Felix Nussbaum

Felix Nussbaum (11 December 1904 – 9 August 1944) was a German-Jewish surrealist painter. Nussbaum’s artwork gives a rare glimpse into the essence of one individual among the victims of the Holocaust.

Nussbaum was born in Osnabrück, Germany, as the son of Rahel and Philipp Nussbaum. Philipp was a World War I veteran and German patriot before the rise of the Nazis. He was an amateur painter when he was younger, but was forced to pursue other means of work for financial reasons. He therefore encouraged his son’s artwork passionately.

Nussbaum was a lifelong student, beginning his formal studies in 1920 in Hamburg and Berlin, and continuing as long as the contemporary political situation allowed him. In his earlier works, Nussbaum was heavily influenced by Vincent van Gogh and Henri Rousseau and he eventually paid homage to Giorgio de Chirico and Carlo Carrà as well. Carl Hofer’s expressionist painting influenced Felix’s careful approach to color.

In 1933, Nussbaum was studying under a scholarship in Rome at the Berlin Academy of the Arts when the Nazis gained control of Germany. Adolf Hitler sent his Minister of Propaganda to Rome in April to explain to the artist elites how a Nazi artist was to develop, which entailed promoting heroism and the Aryan race. Nussbaum realised at this point that, as a Jew, he could not remain at the academy.

The next decade of Nussbaum's life was characterised by fear, which is reflected in his artwork. In 1934 he took Felka Platek, a painter whom he had met while studying in Berlin and would later marry during their exile in Brussels in 1937, to meet his parents in Switzerland. Felix's parents eventually grew homesick for Germany and, against his fierce objections, they returned. This was the last time Felix would see his mother and father — the source of his spiritual and financial support. Felix and Felka would spend the next ten years in exile, mostly in Belgium, a period of emotional and artistic isolation for him but also one of the most artistically productive in his life.

After Nazi Germany attacked Belgium in 1940, Nussbaum was arrested by Belgian police as a "hostile alien" German, and was subsequently taken to the Saint-Cyprien camp in France. The desperate circumstances in the camp influenced his pictures of that time. He eventually signed a request to the French camp authorities to be returned to Germany. On the train ride from Saint Cyprien to Germany, he managed to escape and rendezvous with Felka in Brussels, and they began a life in hiding. Without residency papers, Nussbaum had no way of earning an income, but friends provided him with shelter and art supplies so that he could continue his craft. The darkness of the next four years of his life can be seen in the expression of his artwork from that period.

1944 was the year in which the plans of Nazi Germany had the greatest impact on the Nussbaum family. Philipp and Rahel Nussbaum were killed at Auschwitz in February. In July, Nussbaum and his wife were found hiding in an attic by German armed forces. They were arrested, sent to the Mechelen transit camp and given the numbers XXVI/284 and XXVI/285. On August 2 they arrived at Auschwitz, and a week later Felix was murdered at the age of 39. On September 3, Nussbaum’s brother was sent to Auschwitz, and on September 6 his sister-in-law and niece were also murdered there. In December, his brother – the last of the family – died from exhaustion in the camp at Stutthof. Within one year, the entire Nussbaum family had been murdered.

In this time period, Nussbaum created two of his best-known works: Self Portrait with Jewish Identity Card (1943), and Triumph of Death (1944).

Triumph of Death shows Nussbaum's attention to detail. According to his biography, Felix Nussbaum: Art Defamed; Art in Exile; Art in Resistance, the crumpled music score has the first several bars of "The Lambeth Walk", a popular song from the musical Me and My Girl. The words that would normally accompany the music are "Ev'rythin' free and easy / Do as you darn well please".

Felix Nussbaum’s artwork affords a rare glimpse into the mind of one individual among the victims of the Holocaust. In 1998, the Felix Nussbaum Haus in Osnabrück opened its doors to exhibit the artworks of Felix Nussbaum.

