Shlomo Artzi

Shlomo Artzi declined the Israel Prize for Hebrew Songs 2023

Shlomo Artzi (Hebrew: שלמה ארצי‎) is an Israeli folk rock singer-songwriter. He was born on November 26, 1949, in Moshav Alonei Abba. In the course of his career, he has sold over 1.5 million albums, making him one of Israel's most successful male singers.

Artzi's parents were Holocaust survivors and their memories deeply influenced him and his sister Nava Semel, a playwright. His father, Yitzhak Artzi, in his youth Zionist activist in Bukovina, Romania, was later a member of the Knesset, his maternal grandmother, was the sister of Rabbi Meir Shapiro.

When Artzi was eight years old, his family moved to northern Tel Aviv. Artzi's schoolmates thought he would become an actor, not a musician, as he was known for his acting skills at elementary school. However, at the age of 12 he started playing the guitar and singing in a boy scouts group and at friends' parties. At age 16, he began writing and composing songs.

During his military service, he was recruited to the Artillery Corps, and after serving for a year and a half, he joined Lehakat Kheil Hayam (Naval Corps Entertainment Group). During his service in the group, he took part in the programs "And On The Third Day" and "Rhapsody in Blue", alongside other soon-to-be Israeli celebrities, such as Rivka Zohar, Dov Glikman, Avi Uriah, Riki Gal, and more. He was yet to stand out during the first program, but by the second program he became the lead singer and one of the main stars. He sang lead vocals on several songs on the Group's LPs.

In 1970, Artzi had the opportunity to take part in the Israeli Song Festival, a prestigious song contest held every year. Still in military service and wearing a military uniform, he sang Pitom Achshav, Pitom Hayom (Suddenly Now, Suddenly Today), also known as Ahavtiha (I loved her). The song, written by Tirza Atar and composed by Ya'akov Hollander, won first prize. It was included in his first album, Shlomo Artzi, which came out in 1970, and came in first in the annual chart-toppers countdown of Kol Israel. Artzi was voted Singer of the Year.Archived December 9, 2007 at the Wayback Machine

In 1977, after a string of failures, he decided to make one last record "the way a record should be made." The success of this album, "A Man Gets Lost" ( גבר הולך לאיבוד,Gever Holekh Le'ibud), persuaded Artzi to continue with his singing career, which rose throughout the 1980s and reached a peak with the release of the albums "Dance" (Tirkod) and "Restless Night" (לילה לא שקט,Layla Lo Shaket) which sold tens of thousands, and with the live shows that accompanied these albums, which would sell out the largest parks and theatres in Israel. His later album sales, in excess of a hundred-thousand per album, and the live shows that followed each album, made him the most popular artist in Israel; Based on album sales and gross income from live shows, he is the most successful singer in Israel. Artzi has sold a total of over a million and a half albums, an unprecedented achievement in the Israeli music industry. He is well known for his marathon live shows, some of which last over two or even three hours.

Musical career

Shlomo Artzi with his son, Ben In 1975 he was selected to represent Israel in the Eurovision Song Contest. The selected song was At Va'Ani (You and Me), written by the legendary Israeli songwriter Ehud Manor, and composed by Artzi himself. To seize the moment, Artzi's record label pressured him to record a completely new record in less than 2 weeks. However, At Va'Ani didn't win the contest, and the album was a big disappointment.

This marked the beginning of the worst era of Artzi's career. During the next several years, Artzi released several records that failed to sell well, and produced very few hit singles. Later, most of these albums would become rare collectibles, as they were never released again. These include, among others, Miskhakey 26, Shlomo Artzi Shar U'Mesaper Al Ian HaGamad, Yesh Li Isha Yalda Ve'Lambreta Ve'Ani Gar Be'Tel-Aviv, Romansa U'Piyut, and a selection of his best songs from the period 1970–1973, which was released in 1976.

In 1977, almost ready to give up on a singing career, Artzi wished to record one last album "the way a record should be made", and was allowed to do so by the record company. He recorded A Man Gets Lost, a sort of last good-bye to the business. Nevertheless, the album was a big success and revived Artzi's career, which from this moment on would rise, and keep rising, to unprecedented heights in the Israeli music industry.

In 1979 he recorded Drachim (Ways), with a fresher style. His 1981 LP Chatzot (Midnight) was the second part of Drachim.

In 1980 Artzi started his own radio show on Israel's Army Radio, Galey Tsahal. In this show, he talked about the week's headlines and tells interesting stories he has heard or seen during the week. Od Lo Shabat (It isn't Saturday yet) still broadcasts every Friday at 13:10 local time.

His records Tirkod (Dance, 1984), "Layla Lo Shaket" (Restless Night, 1986), and Hom Yuli August (July August Heat, 1988), are milestones of Israeli 1980s songwriting. The albums sold in excess of a hundred thousand copies, an unprecedented achievement in the Israeli music industry, and the live shows that accompanied the albums would sell out even the largest parks and theatres in Israel.

In 1992 Artzi released Yareakh (Hebrew: ירח‎, Moon), one of his most successful albums. Out of twelve songs on it, eight became radio hits and finally solidified Artzi's status in Israeli popular music.

In 1995 popular Israeli musicians recorded together a CD in memory of Yitzhak Rabin, named Shalom Chaver. Shlomo Artzi played two songs during the memorial service, which later became anthems of those days – Haish Ha'hu (That Man) and Uf Gozal (Fly Little One), which was originally written and recorded by Arik Einstein and Miki Gavrielov.

In 1996 Artzi released a double album called Shnayim ("Two"), which has sold an almost unprecedented 160,000 copies, making it a certified 4x platinum record. The most notable songs in this CD were the title track, sung with Israeli singer Rita, "Hi Lo Yoda'at Ma Over Alay" ("She Doesn't Know What I'm Going Through"), '"Menagev Lach Et Hadmaot" ("Wiping The Tears For You") "Ze Ma Shenish'ar" ("That's What's Left"), "Ha'ahava Hayeshana" ("The Old Love"), "Le'an, Le'an, Le'an" ("Where, Where, Where"), "Shisha" ("Six"), "Absurd" and "Dokh Retzhakh" ("Murder Report") which reflected on the tragedy of Prime Minister Yitzkhak Rabin's assassination and revolved it around another similar tradegy, that of JFK's assassination. Shnayim signaled the beginning of a string of ultra-popular albums of original material from Artzi, which are some of the best selling Israeli records of all time.

In 2000 Artzi released "Ahavtihem" ("I Have Loved Them"), a collection of reworked love songs, many of which originally written by him for other artists. The album featured many smash hits, including the tender revision of his past hit "Ahavtia" ("I Have Loved Her"), "Nof Yaldoot" ("Childhood's View"), "Anakhnu Lo Tzrikhim" ("We Don't Need"), "At Va'ani" ("You And Me"), "Ma'avir Duff" ("Turning The Page") - a duet with Nurit Galron (which performed the song originally), "Shir Preda" ("A Goodbye Song") - a duet with his singer-songwriter son, Ben Artzi and "Melekh Ha'olam" ("King Of The World", a Hebrew translated cover of White Plains' "When You Are A King"). The album went on to sell over 200,000 copies - an unprecedented achievement in the little Israeli music market.

Artzi's next original album. "Tzima'on" ("Thirst"), which was released in 2002, featured the title track as its lead single, as well as the more memroable "Al-Pi Tnuat Harakavot" ("According To The Trains' Movement) LeHatzil Otakh ("To Save You") and "Ptzatzat Atom Bashamaim" ("Atom Bomb In The Sky"). The albums was an instant smash hit, selling over 60,000 copies (3x gold record) on the first two weeks of its release and continued the enormous success of its predecessors, yet it was met with harsh reviews. Some of which noted the inadequate abundance of quality material. Artzi would later admit of the album's weakness in select few interviews.

In 2007 Artzi released his highly anticipated follow-up album, "Shfuim" ("Sane"). The album came out in July, with a lead single "Ha'amiti" ("The Real") which was received with by-now standard heavy radio rotation. The album generated several more radio singles to help push it, yet they repeatedly failed to make a lasting impression on fans. The colorless clutter of "Iceland" and the disappointingly stale and un-melodic collaboration with Mooke (of the breakthrough Rap-Rock band Shabak Samekh), "Hakhaim" ("Life"), hinted of a waning creativity of the nation's favorite singer-songwriter. Fourth single finally managed to get a hook across and join Artzi's rich back catalog with pride: "Nitzmadnu" ("We Clinged"), enjoying a catchy sing-along melodic line and an interesting lyric, sharing private memories and reflecting on , among other topics, television's role inside a modern family and on Prime Minister Yitzkhak Rabin's Assassination (a recurring subject in Artzi's songs). Finally came out one of Artzi's biggest, most enduring and most memorable songs of recent years, "TeTa'aru Lakhem" ("Imagine Yourselves"), which features one of the best-known, most beloved lines in Artzi song catalog, equipped with a tender, infectious, eternally romantic message: "Imagine yourselves a beautiful world, a little less sad than it actually is, and there we are, walking, with sunshine in our pockets". The song is still a major live-show staple and highlight.

