Bernard "Bernie" Sanders (born September 8, 1941) is an American politician and the junior United States senator from Vermont. He was a candidate for the Democratic nomination for President of the United States in the 2016 election.

A member of the Democratic Party since 2015, Sanders had been the longest-serving independent in U.S. congressional history, though his caucusing with the Democrats entitled him to committee assignments and at times gave Democrats a majority. Sanders became the ranking minority member on the Senate Budget Committee in January 2015; he had previously served for two years as chair of the Senate Veterans' Affairs Committee.

Sanders was born and raised in Brooklyn, New York City, and graduated from the University of Chicago in 1964. While a student he was an active civil rights protest organizer for the Congress of Racial Equality and the Student Nonviolent Coordinating Committee. After settling in Vermont in 1968, Sanders ran unsuccessful third-party campaigns for governor and U.S. senator in the early to mid-1970s. As an independent, he was elected mayor of Burlington—Vermont's most populous city—in 1981, where he was reelected three times.

In 1990 he was elected to represent Vermont's at-large congressional district in the U.S. House of Representatives. In 1991 Sanders co-founded the Congressional Progressive Caucus. He served as a congressman for 16 years before being elected to the U.S. Senate in 2006. In 2012, he was reelected with 71% of the popular vote.

Sanders rose to national prominence following his 2010 filibuster against the proposed extension of the Bush tax cuts. He favors policies similar to those of social democratic parties in Europe, particularly those instituted by the Nordic countries, and has built a reputation as a leading progressive voice on issues such as campaign finance reform, corporate welfare, global warming, income inequality, LGBT rights, parental leave, and universal healthcare. Sanders has long been critical of U.S. foreign policy and was an early and outspoken opponent of the Iraq War. He is also outspoken on civil liberties and civil rights, particularly criticizing racial discrimination in the criminal justice system as well as advocating for privacy rights against mass surveillance policies such as the USA PATRIOT Act and the NSA surveillance programs. . . . continued

2016 presidential campaign

Sanders announced his intention to seek the Democratic Party's nomination for president on April 30, 2015, in an address on the Capitol lawn. His campaign was officially launched on May 26, 2015, in Burlington.. . . continued

Committee assignments

• Committee on the Budget (Ranking Member)
• Committee on Environment and Public Works
• Subcommittee on Clean Air and Nuclear Safety
• Subcommittee on Green Jobs and the New Economy
• Subcommittee on Transportation and Infrastructure
• Committee on Energy and Natural Resources
• Subcommittee on Energy
• Subcommittee on National Parks
• Subcommittee on Water and Power
• Committee on Health, Education, Labor, and Pensions
• Subcommittee on Children and Families
• Subcommittee on Primary Health and Aging, ranking member
• Committee on Veterans' Affairs, chairman

• TIME Magazine Cover
• Meet Bernie

Family

Bernie is the son of Dora/Dorothy (Glassberg) and Eli Sanders. His father was a Polish Jewish immigrant. His mother was born in New York, to Russian Jewish parents.
Bernie’s paternal grandparents were Leon Sander and Ettel “Ethel” Horn.
Bernie’s maternal grandparents were Benjamin Glassberg/Glassburg (the son of Abraham Glassburg) and Brayna “Bessie” Greenberg. Source
Wikipedia says this about his family:
In 1964, Sanders graduated from the University of Chicago with a bachelor of arts degree in political science. He married Deborah Shiling and they bought a summer home in Vermont; they had no children and divorced in 1966. ... His son, Levi Sanders, was born in 1969 to Susan Campbell Mott. In 1988 Sanders married Jane (O'Meara) Driscoll, a former president of Burlington College, in Burlington, Vermont. With her he has three stepchildren, whom he considers his own.
Sanders's brother, Larry Sanders, lives in the United Kingdom. He was a Green Party County Councillor representing the East Oxford division on Oxfordshire County Council, in England, until his retirement in 2013. Larry Sanders ran as a Green Party candidate for Oxford West and Abingdon in the 2015 British general election and came in fifth.