He was featured alongside fellow concentration camp survivors and artists Jan Komski and Dinah Gottliebova in the 1999 documentary film Eyewitness, which was nominated for an Academy Award for Documentary Short Subject. https://www.tabletmag.com/jewish-arts-and-culture/285637/felix-nuss...

http://en.wikipedia.org/wiki/Felix_Nussbaum

Foto - https://www.dhm.de/lemo/bestand/objekt/fremdenpass-von-felix-nussba...

פליקס נוסבאום (בגרמנית: Felix Nussbaum;‏ 11 בדצמבר 1904, אוזנבריק - 1944, אושוויץ), צייר יהודי-גרמני שנספה בשואה.

פליקס נוסבאום נולד באוזנבריק, גרמניה. למד ציור בהמבורג, ברלין ורומא. חלק ניכר מיצירותיו עוסק במוראות המלחמה והשמדת היהודים באירופה. במהלך המלחמה ברח לבלגיה בתקווה להינצל מידי הנאצים. בבלגיה המשיך לצייר בזהות מוסתרת במשך כשלוש שנים עד שנתפס בידי הנאצים ונשלח למחנה הריכוז סן סיפריאן בצרפת. ב־1944 נשלח למחנה הריכוז אושוויץ, שם נרצח. העובדה שנוסבאום פעל במסתור, תוך שהוא מותיר את יצירותיו אצל אנשים שונים בתקופה מלאת תהפוכות הקשתה על משימת האיסוף וההערכה. משנשלמה משימת החיפוש והשחזור של יצירותיו של נוסבאום זכתה עבודתו להכרה רחבה. עבודותיו בתקופה שהייתו במחנה סן סיפריאן מצמררות בישירותן ובעומק האימה שהן משקפות.

תוכן עניינים 1 ביוגרפיה 1.1 ילדות ונעורים 1.2 השפעות מוקדמות 1.3 התקופה בוילה מאסימו ברומא 1.4 הפליט 1.5 מחול המוות - העבודה האחרונה 2 גילוי מחדש 3 בית פליקס נוסבאום: מוזיאון פליקס נוסבאום 4 קישורים חיצוניים 4.1 ציורים של נוסבאום 4.2 מידע נוסף ביוגרפיה ילדות ונעורים נוסבאום נולד למשפחה יהודית, בן לפיליפ ורחל. פיליפ נוסבאום היה פטריוט גרמני שלחם במלחמת העולם הראשונה. לאחר המלחמה עשה חיל בעסקי הפלדה והמתכת, והמשפחה נהנתה מרווחה כלכלית. כביטוי לעושרו בנה האב את בית המשפחה במרכז אוזנבריק מתוך רצון שהבית יהווה מוקד תרבותי וחברתי. אביו של נוסבאום היה צייר חובב, וזו אחת הסיבות בגללן בחר נוסבאום לעסוק בציור באופן מקצועי. אחד מציוריו הראשונים של נוסבאום מתאר שני יהודים בבית כנסת. הציור נקרא "שני יהודים" ומופיעים בו נוסבאום עצמו וחזן בית הכנסת כשברקע מתנהלת תפילת חג.

השפעות מוקדמות ב־1922 נסע להמבורג מתוך תקווה וציפייה לעסוק בציור עצמו ולא בתפיסות אקדמיות של אומנות הציור. כעבור שנה עבר מהמבורג לברלין שם למד בסטודיו פרטי ציור ובפיסול. ב־1925 הרגיש שהשלים את הכשרתו הבסיסית והוא נכון לצאת לדרכו כאמן. ציוריו הראשונים (מרבית הציורים אבדו) מאופיינים בהשפעות מואן גוך - יש דמיון רב במשיכות המכחול ובפלטת הצבעים. לנוסבאום גרסה משלו לציור החמניות המפורסם של ואן גוך, ואף לכמה מציורי הדיוקנאות שלו.

ב־1931 החל לזכות בהכרה - הציור "הככר הפנטסטית" הפך את נוסבאום לשיחת היום בברלין. בציור תיאר נוסבאום סצינות ברלינאיות טיפוסיות.

