Yaltah Menuhin-Rolfe-Ryce

• Beethoven's Waldstein, 1st Movement, Yaltah Menuhin, piano.
• Mozart, Unfinished Sonata in G Major, K. 357/497a: II. Andante, Yaltah Menuhin, piano
• Mozart: Fantasy No. 2 in F Minor, K. 594, Yaltah Menuhin & Joel Ryce, piano.

Yaltah Menuhin (7 October 1921 – 9 June 2001) was an American pianist.

Yaltah was born of Russian Jewish parents in San Francisco, the youngest of three extraordinarily musical children. Her siblings were Yehudi Menuhin and Hephzibah Menuhin. Through her father Moshe Menuhin, a former rabbinical student and anti-Zionist writer, Menuhin was descended from a distinguished rabbinical dynasty. Yaltah was named after her mother, Marutha's, home town of Yalta in Crimea. At the age of three, she became part of the rigorous regime already imposed on her siblings: the family employed tutors for the children, and Yaltah had her first piano lessons from the wife of the tutor in harmony and counterpoint.

She was taken to Paris at the age of four when Yehudi and Hephzibah went to study there. Marcel Ciampi, engaged to teach Hephzibah, initially refused to entertain the notion of teaching Yaltah at such a young age; however, Yaltah so impressed him with her spontaneous rendition of Schumann's Kinderszenen, that he agreed to take her on as well. Her taking piano lessons did not mean that her parents considered her - or for that matter, Hephzibah - to be capable of pursuing a career in music: Yaltah's mother in particular was firmly opposed to the idea that her daughters would follow in Yehudi's footsteps. Apart from Ciampi, she studied with Rudolf Serkin in Basel, Armando Silvestri in Rome and Carl Friedberg in New York.

One of Yaltah's earliest orchestral appearances was with Pierre Monteux and the San Francisco Symphony Orchestra, playing Beethoven's "Emperor" Concerto. Over the years Yaltah performed a wide repertoire. She played a pivotal role in the careers of numerous young composers, particularly during her stay in Los Angeles in the 1950s. She had a great love of chamber music and performed the sonata literature of the violin, viola and cello, as well as works for larger groups. Yaltah gave many first performances of works by Erich Zeisl, George Antheil, Ernst Krenek, Frank Martin, Louis Gruenberg, Mario Castelnuovo-Tedesco and Walter Piston. She recorded for Everest, EMI, Deutsche Grammophon Gesellschaft, SPA, Music Library and EMI-World Record Club.

Yaltah's tours took her from Alaska to New Zealand; from Texas to Switzerland. She appeared in duo recitals with the cellists Gabor Rejto, George Neikrug, Guy Fallot and Felix Schmidt; violinist Israel Baker; violists Michael Mann and Paul Doktor, and with Joel Ryce in duo-piano with whom she appeared widely in recital, in double concertos, and in television specials in Paris, London and New York. The Menuhin-Ryce duo won the coveted Harriet Cohen International Music Award in 1962, in a programme largely devoted to works by Schubert for four hands. In 1966, they performed the Mozart Double Piano Concerto under the baton of Yehudi Menuhin in Gstaad and other venues in Europe. In 1967, Yaltah and Joel recorded the entire duet repertoire of Mozart in America for Everest Records, the first time that this was done by one team of artists.

Yaltah performed regularly as both a soloist and a chamber player. In 1951 she made a joint New York debut with the violinist Israel Baker. She also performed with Michael Mann, a violist and son of Thomas Mann. Shortly before the outbreak of World War II, she enrolled at the Juilliard School of Music in New York using the assumed name of "Kate Davis". Nobody recognised this pianist even when she proved to be so talented that she was put in charge of teaching other students.

She and Joel Ryce were soloists in Saint-Saëns' The Carnival of the Animals for the BBC, and in a telecast of the Mozart Triple Piano Concerto at Yehudi's 50th birthday concert from the Royal Festival Hall, London. Her recorded favourites include the "family" recording of the Mozart Triple Concerto (Yaltah, Hephzibah and Jeremy at the piano, with Yehudi conducting) and the four-hand piano duets of Mozart with Joel.

