Stanislaw Ulam

Stanisław Marcin Ulam (1909-1984) was a Polish scientist in the fields of mathematics and nuclear physics. He participated in the Manhattan Project, originated the Teller–Ulam design of thermonuclear weapons, discovered the concept of cellular automaton, invented the Monte Carlo method of computation, and suggested nuclear pulse propulsion. In pure and applied mathematics, he proved some theorems and proposed several conjectures. Wikipedia EN

---

Born into a wealthy Polish Jewish family, Ulam studied mathematics at the Lwów Polytechnic Institute, where he earned his PhD in 1933 under the supervision of Kazimierz Kuratowski. In 1935, John von Neumann, whom Ulam had met in Warsaw, invited him to come to the Institute for Advanced Study in Princeton, New Jersey, for a few months. From 1936 to 1939, he spent summers in Poland and academic years at Harvard University in Cambridge, Massachusetts, where he worked to establish important results regarding ergodic theory. On 20 August 1939, he sailed for the United States for the last time with his 17-year-old brother Adam Ulam. He became an assistant professor at the University of Wisconsin–Madison in 1940, and a United States citizen in 1941.

In October 1943, he received an invitation from Hans Bethe to join the Manhattan Project at the secret Los Alamos Laboratory in New Mexico. There, he worked on the hydrodynamic calculations to predict the behavior of the explosive lenses that were needed by an implosion-type weapon. He was assigned to Edward Teller's group, where he worked on Teller's "Super" bomb for Teller and Enrico Fermi. After the war he left to become an associate professor at the University of Southern California, but returned to Los Alamos in 1946 to work on thermonuclear weapons. With the aid of a cadre of female "computers", including his wife Françoise Aron Ulam, he found that Teller's "Super" design was unworkable. In January 1951, Ulam and Teller came up with the Teller–Ulam design, which is the basis for all thermonuclear weapons.

Ulam considered the problem of nuclear propulsion of rockets, which was pursued by Project Rover, and proposed, as an alternative to Rover's nuclear thermal rocket, to harness small nuclear explosions for propulsion, which became Project Orion. With Fermi, John Pasta, and Mary Tsingou, Ulam studied the Fermi–Pasta–Ulam–Tsingou problem, which became the inspiration for the field of non-linear science. He is probably best known for realising that electronic computers made it practical to apply statistical methods to functions without known solutions, and as computers have developed, the Monte Carlo method has become a common and standard approach to many problems.

סטניסלב מרצ'ין אוּלַם

(בפולנית: Stanisław Marcin Ulam;‏ 13 באפריל 1909 – 13 במאי 1984) היה מתמטיקאי פולני-אמריקאי יהודי, תלמידו של סטפן בנך, שהשתתף בתוכנית מנהטן, מאבות פצצת המימן. בין תרומותיו האחרות למדע: שיטה חדשה להנעה גרעינית של חלליות וכן חידושים בתורת המספרים, בתורת הקבוצות, בתורה ארגודית ובטופולוגיה אלגברית.

תוכן עניינים
1 חייו 1.1 הגירה לארצות הברית 1.2 פרויקט מנהטן 1.3 פיתוח נשק תרמו-גרעיני 1.4 חידושים במתמטיקה 1.5 אחרית ימיו 2 קישורים חיצוניים חייו סטניסלב מרצ'ין אוּלַם נולד בעיר למברג (לבוב) שבגליציה, אז חלק מן האימפריה האוסטרו-הונגרית, למשפחה יהודייה אמידה של בנקאים ותעשיינים בתחום העץ, שנמנתה עם המיעוט היהודי הגדול בעיר. מורהו באוניברסיטה היה סטפן בנך, אחת הדמויות הבולטות באסכולת לבוב במתמטיקה ובפולין בין מלחמות העולם. בשנת 1933 הוענק לו תואר דוקטור בפוליטכניקום של לבוב.

הגירה לארצות הברית בשנת 1938 היגר אוּלַם לארצות הברית בעקבות משרה שהציעה לו אוניברסיטת הרווארד. בקיץ 1939 שב לפולין לביקור, והצליח להימלט עם אחיו אדם ערב מלחמת העולם השנייה. שאר משפחתו נספתה בשואה. כאשר לא הוארכה משרתו בהרווארד, הצטרף לסגל אוניברסיטת ויסקונסין–מדיסון במדיסון.