ברנרד "ברני" סנדרס

' (באנגלית: Bernard "Bernie" Sanders; נולד ב-8 בספטמבר 1941) הוא פוליטיקאי יהודי-אמריקאי, המכהן כסנאטור מטעם מדינת ורמונט מאז 2007. סנדרס הוא החבר העצמאי שכיהן בקונגרס לאורך התקופה הממושכת ביותר בהיסטוריה האמריקאית. סנדרס ניסה ללא הצלחה להיות המועמד הנשיאותי של המפלגה הדמוקרטית ב-2016 ומנסה שוב ב-2020.

בתור דמו-סוציאליסט, סנדרס ידוע בהתנגדות שלו לאי-שוויון כלכלי. במדיניות פנים, הוא תומך באופן כללי בזכויות עובדים ומקדם ביטוח בריאות אוניברסלי, חופשת לידה בתשלום, השכלה גבוהה ללא שכר לימוד, ותוכנית כלכלית שאפתנית שמטרתה ליצור עבודות שמתמודדות עם התחממות עולמית. במדיניות חוץ, סנדרס תומך בכלליות בהפחתת התקציב הצבאי וחיפוש פתרונות יותר דיפלומטיים ושיתופיים. בנוסף, הוא מאמין כי צריך לשים דגש גדול יותר על זכויות עובדים ודאגות סביבתיות כשמנהלים משא ומתן על הסכמי סחר בינלאומיים. פרשנים רבים הצביעו על ההשפעה הרבה של תפיסות העולם שלו על הפוליטיקה במפלגה הדמוקרטית מאז הקמפיין שלו לנשיאות 2016.[1][2][3]

סנדרס נולד וגדל ברובע ברוקלין שבניו-יורק. בעודו סטודנט, הוא היה מארגן מחאות אקטיבי בזמן התנועה האפרו-אמריקאית לזכויות האזרח. אחרי שעבר לגור בורמונט, הוא נבחר להיות ראש העיר של ברלינגטון ב-1981 בפער של עשרה קולות ונבחר מחדש שלוש פעמים. ב-1990 הוא ניצח בבחירות שהפכו אותו לחבר היחיד של בית הנבחרים של ארצות הברית מוורמונט. סנדרס שירת בבית הנבחרים במשך 16 שנים לפני שנבחר לסנאט של ארצות הברית ב-2006; הוא נבחר מחדש ב-2012 וב-2018.

באפריל 2015, סנדרס הכריז על התמודדותו בבחירות המקדימות של המפלגה הדמוקרטית לנשיאות ארצות הברית ב-2016. למרות ציפיות התחלתיות נמוכות, סנדרס זכה בתמיכה של 23 מדינות ובערך 43% מהקולות, לעומת ה-55% שזכתה בהם הילרי קלינטון. הקמפיין שלו זכה לתשומת לב על ההתלהבות של התומכים שלו, וכמו כן הדחייה של תרומה כספית גדולה מתאגידים, התעשייה הפיננסית וכל Super PAC (אנ') שהוא. ביולי 2016, הוא רשמית תמך בקלינטון כנגד הרפובליקאי דונלד טראמפ, בעודו מעודד את התומכים שלו להמשיך את "המהפכה הפוליטית" שהקמפיין שלו התחיל. בפברואר 2019, סנדרס הודיע על כך שינסה שנית לזכות במועמדות הדמוקרטית לנשיאות ארצות הברית.

תוכן עניינים 1 ראשית חייו 2 קריירה פוליטית מוקדמת 3 בית הנבחרים של ארצות הברית 4 הסנאט של ארצות הברית 5 הקמפיין לנשיאות 2016 6 יחסו לישראל 7 חיים אישיים 8 ספריו 9 קישורים חיצוניים 10 הערות שוליים ראשית חייו סנדרס נולד בברוקלין, ניו יורק. אביו, אליאס סנדר-גוטמן, נולד ב-19 בספטמבר 1904 בעיירה סוופניצה (Słopnice) בדרום פולין (אז חלק מפרובינציית גליציה שבאימפריה האוסטרו-הונגרית) למשפחה יהודית, וב-1921, בגיל 17, היגר לארצות הברית ושינה את שם משפחתו לסנדרס. אמו, דורותי לבית גלסברג, נולדה בניו יורק ב-2 באוקטובר 1912 לזוג מהגרים יהודים מפולין (אביה נולד ברדזין פודלסקי) ורוסיה. כל בני משפחת אביו נרצחו במהלך השואה בפולין. המשפחה הייתה בת למעמד בינוני-נמוך והדאגה לפרנסה הייתה דבר שבשגרה. סנדרס טען כי כך ניטעה בו תודעה מעמדית חזקה, שהובילה אותו לסוציאליזם. אחיו של סנדרס, לארי סנדרס, הוא כיום פוליטיקאי החבר במפלגת "הירוקים" של אנגליה וויילס, במחוז אוקספורדשייר באנגליה. בנו של לארי, אחיינו של סנדרס, ג'ייקוב, הוא חבר לשעבר במועצת העיר של אוקספורד מטעם הירוקים.

