Katharine Graham

Katharine Meyer Graham (June 16, 1917 – July 17, 2001) was an American publisher. She led her family's newspaper, The Washington Post, for more than two decades, overseeing its most famous period, the Watergate coverage that eventually led to the resignation of President Richard Nixon. Her memoir, Personal History, won the Pulitzer Prize in 1998.

Links

Wiki - Katharine Graham

http://www.greatwomen.org/women-of-the-hall/search-the-hall/details...

Katharine Graham was born Katharine Meyer in 1917 into a privileged family in New York City, to Agnes Elizabeth (née Ernst) and Eugene Meyer. Graham's father was a financier and, later, a public official. He bought The Washington Post in 1933 at a bankruptcy auction. Graham's mother was a bohemian intellectual, art lover, and political activist in the Republican Party, who shared friendships with people as diverse as Auguste Rodin, Marie Curie, Thomas Mann, Albert Einstein and Eleanor Roosevelt, and worked as a newspaper reporter at a time when journalism was an uncommon profession among women. Graham's father was Jewish and her mother was Lutheran, from a family of German descent. Along with her four siblings, Graham was baptized as a Lutheran but attended an Episcopal church. Her siblings included Florence Meyer, Eugene Meyer III (Bill), Ruth Meyer and Elizabeth Meyer.

Graham's parents owned several homes across the country, but primarily lived between a veritable "castle" in Mount Kisco, New York, and a smaller home in Washington, D.C. Graham often did not see much of her parents during her childhood, as both traveled and socialized extensively, and was raised in part by nannies, governesses and tutors. Katharine endured a strained relationship with her mother. Agnes Meyer was reportedly very negative and condescending towards Katharine, which had a negative impact on Katharine's self-confidence.

Her elder sister Florence Meyer (1911–1962) was a successful photographer and wife of actor Oscar Homolka.

Graham was an alumna of The Madeira School (to which her father had donated much land) and attended Vassar College before transferring to the University of Chicago. In Chicago, she became quite interested in labor issues and shared friendships with people from walks of life very different from her own. After graduation, she worked for a short period at a San Francisco newspaper where, among other things, she helped cover a major strike by wharf workers.

Her father's sister, Florence Meyer Blumenthal, founded the Prix Blumenthal, given to painters, sculptors, decorators, engravers, writers, and musicians during the period of 1919-1954.

On June 5, 1940, she married in a Lutheran ceremony, Philip Graham, a graduate of Harvard Law School and a clerk for Supreme Court Justice Felix Frankfurter. They had a daughter, Lally Morris Weymouth (born 1943), and three sons: Donald Edward Graham (born 1945), William Welsh Graham (born 1948) and Stephen Meyer Graham (born 1952). She was affiliated as a Lutheran.

Philip Graham became publisher of the Post in 1946, when Eugene Meyer handed over the newspaper to his son-in-law. Katharine recounts in her autobiography, Personal History, how she did not feel slighted by the fact her father gave the Post to Philip rather than her: "Far from troubling me that my father thought of my husband and not me, it pleased me. In fact, it never crossed my mind that he might have viewed me as someone to take on an important job at the paper." Meyer went on to become the head of the World Bank. Meyer left that position only six months later; he was Chairman of the Washington Post Company until his death in 1959, when Philip Graham took that position and the company expanded with the purchases of television stations and Newsweek magazine.

The Grahams were important members of the Washington social scene, becoming friends with John F. Kennedy and Jacqueline Kennedy Onassis, Robert F. Kennedy, Lyndon B. Johnson, Robert McNamara, Henry Kissinger, Ronald Reagan, and Nancy Reagan among many others.

In her 1997 autobiography, Graham comments several times about how close her husband was to politicians of his day (he was instrumental, for example, in getting Johnson to be the Democratic vice presidential nominee in 1960), and how such personal closeness with politicians later became unacceptable in journalism. She tried to push white lawyer Edward Bennett Williams into the role of Washington D.C.'s first commissioner mayor in 1967. The position went to Howard University-educated lawyer Walter Washington.

Graham was also known for a long-time friendship with Warren Buffett, whose Berkshire Hathaway owned a substantial stake in the Post.

