Rabbi Menachem Porush

http://www.tidhar.tourolib.org/tidhar/view/14/4464 Rav Menachem Porush (Glickman) He was born in Jerusalem, 28 Adar II 5616 (2.4.1916). To his father Rabbi Moshe Porush (see page 4477. Seventh generation in the land) and to his mother Shifra, daughter of Menachem Moshe Rivlin . Received a traditional education at the "Etzheim" Talmud Torah and Yeshivah in Jerusalem. He founded the publishing house "Safra Publishers" in Jerusalem. For years he headed the organizational department of Agudath Israel. In 1935 he married Liba Bat Rabbi Yaakov Gelbstein (died in Jerusalem, Lag B'Omer the Declaration) and in Tsi"a (1951) married a second coupling the blessing daughter of Rabbi Pinchas Eliezer Cohen . He founded the "Children's Day Camps" network for abandoned children who survived the mission in Jerusalem and throughout the country. Founder of "Gedulot Hasadim", which includes 86 pension funds. He regularly participated in articles and articles in various papers. He was the administrative editor of the newspapers "Kol Yisrael" and "The Precursor". Member of the World Executive Committee and Central of Agudath Israel. Independent Education Center. Founder and head of the "Israel Trust" which he founded and continues to build housing projects called Kiryat Agudat Israel. Political Secretary of Agudath Israel. Member of Knesset.