פרויקט מנהטן במהלך מלחמת העולם השנייה הזמין אותו הנס בתה להשתתף בפרויקט סודי בניו מקסיקו. אוּלַם שקל את האפשרות ושאל בספריית האוניברסיטה ספר על ניו מקסיקו; בכרטיס ההשאלה של הספר מצא את שמותיהם של עמיתיו באוניברסיטה שנעלמו בזה אחר זה מן האוניברסיטה. הוא הצטרף לפרויקט מנהטן בלוס אלמוס.

במסגרת עבודתו בלוס אלמוס הציע להשתמש בשיטת מונטה קרלו להערכה של אינטגרלים סבוכים המופיעים בתורה של תגובות שרשרת גרעיניות, מבלי לדעת שאנריקו פרמי ואחרים הציעו שיטה דומה קודם לכן. הצעתו זו הביאה לפיתוח סיסטמטי יותר של שיטת מונטה קרלו על ידי פון נוימן, ניקולס מטרופוליס ואחרים.

פיתוח נשק תרמו-גרעיני אוּלַם, ביחד עם שותפיו, הראה שהמודל המוקדם של אדוארד טלר לפצצת מימן איננו מספק, ובמקומו הציע מודל טוב יותר. הוא היה הראשון שהבין כי ניתן לארוז את כל רכיבי פצצת המימן באריזה אחת, למקם פצצת אטום (פצצת ביקוע גרעיני להבדיל מהיתוך גרעיני) בקצה אחד ואת הדלק התרמו-גרעיני בקצה השני, ואז להשתמש בכוח המכני של פצצת הביקוע כדי לדחוס ולפוצץ את הדלק התרמו-גרעיני (ובכך לגרום להיתוך). רעיון זה היה ככל הנראה תולדה של רעיונותיו הראשוניים של אוּלַם לבנות פצצה גרעינית רגילה מדורגת, שבה זרם הנייטרונים מפצצת ביקוע אחת דוחס את הדלק שבפצצת הביקוע השנייה, ובכך מגדיל את יעילותה.

אדוארד טלר התנגד בתחילה להצעתו של אוּלַם, אך אחר כך הבין את יתרונותיה והציע להשתמש ב"מצת" פלוטוניום, שימוקם במרכז דלק ההיתוך, כדי להתחיל את התגובה הגרעינית ולהגביר אותה. טלר גם שינה את הרעיון של אוּלַם לדחוס את דלק ההיתוך, בכך שהבין שהקרינה מפצצת הביקוע תדחס את הדלק בצורה יעילה בהרבה מן הכוח המכני של הפיצוץ. מבנה הפצצה הזה, של קריסה (פיצוץ כלפי פנים) מבוססת קרינה ומדורגת, הפך מאז למבנה הסטנדרטי של פצצות מימן. אף שסבורים שגם הפיזיקאי הסובייטי אנדריי סחרוב הגה את המבנה הזה באופן עצמאי, הוא זכה לשם "פצצה מסוג טלר-אולם". אוּלַם וטלר הגישו ביחד בקשה לרישום פטנט על סוג זה של פצצה.

חידושים במתמטיקה במתמטיקה הטהורה, התמקדה עבודתו של אולם בתורת הקבוצות (כולל מונים מדידים ומידות מופשטות), בטופולוגיה ובתורה ארגודית. לאחר מלחמת העולם השנייה פנה ממתמטיקה טהורה וריגורוזית לעבודה ספקולטיבית יותר, הציג בעיות והעלה השערות בנוגע ליישומים של מתמטיקה בפיזיקה ובביולוגיה. חברו ג'אן-קרלו רוטה ייחס זאת לדלקת מוח שבה לקה בשנת 1946, שלדבריו שינתה את אופיו של אולם. השערה זו נתמכה בידי רבים, אך נדחתה על ידי אלמנתו של אולם, פרנסואז.

בין התוצאות הקרויות על שמו במתמטיקה: משפט בורסוק-אולם, משפט מזור-אולם, מודל פרמי-אולם (במערכות דינמיות), השערת אולם, מספרי מזל, מטריצת אולם, ספירלת אולם ומספרי אולם.

אולם היה בין הראשונים שהתייחסו לאפשרות של סינגולריות טכנולוגית, וייתכן שאף הציע את השימוש במושג הפיזיקלי "סינגולריות" לשם כך.