הוא למד בבית הספר התיכון על שם ג'יימס מדיסון (אנ') בברוקלין, שבו למדו גם שני סנאטורים יהודים נוספים שמכהנים או שכיהנו עמו בסנאט האמריקאי; צ'אק שומר (דמוקרט ממדינת ניו יורק) ונורם קולמן (רפובליקני ממינסוטה). שנה לאחר סיום לימודיו בתיכון נפטרה אמו, בגיל 46, ושלוש שנים לאחר מכן נפטר אביו.

סנדרס סיים תואר ראשון במדע המדינה באוניברסיטת שיקגו ב-1964, שם הצטרף ל"איחוד החופשי", גוף שפעל נגד מלחמת וייטנאם והפרדה גזעית של אפרו-אמריקאים בקמפוסים.[4][5] ומיד עם סיום לימודיו, נסע לישראל ובמשך מספר חודשים התנדב בקיבוץ שער העמקים.[5] הוא חזר לארצות הברית והשתקע עם אשתו הראשונה, דברה שילינג, במדינת ורמונט. עבד לפרנסתו במקצועות שונים, ובכללם גם כנגר וכעיתונאי עצמאי.

קריירה פוליטית מוקדמת בזמן לימודיו באוניברסיטת שיקגו, הצטרף סנדרס לליגה הסוציאליסטית הצעירה (Young People's Socialist League), ארגון הצעירים של המפלגה הסוציאליסטית האמריקאית, ונטל חלק במאבק התנועה לזכויות האזרח של ארצות הברית כמארגן סטודנטים במסגרת "הקונגרס לשוויון גזעי" ("Congress of Racial Equality") ו"ועדת התיאום הסטודנטיאלית הלא אלימה" ("Student Nonviolent Coordinating Committee"). תחת ראשותו התאחדו סניפי אוניברסיטת שיקגו של שתי התנועות לתנועה משותפת אחת.

בינואר 1962 הוביל סנדרס מצעד לבניין ההנהלה של אוניברסיטת שיקגו כדי למחות על מדיניותו של נשיא האוניברסיטה ג'ורג' וולס בידל של הפרדה גזעית במעונות הסטודנטיאליים. "אנו מרגישים שזהו מצב בלתי נסבל כאשר סטודנטים שחורים ולבנים של האוניברסיטה לא יכולים לחיות יחדיו בדירות בבעלות האוניברסיטה", אמר סנדרס בהפגנה. לאחר מכן, נכנסו סנדרס ועוד 32 סטודנטים נוספים לבניין ההנהלה וחנו מחוץ ללשכת הנשיא, במה שהיה לשְׁבִיתַת השֶׁבֶת הראשונה של התנועה לזכויות האזרח בהיסטוריה של שיקגו. אחרי שבועות של שְׁבִיתות שֶׁבֶת, הקימו בידל והאוניברסיטה ועדה לחקר האפליה הגזעית באוניברסיטה.

ב-1963 השתתף סנדרס במצעד לוושינגטון למען תעסוקה וחירות, בו נשא מרטין לותר קינג את נאומו ההיסטורי "יש לי חלום". באותו קיץ הורשע בהתנגדות למעצר במהלך הפגנה נגד הפרדה גזעית בבתי הספר הציבוריים של שיקגו, ונקנס ב-25 דולרים.

הקריירה הפוליטית של סנדרס החלה ב-1971, כשהצטרף למפלגת "Liberty Union", שהתנגדה למלחמת וייטנאם. הוא ניסה להיבחר מטעמה מספר פעמים לסנאטור ומושל ורמונט, ללא הצלחה ובעקבות זאת עזב אותה ב-1979.

