Sholem Aleichem

• Obituary for Sholem Aleichem / Solomon Rabinowitz, NYTimes May 16, 1916
• Memorial NYTimes, June 18, 1916
• PBS Religion & Ethics featuring, Sholem Aleichem
• Books by Sholem Aleichem
• Laughing in Darkness - Sholem Aleichem Movie

Sholem Aleichem (Yiddish: שלום־עליכם, Russian and Ukrainian: Шолом-Алейхем) (March 2, 1859 — May 13, 1916) was the pen name of Solomon Naumovich Rabinovich, a leading Yiddish author and playwright. The musical Fiddler on the Roof, based on his stories about Tevye the Milkman, was the first commercially successful English-language stage production about Jewish life in Eastern Europe.

Solomon Naumovich Rabinovich (Salomon Nochem Vevik) was born in 1859 into a Hasidic family in Pereyaslav and grew up in the nearby shtetl (small town with a large Jewish population) of Voronko, in the Poltava Governorate of the Russian Empire (now in the Kiev Oblast of central Ukraine).

His father, Menachem-Nukhem Rabinovich, was a rich merchant at that time. However, a failed business affair plunged the family into poverty and Sholem Aleichem subsequently grew up in reduced circumstances. When he was 13-years old, the family moved back to Pereiaslav, where his mother, Chaye-Esther, died in a cholera epidemic.

His first venture into writing was an alphabetic glossary of the epithets used by his stepmother. At the age of fifteen, inspired by Robinson Crusoe, he composed a Jewish version of the novel. He adopted the pseudonym Sholem Aleichem, a Yiddish variant of the Hebrew expression shalom aleichem, meaning "peace be with you" or "hello".

In 1876, after graduating from school in Pereyaslav, he spent three years tutoring a wealthy landowner's daughter, Olga (Golde) Loev (1865 – 1942). On May 12, 1883, they married, against the wishes of her father. They had six children. Their son, Norman Raeben, became a painter and an influential art teacher and their daughter Lyalya (Lili) Kaufman, became a Yiddish writer. Lyalya's daughter Bel Kaufman, also a writer, was the author of Up the Down Staircase, which was made into a successful film.

In 1905, as pogroms swept through southern Russia, he resettled in New York City. His family set up house in Geneva, Switzerland, but when he saw he could not afford to maintain two households, he joined them in Geneva. Despite his great popularity, he was forced to take up an exhausting schedule of lecturing to make ends meet. In 1914, the family moved to the Lower East Side, Manhattan. His son Misha, ill with tuberculosis, was inadmissible under United States immigration laws. He remained in Switzerland with his sister Emma and died in 1915.

At first, Sholem Aleichem wrote in Russian and Hebrew. From 1883 on, he produced over forty volumes in Yiddish, thereby becoming a central figure in Yiddish literature by 1890. Most writing for Russian Jews at the time was in Hebrew, the liturgical language used largely by learned Jews. Yiddish, however, was the vernacular language of nearly all literate East European Jews. It was often derogatorily called "jargon", but Sholem Aleichem used this term in an entirely non-pejorative sense.

Apart from his own literary output, Sholem Aleichem used his personal fortune to encourage other Yiddish writers. In 1888-1889, he put out two issues of an almanac, Di Yidishe Folksbibliotek ("The Yiddish Popular Library") which gave important exposure to young Yiddish writers. In 1890, Sholem Aleichem lost his entire fortune in a stock speculation, and could not afford to print the almanac's third issue, which had been edited but was subsequently never printed. Over the next few years, while continuing to write in Yiddish, he also wrote in Russian for an Odessa newspaper and for Voskhod, the leading Russian Jewish publication of the time, as well as in Hebrew for Ha-melitz, and for an anthology edited by Y.H. Ravnitzky. It was during this period that Sholem Aleichem first contracted tuberculosis. Sholem Aleichem monument in Kiev. His name is in Ukrainian and Yiddish.

In August 1904, Sholem Aleichem edited Hilf: a Zaml-Bukh fir Literatur un Kunst ("Help: An Anthology for Literature and Art"; Warsaw, 1904) and himself translated three stories submitted by Tolstoy (Esarhaddon, King of Assyria; Work, Death and Sickness; Three Questions) as well as contributions by other prominent Russian writers, including Chekhov, in aid of the victims of the Kishinev pogrom.