התקופה בוילה מאסימו ברומא ב־1932 זכה נוסבאום במלגת לימוד יוקרתית ונסע לוילה מאסימו ברומא. וילה מאסימו הייתה שלוחה של האקדמיה לאמנות של ברלין. נוסבאום וחברתו לחיים פלקה פלטק התכוונו לשהות ברומא כשנתיים, אך עליית הנאצים לשלטון ב־1933 וביקורו של שר התעמולה הגרמני יוזף גבלס הבהירו לנוסבאום שעליו לעזוב בהקדם, מאוחר יותר נשללה מנוסבאום מלגת הלימוד. נוסבאום לא חזר לגרמניה ואת 11 השנים הבאות בילו בני הזוג באיטליה צרפת ובלגיה תוך דאגה וחשש מתמיד לקיומם.

ב-1934 עזבה משפחתו של נוסבאום את אוזנבריק ונסעו לפגוש את פליקס באיטליה. נוסבאום תיאר את הנופים באיטליה ואת השהות בארץ מלאת השמש תוך שהוא משכלל את סגנונו. עם עליית הנאצים לשלטון התרבו הצבעים הקודרים ביצירותיו והעיסוק במצבו הארעי גבר. בתקופה זו צייר בעיקר דיוקנאות עצמיים ומיעט בציורי נוף. בתקופה זו עדיין לא עסק ביהדותו, נושא שהעסיק אותו בהמשך.

הפליט Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הפליט ב־1935 עבר נוסבאום עם בת זוגו לפריז שם ביקשו אשרת הגירה לבלגיה. לאחר קשיים מסוימים קיבלו את אשרת ההגירה וב־1936 עברו לגור בבלגיה. בבלגיה השהות לא הייתה פשוטה מאחר שהשלטונות הבלגיים ניסו למנוע את הגירת היהודים אליה. בשנת 1939 צייר את אחד מציוריו המוכרים: הפליט. התמונה מבטאת באופן פשוט וישיר את המצוקה של הפליט היהודי. בתמונה נראה איש יושב שעון על ידיו כשעל שולחן מרוחק מונח גלובוס. התמונה כאילו מבטאת את תיסכולו ואת חוסר הבית שיש במעמד הפליט. את הציור שלח נוסבאום לאביו שהיגר לשווייץ. אביו החביא את התמונה, יחד עם תמונות נוספות, באמסטרדם שבהולנד.

מחול המוות - העבודה האחרונה ב־1940 עם פלישת הנאצים לבלגיה נתפס נוסבאום ונשלח למחנה הריכוז סן סיפריאן בדרום צרפת. בתקופה שהייתו במחנה ממשיך נוסבאום לצייר בדחף יתר. הציור "בית הכנסת במחנה" מראה מספר גברים עוטים טליתות שקועים בתפילה בצילו של מבנה פח מכוער. התמונה קודרת מאוד ועמדת בניגוד בולט לטליתות הצחורות שעוטים המתפללים. לאחר תקופה של ארבעה חודשים מצליח נוסבאום להימלט חזרה לבריסל שם הוא מצייר את מרבית ציורי המחנה.

בין השנים 1941 ל־1944 התחבאו נוסבאום ואשתו (הם נישאו ב־1937) בעליית הגג של בית חבריהם. שני הנושאים העיקריים בציוריו בתקופה זו הם טבע דומם, בעיקר חפצים (כנראה חפצים מדירת המסתור) ונושא שני אך מרכזי והוא תיאור הבידוד הנפשי שהיה נתון בו יחד עם האימה והחשש הגובר לגורלו.

באותה תקופה, בשנת 1943 לערך, צייר נוסבאום את יצירתו "דיוקן עצמי עם פספורט" בה צייר את עצמו כשהוא מחזיק בתעודת זהות ועונד טלאי צהוב. בתעודת הזהות מחוקים שם הארץ ומקום הלידה, אך מופיעה בה המילה "יהודי" (Juif-Jood). נוסבאום עצמו לא נשא בצרפת ובלגיה תעודת זהות בה צוין מוצאו היהודי ואף לא ענד טלאי צהוב. הוא חיבר עצמו בציור זה לאותם שני סמלים כדי להביע את הזדהותו עם מצוקת בני עמו.

