Rabbi Avraham Shaag-Zwebner

(1) Wikipedia: אברהם שאג-צוובנר

(2) " ... his [R. Aharon Spitz'] daughter, Leah, was the wife of the author of Ohel Avraham" (Segal, Yehezkel, Torat Yehezkel, Abraham Singer (ed.), Introduction, p. 3, n. 13)

(3) Updated from MyHeritage Genealogy via father יהודה ליב שאג by SmartCopy: Apr 13 2015, 22:25:16 UTC

ר' אברהם שאג , מראשי תלמידיו של ה"חתם סופר ".

מתוך ויקיפדיה:

הרב אברהם שאג-צוובנר (ד' באייר ה'תקס"א; 1801-כ"ט באדר ה'תרל"ו; 1876) היה רב העיר שאטלסדורף ולאחר מכן קוברסדורף (Kobersdorf), אחת משבע הקהילות באימפריה האוסטרו-הונגרית.

נולד בפריישטאט (Freistat) שבאוסטריה בשנת תקס"א 1801. בגיל שלוש התייתם מאביו רבי יהודה ליב שאג, ואמו מסרה אותו לידי רבה של רגינדורף, רבי יצחק פרנקל, כדי שיחנכו. פרנקל הכיר מיד בכשרונותיו המיוחדים של הילד, וראה כי לגדולות נוצר. בהיותו בן עשר כבר נתפרסם כעילוי, וידע חלק גדול מהש"ס. טרם הגיעו לגיל מצוות העבירו רבה של רגינדורף לישיבתו של החת"ם סופר בפרשבורג. עד מהרה נהיה לאחד מבחירי תלמידיו, ולא ארכו הימים, והוסמך לרבנות. רבו הפליג בשבחו כ"גאון וצדיק" ממדרגה ראשונה, והיה רגיל להשתעשע אתו בתורה, והתחשב מאד בדעתו, כל אימת שהיה מביעה לפניו.

בגיל 18 נשא לאישה את בתו של רבי אהרן הלוי שפיץ, שהיה אב"ד בעיר פרוסטיץ שבמורביה ההונגרית. שפיץ נפטר בדמי ימיו, בהיותו בן 48, ורבי מרדכי בנט, אב"ד ניקלשבורג, ורבה הראשי של מדינת מורביה, הכניס את היתומים הקטנים לביתו, וכשהגיעה הבת היתומה לאה לפרקה, ביקש את החתם סופר, שיבחר לו את התלמיד המצוין ביותר שבישיבתו לחתן עבורה, והוא הציע לו כחתן את רבי אברהם, והשידוך קם והיה. כיון שגם החתן וגם הכלה היו יתומים, החתם סופר עמד מצד החתן ור' מרדכי בנט עמד מצד הכלה, והחתן קיבל את משרת הרבנות של חמיו. לאחר 7 שנים, בטרם מלאו לו 25 שנה עבר לכהן כרב בשטלסדרף שבהונגריה, ופתח שם ישיבה. משטלסדורף עבר רבי אברהם לכהן כרב בקויברסדורף, אחת משבע הקהילות שבחבל בורגנלנד שבהונגריה. שם כיהן ברבנות במשך עשרים וחמש שנה.

כבר בשטלסדורף שמו הלך לפניו, ומכל קצווי המדינה נהרו בחורים כדי לזכות לחסות בצילו, וגם ישיבתו בקויברסדורף היתה מלאה בתלמידים שנהרו אליה. מסופר, כי רבי אברהם היה עומד ומרצה שש שעות רצופות את שיעורו לפני תלמידיו, ואף לעת זקנותו כשגופו נחלש, היה מקפיד לומר את שיעורו בעמידה[1]. בגלל התאמצותו להרביץ תורה לתמידיו, היה אחרי השיעור באפיסת כוחות ממש, עד שלא יכול היה לעמוד על רגליו ולא לאכול מאומה מרוב עיפות.

רבי אברהם היה מרכז לחיים היהודיים בהונגריה. הוא ישב בקויברסדורף, ומצודתו היתה פרושה על פני כל המדינה. לא היתה בעיה ציבורית במדינה, שלא נטל חלק בפתרונה וישובה. היה מתיצב בפני מלכים ושרים בהשתדלו לטובת עמו.

יחד עם גדולי הרבנים בהונגריה נשא בעול המלחמה ברפורמים, הניאולוגים, ואנשי ה"סטטוס קוו". הוא כינס אסיפות רבנים, ניסח כרוזים ותזכירים, הריץ מחאות, וארגן וליכד את היהדות החרדית לעמוד איתנה על משמרת עניניה. כאחד מזקני תלמידי החתם סופר ריכז תחתיו אוטוריטה נכבדה.