In July 1908, during a reading tour in Russia, Sholem Aleichem collapsed on a train going through Baranowicze. He was diagnosed with a relapse of acute hemorrhagic tuberculosis and spent two months convalescing in the town's hospital. He later described the incident as "meeting his majesty, the Angel of Death, face to face", and claimed it as the catalyst for writing his autobiography, Funem yarid [From the Fair]. He thus missed the First Conference for the Yiddish Language, held in 1908 in Czernovitz; his colleague and fellow Yiddish activist Nathan Birnbaum went in his place. Sholem Aleichem spent the next four years living as a semi-invalid. During this period the family was largely supported by donations from friends and admirers.

Sholem Aleichem's narratives were notable for the naturalness of his characters' speech and the accuracy of his descriptions of shtetl life. Early critics focused on the cheerfulness of the characters, interpreted as a way of coping with adversity. Later critics saw a tragic side in his writing.

Sholem Aleichem was an impassioned advocate of Yiddish as a national Jewish language, one which should be accorded the same status and respect as other modern European languages. He did not stop with what came to be called "Yiddishism", but devoted himself to the cause of Zionism as well. Many of his writings present the Zionist case. In 1888, he became a member of Hovevei Zion. In 1907, he served as an American delegate to the Eighth Zionist Congress held in The Hague.

Sholem Aleichem was often referred to as the "Jewish Mark Twain" because of the two authors' similar writing styles and use of pen names. Both authors wrote for both adults and children, and lectured extensively in Europe and the United States. When Twain heard the writer called "the Jewish Mark Twain," he replied "please tell him that I am the American Sholem Aleichem."

Sholem Aleichem had a mortal fear of the number 13. His manuscripts never have a page 13; he numbered the thirteenth pages of his manuscripts as 12a and his headstone carries the date of his death as "May 12a, 1916"

Sholem Aleichem died in New York in 1916, aged 57, while working on his last novel, Motl, Peysi the Cantor's Son, and was laid to rest at Old Mount Carmel cemetery in Queens. At the time, his funeral was one of the largest in New York City history, with an estimated 100,000 mourners. The next day, his will was printed in the New York Times and was read into the Congressional Record of the United States

Sholem Aleichem's will contained detailed instructions to family and friends with regard to burial arrangements and marking his yartzheit. He told his friends and family to gather, "read my will, and also select one of my stories, one of the very merry ones, and recite it in whatever language is most intelligible to you." "Let my name be recalled with laughter," he added, "or not at all." The celebrations continue to the present-day, and, in recent years, have been held at at the Brotherhood Synagogue on Gramercy Park South in New York City, where they are open to the public.

In 1997, a monument dedicated to Sholem Aleichem was erected in Kiev; another was erected in 2001 in Moscow.

The main street of Birobidzhan is named after Sholem Aleichem; streets were named after him also in other cities in the Soviet Union, among them Kiev, Odessa, Vinnytsya, Lviv, Zhytomyr and Mykolaiv. In 1996, a stretch of East 33rd Street in New York City between Park and Madison Avenue was renamed "Sholem Aleichem Place". Many streets in Israel are named after him.

Postage stamps of Sholem Aleichem were issued by Israel (Scott #154, 1959); the Soviet Union (Scott #2164, 1959); Romania (Scott #1268, 1959); and Ukraine (Scott #758, 2009).

An impact crater on the planet Mercury also bears his name.

On March 2, 2009 (150 years after his birth) the National Bank of Ukraine issued an anniversary coin celebrating Aleichem with his face depicted on it.

In Melbourne, Australia a small yiddish school is named after him. Several Jewish schools in Argentina were also named after him.

• New York Times Obituary

Sholem's granddaughter, Bel Kaufman, was featured in the NYTimes regarding her own amazing life.

• Bel Kaufman - Sholem's granddaughter

  ---

  
  

http://jewage.org/wiki/he/Article:Shalom_Aleichem_(Sholem_Rabinovic...

ויקיפדיה:

שלום (בן מנחם נחום) רבינוביץ (ביידיש: שלום נחומאָוויטש ראַבינאָוויטש; שלום נחומוביץ' רבינוביץ';‏ 2 במרץ 1859, פריאסלאב, פלך קייב, האימפריה הרוסית – 13 במאי 1916, ניו יורק), שנודע בשם העט שלום עליכם היה מגדולי הסופרים ביידיש.

