Rabbi Yaakov Yitzchak Dan Landau, Strykower-Rabbi

Lived in Kutno in 1930.

http://zachor.michlalah.edu/manhigim/manhigim_t.asp?num=76&chug=man...

http://ayzilbershlag.blogspot.co.il/2010/10/blog-post_726.html

הרב יעקב יצחק דן לנדאו מסטריקוב – קינוב/פולין מהאדמו"רים החשובים בפולין וממנהיגי אגודת ישראל

נולד: בשנת תרמ"ד (1882), בזאלושין. נספה: חשון תש"ד (1943), בטראווניקי.

הרב יעקב יצחק דן נולד לאביו רבי מנחם-מנדל, האדמו"ר מסטריקוב, משושלת צ'חנוב. משפחת הרבי התגוררה בעיר זגייז', ליד לודז'. בשנת תרע"ב נבחר לרב בקינוב שבמחוז אוסטרבצה. בקינוב שימש ברבנות למעלה מעשר שנים, והצליח להרחיב את מעגלי חסידות סטריקוב באופן משמעותי. בסוף שנות העשרים פרצה דליקה בקינוב, והעיירה נחרבה כמעט כליל. אז חזר הרבי למשפחתו בזגייז' ועמד לימינו של אביו, הרבי מנחם-מנדל. הוא ייסד שם ישיבה בשם "בית אהרן", ובעצמו מסר בה שיעורים. הישיבה הוציאה לאור ירחון תורני בשם "בית אהרן" שבו פרסמו בני הישיבה את חידושיהם. לאחר פטירת אביו, בשנת תרצ"ו, בחרו בו החסידים למלא את מקומו. נוסף לגדלותו בתורה הוא היה בקי בהוויות העולם, וכל זה גרם ליהודים רבים לבוא ולהתייעץ אתו בבעיות משפחה ופרנסה. הרבי היה תקיף מאוד בכל מה שנוגע לשמירת הדת בקהילתו, אך עם זאת היה פעיל במישור הארצי במסגרת "אגודת ישראל". הוא השתתף בכנסייה הגדולה השלישית של אגודת ישראל במרינבאד, והיה בין הנאבקים נגד איסור השחיטה.

בתקופת השואה ימים אחדים אחרי פרוץ המלחמה נכנסו הגרמנים לזגייז' והחרימו את בית הרבי, את בית המדרש ואת בנין הישיבה "בית אהרן". האדמו"ר וחסידיו הצליחו להימלט מבעוד מועד, לוורשה. בוורשה המשיך לדאוג הרבי לחסידיו, וגם לפליטים אחרים, במסגרת ארגון "עזרת תורה" שהוקם בידי הרבנים. נראה שהרבי נחשב לאחד המנהיגים הבולטים בוורשה, שכן במכתב מינואר 1942 ביקשה הכותבת (מיכל יחימיאק מגרבוב) מאחיה בוורשה ליידע את הרבי מסטריקוב על פעולות ההשמדה ההמונית בחלמנו. אלו היו ידיעות ראשונות על הזוועות, וכנראה הייתה צפייה שהרבי יוכל לפעול בנידון. כשהחלו המשלוחים הראשונים מוורשה הצליחו החסידים לסדר לרבי מקום עבודה בבית חרושת שייצר מדים לצבא הגרמני. מאוחר יותר, כשהסכנה גברה, נאלץ הרבי להסתתר בבונקר. תוך כדי כך הוא היה פעיל בארגוני החסד, ובמיוחד בארגון "הלוויית המת" שהקים יחד עם אדמו"רים אחרים. ארגון זה הוקם על רקע התמותה ההמונית, שהביאה לזלזול במתים ובבעיות חמורות למשפחות הנפטרים. יעקב כץ, אחד מעדי הראייה שנצלו, מספר על פסח בבונקר במחיצתו של הרבי. הרבי חיזק את רוחם ואף אמר כי בשנת תש"ג תתחיל מפלתו של הרשע, וזאת על פי גימטריה: ברוב גאונך תהרוס קמיך", (ערך האותיות המודגשות שווה לתש"ג). במהלך הפסח ניזון הרבי רק מאבקת סוכר, וזיכה את באי הבונקר בקריאת התורה מתוך ספר קטן שהביא עמו לבונקר. בשביעי של פסח גילו הגרמנים את הבונקר. הם לקחו את הרבי, הושיבוהו על מכונית צבאית עטוף בטלית כשפאותיו וזקנו גזוזים למחצה, ואילצו אותו להחזיק שלט: היהודים רצו את המלחמה ולכן חייבים לשלם על כך. הרבי נלקח עם יהודים רבים ללובלין, ושם בסלקציה החליטו להחזירו לוורשה לעבוד בבית המלאכה של שולץ. אך עד מהרה נשלח שוב עם קבוצת יהודים, והפעם למחנה טרווניקי. בחשוון תש"ד (1943) קיבלו אנשי ס.ס. את המחנה לידיהם והוציאו להורג אלפי יהודים, וביניהם את הרבי מסטריקוב – הרב יעקב יצחק דן הי"ד. בנו, ר' טוביה, וחתנו, ר' אברהם ויינברג מסלונים, נספו גם הם בשואה. בנו אברהם לנדאו ניצל, ושימש לאחר השואה כאדמו"ר מסטריקוב בת"א ובבני ברק.

