Yaffa Yarkoni

https://www.youtube.com/watch?v=UFqPelmyjKY

During the 1930's, after her father had left the family and remained in South Africa (see his profile), Yaffa's mother moved with the family to Givat Rambam. This was a newly created "garden suburb" subdivided from land bought by the Taiber family from an absentee Arab landowner. My grandparents Sonia and Yaakov Amirav were the first residents of Givat Rambam and being relatives, the relationship with Yaffa's family was close.

The family was very musical. Malka opened a coffee shop called "Kafe Tslil" - all the children would play music there: Yaffa sang, Tivka played piano, and Nani played violin. It was very bohemian and there were always artistic people there. My mother Drora Korman remembers the poet Alexander Penn would go there.

Yaffa's story is well known, and a biography by Nathan Shahar is attached. To the story, my mother adds that she was also one of the first people in Israel to have a "nose job".

....................

Nathan Shahar, "Yaffa Yarkoni ." Jewish Women: A Comprehensive Historical Encyclopedia. 27 February 2009. Jewish Women's Archive. <https://jwa.org/encyclopedia/article/yarkoni-yaffa>.

The families of both her father, Avraham Avrahamov, and her mother, Malka Alhassof, immigrated to pre-state Palestine from the Caucasus region at around the turn of the twentieth century. Yarkoni’s parents met in Palestine, married in 1920, and lived in Tel Aviv. The couple had three children: Tikva (b. 1921), Yaffa (b. 1925) and Binyamin (b. 1927).

Avraham Avrahamov, a merchant who dealt in fabric and carpets, traveled to South Africa and remained there, leaving Malka alone to raise and support their children. During the 1930s, mother and children moved to Givat Rambam (in Givatayim, Israel), where Malka Avrahamov opened the Tslil coffee house, which quickly became a popular gathering place, particularly among security personnel and artists.

Together with her brother and sister, Yaffa started the Bamati entertainment group (the name is a Hebrew acronym of the first names of her family members), which sang and played at the coffee house. At the recommendation of singer-actor Shmuel Fisher, a regular visitor to the café, Yarkoni was accepted at the classical dance studio of Gertrude Kraus, where she studied for over ten years. During this period, she also learned to play the piano, and, after several years at the studio, was accepted to the dance company of the Palestine Opera. Yarkoni danced with this company for twelve years. At one of her performances there in 1945, she suffered a leg injury that forced her to abandon her dance career.

One of the guests at the coffee house, Yosef Gustin, fell in love with Yarkoni and they married on September 21, 1944. Gustin volunteered with the British Army, serving in the Jewish Brigade, which fought in Italy. In April 1945, he was killed in one of the final German rearguard actions against Allied forces.

Yarkoni served in the Haganah as a wireless radio operator, joining the Givati Brigade at the outbreak of the War of Independence. Tuli Raviv (Robov) and Bobi Pinhasi, who founded the Hishtaron entertainment troupe, added Yarkoni to their ensemble. Other members of the group included Zerubavela Shashonkin, Ahuva Tzadok, Shalom Gamliel, Moshe Goldstein, Yosefa Rosenstein and Adi Grinberg. Yarkoni was accepted into the group as a dancer, but, encouraged by Tuli Raviv, began to sing as well. Her deep and somewhat throaty singing voice quickly became her trademark. The songs sung by Yarkoni during this period (“Im Teshvu be-Sheket,” “Elisheva” and later “Al Na Tomar Li Shalom,” “Sheharhoret,” “Karah Zeh Rak ha-Pa’am,” and others) became much-requested hits. Their uniqueness lay in their use of rhythms from the popular ballroom dances of the time, such as the tango, foxtrot and others, earning them the name “ballroom songs.”

These songs marked a departure from the then-accepted forms of Israeli music. While the popular songs of the period dealt with poetic pathos on an individual level, or with love of the land and the readiness to sacrifice one’s life to build the homeland, the ballroom songs spoke of love and personal feelings. The different subject matter and “foreign” rhythms transformed these songs into a genre all their own.

Yaffah married Shaike Yarkoni in 1948, while still in uniform. The couple had three daughters: Orit (b. 1950), Tamar (b. 1953) and Ruth (b. 1956).