Philip Graham dealt with alcoholism and mental illness throughout his marriage to Katharine. He had mood swings and often belittled her, calling her horrible names. On Christmas Eve in 1962, Katharine found out her husband was having an affair with Robin Webb, an Australian stringer for Newsweek. Philip declared that he would divorce his wife for Robin and he made motions to divide up the couple's assets.

At a newspaper conference in Phoenix, Arizona, Philip apparently had a nervous breakdown. Graham was sedated and flown back to Washington, where he would end up in the Chestnut Lodge psychiatric facility near Washington, D.C. During a weekend release from Chestnut Lodge on August 3, 1963, Philip Graham committed suicide with a 28-gauge shotgun at the couple's Glen Welby home. Katherine Graham never remarried.

Katharine Graham assumed the reins of the company and of the Post, after Philip Graham's suicide. Graham was de facto publisher of the newspaper from 1963 onward, held the title of president from at least 1967,[9] then formally holding the title of publisher from 1969 to 1979 and that of chairwoman of the board from 1973 to 1991. She became the first female Fortune 500 CEO in 1972, as CEO of the Washington Post company.[14][15] As the only woman to be in such a high position at a publishing company, she had no female role models and had difficulty being taken seriously by many of her male colleagues and employees. Graham outlined in her memoir her lack of confidence and distrust in her own knowledge. The convergence of the women's movement with Graham's ascension to power at the Post brought about changes in Graham's attitude and also led her to promote gender equality within her company.

Graham hired Benjamin Bradlee as editor and cultivated Warren Buffett for his financial advice; he became a major shareholder and something of an eminence grise in the company. Her son Donald was publisher from 1979 to 2000.

Graham presided over the Post at a crucial time in its history. The Post played an integral role in unveiling the Watergate conspiracy and ultimately led to the resignation of President Richard Nixon.
Graham and editor Bradlee first experienced challenges when they published the content of the Pentagon Papers. When Post reporters Bob Woodward and Carl Bernstein brought the Watergate story to Bradlee, Graham supported their investigative reporting and Bradlee ran stories about Watergate when few other news outlets were reporting on the matter.

In conjunction with the Watergate scandal, Graham was the subject of one of the best-known threats in American journalistic history. It occurred in 1972, when Nixon's attorney general, John Mitchell, warned reporter Carl Bernstein about a forthcoming article: "Katie Graham's gonna get her tit caught in a big fat wringer if that's published."[citation needed] The two words her tit were cut on publication.

Graham had strong links to the Rockefeller family, serving both as a member of the Rockefeller University council and as a close friend of the Museum of Modern Art, where she was honored as a recipient of the David Rockefeller Award for enlightened generosity and advocacy of cultural and civic endeavors (see External links below).

In 1966, Graham was the ostensible honoree of Truman Capote's Black and White Ball.

In 1973, Graham received the Elijah Parish Lovejoy Award as well as an honorary Doctor of Laws degree from Colby College.

In 1975, Graham received the S. Roger Horchow Award for Greatest Public Service by a Private Citizen, an award given out annually by Jefferson Awards.

In 1979, the Supersisters trading card set was produced and distributed; one of the cards featured Graham's name and picture.

In 1979, Deborah Davis published a book titled Katharine the Great about Graham.

In 1987, Graham won the Walter Cronkite Award for Excellence in Journalism.

In 1988, Graham was elected a Fellow of the American Academy of Arts and Sciences.

Graham published her memoirs, Personal History, in 1997. The book was praised for its honest portrayal of Philip Graham's mental illness and received rave reviews for her depiction of her life, as well as a glimpse into how the roles of women have changed over the course of Graham's life. The book won the Pulitzer Prize in 1998.

In 1997, she received the Freedom medal.

In 2000, Graham was named as one of the International Press Institute's 50 World Press Freedom Heroes of the past 50 years.

In 2002, Katharine Graham was presented, posthumously, with the Presidential Medal of Freedom by President George W. Bush.

In 2001, Graham fell on a sidewalk while visiting Sun Valley, Idaho. Three days later she died in a hospital in Boise due to trauma resulting from the ensuing head injury. Her funeral took place at the Washington National Cathedral. Graham is buried in historic Oak Hill Cemetery, across the street from her former home in Georgetown.