תולדות חייו

שלום רבינוביץ' נולד בעיר פריאסלאב שבפלך קייב, בדרום-מערב רוסיה (כיום אוקראינה) בתחום המושב היהודי. זמן קצר לאחר לידתו עברה משפחתו לעיירה וורונקה (גר'), שם עברו על שלום שנות ילדותו המאושרות. "בוורונקה הקטנטונת עברו עלי שנותי הטובות ביותר" כתב שלום עליכם לי.ח. רבניצקי. העיירה וורונקה שימשה אב טיפוס לעיירתו הבדיונית של שלום עליכם: כתריאליבקה (הגייה ביידיש: Kasrilevke), שהתפרסמה בעולם הספרות על דמויותיה והווי החיים היהודי שלה.

כשהגיע שלום רבינוביץ' לגיל 11 נאלצה משפחתו לחזור לפריאסלאב וחייו של שלום השתנו לרעה. אביו הפך מסוחר לבעל פונדק דרכים והילדים נרתמו גם הם לעבודה הקשה של תחזוקת מלון אורחים. זמן קצר לאחר חגיגת בר-המצווה של שלום נפטרה אמו, חיה אסתר, ממגפת הכולירע. אביו נישא לאחר מספר חודשים לאישה אחרת, שהפכה לאם חורגת, אשר מיררה את חייהם של הילדים. "תפקיד גדול נועד לאם החורגת באוטוביוגרפיה של אבי" כותבת בתו, מארי וויפה-גולדברג, "צלה העיק על נעוריו... כאשר גדל, קמו לו בעיות רבות, אבל אף אחת לא העיקה עליו כזאת הקשורה בה". למעשה, יצירתו הספרותית הראשונה של שלום עליכם הייתה מחברת, שכתב בנעוריו, ובה אוסף הקללות של האם החורגת, כשהן מסודרות על פי האלף בית.

את השכלתו רכש בתלמוד תורה, וכבר בגיל 21 פרסם מאמרים וסיפורים קצרים – תחילה בעיתון "המליץ" ולאחר מכן כפיליטונים (מעין איגרות) ביידיש. הוא כתב גם ברוסית ובעברית, אך חלק הארי של יצירתו נכתב ביידיש. הוא הסביר את בחירתו בשם עט, לאחר שכבר פרסם את "צוויי קברים" (מיידיש: שני קברים) בשם 'ראב-וויטש' הרומז על שם משפחתו, בכך שלא רצה שאביו יידע על כתיבת מאמר ביידיש (ייתכן שהיה זה "אסופת קללות של החותנת" מאמר רווי הומור אך גם ביטויים שנחשבו אז בוטים). לפי השערה אחת אביו, נחום מנחם רבינוביץ', היה משכיל שתמך בכתיבה בעברית, והתנגד לכתיבה ביידיש. דעה אחרת גורסת שאביו היה איש דתי, והתנגד לסיפורים בסגנון ההשכלה, או לביטויים בוטים.

שלום רבינוביץ' נישא בשנת 1883 לתלמידה שאותה לימד כמורה פרטי, אולגה, בתו של אלימלך לוויב. רבינוביץ׳ נכנס לעולם העסקים של קייב בעקבות הירושה שקיבל לאחר מות חותנו. בשנים 1888–1889 ערך והוציא לאור שני כרכים בשם "די יודישע פאלקס-ביבליאטהעק : א בוך פיר ליטעראטור, קריטיק און וויססענשאפט". ("הספרייה העממית היהודית" לספרות, ביקורת ומדע). לשם מיזם ספרותי זה, ריכז רבינוביץ׳ סביבו את מיטב סופרי היידיש של התקופה, וביניהם מנדלי מוכר ספרים, י"ל פרץ, דוד פרישמן, יעקב דינזון ואחרים. הוא ביקש ליישם את רעיון הוצאת רומנים יהודיים כספרי מופת, תוך מתיחת ביקורת על הרומנים הזולים ביידיש שהיו נפוצים מאוד בזמנו. ידועה ביקורתו החריפה בנושא זה על הסופר שמ"ר בחוברת שהוציא ב-1888 בשם שמר'ס משפט, אדער, דער סוד פריסיאזשניק אויף אללע ראמאנען פון שמ"ר (משפטו של שמ"ר, או דין מושבעים על כל הרומנים של שמ"ר).

ב-1890 הפסיד רבינוביץ׳ את רוב הונו בבורסה, ולאחר שנפרעו חובותיו התיישב באודסה, שם פרסם מספר רומנים. ב-1891 החל לכתוב סדרת סיפורי "מנחם מנדל" – סדרת כתבים אשר ליוותה אותו שנים רבות, על אודות סוחר יהודי מרושש שאינו מפסיק להמציא תוכניות ותחבולות שאינן מועילות לו לבסוף במאום.