Yarkoni recorded her first record (a 78 rpm) at Radio Doctor (the studio that recorded Israel’s Declaration of Independence on May 14, 1948). On one side of the record was the song “Einayim Yerukot,” with Yarkoni accompanying herself on the piano. The song became a hit, spreading to the radio, where the name Yaffa Gustin quickly became famous. During a lull in her work, Yarkoni went into Café Nussbaum, a center of the art scene at the time, and asked to hear the record. The owner refused to play it, claiming that it was already scratched from overuse. Yarkoni argued that she was the singer Yaffa Gustin who performed on the record, to which the café owner responded: “There were already four girls in here before you, each of them claiming to be Yaffa Gustin of the record.”

The Hed Arzi record company, which had only just been founded, signed Yarkoni to a recording contract—quite a rare occurrence for Israel at the time. She was one of the first singers to be signed by the company. Within a short time, Yarkoni had recorded dozens of songs with Hed Arzi, including children’s records, songs of war and folk songs.

Among the songs she recorded during this period were “Bab el Wad,” “Rabotai, Ha-Historiyah Hozeret,” “Hen Efshar,” “Hayu Zemanim,” “Yatzanu At” and the most popular, “Ha’Amini Yom Yavo.” Her appearances at Israeli army bases and before soldiers in the field, where she sang Israeli war songs, earned her the title “singer of the wars.”

During the 1950s Yarkoni was considered Israel’s leading singer, recording numerous records. She was the first woman to record a full album of songs by Naomi Shemer (Shirim mi-Kinneret). At the Israel Song Festivals organized by Kol Yisrael, Yarkoni took first place in 1965 and again in 1966, with “Ayelet ha-Hen” and “Leil Stav,” respectively.

Over a span of forty years, Yarkoni has performed hundreds of concerts abroad before Jewish communities and general audiences alike. Her appearances at such major venues as Carnegie Hall and Lincoln Center in New York, the Olympia in Paris, the Palladium in London, and in Japan, Scandinavia, Australia and Russia (1989) have drawn large audiences.

Over the years, the media have fueled a “rivalry” between Yaffa Yarkoni and Shoshana Damari, the two most established women singers on the Israeli music scene. But in reality, relations between the two were good, and they even recorded two songs together: “Rak Shuvu be-Shalom,” which they sang at an appearance marking Israel’s fortieth anniversary, and “Ke-Shehayinu Yeladim,” recorded for the album of duets entitled Sharim im Yaffa Yarkoni (1996).

To date, Yarkoni has recorded some 1,400 songs (some claim the total is even higher) and over sixty albums (more than any other Israeli singer, male or female), in an impressive range of styles and rhythms.

In 1998, Yarkoni was awarded the Israel Prize. The judges wrote in their citation: “For her generosity, constancy, talent and charm, and for her contribution to Hebrew song, Yaffa Yarkoni has been deemed worthy of the Israel Prize for Hebrew song.” DiscussFor her last song: http://www.flix.co.il/tapuz/showVideo.asp?m=3442090 Yafa Yarkoni (Hebrew: יפה ירקוני‎, also transliterated Yaffa Yarkoni, born Yafa Abramov on 24 December 1925) is an Israeli singer, known as the War Singer, due to her frequent appearances in front of Israel Defense Forces soldiers, especially during Israel's wars.

At an early age, she was a ballet dancer under Gertrude Kraus, one of Israel's choreography pioneers. She married Joseph Gustin, a volunteer in the Jewish Brigade, in August 1940, and was widowed when Gustin was killed in a battle for the Senio River in 1945.

Yarkoni joined an IDF musical group in the Givati Brigade, which was active during the 1948 Arab-Israeli War. Bab el-Wad, a song she performed at the time which is still sung today on Yom HaZikaron, became a major symbol of the war. After the war, she performed songs for a program on the Kol Yisrael radio station.

Yarkoni was the main (or only) performer of hundreds of songs ever since. Most of them were written by Tuli Reviv and Haim Hefer. Yarkoni also performed some of Naomi Shemer's early children's songs.

The media has characterized Yarkoni as the War Singer, due to her performances during wars and in front of soldiers, and reported on an alleged feud between her and Shoshana Damari. In an interview, Yarkoni strongly rejected the report and said she resents the label of "War Singer".[1]

יפה ירקוני הלכה לעולמה - מעריב

יפה ירקוני

' (24 בדצמבר 1925 – 1 בינואר 2012) הייתה מהבולטות שבזמרות ישראל, כלת פרס ישראל לזמר עברי לשנת 1998, המזוהה עם תקופת קום המדינה והייתה פופולרית ביותר בשנות החמישים והשישים.

