Trawniki concentration camp was set up by Nazi Germany in the village of Trawniki about 40 kilometres (25 mi) southeast of Lublin during the occupation of Poland in World War II. Throughout its existence the camp served a dual function. It was organized on the grounds of the former Polish sugar refinery of the Central Industrial Region, and subdivided into at least three distinct zones.

The Trawniki camp first opened after the outbreak of war with the USSR, intended to hold Soviet POWs, with rail lines in all major directions in the General Government territory. Between 1941 and 1944, the camp expanded into an SS training facility for collaborationists auxiliary police, mainly Ukrainian. And in 1942, it became the forced-labor camp for thousands of Jews within the KL Lublin system of subcamps as well. The Trawniki inmates provided slave labour for the makeshift industrial plants of SS Ostindustrie to work in appalling conditions with little food.

There were 12,000 Jews imprisoned at Trawniki as of 1943 sorting through trainsets of clothing delivered from Holocaust locations. They were all massacred during Operation Harvest Festival of November 3, 1943 by the auxiliary units of Trawniki men stationing at the same location, helped by the travelling Reserve Police Battalion 101 from Orpo. The first camp commandant was Hermann Hoefle, replaced by Karl Streibel.

טרווניקי היה מחנה ריכוז ומחנה אימון של האס אס, ששכן 40 ק"מ דרומית-מזרחית ללובלין בגנרלגוברנמן שבפולין.

המחנה עבר מספר שינויים בשלוש שנות קיומו, מיולי 1941 ועד יולי 1944. תחילה שימש כמחנה מאסר עבור אזרחים וחיילים סובייטים. מספטמבר 1941 ועד כיבושו שימש כמתקן אימון של האס אס להכשרת שומרים מקרב שבויי המלחמה, על מנת שייקחו חלק במחנות ההשמדה בהתאם למבצע ריינהרד. בין יוני 1942 לספטמבר 1943 שימש גם כמחנה עבודה לעבודות כפייה ליהודים בשביל מפעלי תעשייה שונים, ולאחר מכן חוסלו בו 6,000 יהודי המחנה. בין ספטמבר 1943 למאי 1944 שימש כמחנה-חוץ של מיידנק.