שנתיים לאחר מכן רץ לראשונה כעצמאי, הנתמך על ידי ראשוני "המפלגה הפרוגרסיבית" של ורמונט, לראשות עיריית ברלינגטון וניצח ברוב של 12 קולות בלבד את ראש העירייה, שכיהן שש כהונות. סנדרס שב ונבחר לאחר מכן עוד שלוש פעמים, כנגד מועמדי המפלגה הדמוקרטית והרפובליקנית כאחד, וכיהן בסך הכל שמונה שנים כראש העיר. הקואליציה הפרוגרסיבית שלו מעולם לא זכתה ברוב במועצת העיר, אבל היו לו מספיק תומכים במועצה, לצורך ניהול העיר למול האופוזיציה של שתי המפלגות הגדולות.

בשנת 1988 החליט סנדרס שלא לרוץ בפעם החמישית לראשות העיר, אלא למושב היחיד של ורמונט בבית הנבחרים של ארצות הברית. הוא הפסיד במרוץ זה למועמד הרפובליקני, ותלה את הפסדו בשל עמדותיו הקשוחות יחסית כלפי פיקוח על כלי נשק, במדינה כפרית ללא חוקי נשק כלל. עם זאת, כעבור שנתיים בנובמבר 1990 ניצח סנדרס את אותו מועמד, ובינואר 1991 החל לכהן כחבר בית הנבחרים האמריקאי. הוא היה בכך לחבר העצמאי הראשון בבית הנבחרים של ארצות הברית, מאז 1950, והראשון מזה ששים שנה, שהכריז על עצמו כסוציאליסט. במשך השנתיים שבין סיום כהונתו כראש עיריית ברלינגטון לכניסתו לבית הנבחרים כיהן כמרצה למדע המדינה באוניברסיטת הארוורד ובקולג' האמילטון.

בית הנבחרים של ארצות הברית

סנדרס ב-1991 סנדרס היה למועמד העצמאי היחיד שנבחר לבית הנבחרים מזה 40 שנה. וושינגטון פוסט וארגוני חדשות אחרים ציינו שזו הייתה הפעם הראשונה שבה סוציאליסט נבחר לבית הנבחרים מזה עשורים. סנדרס שירת בבית במשך 16 שנים, מ-1991 ועד שנהיה לסנאטור ב-2007, בעודו זוכה בבחירות שוב ושוב בהפרשים גדולים, מלבד פעם אחת ב-1994, בזמן ה"מהפכה הרפובליקנית" (אנ'), שבה זכה ב-3% עם 50% מהקולות.

במשך השנה הראשונה שלו בבית הנבחרים, סנדרס לעיתים קרובות ריחק בעלי ברית ועמיתים באומרו ששתי המפלגות הפוליטיות משרתות בעיקר את העשירים. ב-1991, סנדרס ייסד את השדולה הפרוגרסיבית, קבוצה שכללה בעיקר דמוקרטים ליברליים שסנדרס היה יושב הראש שלה ב-8 שנותיה הראשונות, בעודו עדיין מסרב להצטרף למפלגה הדמוקרטית.

הוא התנגד לממשל בוש באופן קבוע, בשל הקיצוצים שהנשיא הרפובליקני ביצע בתוכניות החברתיות השונות שסנדרס תמך בהן, וביקר את אלן גרינספן, מי שהיה בשעתו יושב ראש מועצת הנגידים של הבנק הפדרלי (הבנק המרכזי של ארצות הברית), בטענה שגרינספן "מייצג את העשירים והתאגידים הגדולים".[6]

סנדרס תמך באופן מלא, במהלך כל כהונותיו בבית הנבחרים, וגם לאחר מכן בסנאט, בכל ענייני איגוד העובדים האמריקאי AFL-CIO. הוא תמך בביטוח בריאות לאומי, שאמור היה לכסות את כל האמריקאים, הרבה לפני שהנושא הועבר על ידי הנשיא ברק אובמה. הוא הצביע כנגד חוק שחתר לאסור על שיבוט בני אדם והתנגד לחוקים שתמכו בסחר חופשי, אותו הוא כינה "בלתי מרוסן".[7]

יו"ר הוועד הדמוקרטי הלאומי, הווארד דין, הצהיר ש"ברני סנדרס מצביע עם הדמוקרטים ב-98% מהפעמים"[8] וסנדרס אכן תמך בכל מועמד דמוקרטי לנשיאות ארצות הברית מאז 1992. הרפובליקנים תקפו את סנדרס כ"קיצוני חסר אפקטיביות", שהעביר רק חוק אחד וחמישה עשר תיקונים במשך שמונה תקופות כהונתו בבית הנבחרים. סנדרס הגיב באומרו שהוא העביר "את תיקוני המליאה הרבים ביותר, יותר מכל חבר בבית הנבחרים מאז 1996".