תוכן עניינים 1 ביוגרפיה 1.1 ההצלחה כזמרת 1.2 עשייה ציבורית, דעותיה הפוליטיות וחיים אישיים 2 משפחה 3 הוקרה והנצחה 4 דיסקוגרפיה 5 לקריאה נוספת 6 קישורים חיצוניים 7 הערות שוליים ביוגרפיה נולדה בשם יפה אברמוב בדרום תל אביב, למלכה אַלחַסוב ולאברהם אברמוב, סוחר בדים ושטיחים. הוריה היו יהודים קווקזים מבאקו (כיום באזרבייג'ן),[1][2] שעלו לארץ ישראל במפנה המאה ה-20,[3] הכירו בארץ ונישאו ב-1920.[4] יפה הייתה האמצעית במשפחה בת שלושה ילדים, ולה אחות גדולה, תקוה (ילידת 1921), ואח קטן, בנימין (יליד 1927). כשהייתה בת שמונה נפרדו הוריה, אביה ירד מהארץ אל רודזיה (שם ישבה קהילה יהודית) והמשפחה סבלה ממצב כלכלי קשה.[1][5] בשנות ה-30 עברה עם אמה ואחיה לגבעת רמב"ם (כיום שכונה בגבעתיים), שם פתחה אמה בית קפה–מסעדה בשם "צליל", שזכה לפופולריות, בעיקר בקרב אנשי ביטחון ואמנים.[4]

את דרכה האמנותית החלה בגיל צעיר, כשהופיעה יחד עם אחותה ואחיה בבית הקפה המשפחתי בגבעת רמב"ם. ההרכב שיצרו, "בָּמָתִי" (ראשי תיבות של שמות ארבעת בני המשפחה)[4] – תקוה הזמרת, יפה הרקדנית ובנימין הפסנתרן[6] – זכה להצלחה בקרב באי בית הקפה, ובהמלצת הזמר והשחקן שמואל פישר היא התקבלה ללימודים בסטודיו למחול קלאסי של גרטרוד קראוס, שם גם למדה לנגן בפסנתר, וכעבור שנים ספורות התקבלה גם ללהקת הרקדניות של קראוס, שפעלה ליד האופרה הארצישראלית העממית. היא הופיעה עם הלהקה במשך 12 שנה, עד שבאחד המופעים בשנת 1945 נפצעה ברגלה ונאלצה לזנוח את קריירת הריקוד.[4][7]

ב-21 בספטמבר 1944 נישאה ליוסף גוּסְטין. גוסטין (במקור גורטין), יליד 1918, היה חבר תנועת הנוער "גורדוניה" בעירו לוּצְק (אז בפולין, כיום באוקראינה), ולאחר הכשרה עלה לארץ ישראל ב-1938 והצטרף לגרעין שהקים את קיבוץ נווה ים. השניים נישאו מקץ היכרות בת שנתיים, ויום לאחר נישואיהם הוא התנדב לשירות בצבא הבריטי (הימים ימי מלחמת העולם השנייה) וצורף עם חבריו לבריגדה היהודית. גוסטין נהרג ב-29 במרץ 1945 במערכה על נהר סֶניוֹ, בזירה האיטלקית. השיר "אוּרי", שביצעה יפה גוסטין האלמנה, נכתב לזכרו על ידי רפאל קלצ'קין והולחן על ידי יששכר מירון.[8] ב-1945 שינו גם אמה של ירקוני ואחיה הצעיר את שם משפחתם ל"גוסטין", כמחווה לחתנה שנפל חלל.[9]

בשלהי שנת 1947 התגייסה ירקוני לארגון ההגנה כאלחוטאית, והמשיכה בכך עם פרוץ מלחמת העצמאות במסגרת חטיבת גבעתי. את ניסיונה הראשון כזמרת קנתה לה בלהקת "החישטרון" של החטיבה שהוקמה בזמן המלחמה והיא צורפה אליה. צמד היוצרים טולי רביב ובובי פנחסי כתבו ללהקה שירים "סלוניים" ששימשו מוזיקת רקע לריקודים וזוהו לאחר מכן עם ירקוני, בהם "אל נא תאמר לי שלום", "שחרחורת" ו"קרה זה רק הפעם". שני שירים ששרה באותה תקופה נהפכו לסמלי המלחמה הקשה: "האמיני יום יבוא" שהביא במיוחד בשבילה השחקן רפאל קלצ'קין והיא שרה אותו לראשונה בפני מלווי השיירות לירושלים, ו"באב אל ואד" שכתב חיים גורי לזכרם של מלווי השיירות כשנה לאחר תום הקרבות.