GEDCOM Note

<p>מנחם גליקמן־פרוש נולד בירושלים לשפרה ומשה פרוש. בילדותו למד בישיבת עץ חיים, אולם ב-1932, והוא אך בן 16, סולק מהיש׳</p><p>™בה בהוראת בית הדין של הרבנות הראשית, לאחר שגילם את הרב הראשי לישראל דאז, הרב אברהם יצחק הכהן קוק, במשפט פורימי ׳</p><p>žבויים[1].</p><p>&nbsp</p><p>&nbsp</p><p>&nbsp</p><p>רעייתו הראשונה הייתה ליבא לבית גלבשטיין, והשנייה - ברכה לבית פקשר. בניו: מאיר פרוש, אליהו הלל</p><p>, שנפטר בחיי אביו, ונפתלי צבי, יו"ר תנועת הנוער דגל ירושלים. חתנו הוא אשר טננבוים, מנהל ועד הישיבות. הרב פרוש גיד׳</p><p>œ בביתו גם את שני ילדיה של רעייתו השנייה, שאביהם היה בשעתו רעו הטוב יהושע ליב לוי (שנפטר בגיל 27).</p><p>&nbsp</p><p>&nbsp</p><p>&nbsp</p><p>פרוש נ</p><p>פטר בביתו בירושלים בח' אדר תש"ע 22 בפברואר 2010.</p><p>&nbsp</p><p>&nbsp</p><p>&nbsp</p><p>בשנים 1932 - 1938 כיהן ככתב-חוץ של עיתונים חרדים, ובשנת 1949 מונ</p><p>ה לעורך העיתון "קול ישראל". בשנת 1950 הוציא לאור וערך את ביטאון אגודת ישראל - "המבשר", ולאחר מכן עסק בענייני חינוך: ׳</p><p>‘שנת 1951 ייסד רשת מעונות ילדים, וב-1953 היה ממייסדי מערכת החינוך העצמאי, ואף שהה בארצות הברית במשך 49 מסעות ממושכים </p><p>לגיוס כספים עבורה, וב-1973 ייסד את רשת המעונות "קריית הילד".</p><p>&nbsp</p><p>&nbsp</p><p>&nbsp</p><p>מקורב היה מאד לגדולי תורה רבים. בנערותו לרב׳</p><p>™ חיים זוננפלד רבה של ירושלים מטעם העדה החרדית. בהמשך דרכו להרב יצחק זאב מבריסק, ובשנות שהותו לבדו בארצות הברית</p><p> להרב אהרן קוטלר יו"ר מועצת גדולי התורה בארצות הברית, היו שנים שהיה קרוב מאד להרב שך עד שנפרדו דרכיהם כשפרש הרב </p><p>שך מאגודת ישראל לטובת הקמת "דגל התורה", לרבי ישראל אלתר הרבי מגור (עד פטירתו בתשל"ז), ועוד רבים.</p><p>&nbsp</p><p>&nbsp</p><p>&nbsp</p><p>נודע בכ</p><p>ח ארגון מיוחד. היה מומחה מאין כמוהו בארגון הפגנות גדולות בהן היה נושא "נאום ככרות" מרכזי. זכור כמי שארגן מאבקים </p><p>נגד גיוס בנות, ואף ארגן משלחת היסטורית של גדולי תורה לראש הממשלה מר בן-גוריון. מאבק נגד הבריכה המעורבת בירושלי׳</p><p>. נגד הקמת אצטדיון טדי בסמוך לשכונת הצפון (אף כתב על כך ספר בשם מרומא ועד ירושלים).</p><p>&nbsp</p><p>&nbsp</p><p>&nbsp</p><p>פרוש היה אספן כרונ׳</p><p>™ של מסמכים ("דוקומנטים" בלשונו), ונודע כבעל ארכיון לא יסולא בפז לתולדות היהדות החרדית המאורגנת בארץ. פרוש המסוד</p><p>ר מאין כמוהו, שהכל היה מתוייק אצלו לפי נושאים ותאריכים, אף הוציא ספר אוטוביוגרפי בשישה כרכים הנושא את השם "שרשר</p><p>ת הדורות בתקופות הסוערות" שם בא לידי ביטוי חלק קטן מן האוסף שלו. משפחתו מתעתדת להוציא עוד חלקים מספרו זה בעזרת ׳</p><p>”מסמכים שברשות המשפחה.</p><p>&nbsp</p><p>&nbsp</p><p>&nbsp</p><p>פרוש נודע כמנהיג מדיניות הדלת הפתוחה. עם עיסוקיו הרבים כחבר כנסת, כיו"ר אגודת ׳</p><p>™שראל בירושלים, יו"ר של כמה מאות קרנות, מחבר ספרים, משקיען ביחסי ציבור (אומרים עליו שלא היה מפספס ביקור בשום איר׳</p><p>•ע או שמחה שהוזמן אליה, ולו לביקור קצר), דלתו הייתה פתוחה בקלי קלות לכל פונה. הוא ראה בכך את משנתו הציבורית, לדעת׳</p><p>• על עסקן ציבורי להיות זמין 24 שעות לכל פונה. הוא היה מעורב אישית בכל הנושאים שעברו דרכו. פרוש היה אדם חרוץ המתחי׳</p><p>œ את סדר יומו בשעה מוקדמת ועובד ללא הרף עד השעות הקטנות של הלילה עד יומו האחרון ממש. (הוא סיים לנאום באירוע שנתי </p><p>של ה"חברא קדישא" בירושלים שהיה כמובן גם היו"ר שלה, כרבע שעה לפני מותו הפתאומי בגיל 92).</p><p>&nbsp</p><p>&nbsp</p><p>&nbsp</p><p>בבחירות לכנסת הש</p><p>נייה(1951) הוצב במקום ה-13 ברשימת "עם תורה - אגודת ישראל", אך לא נבחר לכנסת. בשנת 1955 היה ליו"ר מרכז אגודת ישראל בירוש׳</p><p>œים, ובבחירות לכנסת הרביעית בשנת 1959, נבחר לראשונה לכנסת. בשנים 1969-1974 שימש כסגן ראש עיריית ירושלים במקביל לחברות</p><p>ו בכנסת.</p><p>&nbsp</p><p>&nbsp</p><p>&nbsp</p><p>פרוש כיהן כחבר כנסת משנת 1959 ועד 1994 (למעט הפסקה מנובמבר 1975 ועד מאי 1977 במהלך הכנסת השמינית), מטע</p><p>ם סיעות אגודת ישראל, חזית דתית תורתית (רשימה משותפת של פועלי אגודת ישראל ואגודת ישראל) ויהדות התורה (רשימה משות</p><p>פת של אגודת ישראל ודגל התורה). הוא כיהן בכנסת התשיעית ובכנסת העשירית כיושב ראש ועדת העבודה והרווחה. כמו כן כיהן</p><p> כסגן שר העבודה והרווחה בשנים 1984 - 1985, ובשנים 1990 - 1992.</p><p>&nbsp</p><p>&nbsp</p><p>&nbsp</p><p>בשנות ה-70 הקים בירושלים את מלון המרכז בשותפות עם ׳</p><p>’'ו "הקצב" סטאשר. משנודע כי סטאשר הוא שותפו של מאיר לנסקי - מראשי המאפיה בארצות הברית, נתגלע סכסוך בעלות בינו לבי׳</p><p>Ÿ פרוש על בית המלון. לבסוף הצליח פרוש, באמצעות פרקליטו עו"דיגאל ארנון, להכריע את הסכסוך לטובתו.</p><p>&nbsp</p><p>&nbsp</p><p>&nbsp</p><p>בשנת 19</p><p>84 נפער קרע בין פרוש לבין חסידות גור, כאשרבתגובה לתביעת האדמו"ר מגור הרב שמחה בונים אלתר שיפנה את כיסאו בכנסת, ה</p><p>טיל פרוש ספק בכשירותו של האדמו"ר בן ה-86 לקבל החלטות פוליטיות. למחרת בעת שהתפלל שחרית בבית הכנסת של מלון המרכז ש׳</p><p>‘בעלותו, פרצו למקום כחמישים בחורים מישיבת הדגל של חסידות גור, ישיבת שפת אמת, השחיתו את בית הכנסת והיכו נמרצות א׳</p><p>× בני המשפחה ששהו במקום ובראשם מנחם פרוש, שאושפז בעקבות זאת לשבועיים בבית החולים.‏[2]‏[3]</p><p>&nbsp</p><p>&nbsp</p><p>&nbsp</p><p>עם חתימת הסכ׳</p><p>žי אוסלושכנע בבכי את יצחק רבין להשאיר את קבר רחל בשליטה ישראלית מלאה.[4]</p><p>&nbsp</p><p>&nbsp</p><p>&nbsp</p><p>מנחם פרוש מוזכר כמי שיזם והוב</p><p>יל את הפגנת המאות אלפים המפורסמת של הציבור החרדי נגד בית המשפט העליון כמו כן ההפגנה נגד גיוס בנות שהתקיימה בשנ</p><p>ות החמישים.</p><p>&nbsp</p><p>&nbsp</p><p>&nbsp</p><p>בשנת 2009 ייסד יחד עם בנו מאיר פרוש, את עיתון המבשר, המתחרה עם המודיע הוותיק המזוהה כיום עם ׳</p><p>—סידות גור.</p><p>&nbsp</p>&nbsp

