Ze'ev Wertheimer

ויקיפדיה: זאב סטף ורטהיימר (נולד ב-16 ביולי 1926) הוא תעשיין, מייסדם של המפעלים "ישקר" ו"טכנולוגיית להבים", זוכה פרס ישראל וחבר הכנסת התשיעית מטעם התנועה הדמוקרטית לשינוי (ד"ש). הוא שירת בצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה ובפלמ"ח ובצה"ל במלחמת השחרור, עסק במיזמי חינוך, עידוד כלכלי ואיכות שלטון מגוונים והיה ממייסדי כפר ורדים. ורטהיימר הוא אחד האנשים העשירים בישראל.‏

ביוגרפיה

ורטהיימר נולד בקיפנהיים שבגרמניה. בשנת 1937 עלה עם משפחתו לארץ ישראל. אביו העביר את טחנת הקמח המשפחתית מגרמניה לנחלת יצחק שבתל אביב. ורטהיימר למד בבית הספר העממי תל-נורדאו בתל אביב. בגיל 16 נשר מהלימודים והחל לעבוד בחנות למכירת ותיקון מצלמות. במקביל לעבודתו למד אופטיקה, בין היתר אצל פרופסור עמנואל גולדברג

ב-1943, בעיצומה של מלחמת העולם השנייה, הצטרף לחיל האוויר הבריטי. ורטהיימר שירת כטכנאי ציוד אופטי. במסגרת שירותו הצבאי, נשלח לבחריין, שם עסק בתיקון ציוד אופטי במטוסי קרב בריטיים

ב-1945 הצטרף למחלקה הגרמנית של הפלמ"ח. עבר קורס טיס בקיבוץ נען ושירת במחלקת הטיס בתפקיד קצין טכני. ורטהיימר נעצר בשבת השחורה על ידי השלטונות הבריטיים והושם במחנה מעצר ברפיח למשך 4 חודשים. ב-1947 פעל במסגרת התעשייה הצבאית של ההגנה ועסק בפיתוח תותח ללא רתע. במסגרת תפקידו, נשלח לצרפת ולבלגיה ללמוד כיצד מייצרים קנים. במהלך מלחמת השחרור היה לקצין טכני בחטיבת יפתח. הוא המשיך לעסוק בפיתוח נשק והשתתף בפיתוח מרגמות.

ורטהיימר התחיל לעבוד ברפא"ל אולם פוטר ב-1952 כי לא היה לו תואר של מהנדס‏. הוא הקים בחצר ביתו בנהריה בית מלאכה בו ייצר סכינים, כלים לחיתוך מתכות וכן לוחיות מתכת מושחזות, את התוצרת שיווק בעצמו כשהוא רכוב על אופנוע. בית המלאכה שגודלו היה כ-20 מ"ר התפתח למפעל "ישקר", מפעל העוסק בייצור כלי חיתוך למתכת המורכבים במכונות לעיבוד שבבי (כגון מחרטות). "ישקר" גדל לחברה משגשגת המייצאת תוצרתה למדינות זרות וב-1962 אף הוקם בהולנד מפעל "דוראקרב" בבעלות משותפת ישראלית-אמריקנית וחברת "ישקר"‏. י

ב-1968, לאחר מלחמת ששת הימים ועקב האמברגו הצרפתי למכירת נשק למדינת ישראל, הקים את "להבי ישקר", מפעל לחישול להבים למנועי סילון, כדי לסייע למאמץ הביטחוני. ברבות הימים שינה המפעל שמו ל"טכנולוגיית להבים".

בשנת 1976 זכה ורטהיימר בפרס התעשייה בקטגוריית המתכת‏

בשנת 1981, פתחה אשתו, מרים ורטהיימר, את מאפיית המגדנאות (קונדיטוריה) "לחמי" בשותפות עם גבי זוהר, קבלן מנהריה. כיום (2010) מחזיק ורטהיימר ב-75% מהמאפייה (יתר החברה בבעלות משפחת זוהר). באותה שנה הקים את מיקרו כלים, חברה שעסקה בפיתוח מוצרי דיוק זעירים לתעשיות טכנולוגיות

בשנת 1983 הצטרף בנו, איתן ורטהיימר (זוכה "פרס התעשייה" לשנת 1996), למפעל במטרה לחלץ אותו מקשיים. פעילותו של איתן בניהול החברה הביאה לגידול מואץ במכירות ורווחי המפעל

ב-5 במאי 2006 נרכשו 80% מקבוצת "ישקר" שבבעלותו ובבעלות בנו על ידי חברת ההשקעות של וורן באפט בסכום של 4 מיליארדי דולרים. עסקה זו הפכה את משפחת ורטהיימר למשפחה העשירה בישראל ומספר 188 בעולם, ובשנת 2007 הונו הוערך בכ-4.4 מיליארד דולר. ב-1 במאי 2013 קנה וורן באפט את ה-20% הנותרים של החברה‎ ‎תמורת כ-2 מיליארד דולר.