ב-1948 נישאה בשנית לשייקה ירקוני. ירקוני, יליד תל אביב 1920, בנו של משה ירקוני (שצ'ופק), ממנהלי המשביר, היה איש ההגנה (נכלא על ידי הבריטים כשנתיים במחנה המעצר בלטרון) וממייסדי החי"ש (ולימים מ"גיבורי" הפרשה שהייתה אחת העילות לתביעת הדיבה שהגיש עמוס בן-גוריון ידידו כנגד ארגון שורת המתנדבים), ואיש עסקים. השניים היו הורים לשלוש בנות. שייקה ירקוני נפטר ב-29 באוגוסט 1983.

ההצלחה כזמרת

יפה ירקוני בפני חיילים במחנה צבאי, 4 ביולי 1967

לוחית זיכרון בכניסה לביתה של יפה ירקוני ברח' דב הוז 23 בתל אביב תפריט0:00 יפה ירקוני שרה את "משה" של עמנואל זמיר עם קום המדינה, עוד בזמן ההפוגה בקרבות מלחמת העצמאות, הקליטה ירקוני באולפן "רדיו דוקטור" תקליט שזכה להצלחה גדולה. במיוחד התפרסם מתוכו הלהיט "עיניים ירוקות", שאף נחשב לשיר הפופ הראשון בארץ.[10] לאחר מכן הוחתמה ירקוני בחברת התקליטים הד ארצי שרק הוקמה והחלה להקליט את כל אלבומיה שם. היא הקליטה את האלבום "באב אל וואד" שהורכב משירי מלחמת העצמאות, בהם "האמיני יום יבוא" שביצעה בעת המלחמה וכן "רבותי ההיסטוריה חוזרת", "הפינג'אן", "הן אפשר", "דודו" ו"יצאנו אט", שהפכו למזוהים עמה יותר מאשר עם הצ'יזבטרון, המבצעים המקוריים של השירים. בשנת 1951 הקליטה אלבום מצליח שהורכב משירים לריקודי עם.

בשנות החמישים והשישים הפכה לזמרת מובילה בארץ, ושיריה – בעיקר השירים הלאומיים שהקליטה ב-1948: "בערבות הנגב" (מילים: רפאל קלצ'קין) ו"הסבתא בנגב" (מילים: אבשלום כהן) – הושמעו רבות בתוכנית "כבקשתך לשירים עבריים" בקול ישראל. עיקר הצלחתה בקרב הקהל (ופחות בקרב עורכי הרדיו) היו בשירים הסלוניים שהקליטה, שירי הוואלס והטנגו, ששימשו גם כמוזיקת רקע לריקודים בבתי הקפה באותה תקופה. ב-1959 הוציאה את האלבום "נרקודה עם יפה ירקוני", שקיבץ שירים סלוניים רבים שזוהו עמה, בהם "חביבי", "ארצנו הקטנטונת" ו"שחרחורת". אמצעי התקשורת נהגו לייחס לה יריבות עם הזמרת שושנה דמארי, שגם היא זכתה לפופולריות רבה באותה תקופה, אף כי הדבר איננו נכון והשתיים אף שיתפו פעולה מספר פעמים.[11]

בשנות החמישים הקליטה מספר אלבומי ילדים, בהם שניים מצליחים במיוחד: האלבום "שירי ילדים כבקשתך" מ-1953, שכלל את שיר הילדים שכתב אבשלום כהן "עגלה עם סוסה",[12] שהוקלט עוד ב-1948, ו"דובון ימבו" (גם: יומבו), שכתב יחיאל מוהר,[13] והאלבום "שירים מכנרת" מ-1957, שהוקדש לשירי הילדים שכתבה נעמי שמר בקבוצת כנרת וחשף את שמר לקהל הרחב, עם שירים כמו "הדואר בא היום" ו"אחינו הקטן". היא גם הוציאה תקליט של שירי חגים לילדים והקליטה שירים נוספים שהפכו ללהיטים לילדים, בהם "אבא שלי" ("לאבא שלי יש סולם..."), שכתבה תלמה אליגון.

