Harav Yaakov Koppel Reich

http://dla.library.upenn.edu/dla/ead/ead.pdf?id=EAD_upenn_cajs_USUS...

The authority for the exact date of birth is János Kiss, “Reich Koppel, egy rabbi a felsöházba,” Múlt és Jövö, 4.2 (1993); Unfortunately, there is no certainty about this date as Kiss does not state his source, so it needs to be treated with caution.

Jakob Koppel Reich, Chief Rabbi of Budapest until 1929; his grandfather was Koppel Charif, founder of the Yeshiva in Vrbov (1838–1929), rabbi and Orthodox leader. Born to a well-known rabbinic family, Koppel Reich grew up in Vérbo (now Vrbové, Slovakia) and studied at the Pressburg yeshiva under his relative Avraham Shemu’el Binyamin Sofer (Ketav Sofer).

In 1880, Reich returned to Vérbo as chief rabbi. He was an outstanding orator and a skillful and energetic organizer. These qualities, along with his longevity, elevated him to the pinnacle of Hungarian Jewish leadership during his extended tenure as rabbi of the independent Orthodox community in Budapest (1890–1929). . . . More

R. Koppel Reich (Jacob; 1838–1929), Hungarian rabbi. Born in Verbó into a rabbinical family, he studied under his father R. Abraham Ezekiel Reich, rabbi of Bannewitz, and R. Abraham Samuel Benjamin Sofer , rabbi of Pressburg. He married the daughter of R. Israel ha-Ro'eh, disciple of R. Moses Sofer and rabbi of Szobotiszt, whom he succeeded in 1860. Twenty years later he became rabbi of Verbó where his grandfather had previously held office and was elected chief rabbi of the Orthodox community of Budapest in 1889. R. Reich possessed a wide general education and was active in Hungarian Orthodox communal affairs. In 1905 he presided over the convention of Orthodox rabbis and community leaders who drew up the regulations of Orthodox Jewry in Hungary. He delivered the opening speech in Hebrew – an unusual event in Hungary. These regulations were later ratified by the government and became the legal framework for the organization of Orthodoxy in Hungary. In the school which he established and directed, Torat Emet, both religious and secular subjects were taught. In 1927, although he was almost 90 years old, he took his seat in the upper house of the Hungarian parliament. R. Reich left no works, but he is quoted by rabbis of his generation. All his sons and sons-in-law held rabbinical office in Hungary.

http://www.virtualjudaica.com/Item/21515/Photo_of_R._Koppel_Reich

http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=28376&pgnum=24

Jakob Koppel Reich, Chief Rabbi of Budapest until 1929, and his grandfather Koppel Charif, founder of the Yeshiva in Vrbov (1838–1929), rabbi and Orthodox leader. Born to a well-known rabbinic family, Koppel Reich grew up in Vérbo (now Vrbové, Slovakia) and studied at the Pressburg yeshiva under his relative Avraham Shemu’el Binyamin Sofer (Ketav Sofer).

In 1880, Reich returned to Vérbo as chief rabbi. He was an outstanding orator and a skillful and energetic organizer. These qualities, along with his longevity, elevated him to the pinnacle of Hungarian Jewish leadership during his extended tenure as rabbi of the independent Orthodox community in Budapest (1890–1929).

Budapest was a center of attention during those years as the country’s capital and the headquarters of the major Hungarian Jewish communal organizations. During his nearly 40 years as the city’s central Orthodox figure, Reich was charged with buttressing the communal separatism and antagonism toward modern culture that had become the Orthodox norm in the aftermath of the General Jewish Congress of 1868–1869—though Budapest’s Orthodox Jews were more acculturated and cosmopolitan than their counterparts in the northeastern lowlands.

Even as a young delegate, Reich demonstrated a pragmatic approach by joining the minority faction led by Esriel Hildesheimer to seek a compromise that could enable the Orthodox to remain at the congress. Once separate communal frameworks were established, he lent his full support to the Orthodox organization. Sofer was apparently still concerned that Reich was too comfortable with less traditional culture; at the end of an 1871 letter of congratulations upon Reich’s appointment to his first rabbinical post, he exhorted him to refrain from speaking in a foreign language.

