Leah Goldberg

Leah Goldberg, לאה גולדברג (May 29, 1911, Königsberg – January 15, 1970, Jerusalem) was a prolific Hebrew-language poet, author, playwright, literary translator, and comparative literary researcher. Her writings are considered classics of Israeli literature and remain very popular among Hebrew speaking Israelis.

_________________________________________________________________________________

לאה גולדברג

_________________________________________________________________________________

Wikimedia Commons on Leah Goldberg

Encyclopedia of the Founders and Builders of Israel : לאה גולדברג

• Reference: Famous People Throughout History - SmartCopy: Nov 28 2020, 10:05:01 UTC

לאה גולדברג (29 במאי 1911, קניגסברג/קובנה – 15 בינואר 1970, ישראל) היא מגדולי המשוררים העבריים בעת החדשה, סופרת מבוגרים וילדים, מתרגמת, מבקרת וחוקרת ספרות, כלת פרס ישראל לספרות לשנת 1970. פרופסור לספרות השוואתית באוניברסיטה העברית בירושלים.

תולדות חייה

לאה גולדברג נולדה בשנת 1911 בקניגסברג שבמחוז פרוסיה המזרחית של גרמניה (כיום קלינינגרד, רוסיה). אביה אברהם, מומחה לכלכלה, ייסד את מערכת הביטוח הלאומי של ליטא, שהייתה אז חלק מהאימפריה הרוסית. בשנות חייה הראשונות התגוררה המשפחה בקובנה. במהלך מלחמת העולם הראשונה נאלצו לברוח למחוז סרטוב, עמוק בתוך שטחה של רוסיה. כששבו לליטא בתום המלחמה עינו חיילים ליטאים מהצבא הלבן את אביה, שהואשם בקומוניזם, במשך כעשרה ימים; כתוצאה מכך סבל האב מהפרעת דחק פוסט-טראומטית (תסמונת בתר חבלתית), שהפכה למחלת נפש.

גולדברג למדה פילוסופיה ושפות שמיות באוניברסיטאות קובנה, ברלין ובון. את הדוקטורט שלה כתבה על הניב השומרוני באוניברסיטה בבון, בהדרכת פאול קאלה.‏ בתום לימודיה חזרה לליטא, שם עסקה בהוראת הספרות בגימנסיה העברית בעיר ראסיין ונמנתה עם חברי קבוצת הסופרים "פֶּתח". י

עם הגעתה לארץ ב-1935 בסיועו של אברהם שלונסקי חברה לאה גולדברג לחוג "יחדיו" של אלתרמן ושלונסקי. בשנה זו יצא לאור ספר שיריה הראשון, "טבעות עשן", ובו התפרסמו, בין היתר, השירים "לתמונת אמא" ו"ימים לבנים" - שלימים הלחין שלמה יידוב

אמה עלתה לארץ שנה אחריה, והשתיים עברו להתגורר יחדיו בתל אביב. היא גרה עם אמה, ברחוב ארנון 15 בתל אביב. ב-1940 יצא לאור ספר שיריה השני, "שיבולת ירוקת העין". בשיריה ביטאה גם את הקרע מהארץ שבה נולדה

במהלך תקופה זו כתבה גם ספרי ילדים רבים ואהובים, כמו "ידידי מרחוב ארנון", "מה עושות האילות" ו"המפוזר מכפר אז"ר".

גולדברג כתבה עבור "דבר", "על המשמר" ו"משמר לילדים", ונמנתה עם עורכי "דבר לילדים". היא ערכה את "אורות קטנים" - עיתון לילדי התפוצות, פרסמה שירים וחיברה זמרירי פרסומת למחייתה. כמו כן עבדה כמורת בית ספר וכעורכת ספרי ילדים בספרית פועלים. בשנת 1949 זכתה בפרס רופין.