The highlights of Yaltah's career include a performance for Queen Elizabeth II at Windsor Castle in 1973, when she played the Schubert Notturno with Yehudi and Ross Poplin; the Mozart Double Piano Concerto with Hephzibah for the Willa Cather centenary celebrations in America, and a recital with Joel Ryce at Queen Elizabeth Hall, London, when they played Bartók's Sonata for Two Pianos and Percussion. Her charity performances included evenings for the British Red Cross; the Organisation of Rehabilitation Training (ORT), Geneva; the Goulston Foundation, London; Pentonville Prison and for Friends of the Rose, Geneva.

Yaltah was a co-founder in 1965 (with Stefan Askenase and Johannes Wasmuth) and director of "Arts and Music", an international non-profit social project for the benefit of young artists and the arts in general. Marcel Marceau and Oskar Kokoschka were among its strongest supporters. "Arts and Music" - still active to this day - was housed in a beautiful old railway station at Rolandseck, near Bonn. She took a very keen interest in youth orchestras and played with the Brighton Youth Orchestra, also undertaking tours in Wales with Aelodau'r Gerddorfa, the all-Wales Youth Orchestra.

Yaltah died at her home in London on 9 June 2001, just a few days after giving her final recital at the Orwell Park School, Suffolk, of which she was an honorary patron.

A gifted linguist, Yaltah wrote a poem each day of the year in one of six languages. In 1939 an anthology of her poetry, entitled Malgré L'Espace, was published privately. The anthology is currently held by the Harry Ransom Humanities Research Center at the University of Texas.

Yaltah lived under the shadow of her more famous brother and sister; in spite of the fact that many, Yehudi included, considered her to be the most talented of the three Menuhins, she never quite managed to match the careers Yehudi and Hephzibah had. This did not lead to bitterness on Yaltah's part; she completely and unequivocally worshiped her siblings, and remained devoted to - even slightly in awe of - them for all her life.

Much like her brother and sister, Yaltah was a wonderful facilitator, bringing together people from all walks of life, musically and in friendship. Yaltah was surrounded by people from all walks of life, young and old, and her home was a haven to everybody. To quote Yehudi: "Yaltah is a ministering angel, handing out remedies, crutches, comfort to the ailing who come to her door, reaping the rewards in kindness and gratitude that life has otherwise denied her.".

A memorial fund in Yaltah's name is maintained by Iain and Charlotte Phillips. Based in Amsterdam, the Netherlands, the primary objective of the fund is to help develop the talents of young pianists who have already given proof of their outstanding musical ability and promise in the practice of their art, by means of awards and bursaries. The distinguished French pianist, Cécile Ousset, is Honorary Patron of the Yaltah Menuhin Memorial Fund.

ילטה מנוחין

ילטה מנוחין (‏7 באוקטובר 1921 – 9 ביוני 2001) הייתה פסנתרנית בריטית ילידת ארצות הברית, ציירת ומשוררת.

ילדות ונעורים

ילטה נולדה בסן פרנסיסקו, קליפורניה, הצעירה בשלושה ילדים מחוננים מוזיקלית. אחיה היו יהודי מנוחין וחפציבה מנוחין. באמצעות אביה משה מנוחין, סטודנט לרבנות לשעבר וסופר אנטי ציוני, הייתה מנוחין בת לשושלת רבנית חשובה. ילטה נקראה על שם עיר הולדתה של אמה מרותה, ילטה שבחצי האי קרים. בגיל שלוש, נכנסה למשטר החמור שהושת עוד קודם על אחיה ואחותה: המשפחה העסיקה מורים פרטיים לילדים, וילטה קיבלה את שיעורי הפסנתר הראשונים שלה מאשתו של המורה להרמוניה וקונטרפונקט.