GEDCOM Note

<p>מנחם פרוש (נולד ב-2 באפריל 1916), חבר כנסת מטעם יהדות התורה, בנו של רבי משה פרוש.</p><p>פרוש נולד בירושלים ולמד בישיבת עץ חיים.</p><p>בשנים 1932-1938 כיהן ככתב חוץ של עיתונים חרדים. בשנת 1949 מונה לעורך "קול ישראל". </p><p>בשנת 1950 נתמנה לעורך "המבשר".</p><p>פעילות ציבורית ופוליטית שלו:</p><p> * בשנת 1951 ייסד רשת מעונות ילדים.</p><p> * בשנת 1953 ייסד את מערכת החינוך העצמאי והיה למנהלה.</p><p> * בשנת 1954 היה לחבר הנהלת אגודת ישראל בארץ ישראל וחבר הנהלת אגודת ישראל </p><p>העולמית.</p><p> * בשנת 1955 היה ליו"ר מרכז אגודת ישראל בארץ.</p><p> * בשנים 1969-1974 היה לסגן ראש עיריית ירושלים, במקביל לחברותו בכנסת.</p><p> * בשנת 1977 נתמנה לממלא מקום יושב ראש המרכז הארצי של אגודת ישראל.</p><p> * בשנת 1973 ייסד את קריית הילד.</p><p>פרוש כיהן כחבר כנסת משנת 1959 ועד 1994 (למעט הפסקה בין נובמבר 1975 ועד מאי 1977), </p><p>מטעם סיעות חזית דתית תורתית, אגודת ישראל ויהדות התורה. כיהן בכנסת התשיעית ובכנסת </p><p>העשירית כיושב ראש ועדת העבודה והרווחה. כמו כן כיהן כסגן שר העבודה והרווחה בשנים </p><p>1984 - 1985, ובשנים 1990 - 1992.</p>מנחם פרוש הוא אביו של ח"כ מאיר פרוש.