ב-1950, לאחר שהוצעה לה משרה באוניברסיטה העברית, עברו היא ואמה להתגורר בירושלים. שם כתבה את מחזור השירים "אהבתה של תרזה די-מון", המתאר אהבה נכזבת של אצילה צרפתייה למורה איטלקי צעיר ומושפע מאהבתה למשורר אברהם בן יצחק (סונה)[%D7%93%D7%A8%D7%95%D7%A9 מקור], אליו גם כתבה את "הנה פניך בהילת סירוב". בהמשך התקבלה להוראה כפרופסור באוניברסיטה העברית, והקימה בה את החוג לספרות השוואתית.

גולדברג כתבה את ספר הילדים "דירה להשכיר", ומחזורי שירים נוספים. האחרון בהם, "עם הלילה הזה", יצא לאור ב-1964. כמו כן תרגמה ממיטב יצירות הקלאסיקה העולמית, ובהן: "מלחמה ושלום" מאת טולסטוי, "סיפורים" מאת צ'כוב, "ילדות" מאת גורקי, מחזות ושירים מאת איבסן, שייקספיר, ופטררקה. כמו כן, כתבה ביקורת ספרים וביקורת תיאטרון ושלחה ידה גם בציור.

לאה גולדברג, שהייתה מעשנת כבדה, נפטרה ב-15 בינואר 1970 מסרטן הריאה. היא נקברה בהר המנוחות בירושלים, בחלקת הפרופסורים. את פרס ישראל לספרות יפה שבו זכתה, באותה שנה, קיבלה בשמה אמה צילה, שהוסיפה לחיות עוד 13 שנים אחריה. על מצבתה ביקשה צילה שייחרטו ארבע המילים: "אמהּ של לאה גולדברג".

ב-10 באפריל 2011 נבחרה לאה גולדברג ביחד עם שאול טשרניחובסקי, נתן אלתרמן ורחל המשוררת להתנוסס על גבי השטרות החדשים של מדינת ישראל. גולדברג נבחרה להופיע על שטר 100 השקלים החדשים.

יצירתה

שירתה

בראש יצירתה הספרותית של גולדברג עומדת שירתה. שירתה של גולדברג, כאופייני לזמנה, נמלצת פחות מזו של בני הדור הקודם, כגון ביאליק וטשרניחובסקי, ומודרניסטית במובהק. גולדברג הושפעה כאלתרמן מהסימבוליזם הרוסי, אבל בניגוד לשירתו של נתן אלתרמן העמוסה במטפורות, שאינן תמיד קלות לפענוח, ובמצלולים רבים, גולדברג התרחקה מהקוטב הצורני-חושני לעבר שירה הגותית יותר שאופיינה בבהירות התכנים. גולדברג לא כתבה שירה לאומית או "מגויסת" לצורכי מפעל הציונות אלא עסקה בנושאים אישיים ואוניברסליים. ייחודה כמשוררת והמעמד הנכבד לה זכתה יצירתה היה בעיקר בשל היכולת המלוטשת להסביר נושאים אישיים, אינטימיים ואינדיבידואלים, ולהעביר אותם אל תחושת הכלל, בלי שתהיה מעורבות או מעמסה של מטענים פוליטיים וחברתיים.

נתח נכבד משיריה של גולדברג עוסק בתיאורי הנוף והטבע. מאות משיריה עוסקים בנוף הישראלי או האירופי אותו השאירה מאחוריה, דרך תיאורים חד פעמיים של מראות שנקלעו בדרכה, בין אם מדובר בשירים בודדים, כגון "הזר שר לנחל", "פריחת התמוז" ו"אחרונים בשדה", או במחרוזות שלמות כגון "אילנות", "שיבולת ירוקת העין", ו"משירי הנחל". י

גולדברג לא נישאה ולא הייתה לאם. בשירתה מוצגת בדידות גדולה לצד ניסיונות נואשים להשיג אהבה. בנעוריה התאהבה בגברים מבוגרים ממנה, אך אהבותיה היו נכזבות כולן. המשורר אברהם בן-יצחק (סונה) היה אהבת חייה – ועליו כתבה: "אהבה גדולה, אחת ויחידה, שלא הייתה כלל אהבה". י