עם זאת, חלק סנדרס על הדעה הרווחת במפלגה הדמוקרטית בענייני NRA (איגוד הרובאים הלאומי). כך למשל הוא הצביע נגד "חוק בראדלי למניעת אלימות אקדחים" ובעד החוק להגבלת תביעות משפטיות כנגד יצרני כלי ירייה - חוק, המתיישב עם האינטרס של NRA.[9] הוא נימק את דעותיו בכך שהוא "מגיע ממדינה כפרית", שבה אין חוקים להגבלת נשיאת נשק, ובה תושבים רבים מחזיקים בנשק אישי.[10]

בענייני חוץ, בדומה לענייני הפנים, נמצא סנדרס בדרך כלל בקצה השמאלי של המפה הפוליטית. הוא הצביע למשל כנגד שתי הצעות החוק שהסמיכו את הנשיא ג'ורג' הרברט ווקר בוש ב-1991 ואת הנשיא ג'ורג' ווקר בוש ב-2002, להורות על שימוש בכוח כנגד עיראק. בהתאם לכך, הוא גם התנגד לפלישה של 2003 לעיראק ולהמשך שהותם של הכוחות האמריקאים בה לאחר מכן, ואף דרש לחקור "איך נכנסנו למלחמה בעיראק ומדוע", תוך טענה כי "הקונגרס אינו יכול יותר לפעול כחותמת גומי של הנשיא".[11] עם זאת, הוא הצדיק את מלחמת אפגניסטן, וטען כי לאור פיגועי התאומים, היה זה הדבר הנכון לעשות.

אף על פי כן, במרץ 2006, אחרי שסדרה של החלטות הקוראות לו לפעול להדחת הנשיא בוש עברו בערים שונות בוורמונט,[12] הצהיר כי יהיה זה לא מעשי לנסות להדיח את הנשיא, בהתחשב במציאות שבה שלטו הרפובליקנים באותה עת בקונגרס.

הסנאט של ארצות הברית

סנדרס במהלך מתן עדות בקונגרס, 2014

ברני סנדרס, אוגוסט 2015 בבחירות נובמבר 2006 רץ סנדרס לסנאט, תוך שהוא ממשיך לשמור על עצמאותו. עם זאת הסנאטור היהודי ממדינת ניו יורק, צ'אק שומר, שכיהן כיו"ר "הועדה הדמוקרטית לבחירות בסנאט", שמטרתה להכניס בבחירות כמה שיותר דמוקרטים לסנאט, תמך בו באופן רשמי. משמעות תמיכה זו הייתה, שכל דמוקרט שירוץ כנגד סנדרס, לא יכול היה לצפות לקבל עזרה פיננסית מהמפלגה. סנדרס קיבל בנוסף גם תמיכה רשמית מצד הארי ריד, שהיה אז מנהיג המיעוט ולאחר מכן מנהיג הרוב בסנאט, וכן מצד יו"ר הוועד הדמוקרטי הלאומי, מושל ורמונט לשעבר, הווארד דין. בתמיכה דמוקרטית גורפת זו, סנדרס ניצח את מתחרו הרפובליקני במערכת הבחירות היקרה ביותר בהיסטוריה של ורמונט, ובינואר 2007 הוא נכנס לסנאט כנציגה של מדינת ורמונט.[13]

בבחירות נובמבר 2012 הוא הביס את יריבו הרפובליקני ביחס של 3:1 בערך ובינואר 2013, עם תחילת תקופת כהונתו השנייה בסנאט, מונה בתמיכת הדמוקרטים ליו"ר ועדת הסנאט לענייני חיילים משוחררים. בבחירות נובמבר 2018 נבחר ברוב גדול לכהונה שלישית בסנאט.