לאחר מספר שנים חזר לקייב ועסק במסחר. ב-1895 כתב את הראשון בסדרת סיפורי "טֶביֶה החולב" (ביידיש: "טעוויע דער מילכיקער"), על אודות חלבֿן יהודי עממי וּקשה יום המתמרן בין המסורת ושינויי המודרנה בסביבתו. דמותו של טביה, השופעת הומור למרות הקשיים הרבים ואשר ביטאה את הלכי הרוח היהודיים בתחום המושב ברוסיה, הפכה לאחת הדמויות המוכרות של הספרות היידית והכללית, ועליה גם בוסס המחזמר "כנר על הגג". כמו כן, הוסיף לכתוב סיפורים הומוריסטיים קצרים על הווי היהודים, שתרמו לפרסומו הרב.

עקב מהפכת 1905, שכוונה נגד שלטון הצאר ברוסיה והביאה גם לגל פוגרומים גדול ביהודים, היגר חסר כל לארצות הברית ומשם המשיך לנסוע לביקורים תכופים במזרח אירופה. בתקופה זו העניק הרצאות רבות וכתב בעיתונות היידישאית באירופה ובאמריקה, פרסם שני רומנים – "המבול" (ביידיש: "דער מבול") ו"כוכבים תועים" (ביידיש: "בלאנדזשענדע שטערן") – אשר לא זכו להצלחה, וכן מספר מחזות – "הזכייה הגדולה", "האוצר", "קשה להיות יהודי" – שחלקם הוצג רק לאחר מותו. בשנת 1909 אורגנו נשפים לכבודו ובכסף שנצבר נפדו מידי המו"לים הזכויות על יצירותיו. כך נפטר ממצוקותיו הכלכליות שליוו אותו כל חייו.

שלום עליכם חלה בשחפת ובריאותו הידרדרה עוד יותר לאחר מות בנו ב-1915, עד אשר נפטר לבסוף בניו יורק ב-13 במאי 1916. עד 4 ימים לפני מותו עסק בכתיבה, ולא זכה לסיים את ספרו "מוטל בן פייסי החזן". נקבר ב-15 במאי 1916 בבית העלמין היהודי "הר נבו" של רובע קווינס. ההלווייה אורגנה לפי בקשת המשפחה על ידי ראש "קהילת ניו יורק" הרפורמית, הרב יהודה ליב מגנס. השתתפו חזן רפורמי של קהילת מונטפיורי מברונקס והחזן יוסלה רוזנבלט, ששר תפילת "אל מלא רחמים" באחת מתחנות הטקס, בבית הכנסת האורתודוקסי "אוהב צדק", בעוד שבאודיטוריום של משרדי "הקהילה" הרב מגנס הקריא את צוואתו של הסופר המנוח. בבית העלמין קרא קדיש הבן של שלום עליכם, נומה. הסופרים שלום אש ואברהם רייזן, המשורר הסוציאליסטי מוריס וינצ'בסקי והמנהיג הציוני נחמן סירקין הספידו את המנוח. רבבות של יהודים שעמדו או צעדו ברחובות של ברונקס עקבו אחרי התהלוכה והטקסים במנהטן ובברוקלין. "ההלוויה נמשכה יותר מחצי יום" כותב דן מירון, "ולכל אורך דרכה הוציאה לרחובות מאות אלפי יהודים... הלומי צער ושטופי רגש. העיר הגדולה לא ידעה כמעט הלוויה כמותה".

שלום עליכם נטמן ב"הר נבו" בקבורה זמנית, מתוך תקווה כי בהתאם לצוואתו יוכל להיקבר בעתיד הלא רחוק לצד אביו בעיר הולדתו קייב. אולם הנסיבות ההיסטוריות באותו הזמן לא אפשרו זאת, והוא נטמן בשנת 1921 באורח קבע בבית העלמין "הר כרמל" הסמוך.

הסופרת היהודיה-אמריקאית בל קאופמן הייתה נכדתו של שלום עליכם, והרקדנית ברטה ימפולסקי היא נינתו.

יצירתו יצירותיו של שלום עליכם ניחנו בהומור רב, והן מביעות יחס של חמלה והזדהות עם גיבוריו, אנשי העיירות היהודים, על חולשותיהם ומעלותיהם. בסיפוריו שולבה גם ביקורת סאטירית עליהם, אך היא לרוב מוסווית ואינה נוקבת יתר על המידה. יצירותיו סייעו להעלאת הרמה של הספרות היהודית ונתנו ביטוי לתמורות שחלו בחברה היהודית בת זמנו, להוויי החיים שהיה ונכחד.

דווקא הסופרים הרוסים, הם אלו שקלטו לראשונה שהכתיבה ההומוריסטית-יהודית של שלום־עליכם הייתה דרכו להיחלץ מתהומות היאוש. הם הבחינו בקשר שבין כשרונותיו הגדולים של מחבר לבין אופיו כבן-אדם. הם גם היו הראשונים שכינו את שלום־עליכם "משורר העם" וקלטו את ההומור המיוחד בכתיבתו, שלא היה הומור מופגן ומוחצן של מוקיון, אלא ניסיון אמפתי ופואטי להתגבר על הטרגדיה של החיים היהודיים. המבקר הרוסי אמפיתיאטרוב היה הראשון שכינה את שלום עליכם כסופר שידע לצחוק דרך דמעותיו, "צחוק מתוך דמעות הוא לבני האדם עונג נוגה. אך ייתכן, כי זהו העונג העמוק ביותר על האדמה, ואשרי האיש, שיש בידו לתתו"

ראשון מתרגמיו לעברית היה ישעיהו קרניאל (1942-1881), בן דור המייסדים של המושבה זכרון יעקב. את תרגומי סיפוריו הקצרים של שלום עליכם נהג לשלוח לעיתוניו של אליעזר בן-יהודה, "הצבי/האור" ו"השקפה", שם ראו אור בדפוס. בשנת 1917, בעת שכיהן כמנהל סניף בנק אפ"ק בצפת הוציא לאור, ביוזמתו ועל חשבונו, חוברת זיכרון לרגל יום השנה למותו של הסופר ובה כלל קובץ תרגומים מתוך יצירתו.

רבים מכתביו תורגמו לעברית על ידי חתנו, הסופר יצחק דב ברקוביץ (י"ד ברקוביץ), במחצית הראשונה של המאה ה-20. בהמשך תורגמו כתביו של שלום עליכם גם על ידי אריה אהרוני, דן מירון ובני מר.

בין מתרגמיו לרוסית הוא מיכאיל שמבדל.

מיצירותיו שהוצגו בתיאטרון, בקולנוע ושודרו בטלוויזיה:

• כנר על הגג, (מחזמר).
• טוביה ושבע בנותיו, סרט ישראלי משנת 1968.
• כנר על הגג (סרט), 1971.
• טוביה החלבן, (הצגת יחיד), יזם, הפיק ושיחק גדעון שמר.
• קשה להיות יהודי, מחזה על אנטישמיות ועלילות דם נגד יהודים.
• שלוש אלמנות - מונודרמה, גדעון שמר, עיבוד לבמה אריה אהרוני, 1978-1975.
• שלוש אלמנות - מונודרמה, עיבוד לטלוויזיה אריה אהרוני, שודר ב-1978.
• הזכייה הגדולה, תיאטרון חיפה, בימוי עמרי ניצן, עיצוב במה רות דר, עיבוד לבמה אריה אהרוני, 1981.
• עירם של האנשים הקטנים ביימה אופירה הניג, עיצוב אורן שגיא ושירי אסא, עיבוד אייל דורון ואופירה הניג. ההצגה הועלתה לראשונה ב-2006 בתיאטרון החאן, ובגרסה שונה במקצת ועם שחקנים אחרים באנסמבל הרצליה ב-2009.
• מחווה לשלום עליכם, התיאטרון הקאמרי, תחקיר עריכה וקטעי קישור רחל ואריה אהרוני, 2008.
• קיץ במריאנבד (הצגה), תיאטרון גשר, 2017.

