Ernst Chain, Nobel Prize in Physiology or Medicine 1945

Sir Ernst Boris Chain, FRS (19 June 1906 – 12 August 1979) was a German-born British biochemist, and a 1945 co-recipient (with Sir Howard Florey and Sir Alexander Fleming) of the Nobel Prize for Physiology or Medicine for his work on penicillin: "for the discovery of penicillin and its curative effect in various infectious diseases"

Life and career

Chain was born in Berlin, the son of Margarete (née Eisner) and Michael Chain, who was a chemist and industrialist dealing in chemical products. His family was Jewish. His father emigrated from Russia to study chemistry abroad and his mother was from Berlin. In 1930, he received his degree in chemistry from Friedrich Wilhelm University. After the Nazis came to power, Chain knew that he, being Jewish, would no longer be safe in Germany. He left Germany in 1933 and moved to England.

He began working on phospholipids at Fitzwilliam House, Cambridge University under the direction of Sir Frederick Gowland Hopkins. In 1935, he accepted a job at Oxford University as a lecturer in pathology. During this time he worked on a range of research topics, including snake venoms, tumour metabolism, lysozymes, and biochemistry techniques.

In 1939, he joined Howard Florey to investigate natural antibacterial agents produced by microorganisms. This led him and Florey to revisit the work of Alexander Fleming, who had described penicillin nine years earlier. Chain and Florey went on to discover penicillin's therapeutic action and its chemical composition. He also theorized the structure of penicillin, which was confirmed by X-ray crystallography done by Dorothy Hodgkin. For this research, Chain, Florey, and Fleming received the Nobel Prize in 1945.

Towards the end of World War II, Chain learned his mother and sister had perished in the war. After World War II, Chain moved to Rome, to work at the Istituto Superiore di Sanità (Superior Institute of Health). He returned to Britain in 1964 as the founder and head of the biochemistry department at Imperial College London, where he stayed until his retirement, specialising in fermentation technologies. He was knighted soon after in 1969.

He was a lifelong friend of Professor Albert Neuberger, whom he met in Berlin in the 1930s.

In 1948, he married Anne Chain, sister of Max Beloff and Nora Beloff. In his later life, his Jewish identity became increasingly important to him. He became a member of the board of governors of the Weizmann Institute of Science at Rehovot in 1954, and later a member of the executive council. He raised his children securely within the Jewish faith, arranging much extracurricular tuition for them. His views were expressed most clearly in his speech ‘Why I am a Jew’ given at the World Jewish Congress Conference of Intellectuals in 1965.

Chain died at the Mayo General Hospital in 1979. The Imperial College London biochemistry building is named after him, as is a road in Castlebar.

אֶרְנְסְט בוריס צֶ'יְין (19 ביוני 1906, ברלין – 12 באוגוסט 1979) היה ביוכימאי יהודי גרמני, שברח מהנאצים לבריטניה ב-1933 וזכה ב-1945 בפרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה על עבודתו בפיתוח הפניצילין.

קורות חיים

צ'יין נולד בברלין בירת גרמניה למשפחה יהודית. אביו, מיכאל, היה כימאי ממוצא רוסי, ובנו התעניין גם כן בכימיה ובמיוחד בביוכימיה. במקביל התעניין במוזיקה וניגן בפסנתר. צ'יין סיים תואר בכימיה באוניברסיטת פרידריך וילהלם בשנת 1930, ועסק שלוש שנים בחקר אנזימים בבית החולים שָריטֶה בברלין.

בשנת 1933, לאחר עליית הנאצים לשלטון, עזב צ'יין את גרמניה, ועבר לאנגליה. עם המעבר לאנגליה, כאשר נתקל בקשיי הגייה בשמו, "חיין", החליף באופן רשמי את שם משפחתו ל"צ'יין". באנגליה עסק צ'יין בחקר הפוספוליפידים באוניברסיטת קיימברידג' תחת הדרכתו של סר פרידריך גוולד הופקינס. בשנת 1935 קיבל משרה באוניברסיטת אוקספורד כמרצה לפתולוגיה. במסגרת זו, עסק במספר תחומי מחקר, ביניהם: ארס נחשים, חילוף חומרים בגידולים, ליזוזימים, וטכניקות ביוכיומיות.

ב־1939 החל לעסוק יחד עם הווארד פלורי בחקר גורמים אנטיביוטיים טבעיים המיוצרים על ידי מיקרואורגניזמים. בתוך כך, החליטו צ'יין ופלורי לבדוק את מחקריו של אלכסנדר פלמינג שגילה את הפניצילין תשע שנים קודם לכן. הם המשיכו לחקור את תכונותיו הרפואיות ומבנהו הכימי של הפניצילין. צ'יין פיתח שיטות לבודד ולרכז את הפניצילין, וכן תיאר את מבנהו הכימי, דבר שאושר לאחר מכן במדידות גבישים בקרני רנטגן, על ידי דורותי הודג'קין. על מחקר זה קיבלו צ'יין, פלורי ופלמינג פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה בשנת 1945.

צ'יין היה ציוני נלהב ובמאי 1946 ביקר בארץ ישראל כאורחו של חיים ויצמן וביקר במכון ויצמן, באוניברסיטה העברית בירושלים ובטכניון. בשנים 1947-1948 שהה בצ'כוסלובקיה מטעם ארגון הבריאות העולמי, בה סייע בשיקום מפעלי הפניצילין. סיועו לצ'כוסלובקיה לאחר ההפיכה הקומוניסטית הביאה את רשויות ההגירה של ארצות הברית לסרב להעניק לו ויזה לביקור במדינה בשנת 1951.

ב־1948 התמנה למנהל מדעי במרכז המחקר הבינלאומי למיקרוביולוגיה כימית במכון הבריאות העליון של רומא. בשנת 1961 הוא חזר לבריטניה כפרופסור לביוכימיה בקולג' המלכותי בלונדון, ולאחר שפרש לגמלאות עבר למלרני שבמחוז מאיו, מערב אירלנד.

חיין התנגד לתורת האבולוציה, וכתב על כך: "רעיון הישרדותו של המתאים ביותר הוא היפותזה שאינה מתבססת על ראיות כלשהן, ואינו עולה בקנה אחד עם העובדות".

בשנת 1974, הוענק לפרופ' ארנסט תואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת בר-אילן.

אחיינו הוא פרופ' אלכסנדר חיין, מדען במחלקה לאטמוספירה באוניברסיטה העברית.

https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90%D7%A8%D7%A0%D7%A1%D7%98_%D7%91...