In 2012 Artzi finally released a yet-again highly anticipated album of original songs: "Osher Express" ("Happiness Express"). This time around, though, the album enjoyed both critical acclaim as well as commercial success. It featured a very strong collection of new songs, a slew of beloved singles and an intriguing, immediately classic lead-off single: "Khozrim Habaita" ("Coming Home") which featured the ultra popular, rarely seen on public, iconic Israeli singer Arik Einstein. The album kept shooting off powerful material and rapidly so. Quite quickly came the similarly addictive "Kol Yom" ("Every Day"), the life-affirming duet with Dudu Tasa "Latet Velakakhat" ("Negotiating"), and the spiritual duet with Abraham Tal "Elohim" ("God"). Additional singles came in the form of "Nedaber Mehalev" ("We'll Talk Whole-Heartedly") and "Shelo Yealmu Hadvarim Hayafim" ("Wish That The Beautiful Things Won't Disappear"). Album gems also included the heartfelt and captivating title track, the part-playful, part heart-on-sleeve honesty of "Ometz" ("Courage"), the epic escapism obsession tackle of "Florida", and Artzi's unique narration on the wave of social protests that hit Tel Aviv in 2012, "Kaitz Be'eretz Lu" ("Summer in If-Land").

Personal life
Artzi is married for the second time, having 3 children from first marriage: Ben Artzi (singer), Shiri Artzi (book-critic and book-writer) and Jonathan Artzi.

Today, Artzi resides in Tel Aviv.

Artzi is known as a fan of the soccer team Maccabi Netanya, and in 1971 Artzi composed Maccabi Netanya's championship song.

http://he.wikipedia.org/w/index.php?title=%D7%A9%D7%9C%D7%9E%D7%94_...

Ich kann mich nicht ändern / Ich sah ein Lächeln (גרמנית) - 1973 Lass Deine Sorgen Meine Sein / Sing Bye Bye (גרמנית) - 1974 Du Und Ich / Hey Liza (גרמנית) - 1975 Schuld ist immer nur l'amour / Pflanz einen Baum (גרמנית) - 1975 פסקול הסרט Leather Jackets ^ [1]

Shlomo Artzi From Wikipedia, the free encyclopedia

This biographical article needs additional citations for verification. Please help by adding reliable sources. Contentious material about living persons that is unsourced or poorly sourced must be removed immediately, especially if potentially libelous or harmful. (March 2014) Shlomo Artzi Shlomo Artzi portrait.jpg Shlomo Artzi in concert, 2010 Background information Born November 26, 1949 (age 64) Origin Alonei Abba, Israel Genres Folk rock, Pop rock Years active 1969–present Labels Hed Artzi Shlomo Artzi (Hebrew: שלמה ארצי‎) is an Israeli folk rock singer-songwriter.

He was born on November 26, 1949, in Moshav Alonei Abba. In the course of his career, he has sold over 1.5 million albums, making him one of Israel's most successful male singers.

Contents [hide] 1 Biography 2 Musical career 3 Personal life 4 References 5 External links Biography[edit] Artzi's parents were Holocaust survivors and their memories deeply influenced him and his sister Nava Semel, a playwright. His father, Yitzhak Artzi, in his youth Zionist activist in Bukovina, Romania, was later a member of the Knesset, his maternal grandmother, was the sister of Rabbi Meir Shapiro.

When Artzi was eight years old, his family moved to northern Tel Aviv. Artzi's schoolmates thought he would become an actor, not a musician, as he was known for his acting skills at elementary school. However, at the age of 12 he started playing the guitar and singing in a boy scouts group and at friends' parties. At age 16, he began writing and composing songs.

During his military service, he was recruited to the Artillery Corps, and after serving for a year and a half, he joined Lehakat Kheil Hayam (Naval Corps Entertainment Group). During his service in the group, he took part in the programs "And On The Third Day" and "Rhapsody in Blue", alongside other soon-to-be Israeli celebrities, such as Rivka Zohar, Dov Glikman, Avi Uriah, Riki Gal, and more. He was yet to stand out during the first program, but by the second program he became the lead singer and one of the main stars. He sang lead vocals on several songs on the Group's LPs.

In 1970, Artzi had the opportunity to take part in the Israeli Song Festival, a prestigious song contest held every year. Still in military service and wearing a military uniform, he sang Pitom Achshav, Pitom Hayom (Suddenly Now, Suddenly Today), also known as Ahavtiha (I loved her). The song, written by Tirza Atar and composed by Ya'akov Hollander, won first prize. It was included in his first album, Shlomo Artzi, which came out in 1970, and came in first in the annual chart-toppers countdown of Kol Israel. Artzi was voted Singer of the Year.Archived December 9, 2007 at the Wayback Machine

In 1977, after a string of failures, he decided to make one last record "the way a record should be made." The success of this album, "A Man Gets Lost" ( גבר הולך לאיבוד,Gever Holekh Le'ibud), persuaded Artzi to continue with his singing career, which rose throughout the 1980s and reached a peak with the release of the albums "Dance" (Tirkod) and "Restless Night" (לילה לא שקט,Layla Lo Shaket) which sold tens of thousands, and with the live shows that accompanied these albums, which would sell out the largest parks and theatres in Israel. His later album sales, in excess of a hundred-thousand per album, and the live shows that followed each album, made him the most popular artist in Israel; Based on album sales and gross income from live shows, he is the most successful singer in Israel. Artzi has sold a total of over a million and a half albums, an unprecedented achievement in the Israeli music industry. He is well known for his marathon live shows, some of which last over two or even three hours.

Musical career[edit]

Shlomo Artzi with his son, Ben In 1975 he was selected to represent Israel in the Eurovision Song Contest. The selected song was At Va'Ani (You and Me), written by the legendary Israeli songwriter Ehud Manor, and composed by Artzi himself. To seize the moment, Artzi's record label pressured him to record a completely new record in less than 2 weeks. However, At Va'Ani didn't win the contest, and the album was a big disappointment.

This marked the beginning of the worst era of Artzi's career. During the next several years, Artzi released several records that failed to sell well, and produced very few hit singles. Later, most of these albums would become rare collectibles, as they were never released again. These include, among others, Miskhakey 26, Shlomo Artzi Shar U'Mesaper Al Ian HaGamad, Yesh Li Isha Yalda Ve'Lambreta Ve'Ani Gar Be'Tel-Aviv, Romansa U'Piyut, and a selection of his best songs from the period 1970–1973, which was released in 1976.

In 1977, almost ready to give up on a singing career, Artzi wished to record one last album "the way a record should be made", and was allowed to do so by the record company. He recorded A Man Gets Lost, a sort of last good-bye to the business. Nevertheless, the album was a big success and revived Artzi's career, which from this moment on would rise, and keep rising, to unprecedented heights in the Israeli music industry.

In 1979 he recorded Drachim (Ways), with a fresher style. His 1981 LP Chatzot (Midnight) was the second part of Drachim.

In 1980 Artzi started his own radio show on Israel's Army Radio, Galey Tsahal. In this show, he talked about the week's headlines and tells interesting stories he has heard or seen during the week. Od Lo Shabat (It isn't Saturday yet) still broadcasts every Friday at 13:10 local time.

His records Tirkod (Dance, 1984), "Layla Lo Shaket" (Restless Night, 1986), and Hom Yuli August (July August Heat, 1988), are milestones of Israeli 1980s songwriting. The albums sold in excess of a hundred thousand copies, an unprecedented achievement in the Israeli music industry, and the live shows that accompanied the albums would sell out even the largest parks and theatres in Israel.

In 1992 Artzi released Yareakh (Hebrew: ירח‎, Moon), one of his most successful albums. Out of twelve songs on it, eight became radio hits and finally solidified Artzi's status in Israeli popular music.