קתרין מאייר גרהאם

(באנגלית: Katharine Meyer Graham‏; 16 ביוני 1917 - 17 ביולי 2001) הייתה עיתונאית אמריקאית. היא הובילה את העיתון של משפחתה, "וושינגטון פוסט", במשך יותר משני עשורים, בין היתר במהלך התקופה הפופולרית ביותר שלו, סיקור פרשת ווטרגייט שבסופו של דבר הובילה להתפטרותו של נשיא ארצות הברית ריצ'רד ניקסון. הביוגרפיה שלה זכתה בפרס פוליצר בשנת 1998.

תוכן עניינים
1 ראשית חייה, השכלה וקריירה מוקדמת 2 חיי משפחה 3 הובלת הוושינגטון פוסט 4 חייה הפוליטיים והחברתיים 5 מחלתו של פיליפ גרהאם ומותו 6 התקדמות בקריירה 7 פרשת ווטרגייט 8 הישגים נוספים ופרסים 9 מותה 10 ראו גם 11 לקריאה נוספת 12 קישורים חיצוניים 13 הערות שוליים ראשית חייה, השכלה וקריירה מוקדמת קתרין גרהאם (Katharine Graham) נולדה כקתרין מאייר (Katharine Meyer) ב-1917 למשפחה אמידה בניו יורק, כבת לאנגס אליזבת' (Agnes Elizabeth) ויוג'ין מאייר (Eugene Meyer). אביה היה בעל הון ומאוחר יותר איש ציבור. הוא קנה את הוושינגטון פוסט ב-1933 במכירה פומבית של פשיטת רגל. אמה של גרהאם הייתה אינטלקטואלית בוהמיינית, חובבת אומנות, ופעילה פוליטית במפלגה הרפובליקנית. בנוסף, היא עבדה ככתבת בעיתון בתקופה שבה היה זה מקצוע לא נפוץ בקרב נשים. אביה של גרהאם היה יהודי ואמה הייתה לותרנית למשפחה ממוצא גרמני. כמו ארבעת אחיה, גרהאם הוטבלה כלותרנית אך נהגה ללכת לכנסייה האפיסקופלית.

הוריה של גרהאם החזיקו בבעלותם מספר בתים במדינה, אך נהגו לשהות בעיקר בטירה במאונט קיסקו, בניו יורק, ובבית קטן בוושינגטון די. סי.. גרהאם לא בילתה זמן רב במחיצת הוריה במהלך ילדותה מאחר שאלו הרבו לנסוע, וגודלה בעיקר על ידי מטפלות וחונכים. היחסים בין קתרין ואמה היו מתוחים; אגנס מאייר הייתה לפי הדיווחים שלילית ומתנשאת כלפי בתה, מה שהותיר השלכות שליליות על ביטחונה העצמי של זו האחרונה.

גרהאם הייתה בוגרת בית הספר מדיירה (Madeira School), שלו תרם אביה קרקעות רבות, ובהמשך הלכה לקולג' וסר (Vassar College) לפני שעברה לאוניברסיטת שיקגו. אחרי שסיימה את לימודיה, היא עבדה לתקופה קצרה בעיתון של סן פרנסיסקו, שם, בין היתר, עזרה בסיקור השביתה הגדולה של עובדי הרציפים.

גרהאם החלה לעבוד בוושינגטון פוסט ב-1938.

חיי משפחה בזמן ששהתה בוושינגטון די. סי., פגשה את חברה לשעבר לספסל הלימודים, וויל לנג. השניים יצאו במשך תקופה קצרה אך נפרדו בשל אינטרסים ורצונות מנוגדים. ב-5 ביוני 1940 קתרין נישאה בטקס לותרני לפיליפ גרהאם, בוגר בית הספר הרווארד למשפטים (Harvard Law School) באוניברסיטת הרווארד ופקיד של שופט בית המשפט העליון של ארצות הברית פליקס פרנקפורטר. הם הביאו לעולם בת, לאלי מוריס ויימות' (Lally Morris Weymoth), ב-1943, ושלושה בנים: דונלד אדוארד (Donald Edward) ב-1945, ויליאם וולש גרהאם (William Welsh Graham) ב-1948, וסטפן מאייר גרהאם (Stephen Meyer Graham) ב-1952.