נושא נוסף המלווה את שיריה של גולדברג הוא מורשת חייה באירופה, אותה הותירה מאחור בעלייתה ארצה. דוגמאות לכך קיימות בספריה, כמו "שיר בכפרים", המכיל שירי עם ממולדתה אותם תרגמה לעברית, וכן גם ספרה "מביתי הישן". שירים אלו כוללים עולם ציורי כפרי ואירופי, השזור באינספור תיאורים לעולם אשר על אף געגועיה של המשוררת, אינו יכול להתקיים במציאות הארץ- ישראלית. חלק נוסף מאותה המורשת, הינו זכר השואה. גולדברג, אשר מורשת חייה באירופה נעלמה כליל במלחמת העולם השנייה, יחד עם חברים ומכרים רבים שנספו, ביטאה בשיריה את קולו של דור שלם אשר נותר מצולק בחייו בעקבות אותו אסון. רבים משיריה מבטאים תחושת אשם כבדה על הישארותה בחיים מנגד לטבח, וכן רדיפה של חבריה המתים בהזיותיה ובחלומותיה (מחזור השירים "בלהות" מתוך "ברק בבוקר"). משירים אלו עולה תחושה אישית- קולקטיבית של רצון עז להגאל מאותן תחושות האשם, אך ללא כל יכולת לממש זאת. מוטיב האמונה חוזר הרבה בשירים אלה והרצון להאחז בה על מנת להיגאל מהאשם. אמנם, איך אפשר להתחיל להאחז באיזשהו קצה של אמונה לאחר שמתרחש אסון בקנה מידה שכזה

יצירתה לילדים

לאה גולדברג חיברה יצירות רבות לילדים: היא כתבה ספרי ילדים, שבין המפורסמים שבהם ניתן למנות את דירה להשכיר, המפוזר מכפר אז"ר, איה פלוטו, מה עושות האילות, דב-דבוני בן דבים מצחצח נעלים ונסים ונפלאות. בנוסף היא כתבה שירי ילדים, אשר רבים מהם התפרסמו ואף זכו ללחן. דורות של ילדים התחנכו על שיריה ופזמוניה, ובהם "הדוב הצהוב", "שיר ההפלגה", "ברווזים", "מדוע הילד צחק בחלום" ו"פזמון ליקינטון" .

רומן הביכורים

והוא האור, הוא רומן בעל יסודות אוטוביוגרפיים שיצא לאור ב-1946. גולדברג מתארת בו את מחלת הנפש של אביה. יצירה זו מונחת בתשתית יצירתה והיא שופכת אור רב על יסודות נפשה ועל אישיותה

יומניה האישיים

יומניה האישיים של גולדברג התפרסמו בשנת 2005. הפרסום עמד בסתירה לקנאות שבה התייחסה לפרטיותה, והעניין עורר ויכוח ציבורי.

מספריה

  . טבעות עשן (1935)

  . מכתבים מנסיעה מדומה (1937)

  . האורחת מכנרת (1939) – שיר בשבח הבננה העברית.

  . העיר והכפר (1939) – חרוזים למען תוצרת הארץ

  . שיבולת ירוקת העין (1940)

  . דן ודינה מטיילים בתל אביב (1940) – חרוזי תברואה.

  . שיר בכפרים (1942)

  . מביתי הישן (1942)

  . ידידי מרחוב ארנון (1943) – סיפורי יום-יום על תאומים שזרעו סוכריות, על חתול צמחוני, על כלבה שנגנבה ועוד.

  . והוא האור (1946)

  . בבקשה (1946)

  . הביבר העליז (1947) – חרוזים על גן-החיות ופלאיו.