סנדרס מצביע כיום בסנאט עם הדמוקרטים, בכל הנושאים הפרוצדורליים, ומצביע עימם כמעט תמיד בנושאי מדיניות חוץ ופנים. בין השאר הוא העביר ב-2007, יחד עם הסנאטורית היהודייה ברברה בוקסר (דמוקרטית, מקליפורניה), חוק, המספק כיום מימון למחקר ופיתוח למניעת התחממות כדור הארץ, ולהפחתת זיהום האוויר בדו תחמוצת הפחמן. החוק מציב סטנדרטים קפדניים יותר לגבי הגזים הנפלטים מכלי רכב חדשים, תומך בשימוש באנרגיה מתחדשת במקום בנפט, ודורש יעילות אנרגטית וסטנדרטים רגולטוריים לשימוש באנרגיה בכלל.[14]

הקמפיין לנשיאות 2016 ב-30 באפריל 2015, הודיע על התמודדותו בבחירות המקדימות של המפלגה הדמוקרטית לבחירות לנשיאות ארצות הברית 2016. במהלך הקמפיין הדגיש שוב את תמיכתו בדמוקרטיה סוציאליסטית.[15] ב-10 בפברואר 2016 ניצח בפריימריז בניו המפשייר ולאחר מכן גם במדינות נוספות.[16] במהלך הקמפיין ניסה להצניע את מקורותיו היהודיים כשהוא מתאר את עצמו כמהגר פולני ולא כיהודי,[17] אולם לאחר ביקורת בנושא הרחיב בסוגיית יהדותו.

סנדרס זכה ב-1847 צירים ו-23 מדינות ותחרויות לאורך הקמפיין. הוא פרש רשמית ב-12 ביולי 2016 והודיע על תמיכתו במועמדותה של הילרי קלינטון.

במהלך הבחירות לנשיאות ניתן היה לרשום את שמו של סנדרס ב-12 מדינות. הוא קיבל לפחות 102,017 קולות.[18] בהצבעת האלקטורים ב-19 בדצמבר 2016, אחד מהאלקטורים של מדינת הוואי הצביע לסנדרס במקום לקלינטון, ובכך הפך סנדרס לאמריקאי-יהודי הראשון שקיבל קולות של אלקטורים לבחירות לנשיאות.[19]

יחסו לישראל סנדרס מצהיר שהוא תומך של ישראל, אם כי לא אחת מתח ביקורת על ההתנהלות של ישראל בנוגע לסכסוך הישראלי–פלסטיני. בפברואר 2009 ביקר את פעולות החמאס נגד ישראל והצדיק את מבצע עופרת יצוקה בעזה, באומרו כי המבצע "בא להילחם בירי פלסטיני של טילים על ערי ישראל, אף כי למרבה הצער נהרגו במבצע זה מעל 1,200 פלסטינים, רובם אזרחים, כמו גם 13 ישראלים".[%D7%93%D7%A8%D7%95%D7%A9 מקור] הוא תמך במבצע צוק איתן, ולצד זאת ביקר את "תגובת היתר" של ישראל ואת הפצצת מתקני האומות המאוחדות. במרץ 2015 נמנה עם 8 הסנאטורים שלא נכחו בנאום ראש הממשלה בנימין נתניהו בקונגרס האמריקני נגד ההסכם בין המעצמות לאיראן והצהיר על תמיכתו בהסכם הסופי.

הוא תומך בפתרון שתי מדינות לשני עמים ובתוכנית הסיוע הכלכלית לישראל, כמו גם לרשות הפלסטינית, על מנת לעודד את הצדדים להגיע לפתרון מדיני. הוא מאמין במחויבותה של ארצות הברית להבטיח את קיומה של ישראל וגורס שהחמאס עקבי בשאיפתו להשמיד את ישראל. בראיון לעיתון ניו יורק דיילי ניוז, במהלך המרוץ לנשיאות 2016 התבטא נגד יחסה של ישראל לפלסטינים ואמר כי לפי "זכרונו" ישראל הרגה 10,000 בני אדם חפים מפשע במבצע "צוק איתן", (לפי הערכת האו"ם המספר עמד על 1462)[20] ואמר כי הוא חושב שההתקפות הישראליות "יותר חסרות הבחנה משהיו צריכות להיות".[21] ב-2016 סירב לחתום על מסמך עליו חתמו 83 סנאטורים, בו קראו לנשיא ברק אובמה להגדיל את הסיוע הביטחוני לישראל כדי לשמר את יתרונה הצבאי באזור.[22] בנובמבר 2019 הציע לבטל את הסיוע הבטחוני לישראל, אם זו לא תשנה את מדיניותה כלפי רצועת עזה, ושגריר ישראל באו"ם דני דנון תקף אותו בנחרצות, והאשים אותו בפגיעה בארה"ב .[23][24] בפברואר 2020 אמר כי לא ישתתף בכנס איפא"ק, כיוון שועידת איפא"ק לטענתו נותנת במה לגזענות. הנהלת איפא"ק הגיבה כי סנדרס מעולם לא השתתף בכינוסיה.[25] ב26 בפברואר, הכריז סנדרס, כי אם ייבחר לנשיאות, יבחן את העתקת שגרירות ארה"ב מירושלים לתל אביב.[26]