בפסטיבל הזמר והפזמון 1965 זכתה במקום הראשון עם השיר "איילת החן", שאותו ביצע בפסטיבל גם אריק איינשטיין בביצוע נוסף, למילים של עודד בצר, ללחן של נתן שחר ולעיבוד של יצחק גרציאני. שנה לאחר מכן בפסטיבל הזמר והפזמון 1966 זכתה שוב עם השיר "ליל סתיו", שאותו ביצע בפסטיבל גם אריק איינשטיין בביצוע נוסף, למילים של חיה כהן, ללחן של חיים צור ולעיבוד של שמעון כהן.

בשנות השישים והשבעים הופיעה ירקוני גם באולמות ובמועדונים נחשבים בעולם, בעיקר בארצות הברית, בלונדון ובפריז. היא הופיעה בקרנגי הול ולינקולן סנטר בניו יורק, אולימפיה בפריז, פלדיום בלונדון וכן ביפן, אוסטרליה ורוסיה. במהלך שנות השישים היא אף שהתה ארבע שנים בארצות הברית, הקליטה שם שלושה תקליטים וביצעה הופעות רבות. בפריז פגשה את בועז שרעבי שהופיע שם באותה תקופה והקליטה לראשונה את שירו "פמלה".

בספיישל טלוויזיוני ביום העצמאות של שנת 1969 ביצעה ירקוני את השיר "כשהיינו ילדים" (אסף/וילנסקי) שהפך לאחד מהשירים המזוהים איתה ביותר. במהלך שנות השבעים הקליטה מספר שירי פופ, בהם הלהיט "כל היונים" ודואט עם צביקה פיק בשם "ערב סתיו יפה". עם פיק היא אף הופיעה במופע משותף, שלא נחל הצלחה מיוחדת.

שלושה להיטי ילדים נוספים בוצעו על ידה במסגרת פסטיבל שירי הילדים בשנות ה-70: "אין דן דינו", "אני אוהב לשרוק" ו"אחותי הקטנה".

בשנת 1986 הוקדשה לה התוכנית "חיים שכאלה".[14] בשנים 1991–1992 השתתפה יחד עם חתנה מאיר סוויסה בסדרת הטלוויזיה לילדים של הערוץ הראשון "חג שמח עם יפה ירקוני", שכל פרק בה שודר באחד מימי החגים. בשנת 1994 שיחקה בתפקיד משני בסרט הקולנוע "שירת הסירנה", המבוסס על ספרה של עירית לינור.

בשנת 1996 הוציאה את אלבום הדואטים "שרים עם יפה ירקוני" במסגרתו ביצעו מיטב האומנים את שיריה בדואט עמה, בהם היו שושנה דמארי, אריק איינשטיין וחוה אלברשטיין.

יפה ירקוני ופנינה רוזנבלום בשנת 1993 ירקוני זכתה בפרס ישראל בשנת היובל למדינת ישראל, 1998. באותה שנה גם יצא אוסף מחומש משיריה בשם "יפה ירקוני מאז ועד היום, 1998-1948". האוסף כלל גם שיר חדש בשם "רוקדת", שכתבה נעמי שמר על סמך סיפור חייה של ירקוני, עם אזכורים מהיותה רקדנית בתחילת דרכה, הופעותיה במלחמת העצמאות, שיריה "על המלחמה ועל שלום" ועד ימינו אלה. ב-1999 השתתפה בפסטיגל כאומנית אורחת.

בקיץ 2000 הקליטה את שירה האחרון, "עכשיו עברו שנים (וכבר קשה להיזכר)". באותה שנה יצא אוסף משולש ובו 62 להיטים.

עשייה ציבורית, דעותיה הפוליטיות וחיים אישיים

יפה ירקוני בהופעה מול חיילים בסיני (1973)

יפה ירקוני עם האלוף אברהם אַדָן ("בְּרֶן") ליד תעלת סואץ לאחר סיום מלחמת יום הכיפורים, 27 באוקטובר 1973 ירקוני הייתה ידועה כמעורבת בחיי המדינה. היא ביצעה מאות הופעות לפני החיילים במלחמות ישראל ובין המלחמות, לא נרתעה מלהופיע ממש בחזית הקרבות וכך זכתה לכינוי "זמרת המלחמות", על אף שלא אהבה אותו[15] והעדיפה להיקרא "זמרת החיילים".