Ironically, it was probably Reich’s fluent German that secured his appointment to the high-profile Budapest position two decades later. On at least one major public occasion, however, he consciously followed his teacher’s directive. In 1905, Orthodox representatives from around the country met to design a charter for their newly organized national communal body. Reich was given the honor of delivering the opening address, but in a show of independence he chose to speak in Hebrew, although Yiddish was considered the official language for such events. Of course, the content of his speech, as was true of numerous lectures that later appeared in print, was vehement in its support for the Orthodox separatist policy. Reich also had adopted the mainstream Orthodox position in opposing the so-called Reception movement.

On a local level, Reich recognized the realities of his own congregation by founding an Orthodox school, Toras Emes, in which secular studies were taught. He was also involved in social issues throughout his career. He spearheaded the founding of an Orthodox hospital, along with a home for the elderly and an alms fund for a burial society. Even in the twilight of his career in 1927, he was deemed the most suitable person to serve as the Orthodox representative in the Hungarian parliament’s upper house.

Numerous colleagues refer to Reich’s scholarly acumen. Although some scattered correspondence on halakhic issues can be found in the writings of others, there are no published works that can testify to his profundity in this area. In a testament to Reich’s religious and public leadership, after his death the Budapest Orthodox community did not find an individual who could fill the shoes of their longtime rabbi and chose to leave the position of chief rabbi vacant.

Suggested Reading

• Jekutiel Judah (Leopold) Greenwald, Le-Toldot ha-reformatsi’on ha-datit be-Germanyah uve Ungaryah (Columbus, Ohio, 1947/48), pp. 67, 95;
• Benziyon Jakobovics, Zekhor yemot ‘olam, vol. 1, p. 256, vol. 2, pp. 318–320, facsimile 55 (Bene Berak, Isr., 1986/87–1988/89);
• János Kis, “Reich Koppel, egy rabbi a felsöházba,” Múlt és Jövö 4.2 (1993);
• Géza Komoróczy, Kinga Frojimovics, Viktória Pusztai, and Andrea Strbik, Jewish Budapest: Monuments, Rites, History (Budapest and New York, 1999), pp. 437–438, 461–462;
• Theodor Lavi, ed., Pinkas ha-kehilot: Hungaryah (Jerusalem, 1976), p. 197; Shelomoh Sofer, Igrot sofrim, pt. 3, pp. 51–52 (Vienna and Budapest, 1888).
• Jewish Dynasties

Gábor Rozsnyai [5/30/2016 at 3:41 PM] wrote:

Harav Yaakov Koppel Reich (vagy Koppél, Verbó, 1838. február 24. – Budapest, 1929. szeptember 22.) 1872-től 1890-ig előbb a verbói, majd 1890-től haláláig a Budapesti Ortodox Hitközség főrabbija, a Magyarországi Autonóm Ortodox Izraelita Hitközségnek közel negyven éven az egyik legfőbb vezére, vezetője, az 1927-ben újjáalakított felsőházban az ortodox izraeliták küldöttje (képviselője) haláláig. Apai nagyapja, Alentkunstadt Jakab (ismertebb nevén Koppl Charif) nősülése révén költözött Bajorországból Magyarországra, a Pozsony vármegyei Stomfára. Innét került Verbóra, ahol aztán negyvenöt éven át vezette az általa alapított jesívát, illetve praktizált rabbiként. Apja, Harav Avraham Yechezkel Reich Trencsénbányán volt rabbi.