חיים אישיים נישואיו הראשונים של סנדרס היו לדבורה שילינג ב-1964. הזוג התגרש ב-1966. סנדרס נישא לג'יין או'מירה דריסקול, אמריקאית-קתולית ונשיאה לשעבר של ברלינגטון קולג', מכללה קטנה בעיר ברלינגטון. הוא פגש אותה בחגיגת ניצחונו הראשון בתחילת שנות השמונים בבחירות לראשות העיר ברלינגטון, ונישא לה ב-1988. בעקבות נישואיהם הוא אימץ את שלושת ילדיה מנישואיה הראשונים. לסנדרס גם בן שנולד ב-1969 לסוזאן קמפבל מוט, בת-זוגו באותה תקופה.

סנדרס מופיע באופן קבוע בתוכנית הרדיו של תום הרטמן, בפינה של יום שישי שנקראת "ארוחת בוקר מאוחרת עם ברני". הוא אף גילם את דמותו של הרב מני שביץ בקומדיה מ-1999, "קבלת הפנים לחתונה של האקסית שלי" (My X-Girlfriend's Wedding Reception), בכיכובה של הזמרת ושחקנית התיאטרון דבי גיבסון.

ספריו אאוטסיידר בבית הנבחרים

ספר ביוגרפי מאת ברני סנדרס (קישור של Google לפרקים מתוך הספר) The Speech: On Corporate Greed and the Decline of Our Middle Class (2010; 2015) Our Revolution: A Future to Believe In (2016) Bernie Sanders Guide to Political Revolution (2017) Where We Go from Here: Two Years in the Resistance (2018) קישורים חיצוניים Green globe.svg אתר האינטרנט הרשמי

של ברני סנדרס מיזמי קרן ויקימדיה ויקיציטוט ציטוטים בוויקיציטוט: ברני סנדרס ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: ברני סנדרס F icon.svg ברני סנדרס , ברשת החברתית פייסבוק Twitter logo initial.svg ברני סנדרס , ברשת החברתית טוויטר Instagram logo 2016.svg ברני סנדרס , ברשת החברתית אינסטגרם YouTube play buttom icon (2013-2017).svg ברני סנדרס , סרטונים בערוץ היוטיוב ברני בעברית , עמוד פייסבוק בעברית על קמפיין סנדרס הסנאטור ברני סנדרס , באתר הסנאט אתרו הרשמי Twitter logo initial.svg ברני סנדרס , ברשת החברתית טוויטר הסנאטור הסוציאליסט , ניו יורק טיימס, 21 בינואר 2007 גיא רולניק, כמו נתניהו ולפיד - אבל ההפך , באתר TheMarker‏, 15 בינואר 2016 יאיר קלדור, אחד משלהם , באתר כלכליסט, 28 בינואר 2016 גיא אלסטר‏, יהודי בבית הלבן? כך כובש סנדרס את הצעירים בארצות הברית , באתר וואלה! NEWS‏, 4 בפברואר 2016 סרטונים נדן פלדמן, המושיע: איך הפך סוציאליסט מזדקן לתקווה היחידה של מיליוני צעירים קפיטליסטים? , באתר TheMarker‏, 1 באפריל 2016 נטע אלכסנדר, ברני סנדרס, המועמד שמסרב להפסיק לרוץ , באתר הארץ, 7 בספטמבר 2017 ראיון עם ברני סנדרס, הסוציאליסט מוורמונט - 21 באוקטובר 2011 , באתר ה"גרדיאן" ברני סנדרס

באתר המדריך הביוגרפי של הקונגרס של ארצות הברית (באנגלית) https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%91%D7%A8%D7%A0%D7%99_%D7%A1%D7%A0...

-----------------------------------

Bernard "Bernie" Sanders (born September 8, 1941) is an American politician and the junior United States senator from Vermont. He was a candidate for the Democratic nomination for President of the United States in the 2016 election.

A member of the Democratic Party since 2015, Sanders had been the longest-serving independent in U.S. congressional history, though his caucusing with the Democrats entitled him to committee assignments and at times gave Democrats a majority. Sanders became the ranking minority member on the Senate Budget Committee in January 2015; he had previously served for two years as chair of the Senate Veterans' Affairs Committee.

Sanders was born and raised in Brooklyn, New York City, and graduated from the University of Chicago in 1964. While a student he was an active civil rights protest organizer for the Congress of Racial Equality and the Student Nonviolent Coordinating Committee. After settling in Vermont in 1968, Sanders ran unsuccessful third-party campaigns for governor and U.S. senator in the early to mid-1970s. As an independent, he was elected mayor of Burlington—Vermont's most populous city—in 1981, where he was reelected three times.

In 1990 he was elected to represent Vermont's at-large congressional district in the U.S. House of Representatives. In 1991 Sanders co-founded the Congressional Progressive Caucus. He served as a congressman for 16 years before being elected to the U.S. Senate in 2006. In 2012, he was reelected with 71% of the popular vote.

Sanders rose to national prominence following his 2010 filibuster against the proposed extension of the Bush tax cuts. He favors policies similar to those of social democratic parties in Europe, particularly those instituted by the Nordic countries, and has built a reputation as a leading progressive voice on issues such as campaign finance reform, corporate welfare, global warming, income inequality, LGBT rights, parental leave, and universal healthcare. Sanders has long been critical of U.S. foreign policy and was an early and outspoken opponent of the Iraq War. He is also outspoken on civil liberties and civil rights, particularly criticizing racial discrimination in the criminal justice system as well as advocating for privacy rights against mass surveillance policies such as the USA PATRIOT Act and the NSA surveillance programs. . . . continued

2016 presidential campaign

Sanders announced his intention to seek the Democratic Party's nomination for president on April 30, 2015, in an address on the Capitol lawn. His campaign was officially launched on May 26, 2015, in Burlington.. . . continued

Committee assignments

• Committee on the Budget (Ranking Member)
• Committee on Environment and Public Works
• Subcommittee on Clean Air and Nuclear Safety
• Subcommittee on Green Jobs and the New Economy
• Subcommittee on Transportation and Infrastructure
• Committee on Energy and Natural Resources
• Subcommittee on Energy
• Subcommittee on National Parks
• Subcommittee on Water and Power
• Committee on Health, Education, Labor, and Pensions
• Subcommittee on Children and Families
• Subcommittee on Primary Health and Aging, ranking member
• Committee on Veterans' Affairs, chairman

• TIME Magazine Cover
• Meet Bernie

Family

Bernie is the son of Dora/Dorothy (Glassberg) and Eli Sanders. His father was a Polish Jewish immigrant. His mother was born in New York, to Russian Jewish parents.
Bernie’s paternal grandparents were Leon Sander and Ettel “Ethel” Horn.
Bernie’s maternal grandparents were Benjamin Glassberg/Glassburg (the son of Abraham Glassburg) and Brayna “Bessie” Greenberg. Source
Wikipedia says this about his family:
In 1964, Sanders graduated from the University of Chicago with a bachelor of arts degree in political science. He married Deborah Shiling and they bought a summer home in Vermont; they had no children and divorced in 1966. ... His son, Levi Sanders, was born in 1969 to Susan Campbell Mott. In 1988 Sanders married Jane (O'Meara) Driscoll, a former president of Burlington College, in Burlington, Vermont. With her he has three stepchildren, whom he considers his own.
Sanders's brother, Larry Sanders, lives in the United Kingdom. He was a Green Party County Councillor representing the East Oxford division on Oxfordshire County Council, in England, until his retirement in 2013. Larry Sanders ran as a Green Party candidate for Oxford West and Abingdon in the 2015 British general election and came in fifth.