בגיל ארבע נלקחה ילטה לפריז, כשיהודי וחפציבה נסעו ללמוד שם. מרסל שאמפי, שנשכר ללמד את חפציבה, דחה תחילה את עצם הרעיון ללמד את ילטה בגיל רך כל כך. אלא שילטה ניגשה על דעת עצמה לפסנתר והרשימה אותו במידה כזאת בביצוע ספונטני של "תמונות ילדות" של שומאן, שהוא אמר, "רחמה של גברת מנוחין הוא ממש קונסרבטוריון", והסכים ללמד גם אותה. מכך שלמדה לנגן בפסנתר לא עלה, שהוריה ראו אותה – או, לצורך העניין, את חפציבה – כמוכשרות לפתח קריירה במוזיקה: הייתה זו בעיקר אמה של ילטה, שהתנגדה נמרצות לרעיון, שבנותיה תלכנה בעקבות יהודי. מלבד שאמפי, למדה ילטה אצל רודולף סרקין בבזל, ארמנדו סילבסטרי ברומא וקרל פרידברג בניו יורק.

קריירה

אחת מהופעותיה הראשונות של ילטה עם תזמורת הייתה עם התזמורת הסימפונית של סן פרנסיסקו בניצוח פייר מונטה. היא ניגנה את קונצ'רטו מס' 5 (הקיסר) של בטהובן. במהלך השנים ניגנה ילטה רפרטואר נרחב. היה לה תפקיד מרכזי בקריירות של מלחינים צעירים רבים, בעיקר בתקופת שהותה בלוס אנג'לס בשנות ה-50'. היא אהבה מאוד מוזיקה קאמרית וביצעה את ספרות הסונאטות לכינור, ויולה וצ'לו, כמו גם יצירות להרכבים גדולים יותר. ילטה ניגנה מספר רב של ביצועי בכורה ליצירות מאת אריך צייזל, ג'ורג' אנתייל, ארנסט קרנק, פרנק מרטן, לואיס גרינברג, מריו קסטלנואובו-טדסקו ווולטר פיסטון. היא הקליטה לחברות אברסט, EMT, דויטשה גרמופון, SPA, "ספריית מוזיקה" ו-EMT-World Record Club.

במסעות הקונצרטים שלה הגיעה ילטה מאלסקה לניו זילנד; מטקסס לשווייץ. היא הופיעה בדואו רסיטלים עם הצ'לנים גאבור רייטו, ג'ורג' נייקרוג, גאי פאלוט ופליקס שמידט; הכנר ישראל בייקר; הויולנים מייקל מאן ופאול דוקטור, ובדואו-פסנתר עם ג'ואל רייס, עמו הופיעה דרך קבע ברסיטלים, בקונצ'רטי כפולים, ובתוכניות טלוויזיה מיוחדות בפריז, לונדון וניו יורק. היא נישאה לרייס ב-1960 והייתה נשואה לו באושר קרוב ל-40 שנה. דואו מנוחין-רייס זכה בפרס המוזיקה הבינלאומי ע"ש הרייט כהן הנכסף בשנת 1962, בתוכנית שהוקדשה ברובה ליצירות לארבע ידיים מאת פרנץ שוברט. ב-1966 ביצעו השניים את הקונצ'רטו הכפול לפסנתר של מוצרט בניצוחו של יהודי מנוחין בגסטאד ובאולמות אחרים באירופה. ילטה וג'ואל רייס היו סולנים בקרנבל החיות של קאמי סן-סנס בשידור של שירות השידור הבריטי. ב-1967 הקליטו ג'ואל וילטה את מכלול רפרטואר הדואט של מוצרט באמריקה לתקליטי אברסט, הפעם הראשונה שמבצע כזה נעשה על ידי צוות אמנים.

בדצמבר 1968 הופיעה ילטה מנוחין בסדרת קונצרטים בישראל אשר נמשכה כשבועיים, בחסות האקדמיה הישראלית למוזיקה ע"ש סמואל רובין.

ילטה הופיעה בקביעות הן כסולנית והן בהרכבי מוזיקה קאמרית. בשנת 1951 ניגנה בהופעת בכורה משותפת בניו יורק עם הכנר ישראל בקר. זמן קצר לפני מלחמת העולם השנייה נרשמה לבית הספר ג'וליארד בניו יורק במגמת המוזיקה, בשם הבדוי, "קייט דייוויס". איש לא זיהה אותה, גם כשהתבלטה כל כך בכשרונה יוצא הדופן, שמינו אותה ללמד תלמידים אחרים.