In 1995 popular Israeli musicians recorded together a CD in memory of Yitzhak Rabin, named Shalom Chaver. Shlomo Artzi played two songs during the memorial service, which later became anthems of those days – Haish Ha'hu (That Man) and Uf Gozal (Fly Little One), which was originally written and recorded by Arik Einstein and Miki Gavrielov.

In 1996 Artzi released a double album called Shnayim ("Two"), which has sold an almost unprecedented 160,000 copies, making it a certified 4x platinum record. The most notable songs in this CD were the title track, sung with Israeli singer Rita, "Hi Lo Yoda'at Ma Over Alay" ("She Doesn't Know What I'm Going Through"), '"Menagev Lach Et Hadmaot" ("Wiping The Tears For You") "Ze Ma Shenish'ar" ("That's What's Left"), "Ha'ahava Hayeshana" ("The Old Love"), "Le'an, Le'an, Le'an" ("Where, Where, Where"), "Shisha" ("Six"), "Absurd" and "Dokh Retzhakh" ("Murder Report") which reflected on the tragedy of Prime Minister Yitzkhak Rabin's assassination and revolved it around another similar tradegy, that of JFK's assassination. Shnayim signaled the beginning of a string of ultra-popular albums of original material from Artzi, which are some of the best selling Israeli records of all time.

In 2000 Artzi released "Ahavtihem" ("I Have Loved Them"), a collection of reworked love songs, many of which originally written by him for other artists. The album featured many smash hits, including the tender revision of his past hit "Ahavtia" ("I Have Loved Her"), "Nof Yaldoot" ("Childhood's View"), "Anakhnu Lo Tzrikhim" ("We Don't Need"), "At Va'ani" ("You And Me"), "Ma'avir Duff" ("Turning The Page") - a duet with Nurit Galron (which performed the song originally), "Shir Preda" ("A Goodbye Song") - a duet with his singer-songwriter son, Ben Artzi and "Melekh Ha'olam" ("King Of The World", a Hebrew translated cover of White Plains' "When You Are A King"). The album went on to sell over 200,000 copies - an unprecedented achievement in the little Israeli music market.

Artzi's next original album. "Tzima'on" ("Thirst"), which was released in 2002, featured the title track as its lead single, as well as the more memroable "Al-Pi Tnuat Harakavot" ("According To The Trains' Movement) LeHatzil Otakh ("To Save You") and "Ptzatzat Atom Bashamaim" ("Atom Bomb In The Sky"). The albums was an instant smash hit, selling over 60,000 copies (3x gold record) on the first two weeks of its release and continued the enormous success of its predecessors, yet it was met with harsh reviews. Some of which noted the inadequate abundance of quality material. Artzi would later admit of the album's weakness in select few interviews.

In 2007 Artzi released his highly anticipated follow-up album, "Shfuim" ("Sane"). The album came out in July, with a lead single "Ha'amiti" ("The Real") which was received with by-now standard heavy radio rotation. The album generated several more radio singles to help push it, yet they repeatedly failed to make a lasting impression on fans. The colorless clutter of "Iceland" and the disappointingly stale and un-melodic collaboration with Mooke (of the breakthrough Rap-Rock band Shabak Samekh), "Hakhaim" ("Life"), hinted of a waning creativity of the nation's favorite singer-songwriter. Fourth single finally managed to get a hook across and join Artzi's rich back catalog with pride: "Nitzmadnu" ("We Clinged"), enjoying a catchy sing-along melodic line and an interesting lyric, sharing private memories and reflecting on , among other topics, television's role inside a modern family and on Prime Minister Yitzkhak Rabin's Assassination (a recurring subject in Artzi's songs). Finally came out one of Artzi's biggest, most enduring and most memorable songs of recent years, "TeTa'aru Lakhem" ("Imagine Yourselves"), which features one of the best-known, most beloved lines in Artzi song catalog, equipped with a tender, infectious, eternally romantic message: "Imagine yourselves a beautiful world, a little less sad than it actually is, and there we are, walking, with sunshine in our pockets". The song is still a major live-show staple and highlight.

In 2012 Artzi finally released a yet-again highly anticipated album of original songs: "Osher Express" ("Happiness Express"). This time around, though, the album enjoyed both critical acclaim as well as commercial success. It featured a very strong collection of new songs, a slew of beloved singles and an intriguing, immediately classic lead-off single: "Khozrim Habaita" ("Coming Home") which featured the ultra popular, rarely seen on public, iconic Israeli singer Arik Einstein. The album kept shooting off powerful material and rapidly so. Quite quickly came the similarly addictive "Kol Yom" ("Every Day"), the life-affirming duet with Dudu Tasa "Latet Velakakhat" ("Negotiating"), and the spiritual duet with Abraham Tal "Elohim" ("God"). Additional singles came in the form of "Nedaber Mehalev" ("We'll Talk Whole-Heartedly") and "Shelo Yealmu Hadvarim Hayafim" ("Wish That The Beautiful Things Won't Disappear"). Album gems also included the heartfelt and captivating title track, the part-playful, part heart-on-sleeve honesty of "Ometz" ("Courage"), the epic escapism obsession tackle of "Florida", and Artzi's unique narration on the wave of social protests that hit Tel Aviv in 2012, "Kaitz Be'eretz Lu" ("Summer in If-Land").

Personal life[edit] Artzi is married for the second time, having 3 children from first marriage: Ben Artzi (singer), Shiri Artzi (book-critic and book-writer) and Jonathan Artzi.

Today, Artzi resides in Tel Aviv.

Artzi is known as a fan of the soccer team Maccabi Netanya, and in 1971 Artzi composed Maccabi Netanya's championship song.

References[edit] Biography, by the Jewish Agency. Shlomo Artzi: Biography, by MSN Music. Biography, by Billboard.com External links[edit] Shlomo Artzi at the Internet Movie Database Shlomo Artzi at MOOMA (Hebrew) Awards and achievements Preceded by Kaveret with Natati La Khayay Israel in the Eurovision Song Contest 1975 Succeeded by Chocolat, Menta, Mastik with Emor Shalom [hide] v t e

Israel in the Eurovision Song Contest [hide] Participation 1973 1974 1975 1976 1977 1978 1979 1980 1981 1982 1983 1984 1985 1986 1987 1988 1989 1990 1991 1992 1993 1994 1995 1996 to 1997 1998 1999 2000 2001 2002 2003 2004 2005 2006 2007 2008 2009 2010 2011 2012 2013 2014 [hide] Artists 1970s Ilanit Kaveret Shlomo Artzi Chocolat, Menta, Mastik Ilanit Izhar Cohen & the Alphabeta Gali Atari & Milk and Honey 1980s 1980 Hakol Over Habibi Avi Toledano Ofra Haza 1984 Izhar Cohen Moti Giladi & Sarai Tzuriel Datner & Kushnir Yardena Arazi Gili & Galit 1990s Rita Duo Datz Dafna Dekel Sarah'le Sharon & The Shiru Group 1994 Liora Galit Bell 1997 Dana International Eden 2000s PingPong Tal Sondak Sarit Hadad Lior Narkis David D'Or Shiri Maimon Eddie Butler Teapacks Bo'az Ma'uda Noa & Mira Awad 2010s Harel Skaat Dana International Izabo Moran Mazor Mei Finegold [hide] Songs 1970s "Ey Sham" "Natati La Khayay" "At Va'Ani" "Emor Shalom" "Ahava Hi Shir Lishnayim" "A-Ba-Ni-Bi" "Hallelujah" 1980s 1980 "Halayla" "Hora" "Khay" 1984 "Olé, Olé" "Yavo Yom" "Shir Habatlanim" "Ben Adam" "Derekh Hamelekh" 1990s "Shara Barkhovot" "Kan" "Ze Rak Sport" "Shiru" 1994 "Amen" "Shalom Olam" 1997 "Diva" "Yom Huledet (Happy Birthday)" 2000s "Sameach" "En Davar" "Nadlik Beyakhad Ner (Light A Candle)" "Milim La'Ahava" "Leha'amin" "HaSheket SheNish'ar" "Together We Are One" "Push the Button" "The Fire In Your Eyes" "There Must Be Another Way" 2010s "Milim" "Ding Dong" "Time" "Rak bishvilo" "Same Heart" (Note: Entries scored out are when Israel did not compete)

Authority control WorldCat VIAF: 63136715 LCCN: n89135156 GND: 139389911 MusicBrainz: 88f93eab-1bbb-4b02-816b-539af9ba8d4f Categories: 1949 birthsLiving peopleEurovision Song Contest entrants of 1975Israeli composersIsraeli Eurovision Song Contest entrantsIsraeli male film actorsIsraeli film score composersChildren of Holocaust survivorsIsraeli JewsIsraeli male singersIsraeli musiciansIsraeli people of Romanian-Jewish descentIsraeli pop singersIsraeli singer-songwritersPeople from Northern District (Israel)

שלמה ארצי (נולד ב-26 בנובמבר 1949), הוא זמר-יוצר, מוזיקאי, מלחין ופזמונאי ישראלי.