מספריו הנודעים

• חוברת מתורגמת של יצירותיו של שלום עליכם. תורגמה והוצאה לאור על ידי ישעיהו קרניאל (עזמות) בשנת 1917.
• טביה החולב
• מוטל בן פייסי החזן
• מנחם מנדל
• מנחם מנדל בוורשה.
• סטמפניו
• יריד (אוטוביוגרפיה)
• סיפורי רכבת
• יוסל'ה זמיר
• אדם ובהמה – מקבץ סיפורים קצרים. (האולר, עלי-כינור, נסתלקו, נפש חיה, צער בעלי-חיים, מעשה באגוזים, הסביבון, הזקן, הברבר החצרוני, מתושלח, כפרות, הנאהבים והנעימים).
• עירם של האנשים הקטנים
• מעשה בכלב סירקא
• סיפורי זעם - מקבץ סיפורים קצרים
• כתריאלים - מקבץ סיפורים. (עיר הכתריאלים, ברית מצווה, חתונה, היורשים, יש קונה עולמו בשעה אחת, לא עליכם יהודים !, תענית קלה, דרייפוס בכתריאליבקה, געגועים על בית-אבא, הבדיקה, מושב-זקנים, שמואל שמלקיס, כתריאליבקה החדשה).
• מדברים בעדם - מקבץ סיפורים. (חמישה ושבעים אלף, אדם בעל-קבה, מטעמים של חלב, עצה, הקדירה, אוזים, אילו הייתי רוטשילד, בלא עין-הרע, נחת-אבות, ממבחן הצבא, לא היו דברים מעולם, רופאים, הביתה של עשירים).
• חיי אדם - מקבץ סיפורים. (ספר ראשון: ימי הילדות, ספר שני: ימי הנערות[16]).
• חיי אדם - מקבץ סיפורים, (כרך שני). (המשך ספר שני: ימי הנערות, ספר שלישי: ימי הבחרות).
• ימים טובים - מקבץ סיפורים. (מעבר בוג, אקדמות, בין אדם לחברו, ששים ושמחים, טווי-זהב, אכספרופריאציה של פסח, משלוח-מנות, פסח בכפר, דויד מלך ישראל, הצעיר במלכים, הגלגל חוזר אחורנית, המטאטא, פרקי שיר-השירים.
• סיפורי מעשיות לילדי ישראל - מקבץ סיפורים. (הדגל, מעות של חנוכה, בבית המלך אחשורוש, בגדי יום טוב, פלשתים, ירק לשבועות, האתרוג, אל סעודת פורים, גלות ערב פסח, גזלנים, לא קם כמשה, אורח לפסח, אסתר, קידלת וקידשת). ארבעה ספורים לילדים : האולר, השעון, הדגל, האתרוג.
• עירם של האנשים הקטנים - סיפורים מהמאה העשרים.
• דלים ועליזים אנשים קטנים בעלי השגות קטנות.
• אשרי, יתום אני
• המבול, (כתבים).
• מלה כנגד מלה, (כתבים).
• סיפורי תוהו.
• הדגל.
• מהתלת הדם .
• סיפורי אלף לילה ולילה - שלוש אלמנות / יוסף .
• בעיני ילד .
• אהבה : סיפורים קצרים.
• השעון הזקן .
• שיר השירים : רומאן נעורים בארבעה פרקים.
• מהתלת הדם, (רומן).
  • חיי קיט, (סיפורים ופיליטונים).
• בחול ובמועד, (סיפורים).
• יום טוב שהופרה שמחתו.

מיצירותיו ביידיש

• דאס מעסערל, אילוסטרירט פון נאטע קאזלאווסקי, פארלאג קינדערריגג ביי דעם בילדונגס-קאמיטע פון ארבעטער-רינג ניו-יארק, דריטע אויפלאגע, אקט. 1947, (יצא לאור ב-1939).

הנצחה

• ב-1966 הוקם בתל אביב בית שלום עליכם, המשמש מרכז לתרבות היידיש בישראל. כן הונצח שמו בבתי ספר וברחובות בערים רבות בישראל.
• בעיר קייב הוצב פסל בדמותו בשנת 1997, וגם במוסקבה בשנת 2001. הרחוב הראשי בבירוביג'ן נקרא על שמו, וכן אוניברסיטת שלום עליכם בעיר. רחובות על שמו קיימים בערים שונות באוקראינה וברוסיה, ביניהן קייב, לבוב, ז'יטומיר, אומן, ומיקולאייב. בשנת 1996 נקראה גם חלקת רחובות בניו יורק "כיכר שלום עליכם" (Sholem Aleichem Place).
• בנתניה הוצב ב-2011 פסל של שלום עליכם, מעשה ידי הפּסָל לב סגל, ברחוב שלום עליכם.
• שירו של נתן אלתרמן, "מכתבו של מנחם מנדל" מהווה הספד שלו לדמויותיו של שלום עליכם בעקבות מאורעות השואה.

Википедия

Шолом-Алейхем (идиш ‏שלום עליכם‏‎ — Шо́лем-Але́йхем, дословно мир вам; настоящее имя Соломон Наумович (Шо́лом Но́хумович) Рабинович; 2 марта 1859, Переяслав, Полтавская губерния, Российская империя — 13 мая 1916, Нью-Йорк, США) — еврейский писатель и драматург, один из основоположников современной художественной литературы на идише (наряду с Менделе Мойхер-Сфоримом и И.-Л. Перецом), в том числе детской. Писал также на иврите и русском языке.

https://ru.wikipedia.org/wiki/Шолом-Алейхем

• Obituary for Sholem Aleichem / Solomon Rabinowitz, NYTimes May 16, 1916
• Memorial NYTimes, June 18, 1916
• PBS Religion & Ethics featuring, Sholem Aleichem
• Books by Sholem Aleichem
• Laughing in Darkness - Sholem Aleichem Movie

Sholem Aleichem (Yiddish: שלום־עליכם, Russian and Ukrainian: Шолом-Алейхем) (March 2, 1859 — May 13, 1916) was the pen name of Solomon Naumovich Rabinovich, a leading Yiddish author and playwright. The musical Fiddler on the Roof, based on his stories about Tevye the Milkman, was the first commercially successful English-language stage production about Jewish life in Eastern Europe.

Solomon Naumovich Rabinovich (Salomon Nochem Vevik) was born in 1859 into a Hasidic family in Pereyaslav and grew up in the nearby shtetl (small town with a large Jewish population) of Voronko, in the Poltava Governorate of the Russian Empire (now in the Kiev Oblast of central Ukraine).

His father, Menachem-Nukhem Rabinovich, was a rich merchant at that time. However, a failed business affair plunged the family into poverty and Sholem Aleichem subsequently grew up in reduced circumstances. When he was 13-years old, the family moved back to Pereiaslav, where his mother, Chaye-Esther, died in a cholera epidemic.

His first venture into writing was an alphabetic glossary of the epithets used by his stepmother. At the age of fifteen, inspired by Robinson Crusoe, he composed a Jewish version of the novel. He adopted the pseudonym Sholem Aleichem, a Yiddish variant of the Hebrew expression shalom aleichem, meaning "peace be with you" or "hello".

In 1876, after graduating from school in Pereyaslav, he spent three years tutoring a wealthy landowner's daughter, Olga (Golde) Loev (1865 – 1942). On May 12, 1883, they married, against the wishes of her father. They had six children. Their son, Norman Raeben, became a painter and an influential art teacher and their daughter Lyalya (Lili) Kaufman, became a Yiddish writer. Lyalya's daughter Bel Kaufman, also a writer, was the author of Up the Down Staircase, which was made into a successful film.

In 1905, as pogroms swept through southern Russia, he resettled in New York City. His family set up house in Geneva, Switzerland, but when he saw he could not afford to maintain two households, he joined them in Geneva. Despite his great popularity, he was forced to take up an exhausting schedule of lecturing to make ends meet. In 1914, the family moved to the Lower East Side, Manhattan. His son Misha, ill with tuberculosis, was inadmissible under United States immigration laws. He remained in Switzerland with his sister Emma and died in 1915.

At first, Sholem Aleichem wrote in Russian and Hebrew. From 1883 on, he produced over forty volumes in Yiddish, thereby becoming a central figure in Yiddish literature by 1890. Most writing for Russian Jews at the time was in Hebrew, the liturgical language used largely by learned Jews. Yiddish, however, was the vernacular language of nearly all literate East European Jews. It was often derogatorily called "jargon", but Sholem Aleichem used this term in an entirely non-pejorative sense.

Apart from his own literary output, Sholem Aleichem used his personal fortune to encourage other Yiddish writers. In 1888-1889, he put out two issues of an almanac, Di Yidishe Folksbibliotek ("The Yiddish Popular Library") which gave important exposure to young Yiddish writers. In 1890, Sholem Aleichem lost his entire fortune in a stock speculation, and could not afford to print the almanac's third issue, which had been edited but was subsequently never printed. Over the next few years, while continuing to write in Yiddish, he also wrote in Russian for an Odessa newspaper and for Voskhod, the leading Russian Jewish publication of the time, as well as in Hebrew for Ha-melitz, and for an anthology edited by Y.H. Ravnitzky. It was during this period that Sholem Aleichem first contracted tuberculosis. Sholem Aleichem monument in Kiev. His name is in Ukrainian and Yiddish.