רגעי שיא בקריירה של ילטה כוללים הופעה לפני המלכה אליזבת השנייה בטירת וינדזור, בשנת 1973, שם ניגנה את "נוטורנו" של שוברט עם יהודי ועם רוס פופל; הקונצ'רטו הכפול לפסנתר של מוצרט עם חפציבה לחגיגות המאה לווילה קאתר באמריקה, ורסיטל עם ג'ואל בקווין אליזבת הול בלונדון, שבו ניגנו את הסונאטה לשני פסנתרים וכלי הקשה של בלה בארטוק. קונצרטי הצדקה שלה כללו ערבים למען הצלב האדום הבריטי; הארגון לאימון משקם (״אורט״) בז'נבה; קרן גולסטון, לונדון; כלא פנטונוויל ול"ידידי הוורד", ז'נבה. ההקלטות הנבחרות שלה כוללת את ההקלטה ה"משפחתית" של הקונצ'רטו המשולש של מוצרט (ילטה, חפציבה וג'רמי מנוחין בפסנתר, עם יהודי כמנצח) והדואטים לארבע ידיים של מוצרט עם ג'ואל.

בשנת 1965 ייסדה ילטה, בשיתוף עם סטפן אשכנזי ויוהאנס ואסמות, את "אמנויות ומוזיקה", מיזם חברתי בינלאומי שלא למרות רווח, למען אמנים צעירים ואמנויות בכלל, מיזם שאותו אף ניהלה. מרסל מרסו ואוסקר קוקושקה היו בין תומכיו העיקריים. "אמנויות ומוזיקה" – הממשיך בפעילותו – שוכן בבניין ישן ויפה של תחנת רכבת לשעבר ברולנדסק, סמוך לבון, גרמניה. היא גילתה עניין רב בתזמורות נוער ולעיתים קרובות ניגנה עם תזמורת הנוער של ברייטון, ואף יצאה לסיורי קונצרטים בוויילס עם Aelodau'r Gerddorfa, תזמורת הנוער, שכל נגניה ולשים.

אורח חיים, מוות ומורשת

ילטה, שהייתה בלשנית מחוננת, כתבה שיר מדי יום מימות השנה, באחת משש שפות. ב-1939 התפרסמה בהוצאה פרטית אנתולוגיה של שירתה, תחת הכותרת "על אף המרחק". האנתולוגיה שמורה כיום במרכז הארי רנסום לחקר מדעי הרוח באוניברסיטת טקסס.

ילטה חיה בצלם של אחיה ואחותה המפורסמים ממנה; על אף העובדה, שרבים, כולל יהודי, ראו בה את המחוננת ביותר משלושת ילדי מנוחין, מעולם לא עלה בידה להשתוות להישגי הקריירה של יהודי וחפציבה. מצב זה לא הוליד מרירות מצד ילטה; היא העריצה בלב שלם וללא ערעור את אחיה ואחותה, וכל חייה חשה מסירות, נאמנות ואפילו יראת-כבוד מסוימת לשניהם.

כמוה כאחיה ואחותה, הייתה ילטה באופן טבעי וללא מאמץ במרכז כל פעילות, ידעה לכנס סביבה אנשים מכל שדרות החיים, הן בתחום המוזיקה והן כחברים. אנשים מכל התחומים, צעירים וקשישים, הקיפוה תמיד, וביתה היה מקלט מבורך לכל. במילים של יהודי עצמו: "ילטה היא מלאך גומל חסד, מחלקת תרופות, קביים, ניחומים לכל חולה וסובל הבא אל דלתה, ובאה על גמולה בטוב הלב ובהכרת התודה, שאלמלא כן לא היו מנת חלקה בחיים."

ילטה מתה בביתה בלונדון ב-9 ביוני 2001, ימים ספורים אחרי הרסיטל האחרון שלה בבית הספר אורוול פארק בסאפוק, שהייתה פטרונית כבוד שלו.