הובלת הוושינגטון פוסט פיליפ גרהאם הפך למוציא לאור של העיתון ב-1946, כשיוג'ין מאייר העביר את העיתון לידי חתנו. קתרין מתארת באוטוביוגרפיה שלה כיצד לא חשה פגועה מהעובדה שאביה נתן את הוושינגטון פוסט לפיליפ ולא לה, ואף הביעה סיפוק מכך. אביה, בינתיים, המשיך בדרכו והיה לראש הבנק העולמי - משרה שאותה עזב רק כחצי שנה מאוחר יותר. הוא היה יושב הראש של חברת הוושינגטון פוסט עד מותו ב-1959, אז לקח פיליפ גרהאם את התפקיד והחברה התרחבה עם רכישת ערוצי טלוויזיה ומגזין ניוזוויק.

חייה הפוליטיים והחברתיים בני משפחת גרהאם היו חברים חשובים בסצנה החברתית של וושינגטון, והפכו לחברים בין היתר של ג'ון פ. קנדי וג'קלין קנדי אונאסיס, רוברט קנדי, לינדון ג'ונסון, רוברט מקנמארה, הנרי קיסינג'ר, רונלד רייגן וננסי רייגן.

בביוגרפיה שלה שיצאה לאור בשנת 1997, גרהאם מספרת מספר פעמים על כמה קרוב היה בעלה לפוליטיקאים של אותם ימים, ועל כמה שקרבה אישית שכזאת עם פוליטיקאים הפכה מאוחר יותר ללא מקובלת בעולם העיתונות.

מחלתו של פיליפ גרהאם ומותו בעלה של קתרין התמודד עם אלכוהוליזם ומחלת נפש במהלך נישואיהם. הוא סבל משינויי מצבי רוח קיצוניים והרבה לזלזל בה ולכנותה בשמות גנאי. בערב חג המולד 1962 גילתה קתרין גרהאם כי בעלה מנהל רומן עם רובין וב (Robin Webb), עיתונאית אוסטרלית שעובדת עבור המגזין ניוזוויק. פיליפ הצהיר כי הוא מתכוון להתגרש מאשתו על מנת לחיות עם רובין ואף נקט צעדים לחלוקת הרכוש המשותף של הזוג.

במהלך ועידה של העיתון בפניקס שבאריזונה, פיליפ חווה התמוטטות עצבים. גרהאם עלה על מטוס בחזרה לוושינגטון והתאשפז במוסד פסיכיאטרי קרוב לוושינגטון די. סי. במהלך חופשת סוף שבוע מהמוסד, ב-3 באוגוסט 1963 התאבד פיליפ גרהאם בירייה בביתם של הזוג בגלן וולבי (Glen Welby). קתרין מעולם לא נישאה שנית.

התקדמות בקריירה קתרין לקחה את המושכות של החברה ושל העיתון לאחר התאבדותו של פיליפ. גרהאם הייתה המוציאה לאור דה-פקטו של העיתון החל מ-1963 והלאה, ותפקדה כנשיאה מ-1967. רשמית, היא החזיקה בתואר של המוציאה לאור בין 1969 ל-1979, וכיו"ר מועצת העיתון מ-1973 עד 1991. היא הפכה לאישה הראשונה ברשימת המנכ"לים של Fortune 500 ב-1972, כמנכ"לית של חברת הוושינגטון פוסט. כאישה הראשונה בעמדה בכירה שכזו בחברת הוצאה לאור, היא לא הייתה בעלת מודל לחיקוי נשי ובהתחלה נתקלה בקשיים ולא זכתה ליחס רציני מעמיתים גברים רבים. באוטוביוגרפיה שלה גרהאם מדגישה את תחושות חוסר הביטחון שלה וחוסר האמון בידע שלה. ההתכנסות והתמיכה של תנועת הנשים עם גרהאם ועליית כוחה הובילו לשינויים בגישתה של גרהאם והביאו אותה לקדם שוויון מגדרי בתוך החברה שבבעלותה.

כצעד ראשון לשיפור העיתון מינתה את בן בראדלי לתפקיד העורך. יחד הם בנו מחלקות מעולות לנושאי כלכלה, פנים ותרבות. הישגם הגדול בשנות ה-60 היה דסק מרשים של כתבי חוץ, שדיווחיהם מווייטנאם שינו את האווירה הציבורית כלפי המעורבות האמריקאית שם.[1] אחרי בראדלי, בנה של קתרין דונלד היה המוציא לאור בין 1979 ל-2000.