לאולם מספר ארדש 1.

אחרית ימיו בשנת 1965 קיבל אוּלַם משרה באוניברסיטת קולורדו בבולדר. במקביל המשיך לעבוד כיועץ בלוס אלמוס, ומשום כך חילק את זמנו בין בולדר וסנטה פה. מאוחר יותר נהג לבלות את החורף ביחד עם אשתו בגיינסוויל, פלורידה, שבה החזיק משרה באוניברסיטת פלורידה. הוא נפטר בסנטה פה ב-13 במאי 1984.

קישורים חיצוניים ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא סטניסלב אולם בוויקישיתוף סטניסלב אולם , באתר פרויקט הגנאלוגיה במתמטיקה סטניסלב אולם , באתר MacTutor (באנגלית) ביוגרפיה של אוּלַם באתר של מעבדות לוס אלמוס סטניסלב אולם , באתר "Find a Grave" (באנגלית)

https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A1%D7%98%D7%A0%D7%99%D7%A1%D7%9C%...

---------------------------------------

Stanisław Marcin Ulam (1909-1984) was a Polish scientist in the fields of mathematics and nuclear physics. He participated in the Manhattan Project, originated the Teller–Ulam design of thermonuclear weapons, discovered the concept of cellular automaton, invented the Monte Carlo method of computation, and suggested nuclear pulse propulsion. In pure and applied mathematics, he proved some theorems and proposed several conjectures. Wikipedia EN

---

Born into a wealthy Polish Jewish family, Ulam studied mathematics at the Lwów Polytechnic Institute, where he earned his PhD in 1933 under the supervision of Kazimierz Kuratowski. In 1935, John von Neumann, whom Ulam had met in Warsaw, invited him to come to the Institute for Advanced Study in Princeton, New Jersey, for a few months. From 1936 to 1939, he spent summers in Poland and academic years at Harvard University in Cambridge, Massachusetts, where he worked to establish important results regarding ergodic theory. On 20 August 1939, he sailed for the United States for the last time with his 17-year-old brother Adam Ulam. He became an assistant professor at the University of Wisconsin–Madison in 1940, and a United States citizen in 1941.

In October 1943, he received an invitation from Hans Bethe to join the Manhattan Project at the secret Los Alamos Laboratory in New Mexico. There, he worked on the hydrodynamic calculations to predict the behavior of the explosive lenses that were needed by an implosion-type weapon. He was assigned to Edward Teller's group, where he worked on Teller's "Super" bomb for Teller and Enrico Fermi. After the war he left to become an associate professor at the University of Southern California, but returned to Los Alamos in 1946 to work on thermonuclear weapons. With the aid of a cadre of female "computers", including his wife Françoise Aron Ulam, he found that Teller's "Super" design was unworkable. In January 1951, Ulam and Teller came up with the Teller–Ulam design, which is the basis for all thermonuclear weapons.

Ulam considered the problem of nuclear propulsion of rockets, which was pursued by Project Rover, and proposed, as an alternative to Rover's nuclear thermal rocket, to harness small nuclear explosions for propulsion, which became Project Orion. With Fermi, John Pasta, and Mary Tsingou, Ulam studied the Fermi–Pasta–Ulam–Tsingou problem, which became the inspiration for the field of non-linear science. He is probably best known for realising that electronic computers made it practical to apply statistical methods to functions without known solutions, and as computers have developed, the Monte Carlo method has become a common and standard approach to many problems.

Stanisław Marcin Ulam (1909-1984) – polski i amerykański (obywatelstwo amerykańskie przyjął w 1943) matematyk, przedstawiciel lwowskiej szkoły matematycznej, współtwórca amerykańskiej bomby termojądrowej. Wikipedia PL

---

Ulam ma wielkie dokonania w zakresie matematyki i fizyki matematycznej w dziedzinach topologii, teorii mnogości, teorii miary, procesów gałązkowych. Ulam był także twórcą metod numerycznych, na przykład metody Monte Carlo. Był też jednym z pierwszych naukowców, którzy wykorzystywali w swych pracach komputer. Metody komputerowe zostały użyte przez Ulama do modelowania powielania neutronów oraz rozwiązania problemu drgającej struny zawierającej element nieliniowy (układ oscylujący Fermiego-Pasty-Ulama).