ארצי התגלה לראשונה כסולן ב"להקת חיל הים" והפך לכוכב ב"פסטיבל הזמר והפזמון" 1970. מאז ראתה הקריירה המוזיקלית שלו עליות ומורדות. בין השנים 1970 ו-1976 הוציא מספר אלבומים, חלקם עם להקת גברת תפוח, אך לא זכה להכרה האמנותית שביקש או להצלחה מסחרית משמעותית - למרות זכייה בתואר "זמר השנה" ברשת ג', ב"פרס כינור דוד" היוקרתי, זכייה נוספת ב"פסטיבל הזמר" 1974 ובחירתו כנציג ישראל לאירוויזיון בשנת 1975. ב-1977, כאשר כמעט היה מוכן לוותר על קריירה מוזיקלית, ביקש להוציא אלבום אחד אחרון, "גבר הולך לאיבוד" ולהפיק אותו בעצמו לפי ראות עיניו וללא התערבות חברת התקליטים. בעקבות הצלחת אלבום זה זכה ארצי בהכרה ובפופולריות מחודשת, שהגיעה לשיאה בהמשך שנות ה-80 ולאורך שנות ה-90.

ארצי מפיק את תקליטיו באופן עצמאי יחד עם המפיק המוזיקלי לואי להב.

ארצי הוא זוכה פרס אקו"ם על מפעל חיים לשנת 2009.‏ בנוסף לפעילותו המוזיקלית, שידר ארצי את תוכניתו "עוד לא שבת" בתחנת גלי צה"ל משנת 1980 ועד שנת 2012. ב-2012 העניקה לו אוניברסיטת חיפה תואר דוקטור לפילוסופיה לשם כבוד.

ארצי נבחר לקבל את פרס ישראל לזמר העברי לשנת 2023, אך סרב לקבל את הפרס בעקבות השסע בעם שנגרם ע״י ההפיכה המשטרית (או הרפורמה המשפטית) שהקואליציה מנסה להעביר בכנסת ה 25.

ארצי נולד באלוני אבא למימי (לבית ליקוורניק) ילידת פולין, ניצולת שואה אשר שרדה את מחנות הריכוז אושוויץ-בירקנאו וקליינה שנאו,‏ ויצחק ארצי (לשעבר הֶרְצִיג) יליד רומניה, שהיה איש ציבור ולימים חבר הכנסת ה-11. ארצי גדל והתחנך בתל אביב. אחותו, נאוה סמל, היא סופרת, שמרבה לעסוק בנושא הדור השני לשואה. רחל, סבתו מצד אמו, הייתה אחותו של הרב מאיר שפירא מלובלין.

בילדותו גר באלוני אבא, וכשהיה בן 7 עברה משפחתו להתגורר בשכונת רמת ישראל שבתל אביב. כתלמיד בית הספר העממי בלט דווקא כשחקן, אך בגיל 12 התחיל לנגן בגיטרה ושר במסיבות של חברים. כשהיה בן 16 התחיל להתנסות בכתיבת שירים ובהלחנה. עם "צמד סיני", שהקים עם חברתו לספסל הלימודים רבקה מנשה (לימים ריקי גל), הופיע בפני חיילים בסיני, כשם הצמד.

עם גיוסו לצה"ל עבר את בחינות הקבלה ללהקה הצבאית, אך בשל פרופיל צבאי גבוה נדרש להתגייס ליחידה קרבית והתקבל לשייטת 13 (הקומנדו הימי). אך מכיוון שהיה עליו לעבור קורס צניחה במסגרת ההכשרה ליחידה, התנגש הדבר עם פחדו מגבהים. הוא פרש ועבר לחיל התותחנים ורק כעבור כשנה וחצי, לאחר פציעה וירידה בפרופיל הצבאי, הצטרף ללהקת חיל הים. בלהקה היה שותף לתוכניות "וביום השלישי" ו"רפסודה בכחול", לצד רבקה זהר, דב גליקמן, אבי אוריה וכן שותפתו לשעבר ל"צמד סיני", ריקי גל. בתוכנית הראשונה טרם בלט, אך בשנייה, שעלתה בשנת 1969, היה הסולן הראשי של הלהקה, בין היתר בשירים "אנשי הדממה", "יידישע פיראטן" ו"כשאהיה גדול", שאף לווה בוידאו קליפ בכיכובו, מהראשונים שהופקו בישראל.

הצלחה ראשונית: 1970 - 1974

בשנת 1970, בעודו בלהקת חיל הים, הופיע ארצי בפסטיבל הזמר והפזמון, שבו זכה במקום הראשון עם השיר "פתאום עכשיו, פתאום היום" ("אהבתיה"), שכתבה תרצה אתר והלחין יעקב הולנדר. השיר הופיע בעיבוד שונה באלבומו הראשון שיצא בשנת 1970, שנקרא "שלמה ארצי". ארצי הלחין שיר אחד לאלבום, "תפילת ערבית", שתרגם יעקב אורלנד לפי שיר של אלן אלכסנדר מילן. בין השירים הבולטים באלבום היו גם "נח"ל ים", שכתב יוסף בכר והלחין קובי אשרת, "האם השלישית", שכתב נתן אלתרמן והלחינה נעמי שמר (שבוצע במקור בלחן שונה של יאיר רוזנבלום על ידי להקת גייסות השריון עם הסולנית עירית בולקא), "אנחנו לא צריכים" ("את הגשם תן רק בעתו..."), שכתב אבי קורן והלחין שמואל אימברמן, ו"האם עודך יפה", שכתבה והלחינה דפנה אילת. השיר "פתאום עכשיו, פתאום היום" זכה בתואר "שיר השנה" במצעד הפזמונים העברי השנתי של קול ישראל, וארצי זכה בתואר זמר השנה.

בשנת 1971 ביצע ארצי גיחה חד פעמית אל מסך הקולנוע, כאשר גילם את דמותו של ירון זהבי, מפקד חבורת חסמבה, בסרטו של יואל זילברג "חסמבה ונערי ההפקר". באותה שנה הלחין ארצי את שיר האליפות של קבוצת הכדורגל מכבי נתניה, "מממ-נננ", שכתב אהוד מנור ושר ארצי יחד עם שחקני הקבוצה.

בסוף שנת 1971 הוציא ארצי את אלבומו השני, "על אנשים", שבו כתב והלחין לראשונה את רוב השירים. מהם התפרסמו "אל תשאל ילד" ו"נוף ילדות". האלבום כלל גם את לחנו של ארצי לשירו של שאול טשרניחובסקי "אילאיל". את שירי האלבום עיבדו דוד קריבושי‏ ואלברט פיאמנטה.

בשנת 1972 הופיע ארצי בפסטיבל הזמר והפזמון עם השיר "השיר על ארץ סיני", שכתבה רחל שפירא והלחין מוני אמריליו. באותה שנה השתתף גם בערב שירי משוררים של גלי צה"ל, שעבורו הלחין ושר את השירים "דרך שתי נקודות" של יהודה עמיחי ו"שיר אהבה" ("שני דגים") של דליה רביקוביץ, שאותו שר בדואט עם עדנה גורן. בסוף השנה הוציא את אלבומו השלישי, "פתאום אחר ימים רבים", שבו הקליט שירי משוררים נוספים; לצד "דרך שתי נקודות" ו"שיר אהבה", נכללו באלבום גם השירים "אמא קטנה", שהלחין ארצי עם גידי קורן למילותיו של דוד פוגל, "יופיה אינו ידוע", שכתב נתן זך, ו"יסמין הקטנה", שכתב חיים גורי. באלבום נכללו גם "השיר על ארץ סיני", וכן שני שירים באנגלית: "אנאבל לי" של אדגר אלן פו ו-"White Bird" ("ציפור לבנה"), שכתב והלחין ארצי. בעקבות האלבום זכה ארצי פעם נוספת בתואר "זמר השנה" בקול ישראל.