פרשת ווטרגייט גרהאם הנהיגה את הפוסט במהלך אחת מהתקופות הקריטיות בהיסטוריה. הפוסט שיחק תפקיד חשוב בחשיפת פרשת ווטרגייט ובהתפטרותו של הנשיא ריצ'רד ניקסון. כאשר ב-1971 החל מפרסם ה"ניו יורק טיימס" את מסמכי הפנטגון שהעידו על המעורבות האמריקאית בדרום-מזרח אסיה. בניגוד לדעת יועציה המשפטיים עודדה גרהאם את בראדלי למצוא עותק משלו למסמכים. פרסומם העניק לפוסט יוקרה רבה.

ביוני 1972 פורסמה בעיתון ידיעה על פריצה למטה הדמוקרטים בבניין המשרדים ווטרגייט. הכתבים בוב וודוורד וקרל ברנסטין חשו שבידיעה הזו טמון סיפור גדול ולא הרפו ממו בעזרתו של מקור לא ידוע. לגרהאם היה אז תפקיד מכריע - היא התמודדה עם הלחצים והאיומים ונתנה לעורכיה ולכתביה גיבוי מלא. סוף הפרשה היה התפטרותו של הנשיא ניקסון.[1] בשל פרשת ווטרגייט, גרהאם הייתה לאחת מהעיתונאיות האמריקאיות המאוימות בהיסטוריה. ב-1972 הזהיר היועץ המשפטי של ניקסון, ג'ון מיטשל (John Mitchell), את הכתב קרל ברנשטיין מפני עתידה של גרהאם אם הסיפור יתפרסם.[%D7%93%D7%A8%D7%95%D7%A9 מקור]

הישגים נוספים ופרסים לגרהאם היה חיבור חזק למשפחת רוקפלר - היא שירתה כחברת מועצה של אוניברסיטת רוקפלר, והייתה חברה במוזיאון לאומנות מודרנית, שם זכתה בפרס דייוויד רוקפלר על תרומה ועשיה תרבותית וחברתית. ב-1973 קיבלה גרהאם את פרס אלייג'ה פאריש לאבג'וי (Elijah Parish Lovejoy), וגם תואר דוקטור במשפטים מקולג' קולבי (Colby College). ב-1975 גרהאם קיבלה את פרס ס' רוג'ר הורדוס (S. Roger Horchow) על שירות ציבורי מטעם אזרח פרטי, פרס שמוענק מדי שנה על ידי קרן פרסי ג'פרסון (קרן שנוסדה ב-1972 על ידי ג'קלין קנדי אונאסיס, רוברט ג'י.אר טפט וסמואל בירד). ב-1979 פרסמה דבורה דייוויס (Deborah Davis) ספר בשם "Katharine the Great" על גרהאם. ב-1987 זכתה גרהאם בפרס וולטר קרונקייט על מצוינות בתחום העיתונות. ב-1988 נבחרה גרהאם לחברת האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים. ב-1997 היא קיבלה את מדליית החופש (Freedom Medal). באותה שנה היא פרסמה את האוטוביוגרפיה שלה, "היסטוריה אישית" (Personal History), אשר זכתה לשבחים על הכנות שבה תוארה בו מחלתו הנפשית של פיליפ גרהאם וקיבל ביקורות נלהבות על סיפור החיים שלה, ועל ההצצה שהספר מספק לאיך תפקידן של נשים השתנה לאורך נתיב חייה של גרהאם. ב-2000 דורגה גרהאם כאחת מבין 50 גיבורי החופש של International Press Institute. ב-2002 קיבלה גרהאם את מדליית החירות הנשיאותית מנשיא ארצות הברית ג'ורג' ווקר בוש. מותה ב-2001 מעדה גרהאם על מדרכה במהלך ביקור בעמק השמש באיידהו. שלושה ימים אחר כך היא נפטרה בבית חולים כתוצאה מפציעת ראש. ההלוויה שלה נערכה בקתדרלה הלאומית בוושינגטון. גרהאם נקברה בבית הקברות ההיסטורי אואק היל (Oak Hill Cemetry).

ראו גם וושינגטון פוסט פיליפ גרהאם פרשת ווטרגייט לקריאה נוספת Garham, Katharine (1997). Personal History. New York: Knopf. Brdalee, Ben (1995). A Good Life: Newspapering and Other Adventures. New York: Simon & Schuster. קישורים חיצוניים ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא קתרין גרהאם בוויקישיתוף שגיא גרין, מתה קתרין גרהאם, מו"ל "ואשינגטון פוסט" , באתר הארץ, 18 ביולי 2001 https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A7%D7%AA%D7%A8%D7%99%D7%9F_%D7%92...