יוזמות חינוכיות

ב-1964 היה שותף בהקמתו של בית הספר התעשייתי "צור" בנהריה. בית הספר סיפק הכשרה מקצועית לבני נוער שנפלטו ממערכת החינוך הציבורית. בין השנים 1976–1986 כיהן כחבר ויו"ר הוועד המנהל של בית הספר "בסמ"ת" שליד הטכניון

בין השנים 1989–1993 כיהן בחבר המנהלים של הטכניון בחיפה

בנוסף, כבר מספר שנים שסטף ורטהיימר הוא המממן המרכזי של רשת "צור" ובה מספר בתי ספר לנוער ברחבי הארץ. בתי ספר אלו עובדים בשיתוף צה"ל ובתאום מלא ועל פי צרכיו הטכנולוגיים השונים

פעילות ציבורית

בין 1974 ל-1975 כיהן במועצת עיריית נהריה ושימש כראש מחלקת החינוך. בהמשך, בהיותו באופוזיציה, לא הגיע למספר ישיבות של המועצה ועל כן חברותו במועצה הופסקה‏

בשנת 1974 הצטרף ורטהיימר למפלגת שינוי והיה מפעיליה המרכזיים‏. במרץ 1975 נתמנה ורטהיימר ליו"ר הוועד הפועל של מפלגת שינוי‏. ורטהיימר קרא להורדת נטל מס הכנסה וצמצום תקציב המדינה‏, בין השאר על ידי ביטול משרד השיכון ומשרד הקליטה‏. כן הציע ורטהיימר להגביל את כח האדם שיועסק על ידי המדינה, כדי למנוע שאיבת כח אדם מהמגזר הייצרני‏. בשנת 1975 הוביל ניסוי של רפורמת מס במפעל שלו, שנועד להראות שהורדת נטל המל על העובדים תגדיל את התפוקה באופן שהכנסות המדינה לא יפגעו, והעובדים ירוויחו יותר‏. ניסוי זה הביא חשיפה רבה בתקשורת הישראלית לישקר ולורטהיימר‏, ולטענת ורטהיימר הוכיח שהורדת מיסים מגבירה את הפריו

ורטהיימר יזם פגישה של חברי שינוי ול"ע עם יגאל ידין במטרה לגבש מפלגת מרכז לבחירות לכנסת התשיעית‏. הוא הצטרף יחד עם שאר חברי שינוי, להתנועה הדמוקרטית לשינוי (ד"ש), ונבחר מטעמה לכנסת התשיעית, בה שימש כחבר בוועדת הכלכלה ובוועדת החוץ והביטחון. ב-14 בספטמבר 1978 התפצלה ד"ש, וורטהיימר הצטרף, יחד עם אמנון רובינשטיין ואחרים, לחלק שכונה התנועה לשינוי ויוזמה, שלאחר פיצול נוסף קיבל את השם "שינוי - מפלגת מרכז". ב-1981, התפטר מהכנסת וחזר לעסקיו ולפיתוח הגליל

ב-1981 היה שותף בהקמתו של כפר ורדים‏, שעם השנים הפך ליישוב הקהילתי הגדול בצפון ישראל

ב-1982 יזם את הקמת גוש תפן ואזור התעשייה "תפן" בגליל המערבי, ובמרכזו כפר ורדים. אל אזור התעשייה עבר מפעל "ישקר". אזור התעשייה גדל וכיום מכיל מפעלים רבים. על סמך מודל זה המשיך ורטהיימר בהקמת גני תעשייה בתל חי ב-1990 וכן בעומר ב-1995

בשנת תשנ"א (1991) זכה ורטהיימר בפרס ישראל על תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה. בשנת 2002 זכה ורטהיימר באות אביר איכות השלטון בקטגוריית מפעל חיים מטעם התנועה לאיכות השלטון. ביום העצמאות ה-58 של מדינת ישראל נבחר יחד עם סבתא ג'מילה להשיא את אחת משתים עשרה המשׂואות בהר הרצל, עבור תרומתם לפיתוח יוזמות בגליל. בשנת 2007 זכה בתואר יקיר הגליל מטעם המשרד לפיתוח הנגב והגליל

בשנת 2011 יצא לאור ספרו האוטוביוגרפי "איש ליד מכונה" בהוצאת ידיעות אחרונות

בבחירות לכנסת התשע עשרה הוצב ורטהיימר במקום האחרון הסמלי ברשימת התנועה לכנסת