Shulamit Aloni

________________________________________________________________________

Shulamit Aloni שולמית אלוני ‎; (17 December 1927 – 24 January 2014) was an Israeli politician. She founded the Ratz party, was leader of the Meretz party, and served as Minister of Education from 1992 to 1993. In 2000, she won the Israel Prize.

Shulamit Adler was born in Poland. Her mother was a seamstress and her father was a carpenter, both descended from Polish rabbinical families. The family immigrated to British Mandate Palestine in the 5th Aliya. She was sent to boarding school during World War II while her parents served in the British Army. As a youth she was a member of the socialist Zionist Hashomer Hatzair youth movement and the Palmach. During the 1948 Arab–Israeli War she was involved in military struggles for the Old City of Jerusalem and was captured by Jordanian forces. Following the establishment of the state of Israel, she worked with child refugees and helped establish a school for immigrant children. She taught school while studying law.

In 1952 she married Reuven Aloni (founder of Israel Lands Administration), moved to Kfar Shmaryahu, and they had three sons:

• Dror Aloni – later mayor of Kfar Shmaryahu and head of Herzliya Hebrew Gymnasium
• Nimrod Aloni – an education philosopher
• Udi Aloni – a film director

Aloni joined Mapai in 1959. She also worked as an attorney and hosted a radio show Outside Working Hours that dealt with human rights and women's rights. She also wrote columns for several newspapers.

Last years

Reuven Aloni died in 1988. Shulamit Aloni died at age 85, on 24 January 2014.

Political career

In 1965 Aloni was elected to the Knesset on the list of the Alignment, an alliance of Mapai and Ahdut HaAvoda, and subsequently founded the Israel Consumers Council, which she chaired for four years. She left the Alignment in 1973 and established the Citizens Rights Movement, which became known as Ratz. The party advocated electoral reform, separation of religion and state and human rights and won three seats in the 1973 Knesset elections. Ratz initially joined the Alignment-led government with Aloni as Minister without Portfolio but she resigned immediately in protest at the appointment of Yitzhak Rafael as Minister of Religions. Ratz briefly became Ya'ad – Civil Rights Movement when independent MK Aryeh Eliav joined the party, but returned to its original status soon after.

Throughout the 1970s Aloni attempted to create a dialogue with Palestinians in hopes of achieving a lasting peace settlement. During the 1982 Lebanon War she established the "International Center for Peace in the Middle East". In the run-up to the 1984 elections, Ratz aligned with Peace Now and the Left Camp of Israel to increase its size in the Knesset to five seats. In 1992, she led Ratz into an alliance with Shinui and Mapam to form the new Meretz party, which won 12 seats under her leadership in the elections that year. Aloni became Minister of Education under Yitzhak Rabin but was forced to resign after a year due to her outspoken statements on matters of religion. As Education Minister, she also criticized organized tours by Israeli high school pupils to Holocaust concentration camps on grounds that such visits were turning Israeli youth into aggressive, nationalistic xenophobes, claiming that students "march with unfurled flags, as if they've come to conquer Poland". She was reappointed Minister of Communications and Science and Culture and served until 1996 when she retired from party politics.

Political activism

Aloni was a board member of Yesh Din, an organisation focussing on human rights in the occupied Palestinian territories. She defended U.S. President Jimmy Carter's use of the word "apartheid" in the title of his book, Palestine: Peace Not Apartheid. Later, Aloni said, "I hate to cover up things that should be open to the Sun."

Views and opinions

In a 2002 interview with American journalist Amy Goodman, Aloni said that charges of antisemitism are used to suppress criticism of Israel.

Awards

• In 1998, Aloni received a special lifetime award of the Emil Grunzweig Human Rights Award by the Association for Civil Rights in Israel.
• In 2000, she received the Israel Prize, for her lifetime achievements and special contribution to society and the State of Israel.[8][9]
• In 2005, she was voted the 57th-greatest Israeli of all time, in a poll by the Israeli news website Ynet to determine whom the general public considered the 200 Greatest Israelis.

______________________________________________________________

ויקיפדיה

שולמית אלוני (27 בדצמבר 1927, ג' בטבת תרפ"ח‏ – 24 בינואר 2014, כ"ג בשבט תשע"ד) הייתה פעילה חברתית, חברת כנסת ושרה בממשלות ישראל. היא החלה את פעילותה הפוליטית במפא"י, הקימה את רצ - התנועה לזכויות האזרח‏ ולאחר מכן הנהיגה את מרצ. שולמית אלוני היא כלת פרס ישראל לשנת תש"ס על תרומה מיוחדת למדינה ולחברה. זוהתה כלוחמת למען זכויות האדם וכדוברת בולטת של מחנה השמאל בישראל

לפני שפנתה לפוליטיקה הגישה אלוני תוכנית רדיו פופולרית, שעסקה בסיוע לאזרחים במאבקם בממסד. היא חיברה מספר ספרים, בהם ספר האזרחות הראשון במדינת ישראל‏