------------------------------------------------

Katharine Meyer Graham (June 16, 1917 – July 17, 2001) was an American publisher. She led her family's newspaper, The Washington Post, for more than two decades, overseeing its most famous period, the Watergate coverage that eventually led to the resignation of President Richard Nixon. Her memoir, Personal History, won the Pulitzer Prize in 1998.

Links

Wiki - Katharine Graham

http://www.greatwomen.org/women-of-the-hall/search-the-hall/details...

Katharine Graham was born Katharine Meyer in 1917 into a privileged family in New York City, to Agnes Elizabeth (née Ernst) and Eugene Meyer. Graham's father was a financier and, later, a public official. He bought The Washington Post in 1933 at a bankruptcy auction. Graham's mother was a bohemian intellectual, art lover, and political activist in the Republican Party, who shared friendships with people as diverse as Auguste Rodin, Marie Curie, Thomas Mann, Albert Einstein and Eleanor Roosevelt, and worked as a newspaper reporter at a time when journalism was an uncommon profession among women. Graham's father was Jewish and her mother was Lutheran, from a family of German descent. Along with her four siblings, Graham was baptized as a Lutheran but attended an Episcopal church. Her siblings included Florence Meyer, Eugene Meyer III (Bill), Ruth Meyer and Elizabeth Meyer.

Graham's parents owned several homes across the country, but primarily lived between a veritable "castle" in Mount Kisco, New York, and a smaller home in Washington, D.C. Graham often did not see much of her parents during her childhood, as both traveled and socialized extensively, and was raised in part by nannies, governesses and tutors. Katharine endured a strained relationship with her mother. Agnes Meyer was reportedly very negative and condescending towards Katharine, which had a negative impact on Katharine's self-confidence.

Her elder sister Florence Meyer (1911–1962) was a successful photographer and wife of actor Oscar Homolka.

Graham was an alumna of The Madeira School (to which her father had donated much land) and attended Vassar College before transferring to the University of Chicago. In Chicago, she became quite interested in labor issues and shared friendships with people from walks of life very different from her own. After graduation, she worked for a short period at a San Francisco newspaper where, among other things, she helped cover a major strike by wharf workers.

Her father's sister, Florence Meyer Blumenthal, founded the Prix Blumenthal, given to painters, sculptors, decorators, engravers, writers, and musicians during the period of 1919-1954.

On June 5, 1940, she married in a Lutheran ceremony, Philip Graham, a graduate of Harvard Law School and a clerk for Supreme Court Justice Felix Frankfurter. They had a daughter, Lally Morris Weymouth (born 1943), and three sons: Donald Edward Graham (born 1945), William Welsh Graham (born 1948) and Stephen Meyer Graham (born 1952). She was affiliated as a Lutheran.

Philip Graham became publisher of the Post in 1946, when Eugene Meyer handed over the newspaper to his son-in-law. Katharine recounts in her autobiography, Personal History, how she did not feel slighted by the fact her father gave the Post to Philip rather than her: "Far from troubling me that my father thought of my husband and not me, it pleased me. In fact, it never crossed my mind that he might have viewed me as someone to take on an important job at the paper." Meyer went on to become the head of the World Bank. Meyer left that position only six months later; he was Chairman of the Washington Post Company until his death in 1959, when Philip Graham took that position and the company expanded with the purchases of television stations and Newsweek magazine.

The Grahams were important members of the Washington social scene, becoming friends with John F. Kennedy and Jacqueline Kennedy Onassis, Robert F. Kennedy, Lyndon B. Johnson, Robert McNamara, Henry Kissinger, Ronald Reagan, and Nancy Reagan among many others.

In her 1997 autobiography, Graham comments several times about how close her husband was to politicians of his day (he was instrumental, for example, in getting Johnson to be the Democratic vice presidential nominee in 1960), and how such personal closeness with politicians later became unacceptable in journalism. She tried to push white lawyer Edward Bennett Williams into the role of Washington D.C.'s first commissioner mayor in 1967. The position went to Howard University-educated lawyer Walter Washington.