בשנת 1973 הקים ארצי את להקת גברת תפוח, על בסיס הרכב הנגנים שליווה אותו בהופעות ובהקלטות קודמות: דדי שלזינגר, שלמה חממי, אצ'י שטרו ויאיר שרגאי. באותה שנה עזב את חברת ישראדיסק שבה הקליט את אלבומיו הראשונים וחתם על חוזה חדש בהד ארצי, שבה יצאו כל אלבומיו הבאים. באותה שנה השתתף ארצי פעם נוספת בפסטיבל הזמר והפזמון, וזכה במקום השני עם "שיר בבוקר בבוקר" ("פתאום קם אדם בבוקר"), שהלחין למילותיו של המשורר אמיר גלבע. באותה שנה השתתף פעם נוספת בערב שירי משוררים עם לחנו לשיר "אומרים ישנה ארץ" של שאול טשרניחובסקי. בסוף השנה הוציאה חברת ישראדיסק אלבום אוסף של ארצי בשם זה, שכלל הקלטות שונות של ארצי שלא מצאו את מקומן באלבומיו הרגילים, בהן "בשל תפוח" ו"הלילה ארבתי" מתוך תוכנית הטלוויזיה "רסיסי לילה תלויים", שהוקדשה לשירי חיים נחמן ביאליק, שיר הנושא של הסרט "מלכת הכביש" וגרסאות כיסוי לשירים "Eleanor Rigby" של הביטלס ו"עיר לבנה" של נעמי שמר.

באותה שנה זכה ארצי פעם נוספת בתואר "זמר השנה", במצעדי הפזמונים של קול ישראל ושל גלי צה"ל. בעקבות זכייתו בתואר בגלי צה"ל הקליט את השיר "עכשיו אני יודע" עם "זמרת השנה", אילנית, שכתב "פזמונאי השנה" אהוד מנור והלחין "מלחין השנה" צביקה פיק.

בסוף שנת 1973 הוציא ארצי את תקליט הילדים "טיול לארץ התווים", ובו שירים וסיפורים שכתב גידי קורן. באלבום השתתפו מלבד ארצי גם גליה ישי, הצמד "חומה ומגדל" (אלי גורנשטיין וצחי נוי) ורביעיית האחים והאחיות.

במלחמת יום הכיפורים הרבו ארצי ולהקת גברת תפוח להופיע בפני חיילים. בעקבות המלחמה הוציא ארצי בליווי הלהקה בשנת 1974 את האלבום "לכל החברים מהמסע מים אל ים". בין השירים הבולטים באלבום היו "זמר לבני" שכתב נתן יונתן לבנו ליאור, "גוגו" שכתב אהוד מנור, "חיים משוגעים", וגרסת כיסוי לשירם של התרנגולים "ככה סתם", שאותו סיים ארצי בתוספת שורה "She loves you, יה בה יה", כשילוב עם שירם של הביטלס "She Loves You".

בשנת 1974 רשם ארצי זכייה נוספת, אחרונה, בפסטיבל הזמר והפזמון. הפעם עם השיר שהלחין יחד עם גידי קורן וכתב בעצמו, "הבלדה על ברוך ג'מילי". אותו הגיבור המציאותי של השיר, ברוך ג'מילי, ישב בקהל, ובעת חלוקת הפרסים קם ונופף בגאווה. היו שמתחו ביקורת חריפה ושלילית על זכיית השיר במקום הראשון, בטענה שיש בבחירת השיר סגידה ל"מלכלך קירות" ועידוד לונדליזם.

דעיכת ההצלחה: 1975 - 1977

בשנת 1975 נבחר ארצי לייצג את ישראל בתחרות האירוויזיון. בתחרות שנערכה בסטוקהולם, בירת שבדיה, שר ארצי את השיר "את ואני", שהלחין למילים של אהוד מנור, והגיע למקום ה-11 מתוך 19 מדינות מתחרות. השיר הפך ללהיט בישראל, ובעקבות הצלחתו דחקה חברת "הד ארצי" בארצי להקליט אלבום חדש, שנקרא גם הוא "את ואני". האלבום כלל את תרגומיו של ארצי לשירים "Teenage Idol" של ריקי נלסון ו-"Things" של בובי דארין, וכן את השיר "את הלכת" שכתב ארצי על פי מנגינת ה"אדאג'יו" של תומאזו אלבינוני. מנור כתב שיר נוסף לאלבום בשם "מתחת למיטה", וארצי כתב והלחין מספר שירים נוספים, כ"שיר אהבה אחרון" ו"היי ליזה". ארצי אמנם זכה באותה שנה בפעם הרביעית בתואר "זמר השנה", אך שיר הנושא נותר המפורסם היחיד מהאלבום.

בדיעבד, מסמל האלבום "את ואני" את התחלתה של תקופה רעה מבחינתו של ארצי. האלבומים שהוציא לאחר מכן, שעסקו בעיקר בחיפוש כיוון מוזיקלי, לא הצליחו במכירות, והותירו מעט מאוד להיטים.

בסוף 1975 העלה ארצי את המופע "משחקי 26", שנקרא כך משום גילו דאז. בעקבותיו יצא האלבום "משחקי 26". שירי המופע והאלבום תיארו את חייו של כוכב הפופ בן ה-26 שלמה ארצי, וכללו שירי געגוע לילדות כ"שיר התנועה" ו"החברים הישנים", לצד שירים הומוריסטיים כ"המציל", "הבלדה על אפרים" ו"יוסי בן 26", שנכתב כשיר המשך לשירו של ע. הלל "יוסי, ילד שלי מוצלח". את המופע הפיק מוזיקלית אלדד שרים, שגם הלחין עבורו את השירים "בואו ונשחק משחק", "המזדנבות" (הנקרא בשם נרדף "המעריצות") ו"משחקי 26", שכתב ארצי, ואת "שיר אהבה" ("כשלא היה לך בית...") שכתב יהונתן גפן.

עוד באותה שנה הוציא ארצי את אלבום הילדים "שלמה ארצי שר ומספר לילדים על יאן הגמד" במשותף עם אילן גלבוע, שגם הלחין חלק מהשירים.

חיפוש הכיוון המוזיקלי של ארצי התבטא בעיקר באלבומו "יש לי אישה ילדה ולמברטה ואני גר בתל אביב", שראה אור בשנת 1976. האלבום כלל שירי משוררים כ"מקום היסטורי" ו"מותר לומר" שכתב נתן אלתרמן ו"אני רוצה תמיד עיניים" שכתב נתן זך, לצד שירים בסגנונות מוזיקליים שונים, כ"אהבה 1,5,2,5" בסגנון דיסקו או "יש לי אישה ילדה ולמברטה" בסגנון הסווינג. ארצי כתב והלחין את רוב שירי האלבום, שכלל גם ביצוע מחודש ל"פתאום עכשיו, פתאום היום". את השירים עיבד והפיק מוזיקלית אילן גלבוע.

בשנת 1977 הוציא ארצי את האלבום "רומנסה ופיוט", שכלל בעיקר שירים שתירגם משה גיורא מלאדינו על פי לחנים עממיים מתוך "ספר הרומנסות" ו"האנתולוגיה לחזנות ספרדית" של חוקר הלאדינו יצחק לוי. האלבום כלל גם את הפיוטים "לכה דודי" של ר' שלמה אלקבץ ו"יגדל אלוהים חי" של דניאל בן יהודה. עיבוד השירים התחלק בין אריה לבנון, אילן גלבוע ושמעון כהן. האלבום הופץ בעותקים ספורים בלבד, ולימים נחשב לאלבומו הנדיר ביותר של ארצי.

מאוחר יותר גנז ארצי את מכירות רוב אלבומיו הראשונים, ובמשך שנים הם לא היו ניתנים למכירה כלל. רק בשנת 2008 "הצילה" חברת "הד ארצי" את המצב, כאשר הוציאה את חלק מהאלבומים על גבי תקליטור, במארז אחד שנקרא "השנים הראשונות". המארז כלל את האלבומים "שלמה ארצי", "על אנשים", "פתאום אחר ימים רבים", "אומרים ישנה ארץ", "לכל החברים מהמסע מים אל ים", "את ואני", "משחקי 26", "יש לי אישה ילדה ולמברטה" ו"רומנסה ופיוט", בנוסף לתקליטור אוסף אחד של כל האלבומים. בשנת 2010 הוצעו אלבומים אלו לראשונה למכירה גם בנפרד.