In August 1904, Sholem Aleichem edited Hilf: a Zaml-Bukh fir Literatur un Kunst ("Help: An Anthology for Literature and Art"; Warsaw, 1904) and himself translated three stories submitted by Tolstoy (Esarhaddon, King of Assyria; Work, Death and Sickness; Three Questions) as well as contributions by other prominent Russian writers, including Chekhov, in aid of the victims of the Kishinev pogrom.

In July 1908, during a reading tour in Russia, Sholem Aleichem collapsed on a train going through Baranowicze. He was diagnosed with a relapse of acute hemorrhagic tuberculosis and spent two months convalescing in the town's hospital. He later described the incident as "meeting his majesty, the Angel of Death, face to face", and claimed it as the catalyst for writing his autobiography, Funem yarid [From the Fair]. He thus missed the First Conference for the Yiddish Language, held in 1908 in Czernovitz; his colleague and fellow Yiddish activist Nathan Birnbaum went in his place. Sholem Aleichem spent the next four years living as a semi-invalid. During this period the family was largely supported by donations from friends and admirers.

Sholem Aleichem's narratives were notable for the naturalness of his characters' speech and the accuracy of his descriptions of shtetl life. Early critics focused on the cheerfulness of the characters, interpreted as a way of coping with adversity. Later critics saw a tragic side in his writing.

Sholem Aleichem was an impassioned advocate of Yiddish as a national Jewish language, one which should be accorded the same status and respect as other modern European languages. He did not stop with what came to be called "Yiddishism", but devoted himself to the cause of Zionism as well. Many of his writings present the Zionist case. In 1888, he became a member of Hovevei Zion. In 1907, he served as an American delegate to the Eighth Zionist Congress held in The Hague.

Sholem Aleichem was often referred to as the "Jewish Mark Twain" because of the two authors' similar writing styles and use of pen names. Both authors wrote for both adults and children, and lectured extensively in Europe and the United States. When Twain heard the writer called "the Jewish Mark Twain," he replied "please tell him that I am the American Sholem Aleichem."

Sholem Aleichem had a mortal fear of the number 13. His manuscripts never have a page 13; he numbered the thirteenth pages of his manuscripts as 12a and his headstone carries the date of his death as "May 12a, 1916"

Sholem Aleichem died in New York in 1916, aged 57, while working on his last novel, Motl, Peysi the Cantor's Son, and was laid to rest at Old Mount Carmel cemetery in Queens. At the time, his funeral was one of the largest in New York City history, with an estimated 100,000 mourners. The next day, his will was printed in the New York Times and was read into the Congressional Record of the United States

Sholem Aleichem's will contained detailed instructions to family and friends with regard to burial arrangements and marking his yartzheit. He told his friends and family to gather, "read my will, and also select one of my stories, one of the very merry ones, and recite it in whatever language is most intelligible to you." "Let my name be recalled with laughter," he added, "or not at all." The celebrations continue to the present-day, and, in recent years, have been held at at the Brotherhood Synagogue on Gramercy Park South in New York City, where they are open to the public.

In 1997, a monument dedicated to Sholem Aleichem was erected in Kiev; another was erected in 2001 in Moscow.

The main street of Birobidzhan is named after Sholem Aleichem; streets were named after him also in other cities in the Soviet Union, among them Kiev, Odessa, Vinnytsya, Lviv, Zhytomyr and Mykolaiv. In 1996, a stretch of East 33rd Street in New York City between Park and Madison Avenue was renamed "Sholem Aleichem Place". Many streets in Israel are named after him.

Postage stamps of Sholem Aleichem were issued by Israel (Scott #154, 1959); the Soviet Union (Scott #2164, 1959); Romania (Scott #1268, 1959); and Ukraine (Scott #758, 2009).

An impact crater on the planet Mercury also bears his name.

On March 2, 2009 (150 years after his birth) the National Bank of Ukraine issued an anniversary coin celebrating Aleichem with his face depicted on it.

In Melbourne, Australia a small yiddish school is named after him. Several Jewish schools in Argentina were also named after him.

• New York Times Obituary

Sholem's granddaughter, Bel Kaufman, was featured in the NYTimes regarding her own amazing life.

• Bel Kaufman - Sholem's granddaughter

  ---

  
  

http://jewage.org/wiki/he/Article:Shalom_Aleichem_(Sholem_Rabinovic...