היא נהגה להיות מעורבת גם בפוליטיקה, והשמיעה לא אחת את דעותיה הפוליטיות המזוהות עם השמאל הציוני. בשנת 2002, בעת מבצע חומת מגן, התבטאה ירקוני בתוכנית "מה בוער" של גלי צה"ל כנגד חיילים שסימנו מספרים על זרועותיהם של פלסטינים "אנחנו עם שעבר את השואה, איך אנחנו מסוגלים לעשות דברים כאלו?" אמרה. דבריה אלה התפרשו באמצעי התקשורת כהשוואה בין מעשי צה"ל בשטחים לבין מעשי הנאצים בשואה.[16] לדבריה, היא לא ערכה השוואה כזו אלא רק ניסתה למחות על מעשה ספציפי. התבטאות זו גרמה לסערה תקשורתית תוך קריאה מאנשי ימין להחרימה.[17] איומים ומכתבי נאצה רבים נשלחו אליה ואף בוטל ערב לכבודה שהפיקה אמ"י. לאחר זמן מה, כשהסערה שככה, הפיקה אמ"י ערב לכבודה ובדצמבר 2006 נערך לירקוני ערב הצדעה גדול בהיכל התרבות בהשתתפות אומנים רבים.

בשנת 2001 אובחנה ירקוני כחולה במחלת אלצהיימר, ובשנת 2008 החמיר מצבה.[18] היא נפטרה ב-1 בינואר 2012,[19] בגיל 86, ונקברה לצד בעלה שייקה בבית העלמין קריית שאול.[20]

משפחה ירקוני הייתה אם לשלוש בנות: אורית (1950), תמר (1953) ורות (1956), סבתא לשמונה וסבתא-רבתא לשמונה. בתה הבכורה, אורית שוחט, היא עיתונאית לשעבר ב"הארץ" (נשואה ליגאל שוחט, רופא, לשעבר טייס שנפל בשבי המצרי במלחמת ההתשה וקצין הרפואה הראשי של חיל האוויר). בתה הצעירה, רותי ירקוני-סויסה, הייתה נשואה לשחקן מאיר סויסה (ילדיהם המשותפים הם:המפיק המוזיקלי ישי סוויסה והראפר מיכאל סוויסה).

לירקוני שני אחים וכן אח למחצה. שני אחיה פעלו כמוזיקאים. אחותה, תקוה הנדל, הקליטה שירים אחדים בשנת 1947, בליווי נחום נרדי ושמואל פרשקו. בהמשך היגרה לקראקס בירת ונצואלה, שם הקימה בית ספר יהודי. לימים היגרה לארצות הברית והתיישבה בניו יורק.[21][6] אחיה, בנימין (נָני) גוסטין, היגר גם הוא לקראקס, ושם השתקע. הוא פעל כמלחין, פסנתרן וכנר.[22]

אחיה למחצה של ירקוני (בן אביה מאשתו השנייה, אסתר),[23] ישראל אברמוב, יליד רודזיה (כיום זימבבואה), הוא חוקר מדעי המוח המתמחה במערכת הראייה, פרופסור לפסיכולוגיה בברוקלין קולג' וכן פרופסור לקוגניציה, מוח והתנהגות ופרופסור לביופסיכולוגיה, שניהם במרכז לתארים מתקדמים של אוניברסיטת העיר ניו יורק.[24][21]

הוקרה והנצחה 1989 – פרס אמ"י[25] 1998 (תשנ"ח) – פרס ישראל לזמר עברי 1999 – יקירת העיר תל אביב-יפו במאי 2014 נקבעה לוחית זיכרון בכניסה לביתה ברחוב דב הוז 23 בתל אביב. רחובות נקראו על שמה בערים חולון, עפולה, קריית ביאליק, קריית מוצקין, ראש העין וראשון לציון.

בשנת 2018 הוצגה תערוכה המוקדשת ליפה ירקוני בגלריה "החווה" בחולון.[26]בתערוכה יוצגו יומנים שכתבה ירקוני, עטיפות תקליטים ותצלומים מאלבומה הפרטי, שמלות, תכשיטים ואביזרי אופנה של יפה ירקוני.