הצלחה מחודשת: 1978 - 1983

בשנת 1978, על קצה אמון חברת התקליטים בו, וכמעט מוכן לוותר על קריירה כזמר, הוציא ארצי את אלבומו "גבר הולך לאיבוד" בהפקתו של יאיר שרגאי. פה קרתה ה"הפתעה": אלבום זה הצליח יותר מקודמיו, וסימל את מעברו של ארצי לשירים יותר אישיים. יחד עם זאת המשיך ארצי בהלחנת שירי משוררים גם באלבום זה, בהם של נתן יונתן ("האיש ההוא", "רק עלה", "כמו ציפור") ושאול טשרניחובסקי ("את אינך יודעת"). האלבום כלל שמונה שירים בלבד, שמתוכם הלחין ארצי שבעה. את השיר "בלילות אני מתגעגע" הלחין חנן יובל למילים של ארצי. אחת התגליות הגדולות של האלבום היה הקלידן משה לוי, שבלט בעיקר בנגינת הפתיחה הארוכה של השיר "גבר הולך לאיבוד". לוי הפך בעקבות האלבום לאחד המוזיקאים הפעילים ביותר בארץ, והוסיף לעבוד עם ארצי מאוחר יותר במספר אלבומים נוספים.

באותה שנה כתב והלחין ארצי גם שני שירים לאריק סיני: "שיר פרידה" ו"שכח אותי אמרת". השירים זכו להצלחה, ונכללו מאוחר יותר באלבום הבכורה של סיני, שיצא בשנת 1980.

בהדרגה עבר ארצי משירי "ארץ ישראל היפה" ושירי משוררים ליריים לסגנון של פופ ורוק רך עם שירים אישיים ואסוציאטיביים שאת רובם כתב והלחין בעצמו. את מגמה זו החל באלבום "דרכים" משנת 1979, עם השירים "אף פעם לא תדעי", "אחרי הכל את שיר" ו"צוותא", אשר תיאר בצורה סאטירית הופעות של זמרים. באלבום בלטו גם השירים "פתאום כשלא באת" בדואט עם גרי אקשטיין, "שינויי מזג האוויר", "אתמול חלפו הציפורים" שכתב משה בן שאול ו"שיר חייל" ("אני שומע שוב..."), שהלחין ארצי על פי מכתב ששלח סרן נמרוד גאון לחברתו לפני שנהרג במלחמת יום הכיפורים.

אמנם "גבר הולך לאיבוד" סימן את המפנה החיובי בסגנונו של ארצי, אך היה זה דווקא "דרכים" שחשף אותו לקהל רחב יותר, והרחיב את קהל מאזיניו. הצלחת "דרכים" הביאה לחשיפה גדולה יותר של "גבר הולך לאיבוד", והגדילה את הצלחת האלבום.

הסגנון המוזיקלי של "דרכים" נמשך גם באלבום "חצות" משנת 1981, שאותו הפיקו יאיר שרגאי ומשה לוי. באלבום בלטו השירים "לא עוזב את העיר", "יום אחד", "הלילה השני" ו"במטוס סילון". שיר נוסף באלבום היה "לנגב", ובו השורה "חתולים מחשבים את קיצם לאחור, אם תעשי כמותם לא נגיע רחוק", שהושמה ללעג פעמים רבות. במצעד הפזמונים השנתי של רשת ג' לשנת תשמ"א זכה ארצי פעם נוספת בתואר "זמר השנה".

בשנת 1982 הוציא ארצי שני תקליטי ילדים נוספים, שניהם נקראים בשם "סיפורי התנ"ך לילדים", ובהם הקריא סיפורי תנ"ך שונים כפי שכתב מאיר שלו.

בשנת 1983 יצא אלבום של הופעה חיה של ארצי בצוותא שהוקלט ב-1982. לאחר צאתו, האלבום נגנז ולא יצא לאור שוב וכיום הוא נחשב לתקליט נדיר. בנובמבר 2013 החליט ארצי להוציא אלבום משולש, ובתוכו כלל גם אלבום הופעה נדיר זה.

באותה שנה חזר ארצי בפעם האחרונה לשירי ארץ ישראל, באלבום "מקום". באלבום נכללו לחניו של ארצי לשירי משוררים כ"הרדופים" ו"החול יזכור" של נתן יונתן, "בהר הדומיות" של נתן אלתרמן ו"שיר" של משה טבנקין, וכמו כן ביצוע בהופעה חיה לשיר "אני נושא עמי" של יעקב אורלנד ודוד זהבי והקלטה מחודשת של השיר "אומרים ישנה ארץ" שכתב שאול טשרניחובסקי. סשה ארגוב הלחין עבור האלבום את השירים "אל הנירים האפורים" של נתן יונתן ואת "ריח הדרים" של מיכה אבני. באלבום נכללו גם הקטעים האינסטרומנטליים "מקום" ו"סיום", וכן דואט עם אסתר שמיר בשיר האהבה המפוכח והקודר "ברית לא מותרת", ששמיר כתבה והלחינה.

גיבוש הסגנון המוזיקלי: 1984 - 1991[%D7%A2%D7%A8%D7%99%D7%9B%D7%AA קוד מקור | עריכה] בסוף 1983 הקליט ארצי את האלבום "תרקוד", שיצא בתחילת שנת 1984. את האלבום הפיק לואי להב ועיבד רמי לוין. ארצי כתב והלחין את כל שירי האלבום, שמהם הצליחו השירים "תרקוד", "רוב הזמן את אשתי", "וביחד נזדקן" ו"מה רצינו להגיד". השיר "תרקוד" נבחר כ"שיר השנה" במצעד הפזמונים השנתי של רשת ג' לשנת תשמ"ד, וארצי זכה בתואר "זמר השנה".

"תרקוד" סימל את גיבוש סגנונו המוזיקלי של ארצי כפופ-רוק, וכן את המעבר מהופעות באולמות קטנים כ"צוותא" להופעות בפארקים בפני קהל גדול.

בשנת 1986 הוציא ארצי את אלבומו הבא, "לילה לא שקט", בהפקתו של להב ובעיבודים של רביב גזית. גם באלבום זה כתב ארצי את כל השירים, שמהם התפרסמו "שדות של אירוסים", "לילה לא שקט" (המתייחס לנפילתו של חברו הטוב, טייס המסוקים סרן מירון גרנות במלחמת יום הכיפורים), "הרדיו הישן", "נרקוד נשכח" ו"סייסטה מקומית". האלבום שחזר את ההצלחה של קודמו, ובשנת תשמ"ו זכה ארצי פעם נוספת בתואר "זמר השנה".

באלבומו הבא (והכפול), "חום יולי אוגוסט" משנת 1988, החל ארצי לגעת גם בנושאים כואבים, כמו התמודדות עם היותו דור שני לשואה בשיר "בגרמניה לפני המלחמה" ומוות של חיילים בשיר "חום יולי אוגוסט". באלבום ביטא ארצי גם אמירות פוליטיות, מעבר לעיסוקו בנושאים אישיים. בשיר "עבד הממהר" כתב "עוד לא למדנו כלום, כך מתברר" כאשר גיבור השיר, ערבי מקלקיליה, נהרג מאש צה"ל. בשיר "ארץ חדשה" טען "יש לנו ארץ - למה עוד אחת?". גם כיום, ארצי אינו מסתיר את דעותיו הפוליטיות ותמיכתו בשמאל המתון של המפה הפוליטית. שירים נוספים בולטים מהאלבום כללו את "תחת שמי ים התיכון" (הידוע בזכות השורה "כמה זה עולה לנו?"), "נבראתי לך", "לב שבור לרסיסים" ו"טלפני טלפני".

בערב יום השואה תשמ"ח העלו ארצי ויהודה פוליקר, לבקשת מנהל מחלקת ההפקות באגף התרבות בעיריית תל אביב-יפו, יעקב מנדל מופע בשם "בגלל המלחמה ההיא" באולם תיאטרון הקאמרי. במופע שולבו שיחות בין שני האמנים בני "הדור השני" עם שיריו של ארצי "בגרמניה לפני המלחמה", "רומניה" ועוד ושירי "אפר ואבק" של פוליקר.

את שנות התשעים פתח ארצי עם האלבום "כרטיס ללונה פארק" בהפקתו של לואי להב ובעיבודו של עדי רנרט. ארצי כתב והלחין את רוב השירים באלבום, ובהם "נכנסת לחיי", "רוקר חיי", "מעבר לנהר" (המוקדש גם הוא למירון גרנות) ו"אגדת עשרים ואחת". רנרט הלחין את השיר "סיטואציה" למילים של ארצי. לאחר ההצלחות הגדולות של אלבומיו הקודמים, נחשב האלבום לכישלון מסחרי, ולא השאיר להיטים רבים, אם כי לא עצר את ימי הזוהר של ארצי.