ר' יעקב יצחק דן לנדא מסטריקוב (תרמ"ב, 1882 - חשוון תש"ד, 1943) היה האדמו"ר השלישי של חסידות סטריקוב, משושלת וורקה ואלכסנדר. נספה בשואה במחנה טרבניקי. נולד בזאלושין, בדרום פולין, לרבי אלימלך מנחם מנדל לנדא, הרבי השני מסטריקוב. משפחתו התגוררה בעיירה זגיירז' הסמוכה ללודז'. אבי אביו, שייסד את חסידות סטריקוב, היה רבי אהרן צבי לנדא, בנו של רבי דוב בריש מביאלה, תלמידו וממלא מקומו של רבי מנחם מנדל קאליש מוורקה. בתרע"ב מונה רבי יעקב יצחק דן לכהן כרבה של קינוב שבמחוז אוסטרובצה בדרום מזרח פולין, ובה שימש ברבנות כעשר שנים. בעשור שבין תר"פ לתר"ץ נחרבה קינוב בשרפה ורבי יעקב יצחק דן חזר לבית הוריו בזגיירז' וסייע לאביו בהנהגת החסידות. הוא ייסד את ישיבת "בית אהרן" שהוציאה לאור ירחון באותו שם. לאחר פטירת אביו בתרצ"ו מונה לאדמו"ר. היה בקי בהוויות העולם. נהג בתקיפות בכל הקשור לשמירת הדת. היה פעיל בתנועת אגודת ישראל: השתתף בכנסייה הגדולה השלישית של אגו"י ופעל נגד ביטול השחיטה. מספר ימים לאחר תחילת המלחמה כבשו הנאצים את זגיירז' והחרימו את בית הרבי, בית המדרש ובניין ישיבת "בית אהרן". הם חיפשו את הרב לנדא וחסידיו הצליחו להבריחו לפני כן לורשה. המשיך לסייע שם לחסידיו ולפליטים אחרים ופעל בארגון "עזרת תורה" שהקימו הרבנים בגטו ורשה. בעת המשלוחים הראשונים להשמדה עבד הרבי בבית חרושת לייצור מדים לחיילים הגרמניים. בהמשך הסתתר בבונקר, אך יצא לעתים כדי לעשות מעשי חסד. הקים יחד עם אדמו"רים נוספים את ארגון "הלוויית המת" בגלל התמותה הרבה שגרמה את ביזוי כבודם של המתים. בפסח תש"ג, האחרון לחייו, אכל הרבי רק אבקת סוכר, וקרא בתורה ליושבי הבונקר מספר תורה קטן שהבריח עימו. בשביעי של פסח התגלה הבונקר בידי הנאצים שהושיבו את הרבי במכונית צבאית כשהוא עטוף בטלית, פיאותיו וזקנו גזוזים בחלקם, והכריחוהו להחזיק שלט שבו כתוב: "היהודים רצו את המלחמה ולכן חייבים לשלם על כך". הרבי נשלח עם יהודים רבים ללובלין. לאחר זמן לא רב נשלח שוב למחנה טרווניקי. בחשוון תש"ד רצחו אנשי הס"ס שקיבלו לידיהם את השליטה על המחנה אלפי יהודים וביניהם את הרבי מסטריקוב. כן נספו בשואה בנו ר' טוביה וחתנו, ר' אברהם ויינברג מסלונים. בן אחר, רבי אברהם אביגדור נחום, ניצל וכיהן כרבי מסטריקוב בתל אביב ובבני ברק.

(ויקידפדיה)

מות קדושים הרה"ק מסטריקוב, רבי יעקב יצחק דן זצ"ל, התגורר בפרוץ המלחמה בז'גיערז'. ברעום פגזי הגרמנים נמלט הרבי לווארשא, בה שהה תקופה ארוכה עד עלותו על מוקדה. מתאר החסיד ר' יעקב כץ: "בשני של פסח הכניסו אלינו לבונקר את הרבי מסטריקוב יחד עם אשתו הרבנית וילדיו. איני יכול לשכוח את אותם ימים, הרבי היה מחזק אותנו ומנחמנו בדברי תקוה ונחמה. הרבי אמר לנו כי יש בידו הוכחה, על פי קבלה, כי בשנת תש"ג תתחיל מפלתו של היטלר הרשע, והשמיע לנו גימטריה על כך: ראשי התיבות של "רוב גאונך תהרוס קמיך" בגימטריה תש"ג, ואכן מפלתו של הרשע הגרמני בכל החזיתות התחילה באותה שנה"...