Graham was also known for a long-time friendship with Warren Buffett, whose Berkshire Hathaway owned a substantial stake in the Post.

Philip Graham dealt with alcoholism and mental illness throughout his marriage to Katharine. He had mood swings and often belittled her, calling her horrible names. On Christmas Eve in 1962, Katharine found out her husband was having an affair with Robin Webb, an Australian stringer for Newsweek. Philip declared that he would divorce his wife for Robin and he made motions to divide up the couple's assets.

At a newspaper conference in Phoenix, Arizona, Philip apparently had a nervous breakdown. Graham was sedated and flown back to Washington, where he would end up in the Chestnut Lodge psychiatric facility near Washington, D.C. During a weekend release from Chestnut Lodge on August 3, 1963, Philip Graham committed suicide with a 28-gauge shotgun at the couple's Glen Welby home. Katherine Graham never remarried.

Katharine Graham assumed the reins of the company and of the Post, after Philip Graham's suicide. Graham was de facto publisher of the newspaper from 1963 onward, held the title of president from at least 1967,[9] then formally holding the title of publisher from 1969 to 1979 and that of chairwoman of the board from 1973 to 1991. She became the first female Fortune 500 CEO in 1972, as CEO of the Washington Post company.[14][15] As the only woman to be in such a high position at a publishing company, she had no female role models and had difficulty being taken seriously by many of her male colleagues and employees. Graham outlined in her memoir her lack of confidence and distrust in her own knowledge. The convergence of the women's movement with Graham's ascension to power at the Post brought about changes in Graham's attitude and also led her to promote gender equality within her company.

Graham hired Benjamin Bradlee as editor and cultivated Warren Buffett for his financial advice; he became a major shareholder and something of an eminence grise in the company. Her son Donald was publisher from 1979 to 2000.

Graham presided over the Post at a crucial time in its history. The Post played an integral role in unveiling the Watergate conspiracy and ultimately led to the resignation of President Richard Nixon.
Graham and editor Bradlee first experienced challenges when they published the content of the Pentagon Papers. When Post reporters Bob Woodward and Carl Bernstein brought the Watergate story to Bradlee, Graham supported their investigative reporting and Bradlee ran stories about Watergate when few other news outlets were reporting on the matter.

In conjunction with the Watergate scandal, Graham was the subject of one of the best-known threats in American journalistic history. It occurred in 1972, when Nixon's attorney general, John Mitchell, warned reporter Carl Bernstein about a forthcoming article: "Katie Graham's gonna get her tit caught in a big fat wringer if that's published."[citation needed] The two words her tit were cut on publication.

Graham had strong links to the Rockefeller family, serving both as a member of the Rockefeller University council and as a close friend of the Museum of Modern Art, where she was honored as a recipient of the David Rockefeller Award for enlightened generosity and advocacy of cultural and civic endeavors (see External links below).

In 1966, Graham was the ostensible honoree of Truman Capote's Black and White Ball.

In 1973, Graham received the Elijah Parish Lovejoy Award as well as an honorary Doctor of Laws degree from Colby College.

In 1975, Graham received the S. Roger Horchow Award for Greatest Public Service by a Private Citizen, an award given out annually by Jefferson Awards.

In 1979, the Supersisters trading card set was produced and distributed; one of the cards featured Graham's name and picture.

In 1979, Deborah Davis published a book titled Katharine the Great about Graham.

In 1987, Graham won the Walter Cronkite Award for Excellence in Journalism.

In 1988, Graham was elected a Fellow of the American Academy of Arts and Sciences.

Graham published her memoirs, Personal History, in 1997. The book was praised for its honest portrayal of Philip Graham's mental illness and received rave reviews for her depiction of her life, as well as a glimpse into how the roles of women have changed over the course of Graham's life. The book won the Pulitzer Prize in 1998.

In 1997, she received the Freedom medal.

In 2000, Graham was named as one of the International Press Institute's 50 World Press Freedom Heroes of the past 50 years.

In 2002, Katharine Graham was presented, posthumously, with the Presidential Medal of Freedom by President George W. Bush.

In 2001, Graham fell on a sidewalk while visiting Sun Valley, Idaho. Three days later she died in a hospital in Boise due to trauma resulting from the ensuing head injury. Her funeral took place at the Washington National Cathedral. Graham is buried in historic Oak Hill Cemetery, across the street from her former home in Georgetown.