עבודתו האחרונה של נוסבאום היא "מחול המוות". מחשבותיו של נוסבאום על המוות באות לידי ביטוי ביצירה זו. מעניין לראות שצורת הביטוי כאן היא פשוטה ולא מתחכמת. כאילו ברור לנוסבאום שהקץ קרוב. הוא בוחר שלא לשכלל את צורת הביטוי שלו אלא להשתמש באמצעים פשוטים כדי לתאר את המוות והחידלון. בתמונה נראה תוהו ובוהו של חפצים כאשר בין ההריסות תזמורת של שלדים מנגנת בכלי נשיפה. דמות אחת ישובה במרכז התמונה מביטה בעיניים מושפלות. הדמות היא כנראה דמותו של נוסבאום עצמו, מאחר שהתנוחה והזווית מופיעים בהרבה מהדיוקנאות העצמיים שלו, אלא שהפעם המבט מושפל.

ב־21 ביוני 1944, חודש אחד לפני שחרור בלגיה, נעצרו נוסבאום ואשתו כתוצאה מהלשנה, ונשלחו על ידי הנאצים ברכבת האחרונה לאושוויץ.

גילוי מחדש בשנת 1970 מצאו קרוב למאה מציוריו של נוסבאום את דרכם החוצה ונחשפו לעין הציבור. רוב הציורים היו אצל רופא שיניים מבריסל שאחסן אותם לאחר שנשלחו אליו על ידי אביו של פליקס נוסבאום. בשל תנאי אחסון לקויים - חלק מהציורים היו במצב של רקבון כתוצאה מלחות. ב-1971 נערכה, בכנסייה מקומית בעיר הולדתו אוזנבריק, תערוכה מציוריו של נוסבאום. התערוכה עודדה אנשים נוספים להמשיך במשימת איתורם של שאר יצירותיו של נוסבאום ואכן לאחר עבודת מחקר וניסיון להתחקות אחר מסלול חייו של נוסבאום, התגלתה קבוצה שנייה מציוריו. בשנים הבאות המשיכו להתגלות קבוצות ציורים נוספות אצל מכרים באירופה ובאמריקה.

הפליט ציור מעשה ידי פליקס נוסבאום משנת 1939 בית פליקס נוסבאום: מוזיאון פליקס נוסבאום Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – בית פליקס נוסבאום בשנת 1983 החליט המוזיאון המקומי באוזנבריק להציב תערוכה קבועה מציוריו של נוסבאום, וב-1994 החלה עיריית אוזנבריק בבניית מוזיאון מיוחד לזכרו, בית פליקס נוסבאום אשר מכיל כמות גדולה מעבודותיו. בתחרות לתכנן את המוזיאון החדש זכה האדריכל דניאל ליבסקינד. המוזיאון לזכרו של נוסבאום היה הפרויקט הראשון שליבסקינד סיים. המוזיאון החדש, שמחובר לבניין בסגנון נאו-קלאסי שבו שוכן מוזיאון אוזנבריק, הוא מבנה מודרני שמורכב משלושה אגפים (עשויים מעץ, מתכת, ובטון) שיוצרים הקף של משולש סגור, תכנון שזיכה את הבניין בתואר "המוזיאון ללא מוצא" משום שהוא בנוי כמסדרון אחד מקיף. בכך התכוון ליבסקינד שהמבנה ישקף את התסכול וחוסר התקווה שמאפיינים את ציוריו של נוסבאום. בניית ההרחבה הסתיימה בשנת 1998.

עבודותיו של נוסבאום מוצגות דרך קבע במוזיאונים ברחבי העולם, ביניהם מוזיאון ישראל ומוזיאונים בארצות הברית.

במסגרת ביקורו של האפיפיור בנדיקטוס השישה עשר במדינת ישראל ב-11 במאי 2009 הוגש לו ביד ושם בירושלים, כשי, ציור של פליקס נוסבאום.

קישורים חיצוניים ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא פליקס נוסבאום בוויקישיתוף האתר של מוזיאון נוסבאום באוזנבריק קטלוג יצירותיו של האמן https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A4%D7%9C%D7%99%D7%A7%D7%A1_%D7%A0...