Article in Hungarian: http://www.multesjovo.hu/hu/aitdownloadablefiles/download/aitfile/a... [J%C3%A1nos Kis, “Reich Koppel, egy rabbi a felsöházba,” Múlt és Jövö 4.2 (1993)]

הרב יעקב קופל רייך - ערך בוויקיפדיה

הרב יעקב קופל רייך (1838-1929) היה רב, מורה ומנהיג קהילתי יהודי הונגרי, יליד סלובקיה, מראשי היהדות האורתודוקסית ההונגרית במאה ה-19 ותחילת המאה-20. היה רב ראשי של הקהילה האורתודוקסית בבודפשט, שמרכזה היה (החל משנת 1913) בית הכנסת ברחוב קזינצי. בערוב ימיו היה חבר בסנאט ההונגרי

נולד בוורבו באזור נייטרה שבסלובקיה (אז - בממלכה ההונגרית) במשפחת רבנים, כבן לרב מבנוביץ, אברהם יחזקאל רייך. סביו מצד האב היה הרב יעקב קופל אלטנקונשטאט, הידוע כ"קופל חריף", הרב מוורבו, מחבר "חידושי יעבץ" (1837 - על מסכת חולין) ותלמיד של "הנודע ביהודה". יעקב קופל רייך למד תורה אצל אביו ואחר כך בישיבת פרסבורג אצל הרב אברהם שמואל בנימין סופר מפרסבורג בעל ה"כתב סופר". בפרסבורג הצטיין יעקב קופל כעילוי ונבחר על ידי ה"כתב סופר" לשמש מדריך לבנו, שמחה בונם. כמו כן נבחר להיות חלק ממשלחת של חמישה תלמידים מצטיינים שנשלחו מישיבת פרסבורג אל חצר הרבי מצאנז. התחתן עם בתו של הרב ישראל הרואה, אחד מתלמידי הרב משה סופר, שכיהן כרב של סובוטיסט. בשנת 1860 ירש את מקומו כרב של אותה עיירה. כעבור עשרים שנה עבר לכהן בעיירת הולדתו ורבו (בה שרת סבו). ב1889 ענה להזמנת הקהילה האורתודוקסית בבודפשט והפך לרב הראשי שלה למשך ארבעים שנה. קודם כיהן בבית הכנסת ב"בית אורצי", ואחרי 1913 בבית הכנסת המפואר ברחוב קזינצי. שליטתו בשפה ההונגרית לא הייתה משובחת, אולם היה בעל ידע כללי רחב, והיה פעיל מאוד בארגון ובניהול העדה. דבק בעקרונות של החתם סופר - שום פשרה בנושאי דת ונאמנות מוחלטת למדינה. הקים בית ספר "תורת אמת" ששילב בתוכנית הלימודים גם מקצועות חולין. כמו כן דאג בשנת 1920 ליסוד בית חולים של הקהילה בבודה, תחת השם (בית חולים "אהבה" ), כמו כן מושב זקנים ומוסד סיעודי "אהבה", הקדש של החברה קדישא. בשנת 1905 ניהל את ישיבות האסיפה הכלל-ארצית של היהדות האורתודוקסית ההונגרית, דבר יוצא דופן אז בהונגריה, נאם בפניה בעברית ולא ביידיש שהייתה השפה הרשמית של עדתו. באסיפה זו נקבעו כללי הניהול של ארגון הגג של היהדות האורתודוקסית בממלכת הונגריה, אז חלק האימפריה האוסטרו-הונגרית. בעת המשטר ההורטיסטי, בגיל 89, נבחר לתפקיד יצוגי של חבר בבית העליון של הפרלמנט ההונגרי, והיה לזקן חברי הפרלמנט. יחד איתו נבחר גם הרב הנאולוגי של סגד, עמנואל לף. לא כתב ספרים, אבל רבנים בני זמנו נהגו לצטט מדבריו. בניו וחתניו היו גם כן רבנים בהונגריה, באוסטריה או בארצות אחרות. הרב קופל רייך נפטר בשהת 1929 בגיל 91 ונקבר בבית העלמין הישן של הקהילה האורתודוקסית ברחוב צ'רס. זכה בחייו להוקרה רבה ואף קברו הפך למקום לעליה לרגל. הרב יוסף חיים זוננפלד, ראש העדה החרדית בירושלים, שהיה גם הוא יליד סלובקיה, נהג להזכירו כ"סבא קדישא". יורשו של הרב קופל רייך בראש הקהילה האורתודוקסית בבית הכנסת קזינצי היה חתנו, הרב מרדכי אפרים פישל זוסמן סופר (1867-1942).

ויקיפדיה

ראה: