Shmuel (Samy) Moreh

Shmuel Moreh (Hebrew: שמואל מורה‎,Arabic: شموئيل موريه‎, born in Baghdad, December 22, 1932) is professor emeritus in the Department for Arabic Language and Literature at the Hebrew University and a recipient of the Israel Prize in Middle Eastern studies in 1999. In addition to having written many books and articles dealing with Arabic literature in general and Iraqi Jewish Arabic literature in particular, he has been a major contributor to Elaph, the first online daily independent journal. Professor Moreh writes in Arabic, Hebrew, and English.

________________________________________________

ויקיפדיה

שמואל מורה (נולד ב-22 בדצמבר 1932) הוא פרופסור אמריטוס בחוג לשפה וספרות ערבית במכון ללימודי אסיה ואפריקה באוניברסיטה העברית וחתן פרס ישראל במזרחנות לשנת התשנ"ט 1999

חייו ופועלו

מורה נולד וגדל בבגדד שבעיראק. הדמות שהותירה עליו את חותמה יותר מכל על חייו הייתה של סבו הרב, חכם יחזקאל מאיר בן מעלם רחמים בן אברהם שלום (1939-1865, מחבר הספר "ליקוטי אמרי א-ל" בשבעה כרכים). אמו סניורה עינהצ'י, הייתה מורה לצרפתית בבית הספר אליאנס ואביו אברהם היה רואה חשבון ראשי בחברה הבריטית אנדרו וייר ליצוא ויבוא של תמרים, חיטה ויבוא מכונות חקלאיות לעיראק, אחר כך היה סוחר קרקעות וקבלן וגרף ממון רב שממשלת הבעת' החרימה לאחר עלייתו ארצה בשנת 1962. שמואל מורה למד בבית ספר עממי ערבי שבו למדו כל בני הפקידות הגבוה, כולל כמה מבני משפחת המלוכה, ובני שרים, אחר כך למד בחטיבת הביניים בבית הספר היהודי "פרנק עיני". בגיל 13 הצטרף יחד עם אחיו ריימונד למחתרת הציונית בעיראק ללימוד עברית, אך לא היו פעילים בה. בשנים 1950-1948 למד בבית הספר התיכון היהודי בבגדד "שמאש" במגמה ראלית-מתמטית וזכה בבית ספרו בתחרות ספורים קצרים ובמדליית האגרוף. בגיל 16 החל לפרסם שירים בעיתוני בגדד " אל-עיראק אל-יום, "אל-כרך", "אל-נבאא'". גמר בגרות ב-1950

עלה לישראל ב-1951 בנפרד, אחרי ששלושת אחיו עלו קודם לכן, הבכור, יעקב, עלה ראשון כדי ללמוד באוניברסיטה העברית, רימונד ומרדכי שהיו מתחת לגיל הגיוס צורפו למשפחות עולים, ורק לאחר מכן עלתה אמו עם אחותו הצעירה גלאדיס. בתחילה שהתה משפחתו במחנה העולים "שער העלייה" והוא עבד עם אחיו ריימונד, שקבלו אוהל במעברת סקייה (כיום אור יהודה) בבניין, כשאחיו והוא שצברו סכום מספיק להרשמה באוניברסיטה העברית עברו לירושלים להצטרף לאם המשפחה שעלתה עם הבת הצעירה וללמוד יחד עם אחיהם הבכור יעקב. במהלך שירותו הצבאי למד לימודי ערב בבית הספר למשפט וכלכלה בתל אביב. עשה את חוק לימודיו לתואר ראשון בחוג לשפה וספרות ערבית והמזרח התיכון בזמן החדש באוניברסיטה העברית (1958), תואר שני בחוג לשפה וספרות ערבית והיסטוריה של ארצות האסלאם (1961). עבודת המאסטר שלו נערכה בהנחייתו של פרופסור דוד איילון והיא עסקה בחיבורים של ההיסטוריון המצרי עבד א-רחמן אל-ג'ברתי (1825-1753). מורה גילה אוטוגרפים של ספריו ההיסטוריים ואת הראשון משלושת כתביו אלו ועליו כתב את העבודה בציון מעולה. הוא השלים את כתיבת הדוקטורט בבית הספר ללימודי אסיה ואפריקה באוניברסיטת לונדון. בשנים 1965-1962. עבודת הדוקטורט שלו נסובה על: "שירה סטרופית, חרוז לבן, שירה בפרוזה ושירה חופשית בספרות ערבית מודרנית" והוגשה לסנט אוניברסיטת לונדון בשנת 1965. העבודה נכתבה בהדרכת פרופסור רוברט סרג'נט הבריטי, מר דוד קאוון וד"ר ואליד עראפאת

