולי הרבנים נשאו את דברי ההספד בבית כנסת הרמ"א. בבית הקברות הוקצה מקום מיוחד לקברה. הרב יהודה לייב אורליאן מילא את מקומה כמנהל בית יעקב. בית הקברות נחרב בשואה ובשנת 2003 הוקמה מחדש מצבה על קברה.
הנצחה רחוב הקרוי על שמה נמצא בשכונת קריית בעלז בירושלים, ורחוב על שמה ישנו גם בנתניה. כמו כן, נקראו על שמה מספר מוסדות ובתי ספר של רשת בית יעקב.
מספריה של שרה שנירר בעברית ספר המחזות, הוצאת נצח, תל אביב, 1954. מה תפקידה של בת ישראל?, קול קורא להורים יהודים לחנך את בנותיהם בבית ספר בית יעקב, ירושלים, 1934. חנה ושבעת בניה, מחזה, נצח, תל אביב, 1944. אם בישראל, כל כתביה של שרה שנירר, לזכרה, בני ברק, 1960. לקריאה נוספת משה פראגר, "שרה שנירר - אם בישראל" - סיפור חייה וקורותיה של מייסדת בית יעקב - הוצאת מרכז בית יעקב, ירושלים 1978. לאה אסתר זוסמן, שרה שנירר: סיפור חייה של מיסדת "בית יעקב", הוצאת "חכמה" ירושלים, תש"ן. הרב יואל שוורץ, מהפכת חינוך הבנות בדורנו - תולדותיה ופועלה של מרת שרה שנירר, ירושלים: ספרית ליבוביץ-קעסט, תשנ"ח פרל בניש, שאוני בלבכן, הוצאת פלדהיים, תשס"ו (תרגום מהמקור האנגלי: .Carry Me in Your Heart" N.Y. 2003"). אסתר אטינגר, פלא לילה, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2005, 311 עמודים. "גם אם צוחקים", סיפור חייה לנערות בספר כה עשו אמותינו. קישורים חיצוניים ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא שרה שנירר בוויקישיתוף אורי פז, מהפכה רוחנית של אישה אחת , אתר פאזל דבורה וייסמן, שרה שנירר , באנציקלופדיה לנשים יהודיות (באנגלית) אהרון קריב, המהפכנית הפמיניסטית ששינתה את פני היהדות החרדית , באתר וואלה! NEWS, 16 במרץ 2015 עדינה בר-אל, חומרי קריאה ולמידה ביידיש של "בית-יעקב" בפולין: תרומתם של שרה שנירר המייסדת ואליעזר שינדלר הסופר לתולדות חינוכן של בנות חרדיות וחומרי הקריאה שלהן , מאזניים, גליון 6, טבת תשע"ד, עמ' 46–49, באתר JSTOR שרה שנירר , בבסיס הנתונים WorldCat שרה שענירער, געזאמעלטע שריפטן , ניו יורק תשט"ו (ביידיש), באתר HebrewBooks שרה שנירר , באתר ארגון יוצאי קרקוב
https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A9%D7%A8%D7%94_%D7%A9%D7%A0%D7%99...
view all
Sarah Schenirer's Timeline
| 1883 |
July 3, 1883
|
Kraków, Kraków County, Lesser Poland Voivodeship, Poland
|
|
| 1935 |
March 1, 1935
Age 51
|
Kraków, Kraków County, Lesser Poland Voivodeship, Poland
|
|
| ???? |
The new Jewish cemetery in Płaszów, Abrahama 3, Kraków, Poland
|