  . על הפריחה (1948)

 .  תריסר צברים (1949)

  . מה עושות האילות (1949) – ארבעים שירים על משחקי אור וצל, חלום ושעשוע, על כובע-קסמים ומפוחית-פלאים ועוד.

  . כך ישיר עולם צעיר (1950) – שירי זמר.

 .  גן-החיות (1951) – שירי ביבר.

  . פגישה עם משורר (1952) – על אברהם בן יצחק ועל אהבתה לו

 .  אהבת שמשון (1952)

 .  נסים ונפלאות (1954) – ידידות מופלאה נרקמת בין הילד נסים, הקוף נפלאות וה"דודה של שום איש", היא המספרת.

  . ברק הבוקר (1955)

  . מלכת שבא הקטנה (1956. תורגם לאנגלית) – חבלי קליטתה של נערה עולה בחברת ילדים.

  . בעלת הארמון (1956)

  . איה פלוטו (1957) – הרפתקאותיו הליליות של כלב בקיבוץ.

  . מוקדם ומאוחר (1959)

  . מסעות מור החמור (1959) – עַ‏יִר יוצא לטיול ומגלה את העולם.

  . דירה להשכיר (1959) – משל מחורז.

  . צריף קטן (1959) – 36 שירים של דמיון ומציאות.

  . עם הלילה הזה (1964)

  . מעשה בצייר (1965) – שיר סיפורי על צייר ירושלמי.

  . הרפתקה במדבר (1966) – סיפור מצולם על ילדי קיבוץ היוצאים לחשוף עתיקות בחורבות עיר קדומה.

 .  בנים, בנות, בובות (1968) – חרוזים לתצלומים של בובות "חיות" ופועלות.

  . ילקוט שירים (1970)

  . שלושה סיפורים (1971)

  . שארית החיים (1971)

   מר גוזמאי הבדאי (1977. נדפס בהמשכים בדבר לילדים והופיע כספר אחרי מותה) – הרפתקאותיו המופלאות של גוזמאי עתיר-דמיון.

  . לפילה יש נזלת (1977)

  . מכתבים ויומן (1978)

  . וכולם חברים (1978) – חמישה סיפורים מחורזים.

  . מחזות (1979)

  . שמגר הנגר (1979) – מסע חלומי של ילד אל העיר שמעבר ענן ופגישתו עם נגר המכין צעצועים.

  . כתבים (1979)

  . זוטא (1981)

  . בואו, עננים (1982)

 .  אורי כדורי (1984) – חרוזים וציורים מתוך דבר לילדים.

  . שירים (1986)

  . את תלכי בשדה (1989)

  . סיפורים (1996)

  . בארץ אהבתי (1997)

 .  יומני לאה גולדברג (2005)

  . כובע קסמים (2006), הוצאת ספרית פועלים

  . אבידות (2010), הוצאת ספרית פועלים

  . מחזות גנוזים וידועים (2011)

תרגומים

   .אלי ינס, תמונות: חנה ריבקין-בריק, אלה קרי הילדה מלפלנד, ספריית פועלים 1954

   .אלדין ומנורת הקסמים שלו, 1950

   חנה וולקוב, פרג, ואבא קובנר, ישראל (עורכים), מ' מ' (ליקוט ועיצוב), ‫אין פרפרים פה, לקט שירים וציורים של ילדי גטו טרזיינשטט 1942-1944, ירושלים .1977

   ויליאם שייקספיר, כטוב בעיניכם.

   .לב טולסטוי, מלחמה ושלום

   הנריק איבסן, פר גינט.

   סמואיל מרשק, המפוזר מכפר אז"ר.

   .מולייר, בית ספר לנשים

   טוביה ריבנר (עורך), קולות רחוקים וקרובים - תרגומיה למשוררים שונים, כרך ו ב"כל כתביה", .1975

   .אנטה פון דרוסטה-הילסהוף, עץ היהודים, איורים: לאה גולדברג, תל אביב, תש"ל

הוקרה ליצירתה

על אף המעמד אליו הגיעה יצירתה, והמוניטין שזכתה לו עם השנים כאחת מגדולי המשוררים העבריים, ידעה גולדברג בחייה מעט מאוד הערכה או הוקרה ליצירתה. בשנת 1970, השנה בה הלכו לעולמם היא ושותפה לחבורת "יחדיו", נתן אלתרמן, הוספד אלתרמן בעיתונות כ"מצפון האומה" וכמוביל השירה העברית בעתו. גולדברג, מאידך, הוזכרה במילים מעטות כ"פרופסורית מוערכת אשר פרסמה מספר ספרי שירה לילדים ולמבוגרים, וכן הייתה למתרגמת וחוקרת מעולה".

זמן קצר לאחר מותה החלה להתעורר התעניינות ביצירתה, הן מחקרית והן כמשוררת ששיריה התקבלו באהדה רבה בעולם המוזיקה הישראלי. באותה השנה יצא אלבום הבכורה של צילה דגן אשר כלל ארבעה שירים של גולדברג אותם הלחין דני ליטני, בהם "ולא היה בינינו אלא זוהר" ו"נחל שלי". ליטני עצמו הוציא באותה השנה תקליט שדרים בו כלל הלחנה שלו לשירה של גולדברג "דלילה". בהמשך שנות השבעים זכו שירים רבים של גולדברג להלחנה, והפכו לאהובים ביותר בעולם המוזיקה הישראלי, בהם השירים "זה מכבר" (לחן: מתי כספי/ ביצוע: אושיק לוי), "את תלכי בשדה" (חיים ברקני/ חוה אלברשטיין), "מה יהיה בסופנו" (אשר ביטנסקי/נורית גלרון), וכן השיר "סליחות" (לחן: עודד לרר), עמו עלתה בשנת 1977 בפסטיבל הזמר יהודית רביץ הצעירה וזכתה לחשיפה רחבה.

בשנים הבאות זכו שיריה להלחנות נוספות בקרב הדור הצעיר של מוזיקאי ישראל, בין השאר, להקת "בלאגן" (שעם חבריה נמנו דן תורן, יובל מסנר ודנה ברגר) שכללו באלבומם את השיר "שלושה ימים", וכן הזמרת אחינועם ניני, שאלבומה השני כולל כמעט כולו שירים של גולדברג (מהמוכרים בהם השיר "הוא", או בשמו המוכר יותר "בואי כלה").

בשנת 2003 הוציאה חברת "נענע דיסק" את הפרויקט "שרות לאה גולדברג", ובו אמניות עכשויות מלחינות ומבצעות משיריה. בין המוזיקאיות שהשתתפו באלבום היו אהובה עוזרי, רונה קינן, הדרה לוין ארדי, יסמין אבן, קרני פוסטל, שרון רוטר ואפרת בן צור.

פסטיבל חיפה להצגות ילדים, המתקיים מידי שנה בתיאטרון חיפה, הוקדש בשנת 2011 ליצירתה.

בשנת 2011, יזמו חוקר הספרות גדעון טיקוצקי והקולנוען יאיר קדר את חגיגות מאה השנה להולדתה. במסגרתן ערכו ערבי לאה גולדברג ברחבי הארץ בשיתוף מרכז הספר והספריות, הוציאו לאור מארז מיוחד, שכלל את ספרו של טיקוצקי "כאור בשולי הענן", ואת סרטו של קדר "לאה גולדברג בחמישה בתים" בהוצאת הקיבוץ המאוחד, יזמו ערב הוקרה של התיאטרון הקאמרי, התזמורת הפילהרמונית, גלי צה"ל והטלוויזיה החינוכית, את הכנס האקדמי הבין אוניברסיטאי שהוקדש ליצירתה והקמת אתר אינטרנט בשיתוף הספרייה הלאומית.