ביום כ"ב אייר שנת ה'תרל"ג (1873), בהיותו בן 72, יצא מעירו ועלה לארץ ישראל עם כל משפחתו והתיישב בירושלים. ב"המגיד" מפרשבורג מאותה שנה מסופר, כי בעיר באדן התאספו אלפי אנשים, ובתוכם רבני הקהילות, להפרד ממנו. מבין הנאספים נשמעו קולות בכי, אך הוא אמר להם: "בני ורעי האהובים, למה אתם בוכים, הלוא בן שבעים ושתיים שנה אנכי היום, לא אוכל עוד לצאת ולבוא וללחום מלחמת ה' נגד המהרסים. ה' הטוב חנן עמי, והוסיף לי על ימי שתי שנים. הלא גם פה צריך אני ואתם להיות מוכנים בכל יום אל הקול הקורא אלי ממרום, צו אל ביתך, ולך שוב אל מקורך".

יחד עמו עלה גם תלמידו הרב יוסף חיים זוננפלד, שהיה אז אברך צעיר. בירושלים עמד הרב שאג בראש המערכות של היישוב הישן, כנגד הקמת בתי הספר החדשים ונגד הספרייה (לימים הספרייה הלאומית).

נפטר בירושלים בכ"ט באדר ה'תרל"ו, (1876), ונקבר בחלקת הפרושים בבית הקברות בהר הזיתים. הוא ציווה שלא לכתוב על מצבתו שום תואר חוץ מזה, שבסוף ימיו עלה לארץ ישראל. גדולי ירושלים ספדו לו. רבים מהם לא הססו לומר, שרבי אברהם היה בעל רוח הקודש. רבה של ירושלים, רבי שמואל סלנט, הורה אז לא לערוך שום מסיבה של שמחה בירושלים עד עבור שלושים יום לפטירתו. מסיבה, שנקבעה לחול המועד פסח, בוטלה בגלל אבלו.

בפנקס ה"חברא קדישא" הירושלמית רשום: "ונפטר ע"י סיבה, כי ביום עש"ק הסיקו את הבית לחמם, ובלילה התפללו מנין כנהוג. וגם הוא אכל סעודת לילה, ומחמת רוב החום בעת השינה נתעלף הוא וזוגתו. ולמחר בבקר באו בניו להתפלל, וצעקו לפתוח הדלת, ואין קול ואין עונה. והם פתחו הדלת, ומצאו שניהם כמתים. והביאו רופאים, היא נתרפאה, והוא שבק חיים לכל חי".

החת"ם סופר אמר עליו כי "עשרים פרסאות מסביב לפרשבורג אין ת"ח גדול כמותו, וצדיק כמותו - אין בכל המדינה". פעם אחת נפגש רבי אברהם עם החתם סופר וחותנו רבי עקיבא איגר. רבי עקיבא איגר שוחח איתו רגעים מספר, ואחר כך הפטיר לבעל החתם סופר: "רואה אני שאתה יודע במי להתפאר."

בספר "חוט המשולש" של הגאון רבי שלמה סופר, נכד החת"ס כתוב:"...פעם אחת היה אצל זקני החת"ס תלמידו המובהק הגאון הגדול מו"ה אברהם שאג זצ"ל... עוד קודם שהיה רב בקהילה... ובאותה מסיבה היה גם גדול אחד. וכאשר הלך רבי אברהם, ליווהו החת"ס כברת דרך ארוכה, ויחר הדבר לגדול ההוא, ואמר: "כבוד כזה ראוי לאדם גדול, ואינו מכבוד החת"ס ומכבוד קהילתו לעשות כבוד כה רב לאברך הזה". כשמוע החת"ס דברים אלו קרא בחזרה לתלמידו הגר"א שאג ושאלו איזה ענין בגמרא... וכשמוע הגדול ההוא את לימודו שנה ואמר: "אכן כדין עשה החת"ס, שליווהו בכבוד כזה לו יאה ולו נאה"..."

לרבי אברהם שאג היו חמישה בנים ובנות: יהודה לייב צוובנר, מרים, יששכר בער, הינדל ואהרון. נינו, אברהם-חיים שאג, הקרוי על שמו, כיהן כח"כ בכנסת הראשונה, ובנו דוד, היה חובש ב"מחלקת ההר" של הפלמ"ח ומנופלי מחלקת הל"ה. עוד צאצא מפורסם לרבי אברהם שאג הוא הרב החרדי מאיר צבי ברגמן, חתנו של הרב אלעזר מנחם מן שך.

מספריו: אהל אברהם- שו"ת, ירושלים, תרמ"א.

דרשות הרא"ש, ירושלים, תרס"ד.