GEDCOM Note

<p>מנחם גליקמן־פרוש נולד בירושלים לשפרה ומשה פרוש. בילדותו למד בישיבת עץ חיים, אולם ב-1932, והוא אך בן 16, סולק מהישיבה בהוראת בית הדין של הרבנות הראשית, לאחר שגילם את הרב הראשי לישראל דאז, הרב אברהם יצחק הכהן קוק, במשפט פורימי מבויים[1].</p><p>רעייתו הראשונה הייתה ליבא לבית גלבשטיין, והשנייה - ברכה לבית פקשר. בניו: מאיר פרוש, אליהו הלל, שנפטרבחיי אביו, ונפתלי צבי, יו"ר תנועת הנוער דגל ירושלים. חתנו הוא אשר טננבוים, מנהל ועד הישיבות. הרב פרוש גידל בביתוגם את שני ילדיה של רעייתו השנייה, שאביהם היה בשעתו רעו הטוב יהושע ליב לוי (שנפטר בגיל 27).</p><p>פרוש נפטר בביתו בירושלים בח' אדר תש"ע 22 בפברואר 2010.</p><p>בשנים 1932 - 1938 כיהן ככתב-חוץ של עיתונים חרדים, ובשנת 1949 מונה לעורך העיתון "קול ישראל". בשנת 1950 הוציא לאור וערך את ביטאון אגודת ישראל - "המבשר", ולאחר מכן עסק בענייני חינוך: בשנת 1951 ייסד רשת מעונות ילדים, וב-1953 היה ממייסדי מערכת החינוך העצמאי, ואף שהה בארצות הברית במשך 49 מסעות ממושכים לגיוס כספים עבורה, וב-1973 ייסד את רשת המעונות "קריית הילד".</p><p>מקורב היה מאד לגדולי תורה רבים. בנערותו לרבי חיים זוננפלד רבה של ירושלים מטעם העדה החרדית. בהמשך דרכו להרב יצחק זאב מבריסק, ובשנות שהותו לבדו בארצות הברית להרב אהרן קוטלר יו"ר מועצתגדולי התורה בארצות הברית, היו שנים שהיה קרוב מאד להרב שך עד שנפרדו דרכיהם כשפרש הרב שך מאגודת ישראל לטובת הקמת"דגל התורה", לרבי ישראל אלתר הרבי מגור (עד פטירתו בתשל"ז), ועוד רבים.</p><p>נודע בכח ארגון מיוחד. היה מומחה מאין כמוהו בארגון הפגנות גדולות בהן היה נושא "נאום ככרות" מרכזי. זכור כמי שארגן מאבקים נגד גיוס בנות, ואף ארגן משלחת היסטורית של גדולי תורה לראש הממשלה מר בן-גוריון. מאבק נגד הבריכה המעורבת בירושלים. נגד הקמת אצטדיון טדי בסמוך לשכונת הצפון (אף כתב על כך ספר בשם מרומא ועד ירושלים).</p><p>פרוש היה אספן כרוני של מסמכים ("דוקומנטים" בלשונו), ונודע כבעל ארכיון לא יסולא בפז לתולדות היהדות החרדית המאורגנת בארץ. פרוש המסודר מאין כמוהו, שהכל היה מתוייק אצלו לפי נושאים ותאריכים, אף הוציא ספר אוטוביוגרפי בשישה כרכים הנושא את השם "שרשרת הדורות בתקופות הסוערות" שם בא לידי ביטוי חלק קטן מן האוסף שלו. משפחתו מתעתדת להוציא עוד חלקים מספרו זה בעזרת המסמכים שברשות המשפחה.</p><p>פרוש נודע כמנהיג מדיניות הדלת הפתוחה. עם עיסוקיו הרבים כחבר כנסת, כיו"ר אגודת ישראל בירושלים, יו"ר של כמה מאות קרנות, מחבר ספרים, משקיען ביחסי ציבור (אומרים עליו שלא היה מפספס ביקור בשום אירוע או שמחה שהוזמן אליה, ולו לביקור קצר), דלתו הייתה פתוחה בקלי קלות לכל פונה. הוא ראה בכך את משנתו הציבורית, לדעתו על עסקן ציבורי להיות זמין 24 שעות לכל פונה. הואהיה מעורב אישית בכל הנושאים שעברו דרכו. פרוש היה אדם חרוץ המתחיל את סדר יומו בשעה מוקדמת ועובד ללא הרף עד השעות הקטנות של הלילה עד יומו האחרון ממש. (הוא סיים לנאום באירוע שנתי של ה"חברא קדישא" בירושלים שהיה כמובן גם היו"ר שלה, כרבע שעה לפני מותו הפתאומי בגיל 92).</p><p>בבחירות לכנסת השנייה (1951) הוצב במקום ה-13 ברשימת "עם תורה - אגודת ישראל", אך לא נבחר לכנסת. בשנת 1955 היה ליו"ר מרכז אגודת ישראל בירושלים, ובבחירות לכנסת הרביעית בשנת 1959, נבחר לראשונה לכנסת. בשנים 1969-1974 שימש כסגן ראש עיריית ירושלים במקביל לחברותו בכנסת.</p><p>פרוש כיהן כחבר כנסת משנת 1959 ועד 1994 (למעט הפסקה מנובמבר 1975 ועד מאי 1977 במהלך הכנסת השמינית), מטעם סיעות אגודת ישראל, חזית דתית תורתית (רשימה משותפת של פועליאגודת ישראל ואגודת ישראל) ויהדות התורה (רשימה משותפת של אגודת ישראל ודגל התורה). הוא כיהן בכנסת התשיעית ובכנסתהעשירית כיושב ראש ועדת העבודה והרווחה. כמו כן כיהן כסגן שר העבודה והרווחה בשנים 1984 - 1985, ובשנים 1990 - 1992.</p><p>בשנות ה-70 הקים בירושלים את מלון המרכז בשותפות עם ג'ו "הקצב" סטאשר. משנודע כי סטאשר הוא שותפו של מאיר לנסקי - מראשי המאפיה בארצות הברית, נתגלע סכסוך בעלות בינו לבין פרוש על בית המלון. לבסוף הצליח פרוש, באמצעות פרקליטו עו"ד יגאל ארנון, להכריע את הסכסוך לטובתו.</p><p>בשנת 1984 נפער קרע בין פרוש לבין חסידות גור, כאשר בתגובה לתביעת האדמו"ר מגור הרב שמחה בונים אלתר שיפנה את כיסאו בכנסת, הטיל פרוש ספק בכשירותו של האדמו"ר בן ה-86 לקבל החלטות פוליטיות. למחרת בעת שהתפלל שחרית בבית הכנסת של מלון המרכז שבבעלותו, פרצו למקום כחמישים בחורים מישיבת הדגל של חסידות גור, ישיבת שפת אמת, השחיתו את בית הכנסת והיכו נמרצות את בני המשפחה ששהו במקום ובראשם מנחם פרוש, שאושפז בעקבות זאת לשבועיים בביתהחולים.‏[2]‏[3]</p><p>עם חתימת הסכמי אוסלו שכנע בבכי את יצחק רבין להשאיר את קבר רחל בשליטה ישראלית מלאה.[4]</p><p>מנחם פרוש מוזכר כמי שיזם והוביל את הפגנת המאות אלפים המפורסמת של הציבור החרדי נגד בית המשפט העליון כמו כן ההפגנה נגד גיוס בנות שהתקיימה בשנות החמישים.</p><p>בשנת 2009 ייסד יחד עם בנו מאיר פרוש, את עיתון המבשר, המתחרה עם המודיע הוותיק המזוהה כיום עם חסידות גור.</p>

הרב מנחם פרוש (גליקמן)

נולד בירושלים, כ"ח אדר ב' תרע"ו (2.4.1916).

לאביו הרב משה פרוש (ראה בעמוד 4477. דור שביעי בארץ) ולאמו שפרה בת מנחם משה ריבלין .

קיבל חינוך מסורתי בתלמוד תורה וישיבת "עץחיים" בירושלים.

יסד את בית הדפוס "הוצאת ספרא" בירושלים.

במשך שנים עמד בראש מחלקת הארגון של "אגודת ישראל".

בשנת תרצ"ה (1935) נשא לאשה את ליבא בת

ר' יעקב גלבשטיין (נפטרה בירושלים, ל"ג בעומר תש"י) ובשנת תשי"א (1951) נשא לאשה בזיווג שני את ברכה בת ר' פנחס אליעזר כהן .

יסד רשת "מעונות ילדים" - לילדים עזובים ניצולי המסיון בירושלים וברחבי הארץ.

מיסד "קרנות לגמילות חסדים הכולל 86 קרנות גמ"ח.

השתתף כעתונאי בקביעות בכתבות ומאמרים בעתונים שונים.

היה עורך אדמיניסטרטיבי של העתונים "קולישראל" ו"המבשר".

חבר הועד הפועל העולמי והמרכז של אגודת ישראל.

מרכז החינוך העצמאי.

מיסד וראש "מחלת ישראל טראסט" שהקים וממשיך להקים שיכונים בשם "קרית אגודת ישראל".

מזכיר מדיני של אגודת ישראל.

חבר כנסת.

מנחם פרוש (2 באפריל 1916 - 22 בפברואר 2010) היה חבר כנסת מטעם יהדות התורה. מנחם פרוש הוא בנו של הרב משה גליקמן־פרוש ואביו של חבר הכנסת מאיר פרוש - שניהם גם פוליטקאים חרדים בכירים באגודת ישראל.

מנחם גליקמן־פרוש נולד בירושלים ולמד בישיבת עץ חיים, אולם ב-1932, והוא אך בן 16, סולק מהישיבה (שבראשה עמד הרב איסר זלמן מלצר) בהוראת בית הדין של הרבנות הראשית, לאחר שגילם את הרב הראשי לישראל דאז, הרב אברהם יצחק הכהן קוק, במשפט פורימי מבויים.

רעייתו הראשונה הייתה ליבא לבית גלבשטיין, והשנייה - ברכה לבית פקשר. עם בניו נמנים מאיר פרוש (גם הוא חבר כנסת), אליהו הלל, ונפתלי. חתנו הוא אשר טננבוים, מנהל ועד הישיבות.

פרוש נפטר בביתו שבירושלים ב- ח' אדר תש"ע 22 בפברואר 2010.

בשנים 1932 - 1938 כיהן ככתב-חוץ של עיתונים חרדים, ובשנת 1949 מונה לעורך העיתון "קול ישראל". בשנת 1950 הוציא לאור וערך את בטאון אגודת ישראל - "המבשר", ולאחר מכן עסק בענייני חינוך: בשנת 1951 ייסד רשת מעונות ילדים, וב-1953 היה ממייסדי מערכת החינוך העצמאי, וב-1973 ייסד את רשת המעונות "קריית הילד".

בבחירות לכנסת השנייה (1951) הוצב במקום ה-13 ברשימת "עם תורה - אגודת ישראל", אך לא נבחר לכנסת. בשנת 1955 היה ליו"ר מרכז אגודת ישראל בירושלים, ובבחירות לכנסת הרביעית בשנת 1959, נבחר לראשונה לכנסת. בשנים 1969-1974 שימש כסגן ראש עיריית ירושלים במקביל לחברותו בכנסת.

פרוש כיהן כחבר כנסת משנת 1959 ועד 1994 (למעט הפסקה מנובמבר 1975 ועד מאי 1977 במהלך הכנסת השמינית), מטעם סיעות אגודת ישראל, חזית דתית תורתית (רשימה משותפת של פועלי אגודת ישראל ואגודת ישראל) ויהדות התורה (רשימה משותפת של אגודת ישראל ודגל התורה). הוא כיהן בכנסת התשיעית ובכנסת העשירית כיושב ראש ועדת העבודה והרווחה. כמו כן כיהן כסגן שר העבודה והרווחה בשנים 1984 - 1985, ובשנים 1990 - 1992.

בשנות ה-70 הקים בירושלים את מלון המרכז בשותפות עם ג'ו "הקצב" סטאשר. משנודע כי סטאשר הוא שותפו של מאיר לנסקי - מראשי המאפיה בארצות הברית, נתגלע סכסוך בעלות בינו לבין פרוש על בית המלון. לבסוף הצליח פרוש, באמצעות פרקליטו עו"ד יגאל ארנון, להכריע את הסכסוך לטובתו.

בשנת 1984 נפער קרע בין פרוש לבין חסידות גור, כאשר בתגובה לתביעת האדמו"ר מגור הרב שמחה בונים אלתר שיפנה את כסאו בכנסת, הטיל פרוש ספק בכשירותו של האדמו"ר בן ה-86 לקבל החלטות פוליטיות. למחרת בעת שהתפלל שחרית בבית הכנסת של מלון המרכז שבבעלותו, פרצו למקום כחמישים בחורים מישיבת הדגל של חסידות גור, ישיבת שפת אמת, השחיתו את בית הכנסת והיכו נמרצות את בני המשפחה ששהו במקום ובראשם מנחם פרוש, שאושפז בעקבות זאת לשבועיים בבית החולים.‏

עם חתימת הסכמי אוסלו שכנע בבכי את יצחק רבין להשאיר את קבר רחל בשליטה ישראלית מלאה

מנחם פרוש מוזכר כמי שיזם והוביל את הפגנת המאות אלפים המפורסמת של הציבור החרדי נגד בית המשפט העליון כמו כן ההפגנה נגד גיוס בנות שהתקיימה בשנות החמישים.

בשנת 2009 ייסד יחד עם בנו מאיר פרוש, את עיתון המבשר, המתחרה עם המודיע הוותיק המזוהה כיום עם חסידות גור.

(מתוך ויקיפדיה)