ארכיונה מופקד במחלקת המוזיקה בספרייה הלאומית בירושלים.[27]

דיסקוגרפיה פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. 1971 – שחרחורת: כשיפה ירקוני הייתה יפה גוסטין (במלאת 25 שנה להופעתה הראשונה)[28] 1989 – טיול שנתי, אוסף 120 שירי הילדים שלה[29] 1998 – יפה ירקוני מאז ועד היום, 1998–1948, 5 תקליטורים וחוברת (הד ארצי) לקריאה נוספת יפה ירקוני, זה הסוד שלי, תל אביב: ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל – מפעלי תרבות וחינוך (הספרייה למוזיקה ע"ש נסימוב), 1987. (שיריהם של מלחינים ומשוררים שהושרו בפי יפה ירקוני) קישורים חיצוניים מיזמי קרן ויקימדיה ויקיציטוט ציטוטים בוויקיציטוט: יפה ירקוני ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: יפה ירקוני יפה ירקוני , באתר זמרשת יפה ירקוני , באתר שירונט MusicBrainz Logo 2016.svg יפה ירקוני , באתר MusicBrainz (באנגלית) יפה ירקוני , באתר Discogs (באנגלית) יפה ירקוני , באתר Tab4u יפה ירקוני , באתר סטריאו ומונו יפה ירקוני , באתר בית לזמר העברי יפה ירקוני , באתר MOOMA (בארכיון האינטרנט) IMDB Logo 2016.svg יפה ירקוני , במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית) הארכיון של יפה ירקוני נחשף , סרטון וידאו באתר חברת החדשות יפה ירקוני , באתר הספרייה הלאומית לקט משירי יפה ירקוני

באתר המוזיקה של הספרייה הלאומית האזנה לשיר "הסבתא בנגב"

מתוך "שירים ששמענו פעם"

באתר הספרייה הלאומית נתן שחר, יפה ירקוני , באנציקלופדיה לנשים יהודיות (באנגלית) אורי קיסרי, וריאציות על הנושא יפה ירקוני , מעריב, "ימים ולילות", 8 באוגוסט 1969, המשך בלה יהלום, יפה ירקוני – האשה מאחורי הצלילים , דבר, 25 באפריל 1977 ארצי ישראלי, "אני מוכרחה לשיר מול הפירמידות" , מעריב, "השעות הקטנות", 12 באוקטובר 1978, המשך אורית הראל, מונומנט מזמר , מעריב, 9 במאי 1986 עמוס אטינגר,  חיים שכאלה עם יפה ירקוני, ארכיון רשות השידור באתר יוטיוב, מאי 1986 ירקוני באירוע הוקרה למלחין בובי פנחסי סרטונים דוד מלך ישראל 1953, יפה ירקוני שרה בסרטו של נתן גרוס , סרטון באתר יוטיוב דוד דרעי, "אני לא זמרת מלחמות" (ראיון וידאו) , באתר ynet, 5 במאי 2008 אורית שוחט, בתה של יפה ירקוני על הפרק הסודי בחייה , באתר הארץ, 5 באוקטובר 2008 תום שגב, יפה ירקוני: קולה של ישראל האחרת , באתר הארץ, 6 בינואר 2012 אתר ארכיון צה"ל כלת פרס ישראל, יפה ירקוני סרטונים יואב גינאי משוחח עם יפה ירקוני

בתוכנית "לגעת ברוח", בערוץ ה-YouTube של רשות השידור סיקור מותה עכבר העיר, עכבר העיר אונליין, יפה ירקוני הלכה לעולמה , באתר הארץ, 1 בינואר 2012 אור ברנע, יפה ירקוני הלכה לעולמה , באתר ynet, 1 בינואר 2012 מרב יודילוביץ', לזכרה: יום בחייה של יפה ירקוני , באתר ynet, 1 בינואר 2012 אריאנה מלמד, פרידה מיפה ירקוני: סופה של אלגנטיות , באתר ynet, 1 בינואר 2012 יורם קניוק‏, מות יפה ירקוני - סופה של ארץ ישראל הישנה: יורם קניוק נפרד , באתר וואלה! NEWS‏, 2 בינואר 2012 סיקור מיוחד: יפה ירקוני 1925–2012 , באתר וואלה! NEWS‏ זוכרים את יפה ירקוני

ב"ציפורי לילה מתגעגעות", גלי צה"ל, 1 בינואר 2012 Isabel Kershner, Yaffa Yarkoni, Who Sang for Israeli Soldiers, Dies at 86 , The New York Times, January 2, 2012 https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%99%D7%A4%D7%94_%D7%99%D7%A8%D7%A7...