מינואר שנת 1966 הוא משמש כמרצה בחוג לשפה וספרות ערבית באוניברסיטה העברית, עמד בראש החוג לשפה וספרות ערבית באוניברסיטה העברית (1979-1982). היה מרצה באוניברסיטת חיפה ופרופסור אורח באוניברסיטת בר-אילן, שניהם במשרה חלקית. בשנת 1983 התמנה לפרופסור מן המניין באוניברסיטה העברית ובאוניברסיטת בר-אילן. שהה בשבתונים באוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס, באוניברסיטת קליפורניה בברקלי, מרילנד שבארצות הברית, ואוניברסיטת הלסינקי, אוניברסיטת לונדון, אוניברסיטת אוקספורד (יארינגטון), אוניברסיטת קיימברידג' (חבר בקליר הול), אדינבורו, מנצ'סטר, בון, בוח'ום שבגרמניה ועוד. השתתף ברוב הקונגרסים המזרחנים באירופה, ובאמריקה הצפונית והדרומית. קבל הפרסים הבאים: פרס פרחי (ללימודי ערבית באוניברסיטה העברית), פרס סינטור (האוניברסיטה העברית), פרס המועצה הבריטית (1962-1963), פרס ידידי האוניברסיטה העברית בלונדון (1963-1965), מלגת ממשלת צרפת ((CNRS (1977), מלגת חילופי חוקרים עם ממשלת גרמניה (DAAD 1979, 1982), מלגת קרן גרמניה-ישראל (GIF) (1), מלגת האקדמיה הישראלית. הוא חבר מערכת של כתב העת Studies in Arabic and Islamic Culture, בהוצאת אוניברסיטת בר-אילן והיה חבר מערכת של כתב העת "אל-כרמל" (al-Karmil) בהוצאת אוניברסיטת חיפה. יועץ למערכת כתב העת לחקר העברית Mellila בהוצאת אוניברסיטת מנצ'סטר שבאנגליה, חבר המועצה לרשות השידור (1980-1977), עורך תוכנית הטלוויזיה "אבדאע" יחד עם פרופסור מנחם מילסון וענאן ספדי (1989-1986), חבר מערכת הירחון לספרות "מאזניים", ירחון אגודת הסופרים העברים, וחבר מערכת כתב-העת "נהרדעא" בטאון "מרכז מורשת יהדות בבל", חבר הנהלת "קרן לקידום החינוך בישראל",חבר "המכון לחקר תנועת המחתרת הציונית-חלוצית בעיראק" בירושלים, וחבר המועצה המייעצת של-International Biographical Centre, Cambridge. כתב את רוב הערכים של התיאטרון הערבי והערכים על סופרים ומשוררים באנציקלופדיה של הספרות הערבית (Encyclopedia of Arabic Literature) שיצאה בלונדון וניו יורק (1998). כתב את רוב הערכים על הספרות הערבית החדשה באנציקלופדיה של האסלאם (Ecnyclopaedia of Islam) והציע את הערכים החדשים על סופרים יהודים מארצות ערב. פרט לכך פרסם שירים, סיפורים קצרים ומחזה והוא עובד כעת על האוטוביוגרפיה שלו שחלקים ממנה (34 פרקים) נמצאים כעת במרשתת האינטרנט Elaph בלונדון ובמינכן ‏‏ זכרונותיו פורסמו בבגדד בשנת 2010 תחת הכותר: The Jews of Iraq, Memories and Sadness. כעת עובד מורה על עיבוד של זכרונותיו והם יראו אור בידי הוצאת כול שי בחיפה. היה ממייסדי אגודת המשוררים בשפה הערבית בשנת 1956, אותה ייסד מישל חדאד מנצרת. ייסד את אגודת האקדמאים יוצאי עיראק ב-1980, במסגרת זאת מורה ערך והוציא לאור 34 ספרים שונים בעברית של אקדמאים יוצאי עיראק בערבית, עברית ואנגלית. היה ממייסדי אגודת לעידוד המחקר, הספרות והאמנות -אח"י, מיסודם של יוצאי עיראק בישראל (1979-1977), ב-1975 ייסד ומכהן מאז כיושב ראש האגודה לידידות ישראל פינלנד בירושלים ומטה-יהודה. ב-1982 נבחר כחבר לכל החיים בקלייר הול שבאוניברסיטת קיימברידג'. ב-1987 קיבל את עיטור האריה הפיני (Commander of the Order of the Lion of Finland) מנשיא פינלנד. שימש כנשיא של כבוד של בית החולים משגב לדך בשנים 2000-1997 והוא כיום חבר בחבר הנאמנים של המרכז הרפואי שערי צדק בירושלים, משנת 2006

אחיו הבכור יעקב היה כלכלן בכיר בבנק ישראל ואחר כך פרופסור באוניברסיטת בלפסט באירלנד, אח אחר שלו ריימונד הוא פרופסור לפיזיקה מולקולרית באוניברסיטת בן-גוריון שבבאר שבע, אחיו מרדכי הוא צייר ידוע הגר בפריז. אחותו אספרנס כהן, היא סופרת הכותבת בעברית ואחות שנייה, גלדיס אגסי היא משוררת. שמואל מורה נשוי לקארינה ולהם בן ובת. למורה יש בן מנישואים קודמים