.ב-2 באפריל 1952 נישאה לראובן אלוני - לימים ממייסדי מינהל מקרקעי ישראל וראש המינהל האזרחי במרחב שלמה לזוג נולדו שלושה ילדים: דרור אלוני, אלוף-משנה בחיל הים, המנהל של הגימנסיה העברית הרצליה וראש מועצת כפר שמריהו; פרופ' נמרוד אלוני, פרופסור לפילוסופיה של החינוך בסמינר הקיבוצים; ובמאי הקולנוע אודי אלוני. בשנת 1988 התאלמנה מראובן

אלוני נפטרה ב-24 בינואר 2014 והיא בת 86. לבקשתה, נקברה בקבורה דתית בכפר שמריהו. בטקס לקחו חלק מאות אנשים ובהם נשיא המדינה שמעון פרס, שרים וחברי הכנסת בעבר ובהווה. במהלך הטקס הושמעו שירים. הספידו אותה שלושת בניה, הנשיא פרס וזהבה גלאון. בנה, נמרוד אלוני, קונן

על הדגל שלה חקוקים חופש, תרבות ואחריות... אמא לא הייתה מוכנה לקבל שום ניצול לרעה של סמכות, שום השתקה בשם אמת גדולה, שום הכנעה של רוח האדם בתחבולות של קדושה, ושום אפליה בתואנה של עם בחירה. אמא בערה ברוח החופש והלהיטה אחרים, מקור השראה למאות אלפים שרוחם מבקשת חופש מחשבה וחופש דעה, וחופש יצירה והגשמה עצמית. היא רוח פרצים של חופש ואותנטיות ואוטונומיה ואופקים אינסופיים של הגדרה עצמית. בשביל הממסד הדתי זה היה לצנינים, זה היה יותר מכפי שיכלו להכיל. שרת חינוך הקוראת לאדם להגשים את עצמו בכוחותיו שלו וברוחו החופשית, שרת חינוך בעולם אידאלי של אחרי מות האלוהים, אחרי מות כל האלים, חברה שבה הערך העליון הוא כבוד האדם, כל אדם, גבר ואשה דתי וחילוני רוב ומיעוט, עשיר ועני

ממשלות: 17, 25, 26

כנסות: 6, 8 - 13

סיעה : המערך הראשון, רצ, יעד, המערך השני, מרצ

תפקידים בולטים

• יושבת ראש רצ - התנועה לזכויות האזרח
• יושבת ראש מפלגת מרצ
• שרת החינוך והתרבות
• שרת התקשורת
• שרת המדע והאמנויות
• שרה בלי תיק
• ראש האופוזיציה

פרסים והערכה

• בשנת 1984 זכתה אלוני בפרס ברונו קרייסקי, וינה, על מאבקה למען זכויות אזרח ולקידום ההבנה בין יהודים וערבים‏
• ב-1996 זכתה בעיטור כבוד מהאקדמיה הבינלאומית להומניזם (של המועצה להומניזם חילוני (אנ')). שופט בית המשפט העליון בדימוס חיים כהן אמר עליה אז: "מאז עמדה לראשונה על במה ציבורית נשמע קולה הצלול, המאדיר כבוד האדם וזכויותיו הטבעיות והיסודיות. היא הרימה את דגל השוויון בין שני המינים ובין גזעים שונים ובעלי אמונות שונות, ואת דגל המדינה כמגשימה האולטימטיבית של כל המוסרי והיפה שבערכי היהדות. ואין כמותה מייצגת ומגלמת היהדות החילונית". י
• אלוני קיבלה תוארי דוקטור לשם כבוד ממספר מוסדות: אוניברסיטת קוֹנקוּק בסיאול, קוריאה הדרומית (1995); היברו יוניון קולג' (1996); האוניברסיטה החופשית של בריסל, בלגיה (1997); ומכון ויצמן למדע, רחובות (1999). י
• בשנת 1999 קיבלה את אות זכויות האדם ע"ש אמיל גרינצוויג מטעם האגודה לזכויות האזרח על מפעל חייה
• בשנת 2000 הוענק לה פרס ישראל בקטגוריה של תרומה לחברה, וזאת חרף מחאות הממסד הדתי (כולל עתירה לבג"ץ, שנדחתה‏). בין נימוקי השופטים לקבלת פרס ישראל נאמר כי הפרס ניתן לה בזכות "מאבקה על כבוד האדם וזכויותיו היסודיות והטבעיות, היותה פה לאזרח, מאבקה למען תיקון עוולות, הנפת דגל השוויון בין העמים והאמונות השונות בישראל והכבוד ההדדי". השופטים הוסיפו כי "רבים מן הנושאים שעליהם נאבקה אלוני בעוז כחלוצה לפני המחנה הפכו במרוצת השנים לנחלת הכלל, וכמה מהם אינם שנויים עוד במחלוקת". י
• בבחירות לכנסות ה-16, ה-17, ה-18 וה-19 הוצבה במקום 120 האחרון הסמלי ברשימת מפלגת מרצ לכנסת

תאריך הלידה ושנת הלידה נבדקו בידי עורכי ויקיפדיה העברית ואושרו על-ידי בני משפחתה של אלוני. מדובר ב-1927 ולא ב-1928, כפי שנכתב במקורות שונים