בשנת 1990 הוציאה חברת "הד ארצי" שני אלבומי אוסף של ארצי בשם "השירים 1" ו"השירים 2", שכלל ביצוע של השיר "במטוס סילון" בהופעה חיה. בשנת 1991 יצא האלבום "השירים 3 - ביצועים אחרים", ובו הקלטות שונות של ארצי לשיריו, בעיקר מהופעות ומחזרות. נכלל בו גם ביצועו של ארצי ל"שיר ערש" של נתן אלתרמן וסשה ארגוב.

ב-1991 נסע ארצי ללוס אנג'לס, שם הלחין את פסקול הסרט "Leather Jackets" בכיכובם של ברידג'ט פונדה וקרי אלווס.

שיא ההצלחה: 1992 ואילך

עם שובו לישראל, החל ארצי בעבודה על אלבומו הבא, "ירח", שיצא בשנת 1992. ארצי כתב והלחין את כל השירים באלבום, בהפקתו של יהודה עדר. לראשונה מזה זמן רב לא עבד ארצי עם מעבד מוזיקלי אחד קבוע, אלא עם מספר מעבדים, בהם עדר, רביב גזית, משה לוי, יועד נבו ויאיר מיכאל. האלבום היה גדוש בלהיטים, ובהם "אני בא" עם עמיר לב, "ירח", "ואלס בחמש ושלושים", "תגידי", "כמו אז", "שאלתי מה קרה" ו"אחרת אתה מת". האלבום זכה להצלחה מסחרית גדולה, יותר מכל אלבום אחר של ארצי עד אז.

בשנת 1993 יצא אלבום האוסף של ארצי "האוסף המשולש", שהיה אלבום האוסף הראשון בישראל שחולק לשלושה חלקים. האלבום זכה להצלחה גדולה והגיע למעמד אלבום זהב. מסע הופעות עם להקה מורחבת ליווה את הוצאת האוסף. באוסף זה "שכתב" ארצי, למעשה, את ההיסטוריה של הקריירה שלו, בכך שנעדרים ממנו לחלוטין הקלטותיו שקדמו לאלבומו "גבר הולך לאיבוד".

לאלבומה של חברתו ב"צמד סיני" הוותיק ריקי גל "חפש בי", שיצא באותה שנה, הלחין ארצי את השיר "ראש השנה שלך" למילים של צרויה להב. לאלבומה של ריטה "אהבה גדולה" משנת 1994 הלחין את השירים "האם אתה מאושר" למילותיה של אריאנה הרן הכהן ו"מאוחר מדי" שכתב יאיר לפיד.

בשנת 1995 השתתף ארצי בתוכניתו של גידי גוב "לילה גוב", שבה שרו השניים את שירו של אריק איינשטיין "עוף גוזל". כעבור מספר חודשים שרו השניים שוב את השיר, בעצרת לזכרו של יצחק רבין. באותה עצרת שר ארצי את השיר "האיש ההוא" שיצא במקור באלבום "גבר הולך לאיבוד", ושמחברו נתן יונתן הקדיש לרבין. באותה שנה הקליט הזמר שאול צירלין את גרסתו לשיר, אשר זכתה להצלחה יחסית והושמעה פעמים רבות ברדיו, במקביל לגרסתו של ארצי.

בשנת 1996 הוציא ארצי את האלבום הכפול "שניים", בהפקתם של גיל פלדמן וליאור טבת. ארצי כתב והלחין את כל השירים באלבום, שרבים מהם היו ללהיטים גדולים. בין היתר בלטו באלבום שיר הנושא שבוצע בדואט עם ריטה, "מנגב לך ת'דמעות", "האהבה הישנה", "היא לא יודעת מה עובר עלי", "זה מה שנשאר", "דו"ח רצח" (אשר נכתב בעקבות רצח יצחק רבין, על אף שרבין עצמו לא הוזכר בשיר), "מגע אנושי", "סיפור רומנטי", "שישה" ועוד. באלבום זה השתתף לראשונה בנו של ארצי, בן ארצי, כמעבד פעיל באלבום. על אף שהיה זה אלבום כפול, הוא הצליח בצורה חסרת תקדים כמעט, עם מכירות של יותר מ-160,000 עותקים. השיר "שניים" נבחר כ"שיר השנה" ברשת ג', וארצי נבחר, בפעם הראשונה אחרי עשר שנים, כ"זמר השנה". בעקבות ההצלחה יצא ארצי למסע הופעות מצליח, שבו התגלתה נגנית הכינור והזמרת מיקה קרני. אחת ההופעות תועדה על גבי האלבום הכפול "ההופעה 97".

בשנת 1998 השתתף ארצי בפרויקט גרסאות הכיסוי "עבודה עברית", שעבורו הקליטה את גרסתו לשירה של להקת רעש "לעתים" ("מה את מבינה..."). לאלבומו של פבלו רוזנברג "בין ערביים" שיצא באותה שנה כתב מספר שירים, ובהם שיר הנושא "בין ערביים", שהיה ללהיט גדול. בנוסף השתתף בקולות רקע באלבום הבכורה של בנו הזמר, בן ארצי, "חיים משל עצמי", שבו גם שר איתו את הדואט "שבע עשרה". כעבור שנה ביים ארצי ביחד עם יריב הורוביץ את הסרט "שישה", על מפגש עם חבריו מהצבא, שעליו גם נכתב השיר "שישה" באלבום "שניים". באותה שנה הקליט ארצי גרסה מחודשת לשירו "אנחנו לא צריכים", שנכלל במקור באלבום הבכורה שלו. הגרסה המחודשת זכתה להצלחה גדולה, ודרבנה את ארצי להוציא אלבום חדש.

בשנת 2000 הוציא ארצי את האלבום "אהבתיהם", הכולל עיבודים חדשים לשירי עבר שלו. מתוך האלבום הצליחו במיוחד הביצועים החדשים ל"פתאום עכשיו, פתאום היום", "נוף ילדות" (שבו התארחו בקולות רקע פבלו רוזנברג ודוד ד'אור) ו"שיר פרידה", שאותו כתב במקור לאריק סיני, וביצע באלבום בדואט עם בנו בן ארצי. השיר החדש היחיד באלבום היה "עלש - שט לבדי עם הרוח", שבו ביצע ארצי דואט בסגנון מזרחי עם הזמר שמעון בוסקילה. האלבום כלל גם גרסה חדשה לשירו של ארצי שהתחרה בתחרות האירויזיון של שנת 1975, "את ואני". שירים נוספים באלבום היו הדואט עם יעל דקלבאום "לא יודע מה עובר לך בראש" שביצעה במקור ריטה שנה קודם לכן, "מעביר דף" בדואט עם נורית גלרון שביצעה את השיר במקור לבדה באלבומה "המקום ההוא" משנת 1996, "כבר עבר די זמן" עם בן ארצי, "גברים הולכים לאיבוד" בדקלומם של דני סנדרסון, מיכה שטרית, קובי אוז, אריק סיני ודודו טופז, וגרסה עברית לשירה של להקת "When You Are a King" ,"White Plains", שתרגם ארצי כ"בשבילה אתה מלך העולם". כ-250,000 עותקים נמכרו מהאלבום, ובעקבות תואר אלבום הפלטינה המשושית שקיבל האלבום, יצא ארצי לסיבוב הופעות מצליח נוסף. באותה שנה זכה ארצי שוב בתואר "זמר השנה".

לאלבומה של ריקי גל "אין לזה סוף" שיצא ב-2001 כתב ארצי את השיר "במרוץ נגד הזמן". באותה שנה השתתף באלבומו של דני סנדרסון "תולדות המים", שבו ביצע את השיר "כנרת".

בשנת 2002 הוציא ארצי את האלבום "צימאון", ששיחזר את הצלחות קודמיו, עם מכירות של כ-150,000 עותקים. כל שירי האלבום נכתבו על ידי ארצי, ואת רובם עיבדו גיל פלדמן, אבי סינגולדה, טל שגב וערן וייץ. באלבום בלטו השירים "על פי תנועת הרכבות", "צימאון", "בשקט בשקט", "להציל אותך" עם טל שגב, "בדרך" עם שלומי שבת ו"דבר איתי על המצב". ארצי נבחר שוב, ובפעם האחרונה עד כה, כ"זמר השנה" של רשת ג'. בסך הכול זכה ארצי בתואר 10 פעמים, יותר מכל זמר, זמרת או להקה אחרים.

לאחר האלבום "צימאון" פחת משמעותית קצב היצירה של ארצי. על אף שהמשיך להופיע באופן קבוע, מיעט להקליט חומרים חדשים ולהוציא אלבומי אולפן. באותה תקופה כתב מספר שירים לזמרים אחרים, ובהם "תחזרי", שכתב לאייל גולן, "רק שיר געגועים", שכתב לגלי עטרי, "כשהכול יתבהר", שכתב לריטה, "מחפש חבר קרוב", שכתב לשמעון בוסקילה, ו"ונמריא", שכתב לשרית חדד.

בשנת 2003 הוציא ארצי אלבום כפול בשם "שירי אהבה שלי", שכלל בישולים חדשים ועדכניים לחלק משיריו הנודעים כדוגמת "ירח", "רוב הזמן את אשתי", "יופיה אינו ידוע" ועוד. את העיבודים המחודשים יצר המוזיקאי אסף אמדורסקי, למעט השיר "היית איתי הרי" שאותו בישל מחדש וייץ. בין שירי האלבום ראו אור לראשונה הקלטות שטרם הופיעו באלבומיו של ארצי: "פעם תורי ופעם תורך" שכלל גרסה מחדר החזרות עם שמעון בוסקילה ו"הבטחות", שמעולם לא ראה אור קודם לכן.

בקיץ 2005 חבר ארצי לסיבוב הופעות מצליח עם שלום חנוך בשם "התחברות", שתועד על גבי אלבום כפול ו-DVD. לכבוד המופע כתבו השניים במשותף שיר חדש בשם "אני רואה אותך".

ארצי בהופעה, 2007 בשנת 2007 הוציא ארצי את האלבום "שפויים", שמתוכו התפרסמו השירים "האמיתי", "איסלנד", "נצמדנו", הדואט "החיים" עם מוקי ו"תתארו לכם". את שירי האלבום עיבדו בן ארצי, אבי סינגולדה, דניאל סלומון ואודי שמחון. האלבום מכר למעלה מ-60,000 עותקים בשלושה ימים בלבד, הישג יוצא דופן.

במאי 2008, במסגרת חגיגות השישים למדינת ישראל, נבחר ארצי כ"זמר השישים" בהצבעות נפרדות שערכו זכיינית ערוץ 2 "קשת" וערוץ 10.

במרץ 2009 זכה ארצי בפרס מפעל חיים מטעם אקו"ם. זכייתו בפרס על שם נעמי שמר נומקה על ידי חבר השופטים: "תרומתו של ארצי למוזיקה ולמוזיקה הישראלית היא ייחודית, עצומה וארוכת טווח. אהבת הקהל אליו אינה משקרת. שיריו מוכרים בכל בית בישראל והם חוצי גילים וזמן".

ביוני 2010 יצא אלבום ההופעה של ארצי "עונת ההופעות", שהורכב משלושה תקליטורים שתיעדו את הופעותיו של ארצי באמפי קיסריה ובמועדון "זאפה". האלבום הגיע למעמד אלבום פלטינה כפולה.‏[4]

החל משנת 2011 כותב ארצי טור במוסף שבעה ימים של ידיעות אחרונות.

שלמה ארצי ובנו הזמר בן ארצי בהופעה בכרמיאל, ספטמבר 2012 ב-19 במרץ 2012 יצא אלבומו של ארצי "אושר אקספרס" בהפקתו המוזיקלית של פטריק סבג. בפברואר 2012 יצא הסינגל הראשון מהאלבום, "חוזרים הביתה", שאותו שר בדואט עם אריק איינשטיין. הוצאת הסינגל עוררה סיקור תקשורתי נרחב, בעקבות שיתוף הפעולה הראשון בין שני הזמרים. הוא זכה להצלחה מרובה בהשמעות ברדיו, והגיע לראש מצעדי הפזמונים השונים. זמן קצר לפני יציאת האלבום יצא סינגל נוסף, "כל יום", שזכה גם הוא להצלחה. הסינגל השלישי שיצא מהאלבום היה הדואט של ארצי עם אברהם טל "אלוהיי", שהצליח אף יותר מהסינגלים הקודמים והוביל את מצעדי הפזמונים השבועיים במשך מספר שבועות. ביולי 2012 יצא הסינגל הרביעי מהאלבום, "לתת ולקחת", ששר ארצי בדואט עם דודו טסה שגם זכה להצלחה רבה. שני סינגלים נוספים שיצאו מהאלבום הם "שלא ייעלמו הדברים היפים" ו"נדבר מהלב". האלבום נמכר בלמעלה מ־100,000 עותקים.‏

במרץ 2013 הוציא ארצי אלבום אוסף בן שלושה תקליטורים בשם "תתארו לכם".

ב-1 ביוני 2013 הופיע שלמה ארצי, בפעם השנייה (לאחר 20 שנה שלא הופיע בה) בתולדות הקריירה, למרגלות המצדה במופע "אושר אקספרס", בו אירח את דודו טסה, אברהם טל ואסתר רדא.

ב-26 בנובמבר 2013 הוציא אלבום אוסף משולש ובו מאוחדים ביחד האלבומים גבר הולך לאיבוד, דרכים, וחצות. בנוסף יצא אלבום בונוס מיוחד - אלבום ההופעה הגנוז משנת 1982 שלא ראה אור מעולם.

השפעה - כמה מהנגנים שליוו את ארצי פצחו בקריירות עצמאיות, למשל דני רובס. גם חלק מזמרות הרקע של ארצי במהלך השנים הפכו לזמרות בזכות עצמן, כאתי אנקרי, רונית שחר, מיקה קרני, יעל דקלבאום וצילי ינקו.

התיאטרון הקאמרי הפיק ב-2010 מחזמר המבוסס על שיריו של ארצי בשם "לילה לא שקט" ובשיתוף פעולה עמו. המחזמר, שעלה על הבימה ביוני 2010, היווה הפקת ענק בקנה מידה מקומי, וצוות המחזמר כולל שמות ידועים כמו מיי פיינגולד, אקי אבני, אבי גרייניק, יעל בר זוהר, אפרת גוש, עידו מוסרי ועוד. יעל רונן ביימה את המחזמר. המחזמר, שהוגדר לפרויקט הדגל של הקאמרי באותה עונה, קיבל ביקורות לא מחמיאות במיוחד.‏

חיים פרטיים - ארצי היה נשוי למִלכה ולהם שלושה ילדים: התסריטאית, מבקרת הספרות והסופרת שירי ארצי, הזמר בן ארצי, ובן זקונים בשם יונתן. לאחר גירושיו חי עם בת זוגו מיכל חלד. כיום מתגורר ומחלק את חייו בין רמת גן ועין הוד.

אלבומי אולפן
שלמה ארצי (1970) •
על אנשים (1971) •
פתאום אחר ימים רבים (1972) •
אומרים ישנה ארץ (1973) •
לכל החברים מהמסע מים אל ים (1974) •
את ואני (1975) • משחקי 26 (1975) •
עת שערי רצון להפתח (1975) •
יש לי אישה, ילדה ולמברטה ואני גר בתל אביב (1976) •
רומנסה ופיוט (1977) •
גבר הולך לאיבוד (1978) •
דרכים (1979) •
חצות (1981) •
מקום (1982) •
תרקוד (1984) •
לילה לא שקט (1986) •
חום יולי אוגוסט (1988) •
כרטיס ללונה פארק (1990) •
ירח (1992) •
שניים (1996) •
אהבתיהם (2000) •
צימאון (2002) •
שפויים (2007) •
אושר אקספרס (2012) •
אלבומי ילדים
הטיול לארץ התווים (1972) •
שלמה ארצי שר ומספר לילדים על יאן הגמד (1976) •
סיפורי התנ"ך לילדים (1982) •
מיני-אלבומים
פתאום עכשיו פתאום היום (1970) •
את ואני (1975) •
ציונות בלי מרכאות •
מממ-נננ\פנדל •
חיוכו של ילד •
Ich kann mich nicht ändern / Ich sah ein Lächeln • Ich kann mich nicht ändern / Ich sah ein Lächeln •
אחרי שנואיבה נגמרה (1977) •
אהבתיה (1994) •
גבר הולך לאיבוד (1995) •
אנחנו לא צריכים (1999) •